בית פורומים עצור כאן חושבים

בהעלותך

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/6/2009 09:58 לינק ישיר 

לשנרב_נ, על הצלבת שני הסיפורים, שבפרשת בשלח ובפרשת בהעלותך -

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2573915

_________________

בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2009 11:17 לינק ישיר 

חלמישצור: כי הדלקתי מיטתי והצעתי נרותיי 13/6/2003

בימי הזעם שנות השואה
ולאחריהם כאשר היה כ"ק אדמו"ר
מקלויזנבורג צאנז הרב יקותיאל יהודה
זצ"ל נבג"מ זי"ע
במחנות העקורים החליף בתפילת רבון כל העולמים
שאחרי שלום עליכם את המילים
ובמקום כי הנה הצעתי מטתי והדלקתי נרותי
היה שונה ואומר כי הנה הדלקתי מטתי והצעתי נרותי
בפרשתינו בהעלותך מבאר רש"י
רש"י במדבר פרק ח פסוק ב
ב) בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות
ועל כך מקשה ומבאר הרמב"ן
רמב"ן במדבר פרק ח פסוק ב
(ב) בהעלתך - למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב, לשון רש"י ממדרש אגדה:
ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב (דברים לג י) ישימו קטורה באפך, ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו. ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח, גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה. אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:
ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל:
וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם:
אהרן חושש הנה ימים באים וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:
הנה נכון ישראל בתפארתו נשאים מקריבים על פי ה' יחנו על פי ה' יסעו
אך ימים יבואו צרה ומצוקה ימצא שוב לא ילך מלאך לפני המחנה
ומשה מנבא לו ידועה תידע כי גם אז בימים קשים
יקומו החשמונאים למלחמה יחדשו את בית המקדש
וירימו קרן ישראל
הבית המיטה תיבער אך היצעתי נרותי אותם נרות אור ראשוניים יעמדו לנו בימים חשוכים
בלהט המרד שא אש להצית
המרד לא תם הוא רק מתחיל
ערב שבת שלום



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/3/2010 14:37 לינק ישיר 

גם_וגם: פסח שני ואופיו של חג הפסח 10/5/2004 930814

קצת באיחור אמנם, ובכל זאת.
בשבוע שעבר חל פסח שני, ובעיון בקטע הרלבנטי בתורה (בפרשת "בהעלותך") שמתי לב לפתע לדברים שלא חשבתי עליהם מעולם (לבושתי). שמא לכם הם נשמעים טריביאליים, בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם.

בפרשת בהעלותך פונה קבוצה של אנשים מבני ישראל שהיו טמאים בעת חג הפסח למשה, ושואלים אותו מדוע הם אינם יכולים לעשות את הפסח במועדו בתוך בני ישראל. משה, שהשאלה תופסת אותו בהפתעה, מעביר אותה אל הקב"ה. תשובתו של הקב"ה אינה נוגעת רק לקבוצה זו, אלא היא לדורות: אדם שהוא טמא או מצוי בדרך רחוקה בעת הקרבת קרבן הפסח חייב להקריב את הקרבן חודש מאוחר יותר. נוהלי ההקרבה מקבילים לאלה של הפסח הראשון; עם זאת, אנשים אלה נדרשים רק ל-"פסח", כלומר הקרבת הקרבן וליל הסדר במינוח שלנו, ולא ל-"חג המצות", כלומר שבעת ימי החג המקראיים - כידוע, בתורה יש הבחנה ברורה בין הפסח בארבעה עשר לבין החג בחמישה עשר בניסן.

אם כן, מספר תהיות שתהיתי בעקבות העיון:
1. חג הפסח הוא, לכאורה, החג בעל האופי "הלאומי" ביותר בין החגים; הוא מציין את התהוותו של העם כעם, שחרורו מעול העבדות ויציאתו ממצרים. לכאורה, היינו מצפים שהדבר יבוא לידי ביטוי באופן חגיגה שיהיה לאומי במובהק ויבטא את הקשר הפנימי בעם. והנה, דווקא חג זה הוא היחיד בחגים שהוא "מופרט" לחלוטין - בית המקדש אינו מהווה את מרכזו של החג כמו בחלק מהחגים האחרים אלא הוא רק המקום אליו מגיעים לצורך ההקרבה הקודמת לחגיגה האמיתית של החג, כל משפחה חוגגת אותו באופן עצמאי ונפרד מחברותיה, ולא זו בלבד - אלא שמי שלא נמנה על הקרבן מערב החג אינו יכול להשתתף עם חבריו באכילתו, אף אם הגיע לביתם, כלומר אפילו "כל דצריך ייתי ויפסח" אין כאן. מה הסיבה להפרטה מוחלטת זו, הנראית כמחלישה את המימד הלאומי ולא מחזקת אותו?
2. זהו החג היחיד בו קיימת "הזדמנות שניה"; אדם שלא הקריב את פסחו בזמן יכול לעשות זאת במועד קבוע מאוחר יותר. יתרה מזו, במשתמע ניתן להבין מהכתוב שהדבר נחשב לו כאילו הקריב את הקרבן "במועדו בתוך בני ישראל" - והרי התמונה היא תמוהה להפליא, אם תשערו בדמיונכם אנשים מביאים את קרבנם לבית המקדש חודש מאוחר יותר, בתוך המולת החול הגדולה, בין הסוחרים והפועלים - והדבר נחשב להם "בתוך בני ישראל". מדוע ניתנת כאן הזדמנות שניה ולא בחגים אחרים? לא מצאנו, למשל, יום "ביכורים שניים" ב-ו' בתמוז. מהי המשמעות של החשבת הקרבן המאוחר כאילו הוקרב בזמן הנכון ובתוך בני ישראל?
3. בניגוד לכל חג אחר, שכולם נקבעו כגזירה מלמעלה, פסח שני הוא החג היחיד שנקבע בתגובה לדרישה של העם עצמו. האם, לולא באו אז בני ישראל וביקשו, לא היתה ניתנת הזדמנות שניה למי שלא הקריב? ולמה הם היו מעוניינים דווקא בהזדמנות נוספת בפסח? ובשאלה שאינה קשורה דווקא לפסח - מה זה אומר לנו על הקשר בין העם לה'? האם, לו באו בני ישראל בפניות רבות יותר אל ה', היתה בידינו היום תורה שונה, או שמא היו הדברים מיועדים מראש להיות כך, אולם כיוון שבאו בנ"י ופנו בבקשה זכו ונקראה הפרשה על ידיהם?

ומה אנחנו יכולים ללמוד על אופיו הייחודי של חג הפסח ועל תפיסתו בתורה מן התשובות לשאלות לה (או מן השאלות עצמן)?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 16:56 לינק ישיר 

יש לי שאלה נוספת בענין פסח שני כיצד יתכן שלפחות 600000 אנשים הספיקו להקריב קרבן פסח בכמה שעות של ע"פ אחר הצהריים כשהיה רק 3 כהנים לכל העבודות אהרן אלעזר ואיתמר כי הרי פנחס לא נהיה כהן אלא אחרי שהרג את זמרי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/5/2010 17:17 לינק ישיר 

כידוע בני ישראל נולדו במצרים ששה בכרס אחד- ואנו יודעים שהכהנים נולדו רגיל, אחד אחד
 
ולכן היה להם כח  פי ששה. וכך הספיקו לשחוט פי ששה,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2010 19:45 לינק ישיר 

וברצינות- באותה תקופה  עדיין הבכור בכל משפחה היה גם הכהן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2010 14:10 לינק ישיר 

למאן-דהוא יש קצה חוט, בפרשה המיסתורית אודות האשה הכושית, מי היא ומה רצו אהרן ומרים וכו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 15:45 לינק ישיר 

יוספוס פלאביוס מספר כי משה רבנו כשברח  מבית פרעה, ברח לחבש- ושם התחתו עם נסיכה כושית,  גם הרשב"ם אם אני לא טועה  מביא סיפור זה.
חז"ל אומרים כי כושית = יפת תואר. מהפסוק הלא כבני כושיים אתם בני ישראל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2010 17:30 לינק ישיר 

ר' ירוחם מניין לך שהבכורים שמשו בכהונה הלא מדובר כאן לאחר מעשה העגל ולאחר פדיון הבכורים



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 18:26 לינק ישיר 

יש למישהו מושג מה ההגיון שמוסכם בגמ' הדלקה אינה עבודה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2010 19:47 לינק ישיר 

רצץ

באם תעיין הייטב -המרת הבכורות ללוים, התרחשה מיד לאחר פסח שני הראשון. כך בכתובים, למעשה כנראה ההמרה בפועל נמשכה עוד זמן ולא היתה מידית



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/5/2010 09:52 לינק ישיר 

בעניין חובב - יתרו - רעואל, מי היה בנו של מי?

ר"א אבן עזרא בפירושו מסיק כי רעואל הוא חותן משה, וחובב הוא בנו של רעואל, וחובב נקרא גם יתרו. ומה שאמר הכתוב "יתרן חותן משה", כי דרך המקרא לקרוא לאבי הנערה ואחיה חותן.

ומה רצה משה מחובב?

שיראה להם את הדרך, בהיותו בן המקום ומכיר כל נַקֶבְּ, דַרְבְּ וואדי (בעברית: מעלה, דרך וערוץ נחל).


וכיון שלא הסכים חובב להשאר אתם, היה "ארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה".

איי, אבן עזרא המתוק...

[הפירוש מתוק מדבש, עם כי זיהוי יתרו עצמו כחובב אינו מוכרח לדעתי. ראייתו של האבן עזרא היא ממה שאמר "אתה ידעת חנותנו במדבר", וזהו יתרו שהגיע "אל המקום אשר הוא חונה שם". לדעתי, יתכן שיתרו הוא רעואל, והגיע עם בנו חובב, לכן גם חובב ידע חנותנו. יתרו הלך אל ארצו, וחובב נשאר עד עכשיו.]


תוקן על ידי אני_בעודי ב- 25/05/2010 10:12:47




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/5/2010 10:07 לינק ישיר 

רצץ וירוחםשמ,

בעניין הדיון איך שלשה כהנים הספיקו את הקרבת הפסח,

בקרבן פסח היו מנויים רבים. אם נניח שכזית זה גודל של זית [איני בא ח"ו לחלוק על פסק ההלכה שכזית הוא כאבטיח שלנו, אלא שאם נתקטנו הביצים כנראה גם נתקטנו הטלאים, ובזה מיושב העניין, ואכמ"ל], וכל בית אב הביא טלה שמן, אפשר לחלק מקרבן אחד כמה מאות רבות של כזיתים.

אם כן, נשארנו באלף או כאלפיים קרבנות. במאמץ רב, ניתן להשתלט על כמות כזו. (זה יוצא כמאה-מאתיים קרבנות לכהן בשעה). שחיטה בצד המזבח ע"י זר, קבלה וזריקה מייד. הפשט וניתוח כשר בזר. לאחר מכן הכינו בערימות את האימורים, והכהנים העלו אותם במהירות אל המזבח.

בסה"כ היה להם שש שעות לעבודת הפסח, מחצות עד השקיעה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/5/2010 21:39 לינק ישיר 

לפשוטם של מקראות- וכך גם דעתו של הראב"ע- שחיטת קרבן פסח לא נעשה רק על ידי הכהנים, כי כל עם ישראל יכל לשחוט את הפסח.

כי לפי מה שהגמרא אומרת בתקופת הבית היו מיליונים שהקריבו את הפסח- הזמן לכך היה רק כמה שעות בערב פסח, זה היה באמת בלתי אפשרי שרק הכהנים שחטו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/5/2010 09:13 לינק ישיר 

שחיטה כשרה בזר, בכל הקרבנות (מלבד קרבנות יוה"כ).

אם התכוונת שגם קבלה וזריקה של פסח היו כשרים בזר, זוהי דעה מחודשת, ועליך לציין מקור לכך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בהעלותך
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 6 7 8 לדף הבא סך הכל 8 דפים.