בית פורומים עצור כאן חושבים

בת יפתח ,מאמר של עדי שרון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/7/2004 15:51 לינק ישיר 

מען דהו
התפיסה הדטרמניסטית אנוכית עליה הצבעת היא בדיוק ה"בעיה החברתית" אותה הזכרתי ...

אמשלום ,
את צודקת , ובכ"ז יש פרשנויות שמורות על ניתוח יותר נכון ומתאים לסיפור , ויש כאלה שפחות מתאימות , ויש כאלה שממש ממש לא מתאימות
(אין בדברי כדי לחוות דעה בשאלת הקשר בין אלימות במשפחה , לפרשת בת יפתח , אם כי לא תהיה זו טעות גדולה לומר , שהתאם בין הדברים טועה בפשטנות יתירה , הן בפרשנות המקרא , והן שפרשנות הנפשית של מקרי אלימות במשפחה )



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/7/2004 02:59 לינק ישיר 

לאמשלום,
דומני שלא ניסחתי את דברי היטב.
אין חולק על אחריותו של יפתח באי-הפרת הנדר, וברור שהסיפור מתקשר לאלימות ולאבדן ערך חיי אדם. ברור גם שדמותה של בת יפתח יכולה להוות עוגן להזדהות לכל מגזר תחת דכוי.
כוונתי היתה, בהתייחס למאמרה של עדי שרון, שאין דמיון בין מעשהו של לוט לבין יפתח. הרי יפתח אינו יודע מראש שבתו תעלה בפור.
אם כבר, המקרא מספק לנו להשוואה את סיפור שאול ויונתן. שאול משביע את העם לבל יטעמו דבר עד סיום יום המלחמה. יונתן שאינו יודע על השבועה טועם דבש. שאול כבר גומר אומר להמית את בנו, אבל העם פודה את יונתן.
מתוך ההשוואה יוצא דווקא העם (או הכהן הגדול, הנוכח במעמד) אחראי יותר.

לא היתה לי כוונה לשלול גישה פרשנית זו או אחרת, אלא להדגיש כי המניע הטרגי של הדברים מיוחס לא לדמות של יפתח (שהוא בעצמו קורבן) אלא לתקופה, ימי שפוט השופטים - והארוע הטרגי הזה, יחד עם ארוע הפילגש בגבעה, ועם גורלם של בני יבש גלעד (גם כאן תוצאה של שבועה, שלא להתחתן בבנימין) מצטרפים למעין "תמונות מחיי השופטים" - בהן המחבר מבהיר את הנורא בעיניו בעובדה ש"אין מלך בישראל".
ולקעלעמר,
הרעיון להשוות את יפתח לשמואל אינו far fetched.
יש הרבה בקורת מרומזת במקרא על שמואל, והוא בפרוש לא "יוצא צדיק".
גם יפתח וגם שמואל אינם יכולים להפריד במשרתם בין השיקול האישי ובין האינטרס ה"לאומי". שניהם גם פועלים ממקום של פגיעה אישית. אבל הדמיון העקרי הוא האמונה באלהות אשר
אינה מוכנה לקבל חרטה, בעצם אלהות לא אנושית.
אצל יפתח: "ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב"
אצל שמואל: "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם בי לא אדם הוא להנחם"
וראה מה רב המרחק בין שמואל לבין ירמיהו, דרך משל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/7/2004 03:38 לינק ישיר 

מאן דבעי

בקורת במקרא על שמואל? ואנכי לא ידעתי.

לא הבנתי את החיבור בין שני הפסוקים, האחד=שמואל, מתיחס לא-ל. השני=יפתח, מתיחס לעצמו.
אם כי אני מודה נהנתי מהרעיון,אבל לא נראה לי שחז"ל חשבו כך על שמואל.

ובמאמר המוסגר דברי שמואל לא באים לומר שאין תשובה וכפרה
בניגוד לירמהו. אלא הם תחילת קביעת מלכות בית דוד הנצחית שלא תפסק לעולם (וכבר חז"ל התקשו בזה ,הרי חזינן שנפסק ואנו שהכונה על הנשיאות ועל ריש גלותא וצ"ע)
כלומר שהעברת המלכות משאול לדוד אינה רוורסבילית,כמלכות שאול עצמו.
והענין של העורך ברור, כמופגן לאורך כל התנ"ך, חיזוק מעמד בית דוד על פני שאר המלכים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/7/2004 04:08 לינק ישיר 

לאמשלום.
דומני שלא ניסחתי את דברי היטב.
לא התכוונתי לבטל פרשנות זו או אחרת ובודאי שלא לזכות את יפתח. ברור גם שדמותה של בת יפתח יכולה לשמש כעוגן להאחז בו במאבק נגד דכוי נשים. אבל אני כיוונתי את דברי כלפי מאמרה של עדי שרון שבו מושווה מעשהו של יפתח למעשהו של לוט.
יפתח הרי לא ידע שבתו תפול בפור, לכן ההשוואה לדעתי אינה במקומה. אם בכלל, ניתן לסיפור שאול, יונתן והדבש. שאול גמר בדעתו להמית את יונתן, אבל כאן התערב "העם" ופדה את יונתן.
דבר כזה לא קרה אצל יפתח ובתו לא משום שיפתח גאה יותר משאול, אלא בעקר משום שיפתח לא היה מלך.
ע"י הבאת מספר ארועים מזעזעים - פרשת אבימלך, הפילגש בגבעה, גורלם של אנשי יבש גלעד (גם כאן תוצאה של שבועה נמהרת) נותן לנו המספר (ביד אמן) מעין "תמונות מחיי שפוט השופטים", ומדגים כמה נוראים הם הימים בהם "אין מלך בישראל".
ולקעלעמר:
ההשוואה בין יפתח לשמואל אינה far fetched. בשני המקרים לפנינו מנהיגים אשר מתקשים להפריד בין עניינם האישי לבין טובתו של העם. שני האישים פועלים ממקום של פגיעה אישית. אבל הדמיון החשוב יותר לדעתי הוא תפישתם את האלהים בו הם מאמינים כאל שאינו סובל חרטה:
אצל יפתח: "ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב"
אצל שמואל: "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם"





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/7/2004 05:16 לינק ישיר 

קעלעמר,
ראשית שמואל מפרש את רצון העם במלך כדחייה אישית שלו, וא-להים מעיר לו על כך, "כי לא בך מאסו אלא בי".
שנית יש הקבלה בין הריגת אגג מלך עמלק ע"י שמואל לבין הריגת הכהנים ע"י דויג האדומי, כאילו רמז המחבר: ראוי למשרתים בקדש שיהיו שרויים בקדש, ולא יתערבו בעניני המדינה וד"ל.
שלישית יש אירוניה דקה בתאור ההמתנה לבואו של שמואל לפני המשיחה של שאול, "כי לא יאכל העם עד בואו" והקבלה להמתנת שאול לבואו של שמואל לצורך הקרבת קורבן - שמואל מוצג כמי שאוהב שממתינים לו. בעניין ההשוואה עם יפתח, אכן יפתח מעיד על עצמו שאינו יכול לחזור בו, אך זאת משום שנדר לאלהיו. שני האישים תופשים את האל כבלתי סלחן לחרטה משום שהם עצמם בלתי סלחנים! ויש גם אירוניה בכך ששמואל רואה את אלהים כנבדל בכך מבן אנוש - לא אדם הוא וגו' - הרי הוא עצמו מי שאינו סולח! ומה עוד שבדבריו הוא מתיימר להכיר את תכונותיו של האל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בת יפתח ,מאמר של עדי שרון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.