בית פורומים עצור כאן חושבים

טיבם ואמינותם של מגידים - מהנבואה עד הזוהר ורמח"ל.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/7/2010 12:09 לינק ישיר 

מתוך מאמר יהודה ליבס


בעל עמק המלך והרמח"ל

ההשוואה לרמח"ל קרובה ומאלפת במיוחד: כידוע, ספרי הקבלה של הרמח"ל נחלקים לשני סוגים: סוג אחד שיטתי המסתמך על מקורות ספרותיים, בעיקר כתבי האר"י, וסוג שני אקסטאטי, המסתמך על דברי מגיד מן השמים ונשמות קדושות אחרות, ונכתב ברובו כחיקוי לספרהזוהר.167 והנה גם ר' נפתלי בכרך כתב שני סוגים כאלה: האחד הוא ספר עמק המלך, שהוא סיכום של הקבלה הלוריאנית, ושני ספר שבע רצון, שנכתב כחיקוי לספר הזוהר ומתוך הזדהות עם מחברו. גם למאפיין האקסטאטי של כתיבתו הזוהרית של הרמח"ל, ולגילויי המגיד שבה, היתה הקבלה בספר שבע רצון, שכן בדברי ההקדמה לספר זה (לפי השערתי), ר' נפתלי מעיד שכתב את ספרו בעזרת גילויים של נשמות עליונות,168 וגם לגילוי מיסטי כזה רומזת לדעתי המלה 'רצון' שבשם הספר.169 (אולי הדרך המיסטית של שבע רצון היא דרך ה'נשמה' שר' נפתלי מונה מעל לארבע שיטות הפרשנות שנרמזו לדעת המקובלים בראשי תיבות במלה 'פרדס': 'פשט רמז דרש סוד'. דרך ה'נשמה' מנויה מעל ה'סוד' אף שהיא 'נכללת' בו.)170 התיימרות מיסטית זו, שמשהו ממנה השתרבב אף לספר עמק המלך,171 יכולה להוסיף ולהסביר את האנטגוניזם שעורר הספר שבע רצון, ואף את זו שעורר ספר עמק המלך שהתיימרות זו נדפסה בהקדמתו, ואולי גם בכך אפשר להסביר את דברי ר' חיים הכהן ושאר המתנגדים.

והנה, על הרמח"ל גזרו הרבנים בני דורו והשביעוהו שלא יפרסם את הספרים שכתב מפי המגיד, ולא התירו לו אלא את פרסום הספרים השיטתיים.172 לפי השערתנו, גם לבעל עמק המלך קרה מקרה דומה:גם לו נגלו נשמות קדושות, וגם הוא כתב על פיהן ספר אקסטאטי בלשון הזוהר, הוא ספר שבע רצון. על ספר זה ועל מקורותיו ודרך כתיבתו יצא קטרוג חריף, שמנע את הדפסתו (בהקדמה הנזכרת מבקש המחבר סיוע מן העליונים להביא את ספרו לדפוס,173 ואולי גם מכאן ראיה שזו איננה הקדמה לעמק המלך שהוא הספר הנדפס בפועל אחרי ההקדמה), וממש כמו השבעת רמח"ל, שלא ידפיס את ספריו הזוהריים והאקסטאטיים. אך על ספרו השיטתי של ר' נפתלי, ספר עמק המלך, לא היה הקטרוג חזק כל כך, ולכן יכול היה להדפיסו, ממש כמו שנדפסו הספרים השיטתיים של רמח"ל. אבל, וגם זאת כמו רמח"ל, הספר הזוהרי והאקסטאטי של ר' נפתלי לא אבד לחלוטין: את הקדמתו התחכם ר' נפתלי והדפיס כאילו היתה אחת ההקדמות של עמק המלך, וגוף הספר נעתק כנראה בלי ההקדמה ובהסוואת שם מחברו, ונקרא לפי פתיחתו מאמר אדם דאצילות, וברבות הימים נוספו לו גם שני פירושים, וסופו שנדפס על ידי ר' משה גראף מפראג בספרו ויקהל משה.

אבל, כמו שנראה להלן, בכך לא הסתיים הדמיון בין ר' נפתלי לבין הרמח"ל ובין הסיבות שגרמו למחלוקת כנגד כל אחד משניהם.

 

 

המתח המשיחי של בעל עמק המלך

הסיבה העיקרית להתנגדות לרמח"ל היתה המתח המשיחי העצום שבכתביו, שעורר חשד של שבתאות.174 אכן, גם ספרי ר' נפתלי רוויים משיחיות אקטואלית חריפה, מהסוג שיכול לעורר התנגדות, וכבר ראינו שבדברי הפולמוס נגד השבתאות הותקף גם ספר עמק המלך,175 אף שקדם בזמן לתנועה זו. גם 'הקדמת שבע רצון' שלפנינו היא משיחית ביותר, ובה נצפית הגאולה ל'שנה זו'176 ממש שבה נכתבו הדברים.שנה זו היא שנת ת"ז, שהמחבר חישב ומצא שעולה בגימטריה כמנין 'זכו אחישנה'177 יש לציין שבכך שונה הקדמה זו מגוף ספר עמק המלך, ששם נצפית הגאולה לשנת ת"ח, ואילו שנת ת"ז נחשבת דווקא לשנת שיא ההצלחה של ישמעאל, שעליו נאמר (בר' כא, יח) 'לגוי גדול אשימנו', כי 'אשימנו' עולה בגימטריה ת"ז.178 במבט ראשון אפשר לחשוב שהקדמת שבע רצון נכתבה קודם, ואחר כך, כשנכזבה תקוות הגאולה, היא נדחתה לשנת ת"ח, אבל קשה לומר כך, שכן בשנת ת"ח כבר יצא ספר עמק המלך בדפוס, וקשה לחשוב שספר כל כך גדול הספיק להיכתב בשנת הדפסתו. ועוד, אין בשנת ת"ז כל מאורע שיכול להיחשב כשנת שיא לישמעאל, כלומר לאימפריה העותמאנית. אף מלחמת התורכים לכיבוש האי כרתים מיד הונציאנים עדיין לא הוכתרה אז בכל הצלחה. ועוד, לו נכתב עמק המלך בשנת ת"ח היינו מצפים, לצד הציפיות המשיחיות, גם לתיאורי החורבן והגזירות הקשות מיד הקוזקים וחמלניצקי, וכאלה לא יימצאו בספר, ככל הנראה.179 מכאן שעמק המלך נכתב לפני שנת ת"ז, ואין לתמוה שחישב את הקץ לשנת ת"ח, שהרי כך עשו, כידוע, רבים בימים ההם, מתוך הסתמכות על הזוהר, שציין שנה זו כשנת תחיית המתים,180 אך בשנת ת"ז, כאשר כתב את ספרו שבע רצון, היה המחבר אחוז התלהבות אקסטאטית, ולא יכול היה להמתין אפילו שנה אחת, והקדים את חישוביו לשנת ת"ז.

 

 

יומרתו המשיחית של בעל עמק המלך

משיחיותו של ר' נפתלי לא הצטמצמה לתחום התיאורטי של חישוב הקץ, בפעילותו הקבלית חשב הוא גם לעזור בתהליך הגאולה. כבר ראינו לעיל שספר שבע רצון נכתב כאמצעי ריטואלי לתיקון הקליפה,181 ולא רחוקה היא הסברה שתיקון זה נחשב למשיחי. ואולי ר' נפתלי ראה אף את עצמו כמשיח, שכן בכתביו מובאת התיאוריה שבכל דור מצוי צדיק אחד הראוי להיות משיח, אם תבוא הגאולה בימיו.182 על תיאוריה זו כתבתי במקומות אחרים, בהקשר לתורותיהם ולאישיותם שלר' נחמן מברסלב183 ור' יעקב עמדין.184 ושם דיברתי גם על התפתחות הרעיון ומקורותיו.185 עמדין ור' נחמן לא הביאו תיאוריה זו אלא כדי לטעון שהם עצמם ממלאים בדורם את תפקיד 'משיח הדור', וכך כנראה גם ר' נפתלי. חיזוק לדבר אפשר למצוא בקביעתו של ר' נפתלי שהאר"י היה משיח דורו, ובימי ר' נפתלי אנו מצפים שהאל 'יברא אותו פעם אחרת'186 קל לשער שר' נפתלי הזדהה ביותר עם דמותו של האר"י, שהרי חוץ מן הספר הגדול עמק המלך המוקדש לסיכום קבלת האר"י, ר' נפתלי העז אף לכתוב תורה זו בסתם, כאילו הוא עצמו האר"י, בספר שבע רצון, כמתואר לעיל. ואף נדמה שדמותו של משה, הרועה הנאמן והגואל הסובל, מתוארת ב'הקדמת שבע רצון' דלהלן, כמו במקורו בספר רעיא מהימנא, מתוך הזדהות אישית רבה,187 שהרי חיי הנדודים והריב של ר' נפתלי בודאי גם הם לא היו קלים. פרשה זו, של ההזדהות המשיחית, קשורה לדעתי גם עם הזדהותו של המחבר עם רשב"י ולכתיבתו בלשון הזוהר, שכן, כפי שהראיתי במאמרי על דמותו של רשב"י שבזוהר188 המחברים שכתבו בדרך זו נטו להזדהות דווקא עם הצד המשיחי בדמות רשב"י, ור' נפתלי איננו יוצא מכלל זה. אמנם הזדהותו של ר' נפתלי עם המשיח אינה מפורשת, אך כנראה היו לו תורות אזוטריות בעניין זה, שכן הוא מסיים את דבריו דלעיל במלים: 'וזה לא יובן אלא בשער תיקון משיח'.189 'שער' זה לא נמצא בספר עמק המלך שבידנו, ואולי נגנז (אומנם גם שערים אחרים נזכרו בספר ואינם בו,190 ואולי הספר שבידנו איננו שלם).

ואף דברים מפורשים של התיימרות והתפארות אישית מפורשת, שאין כדוגמתה, מצאנו בהקדמה זו, שר' נפתלי מעיד בה על עצמו, שעוד לפני בריאת העולם נבראה נשמתו,191 ונצטוותה לכתוב את הספר.192 דומני שאפשר לחבר קביעה זו עם המיתוס דלעיל שפיתח ר'נפתלי בספר עמק המלך, שלשם בריאת העולם חשב הקב"ה על הצדיקים העתידים להיברא. מחיבור של שני המוטיבים יוצא שבעיקר חשב על נשמתו של ר' נפתלי, ששימשה, אם כן, כלי לבריאתו של העולם, וכן אף לגאולתו, שהרי הבריאה היא ראשית הגאולה, ובעיקר לפי ספר עמק המלך, שכזכור מדבר על שלבי האצילות הראשונים במונחים משיחיים.193 ואף אם נתעלם מתיאורים אלה על אישיותו המשיחית של ר' נפתלי, מכל מקום בהקדמה זו נאמר במפורש שהכוונה בכתיבת הספר (בין אם המדובר בספר עמק המלך ובין אם המדובר בספר שבע רצון) היא כוונה משיחית: למהר ולהביא את הגאולה למעלה ולמטה.194

בודאי יש להוסיף יומרות משיחיות אלה לסיבות הטרוניה של חכמי הדור כנגד ר' נפתלי, כפי שיומרות דומות היו גם מן הסיבות להתנגדות שעורר הרמח"ל.

 

 

ביקורתו החברתית של בעל עמק המלך

אבל ר' נפתלי לא הסתפק בהתיימרות משיחית אישית, ולא נרתע מן המחלוקת עליו, והוסיף ועורר אותה במו ידיו בהתקפה חזיתית מצדו על ראשי העם בימיו, וימות המשיח של ר' נפתלי נשאו גם אופי של מהפכה חברתית. כך, למשל, מצאנו שר' נפתלי (בעקבות בעל תיקוני זוהר)195 מונה חמש כתות שעל המשיח לכלותם בשנת ת"ח. וכך הוא מתאר אחת מהן:

גבורים הם הכת השלישית. גם יש מהם בגלות החל הזה196...הם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות... הכל עושים לשם יוהרא ולא לשם שמים... ומצד אחר מתגברים על ישראל דאינו כעפרא דארעא... מצד אחר מתגברים על ישראל בנשיאות ומורישים גדולה לבניהם בחזקה ועושים מעט טובה לשם גאוה בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא בתם לב... ומכ"ש197 שגוזלים בענין המס ומחזיקים עוות דינא בשביל הנאותם. 198

כללו של דבר. אין לראות בבעל עמק המלך רק מסכם של קבלת האר"י.לפנינו מיסטיקאי בעל יומרות משיחיות, השב ונוקט בדרכו של רשב"י לגאולת עמו.

 

 

 

 

נספח: לשון 'הקדמת ספר שבע רצון'

לסיום, אביא הנה את ההקדמה הזו, עם הערות מפורטות (ובתוספת סימני פיסוק), ומהם יוכל הקורא לשפוט על שייכותה לספר שבע רצון, ועל אופיו של הספר ושל מחברו:

אמר מחברא דספרא דא: ארימת ידי בצלותא לעורר האי רצוןלעילא199 באתערותא דלתתא.200

רבון דכל עלמין עתיקא קדישא עתיקא דעתיקין סתימא דכלא.201 ברשו דילך אנא איעיל לגלאה רזין טמירין וקדישין בחיבורא דא202 כמה דאת ארמיזת באורייתא דילך203 'ונפתלי204 אמר נפת"לי שבע רצון'205 תרין זמנין, כמה דאת אמר206 'הוא צוה207 ויהי הוא צוה ויעמוד'.208 דעד לא אברי עלמ'[א] אנת גזרית עלי למיחת בחיבורא דא.209 ועל דא גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.210

יהא רעוא דילך לאתערא האי אה"בה211 בין אינון דודים212 דלעילא.213 ולחזות בנוע"ם ה' ולבקר בהיכלו214 דקודש קודשין.215 באתמשכות' דמבועא דאקרי רצון216 ובהיפוכא דאתוון נו"צר217 חסד, דאיהי מזלא עילאה דאתכלילא ביה מזלא תתאה דאתקרי ונק"ה.218

יהא רעוא מן קדם שמא קדישא דילך יה"וה219 דאתכלילו ביה כלא נהוריא וכלהו עלמין אתכלילו ביה, דתיהב לי חולקא באינון משכילין דאתמר בהון220 והמשכילים יזהירו כזוה"ר הרקיע.221 דאינון שתין רבוון מארי מתניתין דלעילא ובשיתין רבוון מארי מתניתין דלתתא.222 ובאילין שתין רבוון מלאכין קדישין דלעילא223 כולהון יתכנשון לגלאה לי רזין סתימין דרש"בי וחברוי.224 למיהך בהו בארח קשוט כמד"א225 'כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם' וגו'.226 ובעותי מן קב"ה ושכינתיה למיהב לי רשו לגלאה בספרא דא רזין סתימין דנשמתין דמתיבת' עלאה דלעילא ומתיבת' תתאה227 על ידא דשבע טורין עילאין דאינון תלת אבהן ורעיא מהימנ' ואהרן ודוד ושלמה ואליהו עמהון228 ולכל נשמתין דמתיבתאין דאזלין ערטילאין229 ומלאכין די ממנן עלייהו ואזלין ערטילאין בגינייהו דאינון בתולות אחריה ריעותיה230 דשכינתא231 ואינון ערטילאין מינה ואקרון 'חבירים מקשיבי' לקולך'.232 ועליהון אתמר 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה'233 בגינה. והכי אינון חיילין דמלכא ערטילאין מיניה דאתמר בהון 'הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מ"ר יבכיון',234 ואתמר בהון 'אי כ"ה ישבה בדד'235 דשכינתא יתבא בדד מן חיילהא,236 דאתמר בשכינתא 'וחסידך יברכו כ"ה'237 בשכמל"ו.238 ועל קב"ה ושכינתיה אתמר בהון 'כציפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו'239 דאתמר ביה 'ה' איש מלחמה'240 ובגיניהון אזלין כלהון ערטילאין. ובזמנא דאיהו ערטילא' בלא לבושין דאבא ואמא ותרין עטרין דעתיקא קדישא241 מתרין מזלין דדיקנא דיליה.242 תלמידי חכמים וצדיקים ואנשי מדו"ת דילה243 כלהו אזלין מנדדין מדוך לדוך מאתר לאתר,244 כמה דאוקמוה חברייא מארי מתניתין 'דור שבן דוד בא אנשי חי"ל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו'.245

ובג"ד246 אסתכם קב"ה ושכינתיה למעבד חיבורא דספר הזוה"ר247 על ידא דרבי שמעון בר יוחאי ותלמידוי, כן יסתכ' קב"ה ושכינתיה למעבד על ידא דילי ספרא דא.248 וכמו דרשב"י כניש ביה עילאין ותתאין לאשכחא ביה נייחא לשכינתיה בגלותא וחירו לבנהא, הה"ד249 'גם צפור' דא שכינתא 'מצאה בית ודרור קן לה',250 באמא עילאה דאתקריאת דרור וחירות לה ולשכינתא, דאתמר באמא עלאה 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה'.251

רבון דכלהו עלמין, יהא רעוא מן קדם עתיק יומיא עתיקא קדישא עתיקא דעתיקין ותרין מזלין דיליה252 אינון תרין מרגלאין דתליין בדקנא דאהרון כהנא רבא דאתמר בהון 'כט"ל חרמון היורד על ראש הזקן זק"ן אהר"ן שיורד על פי מדותיו'253 דאבא ואמא לזעיר ונוקביה. 'כי שם צוה ידו"ד את הברכה חיים עד העולם'254 דשכינתא255 ומנה256 לנו.

ויהא257 רעוא דילך לאכללא בי עילאין ותתאין לסייעא לי בחיבורא דא258 ולאשתכחא עמי כל חד וחד בעין השכל259 דילי בין בכתיבה ובין בדבורא, ובשאר חיבורין למכתב בהון רזין טמירין בחילא דשמך יהו"ה ובכל הוויין דנהרין מיניה ובכל שמהן דכינויין,260 דכלהו יזהירו מיניה, הכי יהון כלהון עילאין ותתאין מסייעון[!] לי261 לאצלח' לאייתאה לחיבורא דא על ידא דילי לאייתאה ליה לאדפסא ליה,262 למזכי בהון קב"ה ושכינתיה ועאנא קדישא למפקא יתהון מן גלותא דא263 דאתמר ביה 'עמו אנכי בצרה',264 כמא דא"א265 'ושב ה' אלהיך את שבותך', ואוקמוה חברייא266 'ישוב לא נאמר אלא ושב', דקב"ה ושכינתיה יתובון עמנא לאתריהון. והב רשו לכלמאן דאיהו מזרעא קדישא דיעסוק בספרא דא בחילא דשמך לאזדמנא ביה מיד כהרף עין לגלא' ביה כל חד וחד מילין יקירין ורזין גניזין קמי קב"ה ושכינתי' דאיהי יחידאה בגלותא267 לאנהרא בשמך בהאי חיבורא ולאתחבר' עמך בהאי חיבורא268 ולאתקשרא ביה לגבך בכמה קישוטין לקיים בה 'וראיתיה לזכור ברי"ת עול"ם'.269

קום רעיא מהימנא ותיקום משינתיך לאתער' משינתהון אינון דמיכי חברון270 ושבע טורין עילאין271 דפורקנא בך תליא, דאתמר בך 'עד כי יבוא שיל"ה'272 חושבניה 'משה'.273 אתון בנין קדישין ודאי אית לכו לאתערא שכינתא דאיהי בגלותא,274 כאמא דאזלת בתר ברה בשווקים וברחובות דלא יבאשון ליה.275 ולית לה נייחא בגלותא דאתמר בה 'מי יתנני במדבר מלון אורחי''.276 דהא חיוון ודובין קא אתיין למיכל עאנא קדישא דקב"ה, דאתמר בהון 'ואתנה צאני צאן מרעיתי'.277 דכען מטא זמנא דאתמר בהון 'ויאכלו את ישראל בכל פה'278 כמה דאת אמר 'רבי"ם279 קמים עלי רבי"ם אומרי' לנפשי אין ישועתו280 לו באלהים סלה'.281 דהא בכל דרא ודרא אתון282 סבלין כמה דוחקין בגינייהו בארח נסתר283 דאתמר בך 'אכן חליינו הוא נשא ובחבורתו נרפא לנו',284 דקברך בגלותא לבר מארעא קדישא,285 דאנת סבלית צערא בגין קב"ה ושכינתא דאתמ' בהון 'והו"א אסור בזיקים בתוך הגולה'.286

ובחילא287 דשם הוי"ה ובכל הוויין דיליה288 ובכל כינויין קדישין ודכיין דיליה289 יתערון עמכון שתין רבוא מארי מתניתין290 שתין רבוא מלאכין עילאין ותתאין291 ושתין רבוא נביאים292 למהוי כולהו אולפין זכו293 על ישראל לשזבא לון מאלין חיוון בישין למהוי קב"ה מחיל להון כלחוביהון ולמפרק לון ולקיים בהון 'מדלג על ההרים'294 דאינון קצים.295 'המזכירי' את יד"וד אל תתנו דמי לו'296 עד יערה לגבייהו קב"ה ברחמי.297

קום אליהו כהנא רבא298 חגיר חרצין299 וצלי על עאנא קדישא קמיה קב"ה ושכינתיה, דאנת דליג עלמא בארבע טאסין300 לאשכחא כל חד וחד מישראל דמקיימין אות ברית קיימא קדיש'301 בחילא302 דשמא יהו"ד וכל הוויין וכינויין דיליה.303 לא תתעכב לנטלא רשו מק"בה ושכינתיה לנחתא לנטרא ענא קדישא, ותתעטר בכל שמהן דק"בה לאגנא בהון עלייהו304 ולמפרק להון ולאוקמא שכינתא קדישא לחברא לה בק"בה, ויתקיים בה 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת',305 ואיהו יומא דעתיקא קדישא בעי לאוקיר דקנא קדישא דליה, דאתמר ביה 'יום אחד יודע לה' לא יו"ם ולא ליל"ה306 והיה לעת ערב יהיה או"ר'.307 ומן יומא דא יתגלה נהורא דרועא ימינא דק"בה דיתנהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא308 דאתמר בה 'ביום ההו' יגלה יי' שנית ידו הגדולה'309 ויתבר שולטנותהון דסטר' אוחרא לדחייא להון מהאי סולם דנער מטטרון לנהר דינור310 עד אתרא דאתקרי 'מצולת ים'.311

ובזמנא ההיא ישחטון מלאכיא קדישין ומארי דאפייא312 אוכלוסי סטרא אחרא313 כגדין ואמרין וכבשין דיומ' כיפוריא. וביומא דא אנת קב"ה בלחודך זמינית לאתערא גבורתך על אינון תנינייא, דאתמר בהון 'והיה ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין (עור)314 אשר בים',315 דאתקריאת 'מצולת ים'316 בעלמא נוקבא דתהומא רבא,317 ואינון סמאל ולילית ערלה בישא318 בדבר ובד"ם תשפטנו319 ואם יגביה כנש"ר320 משם אורידנו נאום ה'321 למצולת ים, כמא דעבדית בפורקנא דמצראי, דאתמר 'ועברתי בארץ מצרים אני ולא שרף אני ולא מלאך אני ה' אני הוא ולא אחר'.322 ועל דא אתמר 'הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו'323 כך תעביד בשתא דא324 לקנא' ביה קנאת את קיימא קדיש'325 על האומרים 'ערו ערו עד היסו"ד326 ב"ה'.327 ואנת תפרוק לן בשתא דא328 דאת לביש קנאה329 על קרתא דירושלם דלעילא,330 דאתמר בה 'רשפי' רשפי קנאת א"ש של הב"ת י"ה',331 דשכינת' איהי ברתא דאבא ואמ'.332 ורמיז' במלא333 דא חושבן שתא דא דאיהו חושבן זכ"ו אחישנ"ה.334

יהא רעותא דילך עם אבא דאמא335 דילי עטרת ראשי, דנטליה336 להון מיני,337 לאוטב' להון מתלת עשר נהרי אפרסמונ' דכי'338 דאקרון צרור החיי'339 ואלין מילין דיתחדשון מפומי יתעבדון כתרא340 דזיהר' עילאה מזוהר נועם ה'341 על רישיהון אמן, לאתערא מיין נוקבין342 אל מלכא ומטרונית' בנפשיהון, ונשמתיהון יהון מיין דכרין לאתערא מלכא ומטרוניתא לאבא ואמא קדישין.343 ומלאכים קדישין יקומון על שמאלא וימינא דילי לאבדלא מיני כל אינון מקטרגין דאינון מסכא דאבדלתא344 דילי, ובחילא דתיהב לאינון מלאכיא יפלון מימינא דילי רבוון ומשמאלא דילי אלף345 דאתיין מחובא דאדם קדמאה.346

ואנת תתגלי עלי בעין השכל347 דילי בכל זמנא דתצטריך לי, ותשזיב יתי מכלהון שגיאין348 וחובין בישין, ותשדר לי סייעתא דילך.349 ולא תשתכח350 אוריית' דילך מפומי ומפומיה דזרעי וזרע זרעי עד עולם.351 ותקבל צלותאי ברחמי. יהא רעוא מן קדמך דתשלים משאלון[!] דלבאי ולבא דכל עמך בית ישראל לטב ולחיים ולשלם.352 דאנת גלי קדמך דלא ליקרא דילי עבידנא ספרא דא ולא ליקרא דבית אבא אלא353 לזכאה בהון עמך קדיש' ולחברא לך עם שכינתיך קדיש', ולמפרוק לנא פורקנא דימינא354 על ידא דתרין משיחין אד"ם ויו"סף355 דיסגדון לשמך קדיש' בגו טורא רברבא דהר חורב356 וישתני שמיה ויתקרי הר המוריה כדלמקדמין.357 מקוטרת מור ולבונה358 זכה, בתרין עשר סמניא דקטורתא359 דאקרי צרור החיי'.360 בריך כתרך ואתרך361 ושמא דילך לעלם ולעלמי עלמיא אמן.362

 ---------------------

  166ראה מאמרי 'התיקון הכללי של ר' נחמן מברסלב ויחסו לשבתאות', ציון מה (תש"ם), עמ' 245-201 (ושוב בספרי [הערה 18] עמ' 238­-261).

167 ראה מ' בניהו, כתבי הקבלה של רמח"ל, ירושלים תשל"ט, עמ' 227­-237. למעשה הגבול בין שני הסוגים איננו חד לגמרי; לדעתי ספר אדיר במרום, הוא פירושו של הרמח"ל על האידרא, נוטל חלק בשני הסוגים (ראה בניהו (שם), עמ' 179-173. אבל שני סוגים אלה נבדלו לחלוטין בתודעת הרבנים המחרימים, ראה להלן הערה 172.

168 ראה להלן ליד הערות 61 ,29 בנספח.

169 על משמעויות נוספות של השם ראה לעיל הערות 102, 103.

170 גם זאת נלמד מרשימת הספרים שר' נפתלי מעיד שחיבר: 'והספר השלישי הוא החיבור הגדול על חמשה חומשי תורה ונביאים וכתובים הנקרא ארבע ראשים בו יפורשו הפרשיות על ה' אופנים הוא פרדס"ן של חכמים, אשר הוא נוטריקון "פשט "רמז "דרש" סוד "נשמה הם ה' דרכים, והדרך של הנשמה נכללת בהסוד עצמו'. (עמק המלך ה טור א, מעמודי ההקדמה).

171 ראה למשל עדותו על שמיעת בכי השכינה, עמק המלך, קמג טור א.

172 ראה בניהו (הערה 167), ואף במקומות אחרים בספר זה, לפי המפתח ערך 'שבועת רמח"ל'. וראה מ' בניהו 'שבועת רמח"ל לחדול מלחבר ספרים על פי ה"מגיד", מהותה ותוצאותיה', ציון מב (תשל"ז), עמ' 48-24. וראה י' תשבי, 'קובץ של כתבי קבלה מגנזי רמח"ל', קרית ספר נג (תשל"ח), עמ' 178-179 והערה 60.

173 ראה להלן ליד הערה 64 בנספח.

174 על יחסו של הרמח"ל אל השבתאות ועל התסיסה המשיחית בחוגו ראה י' תשבי, נתיבי אמונה ומינות, רמת גן תשכ"ד, עמ' 169­-203.

175 לעיל הערות 18, 82.

176 ראה להלן ליד הערות 126, 136 בנספח.

177 ראה להלן הערה 136 בנספח ולידה.

178 ראה עמק המלך לג טור ב, סח טור ב, עט טור ג, קכג טור ג. וראה שלום (הערה 123), עמ 71.

179 יוצא מן הכלל הוא הקטע המצוי בדף קמא טור ג. אך לדעת ג' שלום גם קטע זה איננו נוגע לגזרות ת"ח אלא לגזירות קודמות. ראה שלום, שם, עמ' 55.

180 ראה שלום, שם, עמ' 74-70.

181 ראה לעיל, הערה 84 ולידה.

182 עמק המלך, לג טור ב. וראה שלום, שם, עמ' 71.

183 ראה מאמרי (הערה 166), עמ' 203-202 הערה 7 (ושוב בספרי שם, עמ' 238 והערה 7).

184 ראה מאמרי 'משיחיותו של ר' יעקב עמדין ויחסו לשבתאות',תרביץ מט (תש"ם), עמ' 139 הערה 155, וכן עמ' 142 והערה 180 (ושוב בספרי [הערה 18] עמ' 204 והערה 155, 205 והערה 180).

185 במקומות אלה ימצא המעיין גם הפניות לדברי חוקרים אחרים, ועתה יש להוסיף את י' תשבי, משיחיות בדור גירושי ספרד ופורטוגל, ירושלים תשמ"ה, עמ' 157-156.

186 עמק המלך, לג טור ב. על משיחיותו של האר"י בספר עמק המלך ראה שלום, שם, עמ' 55.

187 ראה להלן ליד הערות 88-72 בנספח.

188 במקום דלעיל בהערה 161.

189 עמק המלך, לג טור ב.

190 ראה קמב טור ג: 'ובשער הנשמות אדבר בו באריכות'.

191 להלן ליד הערה 10 בנספח.

192 להלן ליד הערה 11 בנספח.

193 ראה לעיל ליד הערות 130-113.

194 ראה להלן בנספח, ליד הערות 50, 65, 70, 155 ועוד.

195 זוהר ח"א, כה ע"א, שייך לתיקוני זוהר.

196 לפי עובדיה א, כ.

197 = ומכל שכן.

198 עמק המלך, סח טור א-ב. וראה שלום, שם, עמ' 56-55. שלום ציטט מן הספר קטעים אחרים באותה רוח.

199 השוה זוהר ח"א, סה ע"א: אמר רבי שמעון: ארימת ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא לעילא...'. המאמר הזוהרי הפותח במלים אלה מצוי בחלקו עוד פעמיים בספר הזוהר (ח"ב,רכו ע"א; ח"ב, רסח ע"ב). והוא נחשב בין החלקים העמוקים ביותר בספר, וכך כבר על פי תודעת הזוהר, לפי לשון שבועת רשב"י דלעיל (על פשר נוסחת השבועה הזאת ראה זוהר ח"ג, קצה ע"ב). גם הרמח"ל מפרש אותו כמה פעמים (הוא מכנהו 'מאמר הרעותין). במקום אחד משלב הרמח"ל מאמר זה בתוך אידרא רבא (ראה בניהו [הערה 167 בגוף המאמר] עמ' 176), ואולי מצא כך באחד מכתבי היד של האידרא, שכן קטע זה מכונה בשם 'אידרא' גם בפי מקובלים אחרים, כגון ר' אלחנן סגי נהור, בן דור גירוש ספרד (ראה: א' גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ת"א תשל"ו, עמ' 459 והערה 176). גם הרמ"ק עסק באריכות במאמר זה.ראה: מ' קודובירו, פרדס רימונים, שער יא פרק ו, מונקאטש תרס"ו (דפוס צילום: ירושלים תשכ"ב), סג טור ד - סה טור א. עניין הרצון, שנדרש גם בהמשך, הביא כאן ר' נפתלי כנראה גם כדי לרמוז לשם הספר שבע רצון.

200 בראש מאמר אדם דאצילות מצאנו כזכור קשר אסוציאטיבי בין 'אתערותא דתתאי' לבין 'רעותא עילאה' (ראה לעיל ליד הערה 116 בגוף המאמר). דמיון זה בין ראשית ההקדמה שלפנינו לבין ראשית הטקסט של מאמר אדם דאצילות יש בו חיזוק להשערתי שאין זו אלא הקדמה לטקסט ההוא.

201 השוה תיקוני זוהר (מהדורת מוסד הרב קוק), יז ע"א, הקדמה שניה ('פתיחת אליהו'). באשר לכינויי האל שכאן השוה למשל זוהר ח"ג, רפח ע"א, אדרא זוטא.

202 השוה תיקוני זוהר, א ע"א (הקדמה): 'רבי שמעון וחבריא... כדאתכנשו למעבד האי חבורא רשותא אתיהיב לון... ועלת על כלא יהיב רשו... לגלאה לון רזין טמירין דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דרא דייתי מלכא משיחא'.

203 דב' לג, כג.

204 בפסוק: ולנפתלי.

205 רמז לשם המחבר וכנראה גם לשם הספר.

206 תה' לג, ט.

207 בפסוק: אמר.

208 כוונתו: נפתלי, כלומר הוא עצמו, עלה במחשבה ('היה') לפני בריאת העולם, ונברא למעשה רק אחר כך. וראה לעיל בגוף המאמר ליד הערה 191 ולאחריה.

209 ראה לעיל, ליד הערה 192 בגוף המאמר.

210 תה' קיט, יח.

211 המלה כתובה בהדגשה ובאותיות גדולות.

212 המלה כתובה בהדגשה ובאותיות גדולות.

213 הכוונה: בזכותו של ר' נפתלי הוא יתעורר הזיווג בין הספירות העליונות הנקראות 'דודים'. השוה למשל זוהר ח"ג, ד ע"א. וראה לעיל הערה 131 בגוף המאמר, ולהלן הערה 144.

214 תה' כז, ד. 'נועם' ראה להלן הערה 143.

215 כינוי לספירת בינה.

216 המלה כתובה בהדגשה ובאותיות גדולות. זכר ל'שבע רצון'.

217 המלה כתובה בהדגשה ובאותיות גדולות.

218 ראה זוהר ח"ג, רפט ע"א, אדרא זוטא: 'והאי רצון אתפשט לתתא... ודא איהו נוצר חסד'. ובהמשך העמוד מדובר שם על המזל העליון שכל המזלות תלויים בו. 'נוצר חסד' ו'ונקה' הן המידה השמינית והשלוש עשרה משלוש עשרה מדות הרחמים שאמר משה (שמות לד, ו-ז), ובקבלת האר"י שתי מדות אלה נקראות מזל עליון ומזל תחתון (ראה עץ חיים, ירושלים תר"ע, שער יג פרק ט, סו טור ג: 'והנה אלו ב' תיקונים נקרא מזלא והם ב'מזלות... ואין בכל הי"ג תיקונים האלו שיהיה נקרא כך אלא אלו השנים, העליון נקרא נוצר תיקון הח, והתחתון נקרא ונקה תיקון י"ג, ושניהם כל אחד נקרא מזלא'). גם בזוהר מצאנו שהתיקון השמיני והאחרון נקראים בשם מזל (ח"ג, קלד ע"א-ע"ב,אדרא רבא), אך שם אינם נקראים בשמות 'נוצר חסד' ו'ונקה', אלא בשמות המקבילים משלוש עשרה מידות הרחמים הנמצאים בדברי הנביא מיכה (מיכה ז, יח-כ). עניין 'נוצר חסד' כמזל עליון מצוי גם במאמר אדם דאצילות פרק שביעי (ויקהל משה (הערה 106 בגוף המאמר) כט ע"א, ובפירוש שם מוסבר שמלת 'נוצר' היא אותיות 'רצון' וכן 'צנור'. גם הקשר למזל השני, הוא 'ונקה', מוסבר באריכות בפירוש זה.

219 השם כתוב באותיות גדולות.

220 דנ' יב, ג.

221 פסוק זה נדרש פעמים רבות בספר הזוהר ובתיקוני הזוהר, וממנו לקח ספר הזוהר את שמו (לכך, בודאי, רומז גם סימן ההדגשה במלה זוה"ר), והוא משמש שם כסיסמה המבטאת את תודעתם העצמית של מחברי הזוהר. בבקשת חלק 'באינון משכילים', מביע בעל עמק המלך את הזדהותו עם בעלי הזוהר. מעניין לציין, בהקשר זה, שבספרו האחר, גן המלך, הוא מפרש את הפסוק מדניאל לא רק על דורו של רשב"י אלא על תלמידי רשב"י שבכל דור! ראה כ"י אופנהיים (הערה 82 בגוף המאמר), דף 5 ע"ב ואילך!

222 ראה זוהר ח"א, רסז ע"א, השמטות, רעיא מהימנא: 'ושתין רבבן דמתיבתא תתאה... ואוף שתין רבוא דמתיבתא עלאה'. וראה להלן הערה 106.

223 ששים רבוא מלאכים נזכרו במסכת שבת, פח ע"א. ראה להלן הערה 93, 106.

224 באידרא רבא השתתפו גם המלאכים, ובאידרא זוטא נשמות שלצדיקים מגן עדן. ראה זוהר ח"ג, רפז ע"ב - רפח ע"א, אדרא זוטא. וראה גם לשון פתיחת תיקוני זוהר דלהלן בהערה 29.

225 = כמה דאת אמר. הושע יד, י.

226 המשך הפסוק: 'ופושעים יכשלו בם', וקוצר מטעמי נימוס. ואולי כאן רמז למודעות על ביקורת כנגד מחקי הזוהר.

227 השוה פתיחת ספר תיקוני זוהר: 'והמשכילים - אלין רבי שמעון וחברייא. יזהירו - כד אתכנשו למעבד האי חבורא, רשותא אתיהיב להון ולאליהו עמהון ולכל נשמתין דמתבתאן לנחתא בינייהו ולכל מלאכיא באתכסיא ובארח שכל. ועלת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין ולכל הויין ולכל כנויין לגלאה לון רזין טמירין כל שם בדרגא דיליה, ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דרא דייתי מלכא משיחא.' באשר לשתי הישיבות ראה גם זוהר חדש,יתרו, לו טור ב: 'תרין מתיבתין אית לעילא, מתיבתא דההוא נער מטטרון ויתיבתא עילאה דקב"ה'. וראה לעיל הערה 24.

228 ראה זוהר ח"ב, קנו ע"א. שם משה יוסף ודוד נקראו 'טורין עלאין'. וראה גם תיקוני זוהר, תיקון כא, מד ע"ב (וראה ניצוצי זוהר שהביא שם מקורות מלשון חז"ל), מה ע"ב. וראה זוהר חדש קד טור א (יצוטט להלן בהערה 72).

229 ראה זוהר ח"ג, רעח ע"א, רעיא מהימנא; ועוד.

230 תה' מה, טו.

231 ראה תיקוני זוהר, תיקון ו, כב ע"ב: 'ויהיב לון [לישראל] נפשאן יתירין דאינון בתולות אחריה רעותיה, דקא אתיין עמה [עם השכינה]. וכמה מלאכים ממנן ומשמשין דלהון קא אתייאן עמהון'.

232 שה"ש ח, יג. פסוק זה נדרש פעמים רבות בספר הזוהר על הקב"ה, המלאכים ונשמות הצדיקים בגן עדן המקשיבים לקולו של העוסק בתורה בתיקון חצות. ראה למשל זוהר ח"א, עז ע"ב.

233 יש' סו, י. ספר הזוהר מכיר גם בכת של מלאכים הנקראים 'אבלי ציון' (על שם הכת בשר ודם המתוארת בפסיקתא רבתי), שתפקידם להתאבל על חורבן ירושלים. ראה למשל זוהר ח"ב, קצה ע"ב.

234 יש' לג, ז, ושם 'אראלם', וראה זוהר ח"א, קפב ע"א. וראה בהערה שלאחר הבאה.

235 ראה איכה א, א. 'כה' הוא כינוי נפוץ לשכינה, ראה להלן הערה 39.

236 השוה תיקוני זוהר ג ע"א, בהקדמה: 'קום אליהו נביאה ליקרא דקודשא בריך הוא ושכינתיה... ועביד ליה קנא בהאי חבורא [כלומר בספר הזוהר] ולכל משיריין דאזלין מתתרכי בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה, לחברא לון בהאי חבורא, לאשתכחא ביה נייחא לאלין משריין דנשמתין דאזלין מתתרכין משכינתא דאיהייחידאה "איכה ישבה בדד", ולאשתכחא ביה נייחא למשריין דקב"הדאתמר בהון "הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון"'.

237 תה' קמה, י. ושם 'וחסידיך יברכוכה'. והשוה זוהר ח"ג, קמו ע"ב, רסז ע"א.

238 = ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. רמז לספירת מלכות, כרגיל בקבלה.

239 משלי כז, ח. וראה בהערה הבאה.

240 שמות טו, ג. והשוה תיקוני זוהר, א ע"ב, בהקדמה: 'ורשותא אתיהיב לאלין נשמתין דאתתרכו מאתרייהו בתר קב"ה ושכינתיה לקננא בהאי חבורא [כלומר בספר הזוהר] דאתמר ביה "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו"... דא קב"ה דאתמר ביה "ה' איש מלחמה" דאתתרך אבתרייהו'. והשוה תיקוני זוהר כא ע"ב, תיקון ו.

241 ראה זוהר ח"ג, רצא ע"א. עניינן של שתי עטרות אלה, הנקראות גם מוחין, פותח מאוד בקבלת האר"י. וראה גם זוהר ח"א, ז ע"ב.

242 ראה לעיל, הערה 20.

243 ראה זוהר ח"ג, קט ע"ב, רעיא מהימנא. וראה הערה שלאחר הבאה.

244 ראה הקדמת תיקוני זוהר, שם.

245 ראה סנ', צז ע"א. והשוה זוהר ח"ג, סז ע"ב, רעיא מהימנא: 'בההיא זמנא אתפתחה לאולדא משיחא [הנושא הוא השכינה בדמות איילה] בגין חבלין ודוחקין דצדיקין ומארי מדות ומארי רזין דאורייתא... והאי הוא דאוקמוה מארי מתניתין: דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו'.

246 = ובגין דא.

247 השוה תיקוני זוהר יז ע"א, הקדמה שניה: 'אלא כד עבדו [ר' שמעון וחבריו] האי חבורא אסתכמו עליה לעילא'. וראה גם הערה 29 לעיל.

248 ראה לעיל, ליד הערה 29. ייתכן שדברים אלה של בעל תיקוני זוהר הם המקור למנהג ההסכמות על הספרים. ואולי ההסכמה האלהית שימשה לבעל עמק המלך להתגבר על המכשול שבהעדר הסכמות של רבנים בשר ודם לספרו שבע רצון.

249 הדא הוא דכתיב, תה' פד, ד.

250 המשך הפסוק.

251 וי' כה, י. והשוה תיקוני זוהר, תיקון ו, כא ע"א: 'וכולהו[= המלאכים וישראל] אתקריאו צפרים על שם "קן צפור" [דב'כב, ו] דאיהי אמא קדישא... ועלה אתמר "גם צפור מצאה בית... 'ודרור קן לה" דא אימא עלאה יובל דאתמר בה "וקראתם דרור בארץ"'. וראה עוד, שם, כג ע"ב.

252 ראה לעיל, הערה 20 ולידה.

253 לפי תה' קלג, ב-ג: 'כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם'. והשוה הוריות, יה ע"א: '"יורד על הזקן זקן אהרן" וגו': כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו'. וראה על כך פירוש קבלי מיסטי בזוהר חדש, תרומה, מב טור ב (קטע זה כנראה לא נתחבר בידי המחבר של רוב חלקי הזוהר, ואולי נתחבר בידי בעל ספר לבנת הספיר).

254 תה' קלג ג (ראה בהערה הקודמת). בפסוק זה יצאה נשמתו של רשב"י, ראה זוהר ח"ג, רצו ע"ב. וראה מאמרי (לעיל הערה 72 בגוף המאמר), עמ' 194-193.

255 'העולם' הוא כינוי נפוץ לשכינה.

256 = וממנה.

257 מכאן שולבו פרפראזות ארוכות על זהר חדש, קד טור א, תיקוני זוהר. ראה להלן, הערות 63, 71, 72, 85, 106.

258 גם ספר הזוהר כונה 'חיבורא' בספר תיקוני זוהר, ראה למשל בהערה 29 דלעיל. המלה 'חיבור' במשמעות ספר נכנסה ללשון העברית בימי הביניים כתרגום של הערבית 'תאליף', והשוה ביוונית: 'סינגראפי'.

259 צירוף זה מצוי כמה פעמים ב'רעיא מהימנא' שבזוהר, ראה: ח"ב, קטז ע"ב; ח"ג, קי ע"א; ח"ג, רל ע"ב; ח"ג, רפ ע"ב. אך כאן ולהלן (ליד הערה 149) ייתכן שכוונתו לטכניקה מיסטית מיוחדת.

הערת שמואל אשכנזי: השוה גם רשב"ג, כתר מלכות (מהדורת זיידמן, ירושלים תש"י, עמ' טז): 'ועין השכל לך תכסוף ותשתאה'.

260 ראה להלן הערה 91.

261 השוה זהר חדש (הערה 59) 'רבון עלמין יהא רעוא דילך לאכללא עילאין ותתאין בספרא דא ולאשתכחא כל חד וחד ביה בין בכתיבה בין בדבורא בחילא דשמך יהו"ה ובכל הויין דנהרין מניה ובכל שמהן וכינויין דיליה דכולהו יזהירו מניה, הכי יהון כלהון עילאין ותתאין דאידכרון בהאי חיבורא זהירין משמך.

262 ראה לעיל ליד הערה 173 בגוף המאמר.

263 על מטרתו המשיחית של הספר ראה לעיל בגוף המאמר, ליד הערות 181­-194.

264 תה' צא, טו. ולפי תענית, טז ע"א.

265 = דאת אמר. דב' ל, ג.

266 במגילה, כט ע"א.

267 השוה תיקוני זוהר, ג ע"א, בהקדמה.

268 דרשת כפל לשון על מילת 'חיבורא'.

269 בר' ט, טז. וראה זוהר ח"א, עב ע"ב: 'וכד יפקון ישראל מן גלותא זמינא האי קשת לאתקשטא בגוונוי ככלה דא דמתקשטא לבעלה... לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא [נ"א: בעננא] מתקשטא בגווני נהירין ויתנהיר לעלמא, וכדין צפי ליה למשיח. מנלן, דכתיב "וראיתיה לזכור ברית עולם"'.והשוה תיקוני זוהר, תיקון ה, יט ע"ב; תיקון י, לו ע"ב. בעניין הכלה המקושטת לבעלה בימות המשיח השוה ברית החדשה, חזון יוחנן כא, ב. יש לציין כאן שרשב"י שבזוהר נחשב כממלא מקום הקשת בענן: ראה מאמרי (הערה 21 בגוף המאמר), עמ' 122. הקטע כולו הוא המשך הפרפראזה על זוהר חדש (הערה 59): 'והב רשו לכל מאן דאידכר בספרא דא בחילא דשמך לאזדמנא מיד ביה כהרף עין לגלאה ביה כל חד וחד מילין יקירין ורזין גניזין קמי שכינתא דאיהי יחידה בגלותא לאנהרא משמך בהאי חיבורא ולאתחברא עמך בהאי חיבורא ולאתקשטא ביה לגבך בכמה קישוטין לקיים בה "וראיתיה לזכור ברית עולם"'.

270 הם האבות. וראה זוהר ח"ג, עא ע"א. בנוגע למשפט כולו, השוה זוהר ח"ג, רנה ע"א, רעיא מהימנא: 'אמר בוצינא קדישא: קום רעיא מהימנא משנתך, דאנת ואבהן ישני עפר אתקרון.' וראה תיקוני זוהר, הקדמה שניה, יז ע"ב: 'אינון דמיכין דחברון ורעיא מהימנא אתערו משנתכון... לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא... קום רעיא מהימנא'. והמשך הקטע מזוהר חדש(הערה 59): 'קם רעיא מהימנא על רגלוי ואמר רעיין קדישין אברהם יצחק ויעקב ואדם קדמאה ואהרן ודוד ושלמה למה אתון דמיכין איתערו לגבי שכינתא דאתמר בה "אני ישנה" (שה"ש ה,ב] בגלותא'.

271 ראה לעיל, הערה 30.

272 בר' מט, י.

273 ראה: זוהר ח"א, כה ע"ב (שייך לתיקוני זוהר): '"עד כי יבא שילה" דא משה חשבן דא כדא'. בעל ניצוצי זוהר ציין שם מקבילות, ואף מקורות אחדים לרעיון משמעותו המשיחית של משה.

274 ראה לעיל הערה 72.

275 השוה זוהר חדש, נו ע"א, בלק: 'כאמא דאזלא בתר ברה בשווקים ובפותיי קרתא מדחילו דלא יבאישון ליה'.

276 יר' ט, א.

277 יח' לד, לא. 'ואתנה' במקום 'ואתן' בהשפעת יח' לד, יז.

278 יש' ט, יא. כוונתו למאורעות מלחמת שלושים השנה, ואולי אף לסימני גזרות ת"ח ות"ט הממשמשות ובאות. במקור בתיקוני זוהר (להלן הערה 85) הכוונה אולי ל'גזירות הרועים'.

279 אינני יודע את פשר הסימן על המלה.

הערת שמואל אשכנזי: דכירנא כד הוינא טליא חזינא בספרא חדא, שדורש את הכתובים על ארבע מלכיות: רומי בבל יון מדי. ראה גם בספרו של מאיר היילפרין, הנוטריקון וכו', ירושלים תר"ץ, דף 222 ע"א בשם 'ספרי הרמז'.

280 בפסוק: 'ישועתה'.

281 תה' ג, ב-ג.

282 הכוונה למשה ולאבות.

283 המשך הקטע מזוהר חדש (הערה 59): 'דהא חיון בישין ודובין קא אתיין למיכל עאנא [השוה תיקוני זוהר, סא ע"א, תיקון כא] דקב"ה דאתמר בהון "ויכלו את ישראל בכל פה", דהא בכל דראודרא אתון סבלין כמה דחקין בגינייהו בארח נסתר'.

284 יש' נג, ד-ה. פסוקים אלה, שהנוצרים פירשום על משיחם, מתפרשים ברעיא מהימנא על משה. ראה זוהר ח"ג, רעו ע"ב, רעיא מהימנא; רפ ע"א; רעיא מהימנא.

285 ראה: זוהר ח"ג, רפ ע"א, רעיא מהימנא.

286 יר' מ, א: 'והוא אסור באזקים בתוך כל גלות ירושלים'. יח' א, א: 'ואני בתוך הגולה'.

287 ככל הנראה המלה משמשת כאן ולהלן (ליד הערה 104) כלשון שבועה, וכן גם במקום זה שבמקור שבתיקוני זוהר (הערה 106).

288 הכוונה כנראה לשנים עשר הצירופים של שם הויה.

289 ראה: י' גיקאטיליה, שערי אורה, ווארשא תרמ"ג, נו ע"ב, שער ה.

290 ראה לעיל הערה 24.

291 ראה זוהר ח"ב, ה ע"א: '"ששים גבורים סביב לה" [שה"ש ג, ז] - אלין אינון שתין רבוא דמלאכי עלאי דאינון מחילא דשכינתא... "מגיבורי ישראל" [שם] ישראל דלעילא'. מכאן אולי הסיק בעל תיקוני זוהר (ראה להלן הערה 106) את מציאותם של ששים רבוא מלאכים תחתונים מצד השכינה וששים רבוא עליונים מצד תפארת (הוא ישראל שלמעלה). הבנה זו תתחזק לפי המשך אותו עמוד בזוהר כי שם נזכרו 'קב"ה ושכינתיה וקדישין עלאיןותתאין', אומנם מלת 'ותתאין' אינה מצויה בכל הנוסחאות.

292 מספר זה נקוב במדרש שהש"ר ד, יא.

293 = מלמדים זכות.

294 שה"ש ב, ח.

295 לפי שהש"ר ב, יט: '"מדלג על ההרים" - אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורים'.

296 לפי יש' סב, ו-ז: 'המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ'.

297 לפי יש' לב, טו: 'עד יערה עלינו רוח ממרום'. פסוק זה שימש בספרות הקבלה בקשה להשראה מלמעלה. כל למשל בכתבי האר"י עצמו, שער מאמרי רשב"י, ירושלים תשי"ט, ג טור ד. אך כאן, ובמקורו שבתיקוני זוהר (להלן הערה 106), כנראה 'יערה' פירושו יעורר מן השינה.

298 לפי זיהויו של אליהו עם פינחס, ראה ב"מ קיד ע"ב, ובפירוש רש"י שם, פרקי דרבי אליעזר פרק מז, זוהר ח"ג, רטו ע"א, רעיא מהימנא.

299 = חגור מותניים. בלשון זו מתואר אליהו בזוהר ח"ג, קמד ע"ב, אדרא רבא. ולפי תיאורו במ"ב א, ח: 'ואזור עור אזור במתניו'.

300 זוהר ח"א, צג עא, ומקורו בבר', ד ע"ב.

301 זוהר שם, ומקורו בפרקי דרבי אליעזר פרק כט.

302 ראה לעיל הערה 89.

303 ראה לעיל הערה 91.

304 הקטע כולו הוא פרפראזה על המשך הקטע מזוהר חדש (הערה 59): 'ובחילא דשם יהו"ה ובכל כינויין קדישין ודכיין דיליה יתערון עמכון ס' רבוא מארי מתני' ס' רבוא דמלאכין עילאין ותתאין וס' רבוא נביאים למהוי כלהו אולפין זכו על ישראל לשיזבא לון מאלין חיון בישין למהוי מחיל להון כל חוביהון ולמפרק לון ולקיים בהון מדלג על ההרים דאינון קצים. אל תתנו דומיה לו עד יערה לגבייהו קב"ה ברחמי. קום אליהו דאנת דליג כל עלמא בארבע טאסין לאשתכחא בכל חד וחד מישראל דמקיימין אות ברית מילה בחילא דשמא דיהו"ה וכל הויין וכנויין דיליה לא תתעכב לנטלא רשו מקב"ה לנחתא לנטרא עאנא. ותתעטר בכל שמהן דקב"ה לאגנא בהון עלייהו ולנחתא בהאי חבורא לגלאה ביה רזין טמירין'.

305 עמוס ט, יא. פסוק זה משמש בקבלה לעתים קרובות כרמז ליציאת השכינה מן הגלות לעתיד לבא.

306 'יום' הוא הקב"ה ו'לילה' היא השכינה.

307 זכ' יד, ז. והשוה זוהר ח"ג, קלד ע"א, אדרא רבא: 'ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא ההוא אתקרי יום אחד דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב "יום אחד הוא יודע לה'"'.

308 השוה זוהר חדש, שיר השירים, סח טור ב: 'נהירו דנהיר מסטרא דימינא נהירו דנהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא'. בכמה מקומות מתוארת הגאולה כהתעוררות הימין של הקב"ה, ראה זוהר ח"ב, ט ע"א. וראה עוד להלן הערה 156.

309 פסוק כזה לא מצאתי. והדומה לו ביותר: 'והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו' (יש' יא, יא). 'היד הגדולה' של ה' נזכרה בשמות יד, לא. והשוה גם יש' כז, א, להלן ליד הערה 117.

310 ראה מדרש סדר גן עדן, בתוך: א. יליננעק, בית המדרש, לייפציג תרי"ג, כרך ג, עמ' 139: 'והסולם ההוא הוא סולם הנער מטטר"ון... וכל השרים הממוני' על האומות קרבים אצל הסולם, אלו עולין ואלו יורדין, כל העולין יש להם ממשלת וכל היורדין נכנסין בנהר דינור ונלחכין שם והממשלה זזה מהם'.זיהוי הסולם עם מטטרון מצוי גם בזוהר ח"א, קמט ע"א, סתרי תורה. אך שם בלי המוטיבים של שרי האומות ונהר דינור. ועד שתימצא מקבילה שלימה, עלינו להניח שסדר גן עדן הוא מקורו של בעל עמק המלך.

311 מיכה ז, יט. בספר הזוהר 'מצולות ים' הוא כינוי לכוחות סטרא אחרא ולמקומם מתחת ספירת מלכות. ראה ח"ג, קסג ע"ב; קצז ע"א.

312 = שרי הפנים. ובלשון הזוהר הוא לשון יחיד, תרגום של 'מטטרון שר הפנים'. למשל זוהר חדש י טור ב, מדרש הנעלם לבראשית.

313 כלומר, את הגויים.

314 מלה זו שהוכנסה בסוגריים באמצע הפסוק רומזת ל'תנין עיוור' הידוע מן הדימונולוגיה של 'המקובלים הגנוסטיקאים' בקסטיליה במאה השלוש עשרה. ראה שלום (הערה 26 בגוף המאמר) עמ' ק. תנין זה נידון באריכות בספר עמק המלך, למשל בדף קמג טור ב.

315 יש' כז, א. וראה זוהר ח"ב, לה ע"ב, בסוף 'דרוש התנינים'. הזוהר מסיק מפסוק זה שהתנין 'לא אגח לגביה אלא קב"ה בלחודוי דקטיל ליה'.

316  לעיל הערה 113.

317 כך מכונה בזוהר מקום משכנם של כוחות סטרא אחרא, ראה למשל ח"א, מח ע"א.

318 ראה תיקוני זוהר, תיקון סט, קח ע"ב: 'סמאל ערל ובת זוגיה ערלה'.

319 השוה יח' לח, כב: 'ונשפטתי אתו בדבר ובדם'.

320 כינוי לשכינה.

321 השוה דברי הנביא כנגד אדום, עובדיה א, ד: 'אם תגביה כנשר... משם אורידך נאום ה''.

322 לשון ההגדה של פסח (גם אם בסדר שונה), כמדרש על שמות יב,יב.

323 יח' כט, ג (ושם 'התנים'). וראה את הדרשה על פסוק זה בזוהר ח"ב, לד ע"א.

324 כלומר בשנת ת"ז. ראה להלן הערה 136.

325 כלומר, אות ברית המילה. וראה לעיל הערה 103.

326 רמז לספירת יסוד המסומלת בברית המילה, ולעורלתם של הגויים.

327 תה' קלז, ז.

328 להלן הערה 136.

329 השוה יש' נט, יז: 'וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה'.

330 היא השכינה.

331 שה"ש ח, ו: 'קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה'. המילים 'הב"ת י"ה' מודפסות בהגדלה והדגשה. משמעותן כאן הבת של יה, כפי שהוא דורש בהמשך. וראה דברי ר' חיים ויטל בתוך ליקוטים חדשים מהאר"י ז"ל וממהרח"ו ז"ל (הביא לדפוס דניאל טויטו), הוצאת מבקשי ה', ירושלים תשמ"ה, עמ' 62: 'והנה גבורות אלו נכנסים בראש רחל בדעת שבה ועל ידיהן נבנית. ולכן "רשפי אש שלהבת י"ה" ר"ת [=ראשי תיבות] ראשי, פירוש כי גבורות אלו הם לבנין ראש רחל ולמוחין שבה, וזה אותיות שלהבת, פירוש ראשי [= פירוש רש"י לשיר השירים ח, ו: 'רשפים של אש חזקה הבאה מכח שלהבת של גהינם'.] ש"ל הב"ת שהיא רחל הנקראת "בת" כנודע'.

332 הם הספירות חכמה ובינה הרמוזות, לפי הקבלה, ביוד והא של השם יה.

333 צריך להיות: במלה.

334 'זכו אחישנה' שוים בגימטריה למלה 'הבת', ועולים כמנין ת"ז. וכאן נרמזת שנת ת"ז, היא השנה שבה נכתבו הדברים, והיא אף שנת הגאולה, לפי דעת המחבר. 'זכו אחישנה' לפי סנ' צח ע"א: 'כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה" [ביש' ס, כב] זכו -אחישנה, לא זכו - בעתה'.

335 לפי לשון הרבים בהמשך נראה שצריך להיות 'ואמא'.

336 כנראה צריך להיות: דנטלית.

337 הכוונה כנראה, שהלכו לעולמם, וראה הערה הבאה.

338 ראה זוהר ח"ב, קמו ע"ב. ועיין זוהר ח"ג, רסז ע"ב: 'וחמית יקרא מאינון דמסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו עאלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא' (והשוה ירושלמי ע"ז ג, א; מא טור ג). לפי זה אולי נהרגו הוריו של המחבר על קידוש השם, וראה גם להלן הערות 144, 145.

הערת שמואל אשכנזי: ראה בבלי תענית כה ע"א ומקבילות (אצל מלטר 113, ביניהן ירושלמי ע"ז ג א – שציינה במוסגר!), שאין "תליסר נהרי דמשכי אפרסמא" מיועדים למקדשי השם דוקא. ואולם עיין אוצר הכבוד (ווארשא תרל"ט, דף 37 ע"ב. הובא בח"א מהרש"א, בציון "ספר ישן", ורר"מ בשערי זהר, דף נז סוף ע"א לא זיהה אותו), שלפניו היה הנוסח יב. וכן בכ"י הותיקן 487: תרי סרי. וכ"ה בילקוט כ"י (ראה מלטר).

אגב אעיר, בספרו תולדות אדם (לעמבערג תרעב, עמ' צד) מציין רר"מ, כי בח"א מהרש"א לשבת קיט ע"א הובאו דברים "מספר ישן", ואני לא מצאתי שם כל רמז לכך, אלא בדף קכח ע"א. וכן מצאתי בחמשה מקומות נוספים: ר"ה יז ע"ב, תענית כה ע"ב, וחגיגה ה ע"ב יא ע"ב יד ע"ב – והכל נמצא באוצר הכבוד.

339 ש"א כה, כט. אינני יודע מקור לשימוש המדויק שנעשה במושג זה כאן. וראה גם להלן ליד הערה 162.

340 השוה זוהר ח"א, ד ע"ב: 'ומלה דחכמתא דאתחדשא סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין'.

341 תה' כז, ד. ישות מיסטית זו נזכרת גם בזוהר כמה פעמים (כגון ח"א, ריח ע"א), ומשמעו כעין 'זוהר'. וראה זוהר ח"ב, רעא ע"ב, תוספות (מקור התוספת: המדרש הזוהרי סדר גן עדן): 'עד שנמשך אור זוהר אור נועם'.

342 מים אלה הם זרע הנקבה המאפשר את הזיווג. נפשות הצדיקים הם הממלאים תפקיד זה ברחם השכינה, ובפרט אלה שנהרגו על קידוש השם. על רעיון זה ומקורותיו ראה לעיל בגוף המאמר הערה 131 ולידה.

343 לפי קבלת האר"י הנפש היא מקור ה'מים נוקבין' של השכינה, והרוח היא מקור 'המים דוכרין', כלומר זרע זעיר אנפין המזדווג בשכינה, והנשמה מזווגת את פרצופי אבא ואמא (גם זעיר אנפין והשכינה עצמם משמשים מים נוקבין לזיווג אבא ואמא). ב'נפש רוח ונשמה' הכוונה כאן בעיקר לחלקי נשמות צדיקים שנפטרו, אבל גם החיים מסייעים לכך, כשהם מחברים את חלקי נשמותיהם עם נשמות הצדיקים שמתו. ראה 'יחוד ההשתטחות על קברות הצדיקים' שכתב האר"י עצמו, בתוך: חיים ויטל, שער רוח הקודש, ירושלים תרע"ב, מג ע"א. ב'אבא ואמא קדישין' יש אולי גם רמז לאביו ואמו של המחבר, ונקראים 'קדישין' כי נהרגו על קידוש השם.

344 כלומר, מסך המבדיל.

345 לפי תה' צא, ג - יא: 'באברתו יסך לך...יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש... כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך'.

הערת שמואל אשכנזי: ראה תרגום ורש"י! ועי' ברכות וראש ע"א ושבועות טו ע"ב.

346 אחרי החטא אדם הראשון פרש מאשתו מאה ושלושים שנה והוליד רוחות ושדים - עיר', יח ע"ב, מאמר שנידון הרבה בספרות הקבלה. אך אולי הכוונה לחטאו המקורי של אדם הראשון, שממנו נשתלשלו כל פגעי העולם.

347 לעיל הערה 61.

348 = שגיאות.

349 = סייעתא דשמיא.

350 הכוונה כאן למשמעותה העברית של המלה ולא למשמעותה הארמית.

351 לפי יש' נט, כא.

352 לקוח מתוך התפילה הנאמרת בעת פתיחת ארון הקודש. זוהר ח"ב, רו ע"א. וראה גם להלן ליד הערה 163.

353 לפי מגילה, ג ע"א: 'אני שגיליתי סתריך לבני אדם. גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי'. והשוה דברי הסבא, זוהר ח"ב, קב ע"א.

354 לפי תה' כ, ז: 'ישע ימינו'. וכן תה' ס, ז; קח, ז; קלח, ז; איוב מ, יד ועוד. על הקשר בין הימין לבין הגאולה ראה לעיל הערה 110.

355 לא ראיתי בשום מקום ששני המשיחים נקראים כך. אבל ייתכן שב'אדם' כוונתו לנוטריקון המפורסם, המציין את גילגולי נשמתו של משיח בן דוד, 'אדם דוד משיח', ואם כן 'אדם ויוסף' הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.

356 כלומר: בהר הגדול הוא הר חורב, בהתאם לתחביר הזוהר, ולצירופים כגון 'נהר פרת'.

357 = כמלכתחילה. הזהות בין הר חורב להר המוריה מצויה בהרבה מקורות (כגון במ"ר א, ח), אבל מקור לשינויי השם לא מצאתי.

הערת שמואל אשכנזי: בפנים צ"ל כדמלקדמין. ובעברית כקדם. ראה התרגום הארמי לאיכה ח כא ותרגום אונקלוס לדברים לג כז.

358 שה"ש ג, ו. והשוה זוהר ח"ב, לט ע"ב (המאמר נראה כחיקוי מאוחר לגוף הזוהר): 'ולמה נקרא מוריה ע"ש המר הטוב דהוה תמן'.

359 כל המקורות מונים דווקא אחד עשר סמני הקטורת. ראה כריתות, ו ע"ב.

360 ראה לעיל הערה 141. לא מצאתי כינוי זה לקטורת, אבל הזוהר דורש 'קטורת' מלשון 'קשר' (בארמית 'קטר'), למשל ח"ג, יא ע"א-ע"ב; ח"ג, נח ע"ב. והוא קרוב במשמעות ל'צרר'.

361 גם הוא מן התפילה שאומרים בפתיחת הארון, לעיל הערה 154.

362 עמק המלך, ג טור ב - ד טור א, מדפי ההקדמה.




תוקן על ידי הגוילם ב- 27/07/2010 12:18:50




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/7/2010 18:48 לינק ישיר 

אם זה הגולם אז מה הוא  המוגמר?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2010 19:03 לינק ישיר 
לא נכון כלל מסילת ישרים ודרך ה' הם אבי אבות הקבלה

kaner91 כתב:
וקצתעובדותעלהרמח"ל:
הואכןהיהמקובלבדורו.
גםהמתנגדיםוגםהחסידיםנסמכיםעליווהגר"אהדועריץאותו.
רובחיבוריוהםקבליים(חוץממסילתישריםודרךה')


איני ידוע למה מחפשים כל הזמן תשובות על קדמות הזוהר?
וידוע שנכתב מסוף בית שני,וגם ע"י הסבוראים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/7/2010 19:33 לינק ישיר 

מענין שזה ידוע רק לך- ואנחנו לא ידענו- בסוף בית שני הכירו את כל האישים שמופיעים בזהר? מענין! האם הסבוראים דיברו וכתבו ארמית כפי שהזהר כתוב? כמה סבוראים כתבו אותו ומי הם?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/7/2010 23:41 לינק ישיר 

כמה נקודות,
קודם כל יש כאן נטיה לדבר על המושג שמים מבלי לברר מה הוא בכלל אומר... למשל יש כאן הנחת יסוד שמה שמגיע מהשמים חייב להתגלות ולהיות מובנת לנו באופן עקבי ורציף משל היה תאוריה מדעית ארצית (...) שניתנת להשגה שלימה וברורה שמצויה ביד האדם, דבר שאגב יש בו מן האמת שהרי "לא בשמים היא" בכל זאת זה נכון לגבי הצד הגלוי בתורה שכבר ניתן לארץ, ופחות לנבואות וכד' שמתחדשות ובאות לעולם, שמשמעותם לא תמיד ברורה בטווח הקצר. 
השני הוא התייחסות דיכוטומית למושג הנבואה ו/או החויה המיסטית ו/או חויית הדעת (כפי שהרבמ"ם מתייחס אליה) משל היתה או דבר חסר משמעות ו/או מוטעה לחלוטין או  איזה גילוי שמימי ולכן גם מחייב כמות שהוא, דיכוטומיה שכבר רמזו לנו אי אלו חכמים שאינה נכונה. באשר האדם הוא בר הדעת והוא מקבל את הדברים לפי דעתו ,לפי השפה וכלי הלימוד וההתבוננות בהם הוא מורגל וכו'. וממילא לכל תקופה ולכל אופן לימוד ונבואה סגנון ושפה משל עצמה, שללא הבנה נכונה של השפה קל להגיע איתו להבנות מוטעות ומסולפות. לא אפתח כאן את הענין לגמרי כי זו תיבת פנדורה קצת מסובכת , רק אציין שיש פתרון פשוט יחסית לדבר, ככל שנבואה עולה בקנה אחד עם דברי התורה כך היא נכונה וברורה יותר. מובן שלשם כך יש צורך לעמול להקים גרסה (או כמה גרסאות או שמא צדדים של גרסה אחת...) שבה הדברים אכן יעלו בקנה אחד.... מה שמייתר את רוב הדיון הזה ואיתו את ההגשמות הדי מופרכות בנוגע למושגים כמו "דיבור עם השם" וכד'.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2010 00:04 לינק ישיר 

סליחה הנביא בא לומר בכדי להבין אין שום עניין שאלוקים ידבר שלא מבינים,
הנביא מדבר לדורו והדור בוודאי הבין, הנביא לא בא לומר דברים לדורות כי אין טעם לנבואתו אם לא מבינים אותו,
נביא חייב היה נבואתו להתגשם בחייו, ולכן היו נביאים בכל דור, כי אם לא בשביל מה צריך אלפי נביאים, מספיק נביא אחד שידבר לכל הדורות,
כל זה שמשכו כביכול את דבריהם לדורות, היא אך ורק ללמוד מנסיונם, ולא לומר שמקרה X התכוון הנביא ובכל דור ובכל מלחמה נאמר שזה היה הכוונה של הנביא, שטויות, הנביא לא ידע מה יקרה בעוד שנה רק אם האלוקים אמר לו,
וברור שאלוקים לא יכול לומר לו דברים שאין הנביא מבין בהם, כמו מחשבים מטוסים וכדומה,
ושמות מדינות ועמים ותרבויות שעוד לא קיימים בזמנו,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2010 00:12 לינק ישיר 

דורו הבין את הצד הטכני חיצוני. למשל שיהיה חורבן (ועובדה שאותו דור ברובו לא קיבל את הנבואה הזו ולא קיים את דברי הנביא בנוגע ליחס לבבל שלא לדבר על כך שהנביא נזרק לכלא בחצר המטרה) אבל לא לעיקר תוכן הנבואה, ביחס למקומם של ישראל ביחס לאומות והקשר בין זה לחורבן ועוד ועוד. (השתמשתי במשל לנבואת ירמיה בעיקר, אבל זה נכון בעצם לכל נבואה כמעט)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2010 02:35 לינק ישיר 

אני רוצה לשאול שאלה תמימה.
 
מה היה קורה לו אחד האדמורי"ם או ראשי הישיבות או הרבנים. בזמנינו. היה קם יום אחד בזקנותו או בצעירותו, והיה מתחיל לומר שמועות בשם אליהו הנביא, או יעקב אבינו, או אדם הראשון. ושאר צדיקי קמאי.
אתם יודעים מה היינו עושים לו? היינו שולחים אותו דחוף לטיפול.

האם היום נשתנו הטבעים.. או פשוט אכשר דרא?!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2010 02:44 לינק ישיר 

בעלהגדה כתב:
אני רוצה לשאול שאלה תמימה.
 
מה היה קורה לו אחד האדמורי"ם או ראשי הישיבות או הרבנים. בזמנינו. היה קם יום אחד בזקנותו או בצעירותו, והיה מתחיל לומר שמועות בשם אליהו הנביא, או יעקב אבינו, או אדם הראשון. ושאר צדיקי קמאי.
אתם יודעים מה היינו עושים לו? היינו שולחים אותו דחוף לטיפול.

האם היום נשתנו הטבעים.. או פשוט אכשר דרא?!

 יש אנשים שחושבים שרק היום אנו פתאום חכמים, מה שהם לא מבינים שיש עוד היום צורך לרוב האנושות בשטויות האלה,
מה לעשות, הנה סיפור שלפני כמעט אלף שנה

כבוא הראב"ע לעיר אחת מערי אדום, לא קבלוהו אנשי המקום בכבוד,
אך איש אחד ספרדי ושמו אליקים הטה אליו חסד, 
ובעיר הזאת ישב אז על במתי הצלחה איש זד ובן בליעל שבא מארץ יון ושמו שמעי
ואמר על עצמו לפני המון העם שהוא מלא דעים בים התלמוד,
וחרף את חכמי ספרד ויקרא אותם מינים,
והתחפש באיש קדוש, ובסתר חלל כל קדש:
אבל רבים מן המון העם נהו אחריו בכל נפשם,
גם נתן להם תמרוקים וסמי רפואות, ויהי בעיניהם כאיש מופת,  
והראב"ע היה ירא לצאת נגדו,
כי אנשי המקום היו עם עמקי שפה וחסרי דעת,
וחכמת המסכן היתה בזויה בעיניהם:
ויהי היום נתן בעל המופת הזה, שמעי,
תמרוקים וסמי רפואות לעלם אחד בנימין שמו  צעיר לימים, כבן שמונה או עשר שנים,
שכמעט הגיע למקרא ופרקים,
והעלם הזה מת פתאום,
אז לבש הראב"ע קנאות, ויצא בשירו זה (בהמשך) לגלות את חרפת שמעי בקהל, 
 
נְדוֹד הֵסִיר אוֹנִי 
                                            א

                                    נְדוֹד הֵסִיר אוֹנִי

                                    וְהִבְהִיל רַעְיוֹנִי

                                    וְשָׁם פִּי וּלְשוֹנִי

                                    אֲסוּרִים בַזִּקִּים

 

              ב                                                                   ד

    לְפָנִים בַּנְּעוּרִים                                           שְׂפָתַי אִם אָשִׂים 

   הֲכִינוֹתִי שִׁירִים                                           בְּהָרִים וּרְכָסִים

   בְּצַוַאר הָעִבְרִים                                           יְעוּפוּן בָּם סוּסִים

  נְתַתִּים כַּענָקִים.                                         יְרוּצוּן כַּבְּרָקִים.

 

              ג                                                                   ה

  בְּכָל מָקוֹם גַּרְתִּי                                          וְעַתָּה נָפַלְתִּי

   סְפָרִים חִבַּרְתִּי                                            לְעָפָר שָפַלְתִּי

   וְסוֹדוֹת בֵּאַרְתִּי                                            וְתַחֲנוּן הִפַּלְתִי

   וְכִרְאִי מוּצָקִים.                                          לְאֵל מִמַעֲמַקִּים.  

 

            ו                                                                 ט

   אֲכָלוּנִי עוֹפוֹת                                             יְקָר רָאֲתָה עֵינָם

   עֲדֵי הַקִּיפוֹפוֹת                                           וְאִם גֵרִים הִנָּם

   וְעַל רֹאש אַשְפּוֹת                                       מְזָוֵיהֶם חִנָּם

   בְּנֵי עַוְלָה זוֹרְקִים.                                      מְלֵאִים וּמְפִיקִים.

 

            ז                                                                  י

   וּבִרְבוֹת טוֹבָתָם                                          וְאָנֹכִי מוּסָר  

   יְכַחֲשוּ בַאֲבוֹתָם                                         לְעֵינֵי כָּל בָּשָׂר

   וְעַל זַך חַרְבוֹתָם                                         כְּבוֹד הוֹדִי סָר

   מְנִיפִים וּמְרִיקִים.                                     וְשֵן עָלַי חוֹרְקִים.

 

            ח                                                                יא

 וְאַנְשֵי לֵב מָטוּ                                            וְגָבַר מַחֲשָבִי

 וְהַיֹום נִמְעָטוּ                                               לְאָרְכִּי וּלְרָחְבִּי

 אֲבָל שָׁמְנוּ בָעֲטוּ                                          וּפֹה לֹא אֶפְתַּח פִּי

 אֲשֶר צִיָּה עוֹרְקִים                                       שְׁדֵי דַּעַת צוֹמְקִים.

 

        יב                                                                  טז

וְחַיָּתִי סָפָה                                                   אֱמֶת רֵעַ אֵין לוֹ

בְּעַם עִמְקֵי שָׂפָה                                           בְּדַעְתּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ

וְנַפְשִׁי נִכְסָפָה                                               וּמַחֲמַדִּים כֻּלּוֹ

לְרַבִּי אֶלְיָקִים                                               וְחִכּוֹ מַמְתַקִּים.

 

          יג                                                                יז

גְּבִיר בְּמִשְׁפָחוֹת                                             שְׁמָעֵנִי אָחִי

גְּבִיר דֹבֵר צַחוֹת                                             שְׁמַע נָא אֶל שִׂיחִי

גְּבִיר מֵשִׁיב רוּחוֹת                                         אֲהֵבָתְךָ רוּחִי

תְּעוּדָתוֹ מֵקִים.                                              וְעֵדִי שְׁחָקִים.

 

            יד                                                               יח

וְעַל פִּיו נִשְׁמָעוֹת                                           וְלָמָּה נִתְעַבֵּר

צְפוּנוֹת כָּל דֵּעוֹת                                            בְּזֵד כִּי הִתְגַּבֵּר

בְּדַת אֵל,וִירִיעוֹת                                           וּמָה נוּכַל דַּבֵּר

תְּעוּדָתוֹ מֵקִים                                               בְּאֶרֶץ מֶרְחַקִּים.

 

           טו                                                                יט    

שְׂפָתָיו ספִּירִים                                            אֲנַחְנוּ עַם דַּלּוּת

אֲמָרָיו יַקִּירִים                                             וקַלּוּת עִם סִכְלוּת

וּמִפַּחְדּוֹ שָׂרִים                                              בְּגָלוּת תּוֹך גָלוּת

יְבֹאוּן בִּנְקִיקִים.                                          בְּכָל עֵת מַעְתִּיקִים.

 

            כ                                                                 כד      

בְּיַד אֵל לוּ מַתְנוּ                                           הֲלֹא הַמִּתְהוֹלּל

בְּעֵת שֶׁיָשַבְנוּ                                               בְּרִית קֹדֶש חִלֵּל

בְּמֶרְחָב, כִּי שִׁבְנוּ                                         עֲזֹב לוֹ וַיְקַלֵּל

לְחוּצִים וּדְחוּקִים.                                       אֲנָשִׁים צַדִּיקִים.

 

         כא                                                                 כה 

וּבְאֱדוֹם אֵין הָדָר                                        כְּמוֹ שִׁמְעִי, כִּשְׁמוֹ

לְכָל חָכָם הוּא דָּר                                       וְהַיַּחַשׂ עִמּוֹ 

בְּאַדְמַת בֶּן קֵדָר                                          וְחֶשְׁבּוֹן עִם טַעֲמוֹ

וְעָלֵינוּ שׁוֹרְקִים                                          דְּבָרִים עַתִּיקִים

 

        כב                                                             כו

וְאִלּוּ בָּא חָגָב                                             יְוָנִי בָּהֶם שִׂים

יְוָנִי בָּם שֻׂגַּב                                             יְהִי שִׁקּוּץ מַעֲשִׂים

וְרָכַב עַל כָּל גַּב                                          אֲשׂוֹחַח בִּיחָשִׂים

וְנֶחְשָׁב כַּעֲנָקִים                                        בְּהֵא הַדִּקְדּוּקִים

 

         כג                                                             כז

וְחֶרְפָּה וָבֹשֶׁת                                           וְעֵינוֹ עָנְתָה בוֹ

לְנֶפֶשׁ נִקְדֶּשֶׁת                                          עֲלֵי רֹעַ לִבּוֹ

אֲשֶׁר לֵבָב תָּשֵׁת                                       בְּקִרְבּוֹ שָׂם אָרְבּוֹ

לְאַחַד הָרֵקִים                                          וַעֲשֵׂה תַּמְרוּקִים.

 

         כח                                                        לב

בְּהִשְׁתַחֲוָיָתוֹ                                            וְרַבֵּנוֹ יִצְחָק

לְכָל רֹאֶה אוֹתוֹ                                        יְבֹרַךְ מִשַׁחַק

מְלֹא כָל קֹמָתוֹ                                        אֲמָרִים אֵלָיו חַק

וּמַשְׁפִּיל חַמוּקִּים.                                   וְהַיּוֹם נִמְחָקִים.

 

         כט                                                         לג

וְחֵרֵף בֶּן תּוֹרָה                                         וְאָמַר לַתּוֹעִים

וְכָל יוֹדְעֵי מִקְרָא                                     אֲנִי מָלֵא דֵּעִים

לְזֹאת אַנְשֵי מוֹרָא                                   בְּמוֹעֵד וּזְרָעִים

מְכֻסִים בְּשַׂקִּים.                                     וְנָשִׁים וּנְזִיקִים.

 

            ל                                                         לד

וְאֵיךְ יִקְרָא מִינִים                                  וְצַעֲקוֹתָיו רַבּוֹת

לְבָנִים נֶאֱמָנִים                                       וְנָגְעוּ עַד עָבוֹת

חֲסִידִים וּגְאוֹנִים                                    וְלֹא יֵדַע אָבוֹת

וְכָל שֹׁמְעָיו שֹׁתְקִים                               וּבַמֶּה מַדְלִיקִים.

 

           לא                                                        לה

וְאַיֵּה קִנְאַת רָב                                       כְּלִמַּת הַמַמְרֶה

שְׁלֹמֹה נֵר מַעֲרָב                                    צְעִיר יָמִים יוֹרֶה

וְלָמָּה זֶה לֹא רָב                                     בְּטָהֳרוֹת הוּא קוֹרֵא

לַמֵּתִים וְלַעֲשׁוּקִים                                וְטֹעֶה בַּפְסוּקִים. 

 

           לו                                                        מ

וְרֵאשִית פָּרָשָׁה                                     אֲהָהּ עַל זִכְרֶךָ 

עֲלֵי פִיהוּ קָשָׁה                                     הֲכִי מַאֲמָרֶיךָ

אֲשֶׁר הִיא נִדְרָשָׁה                                 בְּלִבּוֹת הוֹרֶיךָ

בְּפִי הַתִּינוֹקִים.                                    שְׁלָטִים נִמְרָקִים.

 

           לז

חֲשַבְנוּהוּ אָרוֹן                                      תְּהִלּוֹת הִשְמַעְתָּ

וְהוּא אַף גַּם חָרוֹן                                  וְתוֹרָה יָדַעְתָּ

וּבַבַּיִת חֶסְרוֹן                                        מְהֵרָה נָגַעְתָּ

וְעוֹד בּוֹ מַחֲזִיקִים.                                לְמִקְרָא וּפְרָקִים.

 

            לח                                                     מב

לְמֵבִין נִסְתָּרִים                                      הֲיָמִים שָׂבַעְתָּ

שְׁתֵי עֵינַיִם אָרִים                                  וּמָה זֶה פָשַׁעְתָּ

לְמַלֵּט נוֹתָרִים                                       וְלָמָּה גָּוַעְתָּ

חֲמוּדִים וַחֲשוּקִים.                               כְּמוֹ הַנֶחֱנָקִים.

 

           לט                                                     מג

וּבִנְיָמִין צָעִיר                                        בְּבֵיתְךָ שָׂטָן בָּא

קְנָאוֹת בִי הֵעִיר                                    וְרָעָתְךָ רַבָּה

וְכָאֵש שֶׁהִבְעִיר                                     לְזֹאת נֵרְךָ נִכְבָּה

קְרָבַי נִשָּׂקִים.                                      וְנַדְתָּ לִמְצוּקִים.

 

          מד                                                      מח

וְאָב מָלֵא רַחֲמִים                                 נְדִיבֵי עָם  עוּשוּ

יְשַלֵּם נִחוּמִים                                     וְאַל נָא תַחֲרִישוּ

לְאָבוֹת נִדְהָמִים                                   פְּנוּ פֶּן תֵעָנְשוּ

שְׁנֵי הַוָתִיקִים.                                    וְתִהְיוּ כַּף סוֹפְקִים.

         מה                                                    מט

וּמַשְׁחִית וּמְחַבֵּל                                הֲסָרָה צִדְקַתְכֶם

יְנֻדֶּה מִתֵּבֵל                                       הֲסָרָה חָכְמַתְכֶם

וּמִנַּחֲלַת חֶבֶל                                     וְזָר יִמְשֹׁל בָּכֶם

יְסוּרוּן מַזִּיקִים.                                וְשַבְתֶּם נֶחֱלָקִים.

 

          מו                                                  נ

וּפֹה תַמּוּ שִׁירִים                              תְּנוּ לֵב לַתְּלָאָה

עֲלֵי פִי נִדְבָּרִים                                בְּמַלְכוּת חַטָּאָה

וְאֵלֶּה הָאֲחֵרִים                                אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם יִרְאָה

לְבָנִים וּשְׁרוּקִים.                            וּבָשָׂר לֹא בֹּדְקִים.

 

          מז                                                  נא

אֲני לֹא חִבַּרְתֶם                           וְאֵיךְ יִזְבַּח בָּשָׂר

בְיַד חָכָם שַׁרְתֶּם                             יְוָנִי כֹּל חָסֵר

וְעִם שִׁירַי שַׂמְתִּים                         וּמִדֶּרֶךְ אֵל סָר

 וְהָיוּ נִדְבָּקִים.                                וּמַשְׁלִיך חַלֻּקִים.

 

        נב                                                נו

יְהוּדָה הֶעָנָיו                                  בְּיָדוֹ יִפְּלוּ

לְעֵת בִּרְאוֹת עֵינָיו                          מְתִים שֶׁהִסְכִּילוּ

חֲזִיר בֵינוֹת שִׁנָיו                           אֲחֵרִים יַכְשִׁילוּ

וְאֹכְלוֹ בִּשְׁוָקִים.                            וְלָשׁוֹן מַחֲלִיקִים.

 

         נג                                              נז

נְאֹם זֶה אֶלְעָזָר                             מְרֵעָיו בּוֹ שִׂמְחוּ

וּמֹשֶׁה הַנֶעֱזָר                                וְיֶדְכֶם לוֹ פִתְחוּ

וּמוֹטוֹת כֹּהֵן זָר                             וּמַתָּנוֹת שִׁלְחוּ

עֲדֶנָּה נִתָּקִים                                וּמַלְּאוּ מִזְרָקִים.

 

           נד                                                נח

בְּבֵית לֵוִי תּוֹשָׁב                            וְאִם בּוֹ תַאֲמִינוּ

וּכֶעָרֵל נֶחְשָׁב                                 נְדִיבוֹתָיו בִּינוּ

וּמִי יֵדַע אִם שָׁב                            וּמִטָּה הָכִינוּ

וְאִם אֵין מַסְפִּיקִים                       וּמַלְבוּשִׁים נְקִיִם.

 

            נה                                              נט

בְּנֵי אֵל עִזְבוּהוּ                              תְּנוּ לוֹ שֵם יַלְדָּה

הֲכִי אֵין כָּמֹהוּ                              לְאִשָּׁה בַּת חֶמְדָּה

וּבַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא                          בְּנוּ לוֹ בֵּית מִדָּה

בְּמִי אַתֶּם עוֹסְקִים                       עֲשׂוּ שָׁם אַתִּיקִים.

 

           ס                                                סג

וּמַאֲכָל גַּם מַשְׁקֶה                       לְהַצְהִיל הפָּנִים

תְּנוּ אֶל רַב שָקֵה                        תְּנוּ עוֹד עַרְמוֹנִים

אֲשֶר לוֹ יִנָּקֶה                             אֱגוֹזִים בִּתְאֵנִים

כְּמוֹ שַׂר הַמַשְׁקִים.                    שְׁבוּרִים וּמְנֻקִּים.

 

             סא                                        סד

וְטוֹב הוּא שֶׁיִלְחַם                         וּבֶאֱלוֹהַּ שָמֵן

בְּכָל יֹום לֶחֶם חַם                      לְבַבְכֶם יֵאָמֵן

 בְּמֶלֶךְ אוֹ פֶחָם                             אֲבָל עַם אֵל אָמָּן

כְּמוֹ בֶּן תַפְנוּקִים.                         בְּפָנָיו הֵם יוֹרְקִים.

 

        סב                                              סה

עֲשׁוּ עוֹף רִאשוֹנָה                         בְּצִלּוֹ תֶחֱסָיוּ

וְדָג בָּאַחֲרוֹנָה                               מְשַרְתָיו אָז תִּחְיוּ

צְלוּ עוֹד בֶּן יוֹנָה                            עֲדֵי עַד אִם תִּהְיוּ

קְנוּ לוֹ צִמּוּקִים.                           עֲפַר רַגְלָיו נוֹשְׁקִים.

 

                                  סו

                             וְעִבְדוּ זֶה הָאֵל

                             וְלָתֵת חֵן יוֹאֵל

                             וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל

                             שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים.



תוקן על ידי maxmen ב- 28/07/2010 02:47:02




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2010 02:48 לינק ישיר 

מקס

ובכל אופן הוא האמין בשדים, ובעולמות של מלאכים. ובהנהגת המזלות.


תוקן על ידי בעלהגדה ב- 28/07/2010 02:52:57




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2010 03:11 לינק ישיר 

בעלהגדה כתב:
מקס

ובכל אופן הוא האמין בשדים, ובעולמות של מלאכים. ובהנהגת המזלות.

 
מי האמין ??



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2010 03:13 לינק ישיר 

האבן עזרא. בהרבה מאוד מקומות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2010 04:01 לינק ישיר 

בעלהגדה כתב:
האבן עזרא. בהרבה מאוד מקומות.


קודם כל מה זה קשור לטענה שלי ? שכל הדורות היו מהאמינים בשטויות, והיו חכמים שלא האמינו,
האבן עזרא לא האמין בשדים במזל כן,
 (נוווו מה אתה יודע על מזל, יש מזל או אין, האם חכמי העולם יודעים משהו בעניין,
מה אם חכמת קווי היד ? יודעים משהו,
למה ומנין לאנושות הקדומה כל החכמות האלה ? שאין לנו היום שום מוצג מה הם,)  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/7/2010 04:07 לינק ישיר 

חכמת כף היד דומה לחכמת חריצי כריכות ספרים.. על שתיהם נחרצים קמטים מצורת קימוטם.
אולי אתה יודע על הספר לפי החריצים שעל כריכתו?

זה שלילדים מוגבלים יש חירוץ שונה, הוא ממבנה ידם השונה. הגורמת לקיפול שונה מהרוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/7/2010 04:47 לינק ישיר 

בעלהגדה כתב:
חכמת כף היד דומה לחכמת חריצי כריכות ספרים.. על שתיהם נחרצים קמטים מצורת קימוטם.
אולי אתה יודע על הספר לפי החריצים שעל כריכתו?

זה שלילדים מוגבלים יש חירוץ שונה, הוא ממבנה ידם השונה. הגורמת לקיפול שונה מהרוב.


אני מת על הביטחון הגדול שלך,
בכדי לבקר חכמה כלשהי צריך קודם להכיר אותה,
ואפי' שהי חכמה לא אמיתית, כמו חכמות אחרות אסטרולגיה וכדומה, כדאי ללמוד אותם, רק כדי להתרשם איך פעם בנו חכמות שלמות,
איך היו להם סטטיסטיקות על כל קו ביד ובשמים ??? בלי רשומים רק בראש החכם, 
תחשוב על זה, זה משהו מטורף, נכון שזה לא עובד מאה אחוז אולי עשר אחוז, אבל לא היו כלים לחקירות וסטטיסטיקות,
אגב: שהמדע יגיע למצב לדעת את גוף האדם ולרפות אותם, אז אנו נתבייש מי הרפואה העכשווית, הרי רוב הרפואה כהיום היא סטטיסטית, נכון שהם יותר מדויקות, כי יש היום את הכלים,   

תוקן על ידי maxmen ב- 28/07/2010 04:49:03




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > טיבם ואמינותם של מגידים - מהנבואה עד הזוהר ורמח"ל.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.