מקימי - עולמה של חוזרת בתשובה, עליות וירידות

הרי כתוב במשלי "שבע יפול צדיק וקם" לא כתוב 'שבע יפיל עצמו..'
 יפול הכוונה ע"י גורם שלישי/חיצוני ולא ע"י עצמו..

ברור שא"א לתכנן נפילה

השאלה היא באשר לתודעת היסוד -

האם הנפילות נתפשות כסטיות מהדרך =מחלה, או שהתודעה היא שהדרך לכל אורכה היא חילופי מצבים מעין מצבי רוח משתנים.

משל לדבר:

התפישה הליטאית הקלאסית מניחה שעל פי רוב האדם בריא ומדי פעם יש נפילה מעין שפעת או הצטננות.
אצל ברסלב דומני הנפילה משולה למעין המציאות של שעות של שובע ורעב. אצל כל אדם ככל שהוא מתרחק מהארוחה הוא נהיה רעב - אבל על כרחו הוא צריך להתרחק שאם יזלול ישמין או יאבד תיאבון לאוכל! - ושוב הוא מסב לארוחה ונהיה שבע.

_________________

"התפיסה הליטאית הקלאסית"... ומהי התפיסה הגרמנית הקלאסית? וההונגרית? והספרדית? והתימנית?

כל בני אנוש מתמודדים עם אותם דברים, כל אחד בדרך הנוחה לו, ובסופו של דבר ההבדלים בעצם הם דקים עד מאד.

_________________

כמתעסק,
אם הגבור הליטאי הוא הגר"א שמתוודה על שעתיים ביטול תורה בשנה, ואילו על ר' נחמן מסופר שכאשר שבר תאווה אחת נפל באחרת עד שנאבק בכולם, ההבדל כמדומני ברור.

כדברי בע"ב, בברסלב גם 'צדיק האמת' עם כל המשמעות של זה הוא מישהו שנופל וכולם קוראים על זה בספרי יסוד כמו 'שבחי (!) הר"ן". במקומות אחרים (גם חסידיים) מתקיים תהליך הפוך של האדרת הצדק למימדים על אנושיים.

זה בולט בעיקר בספרים לילדים שבהם הצדיק מוצג גמישהו שסיים את השס בגיל 4, ותאוות או ניסיונות מאן דכר שמיה.


סייג: נעה ירון הייתה חלק מטרנד ברסלבי ששטף את ת"א לפני כעשור (בעיקר לפלג של 'בעל הפתקא' - דמתקרי 'נחנחים'). היו גם טרנדים אחרים. למשל עשר שנים קודם לכן היה טרנד של חזרה בתשובה לכיוון הליטאי והוא לא היה פחות משמעותי ו'זוהר' (אורי זוהר, פופיק ארנון, אלונה איינשטיין, איקא ישראלי ואחרים).

אי אפשר גם להתעלם מכך שבניגוד לקהילות חרדיות אחרות שבוצע בהם תהליך של הומוגניזציה משוכתבת, המותג 'ברסלב' הוא למעשה כינוי גג לקבוצות שונות ומנוגדות (ע"ע הברסלבים האנטי ציונים של ביהמ"ד ברסלב במאה שערים מול, למשל, תלמידי הרב ברלנד מהרובע המוסלמי והפשיטות שלהם על קבר יוסף בשכם). חלק מהקבוצות האלו הן בהגדרתן קבוצות של בעלי תשובה (הנחנחים דלעיל) ולכן יותר קל להיקלט בהן.

מצד שני, אני מזהה את הכוח הברסלבי יותר ויותר בתוך החרדיות הסטנדרטית. יותר חרדים מגלים בזה עניין ואפילו הנסיעה לאומן הפכה להיות מין מרד באליטה החרדית (רגש, פשטות וכו' מול למדנות, תפילה בישיבה או הלכה נוקשית).

[ממללא,

לא הבנתי את המילה "סייג" בדבריך. סייג למה? במה חשיבות הדברים שכתבת בפסקה זו?]

_________________

החוזרים בתשובה נמשכים לברסלב:
א. יש משהו מאד מיסטי בליקוטי מוהר"ן - לימוד וקריאת סיפורים לא מובנים, ישנו מותג על, אומן בראש השנה וכו'. המיסטיקה הנ"ל מושכת יותר מהתורה היבשה של העולם הליטאי.
חסיד ברסלב שזה מכבר חצי שנה מגדל זקן ולמד כמה פרקים בספרו ל רבי נחמן, מרגיש בספירות העליונות ואם נוסיף לכך עוד התבודדות או שתיים אנו נקבל ע"פ הרגשתו אדם נעלה, מורם מעם שקדושה זורמת בעורקיו.
לעומת זאת חוזר בתשובה בזרם ישיבתי יותר, יקח לו שנים רבות אם בכלל להכלל כאחד מן המניין. הוא צריך להתחיל ללמוד חומש, משנה, גמ' כו' וכו'. הוא נחשף למושגים שאין לו בהם יד ורגל.

ב. כמו שכבר נכתב באשכול לפני, ברסלב מכירה בנפילות לעומת דרכה של תורה בעולם הליטאי שרק מנסה להתחמק מהן ולהמשיך כמה שיותר מהר הלאה.
בברסלב כולם (רובם) חוזרים בתשובה, הם מהווים מעין קהילת תמיכה אחד לשני, הנפילות הם המקשר בין אדם לחבירו, אחד מעודד את השני ומספר לו על נסיונות עצמו וכו' וכו'.
בעולם הישיבות, נפילה היא מבחינה מסויימת בושה. אולי בסודי סודות הנופל ישתף חבר קרוב או רב כלשהו שיעזור לו.

בקיצור יותר קל להיות חסיד ברסלב מליטאי, הן מבחינת הדרישה מהבנאדם והמהירות שבה הוא הופך ל'כלי קודש',  והן מצד ההכרה באדם מן השורה גם אם חטאיו ידועים.

[מזוהר,

אני לא בטוחה שנכון לשפוט כאן "קלות" מול "קושי". בכל מקרה לא קל במיוחד לעזוב משפחה ודרך חיים. יכול להיות שבמובנים רגשיים (ואולי גם אידיאולוגיים), הדרך הברסלבית קרובה יותר לדרכם של רבים מבין המתחרדים (בכ"ז הם באים גם מעולם תרבותי ניו-אייג'י המדגיש את האינדיבידואל ומחייב אותו להתמודד פנים אל פנים עם קשייו וכשלונותיו וכו').
אגב, מעניין שאתה מדבר על דרכים שונות, כאשר אחת מהן חסומה לגמרי בפני מחברת הספר "מקימי" - האם, גם אם בזה חשקה נפשה המתקרבת ומתחזקת, היא יכולה להצטרף לישיבה ולהשקיע שנים בלימוד? תמהתני.]

_________________

אמשלום,

הסייג הוא כפירתי בטענה כאילו החוזרים בתשובה נמשכים דוקא לברסלב נכון שלפני כעשור סחף את החלקים החלולים של ת"א (במתואר בספר) טרנד ברסלבי, אבל חזרה בתשובה בהקפים לא פחות גדולים לא הומצאה בימי הטרנד הזה. בשנות ה 70 היה טרנד לא פחות גדול של חזרה בתשובה לכיוון הליטאי, טרנד שהכה גם בבוהמה התל אביבית אבל לא רק בה. רוב ככל המרצים הבכירים של 'ערכים' דהיום, גלריית מדענים חרדית-ליטאית הם תוצר של הגל הזה.

אני גם לא משוכנע שמדובר כמותית בקבוצה כה גדולה. כמותיות לא נמדדת בכמות הרעש שקבוצה מסוימת יוצרת סביבה.

[ממללא,

הבנתי. תודה.]

_________________