בית פורומים עצור כאן חושבים

האם בהכרח כל פסוק מלמד את ההיפך ממה שכתוב בו?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/9/2008 17:33 לינק ישיר 

 אני טוען שאין הכרח ללמוד דחיה מהצלה, דהיינו דגם אם לר"ע בהצלה חייך קודמין, זה לא מחייב שגם בדחיה זה כך, שיש מקום גדול לומר, דהצלה אדם לא חייב להציל על חשבונו, משא"כ להרוג בידיים.  וכן בב"פ גם אחרי חידוש התורה שצריך לתת לשני אי אפשר ללמוד לדחיה שאין דוחין נפש, דיתכן דדוקא שם בקיטון שאי אפשר להציל את השני, וכמש"כ החמ"ס.    

ולכן יש לשמוע סברא שאם היו התנאים רוצים ללמד אותנו את דיני הדחייה היו צריכים ללמד אותנו את זה דווקא בהצלה, ולא בדחייה, כדי שלא יהא מקום לטעות,

(וזה כבר קשור יותר לתפיסה הכללית, החרדית יש שיאמרו, שאין טעויות, ואין מקום לטעויות בתלמוד)

ואחרי שהנחנו שהתנאים למדו את דינם דווקא בהצלה, (דאל"כ היו מחדשים בדחייה שלא יטעו וכדלעיל)  אין קושיא למה התנאים הסיטו את הפסוק מדחייה להצלה, כמש"כ למעלה דלימוד הפסוק לדחיה היה סותר לכ"א את הנחותיו הראשונות, וכמשנ"ת

עכ"פ גם אם נחלוק עליהם בפרט זה, היסוד מתי מוציאים מפסוק היפך ממשמעותו, הוא במקום שאפשר לומר שיש חילוק בין המקום שעליו הפסוק מדבר לשאר מקומות  וכדי למנוע את הטעות הפסוק היה צריך להיאמר במקום שאין חשש טעות, ומזה שנכתב דווקא כך, נלמד את ההיפך.

(בב"מ הגמ' מחפשת מה רבא ידרוש מהפסוק ד"וחי אחיך" ורבא עצמו הרי ס"ל בסנהדרין דמאי חזית הוא סברא פשוטה, וא"כ עדיין ישאר קשה לרבא "וחי אחיך" למה בא?

א"כ לר"ע יש לנו סיבה ברורה למה לא לומר שהפסוק בא לומר את הסברא דמאי חזית, רק עדיין ישאר קשה למהלך הזה, הסברא בב"פ, ובאמת הגר"ח כותב את הרעיון הזה רק לר"ע,

רק החת"ס כותב גם את הצד של ב"פ, וקשה לומר דהחת"ס הוא מייצג של "עולם הישיבות")

(ההודעה נשלחה שלשום, ומחמת תקלה הופיעה רק דרך מסורת ולא דרך הייד פארק, ותודה ללינקזיצער שהעיר את תשומת ליבי לכך)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/10/2008 09:27 לינק ישיר 

"דג בבל" הוא בעל חיים דמיוני, המאפשר לאדם המשחיל אותו לאוזנו להבין כל שפה בגלאקסיה. דג בבל הוא דג כל-כך מופלא, שהוא משמש הוכחה לאי-קיומו של אלהים. הטיעון הולך כך: '"אני מסרב להוכיח שאני קיים", אמר אלוהים, "שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום". "אבל", אמר האדם, "דג בבל תוקע אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, על פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל." "אוה, אלוהים", אומר אלוהים, "על זה לא חשבתי". ובו במקום מתפוגג בעננת היגיון.'  (דאגלס אדאמס, 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה').



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-6/10/2008 09:39 לינק ישיר 
חיי שעה בדחיה ובהצלה

נראה לי שכדי להבין את ההבדלים בין הסוגיות חייבים להתייחס לגורם הזמן - מה שנקרא "חיי שעה":
* בסוגיית הדחיה: לפי כל הדעות, אסור לדחות נפש מפני נפש, כלומר, אסור לי להרוג או למסור להריגה אדם אחר, כדי להציל את עצמי. השאלה היא, מה קורה כאשר אותו אדם ממילא ימות עוד מעט - האם מותר לי לקצר את חייו (למסור אותו לגויים בלי קרב) כדי להציל את עצמי? רבי יוחנן סובר שמותר, וריש לקיש סובר שאסור, והרמב"ם פסק כריש לקיש.
* בסוגיית ההצלה: לפי כל הדעות, אין חובה להציל נפש על-חשבון נפש, כלומר, אינני חייב להקריב את חיי ברגע זה כדי להציל אדם אחר על-ידי מסירת כל המים שברשותי לידו (שהרי אם כך, גם הוא היה חייב להקריב את חייו ברגע זה כדי להציל אותי, ואין לדבר סוף). השאלה היא, מה קורה כאשר אני לא מקריב את חיי מייד, אלא רק לאחר זמן (נותן לו רק חצי מהמים) - האם במצב זה יש חובה להציל? רבי עקיבא סובר שלא, ובן פטורא סובר שכן.

נראה לי שהקשר בין הסוגיות הוא קשר של קל וחומר: רבי יוחנן בוודאי יסבור כמו רבי עקיבא בסוגיית ההצלה, שהרי אם מותר לי למסור את הזולת להריגה כדי להציל את עצמי, קל וחומר שאינני חייב להקריב את עצמי כדי להציל את הזולת; אבל ריש לקיש יכול לסבור כמו בן פטורא או כמו רבי עקיבא - הוא יכול לטעון שאסור למסור אדם להריגה אבל גם אין חובה להציל אותו בפועל.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-6/10/2008 21:37 לינק ישיר 

אראל,
החזו"א בהערות על "חידושי רבינו הגר"ח הלוי" לומד כפי מה שכתבת,
אבל הגר"ח וחת"ס שאותן ציטט רבינו מיכי, לומדים שלבן פטורא, אי נתינת המים חשובה כרציחה בשוא"ת.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/10/2008 20:06 לינק ישיר 

"אי נתינת המים חשובה כרציחה בשב-ואל-תעשה" - האם זה הדין בכל מצב של הצלה? האם כל אדם שעובר על "לא תעמוד על דם רעך" עובר גם על "לא תרצח"?




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-17/10/2008 08:27 לינק ישיר 

נפגשתי בלימודי בקטע הבא, בבא קמא פד:, ונראה לי שהוא קשור לנושא. הקטע עוסק בדיני תשלומי צער ונזק, על-פי הפסוק "כויה תחת כויה... חבורה תחת חבורה":

"רבי אומר: כויה נאמרה תחילה,
 בן עזאי אומר: חבורה נאמרה תחילה.
 במאי קא מיפלגי?
 רבי סבר: כויה דלית בה חבורה משמע, כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דאית בה חבורה אין אי לא לא.
 ובן עזאי סבר: כויה דאית בה חבורה משמע, כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דלית בה חבורה.

 מתקיף לה רב פפא: אדרבה, איפכא מסתברא!
 רבי אומר: כויה נאמרה תחילה, סבר כויה דאית בה חבורה משמע, כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דלית בה חבורה,
 בן עזאי אומר: חבורה נאמרה תחילה, סבר כויה דלית בה חבורה משמע, כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דאית בה חבורה אין אי לא לא, ואמסקנא קיימי!"



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-19/10/2008 18:25 לינק ישיר 

לר' מ. אברהם,

הערה קצרה לי על עיקר דבריך. ההגיון של "ל"ל קרא סברא הוא" (ב"ק מו: כתובות כב. ועוד) מחייב לענ"ד, שאילמלא פסוק לא היינו אומרים סברא מסויימת (ז"א שסברא הפשוטה היא אחרת), אך לאחר שלמדנו דין מפס', יתכן מאוד שהפס' למד אותנו סברא והתבוננות חדשה (וזה אבע"א קרא ואבע"א סברא - תוס' שבועות סוף כב:).

לדוגמא, שליחות לעניינים חילוניים רבים (מו"מ וכיו"ב) היא סברא פשוטה, וא"כ היא איננה השליחות שחידשה התורה (ועי' חת"ס או"ח סי' רא ד"ה ופשוט הוא, חי' לגיטין עא: ד"ה מילי, ועוד)
. האם זה אומר שלשליחות אין סברא וגדר!? אתמהה.

כיו"ב לגבי חצר, מסברא "אדם קונה מחברו במעות שהיה פורע לו עד גמירא מה שהתנו ביניהם ואח"כ היה לוקח מקחו לתוך ביתו ורשותו ובזה היה נגמר הקנין" (חת"ס יו"ד סי' שי ד"ה אמנם לבבי), וקנין חצר שנתחדש הוא רק בסיטואציות שאין קנין מהסברא האנושית הפשוטה, אך זה לא אומר שלקניין חצ אין סברא.

וכן הלאה לרבבות סוגיות אחרות.

מאידך, רואים במקומות מסויימים שיש גזה"כ שאין להם טעם - אבל, יש לצמצם זאת רק לדברים שכתבו הראשונים (כפסול קרוב וכיו"ב) או למצב של חוסר אונים (כשאינו מוצא סברא המתקבלת על הדעת)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם בהכרח כל פסוק מלמד את ההיפך ממה שכתוב בו?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 סך הכל 3 דפים.