בית פורומים בחדרי חרדים

אנטישמיות - פולין אסרה להזכיר את שמה בפשעי השואה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/1/2018 04:40 לינק ישיר 

סבא שלי תמיד היה אומר שהפולנים היו יותר גרועים מהגרמנים. הגרמנים עשו את מה שעשו מתוך אמונה בתורת הגזע, הפולנים עשו את זה משנאת יהודים נטו.לטענתו, (והוא היה עד ושריד) הפולנים רדפו את היהודים עם חיוך גדול על השפתיים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/1/2018 05:18 לינק ישיר 

עדייןבגלות כתב:

יצחקהספרן כתב:

האמת המרה על העם הפולני וחלקו הנלהב בהשמדת יהדות פולין וגלילותיה המורחבות פלוס פלוס (עד צרפת ומרוקו).


הבנתי שיש לך ידע נרחב ביותר.

תוכל אולי להרחיב בעניין השמדת העם היהודי ע"י הפולנים בצרפת ומרוקו?



היהודים שנהרגו מצרפת ומרוקו הובאו למחנות השמדה שהיו כמובן רובם הגדול בפולין,
ולא לחינם מחנות ההשמדה הוקמו בפולין ולא בהנוגריה רומניה וכדומה,
אלא כי העם הנלהב בשיתוף השמדת היהודים היה העם הפולני,
נכון שכל אירופה אנטישמית (וגם חסידי אומות העולם כארה"ב שיתפה פעולה) אבל השיא היו הפולנים.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 09:11 לינק ישיר 
מחקר אחד מתוך רבים על השתתפותם הנלהבת של הפולנים (רוטר)

הכתבה מרוטר שמביאה מושג על שטנת הפולנים

יותר מ-200 אלף יהודים נרצחו בידי פולנים באופן ישיר או עקיף במלחמת העולם השנייה, כך קובע ההיסטוריון פרופ' יאן גרבובסקי. בראיון הוא מתאר את ממדיה המחרידים של מעורבות האוכלוסייה המקומית הפולנית בהסגרה וברצח של יהודים, וטוען בתוקף: בשואה איש לא עמד מן הצד.

בסוף החודש שעבר זכה ההיסטוריון הפולני פרופ' יאן גרבובסקי בתביעה שהגיש נגד אתר אינטרנט פולני. כשנה וחצי לפני כן, האתר תקף אותו בחריפות במאמר ארסי תחת הכותרת "זיג הייל, מר גרבובסקי", אשר לווה בתמונה של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס.

זה קרה לאחר שעיתון גרמני פירסם כתבה חיובית על ספרו האחרון של גרבובסקי, "צֵיד היהודים", שבו הוא מתאר את מעורבותה של האוכלוסייה הפולנית בהסגרה וברצח יהודים שביקשו את עזרתם במהלך השואה.

עורכי האתר הימני מתחו ביקורת על כך שגרבובסקי בוחר לכבס ברחבי העולם את הכביסה המלוכלכת של פולין מימי מלחמת העולם השנייה. אבל מה שבעיקר הפריע להם היה העובדה שהוא זוכה לשבחים דווקא בגרמניה, הארץ שאחראית לאותה מלחמה.

"קו המחשבה שלהם היה כזה: אם הגרמנים משבחים את גרבובסקי, אז גרבובסקי הוא נאצי", הסביר גרבובסקי בשיחת טלפון עם מוסף "הארץ". גרבובסקי, בן לניצול שואה, שחוקר את פשעי הפולנים במלחמת העולם השנייה, החליט לא לשתוק. הוא תבע את הבעלים של האתר ובחודש ספטמבר זכה במשפט. בסוף החודש שעבר נדחה הערעור של הבעלים, אשר נשלח לעבודות שירות, נדרש לשלם 3,000 זלוטי (כ–3,000 שקל) לאגודת "ילדי השואה", שחבריה הם ניצולי שואה פולנים שהיו ילדים בתקופת המלחמה, וכן לפרסם התנצלות. "כמו שאתה רואה, אין שום דבר משעמם בכתיבת היסטוריה פולנית", אומר גרבובסקי.

בהמשך, בנימה רצינית יותר, הוסיף: "כהיסטוריון, אני חושב שהניסיון לכסות על ההיבטים הפחות־הירואיים של העבר הלאומי שלנו — כפי שאכן קורה בפולין בהתלהבות רבה — הוא פשע נגד המקצוע והתנהגות לא מוסרית, שבטווח הארוך גם מתגלה כלא יעילה וכמטופשת".

ספרו של גרבובסקי, שעמד במרכז המשפט, יצא לאור בפולין ב–2011. כעת, שש שנים לאחר מכן, הוא תורגם לעברית וייצא לאור בגרסה מחודשת ומורחבת בהוצאת יד ושם תחת השם "ציד היהודים — בגידה ורצח בפולין בימי הכיבוש הגרמני".

המחקר שבבסיס הספר הוא פרי מסע ארכיוני בן שלוש שנים שאליו יצא גרבובסקי בעקבות תופעה המכונה "ציד יהודים". המונח הזה, שמקורו במילה הגרמנית Judenjagd, מתאר את החיפוש הרצחני אחר יהודים שהצליחו להימלט מהגטאות וביקשו מקלט אצל פולנים בפולין הכבושה.

גרבובסקי התמקד בספרו באזור כפרי בדרום־מזרח פולין, דומברובה טרנובסקה. ערב מלחמת העולם השנייה, 5,000 מבין 60 אלף תושביו היו יהודים. רובם המוחלט גורש למחנה השמדה בלז'ץ במהלך השואה. מתוך 500 שהצליחו להימלט מהגורל הזה ולהסתתר בקרב הפולנים, שרדו את המלחמה רק 38. השאר, כפי שגילה גרבובסקי, נרצחו בפעולות ישירות או עקיפות של שכניהם הפולנים, שבגדו בהם.

סיפור המעשה המתואר ב"ציד היהודים", כפי שהגדיר זאת ההיסטוריון פרופ' טימותי סניידר, מהווה "בחינה של ההתנהגות האנושית בזמנים אפלים, שכולנו יכולים ללמוד ממנה".

על סמך מסמכים פולניים, יהודיים וגרמניים, מזמן המלחמה ואחריה, הצליח גרבובסקי לתעד את מעורבותה של האוכלוסייה הפולנית המקומית בהסגרה וברצח של היהודים שביקשו את עזרתם — אבל גם את גבורתם של פולנים, שהתגייסו לסייע לשכניהם, בניסיון להציל את חייהם, ולעתים שילמו על כך בחייהם שלהם.

בין שני הקצוות האלה איתר גרבובסקי גם מקרים מורכבים יותר, של פולנים שעזרו ליהודים לא ממניעים אלטרואיסטיים ומוסריים, אלא מתוך תאבת בצע. מחקרו, בהקשר זה, קורא תיגר על דעה רווחת, לפיה רוב מגישי העזרה היו צדיקים. בספרו הוא מתאר לא מעט מקרים של פולנים שתחילה הצילו יהודים ואחר כך סחטו אותם בדרישה לקבל כסף, ובמקרים מסוימים גם רצחו אותם, אם לא מולאה דרישתם.

זה היה הסיפור הטרגי של רבקה גליקמן ושני בניה, שמצאו ב–1942 מקלט בביתו של מיכאל קוזיק הפולני בנפת דומברובה טרנובסקה. עד 1944, שלושה חודשים לפני שהגיעו הרוסים לאזור, הוא החזיק אותם בביתו, כל עוד שילמו לו. ואז, כשאזל כספם, רצח את שלושתם בגרזן. "יהודים שהסתתרו מעבר לרחוב שמעו את זעקות הנרצחים, ולמחרת היום נודע להם שהגליקמנים מתו", העיד יצחק שטיגליץ, יליד האזור, אחרי המלחמה.

גורלו של רופא השיניים היהודי, ד"ר יעקב גלטשטרן, אשר מצא מקלט בביתה של פולנייה, היה טוב יותר. כשאזל הכסף שברשותו ולא היה מסוגל לשלם לה, הוא פנה למוצא האחרון שעמד בפניו, והחליט לעקור את אחת משיניו, שבה החביא יהלום בתוך כתר. "אמרתי לבעלה, 'מר קורלק, תן לי בבקשה את הצבת'. הוא נתן לי צבת ישנה וחלודה. הייתי צריך לעקור את השן כולה עם השורש, אחרת הייתי עלול לשבור את היהלום. בלי זריקה, בלי חומר לשיכוך כאבים. לקחתי אותו ואמרתי לה, 'גברת קרולק, הנה היהלום. כל עוד אגור תחת קורת הגג שלך, את תאכילי אותי... כדי שאוכל להתקיים. וזה הכל!" בתור התחלה, נתנה לו כריך עם בשר חזיר וקצת וודקה.

גם ניצול מיני ואונס היו צורות תשלום שלעתים נכללו ב"עסקה" בין פולני ליהודייה שהציל. עדות לכך מסרה שיינה מרים ל', יהודייה בת 20, שנמסרה בידי האיש שהבטיח להציל אותה, אדם בשם גרבץ', לגסטאפו, ביוני 1943. בחקירתה סיפרה שהבטיח לעזור לה לברוח ו"עוד באותו הלילה קיים איתי יחסי מין". לצד זאת, מסרה לו טבעת יהלום, שעון זהב, טבעת נישואים ובגדים. ואולם למחרת נעצרה בידי הגסטאפו. "עכשיו אני יודעת שאני אבודה ושגרבץ' בגד בי", מסרה לחוקריה הנאצים, בטרם נשלחה לאושוויץ.

השטח האפל
הספר "ציד היהודים" רואה אור בישראל בשעה שבפולין מתקיים דיון סוער על חלקם של הפולנים בשואה, שבמרכזו השאלה האם הפולנים היו קורבנות של הנאצים או משתפי פעולה עם הנאצים — ואיפה יש למקם אותם בין מצילים, רוצחים או אדישים ביחס לגורל שכניהם היהודים, בני העם הפולני.

בחודש שעבר ביקר בישראל נשיא פולין, אנדז'יי דודה, שהתייחס בהרחבה גם לפרקים האפלים בעברו של העם הפולני. דודה, איש מפלגת הימין השלטת חוק וצדק, נבחר לתפקיד בין היתר על סמך הבטחתו ל"אסטרטגיה חדשה במדיניות ההיסטורית", שבמרכזה מאבק במי שמאשים את הפולנים, "באופן שקרי", לדבריו, בכך שהשתתפו בשואה.

ואולם בביקור הממלכתי בישראל הציג דודה עמדה מתונה יותר, והודה ש"האמת ההיסטורית לא תמיד נעימה, גם לעם הפולני", וכי "כמו בכל אומה, גם אצלנו היו אנשים הגונים אבל היו גם נבזיים, שראויים לגינוי".

ביחס לאותם פולנים שהשתתפו ברדיפת היהודים בשואה, אמר, כי הם "הוציאו עצמם מקרב העם הפולני". כל אחד יכול לשפוט את האמירה הזאת בהתאם להבנתו, אך לפי הנתונים שבידי גרבובסקי, נראה כי הניסיון לטעון שהפולנים "הרעים" לא היו אלא מיעוט, שאינו חלק מהעם הפולני, פשטני מדי ואולי אף עושה הנחות לעם הפולני כולו.

בשיחה עם מוסף "הארץ" נדרש גרבובסקי לסוגיה הרגישה, הטעונה והכאובה הזאת, ונשאל אם היום, 70 שנה אחרי השואה, יכולים היסטוריונים לדעת כמה יהודים נרצחו באופן ישיר או עקיף בידי פולנים או במעורבותם במלחמת העולם השנייה.

התשובה מטרידה ואינה נותנת מנוח. גרבובסקי נוקב במספר עצום: יותר מ–200 אלף יהודים. "קשה מאוד להגיע למספרים מדויקים", הוא מסייג, אך מיד מתפנה להסביר את החישוב שלו. "כ–10% מיהודי פולין נמלטו מחיסול הגטאות ב–1942 וב–1943. במספרים, מדובר בכ–250 אלף איש, שניסו לשרוד במסתור. בתום המלחמה נותרו בחיים כ–35 אלף יהודים פולנים, ששרדו את המלחמה בפולין עצמה — לא כולל אלה שנמלטו לברית המועצות וחזרו לפולין אחרי המלחמה", הוא אומר.

וכך, אם מפחיתים את מספרם של היהודים שהצליחו להימלט ולהסתתר ממספרם של אלה ששרדו בסוף את המלחמה — 250 אלף פחות 35 אלף — מקבלים את מה שהוא מכנה "היקף השטח האפל, שבו פולנים, ברוב המקרים, היו אלה שהחליטו מי יחיה ומי ימות".

"אין ספק שהרוב הגדול של היהודים שהסתתרו נספו בעקבות מעשי בגידה. הם הוסגרו, או פשוט נתפסו ונמסרו בידי המקומיים לתחנת המשטרה הקרובה או לז'נדרמריה הגרמנית", הוא כותב בספרו.

גרבובסקי מתאר בספר מנגנון שלם שבמסגרתו נוהל ציד היהודים. הוא פעל בפיקוח גרמני, אך אנשי השטח שלו היו כולם פולנים: כפריים, שניהלו "משמרות לילה", מלשינים מקומיים, שוטרים, כבאים וגופים אחרים. כל אלה, לדברי גרבובסקי, יצרו רשת צפופה, שכמעט לא איפשרה למסתתרים שלא להתגלות.

גרבובסקי מדגיש שהמספר האמיתי של היהודים שנרצחו בידי פולנים גבוה אף יותר ממה שהוא מעריך, משום שלדבריו, "החשבון הזה הוא מאוד מאוד שמרני, כי הוא לא כולל את הקורבנות היהודים של המשטרה הפולנית הכחולה, שהיתה כוח קטלני לא רק אחרי חיסולי הגטאות, אלא גם במהלכם". לחיזוק טענתו הוא מגייס את עמנואל רינגנבלום, ההיסטוריון של גטו ורשה, שטען כי המשטרה הפולנית היתה אחראית לרצח של מאות אלפים.

מסמכים מצמררים
גרבובסקי נולד ב–1962 בוורשה למשפחה מעורבת. אביו הוא יהודי, בן למשפחה מקרקוב שנטמעה היטב בחברה הפולנית, אשר שרד את השואה במסתור בוורשה והשתתף בהתקוממות של המחתרת הפולנית ב–1944 — "מרד ורשה", שעלה בחייהם של כ–200 אלף פולנים והחריב את העיר כמעט כליל. אמו היא פולנייה נוצרייה, בת למשפחת אצולה פולנית. בישראל יש לו קרובי משפחה.

ב–1988, כשנה לפני נפילת המשטר הקומוניסטי ששלט בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה, עזב גרבובסקי את מולדתו והיגר לקנדה. "הייתי משוכנע שהקומוניזם לעולם לא ייפול. טעיתי", הוא אומר. היום הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אוטווה בקנדה ומתמחה בהשמדת יהודי פולין וביחסי יהודים־פולנים.

"ציד היהודים" מצטרף לשני ספרים אחרים שכתבו פולנים ממוצא יהודי ועוסקים בפשעים שביצעו פולנים נגד שכניהם היהודים. המפורסם בהם הוא "שכנים" של יאן טומש גרוס, שראה אור ב–2000, זיעזע את פולין כולה וגרר אותה לחשבון נפש מתמשך, לאחר שתיאר את פוגרום יהודי ידוובנה, שנשרפו חיים בידי שכניהם הפולנים ב–1941. שלוש שנים אחריו פורסם בפולין הספר "אנחנו מידוובנה" של אנה ביקונט, שתורגם לעברית לפני כחודשיים (הוצאת כרמל) וכולל ראיונות עם עדי ראייה, רוצחים וניצולים הקשורים לפוגרום שאותו תיאר גרוס. אלא שבשעה שגרוס וביקונט התמקדו בתיאור מקיף ופרטני של פוגרום אחד, גרבובסקי יצא לדון בתופעה כוללת ומקיפה ולא באירוע נקודתי, ובכך הרחיב את היריעה ביחס לחלקם של פולנים ברדיפת יהודים בשואה.

ברקע למחקרו היו סיפוריהם של פולנים רבים על תקופת המלחמה, שכללו לעתים קרובות את האמירה: "הגרמנים הגיעו ולקחו משם את היהודים". "ביקשתי לענות על השאלה, איך ידעו הגרמנים היכן לחפש את היהודים, ולהבהיר את נסיבות גילויים ומותם של הפליטים האומללים, שהסתתרו בכפרים וביערות של פולין הכפרית", הוא כותב בספרו.

את התשובה לשאלה הזאת הוא מצא בארכיונים, שם חיכו לו מסמכים מצמררים כמו היומן שהותיר אחריו סטניסלב ז'מינסקי, מורה מהעיר לוקוב במזרח פולין, אשר תיעד את זוועות מלחמת העולם השנייה, עד שמת בעצמו במחנה ההשמדה מיידנק, ככל הנראה ב–1943.

יומנו, שנמצא אחרי מותו בערימת אשפה במחנה, הגיע לימים לארכיון המכון היהודי ההיסטורי בוורשה. "בעיני היה המצב אפילו טרגי יותר, כי באורגיית הרצח השתתפו לא רק הגרמנים ועוזריהם האוקראינים והלטבים", כתב באחד מעמודי היומן. "היה ברור שגם השוטרים היקרים שלנו (הפולנים, ע"א) ישתתפו בטבח — ידוע שהם כמו חיות — אבל התברר שגם פולנים רגילים, מתנדבים אקראיים, לקחו בו חלק", הוסיף.

הדברים שכתב בהמשך קשים לקריאה. הם כוללים עדות על איכרים פולנים, שהקיפו את אחד הכפרים הסמוכים והחלו ב"ציד יהודים", כדבריו. הם עשו זאת, לדבריו, כדי לזכות בפרסים שהציעו הכובשים הגרמנים: וודקה, סוכר, תפוחי אדמה, שמן וחפצים אישיים שנגזלו מהקורבנות. "הם עקרו את היהודים מבתיהם, הם לכדו אותם בשדות, בכרי המרעה. היריות עדיין לא נפסקו, וכבר מיהרו הצבועים שלנו ללטוש עין אל רכושם של היהודים. גופותיהם של היהודים עדיין לא התקררו, וכבר החלו אנשים לכתוב מכתבים, לבקש את בתי היהודים, את החנויות שלהם, בתי המלאכה וחלקות אדמה", תיאר ביומנו. "הם התנדבו לציד הזה מרצונם, לא היתה שום כפייה", סיכם.

ה"גיבורים" של ספרו של גרבובסקי, אלה שהשתתפו ב"ציד היהודים" והפכו אותו לספורט לאומי, הם אנשים כמו יוזף קוכרסקי, תושב דומברובה, שאיתר את המחבוא הגדול ברחוב נבזז'נה בעיר, שבו הסתתרו היהודים מפני הגרמנים. את 18 היהודים שהסתתרו שם הוא הסגיר מיוזמתו לגרמנים.

המשך בעוד תגובות.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 09:13 לינק ישיר 


"גיבור" אחר, מיכאל ויטקובסקי מהעיר לושוביצה, תפס נערה יהודייה שהסתתרה באסם שלו ומסר אותה לתחנת המשטרה הקרובה, שם הוצאה להורג. בדרך הוא אף לקח ממנה חבילה קטנה שאחזה בידיה, שכללה שני סוודרים וקופסה קטנה שהכילה חוט ומחטים. אחרי המלחמה הוא נידון לשש שנות מאסר.

משפטים שנערכו לאנשים כמוהו בידי השלטון הקומוניסטי שמשל בפולין אחרי המלחמה סייעו לגרבובסקי ללמוד פרטים רבים על חלקם של פולנים ברדיפת יהודים במלחמה. 300 עמודי הספר מלאים בעדויות קשות, שמציגות את הכפריים הפולנים כמפלצות חסרות לב, שהיו מוכנות להרוג את שכניהן עבור בקבוק וודקה בלי להניד עפעף. "רמת אלימות שלא תיאמן, שהתפתחה לכדי אורגיה של רצח", מכנה זאת גרבובסקי, ומגבה את דבריו בעדויות של בני התקופה — הן יהודים והן פולנים.

"בימים הטרגיים הללו ראינו שוב את יצריהם החייתיים של האיכרים הפולנים", מצוטטת בספר חיה רוזנבלט, יהודייה צעירה, בעדות שנתנה זמן קצר אחרי המלחמה. "לא די היה להם בגירוש היהודים מבתיהם. הם רדפו אחרי מי שהסתתרו ביערות ובשדות וגזלו מהם את שארית רכושם. וגם אם לא הרגו אותם בעצמם, הם הסגירו אותם למשטרה וזו חיסלה אותם", הוסיפה. לדבריה, באזורים הסמוכים לגטאות, ציד היהודים בידי הפולנים הפך למחזה כה שכיח, עד כי "אפילו הכלבים התרגלו לקולות הירי וחדלו לנבוח".

בראיון למוסף "הארץ", הסביר גרבובסקי את הרקע לתופעה. בשיאה של מלחמת העולם השנייה, הפכו חיי היהודים עבור פולנים רבים לחסרי ערך, עד כי "רבים חדלו לראות ברצח יהודים פשע", כדבריו.

איך זה קרה? "איכרים פולנים רבים ראו את היהודים דרך הפריזמה של תערובת רעילה בת מאות שנים של דעות קדומות וקלישאות, שטופחה בידי הכנסייה הקתולית", הוא אומר. בהקשר זה הוא מציין, שהארכיונים של הכנסייה הקתולית בפולין עדיין "סגורים וחתומים", כך שהתמונה המלאה והמדויקת על תרומתה לרדיפת היהודים אינה ידועה.

לכך הוא מוסיף את עליית "הזן הארסי של הלאומנות", כדבריו, וכן את ה"נוכחות היהודית המשמעותית למדי" בפולין — בחלק מהאזורים שהיו מושא המחקר שלו, יהודים היוו 50% מהאוכלוסייה המקומית. גורם נוסף ברשימת הסיבות לרדיפת היהודים בידי הפולנים מתואר על ידו כ"זוועות היום־יום של חיים תחת כיבוש".

"הצירוף של כל הגורמים האלה, כך אני טוען, יצר אקלים מכוער, שבו יכלה לגדול שנאה", הוא אומר. עם זאת, גרבובסקי מדגיש, שאינו מגיש כאן כתב אישום כלפי העם הפולני בכללותו. "אין כאן שום דבר 'לאומי', או 'פולני'. אתה יכול למצוא מצבים דומים מאוד גם בליטא ובאוקראינה"

פרסים ועונשים
מבחינת הגרמנים, ציד היהודים היה תלוי במעורבות ניכרת של האוכלוסייה הפולנית המקומית. עדויות לכך יש גם במסמכים הגרמניים. אחד מהם הוא "תזכיר עבודה" של מפקד אס־אס והמשטרה באזור ורשה ממרץ 1943, תחת הכותרת "הנידון: מאסר וחיסול יהודים שחיים במקומות מסתור".

במסמך, שמופיע בספרו של גרבובסקי, נכתב כי "על מנת להצליח בכך, יש צורך לערב את השירות המיוחד, את המשטרה הפולנית ואת המלשינים. כמו כן יש צורך לשתף בפעולה חלקים ניכרים של החברה הפולנית". עוד נכתב שם, כי "אנשים שיסייעו בלכידת היהודים רשאים לקבל עד שליש מן הרכוש שנתפס".

גרבובסקי מסביר, כי לשם השגת מטרתם, פיתחו הגרמנים שיטה של פרסים ועונשים, שאותה שילבו בתעמולה נגד "האיום היהודי". עם זאת, הוא מדגיש, שאי־אפשר להסביר את "היעילות הקטלנית של המערכת הזאת" רק בפחד מפני עונשים או בחמדנות. הצלחתו של ציד היהודים, לדבריו, היתה תלויה גם "בלהט ובנכונות של המשתתפים".

העונש על הסתרת יהודים היה מוות, מאסר וקנסות. "איכרים, כבאים, זקני כפר וצעירים פולנים כפריים, הוכרחו להיות חלק מן המערכת הגרמנית, והיו נתונים לעונשים גרמניים אכזריים ולמשטר משמעת אכזרי לא פחות", כותב גרבובסקי בספר.

לפי המחקר שביצע "המכון לזיכרון לאומי" של פולין, גוף הפועל בחסות ובמימון ממשלתי, כ–700 פולנים הוצאו להורג משום שסייעו ליהודים להסתתר. אחד המקרים המפורסמים ביותר היה זה של משפחת אולמה, משפחת איכרים פולנית מהכפר מרקובה, אשר הסתירה כמה יהודים, ונרצחה כולה בידי הנאצים — זוג הורים (האם בהריון) וששת ילדיהם — יחד עם אותם יהודים.

בכפר שבו חיו הוקם בשנה שעברה מוזיאון שמתעד את גבורתם ואתר הנצחה לפולנים שהצילו יהודים בשואה. גרבובסקי מכיר בגבורתה של משפחת אולמה, אך מבקש להזכיר, כי גבורה זו התעצמה דווקא על רקע היותה חריגה ויוצאת דופן בנוף המקומי.

לדבריו, היום הרשויות בפולין משתמשות במשפחת אולמה באופן ציני, בניסיון להציג מצג שווא שלפיו הצלת יהודים היתה התנהגות נפוצה בפולין הכבושה. בנראטיב הזה, לדבריו, תומך גם רוב גדול מהאוכלוסייה הפולנית. על הרקע הזה, "שוכחים רבים את העובדה שפולנים שהצילו יהודים היו מיעוט נרדף, שפחד בעיקר מהשכנים הפולנים שלו", הוא אומר.

ומה לגבי הפרסים? מהעדויות שאסף גרבובסקי עולה כי לפעמים ניהלו האיכרים הפולנים משא ומתן ישיר עם הגרמנים בעניין זה. בספרו מופיע המקרה של ברוניסלב פשנדזיאל מהכפר הקטן בגניצה, שתבע מהגרמנים שני קילו סוכר עבור היהודים שמצא בסריקה של היערות הסמוכים.

במקום אחר הציעו הרשויות הגרמניות עד 500 זלוטי עבור כל יהודי — לפי עדותה של אחת הניצולות היהודית. איכר אחד, שנידון אחרי המלחמה למאסר על סיוע לרצח שני יהודים, סיפר שמפקד הגסטאפו הידוע לשמצה מהעיר נובי סונץ', היינריך המאן, "שאל אותנו, מה אנחנו רוצים בתמורה על הריגתם של היהודים האלה". בתשובה, אמר לו, "כל דבר שנראה לכם, אם כי אני אישית הייתי שמח לקבל קצת בגדים".

לעתים הפולנים לא הסתפקו בכך והתלוננו על איכות השלל שקיבלו. אחד מהם היה איכר מגוז'יצה, שקבר את גופותיהם של היהודים שנורו, ואחר כך לקח שמלה, נעליים ומטפחת ראש. "אבל רק אחר כך ראיתי שיש חור של קליע בגב השמלה", התלונן.

כאמור, לא תמיד הפולנים שלקחו חלק בציד היהודים היו איכרים פשוטים ונבערים. לעתים הם היו בעלי תפקידים רשמיים בכפרים ובערים. בעדותו של הכבאי הפולני פרנצישק גלומב, מהעיר ליפניצה, סופר כי מפקדו פקד עליו ועל חבריו לחפש יהודים מסתתרים.

"היה לנו מידע שהם מסתתרים בליפניצה, אבל לא מצאנו שם אף אחד. אחר כך אמר לנו אחד, שיש כמה יהודים בכפר פלקובה. הלכנו לפלקובה ומצאנו שם יהודייה אחת בביתו של קורז'ווה ועוד יהודי בבית של פרידה. החטפנו ליהודים כהוגן, ובו ביום הבאנו אותם אל תחנת המשטרה", סיפר אחרי המלחמה. "אחרי כמה ימים נקראנו כולנו לדווח לגסטאפו ושם נתנו לכל אחד מאיתנו שני מעילים, שהיו של יהודים, בתור פרס על עבודתנו השקדנית", הוסיף.

איתור היהודים שהסתתרו אצל פולנים לא היה משימה קלה. אשתו של הפולני יאן קורז'ווה, שבאסם שלו הסתתרה היהודייה שהכבאים הפולנים מצאו, סיפרה כי סירב בהתחלה להסגיר אותה, וכי "היה צורך במכת גרזן קלה בראשו כדי לאלצו לדבר".

מהמחקר הארכיוני המקיף שביצע, שכלל שהייה ממושכת כעמית מחקר בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם, יצא גרבובסקי גם עם תובנה כללית. כעת הוא משוכנע שיש להוציא מספרי ההיסטוריה את הביטוי הרווח "העומדים מהצד", שביקש לתאר את תגובתה האדישה של רוב האוכלוסייה המקומית, בפולין ובארצות אחרות באירופה, נוכח רצח שכניהם היהודים. העדויות הרבות שקרא שיכנעו אותו שאי־אפשר היה לעמוד מהצד ולהישאר ניטרליים, במיוחד בפולין הכבושה, שם השואה הגיעה עד מפתן ביתם של רבים כל כך. "בשואה לא היו 'עומדים מהצד'. כל אחד פעל והיה מעורב באופן כזה או אחר. לכל תושב, גבר, אשה וילד, היה תפקיד בתיאטרון המוות הנורא הזה", הוא אומר. "אף אחד לא יצא ממלחמת העולם השנייה ללא פצעים וצלקות מסוג כזה או אחר", הוא מוסיף.

היו שלקחו חלק פעיל בציד מרצונם החופשי. אחרים עשו זאת משום שאולצו. והיו כאלה שצפו, מאחורי הווילון, ביהודים מובלים בידי האיכרים אל תחנת המשטרה או נרצחים על ידם.

https://www.haaretz.co.il/.premium-1.3619846


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 10:47 לינק ישיר 

האם יש הערכה כמה יהודים ניצלו בעזרת פולנים?

היו כאלו לא מעט, וזה ודאי מאוד מרשים, לאור סיכון החיים שהיה כרוך בזה...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/1/2018 11:46 לינק ישיר 

אבודאבי כתב:
סבא שלי תמיד היה אומר שהפולנים היו יותר גרועים מהגרמנים. הגרמנים עשו את מה שעשו מתוך אמונה בתורת הגזע, הפולנים עשו את זה משנאת יהודים נטו.לטענתו, (והוא היה עד ושריד) הפולנים רדפו את היהודים עם חיוך גדול על השפתיים.


סבא שלך היה מפגר.


לעצם החוק, אכן מי שאומר שהיו 'מחנות השמדה פולניים' מסלף את ההיסטוריה, כי לא היו מחנות השמדה פולניים, נקודה. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 16:33 לינק ישיר 

חוץ מפולין היכן היו רוב מחנות ההשמדה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/1/2018 17:45 לינק ישיר 

יצחקהספרן כתב:
מחקר אחד מתוך רבים על השתתפותם הנלהבת של הפולנים (רוטר)

הכתבה מרוטר שמביאה מושג על שטנת הפולנים

יותר מ-200 אלף יהודים נרצחו בידי פולנים באופן ישיר או עקיף במלחמת העולם השנייה, כך קובע ההיסטוריון פרופ' יאן גרבובסקי. בראיון הוא מתאר את ממדיה המחרידים של מעורבות האוכלוסייה המקומית הפולנית בהסגרה וברצח של יהודים, וטוען בתוקף: בשואה איש לא עמד מן הצד.

בסוף החודש שעבר זכה ההיסטוריון הפולני פרופ' יאן גרבובסקי בתביעה שהגיש נגד אתר אינטרנט פולני. כשנה וחצי לפני כן, האתר תקף אותו בחריפות במאמר ארסי תחת הכותרת "זיג הייל, מר גרבובסקי", אשר לווה בתמונה של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס.

זה קרה לאחר שעיתון גרמני פירסם כתבה חיובית על ספרו האחרון של גרבובסקי, "צֵיד היהודים", שבו הוא מתאר את מעורבותה של האוכלוסייה הפולנית בהסגרה וברצח יהודים שביקשו את עזרתם במהלך השואה.

עורכי האתר הימני מתחו ביקורת על כך שגרבובסקי בוחר לכבס ברחבי העולם את הכביסה המלוכלכת של פולין מימי מלחמת העולם השנייה. אבל מה שבעיקר הפריע להם היה העובדה שהוא זוכה לשבחים דווקא בגרמניה, הארץ שאחראית לאותה מלחמה.

"קו המחשבה שלהם היה כזה: אם הגרמנים משבחים את גרבובסקי, אז גרבובסקי הוא נאצי", הסביר גרבובסקי בשיחת טלפון עם מוסף "הארץ". גרבובסקי, בן לניצול שואה, שחוקר את פשעי הפולנים במלחמת העולם השנייה, החליט לא לשתוק. הוא תבע את הבעלים של האתר ובחודש ספטמבר זכה במשפט. בסוף החודש שעבר נדחה הערעור של הבעלים, אשר נשלח לעבודות שירות, נדרש לשלם 3,000 זלוטי (כ–3,000 שקל) לאגודת "ילדי השואה", שחבריה הם ניצולי שואה פולנים שהיו ילדים בתקופת המלחמה, וכן לפרסם התנצלות. "כמו שאתה רואה, אין שום דבר משעמם בכתיבת היסטוריה פולנית", אומר גרבובסקי.

בהמשך, בנימה רצינית יותר, הוסיף: "כהיסטוריון, אני חושב שהניסיון לכסות על ההיבטים הפחות־הירואיים של העבר הלאומי שלנו — כפי שאכן קורה בפולין בהתלהבות רבה — הוא פשע נגד המקצוע והתנהגות לא מוסרית, שבטווח הארוך גם מתגלה כלא יעילה וכמטופשת".

ספרו של גרבובסקי, שעמד במרכז המשפט, יצא לאור בפולין ב–2011. כעת, שש שנים לאחר מכן, הוא תורגם לעברית וייצא לאור בגרסה מחודשת ומורחבת בהוצאת יד ושם תחת השם "ציד היהודים — בגידה ורצח בפולין בימי הכיבוש הגרמני".

המחקר שבבסיס הספר הוא פרי מסע ארכיוני בן שלוש שנים שאליו יצא גרבובסקי בעקבות תופעה המכונה "ציד יהודים". המונח הזה, שמקורו במילה הגרמנית Judenjagd, מתאר את החיפוש הרצחני אחר יהודים שהצליחו להימלט מהגטאות וביקשו מקלט אצל פולנים בפולין הכבושה.

גרבובסקי התמקד בספרו באזור כפרי בדרום־מזרח פולין, דומברובה טרנובסקה. ערב מלחמת העולם השנייה, 5,000 מבין 60 אלף תושביו היו יהודים. רובם המוחלט גורש למחנה השמדה בלז'ץ במהלך השואה. מתוך 500 שהצליחו להימלט מהגורל הזה ולהסתתר בקרב הפולנים, שרדו את המלחמה רק 38. השאר, כפי שגילה גרבובסקי, נרצחו בפעולות ישירות או עקיפות של שכניהם הפולנים, שבגדו בהם.

סיפור המעשה המתואר ב"ציד היהודים", כפי שהגדיר זאת ההיסטוריון פרופ' טימותי סניידר, מהווה "בחינה של ההתנהגות האנושית בזמנים אפלים, שכולנו יכולים ללמוד ממנה".

על סמך מסמכים פולניים, יהודיים וגרמניים, מזמן המלחמה ואחריה, הצליח גרבובסקי לתעד את מעורבותה של האוכלוסייה הפולנית המקומית בהסגרה וברצח של היהודים שביקשו את עזרתם — אבל גם את גבורתם של פולנים, שהתגייסו לסייע לשכניהם, בניסיון להציל את חייהם, ולעתים שילמו על כך בחייהם שלהם.

בין שני הקצוות האלה איתר גרבובסקי גם מקרים מורכבים יותר, של פולנים שעזרו ליהודים לא ממניעים אלטרואיסטיים ומוסריים, אלא מתוך תאבת בצע. מחקרו, בהקשר זה, קורא תיגר על דעה רווחת, לפיה רוב מגישי העזרה היו צדיקים. בספרו הוא מתאר לא מעט מקרים של פולנים שתחילה הצילו יהודים ואחר כך סחטו אותם בדרישה לקבל כסף, ובמקרים מסוימים גם רצחו אותם, אם לא מולאה דרישתם.

זה היה הסיפור הטרגי של רבקה גליקמן ושני בניה, שמצאו ב–1942 מקלט בביתו של מיכאל קוזיק הפולני בנפת דומברובה טרנובסקה. עד 1944, שלושה חודשים לפני שהגיעו הרוסים לאזור, הוא החזיק אותם בביתו, כל עוד שילמו לו. ואז, כשאזל כספם, רצח את שלושתם בגרזן. "יהודים שהסתתרו מעבר לרחוב שמעו את זעקות הנרצחים, ולמחרת היום נודע להם שהגליקמנים מתו", העיד יצחק שטיגליץ, יליד האזור, אחרי המלחמה.

גורלו של רופא השיניים היהודי, ד"ר יעקב גלטשטרן, אשר מצא מקלט בביתה של פולנייה, היה טוב יותר. כשאזל הכסף שברשותו ולא היה מסוגל לשלם לה, הוא פנה למוצא האחרון שעמד בפניו, והחליט לעקור את אחת משיניו, שבה החביא יהלום בתוך כתר. "אמרתי לבעלה, 'מר קורלק, תן לי בבקשה את הצבת'. הוא נתן לי צבת ישנה וחלודה. הייתי צריך לעקור את השן כולה עם השורש, אחרת הייתי עלול לשבור את היהלום. בלי זריקה, בלי חומר לשיכוך כאבים. לקחתי אותו ואמרתי לה, 'גברת קרולק, הנה היהלום. כל עוד אגור תחת קורת הגג שלך, את תאכילי אותי... כדי שאוכל להתקיים. וזה הכל!" בתור התחלה, נתנה לו כריך עם בשר חזיר וקצת וודקה.

גם ניצול מיני ואונס היו צורות תשלום שלעתים נכללו ב"עסקה" בין פולני ליהודייה שהציל. עדות לכך מסרה שיינה מרים ל', יהודייה בת 20, שנמסרה בידי האיש שהבטיח להציל אותה, אדם בשם גרבץ', לגסטאפו, ביוני 1943. בחקירתה סיפרה שהבטיח לעזור לה לברוח ו"עוד באותו הלילה קיים איתי יחסי מין". לצד זאת, מסרה לו טבעת יהלום, שעון זהב, טבעת נישואים ובגדים. ואולם למחרת נעצרה בידי הגסטאפו. "עכשיו אני יודעת שאני אבודה ושגרבץ' בגד בי", מסרה לחוקריה הנאצים, בטרם נשלחה לאושוויץ.

השטח האפל
הספר "ציד היהודים" רואה אור בישראל בשעה שבפולין מתקיים דיון סוער על חלקם של הפולנים בשואה, שבמרכזו השאלה האם הפולנים היו קורבנות של הנאצים או משתפי פעולה עם הנאצים — ואיפה יש למקם אותם בין מצילים, רוצחים או אדישים ביחס לגורל שכניהם היהודים, בני העם הפולני.

בחודש שעבר ביקר בישראל נשיא פולין, אנדז'יי דודה, שהתייחס בהרחבה גם לפרקים האפלים בעברו של העם הפולני. דודה, איש מפלגת הימין השלטת חוק וצדק, נבחר לתפקיד בין היתר על סמך הבטחתו ל"אסטרטגיה חדשה במדיניות ההיסטורית", שבמרכזה מאבק במי שמאשים את הפולנים, "באופן שקרי", לדבריו, בכך שהשתתפו בשואה.

ואולם בביקור הממלכתי בישראל הציג דודה עמדה מתונה יותר, והודה ש"האמת ההיסטורית לא תמיד נעימה, גם לעם הפולני", וכי "כמו בכל אומה, גם אצלנו היו אנשים הגונים אבל היו גם נבזיים, שראויים לגינוי".

ביחס לאותם פולנים שהשתתפו ברדיפת היהודים בשואה, אמר, כי הם "הוציאו עצמם מקרב העם הפולני". כל אחד יכול לשפוט את האמירה הזאת בהתאם להבנתו, אך לפי הנתונים שבידי גרבובסקי, נראה כי הניסיון לטעון שהפולנים "הרעים" לא היו אלא מיעוט, שאינו חלק מהעם הפולני, פשטני מדי ואולי אף עושה הנחות לעם הפולני כולו.

בשיחה עם מוסף "הארץ" נדרש גרבובסקי לסוגיה הרגישה, הטעונה והכאובה הזאת, ונשאל אם היום, 70 שנה אחרי השואה, יכולים היסטוריונים לדעת כמה יהודים נרצחו באופן ישיר או עקיף בידי פולנים או במעורבותם במלחמת העולם השנייה.

התשובה מטרידה ואינה נותנת מנוח. גרבובסקי נוקב במספר עצום: יותר מ–200 אלף יהודים. "קשה מאוד להגיע למספרים מדויקים", הוא מסייג, אך מיד מתפנה להסביר את החישוב שלו. "כ–10% מיהודי פולין נמלטו מחיסול הגטאות ב–1942 וב–1943. במספרים, מדובר בכ–250 אלף איש, שניסו לשרוד במסתור. בתום המלחמה נותרו בחיים כ–35 אלף יהודים פולנים, ששרדו את המלחמה בפולין עצמה — לא כולל אלה שנמלטו לברית המועצות וחזרו לפולין אחרי המלחמה", הוא אומר.

וכך, אם מפחיתים את מספרם של היהודים שהצליחו להימלט ולהסתתר ממספרם של אלה ששרדו בסוף את המלחמה — 250 אלף פחות 35 אלף — מקבלים את מה שהוא מכנה "היקף השטח האפל, שבו פולנים, ברוב המקרים, היו אלה שהחליטו מי יחיה ומי ימות".

"אין ספק שהרוב הגדול של היהודים שהסתתרו נספו בעקבות מעשי בגידה. הם הוסגרו, או פשוט נתפסו ונמסרו בידי המקומיים לתחנת המשטרה הקרובה או לז'נדרמריה הגרמנית", הוא כותב בספרו.

גרבובסקי מתאר בספר מנגנון שלם שבמסגרתו נוהל ציד היהודים. הוא פעל בפיקוח גרמני, אך אנשי השטח שלו היו כולם פולנים: כפריים, שניהלו "משמרות לילה", מלשינים מקומיים, שוטרים, כבאים וגופים אחרים. כל אלה, לדברי גרבובסקי, יצרו רשת צפופה, שכמעט לא איפשרה למסתתרים שלא להתגלות.

גרבובסקי מדגיש שהמספר האמיתי של היהודים שנרצחו בידי פולנים גבוה אף יותר ממה שהוא מעריך, משום שלדבריו, "החשבון הזה הוא מאוד מאוד שמרני, כי הוא לא כולל את הקורבנות היהודים של המשטרה הפולנית הכחולה, שהיתה כוח קטלני לא רק אחרי חיסולי הגטאות, אלא גם במהלכם". לחיזוק טענתו הוא מגייס את עמנואל רינגנבלום, ההיסטוריון של גטו ורשה, שטען כי המשטרה הפולנית היתה אחראית לרצח של מאות אלפים.

מסמכים מצמררים
גרבובסקי נולד ב–1962 בוורשה למשפחה מעורבת. אביו הוא יהודי, בן למשפחה מקרקוב שנטמעה היטב בחברה הפולנית, אשר שרד את השואה במסתור בוורשה והשתתף בהתקוממות של המחתרת הפולנית ב–1944 — "מרד ורשה", שעלה בחייהם של כ–200 אלף פולנים והחריב את העיר כמעט כליל. אמו היא פולנייה נוצרייה, בת למשפחת אצולה פולנית. בישראל יש לו קרובי משפחה.

ב–1988, כשנה לפני נפילת המשטר הקומוניסטי ששלט בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה, עזב גרבובסקי את מולדתו והיגר לקנדה. "הייתי משוכנע שהקומוניזם לעולם לא ייפול. טעיתי", הוא אומר. היום הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אוטווה בקנדה ומתמחה בהשמדת יהודי פולין וביחסי יהודים־פולנים.

"ציד היהודים" מצטרף לשני ספרים אחרים שכתבו פולנים ממוצא יהודי ועוסקים בפשעים שביצעו פולנים נגד שכניהם היהודים. המפורסם בהם הוא "שכנים" של יאן טומש גרוס, שראה אור ב–2000, זיעזע את פולין כולה וגרר אותה לחשבון נפש מתמשך, לאחר שתיאר את פוגרום יהודי ידוובנה, שנשרפו חיים בידי שכניהם הפולנים ב–1941. שלוש שנים אחריו פורסם בפולין הספר "אנחנו מידוובנה" של אנה ביקונט, שתורגם לעברית לפני כחודשיים (הוצאת כרמל) וכולל ראיונות עם עדי ראייה, רוצחים וניצולים הקשורים לפוגרום שאותו תיאר גרוס. אלא שבשעה שגרוס וביקונט התמקדו בתיאור מקיף ופרטני של פוגרום אחד, גרבובסקי יצא לדון בתופעה כוללת ומקיפה ולא באירוע נקודתי, ובכך הרחיב את היריעה ביחס לחלקם של פולנים ברדיפת יהודים בשואה.

ברקע למחקרו היו סיפוריהם של פולנים רבים על תקופת המלחמה, שכללו לעתים קרובות את האמירה: "הגרמנים הגיעו ולקחו משם את היהודים". "ביקשתי לענות על השאלה, איך ידעו הגרמנים היכן לחפש את היהודים, ולהבהיר את נסיבות גילויים ומותם של הפליטים האומללים, שהסתתרו בכפרים וביערות של פולין הכפרית", הוא כותב בספרו.

את התשובה לשאלה הזאת הוא מצא בארכיונים, שם חיכו לו מסמכים מצמררים כמו היומן שהותיר אחריו סטניסלב ז'מינסקי, מורה מהעיר לוקוב במזרח פולין, אשר תיעד את זוועות מלחמת העולם השנייה, עד שמת בעצמו במחנה ההשמדה מיידנק, ככל הנראה ב–1943.

יומנו, שנמצא אחרי מותו בערימת אשפה במחנה, הגיע לימים לארכיון המכון היהודי ההיסטורי בוורשה. "בעיני היה המצב אפילו טרגי יותר, כי באורגיית הרצח השתתפו לא רק הגרמנים ועוזריהם האוקראינים והלטבים", כתב באחד מעמודי היומן. "היה ברור שגם השוטרים היקרים שלנו (הפולנים, ע"א) ישתתפו בטבח — ידוע שהם כמו חיות — אבל התברר שגם פולנים רגילים, מתנדבים אקראיים, לקחו בו חלק", הוסיף.

הדברים שכתב בהמשך קשים לקריאה. הם כוללים עדות על איכרים פולנים, שהקיפו את אחד הכפרים הסמוכים והחלו ב"ציד יהודים", כדבריו. הם עשו זאת, לדבריו, כדי לזכות בפרסים שהציעו הכובשים הגרמנים: וודקה, סוכר, תפוחי אדמה, שמן וחפצים אישיים שנגזלו מהקורבנות. "הם עקרו את היהודים מבתיהם, הם לכדו אותם בשדות, בכרי המרעה. היריות עדיין לא נפסקו, וכבר מיהרו הצבועים שלנו ללטוש עין אל רכושם של היהודים. גופותיהם של היהודים עדיין לא התקררו, וכבר החלו אנשים לכתוב מכתבים, לבקש את בתי היהודים, את החנויות שלהם, בתי המלאכה וחלקות אדמה", תיאר ביומנו. "הם התנדבו לציד הזה מרצונם, לא היתה שום כפייה", סיכם.

ה"גיבורים" של ספרו של גרבובסקי, אלה שהשתתפו ב"ציד היהודים" והפכו אותו לספורט לאומי, הם אנשים כמו יוזף קוכרסקי, תושב דומברובה, שאיתר את המחבוא הגדול ברחוב נבזז'נה בעיר, שבו הסתתרו היהודים מפני הגרמנים. את 18 היהודים שהסתתרו שם הוא הסגיר מיוזמתו לגרמנים.

המשך בעוד תגובות.



אתה גולש באינטרנט בלי סינון.
בטח יש לך היתר מהרבנים.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 19:32 לינק ישיר 

תמיד התנגדתי למסעות לפולין. לפני שנים פרסמתי על כך מאמר בספרי 'מלחמת החלומות'. אולי היום, אחרי החלטת הפרלמנט הפולני, קל יהיה יותר להסביר.
אדמת פולין הארורה רוויה בדם יהודי יותר מכל ארץ אחרת. לא בכדי בחרו הגרמנים את האומה הזו בכדי להקים בקרבה את עיקר תעשיית המוות. גם לאחר נפילתה של גרמניה הנאצית, המשיכו הפולנים לטבוח ביהודים (המפורסם שבמעשי הטבח הפולניים שלאחר השואה הוא פוגרום קיילצה שהתרחש ב4.7.46 ונטבחו בו 70 יהודים).
אכן היו גם חסידי אומות העולם בקרב הפולנים – צדיקים שחירפו נפשם להסתיר ולהציל יהודים. אך היתה זו טיפה בים, היוצא מן הכלל והאצבע המאשימה כלפי הכלל.
ובכל זאת, מה הבעיה בביקור?
הבעיה היא ששפת הגוף של הביקורים הללו מטהרת את העם הפולני מפשעיו והופכת את הזיכרון מזיכרון חי לזיכרון מוזיאוני – חסר משמעות. הנה מגיעות המשלחות מישראל למחנות המוות, מזדעזעות עד לשד עצמותיהן, אך אין להן שום בעיה להפקיד את ביטחונן בידי העם שטבח בהם. כלומר שפת הגוף הישראלית אומרת – אין לכם חלק באשמה. מה שאנו צופים בו שייך לתקופה אחרת ונעשה כביכול רק על ידי הגרמנים.

כשאין שום לקח והשפעה מעשית על החיים, אין באמת זיכרון של המתים. זעזוע בהווה כן, זיכרון לעתיד לא.

תעשיית הביקורים הללו והנורמליזציה ביחסים עם פולין, הזמינו(!) את החלטת הפרלמנט הפולני.

כלומר הביקור בפולין, פוגע בזכרון השואה.

©משה פייגלין


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/1/2018 19:53 לינק ישיר 

שאני אבין, אתה גם נגד נורמליזציה עם גרמניה או רק לגבי פולין? ומה לגבי אוקראינה? וליטא? וצרפת? וסליחה מהמדינות ששכחתי...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2018 21:10 לינק ישיר 

קהלת כתב:

אבודאבי כתב:
סבא שלי תמיד היה אומר שהפולנים היו יותר גרועים מהגרמנים. הגרמנים עשו את מה שעשו מתוך אמונה בתורת הגזע, הפולנים עשו את זה משנאת יהודים נטו.לטענתו, (והוא היה עד ושריד) הפולנים רדפו את היהודים עם חיוך גדול על השפתיים.


סבא שלך היה מפגר.


לעצם החוק, אכן מי שאומר שהיו 'מחנות השמדה פולניים' מסלף את ההיסטוריה, כי לא היו מחנות השמדה פולניים, נקודה. 


אכן תוגבה מפגרת שנובעת משילוב של בורות ורוע,
אומללת מי שילדה אותך.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2018 11:28 לינק ישיר 

למה כעת החליטה ממשלת פולין לחוקק את החוק ? מדוע כל זה מפריע כל כך לממשלת פולין ?

תוקן על ידי אפגעהיטן ב- 29/01/2018 11:31:47




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/1/2018 13:14 לינק ישיר 

סטאלין ניסה במשך שנים לשכתב את ההיסטוריה, כדי שתתאים לאג'נדה השטנית שלו.
הפולנים לא שונים בהרבה ממנו.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2018 18:10 לינק ישיר 

אפגעהיטן כתב:
למה כעת החליטה ממשלת פולין לחוקק את החוק ? מדוע כל זה מפריע כל כך לממשלת פולין ?

תוקן על ידי אפגעהיטן ב- 29/01/2018 11:31:47



נבחרה מפלגה פאשיסטית והם עושים זאת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/7/2018 22:57 לינק ישיר 

כעס בישראל ובעולם על הסכמת נתניהו על ההצהרה הפולנית



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > אנטישמיות - פולין אסרה להזכיר את שמה בפשעי השואה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.