בית פורומים עצור כאן חושבים

הרב טל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/1/2005 13:57 לינק ישיר 

זלצר

בתכלת נוהגים הרבה ת"ח רציניים
ואין כאן שאלה של חדשנות הלכתית, רק של תפיסה מסויימת של המציאות.

ווטו

אינני מכיר תשוב של רש"ז. אשמח אם תאיר את עיני.
אולי כוונתך לרב אלישוב?




מי שמביט בי מאחור, כבר לא יודע מי אני;

מי שמביט בי מלפנים, מהר מאוד יביט בי מאחור;

מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי, שימשיך לעמוד...



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-18/1/2005 19:30 לינק ישיר 

אריק,
האם המסורת היא רק להכין סלט ביצים, או שיש אף מסורת לאכול?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2005 08:31 לינק ישיר 

maple
בוודאי ואתה מוזמן גם לטעום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2005 08:48 לינק ישיר 

לאריק
אני לא מבין למה אתה רואה את הרב טל כפוסק נגד מסורת?
דבריו של הרב טל מבוססים על מסורת מתחילה ועד סוף שהרי המסורת שלנו כוללת גם את התלמודים, הראשונים והאחרונים.

ובכלל אם הרב טל מסתמך על מסורת תמנית אז זה לא מסורת?

אגב, גם סדור א"י מבוסס על המסורת, וחלק נכבד ממנו נשתמר עד ימינו אנו, בנוסחאות שונות בעיקר אשכנזיות.

וראה מאמר שכתבתי, שבו יש ציטוט מסבי הרב אברהם שאקי זצ"ל
שכתב ספר על מנהגי כל העדות.
http://he.manhigut.org/content/view/1093/100/

תוקן על ידי - יאיר100 - 19/01/2005 8:56:14



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2005 11:35 לינק ישיר 

ר' יאיר ברוך הבא טוב לראות אותך פה !



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2005 22:28 לינק ישיר 

שובקש,

לא מדובר בתשובה של הרש"ז אלא במסופר בשמו שהביא אריק למעלה על סלט ביצים [אם כי אני שמעתי ודומני קראתי את הסיפור שלמרות שדרש רש"ז שראוי לברך "העץ" על שוקולד, בכל זאת למעיישה לא הורה אלא כנוהג הסבתא לברך "שהכל".]

אריק,

אין בעיה בשמירת המסורת גם לעשות סלט פטריות אם זה עושה טוב לשומר אותה המסורת. אך אם למשל בת זוגי לא סובלת את ריח הבצל של סלט הביצים, הרי שאוותר על המסורת לשים בו את הבצל ולא אנסה לענותה ולחנכה למען שמירת המסורת הקדושה.

תוקן על ידי - עצכח - 19/01/2006 0:39:06



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2006 00:15 לינק ישיר 

לבקשת מימוני סרקנו שיעור של הרב טל



בס"ד ז בתמוז תשס"א

הרב שמואל טל

שיעור כללי – הנחת תפילין בחול המועד

מקורות הסוגיה
אין בתלמוד התייחסות ישירה לשאלה האם מניחים תפילין בחול המועד, אך יש דיון אודות שבתות וימים טובים, וממנו מסתעף הדיון אודות חול המועד.
אומרת הגמרא במנחות (לו ע"ב) : "דתניא : ר' עקיבא אומר : יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים, ת"ל 'והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך', מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות".

שיטת תוספות
תוס' במקום (בד"ה 'יצאו שבתות וימים טובים') מעירים על דברי הגמרא, שהיסוד לכך ששבתות וימים טובים נקראו 'אות' הוא "לא משום דאסירי בעשיית מלאכה, דאפי' חולו של מועד דשרי בעשיית מלאכה איכא אות, בפסח- דאסור באכילת חמץ, ובסוכות - דחייב בסוכה". כלומר, מה שהופך יום מסויים לאות הן מצוות מיוחדות ששייכות בו, כגון חמץ בפסח וסוכה בסוכות, ממילא גם חול המועד כלול בהגדרה זו ונקרא אות, ולפי זה, כשם שאין להניח תפילין בשבתות וימים טובים, כך אין להניח תפילין גם בחול המועד. ואף שתיתכן מציאות שבה האדם לא יישב בסוכה בחול המועד כלל, או שגם בלי קשר לפסח הוא לא היה אמור לאכול חמץ, ומניעתו מהחמץ אין לה דבר עם פסח, נראה שכוונת התוס' היא שעצם זה שיש מצוות מיוחדות בימים אלו, הן שגורמות להן להחשב אות, ולאו דוקא קיום המצוות בפועל ובגילוי על ידי האדם.

שיטת הרשב"א
גם הרשב"א (בשו"ת ח"א תרצ, ובתשובות מיוחסות רלז) סבר שאין להניח תפילין בחול המועד, והוסיף שכך גם פסק הראב"ד. לפי הרשב"א, הטעם לכך הוא מפני שיש איסור מלאכה מן התורה בחול המועד, ומה שגורם לימים טובים להחשב כאות הוא איסור המלאכה שבהם. הגם שמלאכות רבות מותרות בחול המועד, מכל מקום יוצא שההפרש בין שבתות וימים טובים ובין חול המועד הוא בכמות האיסורים, אבל מהות האות שייכת גם בחול המועד בשוה.
נראה שתוס' לא תלו את ענין האות באיסור מלאכה מפני שהם סוברים שאיסור מלאכה בחול המועד הוא מדרבנן בלבד, ומן התורה אינו אסור בעשיית מלאכה כלל. לכן, טעם זה יכול לגרום לפטור מתפילין בחול המועד, רק לדעת רשב"א וסיעתו שסוברים שאיסור מלאכה בחול המועד הוא מן התורה (שלשיטתם איסור מלאכה הוא עניין משותף לשבתות וימים טובים וחול המועד).
אך גם אם נוקטים בכיוון זה (לפיו חול המועד כלול במילים שבתות וימים טובים), יש להעיר שמלשון הברייתא "יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות", משמע שמה שגורם לשבתות וימים טובים להחשב אות הוא עצם נתינתם לבני ישראל ע"י בורא עולם, כמו שנאמר : "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמות לא יז), ולפי הבנה זו ברור מדוע ניתן לומר שגם עצם נתינת ימי חול המועד לבני ישראל הופכתם לאות, ומשום כך ייאסרו בהנחת תפילין. דהיינו, ניתן להסיק שחול המועד הינו אות גם בלי צורך בסברת איסור מלאכה או במציאותן של מצוות מיוחדות בחול המועד (שלא כתוס' והרשב"א).

סתם יום טוב בש"ס אין כוונתו לחול המועד
נראה שהטיעון הראשי שיש להעלות בסוגיה זו, תלוי בשאלה האם אפשר לומר שימי חול המועד כלולים בהגדרת הברייתא "שבתות וימים טובים", או שנאמר שאין הם כלולים, וממילא יוצא שר' עקיבא לא מיעט מעולם את ימי חול המועד ממצוות תפילין.
אם נבוא לבחון את משמעות הביטוי "יום טוב" כפי שהוא מופיע בש"ס, נמצא שהוא מופיע כ- 850 פעמים, והמינוח 'ימים טובים' מופיע כ- 90 פעמים, ובלמעלה מ- 99 אחוזים מהמקרים פשוט וברור שהכוונה לימים טובים סתם [הערה 1] ולא לחול המועד. אדרבה, כשרוצה הש"ס לציין חול המועד, יש לכך מינוח מיוחד - מועד (כפי שמופיע פעמים רבות במסכת מועד קטן). ויש להבין, שראייה זו היא מסתמא דלישנא של תנאים ואמוראים, ומהם ראייה לסוגייתנו. מסקירה זו עולה תמונת מצב ברורה, לפיה, כשכתוב בש"ס 'ימים טובים', אין הכוונה לחול המועד. לפי זה יש להסיק שר' עקיבא שמיעט בדרשתו שבתות וימים טובים, לא מיעט חול המועד, וממילא. משמע שפסק שחובה להניח תפילין בחול המועד.

אמנם, במספר מצומצם מאוד של מקרים, אין הכוונה ליו"ט סתם, אך מן ההקשר עולה שמשמעות הדברים היא כמובנם המילולי : יום שהוא טוב, כמו בוקר טוב וערב טוב (בלי קשר לאיסור עשיית מלאכה). המקרים הם : א) "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיוה"כ" (תענית כו ע"ב), והגמרא (שם ל ע"ב) מסבירה שיו"כ הוא 'יו"ט' מפני שהוא יום סליחה ומחילה, ומונה שש סיבות אחרות להיות טו באב 'יום טוב'. ב) על כה"ג נאמר "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (יומא ע ע"א). ג) "עשאוהו יום טוב" (ר"ה יח ע"ב ושם יט ע"א), וכן "ובימים טובים הכתובין במגילת תענית" ותענית י ע"ב), וכן - ובכל המקומות האלה ברור שאין מדובר בימים האסורים בעשיית מלאכה. אלו הם ימים 'שעושים' אותם ימים טובים או שהם ימים טובים 'למישהו', או ששוברם בצדם שהם כתובים במגילת התענית, ואין הם ימים טובים סתם. מכל מקום אלה הם מקרים חריגים בלבד, ובשאר המקומות, ברור שהכוונה ליו"ט סתם.

גם מהזוהר הקדוש משמע שיום טוב הוא יום טוב סתם
הב"י בסי' ל"א הביא את דברי הזוהר (זוהר חדש שה"ש ח) על הפסוק "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג), כראייה לכך שאסור להניח תפילין בחול המועד. אך, דוקא מדברי הזוהר עצמו ניתן להכריע בשאלה שהעלנו לדיון, שהרי כתוב בזוהר שם : "חולו של מועד דלא איקרי יום טוב". כלומר, הזוהר הקדוש עצמו מציין לנו שחול המועד אינו כלול במילים ימים טובים. אמנם, הזוהר פוסק, ע"פ שאלה ששאל ר' אלעזר את רשב"י אביו, שאסור להניח תפילין בחול המועד מפני שהארת חול המועד מושפעת מהארת יו"ט, אך מאחר שמהבבלי משמע שלא כן, אלא שרק ימים טוביס אין בהם מצות תפילין ולא ימים המושפעים מהארתם, נראה שיש לפסוק כפי דברי הגמרא (ראה דיון בהמשך אודות המשקל ההלכתי של הזוה"ק).

שיטת הרמב"ם
בהל' תפילין (פ"ד ה"י) פסק הרמב"ם: "וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר: 'והיה לך לאות' ושבתות וימים טובים הן עצמן אות". גם כאן יש לשאול : האם התכוון הרמב"ם גם לחול המועד? על כך ניתן ללמוד ממה שכתב בהל' יום טוב (פ"א ה"א) : "ששת הימים האלו שאסר הכתוב בעשיית מלאכה, שהן ראשון ושביעי של פסח, וראשון ושמיני של חג הסוכות, וביום חג השבועות, ובאחד לחודש השביעי, הן הנקראין ימים טובים". דהיינו, הרמב"ם מגדיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, למה כוונתו כשהוא כותב 'ימים טובים', וברור שימי חול המועד אינן כלולים בהגדרה זו. על כן נראה ששיטת הרמב"ם היא שיש להניח תפילין בחול המועד.

עוד ראייה לכך שזו דעת הרמב"ם, נלמד ממה שפסק בעניין כתיבת תפילין בחול המועד. התוס' (שהוזכר בראשית השיעור) כותבים שמשמע מהסוגיה במו"ק (יט ע"א) שיש חיוב להניח תפילין בחול המועד, וראייתם בעיקר מדברי ר"מ ור' יהודה שם לעניין כתיבת תפילין במועד : "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו... ולאחרים בטובה, דברי ר"מ. ר' יהודה אומר : מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו". כלומר, מאחר שיש לו עצמו צורך בתפילין במועד, מותר לאדם לכתוב תפילין לעצמו - ומכאן מוכח שחייבים להניח תפילין בחול המועד. התוס' עצמם דוחים את הראייה מסוגיה זו, מן הטעם שידוע מעירובין (צו ע"א) שר"מ ור' יהודה סוברים 'שבת זמן תפילין', דהיינו, חולקים על דרשתו של ר"ע 'והיה לך לאות', וכ"ש שחייבים לשיטתם להניח תפילין בחול המועד. ממילא, סוגיה זו אינה אליבא דהלכתא ואין ראייה מכאן לשיטת הסוברים 'שבת לאו זמן תפילין' (שנפסקה להלכה).
מדיון זה שבדברי התוס' עולה, שאם נניח שאין חובה להניח תפילין בחול המועד, אזי חייבים לומר שהסוגיה במו"ק שם אינה להלכה. אך הרמב"ם כתב בהל' יו"ט (פ"ז הל' יג) : "ואסור לכתוב במועד אפילו ספרים תפילין ומזוזות... מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו ... ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו". כלומר, הרמב"ם פסק להלכה את הסוגיה במו"ק, ומכאן מוכח שהניח בפשטות שיש להניח תפילין בחול המועד, וזו הסיבה שרשאי לכתוב תפילין לעצמו בחול המועד.

שיטת הרא"ש
הרא"ש (בהל' תפילין סי' טז) דן בראייה מהסוגיה במו"ק ודוחה אותה, ואחר מביא דברי ירושלמי במו"ק (על אותה משנה ; דיון דומה יש בתוס' הנ"ל). הסוגיה בירושלמי דנה בכתיבת תפילין בחול המועד כמו בבבלי, אך שם לא ניתן לתרץ ולומר שכל הסוגיה היא בשיטת הסוברים 'שבת זמן תפילין', שכן מובא שם שרב פוסק כמו המשנה, וקשה לומר שגם רב סובר 'שבת זמן תפילין' שלא כהלכתא. אכן פשוט יותר להניח שרב סובר 'שבת לאו זמן תפילין', ועם זאת יש חיוב להניח תפילין בחול המועד. ומסכם הרא"ש : "הילכך מסתבר לפרש גמרא דידן דלא פליג אירושלמי, ונפרש יום טוב דומיא דשבתות, דאות שלהם היא שמירת שבת מעשיית מלאכה... ויש שמניחין תפילין בחול המועד בלא ברכה, והמברך לא הפסיד". דהיינו, לפי דעת הרא"ש, יש להניח תפילין בברכה (כדעת הרמב"ם).

שיטת הרי"ף
נראה שניתן להוכיח שגם הרי"ף פסק שיש להניח תפילין בחול המועד, באותו אופן שבו למדנו מדברי הרמב"ם אודות כתיבת תפילין בחול המועד. כאמור, הרי"ף פסק להלכה את הסוגיה הנזכרת במו"ק (בדף יא ע"א בדפיו), ומכאן מוכח שיש להניח תפילין בחול המועד (כפי שבארנו בדעת הרמב"ם). אמנם הרי"ף פסק כדעת ר' יוסי שם שאומר שהוא כותב ומוכר כדי פרנסתו, והיה אפשר לומר שר' יוסי סובר שהדבר מותר למרות שאין זה צורך המועד ומשום שחול המועד לאו זמן תפילין. אבל זה דחוק מאד, כיון שממה נפשך : אם אין לו מה לאכול, יש להתיר לו בכל מקרה, ולאו דוקא בנידון דתפילין, וגם ר' מאיר ור' יהודה לא היו חולקים על זה. ואם זה להרוויחא, מה ההיתר לעשות את זה, אם לא שנאמה שלפחות לגבי האחרים יש להם צורו המועד, והתירו כמו שהתירו כמה דברים שהם לצורך המועד, אף שהם בשביל אחרים. ובכלל יוצא שדוקא ר' יוסי שבא להקל, הוא זה שסובר שחול המועד לאו זמן תפילין, ודוקא ר' מאיר ור' יהודה המחמירים הם אלה שסוברים שחול המועד זמן תפילין. ודוקא בגלל מחלוקתם זו, יצא היפוך הדעות. ואם נאמר שר' יוסי בא להחמיר ולא להקל, זה יקשה בלשון, וכמו שהעירו התוס' שם, וגם לא מובן מהי חומרתו של ר' יוסי, אחר שר' מאיר התיר רק לעצמו ולאחרים בטובה, ואחר שר' יהודה התיר לאחרים רק על ידי הערמה (ודברי הנמוקי יוסף שם לכאורה אינם מובנים כלל, עיי"ש).

סיכום דעות הראשונים
אמנם הרשב"א והראב"ד פסקו שאין להניח תפילין בחול המועד, אך לעומת זאת הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם פסקו שיש להניח תפילין בחול המועד, דהיינו, שלושת עמודי ההוראה פסקו שיש להניח תפילין בחול המועד (ואף אם יש לבעל הדין לבוא ולחלוק ביחס לדעת הרי"ף, עכ"פ עדיין שנים משלושת העמודים ודאי סבורים כך להדיא). לדעת הסוברים שאין להניח יש לצרף גם את הבה"ג וספר העיתים בשם גאון, ולדעת הסוברים שיש להניח יש לצרף את ר"י, המהר"ם, המרדכי, הגהות מיימוניות, התרומה, הסמ"ק והגהות אשר"י והריטב"א בעירובין. ויש לציין שרבים ציינו לכך שהמנהג היה להניח, עד שהתגלה הזוהר (בתקופת הרשב"א) והתחילו לנהוג שם בספרד שלא להניח.

שיטת הגר"א והקושי שבה
הגר"א (בביאור הגר"א או"ח סי' לא ס"ק ד) סובר שאין להניח תפילין בחול המועד, ובדבריו מתמודד עם הראיות של הסוברים שיש חובה להניח תפילין בחול המועד, ואף טוען ש"אין לדעה זו עיקר כלל". כזכור, התוס' והרא"ש הראו שמדברי הירושלמי מוכח שיש להניח תפילין בחול המועד, ולא ניתן לדחות ולומר שזה רק לשיטת הסוברים 'שבת זמן תפילין' (ראה למעלה בשיטת הרא"ש). אך הגר"א טוען שאפשר לומר זאת גם בדברי הירושלמי, שכן המשנה שרצו להעמיד אליבא דרב היא כדעת ר' יהודה, והלא ר' יהודה סובר 'שבת זמן תפילין', ולכן אין ראייה גם מסוגיה זו לשיטת הסוברים 'שבת לאו זמן תפילין' (שכך ההלכה).
אך דברי הגר"א קשים, שכן עדין שייך לטעון מה שטענו התוס' והרא"ש : מדוע מהדרת הגמרא להקשות על רב ממשנה זו ואח"כ מהדרת להעמידה כשיטתו, אם אין פוסקים להלכה כמשנה זו כלל? על כרחך משמע שהמשנה נכונה גם אליבא דהלכתא, כשיטת הסוברים 'שבת לאו זמן תפילין'. לכן, דוקא יש ראיה מירושלמי זה שיש להניח תפילין בחול המועד.
עוד מוסיף וטוען הגר"א, שמה שניסו התוס' להוכיח מהסוגיה בביצה (סו ע"א) אינה ראייה כלל. כתוב שם שמותר לשלוח תפילין במועד, והרי כתוב במשנה שמותר לשלוח רק דברים שהם צורך המועד, ומכאן שיש להניח תפילין בחול המועד. למרות את דין משלוח תפילין במועד למדו מהסיפא של "זה הכלל" וכו', ואילו הדין של "דברים שהם צורך המועד" נאמר ברישא, נראה שהבינו התוס' שיש להסיק מהסיפא על הרישא, כיון שהלשון זה הכלל מלמדת שהסיפא באה לכלול עקרון שנאמר באופן פרטי קודם לכן. ולכן יש להסיק שמשלוח התפילין צריך להחשב כדבר שיש לו צורך במועד. הגר"א דחה את הראיה וטען שמדובר בטעות סופר במשנה, ואין לגרוס "והן לצורך המועד", אלא "ואין לצורך המועד", כפי שכתוב במשנה שבירושלמי, ולכן יוצא שהגמרא דנה על תפילין אע"פ שאין בהן צורך במועד.
אך, גם את דברי הגר"א האלה קשה לקבל, מכיון שגם הרי"ף, הרא"ש, הרמב"ם, הר"ן, המאירי, העיטור והאור זרוע גרסו במשנה כפי הגירסה שלפנינו - "והן לצורך המועד". ואף אם בירושלמי הגרסה היא כפי שמציין הגר"א, מכל מקום עיקר הדיוק מבוסס על סוגיית הבבלי, והוא כנראה גרס כפי שגרסו רוב הראשונים הללו. ואם כן, מצד הבבלי יש עדיין ראיה לענין (אף שאליבא דאמת יש מקום לדון אם יש להסיק מ'זה הכלל' שנאמר בסיפא על מה שנאמר ברישא, אבל זהו כבר דיון אחר).

פסיקת הזוהר הקדוש ומשקלה ההלכתי
הב"י בסי' ל"א הביא את דברי ספר הזוהר (זוהר חדש שה"ש ח) על הפסוק "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג), ששם שאל ר' אלעזר את רשב"י אביו, מה דין תפילין בחול המועד, וענה לו רשב"י: "ועמא קדישא אחידן תפילין ושריא עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד ואסיר לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינוו דוגמא... (ואדם שמניח תפילין) ודאי בר קטולא הוא". וכתב על כך הב"י: "ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש, מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן".
אלא שנראה, שיש להפריד בין קדושת הזוהר ומעלתו, אשר אותה אין לתאר ואין לשער, שהיא קדש קדשים מפני כל הנשמות שמתגלות שם, כגון רעיא מהימנא ואף קודשא בריך הוא בכבודו ובעצמו - וכל זה פשוט וברור, ובין המשקל ההלכתי של הזוהר הקדוש. נראה שבנושא זה יש לסבור כדעת ר' יעקב עמדין וכר' פנחס מקוריץ, ספר הזוהר התגלה ונכתב בתקופת הראשונים, אך בניגוד גמור לדעות המחקרים והחיצוניים שסוברים שזו יצירה מאוחרת - מדובר בהתגלות נשמות קדושות, וקדושת הזוהר ומעלתו הן עד כדי קביעה שהוא חלק עיקרי בתורה. ולכן נראה שמשקלו של הזוהר שקול לכך שאחד מן הראשונים יבוא ויטען שכך וכך אמר רשב"י, ואמנם נאמין לו שכך נתגלה לו בהתגלות נשמתו של רשב"י, אבל לא נוכל לתת לדבריו משקל של דברי רשב"י שאומר את דבריו במכילתא או בגמרא, ולא נוכל להתבסס על דבריו לקביעת ההלכה. ועל כגון דא נאמר "לא בשמים היא". ועכ"פ אין כל זה פוגע במאומה מקדושתו ומעלתו העצומה של ספר הזוהר שאין לשערה ולתארה.
יש להוסיף, שאף אם יבוא אלינו רשב"י בכבודו ובעצמו וישאלנו מדוע אנו מניחים תפילין בחול המועד, נאמר לו שאפילו היה מתגלה אלינו הקב"ה בכבודו ושכינתו ושואלנו זאת, היינו עונים שכך היא ההלכה ו"לא בשמים היא". למעשה, זהו רצון השי"ת, ושמחה גדולה היא מלפניו לומר על בניו "נצחוני בניי" (ע"פ ב"מ נט ע"ב).
אמנם, יש מחלוקת בין גדולי ישראל בשאלה האם הזוהר יכול להכריע במחלוקות, במקומות שאין בהם הכרעה ברורה. אך מכל מקום, לענייננו נראה שאין זה משנה מפני שעל פי הנגלה יש אפשרות להכריע שיש להניח תפילין בחול המועד, כיון שכך משמע מהבבלי ומשלושת עמודי ההוראה. ולכן נראה להלכה כפסק הרמ"א בהגהה בסי' לא (סעיף ב) "וי"א שחול המועד חייב בתפילין... ולברך עליהם". אך, עדיין יש לדון בשאלת לא תתגודדו, שהיא שיקול חשוב ויש ראיה לכך שלעיתים דוחה אף איסור כרת. [הערה 2] ובאמת נראה שאין לנהוג כך בפרהסיה במקום שלא נהגו כך.

____________________
הערות

הערה 1- אותם האסורים כמעט בכל מלאכה, מלבד אוכל נפש. והם ; ר"ה, יו"כ, יו"ט ראשון של פסח וסוכות , אחרון של פסח, שמיני עצרת ושבועות. לשם הנוחות נקרא להם ימים טובים סתם.

הערה 2- ביבמות טו ע"א מסופר על מקוה בירושלים שכל טהרות שבירושלים היו נעשות על גביו, והמקוה היה פסול לדעת ב"ש והכשירוהו. והגמרא מסבירה שאין בעייה של 'לא תתגודדו' במה שהוסיפו מים למקוה, מפני ש"התם הרואה אומר לאפושי מיא הוא דקא עביד". משמע שלולא התירוץ הזה, היה האיסור של לא תתגודדו דוחה אף לאו שלכרת של אכילת קדשים בטומאה.

_____________________


נ.ב. בישיבת תורת החיים, ישנו תלמיד המשכתב את השיעור בהקלדה עיוורת תוך כדי שיעור, לאחר מכן השיעור מועבר לבדיקה לרב טל, ואז הוא מופץ בין התלמידים, כך שכל החומר שכתבנו כאן מוגה ומוסמך.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 19/01/2006 0:36:34



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2006 01:17 לינק ישיר 

שיעור כללי זה הוא שיעור הלכה בעיון. ושוב אני שואל, האם קיים שיעור בישיבות הד"ל שבו משתמשים בספרים כמו קובץ שיעורים, שערי יושר, חידושי רב"ב וכדומה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2006 02:38 לינק ישיר 

צ'אוטנג,

בישיבות ד"ל תיכוניות אין כמעט עיסוק בספרים מהסוג שהזכרת, ולימוד הגמרא הוא לרוב על בסיס רש"י-תו"ס ואחרונים על הדף (מהרש"א/מהר"ם אולי גם פני יהושע), וקצת ראשונים אחרים.

ברוב הישיבות ד"ל גבוהות/הסדר, שיעורי העיון הם במתכונת של ישיבה ליטאית, עם התייחסות לספרים שהזכרת. בחלק מהישיבות תוכל למצוא גם חברותות/שיעורים/חבורות בספרים כמו 'שב שמעתתא' או קצוה"ח במנותק מהמסכת הנלמדת.

חלק גדול מהתלמידים לא אוהב את הלימוד הזה ומעדיף בקיאות/הלכה (אני מניח שגם בישיבות חרדיות לא כולם אוהבים את זה, אך יתכן שמדובר בכמויות יחסיות אחרות). לגבי רמת הלימוד ביחס לישיבות מסוג אחר - ההערכה הגסה שלי היא שחלק מהשיעורים היה קונה לו מקום של כבוד גם בישיבות חרדיות, בעוד שחלק אחר הוא ברמה נמוכה.

לגבי הרב טל - אני לא חושב שהשיעור הזה הוא במסגרת שיעורי הגמרא בישיבה, וממה ששמעתי כוחו רב לו גם בלמדנות ישיבתית לא-הלכתית (אני חושב שהוא גם עומד להוציא סדרת ספרים על השס).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2006 07:57 לינק ישיר 

שוטנג,
מובלעת בדבריך הנחת יסוד שלימוד הוא רב"ב ור' שמעון. על סמל מה מבוססת הנחה זו?
ולגופו של ענין - תלוי מי הרב, לדוגמא הרב מרדכי שטרנברג מישיבת הר המור (לשעבר מרכז הרב) ספוג בר' שמעון ובר' אלחנן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2006 09:39 לינק ישיר 

שוטנג, המשכילים אפילו מחביאים לפעמים מתחת לגמרא חידושי הגרי"ז מסטנסיל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2006 09:42 לינק ישיר 

רוב תודות לכל המשיבים.

בעלבעמיו:

אין שום הבלעה בדברי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2006 09:56 לינק ישיר 

עד כעת התגובות על השיעור מאכזבות.

איך לומדים בישיבות כאלה ובישיבות אחרות, איזה ספרים הם לומדים ואיזה ספרים לא לומדים, ואפילו תגובה אחת לגופו של ענין לא נמצאה.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2006 11:38 לינק ישיר 

שוטנג,
אדרבא.
הרי למדו גם לפני רב"ב וראשי הישיבות האחרים.
דרך אגב אני לא מקבל את הגדרת ראשי הישיבות כמעתיקי השמועה.

תוקן על ידי - בעלבעמיו - 19/01/2006 11:37:05



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/1/2006 14:33 לינק ישיר 

דרום

השיעור יפה, החומר ידוע, <לא חסרון> ערוך יפה, על הפלפול בדעת הרי"ף הרב עצמו לא בטוח ודי מובן למה, בכל אופן לימוד יסודי ושיטתי של נושא.

המסקנא לא משהו, לענ"ד מכל החומר עולה שזהו ספק ולא ודאי. יש ראשונים לכאן ולכאן והאקסיומה שנקראת 'שלשת עמודי ההוראה או רובם' לא עומדת כמדומני במבחן, ודאי לא אצל האשכנזים החל כבר מהרמ"א.

כך שלהניח בלי ברכה לכאורה יותר נכון.<כמובן בהסתיגות מצד לא תתגודדו כמו שאמר הרב>

יש גם לטעון שאין בעצם חיוב מהתורה להניח כל יום אלא כל רגע, וממילא אין משמעות לאי הנחת תפילין בחול המועד יותר מאי הנחת תפילין היום אחה"צ.



שוטנג

עד שאתה שואלני אם לומדים בישיבות הד"ל רב"ב ושערי יושר, אני שואלך אם לומדים בישיבות הליטאיות נושא ביסודיות גמרא וראשונים לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא כהשיעור לדוגמא הנ"ל.
(מלבד אולי בישיבות הלומדות ע"פ החזו"א)

תוקן על ידי - ymy33655 - 19/01/2006 14:34:17



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הרב טל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 49 50 51 לדף הבא סך הכל 51 דפים.