אמור

דרום חוקר
הכל נכון ויפה אבל אם כך למה הכפילות??

הכפילות היא לתספת הבהרה - השבת היא ביום קבוע - כל שבע ימים. אבל האחרים "תקראו אותם במועדם". ולא לפי מספר ימים. אלא לפי יום בחודש.

ירוחם

דרך לשון המקרא להתחיל נושא, ואז לעבור לנושא אחר הקשור אליו, ואז לחזור שוב לנושא הראשון ע"י כפילת פסוק מקשר.

יש לכך הרבה דוגמאות במקרא, וגם רס"ג כתב זאת בפירושו למקרא, אם תדזמן לי דוגמה אכתוב.

_________________

מיכה
אז לפי דעתך רק בגלל התוספת של במועדם כתבו את כל התוספת?

דרום חוקר
אנחנו אמונים על זה, כי אין מילה או אות מיותרת בתורה( כידוע התורה אינה רק יצירה ספרותית, היא אמנם מקפידה על תפארת הלשון, אבל דורשים בה את כל מה שלכאורה מיותר,  את האתים
האכים ורקים את ה ו ים, לומדים לימוד מכל פסיק ורמז הלכות חרות גורל, שלא כתובים ורק מרומזים, וכאן כתובים פסוקים, לכאורה שאפשר לותר עליהם, ואתם דוחים אותי בקש?

רעיון האשכול לפי פרשיות לא מוצא חן בעיני כי מתערבבים בו נושאים שונים. אבל כיון שנפתח האשכול אכתוב כאן:
 דין המגדף לא יכול היה להיות עפ"י התראה כי בזמן שחטא עדיין לא פורש אם חייב מיתה. לרבנן בסנהדרין עח: כל פרשיית המגדף היא הוראת שעה, אבל לר' נחמיה לא, והוא לומד ממנה דין ששמים במחבוש  את מי שעוד לא הוכרע במציאות אם חייב מיתה, כמכה חברו ולא ידוע אם ימת החבר. ווהתראה? כנראה ר' נחמיה  כר"י בר יהודה  שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, והמגדף היה חבר שלא צריך התראה (ואלי לאיסור פשוט כזה כ"א הוא חבר?) אבל קשה על ר' נחמיה: אם לדעתו המגדף בזמן הגידוף חטא בחטא שחומרתו היא של איסור סקילה, ורק לא היה ידוע לנו באותו זמן שהוא איסור סקילה וזה התגלה בסוף, אז אינו יכול ללמוד מכך שחובשים את מכה רעהו שזה באמת דבר שלא הוכרע במציאות ולא רק לא ידוע לנו- יש הבדל בין מי שאולי חייב סקילה עכשיו למי שאולי יהפך לכזה בעתיד.לעומת זאת אם בשעת הגידוף עדיין לא היה האיסור הזה איסור סקילה, איך סוקלים אותו?

ירוחם

הדוגמה תהיה מהתורה, בכדי שלא יאמר האומר, דברי תורה לחוד ודברי נביאים לחוד.

ספר שמות

ו,י וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ו,יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ.  ו,יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי ה' לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.  {פ}

דרום חוקר
כל מה שהבאת יש לדרוש, ואכן דורשים.
אבל אינו דומה  התורה כשמספרת  סיפור. לבין התורה המדברת חוקים ומצוות. או אולי אינך מקבל את דרשת חזל, שכל מילה ואות יש לה משמעות?

זילבר. על איזה מקלל בדיוק עוסק האשכול הזה. תגיד ונקלל אותו גם

זילבר
סליחה שכחתי שהפרשה עוסקת במקלל,
בתורה מסופר פעמיים על סקילת אנשים. הראשונה כאן אצל המקלל, ונאמר שם ורגמו אותו אבן.
בפעם השניה אצל המקושש נאמר -ורגמו אותו אבנים
למה שינוי הלשון בשני המקרים???

לפי התזה שלי שחוקי ה" חקוקים בתוך מהותו של כל יהודי, ויהודי לא צריך כוונה ואמונה לפני קיום או עבירה על המצוות, מקלל אינו צריך התראה.

דרום

מיכה
הרש"י הוא על הפסוק, לאחר מעשה תמר, ויוסף הורד מצרימה. אומר רש"י חוזר לענין הראשון, ( אם אני זוכר נכון)

למרות מה שכתבת על השוויון בכל התורה, ואני מסכים- חז"ל משום מה באגדתות לא דרשו לא את הרכים ולא את האכים ולא את הווים. מה לעשות הם כנראה לא חשבו כמוך.
לעומת זאת כשמדובר על מצוות הם כן דורשים, ולכן הדרך היא לדרוש.
 אני לא רוצה לאיים אבל אם לא תמצאו את התשובה עד מחר לפני השבת, לא תהיה לי ברירה, רק להגיד לכם. לא חבל?

אני מבין שלדעתך אנו צריכים להסתדר עם חז"ל. מנלן?