בית פורומים עצור כאן חושבים

האם לימוד מחשבת ישראל יפתור את בעית הדתל"שיות / חרד"לשיות?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/11/2016 18:02 לינק ישיר 
האם לימוד מחשבת ישראל יפתור את בעית הדתל"שיות / חרד"לשיות?

לפני זמן מה התפרסם באתר סרוגים[1] מכתב של בחורי ישיבות הסדר שהעלו שוב לדיון את בעיית הדת"לשים. הטיעון המרכזי שלהם היה שהר"מים בישיבות התיכוניות אינם מסוגלים להתמודד עם שאלות אמוניות ומחשבתיות של התלמידים ולכן הם מגיעים לעזיבת הדת.

כשקראתי את הטיעונים של הכתובים, חשתי חזרה בזמן. כשאני למדתי בישיבה תיכונית הר"מים ברובם היו חרדים. כאשר לתלמידים היו שאלות מחשבתיות הם חשו שאינם יכולים לחלוק אותם עם הר"מים שלהם, בגלל הבדלי השקפות בסיסיות. התלמידים היו מבתים ציוניים, הם ראו ערך במדינה, בשירות בצה"ל, בהתיישבות, בתנועות הנוער, בפרנסה בכוחות עצמם, בלימודי חול ובהשכלה כללית. הר"מים לא הסכימו עם כל הערכים האלו או עם מקצתם, ונוצר פער קשה לגישור בינם לבין התלמידים. ההנחה הייתה שכאשר הר"מים הוותיקים יפרשו ובמקומם יבואו ר"מים בוגרי ישיבות ציוניות וישיבות הסדר הפער הזה יימחק או לפחות יצטמצם. הצעיר יוכל להתייעץ עם רבו וממילא ברור שהצעירים ימשיכו בדרך אבותיהם. מתברר שהפער עומד בעינו ובמישורים מסוימים אולי אף החריף יותר. אני מצטט את הכותבים: "תגובת הר"ם, לאחד התלמידים ששאל בקול את מה שכולנו חשבנו בשקט, נעה בין התעלמות וניסיון לחזור לשיעור, לבין התשובה "זה לא אותו הדבר" ללא פירוט.". מדוע הרב שבא מרקע דומה לזה של התלמיד אינו מסוגל לענות על שאלתו?



[1] http://www.srugim.co.il/165178-%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:03 לינק ישיר 

להבנתי, הסבה היא הפער. ייתכן מאוד שהר"מים של היום מכירים בערכה של המדינה ובערכו של השירות בצה"ל, אולם הם מחזיקים במערכת ערכים שמכונה היום 'תורנית'. והתלמדים לא תמיד שותפים למערכת ערכים זו.

ערך יסוד תורני מרכזי הוא קבלת עול. חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים בעקבותיהם ראו את היהדות כעול. מצוות לאו ליהנות ניתנו אלא הן לעול על ישראל. דיינו להפנות את הקורא לשערי תשובה של רבנו יונה כדי להתרשם עד כמה הערך של קבלת עול מרכזי בעיניו. אנחנו חיים בחברה שקבלת עול אינה נחשבת כלל כערך. חברה המעלה על נס את ייחודו של העצמי, אינה יכולה לראות ערך בקבלת עול. בחינוך ילדינו איננו מצפים לציות, אלא להבנה והזדהות. ברור שמילד קטן מצפים לרמה של משמעת, אולם כאשר הילד גדל, אנו מצפים לא למשמעת אלא להבנה. ממילא ביסוס החובה הדתית על קבלת עול, או על קבלת הדברים כי כך אמר הרב פלוני, היא מהדברים שאינם נשמעים. ניסוח מודרני יותר של קבלת עול הוא ההטרונומיה של ציוויי התורה. התורה כפויה עלינו ועלינו לקבלה. ההלכה מתנהלת במישורים שלה ואינה כפופה לא להיסטוריה, לא לפסיכולוגיה ולא לסוציולוגיה. הניסוח המודרני יותר אינו משנה את המהות. ישעיהו לייבוביץ אבחן את הנקודה הזו, וטען שכל היהדות היא קבלת עול מלכות שמים. הגרי"ד מבוסטון אף הוא סבר שההלכה היא הטרונומית. ביקורת על גישה זו ניתן לקרוא בספרו של הרב שג"ר, בתורתו יהגה, שמאפיין אותה כגישה של ניכור, התלמיד אמור לקבל על עצמו סט של ערכים הזרים לו, ושאינם מתיישבים עם תפיסת העולם הכוללת שלו.

מבטא נוסף של שיטה זו הוא החזון איש בספרו אמונה ובטחון. החזון איש משתית את העולם הדתי כולו על דקדוק הדין, על האתגר שבדקדוק הדין ועל הקושי שבקיומו.[1]



[1] http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3108562&forum_id=1364




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:04 לינק ישיר 

ערך תורני נוסף הוא האיפוק והריסון. אין אדם שיחלוק על כך שמשמעת עצמית היא תכונה טובה והיא מהווה תנאי כמעט הכרחי ללימודים, עבודה, שירות צבאי וחיי משפחה. אולם הריסון הנדרש מאדם דתי הוא הרבה מעבר לנדרש מאדם נורמטיבי בזמננו. האיפוק הנדרש מאדם דתי מקיף את חייו במילואם, ודורש ממנו ריסון במחשבה דיבור ומעשה, במאכל ובמשתה, בחיי המין ובכל תחום של החיים. לא תמיד קל להבין לשם מה נדרש האיפוק הזה, פרט לערך של לקבלת עול שהוזכרה בפיסקה הקודמת. האם האיפוק הזה אכן מביא לרמה רוחנית גבוהה יותר, או שאדרבא הוא מוביל לאישיות מכווצת וחסרת זרימה?

תלמידי בית המדרש של הרב קוק מנסים לענות על שתי הנקודות האלו. הרב קוק כתב: "מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב",[1] התורה מתאימה לנשמת ישראל "מעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון בטבע הישראלי של הנשמה"[2], ואם רק נשפר במקצת את הבנתנו, ונחזור לטבעיותינו הישראלית, מיד נרגיש במתיקות העול והאיפוק יורגש לנו טבעי ונעים. איני יודע כמה אנשים חשים בתחושות אלו, אולם ברי לי שרוב שומרי התורה ומצוות, ובוודאי הצעירים שבהם, אינם חווים אותן ביום יום, ומבחינת תלמיד שהוא איש אמת, הן עלולות להישמע כדקלום בעלמא.



[1] אורות התשובה פרק יז

[2] אורות התורה ז:ד



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/11/2016 19:00:10




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:05 לינק ישיר 

הזכרתי לעיל את הפער בין הר"מים בזמני ותלמידיהם בסוגיית היחס למדינה ולשירות הצבאי. רוב התלמידים במוסדות הדתיים נמצאים בשלב הציונות ולא בשלב הפוסט ציונות. מאידך, מסופקני אם הם חושבים על המדינה בקטגוריות דתיות ומשיחיות. הם לא בהכרח רואים במדינה את כסא ה' בעולם, ואולי הם אפילו מעדיפים הסתכלות ארצית יותר על המדינה. אם הר"מים הם עדיין חניכי האידאולוגיות הגדולות, התלמידים הם כבר בדור שהתפקח מהן, ומלים 'גדולות' לא רק שאינו מדברות אליו, אלא אף מעוררות בו נוגדנים.

דוגמא נוספת לשימור הפער. בזמני הר"מים התמודדו עם תנועות הנוער המעורבות. הפעילויות היו מעורבות, הבנים ליוו את הבנות הביתה, והיו כאלו שהיו להם חברות. במונחי ימינו החברות דאז הייתה תמימה למדי. כיום הר"מ אמור להתמודד עם מוסר מיני שונה לחלוטין, והפער בין הר"מ לתלמיד אולי אפילו גדל.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:06 לינק ישיר 
תאוות

כותבי המאמר העלו את הטיעון החרדי הקלאסי שהבעיה אינה בהסברה או בהבנה, אלא בתאוות. ההורמונים משתוללים ומה יעשה הנער ולא יחטא. מגיבים רבים למאמר טענו שהתאוות הן הגורם היחיד. וודאי שלתאוות יש משקל בהחלטות של זניחת המשמעת הדתית החמורה, אולם גם אם נקבל את המשקל של התאוות בשיקולי העזיבה, הנער יכול לעורר את השאלה, מדוע להימנע ממילוי תאוות? התשובה לשאלה זו אינה במישור התאווה אלא במישור העיוני. אין חולק שאדם עלול להיכנע ליצריו, ואף לאבד את שיקול דעתו, אולם עדיין הטחה בפני החוטא שהוא עבד לתאוותיו לא בהכרח תביא אותו לשינוי דרכו, וקיים הבדל בין מילוי תאוות להתמכרות לתאוות.

מאכזב לראות שר"מים שגדלו על ברכי מאמר הדור, שהכותבים מאזכרים אותו, חוזרים לטיעונים אלו. התאוות שנחשבות כעילה לעזיבת המערכת הדתית אינן תאוות של רצח ושוד ושחיתות מוסרית, לפחות במונחים המקובלים בזמננו. החידוש המרכזי של הרב במאמר הדור הוא שמחלת הדור אינה בלב וברגש אלא במחשבה. גם אם כיום מקומה של המחשבה ירד ובקשת הלב והאותנטיות גברה, עדיין אלו בקשות של ערכים טובים כשלעצמם, ורבים מהצעירים מבקשים אותם. הרב קוק עצמו דיבר רבות בשבח ההעצמיות האותנטית. חזרה לטענה הקלאסית של תאוות היא חזרה לתקופה של טרום מאמר הדור.

הר"מים, העומדים נבוכים מול הפער הזה, חזורים לדגם שהעמידו בפניהם רבותיהם החרדים, והאירוניה ההיסטורית חוגגת.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:08 לינק ישיר 
לימוד אמונה

בזמני למדנו מחשבת ישראל. בחוגי מרכז הרב החליפו את המושג מחשבת ישראל באמונה. אין לומדים מחשבת ישראל אלא לומדים אמונה. ההבדל הוא ברור ומסופקני אם הכותבים נתנו עליו את הדעת. לימוד מחשבת ישראל הוא לימוד מעין אקדמי של שיטות שונות והשוואה ביניהם, ואילו לימוד אמונה הוא הכוונה לאמונה הנכונה.

הכותבים מסכמים את דבריהם בעקבות הרב קוק על הצורך בלימודי אמונה:

כדי להתגבר על הקושי הזה נראה שאין מנוס מלהכשיר איש חינוך בכל מוסד חינוכי, אשר תפקידו יהיה להוות אוזן קשבת לשאלות בני הנוער בתחומי האמונה ובכלל. האיש ההוא יהיה בקיא בענייני אמונות ודעות, בעל ידע בסיסי בהבנת הנושאים המדעים, ובעל ניסיון בשאלות הנפוצות והנפיצות הללו. הוא יהיה אחד שיבין לליבו של התלמיד שחי בעולם מורכב, בו דעות רבות כל כך נושבות ומצריכות בניין אמוני מסודר ויציב. כמו כן יש צורך בהוספת שעות אמונה קבועות למערכת בהן יעביר הר"ם או איש החינוך הנ"ל שיעורים שיטתיים באמונה, שכן יצירת דיון בשאלה אמונית בשיעור חוקקת בלב התלמיד תפיסה לפיה איננו מפחדים משאלות אמוניות. 

האם שיעורים שיטתיים באמונה, תפתור את שאלות התלמידים? האם ניתן להקים איש חינוך שיוכל לענות על שאלותיהם?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:09 לינק ישיר 

בישיבה התיכונית היו לנו שיעורים במחשבת ישראל ואף נבחנו במקצוע זה בבגרות. השיעורים האלו אינם זכורים לי לטובה. האם באמת עיניין אותנו אם נפש האדם אחת היא או שלאדם יש שלוש נפשות? האם דיונים בשמות אלהים או באי היפעלותו היו משמעותיים בעינינו? אם המטרה הייתה ליצור בסיס אמוני, נראה לי שהיא נכשלה. אם המטרה היתה לחשוף אותנו למחשבת ימי הביניים, גם מטרה זו נכשלה. השיעורים במחשבת ישראל לא היו מעניינים יותר משיעורי הגמרא, ואולי להיפך.

האם לימודי אמונה ימציאו לתלמיד סיבה מספקת להישאר במסגרת הדתית, או שמא להיפך? לא לחינם גדולי ישראל בדורות האחרונים הטיפו לחזרה לאמונה תמימה.[1]



[1] הקורא המעוניין מופנה למאמרו של בנימין בראון, שובה של האמונה התמימה, בקובץ על האמונה, עמ' 403.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:12 לינק ישיר 

מה כלול בלימוד אמונה? בחוגי מרכז הרב מקובלת הגישה שמחשבת ישראל אחת היא. הדובר המובהק של מחשבת ישראל בטהרתה הינו ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי. בעלי גישות אחרות נחלקו עליו בפרטים מסוימים, ולעתים הם שינו הדגשים רק כדי להפוך את התורה האמונית היחידה נגישה יותר לבני דורם. אם זו הגישה, יש מן הצדק בדברי כותבי המאמר. ניתן לזקק אמונת ישראל ברורה ואחידה, שניתן לקוות שתענה על כל השאלות האמוניות., ותציג בפני התלמיד משנה אחידה ומקיפה. למותר לציין שגישה זו נאיבית לחלוטין.

אבן יסוד במשנתו של ר' יהודה הלוי היא סגולת ישראל, ייחודו של עם ישראל. הרמב"ם למשל חלק על אבן יסוד זו.[1] להערכתי, כל מערכת אמונית כזאת תתבסס על אימון מוחלט במסורת שגם היא אבן יסוד במשנתו של ר' יהודה הלוי. כל תלמיד אינטליגנט יגלה מהר מאוד שהדברים כלל אינם פשוטים. מה יענה המורה לתלמיד שישאלהו כיצד נשתכחה התרועה המדויקת, כיצד שכחו את אותיות מנצפך ואת סדר התפילה, אולם השתמרו שמות אמותיהם של אברהם אבינו ושמשון.

 

מהאמור לעיל עולה שלא תיתכן מערכת חשיבה תורנית מסודרת שלא תכלול את י"ג העיקרים של הרמב"ם שהם מוסכמים על כולם. הנחה זו כלל אינה פשוטה, מרק שפירא כתב ספר על גבולות האורתודוכסיה והראה שאין עיקר אחד מי"ג העיקרים שאינו שנוי במחלוקת.[2]

לימוד אמיתי של מחשבת ישראל, כפי שאני מניח שכותבי המכתב ציפו לו, יעמיד את התלמידים על קרקע עוד פחות יציבה ממה שהם עמדו עליה מקודם. המחלוקות העמוקות באמונות ודעות הן שהביאו את ישעיהו לייבוביץ למסקנה שהיהדות היא הלכה בלבד, כי קיום ההלכה הוא הדבר היחיד המשותף לרמב"ם ולאר"י הקדוש. האם זו המסקנה שהכותבים רוצים להוביל אליה את תלמידיהם?


[1] ראו http://asif.co.il/download/kitvey-et/zor/zhr%2025/zhr%2025%203.pdf. דוגמא שנשמעת בחוגי מרכז הרב. הרמב"ם לא היה רציונליסט, אלא שהוא ניסח את הדברים לבני דורו הרציונליסטים.

[2]  http://www.littman.co.uk/cat/shapiro-theology.html

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2156486&forum_id=1364 ראו גם את הבלוג http://jewishproblems.blogspot.co.il/2015/07/blog-post.html





תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/11/2016 19:01:05





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:14 לינק ישיר 

נכנס לעוד דוגמאות שבמכתב. מהו ההבדל בין תורת הגזע הנאצית לסגולת ישראל ע"פ ריהל? תשובה שבלונית תאמר שתורת הגזע מאמינה בגזע נבחר שיש לו זכויות יתר על פני המין האנושי ואילו אנחנו רואים את ישראל כלב באומות שיש לו חובות כלפי האנושות. בשם תורת הגזע, היטלר יצא להשמיד להרוג ולאבד, ואילו אנחנו רוצים רק בטוב לעולם כולו ואיננו רוצים לפגוע באיש. אם נחליף את היהודי של תורת הגזע בעמלק 'שלנו', לא נגיע לאותה נקודה? ניתן להידחק ולומר שעמלק שבא להתגייר מקבלים אותו, כדעת הרמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ד, אולם במכילתא פרשת בשלח מכילתא דעמלק פרק ב נאמר שאין מקבלים גרים מעמלק. האם האיסור של גר מואבי לבוא בקהל אינו גזענות? למרבה הפלא, הרמב"ם שאינו מקבל את תורת הסגולה של ריה"ל פסק בפי"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י:

אבל ישראל הבא על הכותית בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה בין פנויה בין אשת איש ואפילו היה קטן בן ט' שנים ויום אחד כיון שבא על הכותית בזדון ה"ז נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה ודבר זה מפורש בתורה שנאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו.

ישראל בעל ילדה כותית, מי נענש?

 

גם אם תורת ישראל אינה 'גזענית' הרי תביעתה מאומות העולם היא מוחלטת, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ח הלכה י:

וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג,[1]

ניתן לפלפל ולהאריך בפלפול ולמצוא דעות שונות, אולם אחת מהשתים, או שמקבלים שתורה ישראל יש בה מוטיבים של הבדלה מהותנית בין ישראל לעמים, או נאלץ להסכים שמחשבת ישראל אינה אחידה.



[1]  מן הראוי לציין שהרמב"ן בפרשת שופטים כ:י חולק על הרמב"ם וסובר שאיננו מחויבים לכפות את כל באי עולם שלא לעבוד עבודה זרה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 18:15 לינק ישיר 

דוגמא נוספת היא "הסתירה" (המרכאות במקור) בין אבולוציה לתורה. אין טעם להכניס את המילה למרכאות, כי הסתירה אכן קיימת, אלא שחלק מאתנו התרגל לחיות אתה. בעקבות הרב קוק, ור' גדליה נדל החרדי, חינכו אותנו שמעשה בראשית אינו כפשוטו. האם אלו דברים המתקבלים על הדעת? מהי משמעות שבת, אם ששת ימי בראשית אינן כפשוטם?

ניתן עוד להאריך בדוגמאות. האם המהר"ל הוא המגלה את עומק האגדות? האם חשיבת המהר"ל מתיישבת על לבנו ומתאימה להלך החשיבה שלנו? אני מסתפק האם הפתרון של כותבי המכתב הוא אכן פתרון.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/11/2016 21:01 לינק ישיר 

.

יש"כ!

======

ההתבוננות שלי בדור שלי, ובדור של ילדי, שונה מעט.

הרבנים שלי היו חניכי פוניבז' - אולם פוניבז' של אז, כמו גם תלמידיה, היו משהו אחר. רובם עברו שירות צבאי כזה או אחר, מאוחר ומקוצר - אך לא היו מהבועטים בטובה.

הם באו מעולם אחר, אך ידעו זאת היטב, והיו חכמים מכדי להיכנס לעימותים מיותרים - וסהדי במרומים שניסיתי לגוררם מידי פעם לאחד כזה.

מצד שני - אכן, הם לא היו הכתובת.

אך חוששני שמעטים היו המבוגרים שהיו אז כתובת לחיבוטי האמונה של נערים. אולי זה פער הדורות, הקיים בכל דור?

בין המחנכים של ילדיי, אני מוצא ל אמעט שאינם דוקא חניכי מרכז ובנותיה, אלא חניכי הרב ליכטנשטיין ודעימיה, והתמונה - מטבע הדברים - שונה ומורכבת יותר.
ולמרות זאת, יש ביניהם מי שהתלמידים יעמו אותו עם שאלות, ויש שהנערים יתעלמו - כי מה המבוגרים הללו מבינים?

כן. יכול ר"מ להיות חניך ישיבת עתניאל - ועדיין יהיה מנותק לחלוטין מהנוער, רק בשל פער הדורות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/11/2016 22:21 לינק ישיר 

כדאי לשים לב שפער הדורות בין הנוער של היום לבין הדור של הראי"ה קוק גדול יותר מפער הדורות שהיה בין דורו של הראי"ה קוק לבין דורו של ריה"ל מחבר "הכוזרי", כי כיום ילדים נולדים לעולם טכנולוגי בו כמעט לכל שאלה יש תשובות נגישות המצויות ברשות הרבים האינטרנטית, וממילא המתינות הנדרשת על מנת ללמוד תורה, ובכלל תורה ספרי אמונה, היא היא אולי הדבר העיקרי שיש להנחיל לדורות הבאים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/11/2016 07:38 לינק ישיר 

ראוי לציין שהרב מיכי זכור לטוב כבר כתב מאמר תגובה למאמר הנ"ל בסרוגים.

הנה הקישור: 
http://www.mikyab.net/%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94-%D7%98%D7%95%D7%A8-36/

והנה ציטוט מהמאמר, הפיתרון שהוא מציע:


"כבר כתבתי לא פעם שאני עוסק כעת בכתיבת טרילוגיה שמנסה להציג תמונה עדכנית ו"רזה" ככל האפשר של תיאולוגיה יהודית. מטרתי היא ליצור תמונה שאני מוכן לעמוד מאחוריה ולהגן עליה, ולנקות את המסך מכל התוספות המיותרות והמפוקפקות, שלא לומר תימהוניות, שנספחו למסורת שלנו עם השנים. בין היתר יהיו שם אמירות מחודשות (חלקן כבר עלו באתר כאן, שגם הוא משמש אותי לאותה מטרה)"

אז הוא רוצה לעשות "דיאטה" לתיאולוגיית חז"ל. תיאולוגיה "רזה" ועדכנית, נו...


לי רק נותר לתהות מה יהיה מעמד העיקרון של שכר ועונש בתיאולוגיה ה"רזה" שלו. מה יעשה עם גן עדן וגהינם, האם העולם הזה הוא רק פרוזדור בפני העולם הבא? מהו עולם הבא? משהו אפלטוני או ממשי? בשמי השמים או על כדור הארץ?






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/11/2016 07:51 לינק ישיר 

כמה הערות

1.      1. מי שמטמיע בילדיו שתורת הערכים המערבית שבמרכזה האדם (על הבנותיו, שאיפותיו ורצונותיו. וזו מוגבלת רק בהתנגשויות עם אנשים אחרים) שלא יצפה שהם יוכלו לקבל את הדת.

2.      2. שיטתו של הרב שג"ר תמוהה והיא למעשה השלכת השכל. דברתי לאחרונה עם קרוב משפחה שהושפע רבות משג"ר ומסקנתו היא שהוא מקיים מצוות כי "זה מתאים לו". ספק אם  יתאים לו כאשר יפגוש בחורה חילונית חיננית.

3.      3. חושבני שמותר לומר כי תקוותו של הרב קוק התגלתה כתקוות שווא.

4.      4. תאוות: זהו אינו טיעון חרדי קלאסי. שמעתיו מאדנשים שנחשבים מחנכים מרכזיים במגזר הדתי בירושלים.

5.      5. כל לימוד שלא יתמודד עם השאלות המרכזיות, הן במישור ההלכתי (סמכות הפרשנות וגבולותיה ועוד) והן במישור במישור העיוני (בקורת המקרא, האם ומדוע התורה מחייבת, שכר ועונש, התורה וההסטוריה) לא יפתור מאומה. התמודדות עם שאלות אלו מצריכה הריגת פרות קדושות לא מעטות (כולל אולי חלק מהי"ג) שבמגזר החרדי אין לאף אחד צורך לעסוק בהן ובמגזר הדתי אין אומץ, מלבד אתרו של מ. אברהם שעושה עבודה גדולה בנידון, גם אם איני מסכים לכל דיעותיו).

6.      6. כל תשובה שתתבסס על דרכו של הכוזרי דינה שלא תתפוס את הרוב מטעמים ברורים.

7.      7. לא "פער הדורות" הוא הבעיה אלא היעדר תשובות אמיתיות (אולי פער הדורות מתבטא בכך שהדור הקודם לא חיפש תשובות או תשובות שאינן תלויות מיסטיקה). אפשר לעבוד על כולם כל הזמן רק אם אתה סוגר אותם בבועה (השיטה החרדית) וגם פתרון בת היענה הזה  זה הוא זמני.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/11/2016 09:12 לינק ישיר 

פתיאמי
על יהדות רזה,ראהhttp://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3018318&forum_id=1364

אם הרב מיכי כותב על אמירות חדשות, האם הם לא תוספת משקל ליהדות הרזה?

ת"ט
בלנ"ד אחזור לדבריך. בינתיים, תאוות היו טיעון חרדי, שכפי שתיארתי הפך גם לטיעון דתי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/11/2016 10:40 לינק ישיר 

מעניין שבשיח חילונים שהייתי עד לו על הנושא איך גורמים לנוער לא לחזור בתשובה היתה הסכמה כללית שיש ללמד את הנוער מחשבת ישראל ולו על מנת שלא יהיה קסם בתגלית חדשה. היו כאלה שעוד הרחיבו להעמיק בהכרת מוסד הגדויילים ודרכי הפסיקה.

לכאורה יש היבט של חרב פיפיות לספרות זו. היא תועיל רק למי שלא צריך אותה ותועיל להיפך רק למי שלא צריך אותה בזל"ז



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם לימוד מחשבת ישראל יפתור את בעית הדתל"שיות / חרד"לשיות?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.