בית פורומים עצור כאן חושבים

הסבר החזו"א לאיסורים בשם חז"ל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/7/2012 23:35 לינק ישיר 

הרב מיכי,
לכאו' "רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא" משמע שלא הם היו המרא דאתרא. וכן מהמשך המו"מ ביניהם "אמר ליה רבי זירא: אמאי? אמר ליה: השתא חזית" משמע שזה מסברא (ולא כהסבר לתקנה קדומה). ובכל זאת "נזיה" גער רבא ב'ההוא עבדא'.

שאלה פתוחה,
אם כל ההלכות שמדרבנן תוקנו במושב בי"ד, מדוע זה מצויין רק על חלק קטן (עליית חנניה, עליית בית נתזה וכדו')?
יש הלכות רבות שההגיון של ההלכות אינן תלויות זמן (מצב מתחדש). כמו קנין ד' אמות, קיום שטרות (ראה, רש"י כתובות כח' א') וכדו' א"כ לכאו' נתנו מלכתחילה (מסיני?) כהלכות מדרבנן.


תוקן על ידי Zeev_w ב- 05/07/2012 00:17:48




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2012 09:21 לינק ישיר 

קיימות תקנות שלכאורה נובעות משינוי בהתנהגות בני אדם.
אם מלכתחילה כופר הכל היה פטור משבועה כי חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, בתקופה מאוחרת יותר ("ירידת הדורות") אנשים החלו להחציף פניהם, או שמא הם גילו שעדיף לכפור הכל מאשר להודות במקצת, ולכן חכמים תקנו שבועת היסת.
מי שמקיש מכאן על "טב למיטב טן דו", עושה זאת על אחריותו האישית.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2012 09:54 לינק ישיר 

מזכיר לי את ברק:

"רוח החוק" קובע, אם הרוח מתאים לרוחי.


תוקן על ידי נישטאיך ב- 05/07/2012 09:55:34




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 10:00 לינק ישיר 

זאב ובעל,
א. העובדה שזה לא צויין אינה ראיה ברורה, כי ייתכן שזה מובן מאליו. אכן אחרי שמבינים שיש מכניזם של תקנה או גזירה מכללא, ניתן ליישם זאת על עוד הלכות דרבנן.
ב. לגבי תקנות שאינן תוצאה של שינוי נסיבות, עמדתי על זה פעם בשיעור. יש המון כאלה, ולדעתי רובן (תקנת השוק, מריש, ד' אמות, היסת. אפילו איסורי דרבנן רגילים כמו ביצה שנולדה ביו"ט, ברירת אוכל מפסולת ועוד ועוד). והנה, על היסת האחרונים דנו על כך בפירוש (מאד מפורט ומורחב בבית הלוי ח"ג - האם זו תוצאה של שינוי נסיבות או לא. גם החת"ס בכמה מקומות מניח שכן ולכן מקשה קושיות, אבל לדעתי הוא טועה. פשט הגמרא הוא "אין אדם תובע אא"כ יש לו", וזו סברא שקיימת תמיד, אא"כ יש עליית הדורות ר"ל).
ההיגיון מדוע התורה עצמה לא כותבת אותם, מבוסס על חלוקת המשימות בין התורה לחכמים. התורה עוסקת בדין הטהור (מה  שייך לי ומה לא, מה מחייב שבועה ומה לא). חכמים הם שאמורים להתחשב במציאות ולארגן את ההלכה כך שתוכל להתיישם בפועל. התורה אינה מיועדת ליישום (לפחות לא כפשוטה). ובזה א"ש מדוע נכתב חו"מ אף שרובו ככולו לא נוהג כיום ולא צריך לנהוג כיום. לכן גם אם יש תקנות שנחוצות מאז בריאת העולם, התורה לא תכתוב אותן, אלא תשאיר אותן לחכמים.
ראיה ברורה לדבר. הרי כתבו חז"ל שכבר משה רבנו תיקן תקנות לישראל (ויש שהצביעו על מחלוקת ראשונים בשאלה האם מעמדן הוא כשל דאורייתא  או לא - ראה רמב"ם ורמב"ן בשורש הראשון). במצב כזה ברור שהתקנה היתה נחוצה כבר בעת מתן תורה, אז למה התורה לא כתבה זאת? על כורחך שהיא משאירה זאת לחכמים בגלל חלוקת העבודה הקטגורית ולא בגלל שינוי נסיבות.
בכל אופן, לענייננו, לדעתי זה לא בהכרח אומר שהתקנות הללו לא תוקנו במותב בי"ד. יכול היה להיות מצב שבאיזשהו שלב בא בי"ד ששם לב לנחיצות ותיקן אותן. לדוגמא, היסת ודאי תוקן בתקופה מאוחרת (שבועת הגמרא. אף שיש מהאחרונים שרצו לטעון שהוא קדום והיה כבר במשנה). מה היה עד אז? עד אז יישמו את ההלכה הטהורה, וטעו במישור המעשי (כלומר לא השביעו היסת, או החזירו מריש וכדומה).
כמובן שכל זה רק אפשרות. לאור טענתי שיש תקנות וגזירות מכללא, בהחלט סביר שזה יושם גם קודם, ורק עוגן בהלכה בתקופה שהיה בי"ד ששם לב לזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 10:06 לינק ישיר 

<א. העובדה שזה לא צויין אינה ראיה ברורה, כי ייתכן שזה מובן מאליו. אכן אחרי שמבינים שיש מכניזם של תקנה או גזירה מכללא, ניתן ליישם זאת על עוד הלכות דרבנן>

ראה אגרות משה או"ח ח"ד סימן עד בד"ה ומש"כ שאין להמציא "מדרבנן".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 10:14 לינק ישיר 

נישט, זה לא עומד במבחן העובדות (והמקורות). תוס' המציאו דין 'שליחותייהו דקמאי' (לפניהם היה רק דין שליחותייהו מא"י לבבל) שעקר דין תורה (של סמוכים בגיור). ולענ"ד רוב ההלכות דרבנן הן 'מומצאות' במשמעות הזאת. וראה דברי החזו"א הנ"ל.
אמנם הבאתי שהרב עובדיה סובר שאין לחדש גזירות מדעתנו, ומביא לכך מקורות, אבל דומני שגזירה מכללא אינה בדיוק חידוש גזירה מדעתנו. גם בגלל שמדובר במשהו שכבר נהוג (זהו ביסוס למנהג קיים), וגם בגלל שמדובר בדבר שמתבקש מאליו (וכעין תוס' רא"ש ב"מ צ שכתב שדרשינן טעמא דקרא היכא שזה ברור ומתבקש, וכן ר"י בעל התוס' בכמה מקומות כתב שעוקרים דבר מה"ת בקו"ע כשזה מתחייב, ועוד הרבה על זה הדרך).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 10:57 לינק ישיר 

נישט, לא מצאתי שם. אין שם בכלל ד"ה 'ומש"כ'. תוכל לבדוק או לצטט?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 11:30 לינק ישיר 

סליחה.

נתתי מ"מ לא נכון.

כוונתי היתה לשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז (ד):

"... אבל למה שכתבתי לעיל שקריעה הוא דין קבוע מדאורייתא בהרבה דברים, ומדרבנן בהרבה דברים, ואינו תלוי בצער שמרגיש, ואף אם אמת גם להטעמים איזה שיהיה, אינו נוגע זה לדינא, כדחזינן כמה דינים שלא שייכי הטעמים, כהא דהקריעה צריך להיות דווקא מעומד, שלכן אין לומר מעצמנו דינים בשביל הטעמים. ולכן כיוון שהקריעה חייבו על הראייה, הוא דווקא בשעת הראייה ולא אח"כ"".

אך ראה שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן ה ד"ה בדבר, אודות שימוש במיקרופון בשבת:

"... א"כ המייקראפאן שהדרך בחול הוא רק סמוך להדבור אסור אף כשהעמידוהו וחברוהו להעלעקטערי מע"ש, הרי איסור זה הוא מדרבנן. וכן מטעם דכיון שמצוי להתקלקל והרבה בנ"א יכולין לתקנו אסור מגזירה שמא יתקן מאותה הגזירה דכלי שיר ואין זה גזירה חדשה שנימא שאין לנו לגזור מעצמנו, דהא כבר נגזרה בגמ' מצד שמא יתקן ומה לנו כלי שיר ומה לנו המייקראפאן כיון שהיא אותה גזירה עצמה לאסור לעשות מה שאפשר לבא לזה. הרי נמי איסור זה הוא מדרבנן".





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 12:08 לינק ישיר 

אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ס:
"הנה בדבר שע"י חשמל (ענין העלעקטרי) אפשר ע"י מורה שעות הנעשה לכך שיעמידנו בע"ש באופן שיתחיל לבשל למחר ביום השבת כשעה לפני זמן האכילה, הנה לענ"ד פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל."
"
אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום, אין לאסור מאחר דלכבוי הנרות של המנורות הגדולות שנקראו בלע"ז לאמפן שהיו דאש ממש נהגו בכל המקומות לכבותם ע"י עכו"ם והיו גם מקומות שהיו נוהגין לחזור ולהדליקם".
יביע אומר י' סי' לו:
"ואין לומר שאילו היה דבר זה בימי חז"ל היו גוזרים עליו ואוסרים אותו, שמכל מקום הואיל והחכמים הראשונים שהיה להם סמכות והכח לאסור את המותר משום גזרה, אינם מצויים עתה בזמנינו, אנו אין בכוחינו לאסור את המותר משום גזרה... ולפע"ד אמינא ולא מסתפינא שהוא היתר גמור, וליכא למיחש למידי."

תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 05/07/2012 12:08:27




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 12:12 לינק ישיר 

אדם לא מצווה על שביתת כליו אם הוא השאיר מלכודת לפני שבת והמלכודת צדה בשבת
אין עם זה שום בעיה אז למה האגרות משה לא מתיר בישול ע"י שעון שבת כשהסיר
הונח לפני שבת?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2012 12:35 לינק ישיר 

תודה (האג"מ ידוע מאד, וגם הרב עובדיה מביא אותו במקורות הנ"ל).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 22:58 לינק ישיר 

המקור אליו התכוון הרב מיכי הוא חו"ב נדה סי' ב' ששמע מהחזו"א שכל מה שקרוב למכשול אסור וראייתו מדאמרי' בכמה דוכתי מהו דתימא נגזור ולא צריך תקנה אלא לרעיון חדשני או יצירתי אבל חשש מכשול זה מובן מאליו ונכלל בהבנה הבסיסית של גישת חכמים לתורה ומכיון שהתנאים משתנים כל דור יש עדכונים תמיד ולכן מחמיר החו"ב בשעון יד עם לחצנים שמא ילחץ וחשוב ליה מוקצה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2012 23:50 לינק ישיר 

בהמשך לדברי ואמאי: קיבלתי במייל מאמר בנושא זה, והרי חלק (קטן) ממנו:

שיטת החזו"א בהא דכשיש חשש למכשול צריך לגזור גם בזמנינו

ד. והנה דעת החזו"א במקומות רבים בספריו דבדברים שאנשים עלולים להכשל בהם בקל יש לחכמים לאוסרם אף בזמנינו למרות שלא היה ע"ז מושב בי"ד. ויעויין למשל בחזו"א (או"ח סי' ס"ב סקכ"ו ואה"ע סי' י"ג ד"ה מדברי הר"מ) שדן בשתיית כוס עיקרין אם האיסור הוא מהתורה או מדרבנן, וע"ש ראייתו מגוף הסוגיא, ולאחמ"כ כתב "דבדבר דבקל לבוא לידי מכשול יש לאסור וא"צ מושב בי"ד לאסרו אלא על כל דיין החובה לאסור". והוכיח כן החזו"א מחגיגה (יט.) דאיתא התם בגמ' לענין גל שנתלש וכו' "דסלקא דעתך אמינא לגזור דלמא אתי למטבל בחרדלית של גשמים א"נ נגזור ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינן". ולכאורה צ"ע איך סלקא דעתך דנגזור והרי לא היה מושב בי"ד על גזירה זו, אלא על כרחך דבדבר דבקל לבוא לידי מכשול יש לאסור אף אם לא היה מושב בי"ד. וע"ע כעי"ז בחזו"א (יו"ד סי' י"ד (א) סק"ה ד"ה הפמ"ג) ד"לפעמים מוזהר כל חכם לאסור כדי [-שלא-] לפרוץ גדר במקום שהמכשול מצוי וכדאמר חגיגה יט. לגזור משום חרדלית של גשמים".

ויסוד זה מבואר גם בחזו"א לענין מטריה (או"ח סי' נ"ב סק"ו ד"ה דברי הנו"ב), דיעויי"ש שהביא מהנודע ביהודה שאסר לפתוח מטריה בשבת משום אהל, והחזו"א האריך לתמוה ע"ז דהוי ככסא טרסקל ובכה"ג ליכא דין אהל, אלא שבסו"ד העלה החזו"א לאסור מטעם אחר, וז"ל "וגם אוושא מילתא טפי וניכר בו עובדא דחול וגורם פירצה, והרי אסרו כילה מפני שאינן בני תורה, והרי הדבר מסור לחכמים לגדור גדר במקום הפירצה, וזה חמור יותר מאיסור פרטי ליחיד כי זה גדר לעם כולו ולדורות". וע"ע בספר חידושים וביאורים (נדה סוס"י ב' סקי"ג) שדן בחיוב בדיקה באשה שאין לה וסת קבוע, וסיים שם וכתב "ואל תתמה היכן מצינו שגזרו חכמים, דכל היכא דמסתבר טובא לגזור א"צ קבלה שגזרו אלא גזור ועומד. וכן שמעתי ממרן זצ"ל שהוכיח מהא דאמרו בכמה דוכתי מהו דתימא לגזור וכו'".

ובספר חוט שני (ח"א עמ' ר') הביא מהחזו"א שאסר לפתוח את המקרר אף בשעה שהמנוע פועל ולמרות שע"י פתיחתו לא נעשתה הפעלה במנוע שהרי הוא כבר פועל. וביאר זאת הגר"נ קרליץ שליט"א דסבר החזו"א דכל מקום שהחשש שהאדם יכשל באיסור הוא חשש מוכח אין צריך בזה תקנה מיוחדת של חז"ל לעשות גזירה כיון שזה רק בירור שענין זה הוא בכלל "משמרת למשמרתי", וה"ה לכל מקום שהגזירה מוכחת. והביא כזכר לדבר את מש"כ הרשב"א (חולין ק"ו ד"ה אמר רב אידי) על הא דאמרינן שם דאין נטילת ידים לחולין אלא משום סרך תרומה, וז"ל "כלומר ומשום סרך תרומה מיהא הוי, שהיה בדין להטעין את הידים נטילה ואפילו לא ציוו חכמים, וכ"ש עכשיו שיש בדבר מצוות חכמים וכו'" עכ"ל הרשב"א. וממילא הכ"נ לענין פתיחת המקרר בשבת, אין לך גזירה מוכחת גדולה מזו לומר לאדם שברגע זה מותר לפתוח את דלת המקרר וברגע זה אסור לפתוח, ופשיטא שהחשש לאיסור הוא קרוב ומוכח והרי הוא בכלל ה"משמרת למשמרתי" ובכל מצב אסור לפתוח את דלת המקרר בשבת כשהוא מחובר לזרם החשמל, עכ"ד. וע"ע בארחות רבנו (ח"א עמ' קמ"ד) שהחזו"א הורה כעין דברים אלו לגרא"א דסלר.



[1] וע"ש שלמעשה התיר לפתוח את דלת המקרר בשבת רק אם המקרר כלל אינו מחובר לזרם החשמל, וכגון שניתק את המתג העומד לכך, או שהמקרר מחובר לשעון שמפעילו ומנתקו לפי זמנים שונים בלא תלות במידת הקור שבמקרר, וע"ש הפרטים בזה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/7/2012 00:11 לינק ישיר 

השאלה האם זה נהיה בתוקף של כל איסור דרבנן.
אם החזו"א סובר שכן, אז כל הנושא של סמכות ב"ד לגזור תקנות על הציבור, וכל מה שמבואר בר"מ שאן כח לב"ד שאחר התלמוד לגזור תקנות על כל ישראל, וכו'. הכל הם הלכות לא רלוונטיות אף פעם. כי מה שיש חשש מכשול ממילא אסור מדרבנן. אז על מה יש לנו כל הדיונים השייכים לסמכות בתי דינים וכו' לגזור תקנות גדרים וסייגים?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/7/2012 00:20 לינק ישיר 

רק במקום בו החשש הוא יחסית רחוק, או לפחות לא מובן מאליו. בנוסף, לגבי תקנות נראה שהחזו"א סובר שאין סמכות היום. דבריו הם רק על גזירות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הסבר החזו"א לאיסורים בשם חז"ל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.