בית פורומים עצור כאן חושבים

מדדי איכות ליצירה תורנית: שפיטות ואקדמיה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/1/2006 17:22 לינק ישיר 

מיכי,
מיהו פרופ' שמאע והיכן ניתן לקרוא מדבריו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/1/2006 00:01 לינק ישיר 

הרב ד"ר הלפרין,

לגבי חלק משמעותי בעולם התורה 'הבעיה' היתה קיימת גם עם יהודים ת"ח ויראים כר' שרגא אברמסון. מאידך, גם בדור החוקרים הנוכחי אפשר למצוא לא מעט יהודים יראים ות"ח, למשל ר' דוד הנשקה מהמחלקה לתלמוד בבר-אילן שלימד בישיבת ההסדר במעלה-אדומים או הרב פיק מהמכון הגבוה לתורה שם, שניהם העבירו/מעבירים שיעורי גמרא ישיבתיים בעיון או כתבו מאמרים בהמעיין/tyadition ובמקביל פרסומים אקדמיים. בכל אופן, אני מניח שכתביהם לא ימצאו באוצר הספרים בישיבת פונוביז'.

בעיית ערבוב התחומים כמעט ולא קיימת לטעמי בתחום חקר התלמוד שמחייב יכולות לימודיות וידע. אם היא קיימת (והיא בהחלט קיימת) היא קיימת בתחום 'חקר ההלכה' ו/או 'חקר המחשבה היהודית'. בתחומים אלו, במיווחד לאור הנטייה העכשווית להציג מגוון דעות כפלורליזם (עליה דיבר הרב מיכי), מספיקה לעתים יכולת חיפוש בתוכנות מחשב ו/או ספרי סיכום על-מנת להוציא מאמר מקיף.

שתי דוגמאות שעולות לי כרגע: א. הרב בני לאו שומר לעצמו כמה דוגמאות של מחקרי הלכה שהועתקו מספרי השו"ת של הרב עובדיה יוסף (למעט ההכרעה שבסופם). ב. חוקר מחשבת ישראל ידוע ופופולארי לא תלמודיסט ציין לסוגיא מוטעית בשס, שגם מאמר אחר של חוקר קודם שעסק באותו נושא טעה בה (כלומר, הוא פשוט העתיק מקור בלי לפתוח גמרא ולראות מה באמת כתוב שם).

תחום נוסף שמאפשר מצויינות אקדמית בלי צורך בבקיאות ועומק הוא התחום הפופולארי של ניתוח ספרותי של אגדות. גם כאן יש להבחין בין חוקרים בקיאים כמו א' א' אורבך (בעידן הפרה-מחשב) או י' פרנקל שהכתיבה שלהם מקיפה ומשווה, לבין דור הצעירים (לאו דוקא ממין זכר, אגב) ש'מתמקדים' בסיפור ומוציאים ממנו 'נארטיבים' חדשים, לעתים קרובות מופרכים לגמרי אבל דוחפים אג'נדות החביבות על הממסד האקדמי.

ומשהו על יצירה ופוליטיקה - למד איתי בישיבה בחור חרד"לי שחטא בכתיבת שירה וניסה לשלוח מיצירותיו שהתמקדו בחיבוטי נפש דתית לכתב עת מוביל לשירה. המערכת התעלמה ממנו לחלוטין. יום אחד הוא עשה ניסוי ושירבט כמה מילים טפשיות יחד תוך שגיבבן ל'שיר', ושלח את יצירת המופת תחת שם ערבי ומכתובת במזרח ירושלים. השיר פורסם בגיליון הבא של כתב העת.

את שיריו הרציניים הוא פרסם לבסוף בספר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/1/2006 08:13 לינק ישיר 

מיכי,
אני מתרשם שבמחקרים אקדמאיים, אולי לא בפיזיקה, החוקר אינו מהסס להכניס את השקפותיו.
דוגמא שנתקלתי בה רק עתה. לפני כשנתיים יצא ספר של הסוציולוג עוז אלמוג, 'פרידה משרוליק', שאמור להיות מחקר אקדמאי עם רפרנטים וכל הדאווין האקדמאי. לרגע המחבר אינו מהסס לומר עם אילו עמדות הוא מזדהה. תוקן על ידי - בעלבעמיו - 26/01/2006 8:39:47



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/1/2006 08:41 לינק ישיר 

ממללא,

רדידות ובורות (ובודאי העתקה ממקור קדום בלא לבדוק אותו) אינן מייצגות של עולם המחקר האקדמי, אלא כתם שמעכיר אותו.

לגבי חקר האגדה התלמודית, בין אם מן הכיוון הספרותי, או מתחום חקר הפולקלור וכו' -
דוקא פרופ' יונה פרנקל, שייסד, במובנים רבים, את התחום, קבע שיטה לפיה הסיפור התלמודי עומד בפני עצמו, ולכן גם הניתוח שלו ראוי לו שייעשה במנותק מהקשרו וממקבילות וכו'. היום, כבר יש שיטות אחרות, המבקשות לבדוק את האגדות כחלק מקונטקסט שיש בו גם הלכה ודיון, ומן הסתם מחייבות הכרות רחבה יותר עם העולם התלמודי.
כדאי גם להבהיר כאן, שיש מתודות שונות של לימוד ומחקר, ומי שרוצה לבדוק סיפור ספציפי המופיע בגמרא, מבחינה ספרותית, חינוכית, ערכית, פילוסופית וכו', אין שום סיבה שעשה זאת רק אחרי 30 שנות לימוד בישיבה. ברור בעיני, שניתוח רציני של סיפור, ראוי לו שיהא מבוסס על הכרות עם השפה בה הסיפור משתמש (כולל בחינה של מילים מסויימות וההקרויות שלהן בספרות התקופה, או בז'אנר הספציפי וכו'), ועל הבנת המדיה. אבל אין בכך כדי למנוע מחקר של מקור ספציפי ומה שעולה ממנו (ברוח פרופ' פרנקל, אבל לא רק).



ההגדרת של העמקה ומחקר רציני, אינן בהכרח זהות להגדרות של "גדלות בתורה", ודוגמא טובה לעניין היא ספר שקראתי לא מזמן בתחום - הספר, המנתח בין השאר סוגיה תלמודית-אגדית, מנסה להשתמש בשיטות ובשפה האקדמיות, אך תוכנו אינו עומד בכך כלל. הכותב ידע ומוכר כת"ח, אבל ספרו, שעוסק בתחום הלימוד והידע שלו, אינו עומד בשום קריטריון אקדמי (למען האמת, הפער בין המוטיבציה להיראות אקדמי לבין התוצאה, פשוט מביך).


תוקן על ידי - אמשלום - 26/01/2006 8:44:39



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2006 20:15 לינק ישיר 

אני חושב שעיקר ההבחנה הוא שמאמר תורני מטרתו בעיקר להגיע לפסק ההלכה, מה שאין כן מאמר אקדמי. לדוגמא, מאמר שיתמקד בעיקר על הסברא בה"הוה - אמינא" של הגמרא, או בביאור שיטה של תנא או אמורא שנדחתה כבר בגמרא מהלכה, זה מתאים למאמר אקדמי אך לא למאמר תורני. כמובן, כל זה בתנאי שאין לאותן הסברות השלכות הלכתיות או מעשייות. מאמר שיתמקד ב"מה היה הרקע של פסק X" או " מה היה המוטיבציה של אותו תנא/אמורא/ראשון/פוסק לפסוק כפי שפסק", זה בהחלט נוגע למחקר אקדמאי, ולא למאמר תורני. כל זה לגבי מאמר תורני טהור, אך מובן ממילא, שיש כמה וכמה מאמרים תורניים שהושפעו מהמחקר האקדמי, וה"ה לאידך גיסא, יש "רשות" לאקדמאי לחקור איזה מקצוע שלא יהיה אף אם זה נוגע להלכה או למעשה. חוקר אקדמאי במאמר שלו הוא לא מעוניין כלל מהו פסק הלכה בנידון, אלא מה הן דעות של הפוסקים. ולזה כנראה התכוונו כמה מהכותבים למעלה שאקדמאי הולך נגד המקובל, היינו, שלא איכפת לו שע"י "חידושו" יוצא השלכה מרחיקה לכת עד למאד בהלכה המעשית. אבל חוקר תורני א. היות שנקודת הקוטב שלו הוא הפסק הלכה, לא "יעיז" לפרסם מאמר שהולך נגד המקובל, בלי ראיות חזקות, ומבלי שהכותב יהיה לו סמכות מספקת לילך נגד הזרם והנהוג. ב. שהוא בדעתו לא יוכל ל"הסכים" שהמאמר שלו אמיתי הוא, אם יוצא מזה חידוש עצום נגד מה שמקובל. ושוב, אנו נתקלים בהבחנה הנ"ל, שבעל מאמר התורני מבחין את האמיתיות בדבריו, אם זה מתאים לפסק הלכה המקובל, בניגוד לחוקר אקדמאי שרק מעוניין בחקירתו המופשטת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2006 20:16 לינק ישיר 

מיכי השיב באישית: אני ממש לא מסכים. ישנם מאמרים תורניים שעניינם הוא רק 'מחקר תורני', אבל לא אקדמי. מאמרים תורניים רבים מבררים הו"א, ודברים שאינם להלכה. תשובה היא עניין הלכתי, אבל מאמר תורני זה משהו אחר. לגבי העניין האקדמי במוטיבציה של הפוסק או החכם, זה קרוב לאמת. אך לא על כך שאלתי, שכן אני מעוניין להבין מהו ההבדל בין מאמרים שחוקרים את ההלכה עצמה ולא את הנסיבות והקונטכסט שלה, משתי הדיסציפלינות הללו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2006 20:23 לינק ישיר 

על משמרתי אעמודה, שמאמר תורני לא בא לברר הו"א חוץ במקרה שזה מוביל להבנת המסקנא. ובאמת בראשונים כבר נמצא יסוד זה, שאם רואים שהגמרא שקו"ט אליבא איזה מאן דאמר, סימן שהלכה כמותו. וכמו כן זה קושיא כשהגמ' מפרשת דברי ב"ש או דברי שאר תנאים שאין הלכה כמותם. ולהוסיף מה שהגמ' אומרת, וכן הראשונים והפוסקים בספריהם, הרבה פעמים "הלכתא למשיחא?" או: "מאי דהוה הוה?" היינו, שאם אין נפק"מ בזה אין לעסוק בזה. ואפילו "חקירה" ישיבתית לעולם באה עם "נפקא-מינה" בצידה, ולא לשם המחשת וחידוד החקירה בלבד. תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 26/01/2006 20:47:50



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2006 20:37 לינק ישיר 

מלמד, כידוע, לכלל הזה שאם הגמ' שקו"ט אליבא דמישהו אז הלכה כמותו יש הרבה מאד יוצאים מן הכלל. למשל, אין הלכה כשיטה (אז למה למנות את כל אנשי השיטה?), ועוד הרבה. מעבר לכך, כללי הגמרא אינם הכללים של מאמרים תורניים בני זמננו וגם בני זמנים קודמים. האם תוס' לא מברר כסדר מה היתה ההו"א בגמרא? האם אינך מכיר מאמרים תורניים שעוסקים בבירור שאלות שאינם אליבא דהלכתא? אתמהה. יש מאות ואלפים כאלה. סתם דוגמא שעולה כעת בראשי, מאמר שראיתי פעם מר' דב לנדו (ר"י סלובודקא) בספר זיכרון כלשהו, שם הוא עוסק בדברי החינוך במצווה לא לקלל דיינים (ס"ה?), שמסביר מדוע כל עונש דורש אזהרה. הוא מסביר שלולא היתה אזהרה היינו חושבים שהעונש הוא כעין התנייה פיסית ולא ענישה. הוא מביא לרעיון זה ראיות מהו"א בר' גרשום בריש תמורה ומהו"א של המנ"ח. שתי ההו"א הללו נדחו, וגם החינוך עוסק בשאלה מה היה קורה אילו היה עונשש בלא אזהרה, מה שאינו קיים כמובן. קח כל בטאון ישיבתי ותראה בירורי שיטות לאלפים בשיטות שלא נפסקו להלכה. ובירורי הו"א של סוגיות וכדו'. האם אין מאמרים שעוסקים בבירור שיטת בית שמאי (=השיטה הכי דחויה מהלכה שיש עלי אדמות)? אפילו הגמרא עוסקת בזה. האם אין מאמרים שעוסקים בניסיון לחרוז שיטות בהלכה (כמו הרב זוין על שיטות ב"ש וב"ה, שאינו להלכה ואין לו כל השלכות אלא עיוניות תיאורטיות בלבד. ומה עם 'אישים ושיטות' שלו?). אטו כי רוכלא איזיל ואמנה?? ברור שלכל בירור כזה יכולות להיות נפ"מ עקיפות להלכה, אבל זה לא הנושא של המאמרים הללו. מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2006 05:25 לינק ישיר 

המאמר של ר' דב לנדו שעוסק בהסבר מדוע צריכים אזהרה לחייב עונש, מסביר יסוד הלכתי שאין עונשין אא"כ מזהירין. וה"ז מאמר הבא לבאר פשט בהלכה מסויימת, שזה נופל בסוג מאמר תורני, היות שההלכה הנדונה בכלל התורה היא, וצריכים להבינה כדי להגדירה. אני לא בטוח שתוכל למצוא מאמר בכותרת "בירור שיטת בית שמאי בנושא..." וכדומה, משום שלומד התורה לא מתעניין בה במיוחד. חוץ אם זה יוסיף לו הבנה בשיטת בית הילל, אך אז הכותרת תהיה שונה. המאמרים שחורזים שיטות בהלכה, יש לחלקם לב' סוגים. א. מהחדר הישן, במובן הפשטליך, שלמעשה אז האמינו בדרך לימוד זה, כנראה סתם להגדיל תורה, או שחשבו שיש אמת בתוצאות הפשטיל, ויכולים גם להסיק מסקנות ממנו. אך לא לאותם אתה מתכוין. ב. הם מחקרים שמראים איך שתנאים או פוסקים יש להם הילוך מחשבה מסוים וכמה מדבריהם מקורם מן סברא אחת. דומה שהרוגוצובי פיתח מאד דרך זה?? ואני מודה, שאם אין להם שום השלכות הלכתיות, ואף לא בתחום הפרשנות, שאז מקומו בין מאמרים אקדמיים. האם אתה סובר שמאמרי הרב זוין לא מתאימים מצד מהותם לכת"ע אקדמי. אולי מצד סגנונם העממי והפופלרי לא מתאימים לעולם האקדמי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2006 08:39 לינק ישיר 

אז אתה מניח את המבוקש, או טוען טיעון מעגלי: אתה מגדיר כל מאמר מסוגים אלו כמאמר אקדמי, ואז טוען שאם יש מאמר תורני בעל אופי כזה אז הוא אקדמי. זה כמו לומר שאיןן דתי גנב, כי מי שגנב אינו דתי. המציאות היא שמאמרים תורניים על נושאים אלו נכתבים אחרת (ורמזת על כך בסוף דבריך, ואת זה אני מחפש), והם לא דומים למאמרים אקדמיים. ההבדל אינו הפופולריות, שכן מאמר תורני בד"כ קשה הרבה יותר לקריאה מאשר מאמר אקדמי, ולא רק בגלל בעיית השפה, והסידור וצורת ההצגה. בד"כ התוכן עצמו קשה ומורכב הרבה הרבה יותר. מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2006 12:45 לינק ישיר 

מיכי, כתבת: <מאמר תורני בד"כ קשה הרבה יותר לקריאה מאשר מאמר אקדמי, ולא רק בגלל בעיית השפה, והסידור וצורת ההצגה. בד"כ התוכן עצמו קשה ומורכב הרבה הרבה יותר.> מתוך דבריך נראה שלא קראת את מאמריו של הרב זוין המנוח. אלא אם כן לדעתך מאמריו לא הלכתים אלא אקדמיים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2006 13:45 לינק ישיר 

ד"ר הלפרין, ראשית, השאלה למי אתה משווה? גם באקדמיה יש המיטיבים לכתוב. שנית, כתבתי 'בדרך כלל'. הרי אין כוונתי לומר שתמיד אמר תורני הוא עמוק וסבוך יותר מאשר כל מאמר אקדמי. אבל סטטיסטית אני בהחלט עומד מאחורי טענתי (אני מקווה שהיא לא מסתירה אותי. שים לב אני בולט מהצדדים...). מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2006 20:22 לינק ישיר 

מיכי, המסקנה מדבריך היא שהבעיה איננה בדיסיפלינה, אלא בעובדה שההכשרה התורנית שמה פחות דגש על כתיבה בהירה מאשר ההכשרה האקדמית. זה בודאי נכון ודורש תיקון/שיפור, כדלהלן. להערכתי עובדה זו נובעת מסדר קדימויות שונה, השם את ההבנה לעומק במקום ראשון, מצב שכאשר הוא קיים יש פחות הכרח גם לכתיבה הברורה. מצב זה לא הפריע כל כך בזמן שעולם התורה כתב רק עבור חבריו. אך כיום, שיש חשיבות רבה גם בכתיבה החוצה, וגם עקב ירידה מסויימת בעמקנות של הקוראים (וחלק מהכותבים ?) אין ברירה אלא לצעוד לקראת תיקון, כדלעיל. הסכמנו? תוקן על ידי - דר_הלפרין - 28/01/2006 20:22:54



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2006 20:27 לינק ישיר 

ר' מרדכי, אני מסכים שיש בעיה בבהירות הכתיבה, ובהחלט חושב ששווה להשקיע הכשרה בענייןזה בישיבות. אבל זה ודאי אינו המוקד של ההבדל בין כתיבה תורנית ואקדמית שאותו אני מחפש. גם מאמרי הרב זוין או הקה"י, ששניהם היטיבו להתנסח ולכתוב, אינם מאמרים אקדמיים. מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2006 00:50 לינק ישיר 

במונחים של 'שתי עגלות', המתודה של מאמר תורני היא 'סינטתית', ואילו המתודה של מאמר אקדמי היא 'אנליטית'. כפי שר' מיכי כבר אמר, במאמר תורני הכותב מנסה לטעון משהו, בעוד שבמאמר אקדמי הכותב חוקר טענה של מישהו אחר. הטענה של כותב המאמר התורני לא נובעת מלוגיקה טהורה, אלא כנראה נובעת מאיזושהי אינטואיציה פנימית, שכך מסתבר לו לטעון. מגמתו של הכותב היא לקלוע לדבר ה', ובכך לקיים את מצוות לימוד תורה. כיון שכך הכותב הוא מאוד מחובר למושא הכתיבה. בגלל החיבור של הכותב למושא הכתיבה יש משקל רב לסברא של הכותב גם אם קשה לו להוכיח אותה באופן לוגי. מכאן נובע גם חוסר ה'שפיטות' של המאמרים התורניים. לכן גם השפה של המאמרים התורניים היא פחות לוגית ויותר זורמת. הכותב יותר מחובר למושא הכתיבה, ולכן הוא כותב עליו בצורה יותר 'אישית' (ועיין הקדמתו של הרב ליכטנשטיין לאחד מספרי השיעורים שלו, דומני של מסכת יבמות).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מדדי איכות ליצירה תורנית: שפיטות ואקדמיה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.