בית פורומים עצור כאן חושבים

אמונה שהיא ככפירה: קונוונציונליזם מושגי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/9/2005 10:58 לינק ישיר 

ספרן,
דומני שההכרעה האישית המחייבת של לייבוביץ אינה סותרת את משנת 'תורה מן השמים'. הרי כפי שלימד אותנו ישעיהו קשישא, גם אם התורה מן השמים נחוצה הכרעה שלי לקיים אותה. העובדה שהקב"ה ציווה אינה יכולה להיות כשלעצמה סיבה למחוייבות שלי. תמיד בדרך ישנה, וצריכה להיות, הכרעה.
באשר לסתירה בין הקול הפנימי ותורה מסיני, הרי הוא אשר אמרתי לגבי הגישה הלא דיכוטומית. אין לתאר פרשנות למה שניתן לנו בסיני ללא מעורבות של הפרשן, כלומר של הקול הפנימי. מעבר לכך, ישנם דברים שלא נאמרו שם (למשל תיקון המידות, לפחות לפי ר' חיים ויטל), וביחס אליהם יש מקום לקול הפנימי כמקור נוסף לידיעת רצון ה' מאיתנו בסיטואציות החדשות.
אמנם כבר הרב קוק (אני רואה שנעשיתי מגינו הרשמי והמומחה לדבריו. על כן מודעה רבא: אני בור ועם הארץ גמור בכתביו) מבחין (איפה?) בין 'ישר' ו'כובש'. ה'ישר' הוא מי שהגיונו כבר יושר על פי התורה, בעוד הכובש נמצא בדרך למצב כזה, שם נחוץ כיבוש הקול הפנימי מפני התורה מסיני וממורי ההוראה. המטרה של שלב ה'כיבוש' היא לגבש קול פנימי אמיתי שיהיה תואם למה ששניתן מסיני ומרחיב אותו לכיוונים הנכונים.

תחושתי היא שהאשכול נטה ממסלולו. אמנם אין לי התנגדות, שכן סו"ס זה מעניין וחשוב. אולם אני הצבתי את שתי שאלות הגבול בתחילת האשכול. האם יש למישהו מה להוסיף בעניין זה?


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 11:14 לינק ישיר 


הרב מיכי,

אבל אם אתה מבקש לזהות דווקא את המעמד כמייצג האלוקי , המחייב , החזרת בדלת אחורית , את הכוזרי , כלומר: חזרה להוכחה ההיסטורית , על כל הבעיתיות הכרוכה בה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 11:22 לינק ישיר 

ספרן, לא הבנתי את דבריך האחרונים.
אני מדבר על מה שמחייב מבחינה משפטית, ולא על ההוכחה לכך שזה אכן נאמר מפי ה'. הכוזרי אינו עוסק במקור התוקף המשפטי אלא בהוכחה שהתורה היא מה'.
מעבר לכך, מה רע בכוזרי? האם אמרתי באיזשהו מקום שיש לי משהו נגדו?
לסיכום: דבריי היו שהמחייב במצוות הוא שהן רצון ה' ושאני הכרעתי לקיימו. ההוכחה לכך שזה רצון ה' יכולה להיות ממעמד הרב סיני, או מתוך אמון בקול הפנימי שלי כמבטא את רצונו שניטע בי.

אוסיף כי זהו החילוק שהצעתי בין דברי הראי"ה על הקול הפנימי כמקור, לבין תורה מן השמים כמחייבת. היא מחייבת מפני שמקורה בשמים ולא מפני שניתנה בסיני. אם היא היתה ניתנת לנו במקום אחר, או לא ניתנת כלל ורק דרך הקול הפנימי שלי הייתי יודע על קיומה (אבל הייתי בטוח שזה רצון ה'), האם לא הייתי מחוייב לכך באותה מידה?
גם הטענה, לא של הכוזרי (שכן הוא עוסק בהיסטוריה, ולא במשפט וערכים), שמעמד הר סיני מחייב משפטית בגלל שנשבענו או התחייבנו שם, אינה יכולה באמת להוות את מקור החיוב. אני לא התחייבתי, וגם לא הייתי שם, ובמחילה אף אחד שלא יתחייב בשמי. גם אם המתחייב הזה מספר לי באגדותיו שהייתי שם ושהתחייבתי, לא הייתי מקבל (למה שאאמין לאגדות חז"ל יותר מאשר לתורה עצמה?).
על כן ברור שאם לא הייתי מקבל את המחוייבות לתורה לא הייתי מאמין גם במעמד הר סיני, או למצער לא מקבל את תוקקפו המחייב מבחינה משפטית. על כן לענ"ד המחוייבות המשפטית-ערכית אינה יכולה להתחיל ממעמד הר סיני.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 11:40 לינק ישיר 


מה הסיבה שאתה מזהה דווקא את הניתן בסיני כרצון השם?

מדוע אינך מסתפק בצו המוסרי , הפנימי , ורואהו כאלוקי?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 16:01 לינק ישיר 

בגלל השיקול ההיסטורי, של הכוזרי או דומה לו, ומכיון שאני מאמין שהיה מעמד כזה, ושהקב"ה התגלה שם, לכן אני רואה במה שניתן שם מקור לגילוי דבר ה'.זוהי הגישה המקובלת, ואינני רואה בה כל חידוש (לא נכנסתי בזמנו לאשכולו בן האלמוות של בוגי בענייני מעמד הר סיני ולתפיסות החדשניות שהוצגו בו, וגם אינני יכול להתייחס אליהם כאן, אך ממה שראיתי אני לחלוטין איני מסכים להן).
לשון אחר: הצו הפנימי שלי אומר שהיה מעמד הר סיני ושהתגלה שם רצון ה' באמצעות התורה שניתנה לנו. אז אתה יכול לומר שהכל צו פנימי. כבר כתבתי שמעמד הר סיני הוא רק היכי תמצי לדעת מה הקב"ה רוצה, ולא מקור תוקף משפטי.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 16:30 לינק ישיר 

מיכי,

מוזרה מעט התעלמותך מהעובדה שפשוטם של חז"ל ואף הלכותיהם מורה, שלמעמד הר סיני (ולכמה מאורעות שנגררו בעקבותיו) יש תוקף משפטי מחייב, ועד שאין מחייב אחר בלתו! (ע"ע מושבע ועומד מה"ס).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 16:36 לינק ישיר 

בכדי להחזיר את האשכול למסלולו, אסכם ואמשיך (בכל זאת, עוד מעט מרץ נותר לי אחרי 'מגרש השדים').
פתחתי בטענה של הראי"ה שהמושגים 'מאמין' ו'כופר' אינם ניתנים להפרדה ממושאי האמונה והכפירה. אם המושא אינו נכון, אז המאמין בו אינו מאמין (אלא כופר במידה מסויימת) והכופר בו אינו כופר (אלא מאמין במידה מסויימת).
בסוף דבריי הצבתי שתי שאלות: היכן הגבול האונטולוגי של מאפיינים של מושג. כלומר: אלו מאפיינים של מושג (אלוקים או אחר) כאשר הם משתנים אזי אנו עוסקים במושג אחר? בנוסח אחר: כיצד ייתכן שינוי במושג או ויכוח על מושג, אם ההגדרה היא עצמה המושג?
לטענתי חייבים להבחין בין המושג (עצמותו) לבין תיאוריו (צורתו). רק כך ניתן להבין ויכוח על מושגים או שינוי בהם. שינוי של מאפיין מקרי אינו משנה את המושג, ולכן אם מתווכחים על מאפיין מקרי, או שחושבים שהוא השתנה, זה עדיין נחשב דיון על אותו מושג (ברמה האונטולוגית-עצמותית). אולם אם הויכוח או השינוי הם במאפיין מהותי, או אז כנראה מדובר במושגים שונים.
למסקנה, הדבר נכון גם לפי הרמב"ם (בעקבות הערתו הנכונה של או"ח).

הדיון סטה לאחר מכן (עד עצם היום הזה) לגוף טענתו של הרב קוק, האם היא מבטאת עמדה חילונית או לא. עסקנו בשאלה מהו מקור האמונה והחובות הדתיות: האם מקור שהוא קולו הפנימי של האדם הוא מקור דתי לגיטימי, או שמא באופן מהותי זוהי חילוניות. כך טען דגים, וכן אורי ד (אם הבנתי).
על כך עניתי שלדעתי כאשר הראי"ה מדבר על הקול הפנימי הוא אינו מתכוין להחליף את מעמד הר סיני, אלא לפרש אותו ולהוססיף עליו (הכיוון הלא-דיכוטומי).

הקשר בין שני הדיונים הוא כדלהלן. אם אנו בוחנים את מושא האמונה, א אנו משתמשים בהתבוננות שלנו כדי לקבוע אותו. כך נוצרים שמים שהם לא השמים הנכונים, וכך ניתן גם לחזור אל השמים הנכונים. דגים טען שכל שמים שהם מעשי ידינו אינם יכולים להיות שמים של 'יראת שמים'.
על כך טענתי שכל שמים הם מעשי ידינו. זוהי נאיביות לחשוב שקיבלנו משהו מוגמר וחד משמעי מהר סיני. קיבלנו משהו היולי, שדורש עיבוד. לכן חלק מאיתנו עשו ממנו שמים מצומצמים (לדדעתם זה קורב יותר למקור ופחות משנים ממנו ויוצקים מתוכינו אליו), וחלקנו (=הראי"ה) עשו ממנו שמים רחבים.

כאן ניתן לחזור ושאול את שאלת הגבול, הן במישור התיאולוגי והן במישור הפילוסופי.
במישור התיאולוגי ניתן לשאול מה גבולות הפרשנות, ועד כמה אנו יכולים להרחיב את השמים שלכאורה קיבלנו מהר סיני? אלו הרחבות יהיו עדיין בתוך המסגרת?
במישור הלוגי-פילוסופי אני שואל על כל מושג: כיצד אנו יודעים בעת ויכוח או שינוי שאנו עוסקי םעדיין באותו מושג.
הדוגמא של 'מיהו יהודי' היא מובהקת. ההגדרה ההלכתית היא מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר כהלכה (עם תנאי התחלה שאברהם אבינו היה יהודי, שאל"כ ההגדרה אינה שלמה). כעת באים יהודים וטוענים שיש לשנות את ההגדרה, לדוגמא: מי שמשרת בצבא והוא אזרח נאמן. או: מי שיוצר אמנות בארץ ישראל ובשפה העברית, וחש ממשיך את מסורת אבותינו במובן התרבותי (גם אם לא הדתי). או: כל מי שחושב עצמו ליהודי (הגדרה מעגלית בעליל כמובן).
השאלה היא מדוע לא נוכל לקבל את כל ההגדרות הללו ולומר שכולם צודקים, אלא שהם מדברים על מושג אחר ומשתמשים לגביו באותו שם. נקרא לבעלי ההגדרות הללו 'ישראלים' ולמי שמקיים את ההגדרה ההלכתית 'יהודי', או להיפך. העיקר שלא יהיה בלבול. אז על מה הויכוח? הפתרון לכאורה פשוט.
ברור לי שהפתרון אינו פשוט, ויש ויכוח אמיתי. הסיבה לכך היא שהויכוח נסוב על מושג קיים ויחיד, שכולנו מתייחסים אליו. כל אחד מציע הגדרה אחרת של מאפייניו. אם מכלול ההגדרות הוא הוא המושג (כלומר אין עצמות קיימת מעבר להגדרות), אז ברור שאם ההגדרה היא שונה אז עסקינן במושג שונה, ואכן אין ויכוח. אולם אם יש למושגים עצמות, אזי הויכוח מוגדר כויכוח בגלל שאנו עוסקים באותו מושג. אחדד מאיתנו צודק והאחר טועה.

שאלותיי:
1. בכל זאת ישנה תחושה שבאיזשהו שלב אנו מפסיקים לעסוק באותו מושג. למיטב תחושתי ההגדרה של משרת בצבא ומשלם מיסים אינה מנסה אפילו להגדיר את המושג 'יהודי'. כאן באמת אין ויכוח.
2. גם לגבי האלוקות מתעוררת אותה שאלה: שינויו של איזה מאפיין יהווה אמונה במישהו אחר (להבדיל מכפירה, שניתן אולי להגדיר אותה לגבי כל טעות באמונה. כאן אנו עוסקים בשאלה מתי השינוי הוא אונטולוגי).
3. ניתן גם לדון בהקשר זה בשאלה: מיהו רפורמי ומיהו אורתודוכס טועה (או חולק)? זו אותה שאלה כמו שאלת השינוי הצורני מול השינוי האונטולוגי.
על כך אולי אפרט בהודעה אחרת, או באשכול אחר.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2005 16:51 לינק ישיר 

בא"א, רק כעת ראיתי את הודעתך.
הרי לא התעלמתי. הסברתי שלדעתי אם איני מחוייב לאמונה, שום מעמד הר סיני ושום אימרת חז"ל שקובעים לי שהייתי שם לא היו גורמים לי להתחייב. הסוגיות שנשבעתי בהר סיני מצויות בתלמוד שאת סמכותו לא קיבלתי.
על כן המחייב הבסיסי שלי הוא ההכרעה האישית. מכוחה אני מקבל על עצמי את המתחייב ממעמד הר סיני, ואולי אפילו מוכן לקבל את הטענה שהייתי שם (לפחות כפיקציה משפטית).

אגב, לגבי מושבע ועומד מהר סיני, דווקא שם מעניין לציין כי על אף שתפיסה כאילו היתה שם התחייבות ושבועה הלכתית רגילה היתה פותרת הרבה בעיות (בסוגית נדר חל על שבועה ועל מצווה), רוב הראשונים אינם מתייחסים לזה כך. לפי רוב הראשונים שבועה לא חלה על דבר מצווה לא בגלל הכלל של אין שבועה חלה על שבועה. בר"ן ניתן להוכיח שזה כן בגלל זה, ואכן לדעתי בגלל זה הוא יוצא טוב יותר מהרבה קשיים בסוגיא, ואכ"מ.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/9/2005 02:12 לינק ישיר 

"2. גם לגבי האלוקות מתעוררת אותה שאלה: שינויו של איזה מאפיין יהווה אמונה במישהו אחר"

ילמדנו רבנו מהי העצמות ומהם תואריה. האם 'ישות תבונית' היא העצמות ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/9/2005 15:02 לינק ישיר 

ההגדרה הבסיסית היא שהעצמות היא מה שנושא את התכונות כולן. כחומר ביחס לצורה.
לאור זאת אני חושב שהעצמות היא מופשטת מכל התכונות, כולל התכונה של 'היות יש תבוני'. הדבר היחיד שניתן לומר על העצמות הוא השם שלה (והי הצורה הלשונית להתייחס לעצמות בלי תיווכם של התארים והמאפיינים השייכים לצורה), ושהיא קיימת. פעם הציעה תלמידה שלי שגם אהבה מתייחסת לעצמות ולא למאפיינים, וזה צ"ע. בכל אופן כל תאור, מעצם הגדרתו כתיאור, שייך לצורה ולא לחומר (=העצמות).
ובכל זאת, ישנה תחושה ששינוי במאפיינים מהותיים מאד משמעו שינוי נושא הדיבור. למשל, בדוגמא של יצחקומר, לדבר על אלוקים כיש לא כל יכול, או על האדם כיש לא תבוני, משמעותו שאנו לא מדברים על אלוקיםם או על אדם אלא על משהו אחר בשיתוף השם.
ודוק', שינוי המאפיין הוא אינדיקציה לשינוי העצמות, ולא שהוא עצמו מהווה שינוי שלה.
וזו בדיוק שאלתי: האם ניתן לומר משהו אינטליגנטי על הגבול הזה. אילו מאפיינים הם מהותיים מאד, ולכן מהוויפ אינדיקציה לשינוי אונטולוגי.
ואולי אוסיף עוד שאלה: כיצד אנ וקובעים את הגבו להזה, אם אין לנו דרך להתקשר עם העצמות ישירות אלא דרך המאפיינים?
ושוב אדגיש שבבעיה הפילוסופית הזו מדובר בכל עצם, ולאו דווקא באלוקות.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/9/2005 18:50 לינק ישיר 

השאלות הנוקבות והגדולות, ככל הנראה
מעצם טבעם ('עצמות') אינן ניתנות לפתרון.
אם איני טועה, נמצאת הגדרה כזו באחד מספריו
של סולז'ניצין, שאת השאלות הגדולות
מעגלים קצת בפינות, לפי שאם עומדות על חודן
אין להם מענה ולא פתרון.

וכבר הבאתי מדברי המשגיח רבנו מאיר חדש זצ"ל,
שאמר (על הסתירה שבין ידיעה לבחירה), שכל
האומר שיש לו תשובה או הסבר לשאלה זו,
מוכח שלא הבין את השאלה. כי המבין אותה
יודע שאין לה תשובה. [ובעקבות זאת יש לעיין
בטיב תשובתו של הרמב"ם והשגת הראב"ד, ודובר על
כך באשכול אחר].

מכאן נראה, שבכלל הדיון באשכול זה לא תהיה סטיה
דיון גם בשאלות הנוקבות, היורדות עד לשיתין
[ולא בין השיטין], וכזכור במקרה של חשיפת
השיתין, תחול התפוצצות גרעינית של האנרגיה
שעליה הושתת תבל, ורק בשם המפורש אפשר להחזיר
המצב לתיקונו. ר"ל, מעמדו של השכל החושב כשלעצמו
('עצמות'), כמסוגל וכמוסמך לדון ולנסות להגיע
להכרעות בנידונים אלו.

עד כמה ניתן לסמוך על מסקנות הנובעות
ממחשבותנו בכלים הנתונים לנו. לשון אחר
עד כמה אפשר לסמוך על המקצוע המכונה פילוסופיה?
הלא כבר נצטבר ניסיון של אלפי שנות מחשבה
אנושית, האם הצלחנו כבר להגיע לדברים גדורים
ומוחלטים בתחומי המחשבות והדעות?

מה עוד שהפילוסופיה מקצתה שכל ורובה מלים נבובות
הסובבות על עצמן, כסוס עיוור בטחנת קמח, וכל כולה
טחינת מים.

מעבר לגיבובי מילים, אני עומד ומצפה מאז,
שיבוא החכם וילמדנו, מהו 'עומק המושג', כי
'קוצר המשיג', יכול אני להבין, גם ממשלים וגם
מדוגמאות, אך מהו 'עומק המושג'?
האם הוא דבר שאינו מושג לאף אחד,
האם הוא מושג רק לחברים ב'קבוצה'
אליטיסטית איזו שתהיה בלבד?
האם ההבדל בין מי שמבין את עומק המושג
ומי שאינו מבינו, הוא בזמן או במהות?

רגילים הוגי הדעות מבעלי המוסר והמשגיחים
להסביר שההבדל בין חי למדבר אינו נאמד
במספר דרגות שונה, אינו הוא מבות אחרת,
ואלף אלפי חמורים באלף אלפי שנים, לא יבינו
אל שכל תינוק ממין המדבר.

השאלה היסודית האם אנו יכולים לבטוח בשכלנו
לעיין ולהבהיר את הנושאים שנידונים כאן,
ואם תמצי לומר שאפשר, האם יש כלים ודרכים
לשכנע במשהו מתוך שלל הנושאים הללו?

יש לי חבר טוב בעל שכל חריף וחד כתער,
ואוהב הוא להישען על שכלו, בבחינת דברים
ובביקורת, ו8הדבר האהוב עלי מכול, הוא
להביאו לכלל הודאה שיש מיגבלות להשגות השכל!

וכבר היה לי פעם פתחון פה, אצל אחד מגדולי הדור
שעבר, גאון אדיר, ובעל שם גדול, שהעיר פעם על
אחד הראשונים שנתחלפה לו תוספתא בתוספות,
ולכאורה לא הייתה דרך לסתור הערה זו, שהוכחה
לא רק בשכל אלא בנתונים חותכים, וכאשר כתב
את הערתו סיימה, ודברי רבנו ... צ"ע.

חקרתי בדבר, ואף שאלתי בכתב ובע"פ, האם צ"ע
זה הוא מחמת ספק ביכולת השכלית ובבטחון
בהוכחות חותכות, שמא בכ"ז, פן ואולי, או
שאין זה אלא דרך כבוד לחכם קדום. ואמר
כי בשעת כתיבת הדברים היה בטוח בטחון גמור
בדעתו, ולא היה הסיום אלא מתוך ניהוג כבוד.

ןאף על פי כן נתברר בסופו של דבר, שההוכחה
לא הייתה הוכחה והיו דברים שלא היו ידועים
בדבר, ואותו גאון חזר בו בפומבי בע"פ
ובכתב כמה פעמים בהכרזה כי כאן המקרה של אין
אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהן.

יש כמובן להאריך הרבה בזה, ואנא בנקודה זו
חשוב להבהיר מה מעמדנו כאשר אנו באים לדון
בשאלות היסוד של האמונה והכפירה, של יסודי
היסודות של מעמדנו כנבראים, מול 'יוצר אתה
לכל יציר נוצר'. כמה שנות מחקר יש להשקיע בכל
פרט של מחשבה בנידון, כמה עומק של מחשבה,
וכמה ויכוחים ודיונים יש לקיים בדבר.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/9/2005 21:02 לינק ישיר 

דגים,
קשה להיכנס כאן לשאלת מעמדו של האדם מול הבורא ויכולתו לחקור חקירות.
על כן אסתפק בכמה הערות. הבורא כשלעצמו (=עצמותו) אינו נושא החקירה, אלא לכל היותר הופעתו לעינינו. ומכאן האמונה ביכולתנו לנסות ולהתקדם בחקירות כאלה.
באופן כללי אומר על הפילוסופיה כי אתה סקפטי מדי. בהחלט ישנן התקדמויות, ישנן הגדרות טובות ותיחומים של דעות ושיטות ורעיונות, אששר מסייעים לכל אחד להגדיר לעצמו את מחשבותיו ולבדוק את עקביותו. אכן קשה יותר להוכיח לחבירך משהו בכלים פילוסופיים, אם כי גם זה אפשרי אם ישנה הקשבה אמיתית.
תפקידה של הפילוסופיה הוא לנסות לסייע לכל אחד מאיתנו להגדיר לעצמו טוב יותר את מה שהוא חושב, ומה עולה מכך, ופחות להביא אותו למסקנות מחודשות שכפויות עליו.
רבים מתאכזבים מן הפילוסופיה מכיון שהם מצפים ממנה יותר מדי.
ואל ייקל ראשך בהבהרת הרעיונות לחושב עצמו, שכן זהו תפקיד חשוב מאד. אותם שאינם אמונים על המתודות הפילוסופיות בד"כ ינסחו ויגדירו באופן פחות טוב את רעיונותיהם, ואף ייכשלו בויכוחים.
על כן אל לנו לתלות ציפיות גבוהות מדי, אך גם לא מדי נמוכות.

למשל, ביחס לנושא האשכול. אמנם קשה לראות כיצד עלינו להתקדם בשאלה הראשונה אותה העליתי: כיצד נזהה מאפיין מהותי שהשינוי שלו פירושו אובייקט שונה (אונטולוגית).
אולם דווקא הקושי הזה מצביע על כמה כיווני התקדמות. אביא שניים שעולים בדעתי:
1. ראשית, חשוב להבין את עצם ההבחנה בין עצמות לבין מאפיינים. ויכוחים רבים של אלו המתעלמים מן הפילוסופיה כושלים בגלל חוסר הבנה בהבחנה זו. ראה דוגמת מיהו יהודי בדבריי למעלה, ולענ"ד תיווכח שהמסקנה אינה טריביאלית ובכ"ז היא נכונה.
2. שנית, השאלה השנייה אותה שאלתי: לא מתי אנו יודעים שמדובר במאפיין מהותי, אלא כיצד אנו מבחינים במאפיינים מהותיים, והרי פשיטא שאנו מבחינים בהם שאל"כ כמעט כל ויכוח שננהל הוא מחוסר טעם. כאן עולה תובנה חשובה, לפיה יש לנו יכולת כלשהי להבחין בין מאפיינים מהותיים ושאינם כאלו. יכולת זו היא יסוד מוסד בכל מדע, ובכל חשיבה שיטתית וממיינת, וחשוב להבין שהיא אינה תוצאה של תצפיות מחד, אך גם אינה שרירותית מאידדך. יש לנו חוש נוסף, מעבר לחמשת הרגילים, אשר מצליח להבחין (לא תמיד במדויק כמובן, וגם לא תמיד מוסכם) בהבחנות כאלה.

הנה שתי התקדמויות שבעיניי הן משמעותיות מאד מדיון שהוא לכאורה עקר ולא מסקני. אגב באותה צורת חששיבה ניתן לראות כיווני משמעות מדיונים 'עקרים' נוספים. תמיד כדאי לשאול מדוע הדיון עקר, ועוד לשאול אז איך בכ"ז אנחנו מרשים לעצמנו להסיק מסקנות אם אנו לא יכולים לבסס אותן. שתי שאלות כאלה יכולות להאיר כמה וכמה זוויות שלא היו ברורות בלעדיהן.

באשר ליסודות האמונה, כמו ביחס לכל מחשבה, אין לנו אלא את הכלים שלנו. וגם אם נגיע למסקנה (הסבירה) שהם מוגבלים, תיחום מוגבלותם והסקת מסקנות ממנה הם עדיין נושא לעיון השכלי. אף אחד אחר לא יכול לחשוב במקומנו, וקשה לראות כיצד נוכל לקבל מסקנות בלא מחשבה עליהן.


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/10/2005 22:43 לינק ישיר 

האם במערכת משפטית ישנה חשיבות לעיסוק בתיאור הבורא? השאלה מתי תיאור שגוי של הבורא יהווה כפירה מניחה שישנה חשיבות לדבר מה שאיננו כלול בשו"ע



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2005 01:00 לינק ישיר 

איל,
ראשית, ברוך הבא (אתה חדש במחוזותינו?).
ולגוף דבריך, הרי 'כפירה' היא מושג שיש לו השלכות הלכתיות רבות (שתיית יין של הכופר, מורידין ואין מעלין וכדו').


מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2005 01:07 לינק ישיר 

בחינה של ההגדרות הללו בהלכות תשובה של הרמב"ם מלמדת מספר דברים ראשית ציטוט מהרי"ף שאין לו מקור בש"ס ושנית הגדרה מצומצמת דיה שאיננה מצריכה דיון נרחב

במילים אחרות

מה שחשוב הוא האם האדם שומר שבת ולא תפיסותיו באשר לתארי הבורא

לעניין מחוזותינו בניק הזה כן

אגב מתי אתה מגיע לבר אילן?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אמונה שהיא ככפירה: קונוונציונליזם מושגי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.