בית פורומים ספרים וסופרים

כת"י חדש למהר"ם די לונזאנו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/2/2011 21:17 לינק ישיר 

אין לי מושג ממש מיהו הכותב (לא אומר שאין לי השערה, אני חושד במישהו שמתאים לו סגנון זה בול) אך כל סגנון המרושע זועק עד לשמים. רק באתר נבזה כמו זה, שידו של המנהל טובה רק להזיז דברים  (מאד חשוב, באתר גווע זה להכניס כל אשכול באשכול הקודם כאילו האתר פורח...) , אך לא מעבר לכך,  נותנים יד לביקורת אישיות הכתובה כפשקוויל מכוער מהגרועים שראיתי. כל החשדות האישיות נגד ונגד יעקב. הכל ברשעות לא תתואר כאילו שזה עוולה שהרב אביבי מתפרנס ממומחיותו העצומה.

ה' יודע ועד שאין לי קשר להרב אביבי ולא קנה אותי, אלא אתאפק לא אוכל מול הרשעות העצומה והנבלות כאן, ומכיון שהסגנון כל כך שפל לא אוכל אפילו לקרות ולשפוט עם מי האמת. (ממה שאני מבין אחר הבאת כל התעודות, שיש מקום לכאן ויש מקום לכאן ושום דבר לא מוכח מאה אחוז, ועוד שאני קראתי את הפסר שטרם רכשתי, לא אוכל לשפוט) , והשמחה לאיד והחגיגה כאילו שיש הוכחה שזיוף במזיד. (ומה לי למחות שהרי ניכר שהכותב אין לו מעצורים להכפיש ולהעליב ללא סייג).

גם טיפוסי שעומדים כאן בצד ואין מוחים נגד שפיכת דם בככר העיר. באם הביקורות היתה אמיתית ולשם שמים לא היתה שום צורך לפרוס בסגנון מאיים וזדוני את התפרנסות של הרב אביבי, אלא רק לתהות ולשאול שאלות לגופו של ענין. ביקורת מוצדקת ואף נוקבת כן, אך כל הצד האישי מגעיל וממאס.

גם אהבתי, שהמנוול הוא גם מסכן, באמת יודע שכאן באינטרנט הוא הדיוטא התחתונה, והצדיק שלנו חס וחלילה לא מצוי בטינופת אלא בלית ברירה ששמע שהרב אביבי רק משוטט כאן (ואילוהצדיק שלנו חס וחלילה אינו שייך כאן) ובא להודיע כטובה שיודע להיזהר כי הכל להיות נכתב לדראון עולם. כזה צדיק מוג לב תחת ניק בדוי - לא ראינו מזמן.


תוקן על ידי אתנחתא ב- 15/02/2011 21:24:58




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/2/2011 21:32 לינק ישיר 

לרב אביב"י הצדיק שליט"א, היום זכיתי לעלות לירושלים ולהזדמן ליד בן צבי. מה שמחתי לרכוש את ספרו החדש שכתמיד מאיר לנו אורות חדשים. כמובן שגם הפעם ברכתי בשם ומלכות על ספר זוהר זה.
יאריך השם ימיו ושנותיו בבריאות ונזכה לראות במהרה בספרים נוספים שיצאו בעזרת השם תחת ידו.
בשולי הדברים, ורק משום שקשה לא להתייחס לדברי הבלע שמופיעים באשכול הזה (ומן הסתם משום סגנונם הנלוז לא זכינו לשמוע תשובתו וטוב שכך), על מנת למצוא צד חיוב גם ברוע כפי שלמדנו ממרן הרב זצ"ל, אציין בחיוך מר שעתה בריאה לנו צדקותו של הרב בריושמא שהרי רק מתנגד פרוע היה חסר לנו....



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2011 23:05 לינק ישיר 

הא לכם פירוש חדש למושג עקלהאפטיג! גועל נפש! התקפות נבזיות שאין להם אח ורע.
חושו הנה כל המתמכרים לגועל וחיבקו אשפתות, התמוגגו נוכח השיפלות המוצגת כאן. בעולם הבא לא יתנו לכם הנאה זו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2011 23:37 לינק ישיר 

אין גבול לנבזות ולרשעות. ולמי שלא הבין, כאן מצא בעל חוב מקום לגבות חובו.

להנהלת הפורום:
עד מתי ימשיכו אנשי אהבת שלום להשתולל כאן בלי מעצורים? אין גבול לחופש הביטוי?
האם מפני שאין לר"י אביב"י מגדפי-חצר אנשי רשע מקבילים יורע חלקו?
עד מתי?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/2/2011 08:34 לינק ישיר 

מזמן שלא קיבלתי כזו מנה גדושה של תשומת לב (לכל המתעניינים, זה מרגיש בסדר גמור...)... לגוף השקרים והסילופים שנוספו שמא אגיב מאוחר יותר, ורק כדי להסיר לזות שפתיים מהנהלת הפורום אבהיר כי הפוסט המשמיץ נגדי לא הוסר על פי רצוני המפורש, למען ירא הקהל וישפוט.
(ובכלל, בחמתו חשף הכותב את מקורותיו, שכנראה הטעו אותו לגבי עיסוקי...).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/2/2011 09:40 לינק ישיר 


אגיב ממש בקצרה לשתי הטענות הכאילו-עניניות היחידות שהצלחתי לאתר בתוך כל ערימת הפסולת הזו:

avivkaluy כתב:

1. וזו היא תוכחה אמיתית למר אביבי המראה סתירה מיניה וביה בדעתו ליחס כותרותיו של רמד"ל. ובכן בספר קבלת האר"י חלק א', סעיף כג, עמ' 175, מונה אביבי בין כתיבותיו של ר' יוסף ן' טבול 'פירוש קצר על אדרא רבא' זאת לאחר שמצא באחד מהעותקים את הכותרת: כמוהר"ר יוסף טבול פי' על האידרא. ובמקרה זה אביבי לא מייחס כל חשיבות לכותרתו של רמד"ל על "פירוש קצר" זה המייחסתו לר' חיים ויטאל (ממש כמו במקרה דנן) להיכן נעלמה פתאום ביקורתו הנוקבת והתמחותו הגדולה של רמד"ל בזיהוי המחברים ש'בדק את שמות המחברים ובירר את זהותם בדיוק' (מבוא עמ' סד)?

ולכל מי שרוצה לאחוז במעשה אביבי ולהתפרנס בכבוד מתגליות מרעישות הנה לפניו "פירוש קצר על אדרא רבא" המיוחס בוודאות ע"י רמד"ל לר' חיים ויטאל, הלא היא בספרייה הלאומית סי' 6710 קחנו משם ותזכה לעושר וכבוד גדול בעוה"ז (ולמר אביבי אם כבר תלית תקוותך וכבר שמת עינך גם על גילוי זה עמך הסליחה).

על ביאור אדרא זוטא למהר"י ן' טבול כתב רמד"ל (והובא בקבלת האר"י סעיף ל"ד עמ' 247) בזה"ל: "הגם הלום ראיתי על מקצתה פירוש אחר והוא מיוחס לכמה"ר חיים ויטאל ז"ל". הוי אומר שלא ייחסו בפירוש אלא הסתמך על ייחוס בכ"י שעמד לפניו, ומלשונו משמע שהסתפק בייחוסו, וכלל לא ייחסו בכותרתו כפי שכתב השקרן.
אך על קיצור סדר האצילות כתב רמד"ל במספר מקומות במפורש כי הוא למהרח"ו, כפי שהבאתי בהודעתי לעיל מספריו עמר מן ואמרי אמת.


2. ואחרון חביב (ובזה נחתום בשלב זה את הדיון בנושא) צילום הדרוש המקורי והקדום (בכתיבה מערבית) שהוא אב-הטיפוס לכל העתקות והעריכות שנעשו מדרוש זה של ר' מסעוד אזולאי (כולל זו של רמד"ל). עותק מקורי וראשון זה עם כותרתו המקורית: בהיות שהדרושים ארוכים ואין כח בשכל האנשים לעלות אותם על לוח לבו לכן באתי לקצר הדרושים ולעשות רמזים ולכן מתחיל וכו' מעיד כאלף עדים על כותבה המערבי ואינו משאיר לכל בר דעת ספק כל שהוא באשר לזהות כותבה הוא ר' מסעוד אזולאי (ואי"ה בשלב הבא נעלה כאן צילומים מגוף הכת"י שבהם גילויים נפלאים והעיקר הוא מה שנזכר שמו במפורש).

צילום כ"י זה כולו נמסר לי באדיבותו של אחד מעובדי בית הספרים הלאומי בירושלים ובודאי שהיו גם לנגד עיני אביבי שמצודתו פרוסה בכל העולם ובכל זאת בשביל בצע כסף העדיף להסתיר ולהעלים את האמת.

עיסה עלובה המעידה על הנחתום שעשאה. לכ"י מרשים כביכול זה נודע השקרן באמצעות ס' קבלת האר"י סעיף צ"ו, ברשימת כתבי היד של קיצור סדר האצילות מבית מדרשו של הרמ"ז המייחסים אותו לר' יעקב צמח. כתב יד זה הוא כ"י 1033 בס' קבלת האר"י, הוא כת"י מונטריאול אלברג 45 (סה"ל 40484), והוא המאוחר שבכל כתה"י של קיצור סדר האצילות מבית מדרשו של הרמ"ז המייחסים אותו לר"י צמח בכלל.

[רק במוסגר אעיר כי לא נודעה לנו אחת מכתיבותיו של ר' מסעוד המערבי, אשר לא היה יכול לכתוב כלל מאחר והיה סגי-נהור... כך שכל ההיתלות בכ"י בכתיבה מערבית הוא מגוחך עד לזרא. הידיעה היחידה שלנו בכ"י מר' מסעוד אזולאי, הכוונות הקצרות, נכתבה בכלל בידי מבי"א בכתיבה איטלקית...].




תוקן על ידי יעקב135 ב- 16/02/2011 09:55:13




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/2/2011 23:22 לינק ישיר 

אכן, טעיתי טעות קשה. את ההקדמה לספר קיצור סדר האצילות כתבתי בקיצור, בחינת תן לחכם ויחכם עוד. ונתבדיתי. נראה שהזכות לכתוב דברים בקצרה שמורה לר' חיים ויטל ולגדולי ישראל כמותו. על כן אאריך כאן ואשלים את אשר כתבתי שם בקצרה.

 

א.

אכן, זיהוי ודאי של ר' חיים ויטל כמחברו של קיצור סדר האצילות לא נעשה על פי הכותרת שבראש החיבור: 'מהדורא בתרא בדרוש אדם קדמאה לכמה"ר חיים נר''. כותרת זו יכולה להתפרש לכמה צדדין, ואי אפשר לקבוע מסמרות על פיה. הזיהוי נקבע על פי קונטרסי ההשגות וספר עומר מן שבהם ציטט ר' מנחם די לונזאנו מן החיבור וקבע שר' חיים ויטל הוא מחברו. בשלושה מהם הביא את דברי ר' חיים ויטל בלשון 'כתב': 'וכמ"ש מהרח"ו ז"ל במהדורא בתרא', 'וגם במהדורא בתרא... כתב', 'כי במהדור' בתרא שעשה מהרח"ו זלה"ה בדרוש א"ק כתב', אך בציטוט הרביעי הוא הביא את דברי ר' חיים ויטל בלשון 'אעתיק... וז"ל': 'אעתיק כאן מ"ש מהרח"ו בסוף מהדורא בתרא לדרוש א"ק, וז"ל... עכ"ל'.

ר' מנחם די לונזאנו דייק בלשונו, ולא בכדי נשתנה המקום הרביעי משלושת קודמיו. בשלוש המובאות הראשונות הביא ר' מנחם די לונזאנו את העניין שכתב ר' חיים ויטל בכללותו אבל לא ציטט את מלותיו בדיוק, ועל כן הביאן בלשון 'כתב'. לעומת זאת, במובאה הרביעית ציטט ר' מנחם די לונזאנו את דברי ר' חיים ויטל בדיוק והביא את מלותיו כמות שהוא כתבם, ועל כן הביאה בלשון 'אעתיק... וז"ל... עכ"ל'. כל אלה כתבתי בהקדמה לספר, עמ' סה-סז.

דומני שאין צורך להכביר במלים. ר' מנחם די לונזאנו מביא בדיוק נמרץ משפט מתוך מהדורא בתרא בדרוש אדם קדמאה, כותב שהוא מעתיק את אשר כתב מהרח"ו, וסוגר את המשפט ב'וז"ל... עכ"ל'. זוהי הוכחה שאין עליה פרכה, ועליה יש להוסיף את המובאות האחרות שגם עליהן העיד ר' מנחם די לונזאנו כי ר' חיים ויטל 'כתב' אותן, וממילא גם את הכותרת שבראש החיבור.

 

ב.

אכן, לשונות רבים שבמהדורא בתרא בדרוש אדם קדמאה אינם נמצאים בשמונה שערים ובשאר חיבוריו הידועים של ר' חיים ויטל. אבל באותה מידה גם לשונות רבים שבספר אדם ישר ובספר קהילת יעקב אינם נמצאים בשמונה שערים של ר' חיים ויטל, כפי שהבאתי בספר בנין אריאל, עמ' קאקז ועמ' תמאתעד, ובספר קבלת האר"י, עמ' 1158-1160. בספרים אלה מפרש ר' חיים ויטל מאמרי זוהר שלא הזכירם ולא פירשם בשמונה שערים.

אילו היינו מוצאים היום את דפי אדם ישר ואת דפי קהילת יעקב, והמוצא היה טוען כי הם כתובים בעצם כתיבת קדשו של ר' חיים ויטל, מיד היו מתקוממים כנגדו וטוענים כי יש בדפים אלה לשונות רבים שאין כמותם בשמונה שערים! והיו עורכים רשימות ומפריכים את זיהוייו של ר' חיים ויטל כמחברם של דרושי אדם ישר ודרושי קהילת יעקב. ועוד היו מצביעים על מאמרי הזוהר שנתפרשו לראשונה על ידי ר' חיים ויטל בספרים אלו ולא בשמונה שערים, ומביאים מהם ראיה כי את ספרי אדם ישר וקהילת יעקב לא חיבר ר' חיים ויטל. אלא שדפים אלו נתגלו על ידי ר' יעקב צמח בשנות הת' הראשונות, וארכו השנים והתרגלו הלומדים לשייכותם של אדם ישר ושל קהילת יעקב לר' חיים ויטל, ולא שמו לבם אל הלשונות המיוחדים לספרים אלה ואל מאמרי הזוהר שנתפרשו רק בחיבורים אלה ושכמותם אין בשמונה שערים.

 

ג.

האר"י כתב בעצמו פירושים לספר הזוהר. חיבוריהם של תלמידיו – ר' חיים ויטל, ר' יוסף אבן טבול, ר' משה יונה ואחרים – שונים תכלית שינוי בלשונותיהם מהפירושים שכתב האר"י בעצמו. אילו לא ידענו ואילו לא הכרנו את החיבורים שכתבו התלמידים, ואילו רק כתבי האר"י עצמו היו בידינו, והיום היו מתגלים שמונת השערים שכתב ר' חיים ויטל בעצם כתיבת ידו, איש לא היה מעז לומר כי תורת האר"י כתובה בשמונה שערים. לו קם אז אחד מן המקובלים וטען כי האר"י הורה את הצמצום, אדם קדמון, מטי ולא מטי, מוחין דקטנות ומוחין דגדלות, ישראל ולאה ועוד ועוד וכהנה וכהנה נושאים בסדר ההאצלה, איש לא היה מקבל זאת! הכול היו משווים את שמונת השערים אל כתבי האר"י עצמו והיו צועקים מי ילד לנו את אלה?! האר"י עצמו לא כתב את כל אלה, שיטתו שונה ומונחיו נבדלים לגמרי מכל הכתוב בשמונה שערים.

אלא ששמונת השערים מונחים לפנינו כבר מאות שנים, וברור לכול כי ר' חיים ויטל כתב בהם את כל אשר שמע וקיבל מרבו האר"י. כיצד נסביר את ההבדל בין כתיבת האר"י עצמו ובין הוראתו לתלמידיו? כבר ענו על כך מקובלי הדורות הקודמים כי במצרים כתב האר"י את פירושיו לזוהר 'בטרם יעלה למדרגת החכמה וטרם יגלה אליו דבר ה'', ורק אחר שעלה לצפת זכה האר"י לכך שאליהו הנביא 'היה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה'.

 

ד.

רמח"ל כתב כללים ראשונים, כללים שניים וקנאת ה' צבאות וחיבורים נוספים עד סוף שנת ת"ץ. בשנים תצ"א-תצ"ה כתב את קל"ח פתחי חכמה, דעת תבונות וחיבורים נוספים. אילו היו נודעים ספרי קל"ח פתחי חכמה ודעת תבונות לראשונה בדורנו והיו אומרים כי ר' משה חיים לוצאטו כתבם, מיד היו טוענים נגדם כי שונים הם בלשונם ובדרכם תכלית שינוי מן הספרים הראשונים שחיבר רמח"ל. בקל"ח פתחי חכמה ובדעת תבונות כתב רמח"ל על הצמצום שנשאר ממנו רשימו, על שתי הנהגות שהקב"ה מנהיג בהן את עולמו, על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב והרע, על הנהגת הממשלה הגמורה ועל הנהגת המשפט. מאומה מכל אלה לא נמצא בכללים ראשונים, בכללים שניים ובקנאת ה' צבאות! על כן אי אפשר לומר כי רמח"ל חיבר את קל"ח פתחי חכמה ודעת תבונות ואי אפשר לומר כי הלשונות 'רשימו', 'הנהגת הטוב ורע', 'הנהגת הממשלה הגמורה' ועוד כהנה וכהכנה לשונות מחודשים יצאו מתחת ידיו. אלא שרמח"ל עצמו, באיגרות שכתב לרבו ר' ישעיה באסן ובקולופונים שכתב בסופי החיבורים, מעיד כי הוא מחברם של קל"ח פתחי חכמה ודעת תבונות וחיבורים נוספים הדומים להם. (על שתי קבוצות חיבורים אלה כתבתי בפרוטרוט בספר זוהר רמח"ל, ירושלים תשנ"ז).

בלשונות המיוחדים הללו ובדרך המיוחדת שהלך בה רמח"ל בקל"ח פתחי חכמה ובדעת תבונות הרגיש ר' משה דוד ואלי. הוא היה גדול תלמידיו של רמח"ל, שהאריך ימים אחריו. רמ"ד ואלי כתב עשרות כרכים של פירושים לתנ"ך ודרשות, שהולכים ויוצאים לאור על ידי ר' יוסף ספינר שליט"א, ובכל אלה לא תימצא דרכו המיוחדת של רמח"ל בספרי קל"ח פתחי חכמה ודעת תבונות וכו'. רמ"ד ואלי צועד בעקבות ספריו הראשונים של רמח"ל, ומביא את הרעיונות שכתב בקנאת ה' צבאות וכו', אבל איננו מביא מאומה מכל אשר כתב רמח"ל משנת תצ"א ואילך.

 

ה.

העולה מכל אלה כי אין להביא ראיה מלשונותיו של חיבור על זהות מחברו. תלמידי חכמים הולכים מחיל אל חיל וזוכים לחידושים מלא חפנים בסיעתא דשמיא. וכי תעלה על דעתך שיעמוד המקובל על מקומו מיום עמדו על דעתו עד ליום הסתלקותו לגנזי מרומים? אין בית המדרש בלא חידוש, ואין האיש גדול ישראל בלא תוספת של הבנה ושל העמקה מפרק לפרק. זקני תלמידי חכמים דעתם הולכת ומתיישבת עליהם, ולשונותיהם הולכים ומשתבחים ומתחדשים מפקידה לפקידה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/2/2011 23:23 לינק ישיר 

 ו.

אכן הרמ"ע מפאנו ידע והכיר חיבורים רבים בקבלת האר"י. אך הוא עצמו הודה כי עתים לא ידע מי חיברם: 'אמ"ע, הקונטרס הראשון הזה לסדר התקיעות פרטיהן וחלוקתן לא נזכר שם פעלו, וגברא רבא הוא' (מעין גנים, ירושלים תשס"ג, עמ' רמ, הובא בספר קבלת האר"י, עמ' 410).

הרמ"ע התנצל על טיבו של ספר כנפי יונה שערך באומרו כי קונטרסים שהגיעו אליו היו מקורעים ומטושטשים: 'ואני החרזתי שם מרגליות, מקצתן בריאות וטובות ומהן עקומות ועקושות... כי כל חלקי הכנפי יונה שזכרתי על ארבעת רבעיהם נעדרי השלמות המה, כי באו שם הדברים בלתי מסודרים ולא מתוקנים... מהם פרפראות מהם נמושות ולקוטות, גם מגוילים מקורעים ומטושטשים אשר העתקתי מן הבא בידי, כי היכי דלא לירכס אפילו מידי דזוטר ולא הושלם' (הערה בסוף מאמר המלואים, הובאה בספר קבלת האר"י, עמ' 315).

לעומתו היה ר' מנחם די לונזאנו בארץ ישראל ובמצרים, סמוך ונראה לתלמידיו של האר"י. דרושים רבים מכתבי האר"י ותלמידיו הגיעו אלינו רק בכתיבת ידו של ר' מנחם די לונזאנו, ורק הודות לשקידתו בהעתקת כתבי האר"י נודעו קונטרסים אלו. דרושים אלו נרשמו בספר קבלת האר"י, סעיף לט. חיבורים נוספים בקבלת האר"י היו לפניו ואותם זיהה נכונה, כמתואר שם, סעיפים כג, לד, לח. אליהם יש לצרף דרושים נוספים שנמצאים רק בכתב היד שר' מנחם די לונזאנו העתיקו בשנת ש"ע ונתגלה בשנת תש"ע. כתב יד זה נקנה על ידי אוצריה של הספרייה הלאומית בירושלים, ועתה יכולים הכול לראות את המרגליות המיוחדות לו ורק לו.

 

ז.

אכן, קשה להכריע זהותו של מחבר ושמו של חיבור על פי הכותרת בראשו. עתים הכותרת שגויה, עתים נתלית היא באילן גדול, עתים היא דו-משמעית ועתים סותרת כותרת אחת את רעותה. כיצד נכריע? על פי כל כתבי היד הנמצאים לפנינו, על פי כל הדפוסים הידועים לנו, על פי ידיעות ורמזים פנימיים בתוכנו של החיבור, על פי ידיעות בשאר ספרי המחבר וכדומה. יש לפרוש את כל הידיעות כשמלה ולהכריע על פי שיקול הדעת איזו ידיעה צודקת ואיזו כותרת נכונה. וכלל גדול אמרו חכמים, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אף כאן אין לחוקר ולדורש אלא מה שעיניו רואות, ועל פי כל המונח לפניו באותה שעה – וחייב הוא לכתת ידיו ולחפוש בחורים ובסדקים גם מעבר למקום שידו מגעת – יקבע שמו של החיבור וזהות מחברו. והיה אם יזמין לו ה' כתב יד חדש או ידיעה חדשה – יבדוק מחדש את כל הידיעות שבידו ועתים יודה כי טעות היתה בידו ועתה יכול הוא לתקן את אשר שגה בראשונה. וזהו – מחקר כתבי היד, החיבורים והמחברים – מלאכה שאינה פוסקת וכרוך בה גם מעוות שתמיד יכול לתקון.

 

ח.

דוגמה נאה לעיון בתולדותיהם של כתבי יד היא המהדורה המדעית של בראשית רבה. יהודה תיאודור הוציא לאור את בראשית רבה בברלין תרס"ג. חנוך אלבק השלים את המלאכה, והדפיסה בברלין תרע"ב-תרצ"ו. מכל כתבי היד שהיו לפניו בחר תיאודור את כתב יד לונדון על שום נוסחיו המשובחים, והעדיף אותו על פני כת"י וטיקן בגלל נוסחים משובשים שראה בו. את נוסח המדרש למעלה הדפיס תיאודור על פי כת"י לונדון, ואת נוסחיו של כת"י וטיקן שילב באפראט של שינויי הנוסח יחד עם נוסחיהם של כתבי יד נוספים.

לימים נתברר טיבה של לשון חכמים ונודעו מטבעותיה המיוחדים, על פי כת"י קויפמן של המשנה ועוד כתבי יד משובחים, כנודע לכול. עתה חזרו ובדקו את כת"י וטיקן של בראשית רבה ונתברר כי נוסחיו שנחשבו למשובשים מדויקים הם להפליא! אלו הם הנוסחים המקוריים של לשון חכמים, ששונו על ידי רוב המעתיקים ועובדו ללשון הידועה להם. משנתגלתה לשון חכמים המקורית נתברר כי את אשר ריחק תיאודור יש לקרב, ודווקא כת"י וטיקן הוא המייצג את הנוסח המקורי והקדום של בראשית רבה. על כת"י וטיקן – ולא על כת"י לונדון – יש להשתית את נוסחו של מדרש בראשית רבה, וממילא את העיון בו ואת הבנת תוכן דבריו.

 

ט.

אזכיר כאן בקצרה שתי דוגמאות נוספות לדרכי זיהויים של חיבורים ומחברים. 1. פסיקתא דרב כהנא נודעה בשמה אך לא נמצאה ולא נודע לה כתב יד כלשהו. יום טוב ליפמן צונץ אסף ציטטות מן הפסיקתא בספרי הראשונים, ועל פיהם תיאר את מבנה הפסיקתא ואת תוכנה. על פי תיאורו חיפש שלמה בובר ומצא כי כתב יד שנחשב לפסיקתא רבתי אינו אלא פסיקתא דרב כהנא. הוא ההדיר לראשונה והוציא לאור את פסיקתא דרב כהנא, ומאז היא כתובה ומונחת לפני הלומדים. 2. ר' שלמה אבן גבירול כתב ספר פילוסופיה בשם 'מקור חיים'. הספר אבד ולא נודע, עד אשר מצא שלמה מונק כי הספר הלטיני Fons vitae שיוחס לחכם נוצרי בשם אביצברון אינו אלא ספר מקור חיים, ואביצברון אינו אלא שיבוש של אבן גבירול, וכך השיב את האבדה לבעליה ונודע שמם עליה.

י.

אכן, כשם שכתב ר' חיים ויטל את קיצור סדר האצילות שלפנינו כך כתב עוד קודם לכך סיכומים נוספים לסדר האצילות. מבוא שערים הוא כולו סיכום לסדר האצילות, וכך גם ספר אוצרות חיים. על כל אלה כתבנו בספר בנין אריאל, עמ' קב ואילך; בספר קבלת האר"י, עמ' 1152 ואילך; ובהקדמה לקיצור סדר האצילות, עמ' פט ואילך.

ועוד נוסף על אלה 'סדר האצילות בקיצור מופלג', שנקרא גם 'סדר האצילות בקיצור נמרץ'. ר' חיים ויטל עצמו כתבו, ובכותרות אלו נשלח כבר בשנת שמ"ה מארץ ישראל לאיטליה. חיבור זה לא הזכרתי בהקדמה לספר קיצור סדר האצילות, אבל תיארתי אותו על פי עשרות ההעתקות שנעשו לו בספר קבלת האר"י, בסעיף כא ובסעיפים נוספים כמפורט שם.

 

יא.

אכן, יש בידינו שני חיבורים של ר' מסעוד אזולאי. אלא שאין בהם קיצור של נושא בקבלת האר"י. האחד, 'סדר של ק"ש... ששמעתי מפי החכם כמה"ר מסעוד אזולאי סגי נהור נר"ו', כמתואר בספר קבלת האר"י, עמ' 365. אין כאן קיצור של סדר הכוונות מראש ועד סוף לפי תפילות השנה אלא קונטרס קטן ובו שלושה דפים שנכתבו בו כוונות מעטות לתפילות שונות.

גם קונטרס הגלגולים מאת ר' מסעוד אזולאי, שתואר בספר קבלת האר"י, עמ' 366, אינו סיכום ואינו קיצור של מהלך הגלגולים שהורה האר"י לתלמידיו. קונטרס זה כולל רשימה של גלגולי נשמותיהם של אנשים בשנות דור ודור, אך אין בו מאומה מכל דרושי הגלגולים שכתב ר' חיים ויטל מפי רבו האר"י.

קיצור סדר האצילות עומד אפוא לבדו, ואינו דומה כלל לשני החיבורים היחידים של ר' מסעוד אזולאי שנמצאים בידינו.

 

יב.

העולה מכל אלה כי דווקא ר' חיים ויטל היה רגיל במלאכת הקיצור, ואחר שכתב את ספר עץ חיים בשמונת שעריו סיכם וקיצר את שער ההקדמות במבוא שערים, ואחר הוסיף וסיכם וקיצר אותו בספר אוצרות חיים. עוד כתב תחילה, בעת שישב לפני רבו האר"י, את הקונטרס ב'קיצור נמרץ', המתואר בספר קבלת האר"י, עמ' 99 ואילך, וכן כתב את 'דרוש האצילות בקיצור נמרץ'. לעומת זאת, לא מצינו את ר' מסעוד אזולאי מקצר את אחד מנושאיה של קבלת האר"י – אצילות, כוונות או גלגולים.

 

יג.

אכן, פליאה היא כיצד לא ראה ר' שמואל ויטל ולא ר' משה ויטל את קיצור סדר האצילות. ופליאות נוספות מצטרפות לפליאה זאת: כיצד לא ראה ר' שמואל את מבוא שערים? הוא לא הזכיר אותו, לא העיר עליו ולא העתיקהו. ועוד פליאה על פליאה: כיצד לא ראו ר' שמואל הבן ור' משה הנכד את אוצרות חיים – שנשאר בשלמותו בעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל? ואם לא די באלה נתפלא גם על ספרי אדם ישר, קהילת יעקב, זוהר הרקיע ועולת תמיד שאף הם לא היו מונחים אצל הבן ר' שמואל ואצל הנכד ר' משה!

אמת, נסתרו מאתנו דרכי גניזתם והעלמתם של כתבי ר' חיים ויטל, ממהדורא קמא ועד מהדורא בתרא, ונפלאו דרכי התגלותם ויציאתם לאור עולם.

 

יד.

אכן, אחת מן ההעתקות של קיצור סדר האצילות נעשתה בכתיבה מערבית. אלא שזו ההעתקה המאוחרת מכולן. סגנון כתיבתה מורה בבירור שהיא נעשתה בשנות ת"מ – ת"צ.

העתקה מערבית זו חסרה היא בסופה, ובתחילתה נוספה הפסקה 'בהיות שהדרושים ארוכים ואין כח בשכל האנושי לעלות אותם על לוח לבו...'. פסקה זו איננה בנוסח שהעתיק ר' מנחם די לונזאנו, ואף לא בנוסח שהיה לפני הרמ"ע מפאנו, והיא נוספה בראש החיבור בשנות הת' בבית מדרשו של ר' משה זכות.

ברור אפוא כי ההעתקה המערבית היחידה של קיצור סדר האצילות נעשתה בשנות הת' המאוחרות על פי הנוסח המעובד שנעשה בבית מדרשו של ר' משה זכות, ואין ללמוד ממנה מאום על הקשר בין החיבור ובין ר' מסעוד אזולאי שחי בצפת בשנות הש'.

 

ותודה ליעקב135, הבקי בכל כתבי האר"י ותלמידיו, שפטרני מלומר עד כמה נשתנה זה מזה, כי כל דבריו בטוב טעם ודעת נכתבו ומכוונים הם לאמיתה של תורה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/3/2011 02:18 לינק ישיר 

תודה רבה לרב יוסף אביבי שטורח לענות על אדם נאלח ומאוס כזה, ורק אומר מעז יוצא מתוק שאנו זוכים לראות מי עונה ענייני, ומי מכניס רפש ובוץ בצורה גועלית שכזאת. ועוד אומר, שאנו זוכים בזכות הרפש לשמוע עוד דברים חכמים ומחוכמים של הרב יוסף אביבי והיה זה שכרינו



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > כת"י חדש למהר"ם די לונזאנו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 סך הכל 4 דפים.