בית פורומים ספרים וסופרים

הגהות הגר"א?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/7/2008 23:57 לינק ישיר 

מלח, אולי הגר"א גרס כשנכנסו הרומאים להיכל?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2008 00:41 לינק ישיר 

א"א לגרוס כשנכנסו רומאים כי א"כ הי' זה בזמן החורבן, ואין טעם שתהי' טבעתה של בלגה סתומה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2008 04:52 לינק ישיר 

בדק"ס כתב שהגירסא הנכונה היא לופוס ורק בד"ו רפ"א ווינציה שינו ללוקוס. [עיי"ש שהוכיח שכן צ"ל גם בערוך]
וכן הגירסא בכמה מהכת"י שבאתר אוצר כתבי יד תלמודיים. לא מצאתי גירסא "רומאים". (ואגב, מכאן ראיה, אם כי לא חותכת, שהגר"א תיקן בעיקר מסברא)

בנושא האשכול. דומני שבישורון התפרסמו ע"כ כמה מאמרים בעבר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2008 14:43 לינק ישיר 

[עשיתי העתק-הדבק. ושכחתי לתקן את העיקר וצ"ל (ואגב, מכאן ראיה, אם כי לא חותכת, שהגר"א תיקן בעיקר מגירסא)]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/7/2008 10:35 לינק ישיר 

וההסבר בגי' זאת ברור.
שחז"ל לא הקפידו לכתוב לפי הלשון שהיו רגילים בו בשעת המאורע. אלא לפי הלשון העכשוית של זמנם. וזה כלל לא אמור להיות ציטוט מדוייק.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2009 18:46 לינק ישיר 

המלבי"ם בפירושיו למדרשי ההלכה, חולק פעמים רבות על הגהות הגר"א ומיישב הגירסה הישנה.

ידועים דברי הגר"ח מוולוז'ין בהקדמתו לספד"צ על הגהות הגר"א, כי שמע מפיו שבנגלה לא הגיה עד שהיו לו ט"ו ראיות, ובנסתר מאה וחמשים.
אמנם כל מעיין יראה שחלק גדול מהגהות הגר"א מסברא הן.
ונ"ל ליישב דברי הגר"ח, כי הגר"א סמך על סברתו הרחבה, אך לא רצה שייפתח פתח למגיהים שאינם נבונים כמותו (עי' הקדמת ספר הישר לר"ת חלק החידושים), לפיכך הודיע כי היו לו ראיות הרבה.
וא"ת פה קדוש איך יאמר שהיו לו ראיות בעת שלא היו?
הראיות הן ההגהות האחרות שלו...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2009 23:56 לינק ישיר 

מלח_הארץ כתב:
אגב, ברצוני להביא הגהה של הגר"א, שבמחכ"ת כלל איננה נצרכת (ואגב, מכאן ראיה, אם כי לא חותכת, שהגר"א תיקן בעיקר מסברא). סוכה נו ע"ב: "לוקוס, לוקוס, עד מתי אתה מכלה..." פירש רש"י זאב. תיקן הגר"א: 'לופוס' שכן בלטינית זאב הוא לופוס. דא עקא, שהסיפור מתחיל: "כשנכנסו יונים להיכל..." וביונית זאב הוא לוקוס.

א) חיפשתי את ההגהה המצוטתת כאן ולא מצאתי, אולי תחכימנו היכן הגיה כן הגר"א.

ב) נראה שרוב הגהתיו מוגהים מסברא אולם שמעתי מכמה מהדירים שהגהותיו תואמים להפליא עד למאד נוסחאות בכתבי יד וכנ"ל בספרי. סביר גם שכמי שלא הניח בבלי ירושלמי משנה תוספתא מכילתא ספרא ספרי מדרשים פירושים בנגלה ובנסתר וכו' וכו' שגם אם מגיה מסברא יקלעו הגהותיו אל האמת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/2/2009 09:49 לינק ישיר 

על מקורות הגר"א להגהותיו, ראו "עמודים בתולדות הספר העברי - הגהות ומגיהים" מאת פרופ' יעקב שמואל שפיגל, הוצאת אוניברסיטת בר אילן.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/02/2009 9:57:30




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 20:38 לינק ישיר 

אגב אכתוב בכאן ביאור להגהה תמוהה לכאורה של הגר"א.

באו"ח סימן נח כתב הרמ"א 'שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ'. והגיה הגר"א 'ט"ס הוא כאן וצ"ל שיעור שליש עישור שעה' (=2 דקות).

הדברים תמוהים, שהלא לכאורה מקור דברי הרמ"א הוא ברמב"ם פ"א מהלכות קר"ש 'מצוותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה. ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש' (=6 דקות).
בדפוסים ישנים הגירסה 'כמו שיעור שעה' וכבר כתב בכס"מ שצ"ל 'עישור'. והנה הגר"א הוסיף והגיה 'שליש עישור שעה' בלא מקור.

אך האמת שאין דברי הרמב"ם והרמ"א מקבילים. הרמב"ם כתב זמן קריאת שמע, שהוא קודם הנץ. ואילו הרמ"א כתב שזמן הנץ החמה הוא שעה קודם עלות השמש. ועליו הגיה הגר"א שמזמן הנץ החמה, עד שכל גופה עולה על הארץ, הוא 2 דקות.

וכמדומה שזה כלל גדול בדבריו, שהגר"א הגיה את הטקסט שלפניו - ולא את מקורו.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/2/2009 16:03 לינק ישיר 

מכיון שטרחתי ויגעתי לאמת את הגהת הג"א לוקוס/לופוס דומה שיש לי זכות מוסרית לתבוע ממביא השמועה שיגלה את מקורותיו וכבקשת צבע אדום
ואגב אעיר שאף שבנוסחאות הישנות של הגמרא הגירסא היא לופוס וכמש"כ לעיל. הרי שבתוספתא צוקרמנדאל [סוף סוכה] הגירסא לוקוס. וכן הגירסא בשני כתבה"ישבאוצר כתבי היד התלמודיים-תווספתא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/12/2009 23:13 לינק ישיר 

כמדומני שמלח הארץ עדיין לא בירך ברכה אחרונה, ועליו להפיס דעת שואליו (אלא אם כן שוב פגע אותו באג וכו').
ומעניינא דיומא (לוקוס-לופוס) שנידון למעלה באתי לעורר כלאחר יד בשולי התופעה הרווחת בימינו, שצורבים רבים דבקים בהכרעותיו של הגר"א בקנאות בלתי רגילה, ולפעמים אף מחכימים את רבותם ע"י הליכה קפדנית בשיטתו - היא הדבקות במקורות הראשוניים דייקא ולא בהתפתחות המאוחרת שלרוב סטתה חמורות מן המקור. לא אתייחס הכא לשאלת הסמכות שהנוהגים כך נוטלים על עצמם ולא לתוצאות וכדומה, אלא למניעים העומדים מאחורי החתירה למקורות.
כמדומני שיש הבדל מכריע בין המניע של הגאון עצמו, שהיא שאלת הסמכות ההלכתית שיש למשנים - שידם על התחתונה - וכי התלמוד הוא סוף הוראה ועל כן אין משמעות לשינוי, לבין ההולכים בדרכיו בימינו שהמניע העיקרי שלהם הוא הרלוונטיות של ההלכה בימינו, וקיים דימוי ותחושה שככל שנצמדים יותר למקור - כך ההלכה יותר ראציונאלית ופחות מסואבת.
הבדל מעשי בין המניעים מתבטא בין דרכו של הגר"א, שאף על פי שהשתדל לחזור אל התלמוד ככל יכולתו ולזקק את ההלכה מכל הסיגים שדבקו בה, העניק יחס רב ומקום רב למנהג הראשונים באשכנז, אבל 'ממשיכי דרכו' אינם מסוגלים לחוש יחס של כבוד לרבותינו הראשונים ולמנהגיהם שהמציאו, ולכך נמצאים מבטלים אף את המנהגים שהגר"א קידש. ‏
שאלתי היא האם אכן הדבקות במקורות הכי ראשוניים אכן מעניקים תמיד להלכה את ההיגיון הראציונלי גם בימינו. כמדומני שאין הדבר כן, ואולי אאריך בפעם אחרת.
לבסוף לא אמנע מלהפנות לאשכול עתיק בפורום סמוך, שדן בכמה היבטים שיש להתייחס אליהם (וחזון למועד): האם יש הגיון עיוני אצל הגר"א מווילנא?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > הגהות הגר"א?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.