בית פורומים בחדרי חרדים

לכבוד "יענקי" המרואיין בכתבתה של טלי פרקש

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/3/2012 16:28 לינק ישיר 


אחד המכתבים שהופיעו לעיל מהאישי נשלח גם אלי. בעקבותיו התפתחה שיחה קצרה, הנה היא לפניכם:


נכתב לי -

שלום הבודד

אני כותב רבות בפורום ופתחתי ניק במיוחד כדי להגיב לדברים שלך.

אני אב לכמה ילדים, עובד בעבודה תורנית (לא חינוך, יותר בסגנון של ניהול מוסד גדול) אני מרוויח הרבה מאוד לחודש, (כמה עשרות) מעסיק עשרות עובדים ועובדות וחי טוב עם אשתי והילדים.
לפני כחמש שנים, עלו בי הרהורי כפירה רבים. אני יכול להבטיח לך שלא ישנתי בלילות שנה! בדקתי וחקרתי את הדברים לעומק. גם כאן בפורום היו לי התכתבויות רבות עם מימוני ועוד בפורום עצכ"ח.
לצערי הרב (ובאמת לצערי) הגעתי למסקנה שמבחינתי לפי אמונתי ככל הנראה הסבירות לקיומו של אלוקים - אינו גדול.
כיום אני מרגיש טיפש כשאני מקיים טקסים דתיים, כשכולם כורעים ומשתחווים בכיפורים אני בורח לשרותים. אני ממלמל ולא מתפלל ומנסה להתחמק מחובות הדת.
עזבתי את החרדיות, אבל היא לא עזבה אותי.
מה אתה רוצה?
תפסיק לשקר את עצמך!!!! אני חילוני גמור בלב. אני מחלל שבת ואוכל טרפות ולא מקיים מצוות.
מה אתה רוצה ממני??? שאעזוב את הדת בגלוי ואפסיד את הילדים ואהפוך להומלס בן 35???
אני אמור לשחק לידיים שלכם?? כן! אני ליטאי. והזקן שלי מקוצץ! אז מה? מישהו במשפחתי העניפה ובשכני ומכרי הרבים לא ילחם בי אם ההפוך לחילוני בגלוי????
תפסיקו לשקר את עצמכם!
אני יפסיד את כל מה שיש לי אם אעזוב את המגזר הכופה הזה!!!
כן. עדיף לי להיות ממורמר מאשר מסכן וחסר כל!
כן, אני מעדיף לחיות בשקר מאשר שילדי ישמעו מכולם כמה אבא שלהם גוי, כופר ונידון לגהנום.
כמה חבל שגם "הנאורים" שיש במגזר לא מאמינים שמישהו יכול לכפור.
גם אתה וחבריך הנאורים הם חלק ממנגנון הכפיה!!!
אני מקריב את חיי בשביל הילדים שלי. גם ההורים שלי והמשפחה יקריבו את חייהם בשבילי אם אהפוך לחילוני???? את האמת!
ותפסיק להאמין במה שהכניסו לך בחיידר שמי שרק רוצה יכול לבדוק את הדת ולהתחיל להאמין בהכל. אין חיה כזאת.



ועניתיו -


שלום לך, 

רק עתה ראיתי את הודעתך. עמך הסליחה.

אני מתפלא על הדברים שאתה שם בפי, כביכול איני מאמין שתיתכן מציאות שבה אדם מאבד כל אמון במה שחונך. אדרבה, לפי מיטב היכרותי את החינוך החרדי של ימינו, אני מבין היטב את מי שמואס בו ומאבד לחלוטין את אמונתו הדתית. ואולם, גם לולי כן אני מקבל בהחלט אפשרות שאדם יגיע למסקנה שאין כל משמעות אמיתית בעבודת ה'. אני כמובן סבור שאדם כזה ישגה שגיאה חמורה, אבל זה טיבם של בני אדם - הם עשויים לשגות.

בדבריי הצבעתי על 2 נקודות עקרוניות: 1. הגורמים המאיצים לאיבוד האמונה; 2. הבכיינות הפסולה (בעיניי), המשתקפת מדברי המרואיין בכתבה המדוברת.

אשוב ואומר דברים שכתבתי באשכול: כשאדם עומד בפני משבר אמוני, הוא עשוי לבחור באחת מ-2 דרכים. או לבכות או לעשות (לכאן או לכאן; לדרך האמונה או לדרך הכפירה). המרואיין בחר בדרך הראשונה, ואני בז לו ולה. אם אתה מנהל מערכת חיים כפולה, עובד על כולם ועל עצמך, עוסק בחלק מימיך באינספור פעולות שאינך מאמין במשמעותן כלל וכלל, אך ורק מתוך פחד מהלא-נודע - אני בז גם לך.

בהוקרה,



ויענני -


ברור לי שדרך הבוז הכי קל להתמודד עם השונים.

לא בכדי בתקופת קום המדינה פרחו דמויות כמו קולינמל וחבריו, ברור שהכי קל לבוז ולא לשמוע.
אין לי נושא לויכוח איתך האם יש אלוקים או אין. כי בסופו של דבר היום יודעים (וזו התשובה אליה הגעתי לאחר שיחה עם עשרות העוסקים בתחום) שאין הוכחה חד משמעית לקיומו של הקל.
ניתן להגדיר זאת כך: עדיין לא נמצאה ההוכחה, שרמת ההוכחה תגרום למאמין החרדי להפוך למוסלמי או לנוצרי אילו ישמע הוכחה כזאת לדרכם. רמת ההוכחות הינם יותר בסגנון דילוגים או סנפיר וקסקסת ודומיהם, (הנפרכים ברגע והלא מוכחים כלל).
לבוז לי זה קל מאוד. גם אני בז לעצמי על כך שאני לא חותך מהחברה הכופה הפרימיטיבית וההולכת לאחור. חברה המעוניינת להמשיך בדרכה בלא לחקור את אמיתות דרכה.
אני יודע שאני לא מסוגל לוותר על ילדיי, על המשכורת הטובה שלי ועל מנעמי החיים אליהם הגעתי בזעת אפי.
ברור לי שבגילי להתחיל את החיים מחדש ללא תמיכה - זה קשה מידי. לפעמים אני חולם שיתפסו אותי באיזו מסעדה, או חוגג בחו"ל כמו גוי ואז אאלץ לחיות כמו שאני. אני אכן ראוי לבוז. אבל זה בלי כל קשר לדברים שכתבתי ולצדקת דבריו של "יענקי".

ב
אותה מידה אני יכול לבוז לעשרות אלפי חבריך, שכניך ולומדי התורה שלא בדקו מעולם במה הם מאמינים. כל ראש ישיבה נתלה בר' חצק'ל או במישהו אחר שאומר שבדור שלנו אסור להתעסק באמונה.
רוב החרדים כופרים לא פחות ממני! היכן ה"וידעת היום והשבות אל ליבך"??? אין להם מושג במי ובמה הם מאמינים.
לפני כמה שנים כשהתחילו הרהורי הכפירה שלי, ניסיתי לבדוק זאת עם חברים תלמידי חכמים בחלקם, עד שראיתי שאני מערער להם את החיים ופשוט ריחמתי עליהם שלא יסבלו כמוני. מאז פניתי לעוסקים בתחום, דיברתי עימם רבות בטלפון ובמיילים וכמה חבל שלט מצאתי תשובה להתלבטויותי.

תודה בכל מקרה על התגובה.



ושבתי ועניתיו דבר -


איידי דטריד למיפלט - לא בלע. אני מציע שתרפה מעט את מתחיך ותטה אוזן לדבריי.

אם אתה סבור שאני חש צורך להתמודד עם השונים, ושאני מוצא פתרון לכך בדרך הבוז - אתה טועה טעות מרה. לא רק ביחס למה שאינך אמור לדעת עלי, כי אם ביחס לדברים שכתבתי ושהיו גלויים לפניך. איני מוטרד כלל מקיומם של שונים ממני. אדרבה, הם מפרים אותי ומאתגרים את בחירותי הערכיות. יתירה מזו: אין משמעות רבה לבחירתי, כאשר אין ממש חלופות ראויות לה.

כבודו מודה בגלוי על הבוז שהוא רוחש לעצמו, כך שאין צורך שאתנצל אם אני שותף לו עצמו.

אני שותף גם לבוז שאתה רוחש לכל המאמינים מכוח האינרציה, החינוך הילדותי והמוסכמות החברתיות.

אמונתי אינה נשענת על רמת "הוכחה חד משמעית לקיומו של הקל", כלשונך, ואני מרשה לעצמי להעלב מהזדקקותך ל'ראיות' בדמות הדילוגים וכיו"ב. אם אתה שם, האמן לי שעוד דברים רבים לפניך ללמוד ולהחכים.

אם תעקוב אחר הודעותי וטורי באתר בח"ח, תגלה מהר מאוד שאני שותף לחלק גדול מהביקורת המושמעת בפי 'יענקי' על החברה החרדית; אם היית נזקק לנושא בישוב הדעת, היית שם לב גם לכך שבתגובתי לא אמרתי דבר על מידת האמת שבתיאור העובדתי שבכתבה. אני שב ואומר: נקודת המחלוקת אינה במישור העובדתי, כי אם בשאלה מה עושים עם העובדות האלה. שם בחר 'יענקי' בדרך האחת, וכנראה אתה שותף לדרכו, ולדרך הזו אני רוחש בוז עמוק.

מכל מקום - אם תחפוץ להעמיק מעט בשאלות החיים הגדולות, ולבחון ברצינות מהי משמעותה של עבודת ה' ומהי המשבצת שממלאת הדת בעולם הפילוסופיה והמחשבה האנושית לדורותיה, אני סבור שתגלה נפלאות מתורת ה' ותשכיל להביט על 'מוסר אביך' בעין בוגרת. חוויית הלימוד וההשתחררות מהבלי הילדות - שלצערנו מעטים המשתחררים מהם - היא מענגת מאין כמותה, והפיכחון הבריא שהגעת אליו הוא הזדמנות מצוינת לחוות אותה.

אם תרצה להאריך בדיון רציני, אשמח לעשות זאת בטלפון או במפגש פא"פ.

בהוקרה,



____________

ה' בדד ינחני




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/3/2012 16:44 לינק ישיר 

נער הייתי וגם קצת זקנתי.
הטיעונים ההגיוניים נגד יענקי אולי הם נכונים אבל הם לא במקום ולא כך עונים את המועקות.
יותר מפעם אדם נמצא בסיטואציה של בני ישראל על ים סוף. יכול לבוא אדם ולטעון, תהיה יצירתי, תמציא מטוס ותטוס באוויר. זה לא עובד כך. אולי בשלב יותר מתקדם.
משל למה הדבר דומה? אדם שמת לו מת, אולי אבא זקן וחולה והוא מתו מוטל לפניו. יבוא אדם ויאמר לו, גם אני הייתי במצבך, תאמין לי תצא מזה, תהיה בשמחה וכך דרכו של עולם, תתאושש. מה נאמר למנחם כזה? הרי הוא צודק, שכך היא דרכו של עולם, אבל אל תנחם את חברך בשעה שמתו מוטל לפניו. אולי כעת יענקי נמצא בשלב שמתו שמוטל לפניו?

האם יש לכם אפשרות להציע ליענקי משהו מעשי שייתן לו מוצא וגם ישמור לו על המשפחה?

תוקן על ידי שאגתשביט ב- 18/03/2012 16:46:44




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 17:20 לינק ישיר 

שאגת,אין לנו מוצא לתת לו.חייו נידונו לסבל מתמשך.אין לי לצערי גם מוצא לחולים סופניים ולנולדים נכים.אם ירצה הרי שיתקרב ויטעם טעם אמיתי ואם לא הרי יסבול.להתגלח ודאי לא יועיל...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 17:21 לינק ישיר 

אז אם אין מוצא, לפחות לא לבוז.
מותר אולי לבוז לדרך אבל לא לאדם.
ואל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 17:28 לינק ישיר 

אני מאד מקוה שלא ראית בדברי בוז.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 17:29 לינק ישיר 

אני מגיב על הבודד:
אשוב ואומר דברים שכתבתי באשכול: כשאדם עומד בפני משבר אמוני, הוא עשוי לבחור באחת מ-2 דרכים. או לבכות או לעשות (לכאן או לכאן; לדרך האמונה או לדרך הכפירה). המרואיין בחר בדרך הראשונה, ואני בז לו ולה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 17:32 לינק ישיר 

מחובתו של הבודד להכניס את זה כי הרי בעיני רוב מנין ובנין של החרדים הוא,הבודד, גרוע מיענקי...כך הבודד  מכשיר עצמו...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 19:08 לינק ישיר 


שאגתשביט,

אדם הופך ראוי לבוז מבלי תלות בשאלה אם ועד כמה הוא ראוי גם לרחמים. אנו מורגלים לרחם על אדם הנתון בבעיה מיידית, גם אם הוא לבדו אשם בה. עם זאת, כאשר הבעייה מתמשכת, ונשואיה אינם עושים אף לא צעד אחד בדרך לשיפור מצבם, כי אם מפרכסים זה את זה ומטפחים ז'אנר מסועף של כתיבה בכיינית קולקטיבית, שכל כולה מפגן מרהיב של חידלון ואין-אונים אנושי - רחמים רבים כלפיהם אין לי.

תהליכים נפשיים מהסוג המתואר בכתבה עוברים על רבים רבים מבני החברה החרדית. אילו כולם היו מוצאים מפלט במחול הבכיינות, כי אז החרשתי. אולם עובדה היא שרובם מוצאים את דרכם אל החופש האישי, אם בדרכי אמונה אחרות, עשירות ועמוקות, ואם - לצערנו - בדרך הכפירה. אלו שעודם עסוקים בבכייה לדורות, עם כל הכבוד, קצת נמאסו.

קלעפער,

קשה לי להבין כיצד ניק עלום אמור להיות מוטרד מעמדת ''רוב מנין ובנין היהדות החרדית'' (מה זה?) כלפיו, מעבר לעובדה המחמיאה שהמנין והבנין עסוק בשאלת מעמדו הדתי.

____________

ה' בדד ינחני



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/3/2012 19:15 לינק ישיר 

שאגתשביט כתב:
מותר אולי לבוז לדרך אבל לא לאדם.

יפה.
כל התורה על רגל אחת.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/3/2012 19:47 לינק ישיר 

הבודד, גם לי  השאלה הזו כאבה, למה אתה מוטרד מכך, אבל כנראה שבכל זאת זה מטריד אותך.אחרת לא היית עסוק בשאלה הזו.

שאגת שביט,מותר ואף רצוי לבוד לדרך ולפעמים גם לאדם אם הוא עסוק בדברים של בוז ולא צריך להכביר בדוגמאות גם אתה תבוז לאנשים מסויימים,בצדק.אין לי בעיה בזה בכלל.הבעיה שלי היא שלא בכל המקרים זה צודק ובמקרה זה זה אף טעות.מצפים מאדם לעזוב את ביתו וילדיו וחייו לדרך לא זרועה (וקשה ורעה ) כי מראש נולד למקום והתעוררו בו ספקות?
הבודד, למשל,הוא  גיבור גדול.ברגע שהחברה החרדית ו"בעיותיה" לא מצאו חן בעיניו מיד יצא בגלוי כנגדה ועזב אותה או לפחות את חלקיה הבעייתים.ולא עוד אלא שפתח ניק בשמו המלא ובניק זה הוא תוקף את החברה החרדית ככל שעולה על דעתו מבלי לפחד מאדם.זו למשל התנהגות ראויה לציון ולכבוד.אבל יענקי?הוא ראוי לבוז!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 22:52 לינק ישיר 

חולמת_בקיץ כתב:
ואני לא ראיתי בשום מקום בתורה שאסור לדון על הנושאים האלה, ותאמינו לי שלכל שאלה יש תשובה..


ואני ראיתי שישנה מצוות עשה כזו האומרת כי יש חובה לדעת שה' הוא האלוקים...


אז אדרבה ואדרבה...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/3/2012 23:51 לינק ישיר 

נושא טחון עד דק
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2756842&forum_id=771

 עכשיו הגברת בגלצ



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2012 05:12 לינק ישיר 

הגברת אליה אתה מפנה (ש. איינפלד), אכן עסקה באותה הבעייה בדיוק.
אלא, שמשום מה, כשאני מעיין באשכול ההוא אל מול האשכול הזה, אני מגלה תופעה מאוד מעניינת.
האשכול ההוא, כמעט כולו, רדוד ואישי עד העצם. עיקר הנושא הוא (בערך), "האם לתת לפוסטמה הזו במה, או לא"...
אין כמעט עיסוק רציני בגופי דברים.
לעומתו (יחסית) האשכול "שלנו". עולם אחר...
וכאן הבן שואל: מה החילוק? הלא למרות התקופות השונות, אין להעלות על הדעת הבדל כה מהותי בין תמהיל ההרכב האנושי והרעיוני של שוכני הפורום. אם כבר, אז להיפך.. אז מה קרה?
2 תשובות אפשריות עולות במוחי.
 א. איינפלד היא אשה. לא מייחסים לה משקל דעתני כלשהו...
ב. איינפלד הזדהתה בשמה. באופן טבעי, היתה מטרה "אמיתית", לעברה ניתן היה לכוון את החיצים..
ואולי סיבה יותר פרוזאית? אינני יודע...
מה שברור, שכציבור, יש אצלנו תכונה מאוד בולטת של משפחתיות והגנה על הבית. עם כל החילוקים והמריבות, ברגע שפוגעים בציפור הנפש היקרה לכולנו, כולנו נזעקים להעמיד את מגינינו המשוחים, לבל יחדור ולו חץ אחד מן החיצים, אל "המחנה" פנימה. כל אחד בדרכו...
עיתים בוולגריות נמאסה, עיתים בעדינות והבנה...
יהיו שידרשו לשבח, יהיו לגנאי.
לשבח - הנה, יש לנו ציפור נפש. משהו למות למענו... הערכים שלנו, אינם ברובד השטחי של "מלומדה". נוגעים הם אצל כל אחד במהותה של עצמיותו.
לגנאי - ומה עם החירות האישית? למה זה בהתגוננותכם, תחנקו כל אפשרות ביטוי של האינדבדואל? הרי התגוננות זו, היא שגורמת ליחיד המרגיש מחנק, לנסות ולחפש את המלוכה באיזור האתונות..
ואלו ואלו דברי א' חיים..



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2012 05:49 לינק ישיר 

לצנינים כתב:
הגברת אליה אתה מפנה (ש. איינפלד), אכן עסקה באותה הבעייה בדיוק.
אלא, שמשום מה, כשאני מעיין באשכול ההוא אל מול האשכול הזה, אני מגלה תופעה מאוד מעניינת.
האשכול ההוא, כמעט כולו, רדוד ואישי עד העצם. עיקר הנושא הוא (בערך), "האם לתת לפוסטמה הזו במה, או לא"...
אין כמעט עיסוק רציני בגופי דברים.
לעומתו (יחסית) האשכול "שלנו". עולם אחר...
וכאן הבן שואל: מה החילוק? הלא למרות התקופות השונות, אין להעלות על הדעת הבדל כה מהותי בין תמהיל ההרכב האנושי והרעיוני של שוכני הפורום. אם כבר, אז להיפך.. אז מה קרה?
2 תשובות אפשריות עולות במוחי.
 א. איינפלד היא אשה. לא מייחסים לה משקל דעתני כלשהו...
ב. איינפלד הזדהתה בשמה. באופן טבעי, היתה מטרה "אמיתית", לעברה ניתן היה לכוון את החיצים..
ואולי סיבה יותר פרוזאית? אינני יודע...
מה שברור, שכציבור, יש אצלנו תכונה מאוד בולטת של משפחתיות והגנה על הבית. עם כל החילוקים והמריבות, ברגע שפוגעים בציפור הנפש היקרה לכולנו, כולנו נזעקים להעמיד את מגינינו המשוחים, לבל יחדור ולו חץ אחד מן החיצים, אל "המחנה" פנימה. כל אחד בדרכו...
עיתים בוולגריות נמאסה, עיתים בעדינות והבנה...
יהיו שידרשו לשבח, יהיו לגנאי.
לשבח - הנה, יש לנו ציפור נפש. משהו למות למענו... הערכים שלנו, אינם ברובד השטחי של "מלומדה". נוגעים הם אצל כל אחד במהותה של עצמיותו.
לגנאי - ומה עם החירות האישית? למה זה בהתגוננותכם, תחנקו כל אפשרות ביטוי של האינדבדואל? הרי התגוננות זו, היא שגורמת ליחיד המרגיש מחנק, לנסות ולחפש את המלוכה באיזור האתונות..
ואלו ואלו דברי א' חיים..
התכונה הזו קיימת בכל חברה סגורה. המורמונים והאמיש מתנהגים באותה צורה לביקורת המופנת נגדם.

תוקן על ידי ולשרה_בן ב- 19/03/2012 05:52:53




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2012 05:59 לינק ישיר 

ואם?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > לכבוד "יענקי" המרואיין בכתבתה של טלי פרקש
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 10 11 12 13 לדף הבא סך הכל 13 דפים.