בית פורומים עצור כאן חושבים

בד"ה: הרב יהודה עמיטל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/7/2010 13:48 לינק ישיר 

גם אני בתקופת לימודי בישיבה שמעתי וחונכתי על ברכי הסיפור של האדמו"ר הזקן והתינוק הבוכה. נקודת התורפה של הסיפור הוא שהוא כבר אינו רלבנטי (ואני מסופק אם אי פעם היה): התינוק כבר גדל והוא לא מעונין שנפריע לו  ונתערב בעניניו. אף אחד לא יושב ומחכה לבוגרי "הר-עציון" שיבואו ויראו לו את האור.  זו אחת מנקודות ההשקה בין הרב עמיטל זצ"ל לשנואי נפשו ,ישיבות הקו.


תוקן על ידי המרחשת ב- 11/07/2010 13:48:58




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 13:50 לינק ישיר 

אתה רומז לדברים מענינים.

פרט.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 13:53 לינק ישיר 

"גם אני בתקופת לימודי בישיבה שמעתי וחונכתי על ברכי הסיפור של האדמו"ר הזקן והתינוק הבוכה. נקודת התורפה של הסיפור הוא שהוא כבר אינו רלבנטי (ואני מסופק אם אי פעם היה): התינוק כבר גדל והוא לא מעונין שנפריע לו ונתערב בעניניו. אף אחד לא יושב ומחכה לבוגרי "הר-עציון" שיבואו ויראו לו את האור. זו אחת מנקודות ההשקה בין הרב עמיטל זצ"ל לשנואי נפשו ,ישיבות הקו. "

האם הקטע הזה אמור להיות בדיחה שלא הבנתי ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 14:02 לינק ישיר 

המרחשת, דומני שאנו מדברים על תינוקות שונים. כאשר מימד התמודדה בבחירות, התראיין הרב עמיטל לאחד מערוצי הרדיו. המראיין שאל - בהנחה שמימד עוברת את אחוז החסימה ונכנסת לקואליציה, איזה תפקיד תבחר - שר החינוך? שר הדתות? הרב עמיטל בחר בתפקיד שר הבריאות. הימים היו ימי משבר במערכת הבריאות, שביתות רופאים וכו'. קריסת מערכת הבריאות במדינת ישראל היה מצב בלתי נסבל בעיניו, וזה היה התינוק שאת בכיו יצא הרב להפסיק. האם התינוק הזה ודומיו כבר אינם רלוונטיים?  מעולם לא דובר על תינוקות המצפים לראות את האור (למרות שגם אלה חשובים). תורתו של הרב עמיטל נטועה עמוק עמוק בקרקע ובעולם הזה, ובנית מערכת בריאות או רווחה ראויות היו בעיני הרב משימות דתיות.
אף אחד לא יושב ומחכה לתלמידי הר עציון, אבל רבים רבים מצפים לעזרה - ולא משנה מאיפה תבוא. אם תלמידי הר עציון יביאו אותה, זה יהיה בין השאר בזכות התורה שספגו מרבם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 14:05 לינק ישיר 

למדתי בישיבה בתקופה הסוערת של רצח רבין והקרע הגדול בעם שהרצח יצר/חשף. הרב נהג לזעוק מנימי ליבו שהאהבה לחילונים אינה אהבת חינם מפני שהם מלאים מצוות (יישוב וכיבוש הארץ, עזרת ישראל מיד צר ועוד). לא זכור לי שהרב התייחס אי פעם בהקשר זה לרמב"ם בהל' מלכים על בן נח שמקיים מצות שלא מתוך תודעה של מצווה ע"י הקב"ה ומעמד הר סיני. לענ"ד, היה פשוט לרב, מתוך התפישה החסידית בה אחז, שזה לא מדבר על ישראל אלא על בן נח. כל מעשה מצוה שיהודי עושה, ולו הרחוק ביותר מתורה ומצוות, יש לו משמעות מטאפיזית. מתוך זה, באות תקופה הרב התייחס לפגיעה בראש ממשלת ישראל כפגיעה מטאפיזית במלכות ישראל. הרב תמיד טען שפרשנותו לרב קוק, כתלמיד של הרב חרל"פ, קרובה יותר לאמת מאשר פרשנותו של הרב צבי יהודה, אך כאן, דומני שגם הרב טאו יסכים עם תפישת הרב עמיטל הרואה 1) ביהודי משהו פנימי ללא קשר למעשיו והצהרותיו.
                  2) רואה משמעות דתית במדינה, ולפיכך קדושה בראשיה.


תוקן על ידי המרחשת ב- 11/07/2010 14:07:22




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 14:14 לינק ישיר 

אינני משוכנע בנוגע לסעיף השני. המשמעות הדתית שהרב עמיטל ראה במדינת ישראל היתה שונה מאוד מזו של הרב טאו. הרב עמיטל לא התבטא במונחים של גאולה ומשיח אלא של קידוש וחילול השם. השפלתו של עם ישראל היא חילול השם (והשואה כמובן היא החילול הגדול מכולם) ותקומת העם היא קידוש השם. לכן, על אף שיש למדינה משמעות דתית, לא נגזרת מכך קדושה לראשיה. רצח רבין הוא חילול השם לא בגלל קדושתו של רבין אלא בגלל שמדובר בקריאת תיגר על מוסדות המדינה, ועוד באיצטלה דתית.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 14:56 לינק ישיר 

עציוני

רק רגע,
חשבתי שהרב עמיטל היה משוחרר מכל המשמעויות המטאפיזיות של המדינה והיהודי וכו'.
לדבריך במה הוא היה ריאלי ולא מיסטי?


קראתי הרבה מהרב ליכטנשטיין, לא נראה לי שהוא חשב בכיוון אותו אתה מסביר את הרב עמיטל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 15:01 לינק ישיר 

http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=38&topic_id=2456973&forum_id=19616



כאן ישנו קצת מידע על הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 15:13 לינק ישיר 

הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל הם שני אנשים שונים, בעלי השקפות שונות בנושאים רבים. אל תנסה להקיש מן האחד על השני.

הרב עמיטל ראה עצמו כתלמיד של הרב קוק (דרך הרב חרל"פ) כך שברור שיהיו במשנתו גם יסודות "רוחניים". עם זאת, בבואו לנתח את המציאות ולנווט את דרכו בתוכה הוא משתמש בהגיונו הבריא ולא בשיקולים 'מיסטיים'. המוטיבציה היא תמיד קידוש השם. עם ישראל פועל ונתפס בעולם כמייצג של הקב"ה, וממילא השפלת העם או פעילות לא מוסרית המתבצעת בשם העם היא חילול השם. אין כאן מיסטיקה במובן של פעולה שאמורה להשפיע בעולמות עליונים, אלא הבנה של ההשלכות הרוחניות של כל פעילות בעולם הזה. חילול השם וקידושו מתבצעים כאן ועכשיו - באמצעי התקשורת ובתודעת ההמונים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 15:28 לינק ישיר 

סליחה שאני מכניס חולין לדיון, אבל האם ניתן לומר  ששותפו של הרב עמיטל לדרך הפוליטית - הרב מלכיאור - הוא "תלמידו המובהק" בהשקפת העולם הדתית-חברתית הכוללת?  

או שלא קרב זה אל זה...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 15:56 לינק ישיר 

בחגוויהסל כתב:
סליחה שאני מכניס חולין לדיון, אבל האם ניתן לומר  ששותפו של הרב עמיטל לדרך הפוליטית - הרב מלכיאור - הוא "תלמידו המובהק" בהשקפת העולם הדתית-חברתית הכוללת?  

או שלא קרב זה אל זה...



לא קרב זה אל זה...

 אי אפשר להשוות בין הדמות הענקית של הרב עמיטל, ת"ח ענק עוקר הרים וטוחנן זה בזה, בעל חשיבה מקורית, יצירתיות ומעוף, לאותו עם הארץ.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2010 16:32 לינק ישיר 

לכאורה נחה דעתי, אך בכ"ז עירפלת בכך שנקטת לשון של ת"ח ועם-הארץ וכד'  

מעניין אותי בכ"ז אם הרב עמיטל היה מזדעזע מהמחשבה לגרש ילדי עובדים זרים, ואם היה רואה בדיונים העקרים בככר רבין בלילי תשעה באב את עיקר היהדות וכו' וכו'  כפי שמלכיאור מוכר לנו...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/7/2010 10:46 לינק ישיר 
אחי אחי, רכב ישראל ופרשיו!



http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=39300




אחי, תחסר לי מאוד

הרב אהרן ליכטנשטיין, שותפו של הרב עמיטל זצ"ל להנהגת ישיבת הר-עציון, נפרד בצער מחברו הטוב ביותר

א´ אב ה´תש"ע - הרב אהרן ליכטנשטיין

אחי אחי, רכב ישראל ופרשיו!

הגמרא במועד קטן אומרת: "חכם שמת בית מדרשו בטל".  מה הכוונה "בית מדרשו"? אומר רש"י: "אותן שרגילין ללמוד תורה מפיו".

 

במובן זה, הישיבה היא בית מדרשו של רבי יהודה זכרו לברכה. אלא גם מעבר לזה, "בית מדרשו" - לא רק אלה שהתדפקו על דלתות הישיבה, לשמוע ממשנתו ומתורתו, בעולם של לימוד ועיון, עולם של השקפה והלכה. כיוון שכאן זה גם "בית מדרשו" במובן הפשוט. אומן קונה בשבח כלי. מי שמייצר כלי, קונה אותו במובן מסוים. במובן זה, ישיבת הר-עציון על שלוחותיה וסעיפיה היא בית מדרשו של הרב עמיטל. מסיבות אלו, רבי יהודה, בית המדרש בטל.

 

הוא בטל כי התלמידים נמצאים כאן. הם מניחים כל עיסוק אחר בצד כדי להתמקד בנתינת הכבוד המתבקש. כדי להביע צער ואת הכאב המורגש, ולהיות כאן במחיצתך.


עשה כמיטב יכולתו לחנך את התלמידים (צילום: ישיבת הר עציון)

מעבר להבנות השונות לגבי מה זה "בית מדרשו בטל" יש משהו מעבר לזה, כי חכם שמת - בית מדרשו אינו בטל!  אנחנו, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, מקבלים על עצמנו לדאוג לכך שהתורה שהרביץ, הערכים שחידד, עבודת ה' שלימד - כל זה בסיעתא דשמיא יפרח וישגשג בידי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, לאורך ימים. המסרים והתכנים שהרב עמיטל ביטא, הערכים שהוא החליט ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים - הם מגוונים.

 

גייס את כל כוחותיו למניעת חילול השם

אנו נמצאים במקום הזה, בשעות האלו, באווירה של קדיש. אבל מי ששם לב יודע, שלמרות שקדיש השתרש בתודעתנו בקשר למוות, אין מילה או חצי מילה בקדיש לסוגיו בקשר למוות. הנושא המרכזי מהתחלה ועד הסוף הוא - "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" - גידול והרחבה כביכול של שם שמיים. תיקון עולם במלכות שם שמיים. "שמיה רבא" - שמו של הקב"ה ונוכחותו תהיה מורגשת בכל חיינו ובכל אורחות קיומנו.

 

על המשימה הזאת - "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", מסר רבי יהודה את כל כוחותיו מני התקופה האיומה והנוראה שעבר בשואה, משני הצדדים: כל שמץ, ולו הקל ביותר, של חילול ה' הקפיץ אותו. הוא רתם וגייס את כל כוחותיו - כושר ההבעה שלו, כושר המנהיגות שלו - כדי לדאוג ששם שמיים לא יתחלל, אלא להפך - "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" - כדי ששמו של הקב"ה יתגבר ויתעצם.

 

הנקודה הזאת הייתה נר לרגליו, דגל שהקים מעל הישיבה. הוא עשה כמיטב יכולתו לחנך את התלמידים, ועל זה הוא עיצב את הישיבה.


הקב"ה הוציא אותו מן המצר, על מנת לעובדו בארץ הקודש
(צילום: נעמן קם)

הציונות שלו היא ציונות של חיים

אמרתי שהקדיש עוסק לא במוות אלא בחיים, וכאן מגיעה נקודה שנייה: הוא חי בעומק נפשו את התופת הנוראה שבה הוא חי כמה משנות חייו הצעירות, וזה דרבן אותו לדאוג שכאן בארץ הוא יעבוד באווירה של חיים ולא באווירה של מוות.

 

הציונות שלו היא ציונות של חיים. הקשר שלו לארץ ישראל היה קשר עמוק, שלא היה תלוי לא רק במטפיזיקה של ארץ ישראל. גם לא רק במובן שאותו הזכירה הגמרא במסכת סוטה - שמשה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצוות התלויות בארץ.

 

הקשר שלו לארץ ישראל היה בבחינת הפסוק: "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם". אותם "חיים עד העולם" - בתוכם רצה לבנות, מהם הוא רצה להיבנות, על אדני עבודת ה' - תורה ויראה - "שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

 

הוא היה אדם שבנה על חיבור, על רצף ועל שלמות. אנו לומדים בימים אלה בישיבה ענייני סת"ם, ובהם ענייני תפילין. שני קשרים בעולם התפילה ובעולם התפילין, רבי יהודה, הפנמת כל כך עמוק. הוא הבין לעומק את דברי הירושלמי שמי שמפסיק בין "ישתבח" ל"יוצר" עבירה היא בידו ואינו יוצא מעורכי המלחמה. מי שבשבילו שבח לקב"ה מנותק מעולם של יצירה ועשייה - עבירה היא בידו.

 

צירוף נדיר של חזון ופרמגטיות

משנתו של רבי יהודה היא משנה של אחידות, רצף ושלמות. הוא שילב יצירה של הקב"ה מצד אחד - ליצירה שלנו מצד שני - "והארץ נתן לבני אדם". אנחנו הולכים בעקבותיו ומשתדלים לצרף ולאחד באישיותנו את ה"ישתבח" - שם שמיים, ליצירה. הוא ידע לחדד ולהבין שלא רק מי שמפסיק בין "ישתבח ל"יוצר" - עבירה היא בידו, אלא גם מי שמפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש - גם כן עבירה היא בידו.

 

השילוב בין לימוד אינטנסיבי, על מובנו הבריסקאי המלא, מצד אחד, והבנייה והעשייה מצד שני, כל כך אפיין אותו ואת אישיותו. איזה צירוף נדיר הייתה באישיותו - של חזון מצד אחד, ושל פרגמטיות ומעשיות מצד שני. כך הוא בנה ישיבה, וכך הוא תרם לבניין יישוב בתוך אותה ארץ קדושה שבה הוא חי, שבה הוא מצא וחינך לחיים.

 

הוא היה שליח ציבור בימים נוראים - ולא רק אז - ומי ששמע אותו החל מר"ח אלול ועד מוצאי יום הכיפורים, יכול היה להרגיש באותן תפילות בבכי ובתחנונים, שהגיעו לשיא בנקודה אחת - הסיום של מוצאי יום הכיפורים: "מן המצר קראתי י-ה". זה מה שהוא הרגיש: הקב"ה הוציא אותו מן המצר, על מנת לעובדו בארץ הקודש, ארץ החיים, אליה הוא שאף להגיע.

 

היה מליץ יושר על הציבור אותו בנית

כעת, רבי יהודה, אתה מגיע לארצות החיים במובן אחר.

 

הגמרא במסכת פסחים אומרת: "אמר רבי יוחנן: שלשה מנוחלי העולם הבא אלו הן: הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות. מאי היא? דמשייר מקידושא לאבדלתא". "דר בארץ ישראל" - לא רק "גר שם", אלא "דר שם" - "תשבו כעין תדורו" - ישיבה של ממש. ישיבה של תורה ושל עבודת ה'.

 

"המגדל בניו לתלמיד תורה" - הוא גידל את משפחתו הענפה לעולם של עבודת ה' וחיים על פי דבר ה'. והוא ידע שקידוש והבדלה אלו שני רעיונות שונים. יין אחד, ומעבר מחול לקודש ומקודש לחול - חיים אינטגרטיביים - שלמים ערכית, שלמים מעשית ושלמים מחשבתית.

 

ועתה, כבן עולם הבא בשלושת המובנים האלה, אתה מגיע כעת לארצות החיים. תהיה שם מליץ יושר על משפחתך, ועל אשתך מרים שדווקא בימים אלה - אחרי שבמשך שנים בישיבה הייתה קצת בצל - מתגלה כגיבורה המובילה את המשפחה ואת המחנה שבו אתה נמצא. תהיה מליץ יושר על אותו ציבור ששתה את דבריך בצמא, שימשיך באותה מסורת רוחנית של תורה ועבודה, שאותה פיתחת, אותה בנית והעצמת.

 

אחי אחי, רכב ישראל ופרשיו! נעמת לי מאוד, תחסר לי מאוד.

 

תמלול הספדו של הרב אהרן ליכטנשטיין, כפי שנמסר בהלוויתו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל. מערכת כיפה מודה לאיציק פורר על שהביא את הדברים אל הדפוס




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/7/2010 19:19 לינק ישיר 

הגאון האנושי: על הרב יהודה עמיטל זצ"ל

התורה אינה במקום דרך ארץ אלא על גביה, כי דרך ארץ קדמה לתורה, כפי שהיה מזכיר הרב עמיטל בשם רבינו אשר שהבין אדם לחברו קודם לבין אדם לבורא

הרב שלמה אבינר | 13/7/2010 9:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
******* src="/online/nrg/include/js/wmv_player_small.js" type=text/> ******* src="/online/nrg/include/js/slider.js" type=text/> *******>
הרב יהודה עמיטל
הרב יהודה עמיטל  צילום ארכיון: פלאש 90
על הפסוק "אנשי קודש תהיון לי" הסביר רבי מנחם מנדל מקוצק: קדושים אנושיים. אכן היתה זו משימתו העליונה של הגאון הגדול הרב יהודה עמיטל זצ"ל לבנות באומה קומה של קודש, בלי להרס חלילה את הקומה האנושית.

הוא בעצמו מספר, שכאשר נשאל בדבר חזונו של הקמת ישיבת הר עציון, מה יהיה המיוחד שבה, הוא השיב במשל התינוק הבוכה: מעשה במייסד שושלת חב"ד, המכונה האדמו"ר הזקן, בעל התניא, שישב ולמד בחדרו. לפתע שמע תינוק בוכה בעריסתו. סגר את הגמרא וניגש להרגיעו. כאשר חזר לחדרו, מצא את בנו יושב שקוע בלימודו. האדמו"ר תמה ושאלו: מדוע לא קמת להרגיע את התינוק הבוכה? הבן הנבוך השיב: הייתי כל כך שקוע בלימודי שלא שמעתי את קול הבכי. אמר לו אביו: אם אדם לומד תורה ואינו שומע קול תינוק בוכה, משהו פגום בלימודו. אכן זה חזון הישיבה: לבנות תורה בישראל, אך מתוך הקשבה לנשמת התלמיד, והאדם בכלל, צרכיו ותכונותיו.

אגב, גם צורת ההתבטאות הזו של הרב עמיטל זצ"ל היתה אופיינית לאנושיותו. הוא לא הצטעצע בניסוחים מתפלספים, אלא דיבר בפשטות ובישירות ואף נעזר בסיפורים רבים. אם כן, הרב עמיטל זצ"ל, על אף שלמד תורה אצל גדולי עולם בחו"ל ובארצנו, והיה גאון בזכות עצמו בלמדנות, יחד עם זה נר היה לרגלו שהמוסר האלוהי לא יסתור את המוסר הטבעי. ולא עוד, אלא ייבנה עליו. אין זאת אומרת שהמוסר הטבעי ידחה מפניו את המוסר האלוהי, שהרי הרב עמיטל זצ"ל היה תלמיד חכם בכל מובן המילה, איש תורה ואיש הלכה ענק – אלא שאם הנך מבין את המוסר האלוהי באופן שהוא סותר את המוסר הטבעי, סימן שלא הבנת אותו נכון כמשל התינוק הבוכה הנ"ל.

התורה אינה אלטרנטיבית לאנושיות, אלא קומולטיבית. התורה אינה במקום דרך ארץ, אלא על גביה. כי דרך ארץ קדמה לתורה, כפי שהיה מזכיר הרב עמיטל זצ"ל בשם הרא"ש רבנו אשר, שהבין אדם לחברו קודם לבין אדם לד'.

לכן, מתוך אנושיותו, על אף העוצמה התורנית
האדירה שבאישיותו, הרב עמיטל זצ"ל מעולם לא כפה מחשבותיו ודעותיו על תלמידיו, לא החליט עבורם, ובוודאי סלד מזה שיחקו את דרכיו, אלא אמר ברורות שכל אחד צריך להיות נאמן לאישיותו, שמותר לו ללמוד ולקבל מרבנים אחרים כפי מה שמתאים לו. ואף בישיבת הר עציון הוא הכניס רבנים רבים אשר דעותיהם לא תאמו את דעותיו, כאשר כולם דרים בכפיפה אחת באהבה ואחווה ושלום ורעות. ובדרך הרחבה של היהדות כל תלמיד ימצא את נתיבו, כמובן בלי להידרדר לשוליים.

והוא בעצמו היה נאמן לעצמו גם כאשר מצא את עצמו במיעוט. וכן היה עניו וצנוע, לא דיבר במלאכותיות, אלא זרם בטבעיות מלבבת. כמו כן הוא היה מאדריכלי חזון ישיבות ההסדר בראותו את החובה להתגייס לצבא כשייכת לאנושיות היסודית של האדם, שחייב להגן על עמו וארצו. והוא בעצמו התגייס לצבא במלחמת השחרור.

וכן, על אף שהיה מאוהב בארץ ישראל, והקים את ישיבת הר עציון, במסירות גדולה, בכמה מבנים עלובים בתוך אדמת טרשים מתוך חזון גדול של בניין הארץ – יחד עם זה הוא עמד כל ימיו על הנקודה האנושית שבניין הארץ מותנה בכך שלא יפגע בעם ישראל ובקדושת חיי האדם.

ואף את המשרה הרמה של שר במדינת ישראל, לא קיבל הרב עמיטל זצ"ל מתוך רדיפת כבוד ושררה, מה שהיה רחוק מרחק עצום מאישיותו, בהיותו ביסודו ובמהותו ראש ישיבה מכף רגל ועד ראש, ראש ישיבה גדול ומחנך גדול – אלא מתוך תחושת אחריות לפעול למען איחוי הקרעים באומה.

השילוב הזה של גאונות תורנית ואנושיות ישרה, הוא שבנה לו כל כך הרבה תלמידים, על אף שכאמור הוא לא ראה את עצמו כרבם של תלמידים, מהם ראשי ישיבות ורבנים, מחנכים ואישי ציבור, אקדמאים ועמלי כפיים, אלפים אלפים בכל מלוא רוחב הארץ – אלא תלמידים כפי שהוא ראה אותם בעיני רוחו, לא כאלה כנועים לדעתו החייבים לחשוב כמותו ולקבל החלטתו, אלא אחראים על עצמם ונאמנים לעצמיותם, ובכך נושאים את חזונו התורני-האנושי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/7/2010 20:42 לינק ישיר 

וכבר צוין באשכול סמוך שיהודה עציון היה מנושאי המיטה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בד"ה: הרב יהודה עמיטל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.