בית פורומים בחדרי חרדים

דרמה בבריסק: הגרא"י סולוביציק קם ועזב את השיעור

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/5/2011 15:29 לינק ישיר 

המהפכה של בריסק

מאת מיכה אודנהיימר

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=532922&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

למה כולם רוצים ללמוד אצל אברהם יהושע סולובייצ'יק


בחנות כובעים וכיפות ברחוב בשכונת מאה שערים בירושלים מוצע למכירה כובע בייסבול, שעליו רקומה בחוטי זהב עבים כתובת באנגלית. הכובע נועד להיות תגובה חתרנית למציאות של עולם הישיבות כיום. "התקבלתי לבריסק", מכריזה הכתובת, "אבל אני לומד במיר". ישיבת בריסק שאליה מתייחס הכובע, בראשותו של הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק, היא המוסד החינוכי היוקרתי ביותר בעולם החרדי. אבל בניגוד לבניינים הגותיים המכוסים קיסוס של הרווארד או ייל, לבריסק יש רק סימני יוקרה חיצוניים מועטים.



כשנכנסתי לישיבה נבלעתי לפתע בהמון של עשרות גברים חרדים צעירים, שניסו לשמוע את שיעור התלמוד היומי של הרב אברהם יהושע. החדר שבו הוא מלמד קטן מלאכלס את מספרם הרב של השוחרים לפתחו; מקצתם, 50-40 צעירים, מצטופפים בפרוזדור שמשני עבריו מתלים עם שורות של כובעים ומעילים שחורים זהים. לבסוף הסתיים השיעור והרב אברהם יהושע, אדם כריזמטי, הידוע בלשונו החריפה, השמיע בדיחה אחרונה ועזב - לקולות הצחוק הרמים של תלמידיו.


בריסק נראית כמו מאה מוסדות אחרים הממוקמים ברדיוס של כמה קילומטרים רבועים. ובכל זאת בעשור האחרון, מוניטין, קריירות ומה שאולי חשוב יותר מכל - קשרי נישואים, תלויים יותר ויותר בשאלה אם גבר צעיר מתקבל ללימודים בישיבה. "היית צריך להיות כאן ביום שהודיעו מי התקבל לישיבה ומי לא", אמר אחד האמריקאים הצעירים, "תאמין לי, אלף צעירים בכו". אחר נכנס לדבריו: "בחיי תלמיד ישיבה אמריקאי הרבה תלוי בהתקבלות לבריסק. אם אתה רוצה להשיג תפקיד ומעמד, אם אתה רוצה להינשא לבתו של עשיר שיפרנס אותך כדי שתוכל ללמוד תורה, אולי כל החיים, אתה צריך להתקבל לבריסק".



השנה בריסק צפופה מתמיד. בכל השנה שעברה סירב הרב אברהם יהושע לקבל פונים חדשים. פשוט לא היה מקום בישיבה. ראשי ישיבות באמריקה נתקפו ייאוש. בעשור האחרון מסלול חייו של בחור ישיבה בקהילה החרדית האמריקאית בנוי מלימודים בישיבה אמריקאית עד גיל 20 בערך, ואז שלוש שנות לימודים בישראל, רצוי בבריסק. לאחר מכן חוזרים צעירים לארצות הברית, כדי להינשא וללמוד עוד כמה שנים, על פי רוב בישיבת לייקווד הענקית בניו ג'רסי. המוניטין של "הישיבות הקטנות" מתבססים על יכולתן להעניק לתלמידיהן המוכשרים כרטיס כניסה לבריסק. "אם לא תכניס את הבחורים שלנו לבריסק, אין טעם להמשיך עוד ואפשר לסגור את הישיבות", נזעקו ראשי הישיבות האמריקאיות. לבסוף התקפל הרב אברהם יהושע בפני הלחץ הגובר וקיבל 200 תלמידים אמריקאים חדשים לישיבתו בסתיו האחרון, והצפיפות בתשלובת בריסק רק גברה.


האמת של בריסק

מדוע בריסק? בדיקה מקרוב של אולם הלימודים בבריסק מספקת מפתח לסוד יוקרתה. לצד מאות עותקים של התלמוד וחיבורים סטנדרטיים אחרים הנמצאים בכל ישיבה, יש גם ספרים שלא תמצאו בשום מקום אחר. אלה הם חיבורי-סמיזדט לכל דבר: חוברות כרוכות משוכפלות, שכל עמודיהן מלאים בפרשנות ובהערות כתובות בכתב יד צפוף על סוגיות תלמודיות ספציפיות. על כריכת מחברות אלה משורבטת אזהרה בעט שחור עבה: "אסור להעתיק דפים אלה או להוציאם מחוץ לאולם הלימודים".

מחברות אלה מייצגות את מהות כוחה של בריסק. הן כוללות דברים שרשמו תלמידים מפי רבם בשיעוריו של הרב יצחק זאב "ולוול" סולובייצ'יק, הידוע בשם "הרב מבריסק". מאז בואו לירושלים, ב-1940, ועד מותו ב-1959 לימד הרב מבריסק קבוצה קטנה של תלמידי חכמים בסלון ביתו בירושלים. אף שהוא נחשב לרב אמן ביישום שיטת הלימוד המהפכנית של התלמוד שהנהיג אביו, לא היתה לו ישיבה משלו ורק לעתים נדירות התערב בפוליטיקה החרדית הפנימית, שבה נודע כאנטי-ציוני פנאטי וכטהרן דתי. הוא סירב להיפגש עם דוד בן-גוריון או לקבל כספים כלשהם מהממשלה, מדיניות שהיא עדיין אבן פינה בהילה של בריסק כיום.

בעולמם הרוחני של תלמידי בריסק, השיטה התלמודית של הישיבה וחתירתה חסרת הפשרות לאמת על יסוד הפרמטרים שהגדירה, מוזגה והולחמה עם פסילת הציונות של הרב מבריסק ועם התנגדותו להשתתפותם של חרדים בפוליטיקה הישראלית. שני מרכיבים אלה, אומרים חסידי בריסק, הם ביטויים לדבקות בכל מחיר באמת שאותה מייצגת בריסק.


בנו של הרב מבריסק, יוסף דב "ברל" סולובייצ'יק, המשיך במסורת אביו. הוא לימד תחילה בבית ולאחר מכן בחדרים שנשכרו ממוסדות אחרים. רק משנות ה-70 המאוחרות, כאשר מספרם של תלמידי הישיבה בישראל ובאמריקה עלה פי שלושה וארבעה, החלה בריסק למלא תפקיד חדש - בהענקת גושפנקה של ייחוד והצטיינות לקבוצה נבחרת של גברים צעירים.

בעוד שלפני מלחמת העולם השנייה משמעותם של לימודים מלאים בישיבה היתה שהתלמיד הוא חלק מאליטה למדנית קטנה, ב-25 השנים האחרונות צמח מוסד הישיבה ונעשה מרכז של חברה בפני עצמה, עם עשרות אלפי חברים. בתוך עולם זה, לימודי תורה מלאים של בחורי ישיבה עד לשנות העשרים שלהם היו לנורמה.

אבל אם כל אחד הוא למדן, כיצד אמורה החברה לכבד את המוכשרים ביותר או את בעלי הקשרים הטובים ביותר? בתוך עולם הישיבות הוכר הצורך באליטה מצומצמת, קסטה חדשה בתוך האליטה של תלמידי חכמים. זה היה התפקיד שבריסק החלה למלא. ובשנים האחרונות בריסק דומיננטית יותר ויותר בחברה החרדית של אמריקה. "אם חתן פוטנציאלי הוא טיפוס מהטופ שבטופ, הוא צריך היה ללמוד בבריסק", אמר הרב שמעון מלר, שכתב בהסכמה המשפחה שמונה ספרים על ההיסטוריה של בריסק, "ואם הוא לא למד בבריסק, נשאלת השאלה מדוע לא".

תורה לשמה


מדוע דווקא בשלב זה של ההיסטוריה קנו ממשיכי שיטה תלמודית, שהומצאה לפני 120 שנה, את הסמכות להגדיר את האליטה החרדית האמריקאית החדשה? כדי לענות על כך יש לחזור להיסטוריה של לימוד התלמוד ב-230 השנים האחרונות.


במחצית השנייה של המאה ה-18 החל הרב אליהו מווילנה (הידוע בשמו "הגאון") לעצב מחדש את הלימוד היהודי המסורתי. מצויד בידע אדיר ובאינטליגנציה יוצאת דופן, הגאון היה בטוח בעצמו במידה כזאת שיכול היה להתעלם מהכיוון שאימצה הלמדנות היהודית במאות השנים שקדמו לו. הרב אליהו - שהקדיש תשומת לב מועטה בלבד לכתבים מאוחרים יותר, שלפעמים זכו לשבח או גונו בכינוי "פלפול" - החזיר את מוקד הלימוד לניסיון לדלות את המשמעות האמיתית מהטקסטים הראשוניים (התלמוד והפרשנויות המוקדמות שלו מימי הביניים).

תלמידו המהולל ביותר, הרב חיים מוולוז'ין, המשיך את רעיונות רבו. במישור האידיאולוגי הוא תירגם את גישתו הרדיקלית של הרב אליהו ללימוד התורה לתיאולוגיה של "תורה לשמה". לפי הבנת דורות קודמים, התורה נבראה למען העם היהודי; היא נועדה להנחות את בני האדם לעבור את המדוחים והתלאות של העולם הזה ולהגיע לחיי קדושה. חיים מוולוז'ין העמיד תפישה זו על ראשה והכריז שהעם היהודי נברא למען התורה. מסירות ודבקות בלימוד תורה היו, בניסוחו, לערכים המרכזיים בחיים הדתיים. התלמוד, על מעורבותו בתחומים כמו החוק הפלילי, כלכלה ומין, יכול היה להיראות כמיועד בראש ובראשונה לחיים בעולם הזה. אולם לאמיתו של דבר, אמר הרב חיים, לימוד התורה מחולל שינויים רבי עוצמה בעולמות הרוח, וחשיבה מקורית בתחום התורה מחוננת בעוצמה ליצור עולמות חדשים בעולמות העליונים.

יקרה אשר יקרה בשמים, על פני האדמה רעיונותיו של הרב חיים אכן יצרו עולם חדש: עולם הישיבה המודרנית הראשונה. ישיבת וולוז'ין, לדברי הרב משה ליכטנשטיין - היסטוריון של ההלכה ובעצמו צאצא של משפחת סולובייצ'יק - במחקר שעדיין לא פורסם, לא היתה עולה על הדעת לפני המהפכה התיאולוגית של הרב חיים. עד אז תלמידי החכמים הגדולים של העולם הרבני התפזרו בערים בעלות אוכלוסייה יהודית גדולה. בישיבות למדו קבוצות תלמידים קטנות, שהתכנסו סביבם.

ישיבת וולוז'ין, לעומת זאת, שהוקמה ב-1802, מוקמה בעיירה קטנה. מייסדיה ביקשו לקבץ יחד את מיטב המוחות מכל רחבי ליטא ומעבר לה, לא כדי להדריך את העם היהודי אלא כדי להעמיק ולפתח את עולם התורה עצמו.

לאידיאולוגיה של "תורה לשמה", ולסוג הישיבה החדש שצמח בהשראתה, נדרש עוד גורם אחד כדי להקים את עולם הישיבה הליטאית ששיגשג עד לשואה: השיטה החדשה לניתוח השיח התלמודי שפותחה על ידי הרב חיים סולובייצ'יק, שנודע לימים, לאחר שירש את כס הרבנות של אביו, בשם הרב חיים בריסקר. במבט לאחור, כמעט נראה כי לידתה של שיטת בריסק היתה בלתי נמנעת, וכי היא נוצרה על ידי המרחב הרוחני והמוסדי החדש שחצב הרב חיים וולוז'ין.

לא קל להגדיר במדויק את טבעה של מהפכת בריסק בלימוד התורה. אין ספק שהרב חיים סולובייצ'יק היה מורה מוכשר להפליא, ששילב עומק וניתוח דקדקני עם בהירות הסבר. אולם חלק גדול מאוצר המלים הבסיסי שבו השתמש הרב חיים אפשר למצוא במקורות מוקדמים יותר, ואף בתלמוד. ואת הדגש על חיפוש רובד קונצפטואלי בסיסי, היכול להסביר את פיתולי ההלכה, ניתן למצוא אצל כמה מקודמיו של סולובייצ'יק.

עם זאת, אין ספק ששיטת הניתוח התלמודי של סולובייצ'יק היא מהפכנית. סיבה חשובה לכך היא השפה שיצר, שניתן היה להחילה על תחומים שונים ורבים של ההלכה. בדומה לעולם המונחים של פרויד ושל מרקס, שפתו של סולובייצ'יק מיפתה טריטוריות-תודעה חדשות ללימוד ולמחקר. תורתו שימשה השראה לדור של חוקרי תורה יצירתיים להפליא, כמו הרב שמעון שקופ, הרב נפתלי טרופ, הרב ברוך בר לייבוביץ ורבים אחרים, שכל אחד מהם עמד בסופו של דבר בראש ישיבה משלו. בעוד גאוני תלמוד מתקופות מוקדמות יותר, כפי שכותב ליכטנשטיין, הסתמכו על אינטואיציות מבריקות שלא היה אפשר ללמדן או לשכפלן, המתודולוגיה והשפה של סולובייצ'יק ניתנות ללימוד ולהפצה. העלייה הפתאומית במספרן ובגודלן של ישיבות בליטא ובמקומות אחרים בעשורים הראשונים של המאה ה-20 באה בד בבד עם התפשטות שיטת בריסק.

כמה ממתנגדיו המוקדמים של סולובייצ'יק, כמו הרב יעקב דוד בילובסקי (הרידב"ז),

המצוטט בספרו המרתק של שאול שטמפפר "הישיבה הליטאית בהתהוותה" (מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2004), האשימו אותו בהכנסה פסולה של גישות מדעיות ללימוד התלמוד. הרידב"ז השווה את המתודולוגיה של סולובייצ'יק לכימיה בגלל הדרך שבה פירק בעיות הלכתיות למרכיביהן: "בתקופה ההיא... רב אחד המציא את לימוד הכימיאה... וזה הורע לנו מאוד מאוד כי הוא רוח זרה מבחוץ הכניסו להתורה שבעל פה, ולא זו היא התורה המסורה לנו ממשה מפי הגבורה".

אולם במהרה הובהר ששיטתו ה"מדעית" של הרב חיים לא בישרה על השפעה "זרה", אלא היתה חלק בלתי נפרד מגישה מטפיסית שהפכה כל מה שמחוץ לתורה ללא רלוונטי. העולם המדעי מנסה לקטלג ולהבין את חוקי הטבע, בלי לשאול מדוע העולם הוא כפי שהוא. בעיני הרב חיים, היתה זו אקסיומה שההלכה היא הביטוי לרצונו העליון של האל ומתוקף זאת, רצון שאין לרדת לחקרו; לכן שאלות ה"מדוע" אינן רלוונטיות. בו בזמן שאלותיו וחקירותיו החדות כתער של הרב חיים פתחו במסורת התלמודית ממד של עומק מחשמל.

כשאברהם יהושע משתעל

כמה מעמיתיו ותלמידיו של הרב חיים, וראש וראשון בהם הרב שמעון שקופ, פיתחו גישות פילוסופיות יותר, אפילו הומניסטיות, שניהלו דיאלוג עם רעיונות פוליטיים ומשפטיים של התקופה. אבל הרב חיים עצמו, כך נראה, ספג והבליע את טכניקות הניתוח המדעי כדי לחקור עולם שגבולותיו היו חתומים לחלוטין - יקום מקביל שחוקיו העמוקים והאלגנטיים התייחסו לעצמם בלבד, לא למציאות הכאוטית יותר ויותר של החיים היהודיים במזרח אירופה. בסופו של דבר, המסר של בריסק העמיד את יראת השמים במרכז ההתנסות הדתית, בניסיון נועז לחסום את חדירתם של גישות ורעיונות מודרניים.

כאשר הרב חיים הלך לעולמו, ב-1918, שיטת הניתוח התלמודי שלו התפשטה ברחבי עולם הישיבות הליטאיות. בנו הבכור, משה, היגר בשנות ה-30 לארצות הברית ובה התמנה לדיקאן "ישיבה יוניוורסיטי" - מעמד שעבר בירושה לבנו, התלמודיסט והפילוסוף הידוע הרב יוסף ב' סולובייצ'יק. חוטר זה של המשפחה, שנמשך לציונות ולמתינות דתית, מוסיף להיות בעל השפעה חזקה על החברה הציונית-הדתית כאן ובארצות הברית כאחד.

בנו השני של הרב חיים, הרב יצחק זאב "ולוול" סולובייצ'יק, שירש את אביו כרב העיר בריסק, גם ירש את אצטלת אביו בעולם החרדי. הרב חיים היה ידוע בחמלתו, בהליכותיו הנעימות ובלבביותו ועסק רבות בבעיות הקהילה מאז נבחר לרבנות, ב-1895. לרב ולוול היה מזג שונה: הוא היה מופנם, כמעט מתבודד, פרפקציוניסט אריסטוקרטי שתבע מעצמו תביעות מחמירות.

הרב חיים היה שמרן מבחינה דתית אבל מהפכן במישור האינטלקטואלי, בעל תחומי עניין רחבים וסקרנות בוערת. בנו, הרב ולוול, לא היה מהפכן אלא טהרן. הוא התמקד ב"סדר קדשים" והחיל את שיטת אביו שורה אחר שורה על הטקסט התלמודי, כשהוא מוסיף ומלטש את תובנותיו כל חייו. תלמידיו האחרים של הרב חיים שילבו את המתודולוגיה שלו בשיטות לימוד אחרות, אבל הרב ולוול וצאצאיו, כדברי ליכטנשטיין, הדגישו את הפער שאינו ניתן לגישור בין התורה של בריסק לבין כל קודמיו ומתחריו.

הרב ולוול הגיע לפלשתינה ב-1940, לאחר שברח מליטא ברגע האחרון. בתקופתו ובתקופת בנו, הרב יוסף דב ברל, היתה השפעתה של משפחת סולובייצ'יק החרדית והקיצונית מזערית בעולם הישיבות הליטאיות בישראל ובארצות הברית. הבריסקרים נקלעו תכופות לעימות עם המנהיגות החרדית בישראל, כולל דמויות כמו החזון איש. בשנות ה-80 הראשונות הגיעו מתחים אלה לידי פיצוץ כאשר הרב מלכיאל קוטלר, נכדו של הרב אהרן קוטלר, גאון תלמודי שנמלט מהשואה והקים את הישיבה הגדולה ביותר בעולם כיום, בלייקווד שבניו ג'רסי, נקרא בחזרה מירושלים לאחר מותו של אביו כדי לכהן כראש הישיבה של סבו.

קוטלר היה נשוי לנכדתו של הרב ולוול, שהאמין כי אמריקה היתה "טרייפה מדינה" - לא ראויה למגורי יהודים אדוקים. בהשפעת משפחתה סירבה אשתו של קוטלר להתלוות אליו לארצות הברית. הוא ביקש להתגרש והיא סירבה. כדי לבטל את צו רבנו גרשום, שלפיו הגירושים הם חוקיים רק בהסכמה הדדית, נאלץ קוטלר לאסוף חתימות של מאה רבנים. הרב שניצח על איסוף החתימות היה לא אחר מאשר הרב אלעזר מנחם שך, ראש ישיבת פוניבז'. התערבות הרב שך לטובת קוטלר נראתה כנזיפה ישירה בקנאות של הבריסקרים ובנכונותם לנפץ נישואים בגלל תביעות דתיות קיצוניות.

למרות המתחים, חשיבותה של בריסק, ובעיקר בעולם הישיבות האמריקאי, הוסיפה לגדול בשנות ה-80 וה-90. עלייה זו בהשפעתה מעוררת תהייה כפולה ומכופלת, משום שיורשי הרב מבריסק, כולל ראש הישיבה הנוכחי הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק, אינם נחשבים למדנים יצירתיים או פורצי דרך. בסיס כוחם הוא הצגתה הנאמנה, המדויקת והמחמירה של למדנות אבותיהם. "הבדיחה על בריסק", אמר לי למדן חרדי בולט, "היא שכאשר הרב אברהם יהושע משתעל בשיעור שלו, הוא מסביר שהוא משתעל כי 'סבא נהג גם הוא להשתעל ברגע זה'".

מסה פורצת דרך שכתב סולובייצ'יק אחר - ההיסטוריון פרופ' חיים סולובייצ'יק מ"ישיבה יוניוורסיטי" - מצביעה על הסבר אפשרי אחד לפולחן בריסק הנוכחי. חיבורו "קרע ובנייה מחדש - גלגולה של האורתודוקסיה בת ימינו", שפורסם ב-1994, משווה את החרדיות של ימינו לחיים הדתיים של יהודי מזרח אירופה. סולובייצ'יק טוען שבמזרח אירופה למדו יהודים באורח טבעי כיצד להיות יהודים וינקו חוקים, גישות ונהגים מהמשפחות ומהקהילות, אולם היהדות שלאחר השואה נאלצה לבנות את עצמה במודע. לנוכח הסתננות של רעיונות בני זמננו על היקום והמצב האנושי, החרדיות נמצאת בחיפוש מתמיד ונואש אחר אותנטיות דתית. "רק הטקסטים נשארו טהורים", אמר סולובייצ'יק, "ורק להם יש לציית". אולם, כידוע, קשה ביותר לפענח טקסטים ולחיות לפיהם. סולובייצ'יק במאמרו מזכיר לנו עד כמה קשה היה ללמוד, למשל, לשרוך שרוכי נעליים רק לפי הוראות בכתב. כך איפוא פרשני הטקסטים, התלמודיסטים הגדולים, הם שהופכים, אם לצטט את סולובייצ'יק, ל"מקור ולאבן בוחן של אותנטיות דתית".

הדוגמה של בריסק ממחישה את הדברים. במקורה התפשטה שיטת בריסק בעולם הישיבות, משום שהיא הציתה כמה עשרות שנים של יצירתיות חסרת תקדים. אולם מעמדה וכוחה הנוכחיים של המשפחה נובעים מהצימאון לאותנטיות הקיים בעולם החרדי בן זמננו. אותן מחברות שאי אפשר ללמוד בשום מקום אחר, ואותם שיעורים המתנהלים ביידיש, שבהם אפילו השיעולים מושמעים בתזמון מדויק כמו לפני 50 שנים, הם האיכות המיוחדת שבריסק מציעה כיום.

טיעון האותנטיות מתאשש על ידי העמדה הפוליטית הקנאית של הבריסקרים. במוצאי שבת נוהג הרב אברהם יהושע ללמד את פרשת השבוע, המשמשת גם בימה להתקפותיו החריפות על הציונות ועל מאמצי חרדים לתמרן בתוך החברה בת זמננו. "הבריסקרים אינם מקבלים את סמכותו של שום אדם אחר", אמר הרב מלר. לדברי מחנך חרדי יליד ארצות הברית, "בחורים אמריקאים באים לבריסק כדי לשמוע רעיונות לא מתפשרים אלה, לספוג את הפוליטיקה הנכונה". בעולם החרדי האמריקאי, שהוא כיום יותר ויותר ציוני, בריסק היא כוח נגדי ההולך ומתעצם.

הצלחה פירושה כמובן טינה ואפילו התנגדות, כפי שעולה מהכתובת ההומוריסטית על הכובעים שהוזכרה לעיל. כמה למדנים חרדים התלוננו באוזני, שהשפעתה הגוברת של משפחת סולובייצ'יק הירושלמית בארצות הברית הקהתה ורידדה את החיים האינטלקטואליים של הקהילה החרדית. "אנו נעשים יותר ויותר הומוגניים", אמר למדן בן 47, "שיעור טוב בישיבה כלל בזמנו רעיונות של הרב שמעון שקופ, הרב נפתלי טרופ, הרב אלחנן וסרמן. לאחרונה הוא הפך להיות כולו בריסק, רק בריסק, כל הזמן".

גם נוהגי הקבלה האליטיסטיים של הישיבה מעוררים עליה ביקורת. בישיבת מיר, שגודלה האדיר (יותר מ-5,000 תלמידים) מעיד על גישות פחות אליטיסטיות בקבלת תלמידים, הסבירו כמה צעירים את מי בריסק מקבלת ומדוע. "הרבה מזה הוא קשרים", אמר אחד, "אתה זקוק לקשרים. אם יש לך קשר משפחתי למשפחת סולובייצ'יק, אתה בפנים. וגם אם אתה יתום". יתום? אתם מתכוונים מתוך חמלה? - הבחורים לא היו מוכנים לייחס לישיבת בריסק אפילו את המניע הזה. "לא, לא מתוך חמלה". אז מדוע? "משום שהם חוששים להפר את הצו התנ"כי 'יתום ואלמנה לא תענון'. זו מצווה".





תוקן על ידי OldBrisker ב- 16/05/2011 15:39:34




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 15:51 לינק ישיר 

אלטער בריסקער, כתבה יפה.

אפרופו "תנאי קבלה אליטיסטיות" אסביר מעט את הדברים.

בניגוד לישיבות אחרות, נוהגי הקבלה לישיבת בריסק הם פרוצדורה מרתקת בפני עצמה. אין למלאות טפסים כדי להרשם לישיבה, הנוהג המקובל הוא לשלוח לר' אברהם יהושע אישיות חשובה אותה הוא מכיר ומוקיר, זה יכול להיות ראש הישיבה בה אתה לומד או דמות מכובדת אחרת, אותו שליח נכבד מנסה לאתר את רא"י, פעם כשהטלפון שלו היה חסוי, היה על השליח להצליח למצוא פיזית את רא"י, היום הטלפון יחסית מפורסם (ח"ו לא בספר טלפונים), במקרה שעולה בידיו של השליח לשכנע את רא"י בהתאמתו וכישוריו של התלמיד, אזי הוא קובע לו ראיון שבו על התלמיד לומר שטיקל תורה, תשובה במקום מרא"י איש לא יצליח לקבל, בדר"כ הוא אף מסתייג ואומר "אין יותר מקומות בישיבה" או משהו דומה, לאחר כמה ימים, על התלמיד להתקשר לבנו חיים (הבן הצעיר יותר), ורק אז הוא שומע אם התקבל או לאו.


תוקן על ידי בדק_בית ב- 16/05/2011 15:53:40




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 15:57 לינק ישיר 

בשנים האחרונות הרחיב הרא"י את מקום אהלו ופתח עוד ישיבה לצעירים יותר (בישיבה שלו מתקבלים מגיל 21 בערך) ישיבת "יד הלוי" ע"ש אביו הגאון רבי יוסף דב הלוי זצ"ל בראשות הישיבה עומד חתנו הגדול הרב חיים ישראל הערץ שליט"א, הישיבה מונה כיום כ- 120 תלמידים, כולם בוגרי ישיבות קטנות בירושלים ובניגוד לישיבת בריסק לומדים בישיבה "נשים נזיקין" כמו בשאר הישיבות בארץ, את לימודי "קדשים" מתחילים אחרי החתונה או בגיל מבוגר יותר בישיבת בריסק.
מרבני הישיבה הרב נחמיה צוקרמן בן הרב מרדכי ז"ל מתלמידי החפץ חיים ורב שכונת גבעת שאול בירושלים, הרב דב שפירא בן הרב צבי ז"ל מצאצאי הנצי"ב וחתן הגראי"ל שטינמן, ועוד צוות מורחב של ת"ח מפורסמים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2011 16:09 לינק ישיר 

למעשה, לרא"י ואחיו וכל המסתופפים אחריהם, הייתה בעיה רצינית להיכן לשלוח את בניהם הצעירים בטרם הגיעו לגיל 'הקיבוץ', לחיידר וישיבה קטנה, כידוע הם שולחים ל'עץ חיים', אשר בלעדיהם, המוסד הארכאי הזה היה מזמן נסגר על סורג ובריח. לשנים הראשונות של ישיבה גדולה הם נהגו לשלוח לישיבת 'מצויונים' שם למדו כל בניו הגדולים של רא"י, עם השנים ישיבת מצויונים נסגרה ורא"י שלא מצא ישיבה הולמת לילדיו נאלץ לסדר להם חברותות פרטיות כתחליף לישיבה, כיום, המקום היחיד שנותר למשפחת סולוביציק הרחבה הוא רק ישיבתו של הרץ חתנו של רא"י. אגב, קיימת עוד ישיבה שמבחינת הסגנון יכולה להתאים לסולוביציקים והיא ישיבת 'קמניץ', אך משום מה, אינם נוהים לשם בהמוניהם.


תוקן על ידי בדק_בית ב- 16/05/2011 16:40:02




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 16:15 לינק ישיר 

תופעה אחת מעניינת שקשה יהיה להתעלם ממנה, שלושה מתוך ארבעת חתניו של ר' אברהם יהושע, למדו בישיבת פוניבז' (ה"ה הרץ, פוברסקי, ליבוביץ). מה שאומר, טובה ככל שתהיה ישיבת בריסק, את רוב חתניו הוא קטף דוקא מישיבת פוניבז'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 17:24 לינק ישיר 

  וכאילו כל המלאכתיות הזאת על סודיות מעושה, קטילת אנשים בסודיות (מוצאי שבת ליל הליצנות), תנאי קבלה מסובכים, התחושה השקרית של הזוכים לקבל את התורה ישר מסיני באמצעות פה המתגלגל של הרא"י (בשעה שכל התורה הבריסקאית כבר נדפסו,  העולם התורה יכול להתסדר בלי כמה קווטשים של הרא"י) - הם פינת אמת ולא השקר בהתגלמותו.

אין מקום של שקר כמו בדמיון האמת של בלעדיות בריסק



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 17:33 לינק ישיר 

בדק_בית כתב:
אם כבר מדברים על תמונות, אני מציע פרס של 100 אלף דולר אם מישהו יצליח להשיג תמונה של ר' אברהם יהושע בעת מסירת השיעור.


אם תספק ערובה מתקבלת על הדעת על קבלת הסכום המובטח

אספק לך 3 תמונות כאלו (מזמנים שונים) באותו המחיר



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2011 18:58 לינק ישיר 

אתנחתא כתב:
  וכאילו כל המלאכתיות הזאת על סודיות מעושה, קטילת אנשים בסודיות (מוצאי שבת ליל הליצנות), תנאי קבלה מסובכים, התחושה השקרית של הזוכים לקבל את התורה ישר מסיני באמצעות פה המתגלגל של הרא"י (בשעה שכל התורה הבריסקאית כבר נדפסו,  העולם התורה יכול להתסדר בלי כמה קווטשים של הרא"י) - הם פינת אמת ולא השקר בהתגלמותו.

אין מקום של שקר כמו בדמיון האמת של בלעדיות בריסק


עם עובדות קשה להתווכח-זה ברור שיש ביקוש עצום לשמוע שיעורים מפי הגרא"י
השאלה היא - עד כמה מהמסתופפים בצילו רואים בו מנהיג רציני בעל שיעור קומה חוץ ממסירת השיעורים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2011 19:43 לינק ישיר 

נכון, ואני חשבתי שאמת ופופלאריות צהובות זו את זו. בדרך כלל אלו שונאי שקר אינם פופלארים במיוחד, ואת האותנטיות של משהו לא מוכיחים בנהירה גדולה.  (אנשי ה"אמת" רוצים את זה בשני פנים: אם הם נרדפים, אז האמת נרדפת, ואם הם פופלארים אז זו הוכחה כמה שהם מצוקים כי כל האחרים מתפוגגים ורק "קושטא קאי" וד"ל)

באמת בי האופנה הגדולים כמו גוצי וורסצי וכו' יכולים ללמוד מרא"י כיצד לטפח ולשמר יוקרתיות של תג מסחרי, ממש בסגנון האירופאי רבת מסורת של אי מסחריות של תגים יוקרים במיוחד, עד להעמדת ביורקרטיה וסודיות בכדי להשיג את החפץ הנכסף, כך ניחן רא"י באינסטינקט מצויין למסחר את האי מסחריות שלו בתבונה מזהירה. והאמריקאים אוהבי התגים האירופאים ושעונים השווצרים... קונים גם את את התג בריסק מהמשווק שרק כעת חזר משווייץ...שכביכול אינו משווק מאומה כי זה לא שיווקי וד"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 20:43 לינק ישיר 

קורה גם שאתנחתא צודק בכל מילה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2011 20:51 לינק ישיר 

גם אני מסכים לכך שתלמידיו של רא"י לא רואים בו מנהיג בעל שיעור קומה.
למרות זאת, יש משהו אישי באיש הזה שבצירוף האליטיזם הבריסקאי עושה אותו לכוכב מהלך בכל מקום שהוא דורך. דודיו ר' דוד ור' מאיר לא מצליחים להרשים ולהקסים את הסביבה ולו עשירית ממנו.

לדעתי, המבט החד שלו בעיניים ופניו יפות התואר (ראו תמונה לעיל), הכישרון החריף זכרונו הפינומינלי ופיו החד כתער, כשלעצמם לא היו הופכות אותו לכוכב לכת מהלך, ללא הנחיתות שיש לרבים מאסכולת בריסק המיוחסת. השילוב של שניהם הופך אותו למנצח. מנצח ברמה כזו, שגם אלו שלועגים לו, ויש רבים כאלו, אינם מסוגלים להסיר את עיניהם ממנו לרגע כשהוא נמצא בסביבתם. יש עוד מישהו כמוהו שמצליח לגרום לכל הגבירים לרדוף אחריו רק כדי לזכות שיסכים לקחת מהם כסף?

אתנחתא, העליונות הבריסקאית על החוגים האחרים מזכירה קצת את העליונות החב"דית המקורית על החסידים ההונגריים...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 21:12 לינק ישיר 

אתנחתא כתב:
  בשעה שכל התורה הבריסקאית כבר נדפסו,  העולם התורה יכול להתסדר בלי כמה קווטשים של הרא"י - הם פינת אמת ולא השקר בהתגלמותו.

אין מקום של שקר כמו בדמיון האמת של בלעדיות בריסק


יש פתגם בריסקאי שאומר "מה לומר ניתן ללמוד בהרבה מקומות, אצלנו לומדים מה לא ניתן לומר"




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 21:19 לינק ישיר 

מנחתאלעזר כתב:
קורה גם שאתנחתא צודק בכל מילה


ניתן להבין שלדעתך ברוב המקרים זה לא קורה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2011 21:21 לינק ישיר 

אתנחתא, אותנטיות רואים לא מוכיחים, העובדה שרובם מלומדי ותלמידי בריסק בעבר ובהווה מחזיקים מעמד בין כותלי בית בריסק שנים רבות ובניגוד לישיבות אחרות שאחרי זמן מה שוכחים מרבותיהם, בבריסק כמעט כולם שומרים על קשר עם הרא"י ומגיעים אליו בחגים או סתם להתייעץ, עד היום כל ילד שגר באזור מגוריו של הרא"י יגיד לך כמה אנשים מפורסמים וידועים מתלמידיו שבמשך השנים עלו לגדולה מגיעים לשאול ולשמוע ממנו על כל נושא ועניין, רבנים כדוגמת הרב קסלר מקרית ספר והרב ולדנברג מעזרת תורה לא זזים ימין ושמאל בלעדיו, רמי"ם וראשי ישיבות מפורסמים שלמדו אצלו בעבר לא שוכחים לרגע את הכתובת לפתרון בעיות חינוכיות, וסתם תלמידים ובוגרים שיוצאים עם חיוך ורוגע אחרי ששמעו וקיבלו את דברי הרב.
אם אני לא טועה רא"י מוסר שיעורים בישיבה מקיץ תשמ"ב ובסוף החורף עם פטירת אביו הוא מכהן גם כראש ישיבה שהלכה וגדלה במשך השנים, הבניה הפיסית והרוחנית של ממלכת בריסק תפסה תאוצה עם השנים וכיום כל מי שרק למד בישיבה ואפילו לתקופה קצרה יודע שיוצאים משם בן אדם אחר, השקפה מוצקת וברורה (גם אם לא צודקת לדעת אחרים אבל ברורה ומוסברת היטב) דרך הלימוד שונה והבנת התורה בכמה רמות מעל כולם.
הישיבה אינה נתמכת מתקציבים ורא"י מקפיד לקבל תמיכות לישיבה רק משומרי שבת ויראי ה' ולכן יש לו סיעתא דשמיא בהרבצת התורה ובמסירת התורה.
בדק בית, נדהמתי מהיקף ידיעותך בכל נושא בריסק אבל תיקון קטן לי אליך, כל התכונות שציינת על רא"י הם נכונות וידועות אבל לא זו הסיבה להצלחה, בסיבוב קצר באיצקוביץ או בזכרון משה תמצא עוד אנשים עם אישיות מרשימה שלא כ"כ הצליחו בחיים האישים והציבוריים באחד, העובדה שהאמת נר לרגליו והוא אינו מתבייש מפני המלעיגים אז גם אם הוא טועה לפעמים בדרך או בגישה, המסירות והנאמנות לדרך אבותיו היא זו שגורמת למאות ואלפי תלמידים לרצות ללמוד אצלו, היא זו שמגבירה את הנהירה של תומכי תורה הצמאים לדבר ה' לתמוך ולעזור לישיבה שלו, וגם היום אחרי שלושים שנות הרבצת התורה וההשקפה הוא לא יצא אפילו פעם אחת לגייס כספים בחו"ל כי עם אמת ורק עם אמת מצליחים להחזיק ולשמר מותג יקר כזה. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2011 21:22 לינק ישיר 

היה פעם אדמו"ר שאמר לר' חיים שיש לו הוכחה שהאמת עם החסידים, שהרי לשקר אין רגלים, והחסידות קיימת.
ענה לו ר' חיים, כל מה שחסידים של אדמו"ר אחד מדברים על האדמו"ר השני, זה אמת וזה מה שמקיים את החסידות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > דרמה בבריסק: הגרא"י סולוביציק קם ועזב את השיעור
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 ... 27 28 29 לדף הבא סך הכל 29 דפים.