בית פורומים ישיבת הגולשים התמימים חבד

יאוש

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/6/2006 19:49 לינק ישיר 

אזרחי אודה לך אם תוכל להפנות אותי לחומר המדובר. ככלל חייבים להבין כי חלק גדול מההגדרה של מה ניתן לשינוי ומה לא הוא מאוד נזיל. הידעת שעד לא לפני הרבה זמן היה טיפול להומוסקסואליות, מה שקרה הוא שברגע שהוחלט שזה לא פוליטקלי קורקט להתיחס לזה כמחלה ממילא אסור גם להתיחס לדרכי טיפול בה וממילא הוחלט כי זה נורמאלי ומולד. ברור כי ישנה שליטה מסוימת על אלכהוליזם וברור שזה גם קשה מאוד, כיצד אם כך נגדיר את האלכהוליזם, בר שינוי או לא?! זו החלטה פוליטית עקרונית ולא רפואית. מישל פוקו טען כבר לפני זמן רב כי אנו מחליטים מהן מחלות ומה לא. אשמח להפניות לחומר הרלוונטי אך טענתי בכל מקרה בעינה עומדת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2006 09:56 לינק ישיר 

ויקיפדיה:


אלכוהוליזם (Alcoholism) הוא התמכרות לאלכוהול, המאופיינת על-ידי:

  • רצון רב לשתות אלכוהול.
  • איבוד שליטה (חוסר יכולת להפסיק).
  • תלות פיסית בשתיה, עם תסמיני גמילה במקרה של המנעות.
  • קושי הולך וגדל להשתכר.

אלכוהוליזם נחשב לעיתים קרובות ל"מחלה של שפע", משום שהוא נדיר בחברות ילידיות לפני שהן נחשפות ל"תרבות מתקדמת". אלכוהוליזם הוא בעיה מסכנת חיים שלעיתים קרובות מובילה למוות, בעיקר בשל מחלות כבד או כליות, דימום פנימי, התדרדרות מוחית, תרעלת אלכוהול, תאונות ואף התאבדות.

ניתן למצוא סטריאוטיפים של דמות האלכוהוליסט בספרות ובתרבות הפופולארית, למשל דימוי "הרוסי השיכור", "האירי השיכור", או דמות "שיכור העיירה".

לעיתים קשה יותר להיגמל מתלות באלכוהול מאשר במרבית החומרים הממכרים האחרים. התסמינים הפיסיים של גמילה מאלכוהול משתווים לאלה של גמילה מהרואין.

צרכנים כבדים של משקאות אלכוהוליים עשויים לסבול מהזיות ומרעד (דליריום טרמנס).

בין דרכי הטיפול באלכוהוליזם ניתן למצוא תוכניות גמילה (דטוקסיפיקציה, סילוק רעלים) במכוני גמילה. טיפולים אלה כרוכים בדרך-כלל בשהיה של מספר שבועות במכון רפואי מיוחד (או אגף מיוחד בבית חולים כללי, גישה שאינה נפוצה בישראל), תוך שימוש בתרופות כדי להימנע מתסמיני הגמילה.

לאחר הגמילה, ניתן להשתמש בצורות שונות של תרפיה קבוצתית או פסיכותרפיה כדי להתמודד עם הבעיות הפסיכולוגיות המובילות לתלות באלכוהול. כמו כן, ישנם טיפולי סלידה בעזרת תרופות הגורמות לחמרמורת חזקה מיד לאחר שתיית אלכוהול. נעשה גם שימוש בתרופות נגד דיכאון ותרופות פסיכוטרופיות כדי לטפל בתופעות כמו דיכאון, נברוזות ופסיכוזות שנגרמות לעיתים בשל ההתמכרות לאלכוהול.

תוכנית טיפול אחרת, נפוצה פחות, מבוססת על תזונה. אלכוהוליסטים רבים סובלים מתסמונת התנגדות לאינסולין, הפרעה מטבולית שבה הגוף מתקשה לעכל סוכרים ואספקת האינסולין למחזור הדם אינה אחידה. ניתן לטפל בבעיה זו בעזרת תזונה היפוגליקמית, אולם יכולות להיות לכך השפעות על התנהגות ורגשות המטופל, בדומה לתופעות הלוואי של אלכוהוליסטים בגמילה.

גישת הטיפול המבוססת על עזרה עצמית קבוצתית צברה פופולריות והצלחה במהלך המאה ה-20, והיא עדיין פופולרית. קבוצות התמיכה של "אלכוהוליסטים אנונימיים" (א"א) היא הדוגמה המוכרת ביותר.



הבעיות החברתיות הנובעות מאלכוהוליזם כוללות אובדן מקום העבודה, בעיות כספיות, בעיות בחיי הנישואין (עד כדי גירושין) ואף אלימות במשפחה, פשעים כגון נהיגה בשכרות והפרת הסדר הציבורי, ואובדן הכבוד בעיני אחרים, הרואים בבעיה משהו שהאלכוהוליסט הביא על עצמו, ושיכול היה בקלות להמנע ממנו.

מחקרים מקיפים מראים כי אלכוהוליזם משפיע לא רק על המכור, אלא גם על בני המשפחה הסובבים אותו. ההשפעה על ילדיהם של אלכוהוליסטים עשויה להמשך גם לאחר התבגרותם. תופעה זו מכונה לעיתים "סנדרום הילדים הבוגרים של אלכוהוליסטים".

רבים מניחים בטעות כי לאחר שהאלכוהוליסט חדל משתיית אלכוהול, הכול בא על מקומו בשלום, אך נגמלים רבים עדיין רואים בעצמם "אלכוהוליסטים" או "אלכוהוליסטים מתאוששים", משום שחלק מהבעיות לא נפתרות אלא רק לאחר זמן.



ישנן כמה תופעות לוואי העשויות להגרם (חלקן או כולן) במהלך גמילה מאלכוהול, או כשהמשקה נשלל מהאלכוהוליסט:

  • סינדרום ההפעלה - מתאפיין ברעידות, קצב פעימות לב מוגבר ולחץ דם גבוה.
  • עוויתות - התקפי עווית קשים עשויים להגרם גם אצל מי שאין לו היסטוריה של עוויתות או של מחלות מבנה-מוח אחרות.
  • הזיות - בדרך כלל של חוש הראיה (הזיות חזותיות) או חוש המישוש.
  • הזיות ורעד (דליריום טרמנס) - פסיכוזה הכוללת הזיות, רעד, בחילות, ולעיתים גם התקפי עווית.

שלא כמו תופעות הלוואי של גמילה מסמים כמו הרואין, שיכולות להיות מאוד לא נעימות אך בדרך-כלל אינן מהוות סכנת חיים, המנעות מאלכוהול עשויה להרוג (בשל עוויתות בלתי-נשלטות) אם אינה מלווה בטיפול רפואי הולם. הטיפול התרופתי בגמילה מאלכוהול מתבסס על חומרים שיש להם השפעה דומה מאוד לאלכוהול על המוח: ברביטורטים ובנזודיאזפינים. היות שהבנזודיאזפינים הם הבטוחים ביותר מבין שלושת קבוצות החומרים, בדרך-כלל מפסיקים את צריכת האלכוהול, ומחליפים אותו בבנזודיאזפין בעל השפעה ארוכת-טווח (כגון "ואליום") כדי להמנע מתופעות הלוואי. לאחר מכן מפחיתים את מינון הבנזודיאזפין בהדרגה במשך כמה ימים או שבועות.





אלכוהוליסטים אנונימיים:


האם אי-פעם תהית/ה מדוע אינך יכול להפסיק לשתות אלכוהול? אם את/ה כמוני, בודאי יש לך כמה תיאוריות משלך. אני חשבתי שהבעיה העיקרית שלי היא חוסר כוח רצון. למעשה היה לי הרבה כוח רצון, כיוון שלאורך כל קריירת השתייה שלי גם עבדתי כל יום, למרות שברוב הימים הרגשתי רע - לשם כך היה צורך בכוח רצון.

אני גם חשבתי שאני חלש, טיפש או רע תלוי במצב הרוח שלי. כאשר הגעתי ל- AA נאמר לי כי אני סובל ממחלה. בהתחלה לא קניתי את זה, חשבתי שהאנשים האלה בסך הכל מנסים להצדיק את השתייה שלהם. אחר כך הציגו בפני את הספר "אלכוהוליסטים אנונימיים" שם קראתי את דעתו של הרופא על אלכוהוליזם.

דעתו של הרופא בספר היא שיש לנו אלרגיה גופנית לאלכוהול.

"אנו מאמינים, וכך הוזכר לפני מספר שנים, כי פעולת האלכוהול על אותם אלכוהוליסטים כרוניים הינו למעשה ביטוי של אלרגיה גופנית, שהתופעה של תשוקה לעוד ייחודית לקבוצה זו של אנשים ואף פעם אינה מופיעה אצל אנשים השותים באופן מתון. טיפוסים אלרגיים אלה לעולם אינם יכולים להשתמש באלכוהול בצורה כל שהיא באופן בטוח, ולאחר שנוצר ההרגל והם גילו כי לא יוכלו לשבור אותו, לאחר שאיבדו את הביטחון העצמי, את אמונם בדברים אנושיים, בעיותיהם מצטברות והופכות קשות לפתרון באופן מפתיע."

ההגדרה של המילה "אלרגיה" היא: "רגישות מופרזת לחומרים מסוימים שאינם מזיקים לרוב האנשים"

אלכוהול הוא רעל. התגובה הנורמאלית לאלכוהול היא לשתות כוס או שניים ולא להוסיף. אבל, התגובה שלנו היא שונה מאד. אנחנו שותים כוס או שניים רק בתור התחלה. כאשר אלכוהוליסט מתחיל לשתות, בגלל הצורה הייחודית בה האלכוהול מעובד בגופנו, ניצתת בנו השתוקקות לעוד אלכוהול. זוהי אלרגיה או תגובה לא נורמאלית לאלכוהול כיוון שתשעה מתוך עשרה אנשים לא מרגישים כך כאשר הם מתחילים לשתות. אז אלכוהוליסט לא תמיד יכול לחזות כמה הוא עומד לשתות ולא אלכוהוליסטים יכולים לחזות כמה הם עומדים לשתות.

כאשר נכתבה חוות דעתו של הרופא בשנות השלושים של המאה העשרים, זו הייתה רק דעה. מדע הרפואה התפתח מאז ואישר דעה זו כעובדה.

(התיאור הפיזיולוגי המופיע להלן אינו חלק מתוכנית AA או הספר "אלכוהוליסטים אנונימיים)

התגלה כי חילוף החומרים של אלכוהוליסט שונה מזה של אדם נורמאלי. אלכוהול-אתנול מתפרק בגוף באופן הבא:

אתנול
אנזימים הופכים את האתנול ל-

אצטלדהיד
אנזימים הופכים את האצטלדהיד ל-

חומצה דיאצטית
אנזימים הופכים את החומצה הדיאצטית ל-

אצטט
עוד אנזימים הופכים את האצטט ל-

מים, דו תחמוצת הפחמן וסוכר.
המים מופרשים דרך השתן, דו תחמוצת הפחמן מופרשת דרך מערכת הנשימה והסוכר נשרף ע"י השרירים (או הופך לשומן).

אם אדם אינו אלכוהוליסט הוא מסוגל לשתות ללא בעיה כשלושים גר' אלכוהול בשעה מבלי להשתכר. לא כך עם האלכוהוליסט. העיבוד הכימי של האלכוהול בגוף של האלכוהוליסט עובר את אותם תהליכים עד שנוצר האצטט. בשלב זה הכבד והלבלב אינם מצליחים ליצר מספיק אנזימים שישלימו את תהליך הפירוק. האצטט יוצר את הרגשת התשוקה ששוללת מן האלכוהוליסט את היכולת לשלוט בכמויות השתייה. התשוקה לעוד עולה על כוח הרצון שלנו להפסיק לאחר שהתחלנו.

יתר על כן, זו היא מחלה מתקדמת. התשוקה לאלכוהול תהיה גדולה יותר לאחר המשקה העשירי מאשר הייתה לאחר הראשון. כאשר השתייה שלנו מתקדמת, האלכוהול תוקף את הכבד והלבלב שמייצרים את האנזימים שמפרקים את האלכוהול. לפיכך עוד יותר אצטט מצטבר בגופנו והתשוקה לאלכוהול עולה וגוברת.

אם את/ה אלכוהוליסט/ית שמטפח/ת את הרעיון כי השתייה שלך תשתפר יום אחד, תשכח/י מזה. יש לך מחלה מתקדמת.

לו סבלנו רק מאלרגיה גופנית, אז יתכן כי קריאת מאמר זה די היה בה כדי להדליק נורה בראשנו ולגרום לנו להפסיק לשתות. ברוב האלרגיות זה כנראה היה מספיק. אני בטוח כי אם הייתי מגלה שאני אלרגי לאגוזים וכי אכילת אגוזים תהרוג אותי, הייתי מפסיק לאכול אותם.

עם אלכוהול זה לא פשוט כיוון שבנוסף לאלרגיה הגופנית שיש לנו לאלכוהול, יש לנו גם מחשבה כפייתית (אובססיה) שאומרת לנו לשתות את המשקה הראשון. לפיכך הבעיה העיקרית מתרכזת במוחנו.

בראש שלנו האלכוהול אינו הבעיה אלה הפתרון לבעיותינו. בשלב כלשהו בחיינו אלכוהול הקל על התמודדות עם החיים. מוחנו "תייק" את המידע הזה ובכל פעם שאנו נתקלים במצב שקשה לנו לטפל בו, הוא אומר לנו שמשקה יפתור את הבעיה למרות שמאות ואלפים של ניסיונות קודמים אומרים לנו ההפך. כאשר אנו מדברים על אי שפיות באלכוהוליסטים אנונימיים, לזה אנו מתכוונים.

דעתו של הרופא מנסחת זאת כך:

"גברים ונשים שותים בבסיס כיוון שהם אוהבים את ההשפעה של האלכוהול. התחושה היא כה חמקמקה שבזמן שהם מודים שזה מזיק הם אינם יכולים לאחר זמן להבדיל בין האמת לשקר. להם החיים האלכוהוליים נראים היחידים הנורמאליים. הם חסרי מנוחה, נרגזים, וחסרי סיפוק אלא אם הם יכולים שוב לחוות את תחושת ההקלה והנוחות שמגיעה מייד עם שתיית כמה כוסיות - כוסיות שהם רואים את האחרים שותים ללא בעיה (ושאומרות שחרור מבעיות). לאחר שהם שוב נכנעו לרצון, כפי שרבים עושים, ותופעת התשוקה מתפתחת, הם עוברים שלבים מוכרים של סביאה, ממנה הם מגיחים מלאי חרטה, עם החלטה נחושה לא לשתות עוד לעולם. זה חוזר על עצמו שוב ושוב, ובמידה ואדם זה לא יתנסה בשינוי נפשי ורוחני מלא יש מעט מאד סיכוי כי הוא יחלים."


"מצד שני - וכמה שהדבר נשמע משונה לאלה שאינם מבינים - השינוי הנפשי רוחני- התחולל. אותו אדם שנראה אבוד, אשר היו לו כל כך הרבה בעיות שהיה נואש מלפתור אותן, לפתע מוצא את עצמו שולט בקלות בכמיהתו לאלכוהול, כאשר המאמץ היחיד לו הוא נדרש הנו לנהוג לפי מספר כללים פשוטים."

קטע זה מתוך דעתו של הרופא אומר לנו כי הפיתרון לבעיה שלנו הוא לעבור שינוי נפשי ורוחני (הידוע גם כהתעוררות רוחנית).

את זאת אנו עושים באמצעות עשיית הצעדים הבאים:

  1. הודנו שאנו חסרי אונים מול האלכוהול, שאבדה לנו השליטה על חיינו.

  2. הגענו לאמונה שכח גדול מאיתנו יכול להחזיר את שפיות דעתנו.

  3. החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו.

  4. עשינו חשבון נפש מוסרי, נוקב וחסר פחד.

  5. התוודנו בפני אלוהים, עצמנו ואדם נוסף על טבעם המדוייק של פגמנו.

  6. היינו נכונים לחלוטין שאלוהים ישחרר אותנו מפגמים אלה באופיינו.

  7. בקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותנו.

  8. עשינו רשימת כל האנשים שבהם פגענו והיינו נכונים לכפר על כל מעשינו בפניהם.

  9. כיפרנו על מעשינו במישרין בכל מקום שהדבר ניתן פרט למיקרים שמעשה זה היה פוגע בהם או באחרים.

  10. המשכנו בחשבון הנפש וכאשר שגינו, הודנו בכך מיד.

  11. חפשנו בדרך של תפילה והירהורים לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאתנו ומבקשים את הכח לבצע זאת.

  12. משעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים ולישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו.

הדרך הטובה ביותר לעשות את הצעדים האלה היא למצוא "שתיין/ית בעייתי/ית לשעבר אשר מצא/ה את הפיתרון הזה ולפיכך מצויד/ת היטב בעובדות לגבי עצמו/ה" על מנת ללוות אותך בדרך הצעדים האלה.

הדרך הטובה ביותר למצוא אדם כזה תהיה בפגישה של אלכוהוליסטים אנונימיים-AA. כדי למצוא פגישה של AA קרוב אליך בישראל, הכנס/י לדף:




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-5/6/2006 13:58 לינק ישיר 

אזרחי
אכן מדהים.
תודה רבה.
השכלתני.

אך האם זה אומר שיש מקום ליאוש?
האם קושי רב מצביע על העדר יכולת?
אהבתי את ההתרפקות על הבורא בריבוע הכחול, יש בה מן ההגיון.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2006 20:14 לינק ישיר 

מה היא ההגדרה ליאוש?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-5/6/2006 21:39 לינק ישיר 

כשעוברת לך מחשבה בראש : "זה לא יצליח.. " "אין טעם" "לא חבל על המאמץ" ואתה מאמין...

מרפה מהמשאלה/הניסיון למלא את רצונך .. ושוקע ...

תוקן על ידי - מיימיי - 05/06/2006 21:41:11 תוקן על ידי - מיימיי - 05/06/2006 21:43:55



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/6/2006 23:02 לינק ישיר 


יאוש הוא סוג של מוות .

כשאדם רואה שחורות ומוותר על הדרך אל האור , הוא מרים ידיים ועושה

דברים שפוגעים בו בלי שיהיה לו אכפת , הוא ניזון מהחוסר אכפתיות שלו

כלפי עצמו .

היאוש הוא איבוד אמונה , חוסר תיקווה ובעיקר חושך




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2006 23:49 לינק ישיר 

הגדרות נשמעות הגיוניות. ההשואה בין יאוש למות נשמעת לי אמיתית. אזרחי מסכים?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/6/2006 10:22 לינק ישיר 

לא, אני לא מסכים.


יאוש הוא השלמה עם המצב, תוך כדי ידיעה שהמצב איננו רצוי.

זה נכון גם כשיודעים שיכול להיות טוב יותר.

למשל הורים שילדם לא לומד, יכולים אפילו לראות שהוא לומד לפעמים, ולצפות שיום יבוא והוא יהנה ללמוד, אבל בפועל הם רואים שרוב הימים שלו עוברים בלי שהוא לומד, והם מתרגלים לעובדה [ למרות שהם ממשיכים להשקיע מאמצים בשיפור התופעה]

או שבן הזוג הוא אחד כזה שמתלונן כל הזמן. כמובן שיש זמנים טובים יותר הוא כזה נחמד, אבל הבעיה תמיד חוזרת על עצמה, ובן הזוג השני יכול להתחיל להבין שזה המצב ושאין ממש מוצא פרקטי לזמן הזה על כל פנים. לזה אני קורא יאוש.

לכאורה, היאוש הזה עליו אני מדבר, יש בו גם משהו חיובי.

והוא - שגם זו היא התחברות ראשונית לקבלת המציאות כפי שהיא.

ואולי נקודת היאוש היא נקודת סיכום מסויימת לסבל הרב והלא ברור שעבר על האדם בטרם התייאש.

אני חושב שברגע שהאדם מחובר לכך שהוא מיואש, מתחיל פרק חדש בחייו, בנוגע לעניין בו הוא מיואש.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-7/6/2006 12:49 לינק ישיר 

ראה, ישנה ההגדרה ההלכתית של יאוש ושם אכן מדובר על אדם שאיבד תקוה ללא קרונוטציה שלילית. אך בדרך כלל למילה יאוש כן מתלווה קרונוטציה זו. אך: לתפיסת חז"ל אין לאדם להתייאש אף במצב הקשה ביותר, ולדוגמה הם מביאים את סיפורו של חזקיהו המלך שחלה אנושות בשחין (צרעת), קיבל נבואה מישעיהו הנביא שהוא ימות: "ויאמר אליו: כה אמר יהוה, צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה!", ואף על פי כן לא התייאש, התפלל והחלים ממחלתו ל-15 שנים נוספות של מלכות (מלכים ב' כ) (ישעיה לח). לפי חז"ל, חזקיהו אומר לישעיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". (תלמוד בבלי, ברכות דף י/א). (ויקי) ברור שהכוונה לא להכרה במציאות כואבת אלא לתחושה שהמצב בלתי ניתן לשינוי. רס"ג כותב שאחד הסיבות לנבואות הזעם לפני החורבן הוא בכדי שלא יבואו פתאום (בפתאומיות) ויגרמו ליאוש. היאוש עליו הוא מדבר זהו יאוש שנובע מתוך תסכול ולא יאוש הכרתי חיובי עליו אתה מדבר. הדיון בינינו הוא כמדומני רק טרמינולוגי. ואכן כמדומני שלשתי המשמעויות יש מקום. לא כן?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/6/2006 13:02 לינק ישיר 


כשהיאוש מגיע להרס עצמי כגון שימוש באלכוהול , סמים וכד

אז  יש בריחה מהמציאות וחוסר התמודדות עם החיים , הבריחה הזאת היא

סוג של מוות בעודו האדם בחיים , הוא מתנתק מכל קירבה למציאות והוא אינו 

רוצה  להיות חלק מימנה .

זאת אומרת ישנם כמה תגובות ליאוש וגם יש רמות ליאוש.

אולי זה תלוי בכח שיש לכל אדם להתמודד עם היאוש ואולי לא תמיד יש שליטה

המצב כל כך מעיק ולאדם אין את הכלים להתמודד



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/6/2006 15:16 לינק ישיר 

ההבדל בינינו הוא כאחד ההבדלים [שמופיעים בד"כ] בים התוספות ורש"י.

התוספות שמים דגש על העניין בעצמו, ורש"י שם דגש על דעתו של אדם.

רש"י גם חושב שהתורה היא כזו.

וזה הוא אולי גם ההבדל בין שלטי חוצות לבין שולחן שבת.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-7/6/2006 19:38 לינק ישיר 

:-) אזרחי אודה לך אם תוכל להרחיב לגבי המחלוקות בין רש"י לתוס', אני פשוט לא מכיר את הנושא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2006 09:27 לינק ישיר 

שחזר לכאן איזה מחלוקת רשי תוספות על אחת המשניות, ונחפש את הנקודה יחד.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-8/6/2006 10:03 לינק ישיר 

לא עדיף שתעלה מקרה שהוא קלאסי בעיניך? מכיון שציינת שאתה מחפש מחלוקת ביניהם במשנה ולא בגמרא בחרתי בדוגמה זו שיש לה השלכות לגבי הערכה וכן אפשרות להשלכה לגבי הלכות תפילין ועוד. ערכין יט. יד היא עד המרפק השאלה היא אם המרפק הוא מקום החיבור בין היד לגוף (שיטת רש"י) או אותו מקום שבעברית המודרנית מכונה מרפק.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2006 10:18 לינק ישיר 

כבר הרבה זמן שלא נתקלתי ועיינתי באיזו מחלוקת שכזו, לצערי.

אבל אני זוכר שראיתי בעברי הקצר והמזהיר, את הנקודה הזו, הנותנת את אותותיה בכל מחלוקת שלהם שבדקתי.

אנא, העתק אתה לכאן את המשנה, את רשי, ואת התוספות ונחפש אותה יחד, בבקשה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > ישיבת הגולשים התמימים חבד > יאוש
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.