הערות לספר בתורתו של ר' גדליה

רבותי,
לא זכיתי להכיר את ר' גדליה אבל אני מכיר את הרב שילת, ואני נותן בו אמון מלא, כתלמיד חכם, איש אמת וירא שמים.

אין לי ספק שניתן לענות על הערותי, גם אם התשובות לא תספקנה אותי, אבל עדיין משנה לא זזה ממקומה ויגדיל תורה ויאדיר.

עצכח,
מבלי להכנס לדיון, אם למשפחה יש זכות או אין לה, אין ברצוני לגרום עגמת נפש לא למשפחה שלא זכיתי להכירה ולא לרב שילת שכפי שציינתי אני מכירו ומוקירו.

אריק

אם מישהו אומר שלמרות שהוא מחזיק בחפץ שלו בכוח, אין לו התנגדות שמי שיצליח לגזול את החפץ מתחת ידו-כוחו יחזיק אחר כך בחפץ. האם זה שהצליח לגזול עובר על עבירת 'לא תגזול'?

על מה אתה מתבסס לקבל עליך עול תורה?

כמובן שאני מצפה ממך שלא תענה לי תשובות הגיוניות ח"ו!

אולי צריך להגדיר קודם מה נכנס במסגרת המושג הגיון.


תוקן על ידי - אריק123 - 24/01/2005 14:19:13

מה לא?

מה לא?

הם לא אמרו: לא יאמר אדם: אי אפשי להרוג נפש,אי אפשי לגזול, אי אפשי לכזב, אלא, אפשי...

תוקן על ידי - riv - 24/01/2005 19:20:51

אריק

פעמים שהתועלת בפירסום הדברים מצדיקה גרימת אי נעימות לבני המשפחה בעיקר שברור כי פועלת לשימור זכר הנפטר בפנתיאון הבני ברקי של מעתיקי השמועה (מה גם שזו בעייתם האישית על שבחרו לגור בסביבתם, להתפלש בה, ולקיים קשרי חברה הדוקים עם חניוקי הדור).

את בני המשפחה איני מכיר וכבודם במקומו מונח, את הרב שילת אני מכיר ובוודאי איני רוצה לעשות נגד רצונו, ממילא מקומו מובטח מחוץ לפנתיאון מעתיקי השמועה.

אריק,

כתבת:

הרב התלונן על כך שאין מתיחסים לפרקים הראשונים בספר המדע ובמו"נ שהם " חכמת התורה על אמת" כמו להלכות שברמב"ם, וטען שזו חוצפה כלפי הרמב"ם.

יש באמת לדון האם אנו יכולים להתיחס למעשה בראשית של הרמב"ם כאל חכמת התורה באמת. וודאי שאין זו חוצפה כלפי הרמב"ם אלא עם ישראל הבחין בין דברים שונים של הרמב"ם וכבר האריך בזה מו"ר שליט"א, ואפילו היד החזקה לא התקבל בצורה שרצה הרמב"ם.
האם במאה ה 17 היינו אמורים להחליף את ארבעת הפרקים הראשונים של משנה תורה בפיזיקה ניוטונית וכיום בפיזיקה איינשטינית ובמבוא לתורת האבולוציה?
מה שע"י הרמב"ם נחשב נמנע אצלנו נחשב כאפשר ואפילו יותר מזה, וגם הנביא ששקוע בצורות האמיתיות, לכאורה לשיטתנו שקוע בדמיונות וכיצד תחול עליו הנבואה? ורג"נ בעצמו מודה בכך.

כמה שאלות,

מי הם עם ישראל שהבחין בין דברים שונים של הרמב"ם שכבר האריך בזה מו"ר שליט"א?

התוכל להביא את 'הארכתו' של המו"ר שליטא בעניין?

באיזה אופן היד החזקה לא התקבל לדעתך ולדעת מו"ר שליטא?


מה שע"י הרמב"ם נחשב נמנע אצלנו נחשב כאפשר ואפילו יותר מזה,(רק אל תביא את הדוגמא של ספינת ברזל שטה באויר) תוכל להרחיב בעניין ולהצביע על מה שנחשב בעיניי הרמב"ם כנמנע, וכיום אפשרי? ואיך מתקשר לזה שגם הנביא ששקוע בצורות האמיתיות, לכאורה לשיטתנו שקוע בדמיונות וכיצד תחול עליו הנבואה? ורג"נ בעצמו מודה בכך.


תודה.




תוקן על ידי - riv - 25/01/2005 12:36:50

ריב

איני רוצה לריב אבל דוקא המאמר שהבאת מוכיח שעל עשית המצוות להיעשות מתוך שיקול הגיוני טהור ולא מתוך גועל סובייקטיבי-רגשי אותו ביטאו בלשון: 'אי אפשי'!

בוגי,

בדיוק לדבריך כיוונתי! כי זה המובן מאליו.

תוקן על ידי - riv - 25/01/2005 12:38:58

צר לי לבשר לך אבל המו"ל אינו אדם קר ויבש, שחושב רק האים מותר לי או אסור לי הלכתית/חוקית לפרסם את הספר. אלא גם חושב על בני המשפחה באופן אנושי ויודע שאחרי מה שעשו "הקנאים" לר"ג בחייו עלולים לעשות למשפחתו והרבה יותר גרוע מזה. ולכן הוא נשמע לבקשת המשפחה ואינו מפרסם את הספר ברבים.

אני חושב שביקורת על ספר מדגמי שרובה היא בעצם על חוסר מיצוי השיטה, אינה נכונה.

חמשת המאמרים שבספר אינם מתיימרים ואינם יכולים לתת תשובה פרטנית לכל שאלה. אלו הם מדגמים הפותחים צוהר לתפיסת עולם המשתדלת להסביר הרבה על בסיס לוגי ומתיימרת לטעון כי עם הרבה מאמץ ניתן עקרונית להסביר הכל על בסיס זה.
רוב השאלות שבביקורתו של אריק הן בסגנון 'את זה לא הסברת' ההסבר אינו מקיף ואינו שולל אפשרויות אחרות. זה נכון לגמרי ולא אמור להיות אחרת.

בנוסף, הוא מקדש את החשיבה הראשונית (אנליטית? שתי עגלות) הוא בא לדון בדברים בצורה אינטואיטיבית, זוהי גישה מעניינת אך אין סיכוי שהיא תפתור את כל התוספות הסינתטיות.
מתגלה כאן חשיבה המחפשת את ההגיון הכללי בפטור טמון. קושיות מכך שההסבר אינו מכסה יפתרו על ידי דיון בפילוסופיה של ההלכה למשל.
לענין ביקורת המקרא, כלום משום שפרופ' לספרות רואים טלאים בטקסט מפסיק האדם ה'פשוט' להתפעם מיופיו?
גם לאחר כל הביקורות ניתן לקבוע כי אין מתחרה לחיבור זה. מדוע אם כך יש לקבוע עמדה בביקורת המקרא לפני שמחליטים להתפעל מיופי היצירה היחידאית?

אריק123 כתב


קעלעמער
אתה בוודאי צודק, אבל אני בדילמה, מצד אחד קיים אי רצון מהמשפחה לפרסם את הספר ומצד שני הרי הוא ניתן להשגה. הפתרון החלקי שמצאתי הוא לפרסם את ההערות בצורה שפרסמתי כך שמי שיש לו את הספר יוכל להתיחס אליהם ומי שאין לו את הספר לא יבין בדיוק במה דברים אמורים, ואני לא בטוח שאכן זהו הפתרון האופטימלי.

לומד

ובכן...