בית פורומים עצור כאן חושבים

התודעה, (מצאתי לדעתי פתרון לבעיית גוף והנפש)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/2/2012 21:08 לינק ישיר 

הרב מיכי שבוע טוב:

וכן אני טוען ומסביר באשכול הזה ובכל האשכולות שדנים בעניין שיש לפילוסופים חוסר הבנה יסודית ביקום,
אין היקום דטרמיניסטית מוחלט, יש חופש\אקראיות\כאוס,
במילא במקום שיש חופש המודע לעצמו (התודעה) יכול לבחור מדעתו, וזה המושג יש בחירה,
לא שיש בחירה יש מאין, אבל יש בחירה בחופש, כלומר והיות שהסיבה מחייב אותך לבחור בחופש. אתה באמת מוכרח לבחור אבל איזה מהם לבחור ?! זה המודע לעצמו בחור !! מה שאין כן הלא מודע = הטבע בוחר במקרה,

וזה ההבדל בין הטבע לבין המודע לעצמו (= הבעלי חיים בוודאי מודעים לעצמם, והאדם יש לו כנראה מודעות יותר טובה, כמו מודעות על המודעות שלו, אני מודע לעצמי שאני מודע לעצמי וכו' וכו')
הטבע בוחר במקרה והמודע בוחר מדעתו, ושניהם מוכרחים לבחור, אין בחירה יש מאין,

לדעתי (כמו לייבניץ) יש מודעות בכל מצב של מקריות\חופש,
אני טוען שבמצב של מקריות וכאוס יחרב העולם, אין קיום לעולם בלי דטרמיניזום מוחלט, 
והיות שאנו רואים מקריות\כאוס\חופש ביקום, אז חייב שיהיה מודעות שמכון את המקריות\כאוס\חופש לחזור לדטרמיניזום,
אחרת הוא מת,

הבאתי כמה ראיות לעניין,
1, לו היקום דטרמיניזום מוחלט אז חייב להתאפשר ללכת אחורה בזמן, (הרי הסיבה והתוצאה עושים את הזמן, ולכן אין מניעה לחזור אחורה, רק ביקום שיש גם מקריות אי אפשר לחזור בזמן, כי אי אפשר לדעת מה המקרי בחר, והבן)
2, לו היקום דטרמיניזום מוחלט אין פרצופים שונים,
3, לו היקום דטרמיניזום מוחלט אין טביעות אצבע שונים,
4, לו היקום דטרמיניזום מוחלט אין דעות שונות, אין רגשות שונות וכדומה,
5, לו היקום דטרמיניזום מוחלט אין מצב למה שהמטבע טיפול במיליון פעם בשווה 50\50 בערך, אין מניע שכל המיליון פעם יפול על עץ, כלומר השימוש במדעי המחשב עם "הסתברות" לא היית מתאפשרת לו היקום דטרמיניזום מוחלט,
עצם שיש אקראיות ביקום ולאקראיות יש תודעה אז מתאפשר להשתמש איתם,

במליצה נאמר שיש למקריות במטבע מודעות לחזור במיליון פעם למצב של 50\50 וכן בכל מקרה של שימוש בהסתברות,
בעולם דטרמיניסטית מוחלטת אי אפשר שיקרה דבר שכזה, כלומר אין סיבה למה שלא יפול כל הזמן על עץ,
אם נאמר יש לו חופש\אקראיות ?! אז איך יודע להשתוות ?
אם נאמר שיש סיבה דטרמיניזום מוחלט ?! אז למה שלא יפול עץ כל הזמן לפחות שלא ישתווה במיליון פעם,

6, ביקום דטרמיניסטית אין מודעות (תודעה) עצמית לעולם, כמו כל המכונות מעשה אדם שאין להם מודעות כי הם דטרמיניסטיות, כלומר אין מתאפשר מודעות ביקום דטרמינסטית מוחלטת,

לעיל (באשכול זה) התווכחתי עם הפרדוקס של שרדינגר (החתול של שרדינגר) והנה שוב דברי משם, 

אז צריך להגדיר מחדש
1, חלקיק = דטרמיניסטי
2, גל = מקריות = מודעות עצמית = תודעה,

ולכן ב"חלקיק" נראה דטרמיניזם בכל מצב,
וב"גל" נראה מודעות עצמית בכל מצב, (והמודעות העצמית גורם לו לחזור לדטרמיניזם בסוף)

לא שהוא חלקיק או גל לפי המדידה, זו שטויות במיץ (הפרשנות של קופנהגן) רק שהוא במצב דטרמיניסטי אז הוא חלקיק ושהוא במצב של מודעות עמצית אז הוא גל,

זה כמו שני בני אדם,
אחד חופשי לבחור ואחד מוכרח (עם איום או בכפיה)
האדם החופשי הוא גל (= מודעות עצמי = מקריות) 
האדם המוכרח הוא חלקיק דטרמיניסטי,
האם יכול להיות מצב כזה באדם אחד בו זמנית מצד הצופה עליו ?! (כמו חתולו של שרדינגר)
לדוגמא:
נכניס אדם לשלושה ימים לצינוק, וניתן לו אוכל רעלי, והוא לא מודע שהאוכל רעלי רק יש לו ספק,
בין שאוכל בין שלא אוכל ימות בשלושה ימים בכל מקרה,
ואז נשאל מה המצב שלו בצינוק ? האם הוא חצי מת או חצי חיי ?? זו הרי שטות לגמרי לשאול כזו שאלה או שלקח ריזיקה ואכל ומת באמצע השלושה ימים או שלא לקח ריזיקה ומת בסוף השלשה ימים,

הרי מה שואל שרדינגר ?! שלא יכול להיות מצב של חצי חיי וחצי מת ! נכון לא יכול להיות מצב כזה, אבל בכל מצב של בחירה = מקרי = מודעיות אי אפשר לדעת רק 50% על 50%
כלומר עד שלא ייגמר השלושה ימים שאז בוודאי ימות דטרמיניסטי או מחוסר אוכל או מבחירה לאכול את הרעל, לעולם לא נדע מה בחר אם בחר כלל, עד אז לגבינו הצופים מבחוץ עד גמר הניסוי\השלושה ימים הוא במצב לא ידוע ולא במצב חצי מת וחצי חיי, 

לסיכום,

נגדיר את האדם כך, 1, הוא חלקיק ודטרמיניסטי 2, הוא גל = מקרי = מודעות, בכל מצב של מקריות יש מודעות עצמית לבחור ולכן הוא נראה כגל ולכן אפשר למדוד אותו (מעשיו) רק בהסתברות 50% על 50% כמו בכל בחירה,

גם בזריקת מטבע\קוביה אין דטרמיניזם מוחלט ולעולם לא נוכל לצפות את התוצאה, כי עצם הזריקה היא המודעות העצמית שלו, (כמו בכל מקריות וכמו חמורו של בורידן עם הייתה לו מודעות עצמית היה בוחר במקריות,) כלומר המוכרח הדטרמיניסטית של הזריקה גורמת למטבע\קוביה מצב של מקריות, משום כך יש לו מודעות כנ"ל ובמצב של מודעות לעולם לא נוכל לצפות בתוצאה רק בהסתברות, בכל אופן הוא נישאר דטרמיניסטי ולכן בסוף ייפול, ולכן בהרבה זריקות התוצאות יהיו יותר נכונות כלומר חמישים חמישים עץ ופלי, כפי שאמרנו שאפי' שיש מקריות הם לא יוצאים מהדטרמיניזם לגמרי אחרת יהיה כאוס ותוהו ובוהו, ומי שומר עליו להיות לא מקרי לגמרי ?! המודעות העצמית !!

ומנין אני לוקח שהמקרי הוא בהכרח מודע לעצמו ?! 
מחשיבה מחשבתית פשוטה,
והיא, למה אין מצב של נפילת מטבע על עץ או פלי כל הזמן ?? למה ואייך בהרבה זריקות התוצאה משתווה  ???
בדיוק כמו אצל האדם, יש לו בחירה משום המודעות העצמית, ובכל זאת התוצאות הכלליות משתווה בסוף,
הסיבה היא כי יש בכל אופן דטרמיניזם בסוף. גם באדם וגם במקריות, אפי' שיש מודעות ובחירה במקריות, להפך המודעות העצמית גורמת למקריות לחזור לדטרמיניזם

אין דטרמיניזם מוחלט ואין מקריות מוחלט, זו חייבת להיות הפילוסופיה של היום,
ואם נלך לפי החשיבה הזו ?! אז פתרנו אלפי פרדוקסים ואבסורדים שיש בפילוסופיה ובפיזיקה הקלסי והקוונטי,
וצריך לעשות ניסויים במעבדה ולראות האם נכון מחשבתי זו, ניסוים מחשבתיים פילוסופית וגם ניסויים פיזית\מדעית,

וגם נזכה לביטול כל עובדי ע"ז באנושות אמן ואמן,,,,,,,
 
שכחתי לומר שיש לי עוד הוכחה שיש אקראיות ביקום ולא שיש דטרמיניסטיות מוחלט ביקום,

אין אחורה בזמן בגלל האקראיות שיש ביקום, באמת אם לא היית אקראיות ביקום אז אין מניעה לחזור בזמן, כי בעולם דטרמיניסטי מוחלט היינו יכולים לחזור בזמן, מה שאין כן באקראיות אי אפשר לדעת איך הלכנו בדרך בכדי לחזור בחזרה (באופן ציורי אני כותב זאת)
אז הנה לנו עוד הוכחה שהיקום היא לא דטרמיניסטי מוחלט, ולמה לא עלו על זה לפני הקוונטים, הרי עצם הידיעה המחשבתית שאי אפשר ללכת אחורה בזמן היית צריך לתת לפילוסופים את ההבנה שאין היקום דטרמיניסטי באופן מוחלט ויש אקראיות ביקום, 


עד כאן הציטות מלעיל,

הרב מיכי היקר,
אני מאוד השמח לשמוע את דעתכם בעניין,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2012 21:20 לינק ישיר 

(אני חושב שאני כמו הרב מיכי בדבר זה).
וביכלל לא מיבין אחרי הכול, נאמר קוונטיים וכו', כרגע מי הוא ה'בוחר', יש אייזה 'מישהו' שהוא הבוחר, תוקף הבעייה כאן היא לא במה בוחרים ואייך יש הרבה אפשרויות, הבעייה(שלי) זה מהו השייכל שקובע -זה אקבל וזה אדחה. והשאיילה נחלקת לשתיים(מילבד הבעיות עם האמונה שגם שם יש בעייה חמורה ביותר -אייך 'אני' בורא הבחירה אם כל מציאותיי איינה מוחלטת אלא סמוכה, וכול סוג היבחרות אחר הוא כבר לא 'בחירה עצמיית' אלא בחירה שניקבעת בנפש מעצמה) 1-במיקרה השקול מה כוח ההכרעה(כי כל סברת העדפה, נימצאת שהיא המכרעת) 2-מה יש בתודעת החלק הבוחר מילבד הצדדים הנישקלים עצמם,( אם איין כלום אז לא תיתכן בחירה כלל חוץ מהשאיילה הראשונה, ואם יש משהו, מהו? מה יש חוץ מיכל הסברות המצדדים כצד זה או אחר) הם שתי שאיילות, שלדעייתי השניה הרבה יותר עמוקה ופרובלעמיית מהראשונה(וגם הראשונה ניכבדת לעצמה)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/5/2012 16:43 לינק ישיר 

מצאתי שקדמוני בעניין האקראיות. (שדנתי לעיל ובעוד אשכולות שלי) עוד בזמן היוונים,
בהמשך אני הביא לכם את החשיבה שלהם בעניין,
מוזר שאף אחד מחכמי הפורום לא החכים אותי שזו חשיבה קדומה כבר ואני לא מחדש כאן כלום.
אמרתי פעם שכל חידוש טוב בוודאי כבר קדמונינו כבר חשבו על זה, והנה לנו עוד הוכחה שזה כך,


לפני כמה ימים קניתי את ספרו של אנתוני גוטליב "חלום התבונה" (ספר מומלץ מאוד. ויש לי כמה ביקורת עליו ולא כאן המקום)

ובכן אני מצטת לכם את דבריו שם (ותראו שלא חידשתי כולם אם כי שחשבתי שכן חידשתי. וראה אייך אפי' אנתוני גוטליב בעצמו לא יורד לסוף דעתם ושואל שם שאלות שטותיות לגמרי) בעניין חיבור אקראיות ובחירה,

"היה צורך לשנות דבר או שניים בתיאוריות האטום של דמוקריטוס שבהן השתמשו אפיקורוס ולוקרציוס כדי להסביר את העולם למטופליהם החרדים והמבולבלים, החידוש המעניין ביותר שהציג אפיקורוס הוא ה"סטייה":
קפיצה זעירה ולא צפויה לצדדים, שאותה מבצעים האטומים מדי פעם בפעם. הדבר היה אמור לפתור שני קשיים בתמונת העולם של דמוקריטוס, האחד בתחום הפיזיקה הטהורה, והשני בעל השלכות ישירות על החיים האנושיים. הקושי הראשון נוגע להתנגשויות בין האטומים. מסיבות שונות טען אפיקורוס שהאטומים של דמוקריטוס ייפלו בחלל ריק במהירות שווה ותמיד היישר מטה, כל אחד במסלולו שלו. אם כך כיצד אי-פעם ייתקלו זה בזה ויצטרפו זה לזה כדי להרכיב את האובייקטים הגשמיים המוכרים ? בלי סטייה ארעית של האטומים לצדדים, אומר לוקרציוס, "לא התנגשו בעופם, לא התקיפו אז איש את רעהו, ובבריאה ומלואה לא יצר אז הטבע מאומה".
אפיקורוס מסיק כי מוכרחה להיות בטבע אקראיות כלשהי, ניתור שאין לחזותו, במביא אטום אחד לנתיבו של האטום אחר. על רעיון זה אמר קיקרו שהוא "יציר דמיון ילדותי", אבל הוא אנלוגי לאי-הוודאות, או האקראיות, שאנו מסוגלים לראות כהיום במכניקת הקוונטים המודרנית. הבעיה השנייה, הנפתרת גם היא על ידי הסטייה, מעניינת עוד יותר. אפיקורוס הוא כפי הנראה הראשון שהצביע עליה, (וחשבתי מרוב גאווה שזה אני הראשון max) והיא הייתה לאחת הבעיות המרכזיות בפילוספיה,
מדובר הוא בבעיית הרצון החופשי והדטרמיניזם. אם כל מה שקורה הוא תוצאה מכנית עיוורת של תנועת האטומים, איך יכול האדם להיות חופשי ? איך נוכל לייחס לו אחריות מוסרית למעשיו ? פעולותיו לא יהיו "שלו" כלל, אלא תוצאה לא נמנעת של תנועות האטומים בגופינו. מבחינתו של אפיקורוס זוהי מחשבה מרגיזה. האפיקוראים חשבו שניבוי עתידות הוא קשקוש מוחלט,
אבל כעת דומה כי גם מן האטומיזם עצמו משתמע שהעתיד יכול להיפרש בפנינו כמו חפיסת קלפים. כנגד האמונה שחיי האדם נתונים לחסדי האלים, או הגורל, מציג אפיקורוס תמונת עולם מדעית והנה מתברר שהאטומים עצמם גרועים לא פחות מן הגורל. ולאמיתו של דבר, טען  אפיקורוס, האטומים של דמוקריטוס אפילו גרועים מן הגורל:

"עדיף לאמץ את המיתולוגיה על האלים מאשר להשתעבד ל"גורל"של פילוסופי הטבע: הראשון מרמז על תקווה לפייס את האלים בעבודה אותם, ואילו השני מחזיק בהכרח שאיננו יודע פיוס."

גם לוקרציוס מדבר על ה"גורל" בבואו לנסח את הבעיה:

ניחא - נגיד, שתנועת הגופים משולה לשרשרת:
דחף מוליד את רעהו בסדר יציב וקבוע.
אף הסטייה מן הדרך אינה יכולה לשנות את צו הגורל שקבע לעולם כל תרכובת וקשר,
פן תעורער עקביות הסיבות הצפויוה מני קדם.
איך יבוסס הרצון שאיננו נכנע לשמים ?
איך זה הכה שורשיו בנפש כל חי עלי ארץ ?
איךבעטיו נהלך לאשר נתכוון בליבנו,
גם מן הדרך נשטה - ואין המועד מחייבנו או המקום - כי ננהג כאשר יעלה על הדעת ?

אם האטומים סוטים לפעמים ממסלוליהם באופן לא צפוי, כפי שהאמינו אפיקורוס ולוקרציוס, כי אז יש בכוחנו להפר את "צו הגורל". (בינגו,,,, ניצחנו את ברירה הטבעית max) "עקביות הסיבות הצפויה מני קדם" למרות הכל אינה צפויה מני קדם, ועשויה להשתבש. כך, על ידי שילוב סטיות האטומים בפיזיקה שלו, קיווה אפיקורוס להימנע מן ההיבט הדטרמיניסטי הלא אנושי של תורותו של דמוקריטוס. במאה העשרים אמרו כמה פיזיקאים דברים דומים למדי על אפשרות החופש שמעניקה לנו מכניקת הקוונטים. עם גילוי אי-הוודאות, כתב הפיזיקאי הנודע סר ארתור אדינגטון ב1928 "מסיר המדע את התנגדותו לרצון החופשי."

הרעיון אשר לפיו מחזיקה האקראיות במפתח לרצון החופשי נראה מפתה מאז ומעולם,  (וכאן אנתוני גוטליב פשוט לא מבין את העומק ומתחיל לבלבל את הראש max ) למרות שהוא כרוך בבלבול רב. מה בעצם אומרים לנו אפיקורוס ולוקרציוס ? האם הם אומרים שפעולות הנעשות מרצון הן סטיות אקראיות של אטומים במוח ? (הוא כזה חמור האנתוני הזה max) אם אכן כן, הם אומרים שפעלותיו של אדם נחשבות חופשיות בתנאי שאין לחזות אותן. אבל זה אינו יכול להיות נכון, שכן אקראיות אינה מתיישבת עם רעיונות של אוטונומיה ושל אחריות אישית. כדברי הפילוסוף הבריטי א.ג'. אייר (Ayer 1910-1989 )
(כנראה גם חמור גדול max)

"אם אדם פועל באופן זה ולא אחר אך ורק מכוחו של המקרה העיוור, ייתכן שהוא חופשי, אבל קשה לייחס לו אחריות. ואכן, כאשר פעולותיו של אדם נראות לנו לא צפויות, לדוגמה, כאשר אין לדעת מה יעשה, לא נחשוב שהוא מישהו הפועל באופן מוסרי. נסתכל עליו דווקא כעל מטורף,"

אם אכן חשב אפיקורוס שפעולות מרצון הן סטיות אקראיות של אטומים בגוף, וכי עובדה זו מעניקה לבני - אדם שליטה במעשיהם, הוא הכניס את עצמו לבוץ רציני (כך זה שעיתונאי (= אנתוני גוטליב) עוסק בפילוסופיה פשוט לא מבין כלום ולכן שואל שאלות טיפשיות שכאלה אבל בהמשך תראה שהוא די ענוו אנתוני היקר שלנו max) אבל אולי לא לכך התכוון, אפשר שניסה לומר רק שקיומן של קפיצות אקראיות בתנועת האטומים מראה שהטבע מותיר אפשרויות פתוחות, וכך אינו קובע לחלוטין הכול. אם כל אטום חופשי לסטות בכיוונים שונים, אולי גם אנו חופשיים לבצע פעולות מרצון בגופינו שלנו, באופן כזה שלא כל מעשינו יהיו פשוט תוצאה מכנית בלתי נמנעת של סיבות ותוצאות אטומיות,
ואם אומנם כך חשב אפיקורוס, ייתכן שלא בילבל בין אקראיות לחופש. אבל גם אם איננו יכולים להרשיעו בבלבול, יש להודות שתשובתו לבעיית הרצון החופשי רחוקה מלהניח את הדעת, (פשוט משוגע טוטלי max) הוא אינו מצליח לומר דבר ברור על אופין של אותן פעולות מרצון. (אנתוני לא מבין שהמודע לעצמו = התודעה היא המנצלת את החופש\אקראיות max ) הן נשארות מסתוריות, ולא מובן כיצד הן משתלבות בתמונה העולם האטומיסטית. אולי, בסופו של דבר, לאחר שהצליח להעלות ולנסח את הבעיית החופש, מוגזם לצפות שגם יפתור אותה, (איזה בעל גאוותן מנווול, הוא אומר נווו הילד (אפיקורוס) עלה את הבעיה מספיק לנו, פיתרון אין, היי היי הפיתרון נמצא בשאלה עצמה ?! את זה אנתוני לא מבין או לא רוצה להבין כי אז יהיה אחראי למעשיו לדורי דורות max) 


תוקן על ידי maxmen ב- 28/05/2012 17:02:41




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/10/2012 19:40 לינק ישיר 

החתול של שרדינגר קם לתחיה בדמות חלקיקים במעבדותיהם של זוכי פרס נובל לפיסיקה לשנת 2012

מאת |12 באוקטובר 2012|3
*--end .entry-meta*

סרג' הרוש ודיויד ווינלנד המציאו ופיתחו באופן נפרד שיטות מהפכניות למדידה ולשליטה בחלקיקים פרטניים תוך שמירה על אופיים הקוונטו-מכאני, באופנים שנחשבו עד כה לבלתי אפשריים

מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

שליטה בחלקיקים בעולם הקוונטי

סרג' הרוש ודיויד ווינלנד המציאו ופיתחו באופן נפרד שיטות מהפכניות למדידה ולשליטה בחלקיקים פרטניים תוך שמירה על אופיים הקוונטו-מכאני, באופנים שנחשבו עד כה לבלתי אפשריים.

ווינלנד והרוש פתחו את הצוהר לעידן חדש של ניסויים בתחום של פיזיקה קוונטית באמצעות הדגמת תצפית ישירה במערכות קוונטיות פרטניות מבלי להרוס אותן. בעזרת שיטות המעבדה הגאוניות שלהם הם הצליחו למדוד את ולשלוט במצבים קוונטיים עדינים מאוד, תוצאה הגורמת לתחום המחקר שלהם לצעוד את צעדיו הראשונים לעבר פיתוח סוג חדש של מחשב מהיר במיוחד המבוסס על פיזיקה קוונטית. השיטות שלהם גם תרמו לבנייתם של שעונים מדויקים במיוחד שיוכלו להוות את הבסיס העתידי לתקן החדש של מדידת הזמן, עם דיוק הגבוה פי מאה מאשר שעוני הצזיום דהיום.

חוקי הפיזיקה הקלאסית אינם חלים על חלקיקים בודדים של אור או חומר, ובנקודה זו משתלטים עליהם חוקי הפיזיקה הקוונטית. אולם, לא קל לבודד חלקיקים פרטניים מהסביבה הסמוכה אליהם והם מאבדים עד מהרה את התכונות הקוונטיות המסתוריות שלהם מרגע שהם באים במגע עם העולם שמסביבם. לפיכך, הרבה תופעות הנראות בעינינו מוזרות ואשר חזויות על פי המכאניקה הקוונטית, אפילו אינן ניתנות לתצפית ישירה, והמדענים יכולים כיום לבצע רק "ניסויי חשיבה" שעשויים לרמוז על קיומן של תופעות מוזרות אלו.

שני חתני הפרס עוסקים בתחום של אופטיקה קוונטית, תחום הבוחן את יחסי הגומלין הבסיסיים שבין אור לחומר, תחום שהתקדם באופן משמעותי מאז אמצע שנות השמונים. לשיטות שלהן יש מאפיינים דומים. דיויד ווינלנד הצליח ללכוד אטומים טעונים חשמלית, או בשמם המוכר יונים, תוך שליטה במדידה שלהם באמצעות אור, או פוטונים. סרג' הרוש נקט בגישה ההפוכה – הוא שולט ב- ומודד פוטונים לכודים, או חלקיקים של אור, בעזרת העברת אטומים דרך מלכודת.

שליטה על יונים פרטניים בתוך מלכודת

מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

המחשה לעבודתו של פרופ' וייויד ווינלנד, מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

במעבדתו של דיויד ווינלנד, בבולדר קולורדו, יונים נשמרים בתוך מלכודת באמצעות הקפתם ע"י שדות חשמליים. החלקיקים מבודדים מהחום ומהקרינה של סביבתם ע"י ביצוע הניסויים בואקום בטמפרטורות נמוכות במיוחד.

אחד מהסודות שמאחורי פריצת הדרך של ווינלנד הוא הבקיאות באומנות השימוש באלומות לייזר וביצירת פעימות לייזר. הלייזר משמש עבור דיכוי תנועתם התרמית של היונים בתוך המלכודת, תוך אילוץ היון להגיע למצבו האנרגטי הנמוך ביותר שם ניתן לבחון את התופעות הקוונטיות שלו. שימוש בפעימת לייזר מדויקת מאפשר להעביר את היון לריכוב מצבים (superposition) שהוא התקיימות בו-זמנית של שני מצבים מובדלים לחלוטין. לדוגמה, היון יכול להתמקם בשתי רמות אנרגיה שונות. היון נמצא בתחילה ברמת האנרגיה הנמוכה ביותר ופעימת הלייזר "מקפיצה" אותו לאמצע הדרך לעבר רמת האנרגיה הגבוהה יותר, כך שהוא נותר "תלוי" בין שתי הרמות בריכוב של מצבי אנרגיה, ובעל סבירות זהה להתמקם בסופו של דבר במי משתי הרמות הללו. בשלב זה ניתן לבחון את ריכוב המצבים הקוונטי של מצבי האנרגיה של היון.

שליטה על פוטונים פרטניים בתוך מלכודת

סרג' הרוש וקבוצת המחקר שלו מיישמים שיטה שונה לשם חשיפת הסודות של העולם הקוונטי. במעבדתם שבפריז, פוטונים שמקורם בגלי-מיקרו מקפצים הלוך ושוב בתוך חלל זעיר שבין שתי מראות המופרדות זו מזו במרחק של 2 ס"מ. המראות מורכבות מחומר על-מוליך והן מקוררות לטמפרטורה הנמצאת מעט מעל האפס המוחלט. מראות על-מוליכות אלו הן המלוטשות והמבריקות ביותר בעולם – פוטון יחיד יכול לקפץ הלוך ושוב בתוך החלל למשך זמן של עשירית השנייה אז הוא דועך או נספג. זמן החיים הזה, המהווה שיא עולמי, משמעו כי הפוטון יכול היה לעבור מרחק של 40 אלף קילומטרים, מרחק השווה בגודלו לסיבוב אחד סביב כדור הארץ.

מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

המחשת עבודתו של פרופ' סרג' הרוש, מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

בזמן חיים ארוך זה ניתן לבצע ניסויים קוונטיים רבים עם הפוטון הלכוד. הרוש הכין אטומים מיוחדים המכונים "אטומי רידברג" שמטרתם הן לשלוט והן למדוד את התנהגותו של פוטון גלי-המיקרו הנמצא בחלל. לאטום רידברג יש רדיוס של 125 ננומטרים שהוא פי אלף גדול יותר מאשר הרדיוס של אטומים רגילים. אטומים "ענקיים" אלו, יחסית, מוזרמים במהירות מבוקרת, אחד אחר השני, לעבר החלל ושם ניתן לבחון את יחסי הגומלין שלהם עם הפוטון הלכוד.

אטומי הרידברג נכנסים ויוצאים מהחלל תוך שהם מותירים שם את הפוטון הלכוד. אולם, יחסי הגומלין שבין הפוטון לבין האטום גורמים לשינוי במופע (פאזה) המצב הקוונטי של האטום: אם נחשוב על מצבו הקוונטי של האטום כעל גל, הרי שנקודות השיא והשפל שלו יוסטו במידה מסוימת. סטייה זו במופע ניתנת למדידה כאשר האטום מתקיים בחלל, ועל ידי כך ניתן לגלות אם הפוטון אכן נמצא בחלל, אם לאו. כאשר אין שם פוטון, ברור מאליו כי לא תהייה כל סטייה. כלומר, בשיטה של הרוש ניתן למדוד פוטון מבלי להרוס אותו.

בעזרת שיטה דומה הרוש וקבוצת המחקר שלו יכולים לספור את הפוטונים הנמצאים בתוך החלל, ממש כמו ילד הסופר את הגולות שלו. זה נשמע פשוט, אולם הדבר דורש מיומנות וכישורים יוצאי דופן מאחר ופוטונים, שלא כמו גולות, נהרסים מידית לאחר שהם באים במגע עם העולם הסובב אותם. על סמך שיטת ספירת הפוטונים שלו, הרוש ועמיתיו למחקרים פיתחו שיטות למעקב אחר התפתחותו בזמן של מצב קוונטי פרטני, צעד אחר צעד, בזמן אמת.

הפרדוקסים של מכאניקת הקוונטים

פרדוקס החתול של שרדינגר, מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

פרדוקס החתול של שרדינגר, מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

מכאניקת הקוונטים מתארת עולם מיקרוסקופי שאינו גלוי לעין הרגילה, שם מתרחשים אירועים הנוגדים את הציפיות והניסיון שלנו מתוך תופעות פיזיקליות בעולם המקרוסקופי, הקלאסי. פיזיקאים בעולם הקוונטי משלימים עם רמה מסוימת של אי-ודאות או אקראיות המובנות בתוך המערכות של עולם זה. אחת הדוגמאות להתנהגות הפוכה מהצפוי היא מה שמכונה "ריכוב-מצבים" שבו חלקיק קוונטי עשוי להיות בו זמנית במספר מצבים שונים. אנחנו לא חושבים באופן רגיל שגולה יכולה להימצא גם "כאן" וגם "שם" באותו הזמן, אולם זהו בדיוק המקרה אם הייתה זו "גולה" קוונטית. ריכוב המצבים של הגולה אומר לנו מה תהיה הסבירות המדויקת להימצאותה "כאן" או "שם", אם יכולנו למדוד זאת.

מדוע מעולם לא היינו מודעים לעובדות מפתיעות אלו על העולם שלנו? מדוע אנחנו לא יכולים לצפות בריכוב מצבים של גולה קוונטית בחיי היומיום שלנו? הפיזיקאי האוסטרי, חתן פרס הנובל (לפיזיקה בשנת 1933) ארווין שרדינגר נאבק קשות בשאלות אלו. בדומה לחלוצים רבים אחרים של תיאוריית הקוונטים, הוא נאבק בכדי להבין ולפרש את ההשלכות של עולם זה. בשנת 1952 הוא כתב: "אנו לעולם לא מבצעים ניסויים עם אלקטרון או אטום יחיד או עם מולקולה קטנה יחידה. בניסויים מתוכננים לעילא אנו לעיתים סבורים כי אנו עושים כן; זה תמיד מוביל לתוצאות מגוחכות…".

על מנת לתאר את התוצאות המגוחכות של המעבר בין מיקרו-העולם של הפיזיקה הקוונטית למקרו-העולם הרגיל שאותו אנו חווים ביומיום, שרדינגר הגה ניסוי מחוכם במיוחד עם חתול: החתול של שרדינגר נמצא בתוך ארגז המבודד לחלוטין מהעולם שבחוץ. בארגז נמצא גם בקבוק של ציאניד קטלני המשתחרר לאחר הדעיכה של אטום רדיואקטיבי מסוים, הנמצא גם הוא בארגז.

הדעיכה הרדיואקטיבית מוכתבת ע"י החוקים של פיזיקת הקוונטים, שעל פיהם החומר נמצא בריכוב מצבים שבו הוא גם הספיק לדעוך וגם עדיין לא דעך. לפיכך, גם החתול אמור להיות בריכוב מצבים של היותו גם חי וגם מת. עכשיו, אם נסתכל לתוך הארגז אנו מסתכנים בהריגת החתול מכיוון שריכוב המצבים הקוונטי הוא כה רגיש ליחסי גומלין עם העולם שבחוץ עד כי כל ניסיון להסתכל בחתול יביא מידית לקריסת המצב הכפול ולקבלת רק אחד מהם – חתול חי או חתול מת. בעיניו של שרדינגר, ניסוי מחוכם זה מוביל למסקנה מגוחכת, ונטען כי לאחר מכן הוא התנצל על שהוא הרחיב את הבלבול בתחום הפיזיקה הקוונטית.

שני חתני פרס הנובל לשנת 2012 הצליחו למפות את המצב הקוונטי הכפול של החתול בזמן חשיפתו לעולם שבחוץ. הם הגו ניסויים יצירתיים והצליחו להוכיח בפרטי פרטים כיצד פעולת המדידה עצמה גורמת למעשה לקריסתו של המצב הקוונטי ולאובדן אופיו של ריכוב המצבים. במקום להשתמש בחתול של שרדינגר, ווינלנד והרוש לכדו חלקיקים קוונטיים והציבו אותם בריכוב מצבים הדומה למצב הכפול של החתול. העצמים הקוונטיים הללו הם לא באמת מקרוסקופיים כדוגמת החתול, אולם הם עדיין גדולים יחסית במושגים של העולם הקוונטי.

בתוך החלל של הרוש מוצבים פוטונים במצבים הדומים למצב הכפול של החתול כאשר המופעים שלהם מנוגדים זה לזה בו זמנית, כעין שעון עצר שבו המחט נעה הן בכיוון השעון והן נגד כיוון השעון בו-זמנית. שדה הפוטונים המתקיים בחלל נבחן לאחר מכן ע"י אטומי רידברג. התוצאה מכך היא עוד תופעה קוונטית בלתי מובנית המכונה "שזירה קוונטית" (Quantum Entanglement). שזירה זו תוארה גם ע"י שרדינגר והיא עשויה להתרחש בין שני חלקיקים קוונטיים או יותר שאינם נמצאים במגע ישיר זה עם זה, אך עדיין יכולים "לחוש" ולהשפיע על תכונותיו של החלקיק האחר. השזירה של שדה גלי-המיקרו ושל אטומי רידברג מאפשרים להרוש למפות את מאפייניו של המצב הכפול בתוך החלל, תוך מעקב אחריו צעד אחר צעד, אטום אחר אטום, בעודו עובר ממצב של ריכוב מצבים קוונטי למצב מוגדר היטב המובן לנו בהתאם לחוקי הפיזיקה הקלאסית.

על סיפה של מהפכת מחשוב חדשה

מיחשוב קוונטי. מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

מיחשוב קוונטי. מתוך מצגת פרס נובל באתר ועדת הפרס

יישום אפשרי אחד של מלכודות היונים שמדענים רבים חולמים עליו הוא מחשב קוונטי. במחשבים המשמשים אותנו כיום בחיי היומיום יחידת המידע הקטנה ביותר היא סִבִּית (ספרה בינרית, bit) המקבלת את הערך של אחד או אפס. אולם, במחשב קוונטי, יחידת המידע הבסיסית – קיוביט (סיבית קוונטית, qubit) – יכולה להיות אחד או אפס בו זמנית. שני קיוביטים יכולים להיות בו זמנית בעלי ארבעה ערכים שונים – 00, 01, 10 ו- 11 – וכל קיוביט נוסף מכפיל את מספר המצבים האפשריים. עבור nקיוביטים קיימים 2n מצבים אפשריים, ומחשב קוונטי בעל 300 קיוביטים בלבד יכול להכיל 2300 ערכים בו זמנית, יותר ממספר כל האטומים ביקום.

קבוצתו של ווינלנד הייתה הראשונה אי פעם בעולם להדגים פעולה קוונטית בעלת שני קיוביטים. מאחר שהושגו כבר פעולות שליטה במספר קיוביטים, בעיקרון אין כל סיבה להאמין שהדבר לא יהיה אפשרי עבור פעולה כזו על מספר קיוביטים רב יותר. אולם, בכדי לבנות מחשב קוונטי מעין זה, יש להתגבר על אתגרים מעשיים כבירים. אתגר אחד הוא להשיג שתי דרישות מנוגדות: יש צורך כי הקיוביטים יהיו מבודדים כהלכה מסביבתם על מנת שהתכונות הקוונטיות שלהם לא ייהרסו, ובה בעת הם חייבים להיות מסוגלים לתקשר עם העולם שבחוץ לשם העברת תוצאות החישובים שנעשו בעזרתם. ייתכן כי המחשב הקוונטי הראשון אכן ייבנה במאה הזו. אם אכן כך יקרה, הוא אמור לשנות את החיים שלנו באותה צורה קיצונית שבה שינה המחשה הקלאסי את חיינו במאה הקודמת.

שעונים חדשים

ווינלנד וקבוצת המחקר שלו השתמשו ביונים לכודים גם על מנת לבנות שעון המדויק פי אלף יותר מאשר השעונים האטומים דהיום המהווים את תקן יחידת הזמן שלנו. הזמן העולמי, השעה, נשמר ע"י כיוון כל השעונים יחסית אל תקן יחיד. שעונים אטומים, שעוני צזיום, פועלים בטווח גלי-המיקרו, בעוד ששעוני היונים של ווינלנד עושים שימוש באור הנראה – ומכאן שמם: שעונים אופטיים. שעון אופטי יכול להכיל יון לכוד אחד או שניים בלבד. כאשר משתמשים בשני יונים, אחד משמש כשעון והשני משמש לקריאת השעון מבלי להרוס את מצבו, או לגרום לו לפספס שנייה.

בזכות מדידות זמן כה מדויקות, ניתן היה לצפות בתופעות טבע עדינות ומופלאות כגון שינויים בזרימת הזמן, או שינויים זעירים בכבידה, במרקם של חלל-זמן. בהתאם לתיאוריית היחסות של איינשטיין, הזמן מושפע מתנועה ומכבידה. ככל שהמהירות גבוהה יותר וככל שהתנועה חזקה יותר, מעבר הזמן הופך לאיטי יותר. אנו אולי לא ממש מודעים להשפעות הללו, אולם הם הפכו לחלק אמיתי מחיי היומיום לנו. כאשר אנו מנווטים בעזרת נווטן GPS, אנו מסתמכים על אותות זמן המגיעים מלוויינים בעלי שעונים העוברים כיוון בקצב סדיר, מאחר והכבידה היא מעט חלשה יותר בשמיים. בעזרת שעון אופטי ניתן למדוד את ההבדלים במעבר הזמן כאשר מהירות השעון משתנה בפחות מעשרה מטרים לשנייה, או כאשר הכבידה משתנה כתוצאה מהבדל בגבהים בערכים של 30 ס"מ בלבד.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > התודעה, (מצאתי לדעתי פתרון לבעיית גוף והנפש)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 סך הכל 4 דפים.