בית פורומים עצור כאן חושבים

אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/5/2008 18:27 לינק ישיר 

אורהרעיון
לגבי הדוגמא הספציפית של חזרת הש"ץ, כדאי שתביא את המקור לניסוח הזה. [מלבד אותו רב בדרשה]
ואם קבלה היא, לא נקבלה...

נסה לתמצת את דבריך בהסתקלות כללית על הקבלה. לא הצלחתי כ"כ להבין איפה הבעיה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2008 14:40 לינק ישיר 

דוזר

הדרשות שהבאת זה לא ראיה יש הבדל ענק בין מדרש אגדה לבין הקבלה שעצם ההשוואה בכלל לא עולה.. זה ארוך ואין בכוחי כרגע לענות..

לא הבאת לי אף ראיה תביא את הגמרא לגבי חזרת הש"ץ שטעה.. אני בטוח שיש לזה טעם והסבר פשוט על פי טעם תקנת חזרת הש"ץ בלי קשר למשהו בשמים..



בנימיני לגבי הדוגמא הספציפית הזאת אני בטוח של"דוזר" יש את המקור לניסוח.. אשמח אם הוא יביא..

 

הבעיה שלי עם הקבלה ספציפי זה השינויים בהלכה..

הסבריים רוחניים ששוברים את כל כללי ההלכה שנמסרו לנו מדור לדור.. ומכאן ועד הדרך לכל מיני שיטות חינוך..חומרות ואיסורים או גם היתרים הדרך קצרה..

ובנידון דידן זה
חזרת הש"ץ=זיווג של יעקב ורחל ויותר חשוב מהזיווג של יעקב ולאה שזה העמידה עצמה.
לא מדובר רק ברעיון רוחני איזה דרשה בעולם הזה.. אלא ממש קובעים במציאות שאכן ככה זה.. אכן חזרת הש"ץ גורמת בשמים לזיווג רוחני רב משמעות שמוריד שפע לעולם..
למה זה ככה?!         לא זה לא ככה.. זה רק רעיון.. נו באמת.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2008 21:54 לינק ישיר 

שבוע טוב!

א.המקור לזיווג יעקב ורחל בחזרת הש"ץ נמצא בספר "שער הכוונות" לרבי חיים וויטאל [דרושי העמידה]

ב. למי שאינו בקיא בתורת הקבלה, לא יהיה זה קל להבין בקלות את כל הנכתב שם. בכל מקרה העניין מוסבר שם בהרחבה.

ג. אפשר שחזרת השץ למרות שהגיעה רק כתקנה, מעלתה רבה יותר מתפילת העמידה, וכמו שרואים שנזקקת לעשרה. או שמאחר והיא בעשרה כוחה רב יותר.

היכן סותרת הקבלה את ההלכה? הרי הלכה מפורשת היא שאין פוסקים כדברי קבלה נגד ההלכה. [עניין התפילין בחול המועד מובא גם בירושלמי]  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 22:11 לינק ישיר 

בנימיני
ההלכה סותרת את הקבלה כפי שציינת בעצמך, רק אנחנו (ולא כולם) לא פוסקים כמוה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2008 22:27 לינק ישיר 

נו באמת, משהו יכול לאסור על רבי שמעון בר יוחאי לחלוק רבי יוסף קראו?

הקבלה על כל אופניה מיוסדת על הזוהר וכדאי הוא רבי שמעון שייסמכו עליו המקובלים הקדמונים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 23:17 לינק ישיר 

קודם כל לא רשב"י כתב את הזהר,

שנית רשב"י לא פסק הלכות, רבי יוסף קארו כן.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 23:27 לינק ישיר 

בעל הזוהר הוא רבי שמעון בר יוחאי.

הוא לא פסק הלכות רק שלפעמים יש בדבריו השלכות בעניינים הקשורים בהלכה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2008 23:38 לינק ישיר 

בנימיני
אתה יכול להאמין במה שאתה רוצה, זה כבר הוכח בלי כל צל של ספק בהוכחות ברורות , שלא ניתנות לערור, גם על ידי היעב"ץ  שלא הוא כתב את הזהר.

אבל בעניני הלכה, יש כללים ברורים, מי פוסק הלכות ומי לא, זה לא משנה עד כמה גדול האדם.

אבל כמובן, בקבלה הכל אפשרי והכל מותר, אפילו ע"ז, צריכים רק לקרא לזה קבלה!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2008 00:02 לינק ישיר 

אנא דייק בדבריי,

א. כתבתי שרשב"י היה בעל הזוהר. גם אם הוא לא כתב אותו. 

ב. כתבתי שרשב"י לא כתב הלכות, אלא שמתוכן דבריו אפשר להסיק בעניינים הקשורים בהלכה.

"בקבלה הכל מותר". אולי, אבל לא על פי הקבלה של רשב"י וממשיכי דרכו.
הקבלה הביאה איתה בעי קרחומרות והוספות ולא ההיפך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2008 01:22 לינק ישיר 

מחבר הזוהר היה להוט לדרוש דרשות, אלא שלפעמים הוא טעה בהלכות מפורסמות בתלמוד מבלי משים.

***

1- זוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קטו עמוד ב
בודאי שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש והא אוקמוה במתניתין.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יג עמוד ב
וחומר בשבועות, שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ושאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים!

לפי הזוהר שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, והוא מסתייע מהמשנה, שחוברה דור לאחר רשב"י, אבל בתלמוד נאמר בדיוק להיפך, ושבועה חלה על דבר שאין בו ממש, חוסר ידע בדברים מפורסמים בין לומדי בית המדרש.

2- זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף צו עמוד ב
תא חזי קמח שעורים האי עומר

רש"י מסכת מנחות דף ה עמוד ב
ובדבר הראוי לעבודה - כגון מנחת חטין אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרייה חטאת.

לפי הזוהר העומר בא מקמח שעורים, ואילו בכל התלמוד ידוע שהעומר בא גרש, ורק מנחת סוטה באה קמח.

3-  זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קח עמוד א 
תו פתח ר' אלעזר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו', בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא בשמטה דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה, ודא אקרי שבת הארץ, ודאי חירו אית בה, נייחא בה, כמה דשבת נייחא הוא דכלא, ה"נ שמטה נייחא דכלא נייחא הוא דרוחא וגופא, ..., תא חזי עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות, מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, 

משנה מסכת ברכות פרק ג משנה ג
[ג] נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון: 

לפי הזוהר עבד עברי פטור מהמצוות, ואילו לפי המשנה רק עבד כנעני פטור מהמצוות, ואילו עבד עברי חייב בכל המצוות האמורות בתורה, ופשוט הוא.

4- זוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קכד עמוד א
הא כתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב
חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי, אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב ושחט הכהן? והקריבו הכהנים כתיב! מקבלה ואילך מצות כהונה; מכאן לשחיטה שכשרה בזר. 

לפי הזוהר שחיטה פסולה בכהן, ואילו לפי התלמוד שחיטה כשירה בזר, אבל אדרבה בודאי שהיא כשרה בכהן, וכך הלכה פשוטה בישראל.

***

סוף דבר
לא רשב"י הוא זה שלא ידע הלכות, אלא מחבר הזוהר הוא שטעה בדברים הפשוטים אצל הלומדים.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/5/2008 07:30 לינק ישיר 

 דרום חוקר:
  "...אלא שלפעמים הוא טעה בהלכות מפורסמות בבלי בלי משים".

גם בית שמאי טעו בהלכות מפורסמות כאשר סברו שלא כבית הלל?

לאזכירך, רשב"י חי בתקופת המשנה, שהייתה עוד לפני התלמוד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 08:01 לינק ישיר 

האם מישהו חולק על כך שנדר הוא חפצא?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/5/2008 08:36 לינק ישיר 

לא זוכר כרגע במדיוק, אבל יש מח' בראשונים בתחילת נדרים, כמדומני תוס' הראש חולק בנושא זה. יכול בהחלט להיות שאני טועה, אולי אבדוק זאת בעתיד הקרוב.

בכל מקרה רשב"י יכול בהחלט לחלוק.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/5/2008 10:28 לינק ישיר 

בנימיני,
מכיוון שנושא חפצא הוא כ"כ מרכזי בנדרים, הייתי מצפה שתמצא מקור תנאי מוכר שיחלוק על כך.

מי שלמד נדרים יודע שהעובדא שנדר הוא איסור חפצא ושבועה היא איסור גברא יש משמעויות רבות להלכה, כגון שנדר חל על דבר מצווה מה שאין כן שבועה, שנדרים חלים על איסורים, שניתן להתפיס בנדר אך לא בשבועה (אני יודע שלא כל הדברים שציינתי מוסכמים, אך זה עולה מרוב הראשונים.
דעת הגמרא היא שנדרים על דברים שאין בהם ממש חלים רק מדרבנן, אילו היה כדבריך שר' שמעון חולק על כך היתה הגמרא מקימה את המשנה בנדרים יד ע"ב "קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי זה בלא יחל דברו" כר' שמעון ולא נדחקת בכל הדחוקים שנדחקה ע"ש.



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/05/2008 10:31:40




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/5/2008 11:09 לינק ישיר 

בנימיני
רק בעניני נוהל, נכון שרשב"י יכול לחלוק, אבל אם ההלכה לא נפסקה כמוהו, אין כל ערך לדעתו   להלכה, חוץ מלמדנות,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אמונה בקבלה - חובה, היתר, איסור
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.