בית פורומים עצור כאן חושבים

ט"ו בשבט (חדש) הגיע, חג ל....

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/2/2006 20:20 לינק ישיר 

מיכי,

אני מתנצלת שוב. לא היתה לי כוונה לפגוע בך, וגם לא להשתמש בדמגוגיה. אני חושבת שניסיתי (שוב ושוב ושוב)להבין את טיעוניך הלוגיים,  אבל לא הצלחתי להבין את הלוגיקה, וגם לא מצאתי עקביות. זו הסיבה שכתבתי את שכתבתי - ייאוש. לא הצלחתי, בשום דרך, למצוא קריטריונים אחידים ורציונליים לשיפוטך בעניין הטקסט שהוצע כאן (וגם באשכול ההוא), ולכן ברוב יאושי חיפשתי מוצא אחר. איתך הסליחה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2006 20:57 לינק ישיר 




הרב מיכי,

את מדרש תנחומא הבאת בהמשך לדבריך על כי יתכן  שהמבול הובא להתיר בשר. אתה הוא זה שקשרת בין חטא אדם הראשון לחטא דור המבול  - אולי תסביר את פשר הקשירה שעשית ותנוח דעתי. 

ובכדי להעמיד דברים על דיוקם, אלה דבריך בדף הקודם בהודעה השלישית לכמתעסק:


"בכל הדוגמאות  שהבאת, אינני רואה כל סתירה לדבריי. אכן ייתכן שהמבול הובא להתיר בשר. כידוע התנחמוא אומר שאדם הראשון כשנגזרה עליו מיתה אמר לקב"ה בעלילה אתה בא עליי, שהרי כבר בתורתך כתבת (תתקע"ד דורות לפני הבריאה) 'אדם כי ימות באוהל', כלומר שהאדם עתיד למות. משל לאישה, שהקדיחה את תבשילו של בעלה, הוציא גט כשר מכיסו ונתנו לה. אמרה לו בעלילה אתה בא עליי, הרי הגט כבר היה חתום בכיסך עוד לפני שטעמת מהתבשיל. והדברים עתיקים (הוא אשר בעל ה'לשם' קורא 'הנהגת נורא עלילה'. ראה פירוט בספר 'שערי לשם שבו ואחלמה').
חזינן שהתורה היתה קיימת עוד לפני הבריאה.."

תוקן על ידי - riv - 11/02/2006 21:10:15



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2006 23:12 לינק ישיר 

ריב,
לא קשרתי את חטא אדם הראשון לחטא דור המבול, אלא הבאתי דוגמא מחטא אדם הראשון למבול עצמו (ולא לחטא אנשי דור המבול). טענתי היתה שלפעמים ישנו אירוע שנראה כמו עונש על חטא, אבל הוא מתוכנן מראש.
 זה מתפרש בשני אופנים: 1. החטא עצמו היה כפוי על החוטא. החטא עצמו היה בבחירה חופשית, אולם העונש היה מתוכנן מראש, ואם לא היה חטא הקב"ה היה מוצא הזדמנות אחרת להביא את העונש.
אם נסביר את המבול באופן השני ואת חטא אדם הראשון באופן הראשון, אין קשר ביניהם (הקב"ה תכנן להתיר בשר, והשתמש בחטא דור המבול כדי להוריד זאת לעולם. אם לא היו חוטאים הוא ההיה עושה משהו אחר למען זה). ואם נסביר את שניהם באותו אופן אז יש קשר ביניהם. אבל לא עסקתי ביחס בין שני אלו, ובודאי לא באתי לשלול את הבחירה החופשית, כפי שטרחתי וכתבתי במפורש קודם. הרי הוספתי עוד שהנהגת 'נורא עלילה' אינה מאפייינת כל חטא, אלא רק צמתים מרכזיות. אין בכוונתי לפגוע באמונת הבחירה, שכן היא נראית לי חשובה מאד ונכונה מאד.

אמשלום,
דומני שהסברתי את משנתי כמה פעמים, ובאריכות רבה. קשה לי לחזור על הכל, על אף שמאד הייתי רוצה לחדד את הויכוח ולהבהיר אותו. לא אעסוק שוב בדמותו הנקבית של הקב"ה, שכן זה אינו עניין להכא. כאן אנו עוסקים בליל הסדר של ט"ו בשבט.
טענתי לגביו היתה הבאה:
1. אין כל מניעה לעסוק בערכים חשובים, כמו הערכים הסוציאליים, בכל יום ובכל עת, ובפרט גם בט"ו בשבט.
2. כוונת המקובלים שחידשו את הטקס הזה לא היתה קשורה לתיקון חברתי אלא ל'תיקון' במובנו הקבלי. הם לא עסקו בערכים סוציאליים, אלא במושגים מיסטיים.
3. ככלל, אין כל מניעה להמשיך במטמורפוזה מנהגים קדומים, מתוך רצון לפרש אותם בהתאם לתפיסותינו ולשוננו, באופן שיהיה ישר אינטלקטואלית, ושינסה להיות נאמן למקור (כמו פרשנותו של ר' חיים לרמב"ם, שללא ספק לא שיחזרה את שחלף במוחו של הרמב"ם עצמו כאשר כתב את הדברים, אבל כן מנסה להיות נאמנה למקור, תוך שימוש במינוח ובחשיבה בת זמננו).
4. הסדר החדשני של ט"ו בשבט לא פועל כפרשנות למנהג הקדום, אלא יוצק לתוכו תוכן חדש לגמרי (חיובי מאד כשלעצמו, אבל מבחינת סדר טו בשבט לא קשור לכוונת המתקנים). זו אינה פעולה של פרשנות, והיא אינה נעשית באופן מטמורפוזי כלל ועיקר.
5. לכן לדעתי התיאור שבסעיף 4 לא עונה לקריטריונים שהצבתי בסעיף 3.
6. לכן כתבתי שיש כאן פעולה חיובית, אבל סדר ט"ו בשבט אין כאן.
7. ההיתלות בסדר ט"ו בשבט נראית לי בעייתית, על אף שאין כל חובה עלשות סדר כזה, כי זוהי חקיקה במסווה של פרשנות שאני לא אוהב אותה גם בביהמ"ש העליון. החשש העיקרי שלי הוא מפני תהליכים מקבילים ביחס למצוות שאנחנו כן חייבים לעשות אותן, שגם בהן ייעשה שינוי לא מטמורפוזי וחקיקה במסווה של פרשנות.

עד כאן רגשותיי האפלים העטופים במחלצות לוגיות ().

מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/2/2006 23:30 לינק ישיר 

מיכי,

רק על עניין ט"ו בשבט, ואח"כ אפרוש מן הדיון הזה, שהפך (לטעמי האישי) בלתי מעניין ובלתי רלוונטי (בעיקר, כי אני מרגישה שיש כאן פער סמנטי גדול, שמעיד על פער מחשבתי גדול עוד יותר, שהניסיון לגשר עליו דורש ממני כוחות וסוג של אופטימיות, שאיבדתי לפני שנים) -

א. תיקון הוא תיקון, ככל שהבנתי משגת, ופרשנות מעשית שלו בעוה"ז, רלוונטית ומחייבת דתית (מבחינתי) הרבה יותר מעשיית "שלום בית" בין הספירות.

ב.  המסגרת ה"טכנית" של ט"ו בשבט, לפחות בעולם בו אני חיה, אינה רק המסגרת שנוסח ב"חמדת ימים", ויש בה אלמנטים של 100 ויותר שנות ציונות פעילה, אלפיים שנות גלות וגעגוע לא"י ולפירותיה, מחוייבות כלכלית-דתית בדמות "ראש השנה לאילן" ועוד ועוד. לפיכך, התוכן הניצוק לתוכה מגוון אף הוא, והפרשנות המתחדשת - כמו זו שהוצגה בטקסט הנידון כאן - יכולה וצריכה להתייחס לכל מרכיבי ה"כלי".


[כמו שאמר לי פעם אדם יקר וחכם (הניסוח שלי) - לכולם יש "נגיעות", ההבדל בין מתדיינים שונים, הוא במודעוּת.]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2006 01:10 לינק ישיר 

מיכי, כמו לך ולאמשלום, גם לי הקטנה נדמה שאנחנו קצת סובבים במעגלים. על כן כדי לחדד את עמדתי, אבקש לענות לעיקר דבריך על התוספת לסדר הרגיל, שלהבנתי הנם: ערכים נחמדים – איתא (ולגיטימי), סדר טו בשבט – ליתא (וגם לא צריך). על כך אני מבקשת להגיד שוב, שכוונת המכוון כאן לא הייתה לשחזר את מעשיהם של גורי האר"י בצפת דאז אלא ליצוק, ממש כשם שעשו הם ואלה שבא בעקבותיהם, תוכן לחג הזעיר הזה. באופן פרדוכסלי ניתן לומר שהקבע היחיד שניתן לייחס לט"ו בשבט הוא שכל דור מזג אליו מרצונותיו וכמיהותיו ומהעניינים שהעסיקו את בניו (ובנותיו). כשם שהמקובלים רצו לתקן את הספירות, כך יהודי המזרח רצו לטעום מפירות א"י ולהתבשם בטעמם בגלות הארוכה, וכשם שיעבץ לקח את תלמידיו לקפץ על הג'בלאות ולשנן את דברי ישעיה הנביא עם שתילים ביד, כך כיום מבקשים רבנים שומרי משפט להניח ענף עץ זית על שולחן הסדר אות למחויבות להילחם נגד הפורעים שעוקרים עצי זית (וטרם הזכרנו את ה"גיוס" של טו בשבט למשנתו של שבתאי צבי וכת דיליה). אני מוכנה לקבל את סלידתך (ושיעמומך ) מהחדשנות הליטורגית והריטואלית שצוינה כאן, אבל איני מבינה באיזה אופן יש במה שאתה מכנה "היתלות" בסדר טו בשבט משהו לא ראוי או לא מתאים ואיני רואה באיזה אופן יש כאן משום "חקיקה". מי ייתן ויתמו עניים מן הארץ ואז נוכל לשיר שיר חדש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2006 10:48 לינק ישיר 

מיכי
א. נכון דומני שיש ביננו פער בהתייחסות לקבלה, אך שני תיקונים: 'אשר לא עלתה על ליבי' ההשווה בין גורי הארי לבין חוגגי סדר ט"ו, אלא לענין השיפוט ההיסטורי שבדיעבד. כלומר, ייתכן שאוסף של נהגים שאנו מייחסים להם היום תוקף רב, לא צמח אלא כחגיגות חברתיות שנתקבעו להלכות. ובשאלתי באתי להדגים שנצרכים פרמטרים (ועל כך אנו מסכימים) אך  אם הולכים לפי השפיטה של ההיסטוריה נשמט הבסיס לפרמטרים שהרי איננו יודעים כיצד נתקבעו הנורמות, מנהגים וכו' אותם אנו חוגגים.
2. לענין דברי על הקבלה, כל שרצוני לטעון שמושג המסורת המקובלת שבקבלה הוא רעוע מאוד, ולכן אני בוחן את התכנים לגופם ככל הגות שהיא, ולא ע"פ מקור הסמכות.
3. לענין סידור תרי"ג - לסידורן אין רק מגמה ארכיטקטונית, אלא לכל הפחות גם תוצאה נורמטיבית, שכפי שציינתי, יש לך נפ"מ הלכתיות.
אמנם לענ"ד לרמב"ם היו מגמות הרבה יותר גדולות מכך, וזה נושא לאשכול אחר, ורק אעיר על שתיים - עיצוב תובנות לנורמות כגון, קביעת מצוות ידיעת ה', אהבת ה' ותפילה וכדו' על סמך הקורילציה בין הכרות למעשים במשנתו.
טעם נוסף, ראה איגרת לר' פנחס הדיין, ר"י שילת, ח"ב, עמ' תמב - "שלא לתן מקום למינים לרדות" - ויש להבין את רמיזתו במשמעות מרחיבה - הכרתו שהתורה הולכת ונעשית תורות הרבה, וא"כ מה בינה לבין תורות מינים - וכפי שניסח במקום אחר מטרתו: יצירת ספר חוקים כולל", ודוק, ספר אחד (וחכמי הדורות הבינו שזו מגמתו ולכן הרעישו כל כך). מעתה, כינוס תרי"ג הוא יסוד המוסד לכך, וכחלק מכך המאמץ ליצירת מדרג בין מצוות (ויסוד רבות מהתקפות הרמב"ן והמח' עם הרמב"ם נובעות מתפישה שונה של המושג מצוה ומקורות כינונה, ואמל"ב)
3. ריב (אתחיל לכנותך בעברית = מאוד מטריד להחליף גופן כל פעם) , צר לי ודומני שטעית בדברי. הפניתי לענין דינים למושג אחר לגמרי (ראי: ספר המצוות עשה צו; משנה תורה, הלכות ברכות יא,ב - ועניינו נורמות מסדירות, ורבים טעו בהבנת דברי הרמב"ם האלו, ואכמל"ב)
מיכי - למה להשמיץ את ריבי, הבה נדון במינמום אמוציות, ולא כל מה שחושבים אפילו אם אתה חושב כך אין צורך להטיח באחר, חכמים היזהרו בדבריכם, קמט קטן בשטיח שלך הוא קרע גדול אצל זולתך.
ואת והב בסופה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2006 12:29 לינק ישיר 


כמתעסק,

תודה על התיקון.

ובכל זאת, אני מתקשה להבין למה אי אפשר להחיל את העיקרון הרעיוני גם על הדברים בהקדמה למשנה.

כדי לא לסטות מנושא האשכול,[ גם ככה, מכל עבר מטיחים בפני: שלא רק הרמב"ם הוא היהדות ]

אפשר בתיבה האישית למעלה.

תודה מראש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2006 12:52 לינק ישיר 

ריב (לגבי איות שמך כנ"ל, ויותר לא אחזור על כך)
לא הבנתי את שאלך - לאיזה עיקרון רעיוני כוונתך, נידונו רבים?
ועוד אינני תיבה אישית מה טיבה, כידוע לך אני חדש בעסק, ולא נתפניתי לקרוא את אריכות הדברים לחדשים - להלן רעיון למנהלים -  הציגו את הדברים לחדשים בתימצות אז אולי נקרא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2006 13:56 לינק ישיר 

מצורף קובץ

תפילה נאה לט"ו בשבט



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/2/2007 14:36 לינק ישיר 

8/2/2004

אני מחפש את המקור וההסבר ל"סדר": שתיית הארבע-כוסות (ארבעה עולמות...) ושאר מנהגי היום.

תודה.

*****

מואדיב:

.


ספר "חמדת ימים" , של אחד מרבני צפת, בערך במאה ה- 17.

למיטב זכרוני, הסדר שם הוא של ברכות על פירות, לאו דוקא על יין.

*****

מסתברא:

יש ספר פרי עץ הדר שי"ל ווינציה תפ"ח (למדפיס הרי מצויין הוא בלקו"ש חכ"ד שופטים ב' בהערה)

אולי הבקיאים כאן ואלו שיש להם נגישות לספרים עתיקים ידעו לפתור לי תעלומה בנושא שאני מתחבט בו. בבית עקד ספרים כתוב שהספר ההוא הוא על פי חמדת ימים, אך הרי החמדת ימים נדפס רק בשנת תצ"א ואילך? מה הפשר? האם זה מקמדה לספר? לא ראיתי את הספר פרי עץ הדר דפוס ההוא, ראיתי מאוחרים אך הם אינם ראי'.

הספר חמדת ימים אינו לרב בצפת, המחבר פלאי ואננומי והרבה סברות נאמרו לאשר מחברו, מנתן העזתי כפי דעת היעב"ץ לר' בנימים הלוי מגורי אר"י כפי דעת יערי, ושניהם אינם נכונים בעליל. ועדיין התעלומה בעיצומה.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 14:38 לינק ישיר 

אסתיאו:

על הספר חמדת ימים ועל הספר פרי עץ הדר ראו בספר הוציא הרב דוד מנדלבוים על ט"ו בשבט, ושם האריך לדון במקורות.
ה"סדר" שנעשה היום על פי חוברות של משרד החינוך והחברה למתנסי"ם אינו תמיד לפי הלכה. באתר "ישיבה" יש מאמר יפה של הרב עזריאל אריאל על ההגדה לט"ו בשבט, שם הוא מדגיש מה חסר בהגדות אלו, שיותר מתחנפות לחילונים, ופחות תואמות להלכה.


*****

אפלטון10:

המדפיס שלום רב מירושלים!

במאמר הבא אמנם לא מוזכר במפורש 'סדר' לט"ו בשבט, אך יש בו מנהגים רבים שנהגו צדיקים ביום זה, ואולי תמצא בו משהו ממה שחיפשת, בכל מקרה אעתיק אותו לטובת הקוראים:

ט"ו בשבט בחצרות צדיקים
בצלאל לנדוי
מחניים מ"ב, תש"ך


תוכן המאמר:
סמל לרחמים ולגאולה
על הארץ ועל הפירות
באוהלי צדיקים אשר בארץ ישראל

תקציר: מנהגי ט"ו בשבט בחצרות אדמו"רים בארץ ובחו"ל. ביום זה נערכו סעודות ואכלו מפירות ארץ ישראל, כן נאמרו דברי תורה הסובבים בעיקרם על שבחה של ארץ-ישראל ופירותיה. יש וראו את יום זה כיום סגולה לרחמים לגאולה וליראת שמים, כיום שבכוחו להשפיע ברכה לכל ימות השנה, ויש אשר התפללו לאתרוג כשר יפה ומהודר.

מילות מפתח: שבעת המינים, שבחה של ארץ ישראל, פירות ארץ ישראל


"חמישה עשר בשבט" - עיקרו קשור בארץ ישראל כ"ראש השנה לאילנות", וכ"יום הקובע" לעניין תרומות ומעשרות ויתר ההלכות התלויות בארץ, ובמעמדו זה הוא נקבע גם בספרות ההלכה ובמנהגי ישראל בתפוצות, שאין אומרים בו, תחנון ואין קובעים בו תענית.

עם זריחת אורו של האר"י נתגלה סודו של היום. ההולכים בעקבותיו רואים באכילת פירות ביום זה "תיקון גדול בנגלה ובנסתר", וספרות החסידות, שיסודתה בקודש ע"פ חכמת הקבלה, הבליטה ערכו של היום לציון הקשר עם ארץ ישראל.

השאיפה לא"י המתבלטת בתורת החסידות, משתקפת בדבריכם ובהליכות חייהם של נושאי דגלה בכל הדורות, מראשיתה ועד היום הזה. מראשיתה התפללו לישועה כללית ופרטית, וראשוני התנועה, שראו את עיקר תפקידם בקירוב לבם של ישראל לאביהם שבשמים, עסקו אפוא בהשרשת הציפייה לגאולה השלמה ולקיבוץ גלויות בארצנו הקדושה "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב".

סופרה הראשון של החסידות ומתלמידיו הקרובים של מחולל התנועה, רבי ישראל בעל שם טוב, הוא רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל "תולדות יעקב יוסף", מציין את השלבים השונים בתהליך גאולת הנפש והגוף:
"לגאולת הנפש והנשמה קודמת גאולה כללית של הגוף והחומר משעבוד וגלות האומות, ולאחר מכאן תבוא תשועת ישראל שגלו מאדמת ישראל".

כיסופי גאולה מלאו את חללה של החסידות, והם מצאו לעצמם ביטוי בציון יום זה המסמל את ארץ ישראל וההלכות התלויות בה. ט"ו בשבט, החג הארצי-ישראלי, נקבע כאחד מיומי דפגרא לתנועת החסידות ורישומו ניכר בספרות החסידות. אמנם, אין הוא נמנה בין השבתות והמועדים שיש בהם ביטול מלאכה, שבהם עלו החסידים להיכלי רבותיהם, אולם רבים מבין האדמו"רים ראו בחמישה עשר בשבט מעין חג, לבשו בגדי שבת, ערכו שלחנות בו ביום, ולשולחן הוגשו פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ורבים מחידושי תורה שהושמעו על ידם, הסובבים בעיקרם על שבחה של ארץ ישראל ופירותיה, מצויים בספרי החסידות במדור המוקדש למועדים.

רבי ישראל בעל שם טוב לא הסתפק בהעלאת זכרה של א"י. הוא נשא את עיניו לעליה בפועל "לאכול מפריה ולשבוע מטובה", ואף הבטיח "עולם הבא" לגזלנים שבאו אליו והציעו לפניו "דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל דרך מערות ומחילות" אלא שלא עלתה בידו. לפי מסורת אחת הגיע עד קושטא בדרכו לא"י, ורק לאחר ההרפתקאות שאירעו לו שם נוכח לדעת כי "אין מניחין אותו בשום אופן לנסוע לאה"ק". הבעש"ט הוסיף לשאוף לא"י ובמכתבו המפורסם לגיסו ר' אברהם גרשון מקיטוב הוא חוזר ומדגיש, "השם יודע שאין אני מייאש עצמי מעליה לא"י, אם יהיה רצון השם ולהיות עמך ביחד".

אולם גם אם לא הגיע לא"י, הוסיף לקיים אתה קשר הדוק, וממשיכי דרכו אחריו הוסיפו לטפח קשרים אלה. מהם שעלו בעצמם לחונן עפרה, אולם גם אלה שלא עלו לא חדלו להעלות את זכרה על ראש שמחותיהם, ואחת ההזדמנויות לכך ניתנה להם בט"ו בשבט.

משמעות מיוחדת לט"ו בשבט בבית האדמו"רים לבית רוזין. אבי השלשלת, רבי ישראל מרוזין, נהג ללבוש בגדי שבת לכבוד ראש השנה לאילנות "כי האדם עץ השדה", ואף היה עורך את שלחנו בפירות ארץ ישראל, בהדגישו את האמרה המיוחסת לא"י ז"ל,
ש"פירות א"י הם סגולה ליראת שמים".

הוא היה אומר כי בט"ו בשבט "השרף עולה באילנות", שכן ההתחדשות שבעולם כללית היא ומקיפה את כל היקום, את הדומם והצומח כמו את המדבר והחי, ובשעה שמים חדשים מרעננים את האילנות הקפואים בחורף, פורצת הרעננות גם לעורקי של האדם מישראל. זכר לדבר ישנו בפרשת השבוע, היא פרשת בשלח, העוסקת בפרשת יציאת ישראל ממצרים, וכך גם בט"ו בשבט משתחררת הבריאה כולה מכבלי מצרים ויוצאת לחרות: "השרף עולה באילנות"

בניו ובני-בניו, ממשיכי השלשלת לבית רוזין שמרו על המסורת וערכו את שולחנותיהם לכבודו של היום.
"אדם כי יקריב מכם קרבן לה' - האדם חייב להקריב את עצמו קרבן לה'" -
היה אומר בנו רבי אברהם יעקב מסדיגורא, בהוסיפו שאם הדבר לא ניתן בידו -
"והיה הוא ותמורתו יהיה קודש"
כשהאדם מתעלה ומעלה את הפירות ע"י ברכתו עליהם בקדושה ובטהרה, הרי הם נעשים בחינת קרבן בדרגת החי, כמו "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן".

נכדו רבי מנחם נחום מבויאן, בעל "תפארת מנחם נחום", היה מאחל ביום זה לאנשי שלומו:
"שנה טובה להשפיע שפע ברכה מאותו יום לכל השנה כולה",
ובשעה שברכו על הפירות ציין כי האדם מתקן את הניצוצות הקדושים המצויים בפירות וכן הוא מעלה את "הדברים הגשמיים למדרגה של רוחניות".


סמל לרחמים ולגאולה
אבות החסידות ידעו להסביר את קביעתו של היום בעצם ימי החורף. רבי ישראל, המגיד מקוזניץ, היה אומר שחודש טבת ומחציתו של שבט הם בבחינת "חשכות ומוחין דקטנות", אולם בסיומם באים "ימים מאירים ובהירים" ובני בינה - הוסיף - יודעים סודו של ט"ו בשבט".

רבי חיים מצאנז נהג אף הוא לערוך סעודה גדולה לכבוד היום, בציינו שהחל מיום זה עד חג השבועות ישנו יומא דפגרא בכל חמישה עשר ימים.

על הקשר שבין ט"ו בשבט וגאולת ישראל עומד רבי ישראל מצ'ורטקוב:
"יומא דפגרא זה בא להורות התחזקות ותקווה לישראל - כי אנחנו בגלות זה כשני אלפים שנה, ואנו סובלים רדיפות מכל צד, והנני בתכלית השפלות עד שכמעט אפסה כל תקווה הלילה - אבל ישראל הם למעלה מן כטבע, וגם בשעה שלכאורה אפסה כל תקווה ותוחלת, אז הקב"ה מושיע אותם שלא כבדרך הטבע"

ראש השנה לאילנות שנקבע בט"ו בשבט - היה אומר רבי ישראל - מסמל אפוא את גאולת ישראל "כימי העץ ימי עמי" נמשלו ישראל לעץ העומד ערום וקפוא בחורף. הסופות מטלטלות אותו ומאיימים עליו לעקרו, ולכאורה מצבו ללא תקווה אולם גם בשעה זו בעצם ימי החורף, יונק האילן חיות מחודשת ממעמקי האדמה. כך ישראל נתונים לביזה ולמשיסה כל הימים, ודווקא במעבה האפלה נרקם כבר אור הגאולה, אורו של משיח. למראית עין שולט הייאוש, אולם השרף עולה כבר באילנות...


על הארץ ועל הפירות
תשעה חודשים מט"ו בשבט ועד חג הסוכות, אולם כבר אז, בראש השנה לאילנות, יש להתכונן לקראתו. ורבי צבי אילמלך מרינוב בעל "בני יששכר", המסביר בארוכה את ערכו של היום, מטעים ש"יש להתפלל בו על אתרוג כשר יפה ומהודר, שיזמין השי"ת בשעה שיצטרך למצווה" תוך הבעת תקווה כי "תפילתו תעשה פירות".

על רבי מנדלי מקוצק מספרים כי פעם אחת כשישב במסיבת חסידיו בט"ו בשבט רמז לאחד מהם שעליו לדאוג לאתרוג נאה לסוכות, אותה שעה היו הדברים תמוהים באזני השומעים, אולם בין עצרת לחג פרצה מלחמה בגלילות ההם, ואותו חסיד טרח, עמל ועלתה בידו לספק לרבו אתרוג נאה לקיים בו את המצווה.

בימים ההם, כשהנסיעה בין ארץ ישראל והגולה ארכה חודשים מרובים, לא הייתה כל אפשרות לשמור על הידורם של אתרוגי א"י בהגיעם לתפוצות הגולה ולא יכלו להשתמש בפרי הארץ למצווה, אולם בסעודות ט"ו בשבט הקפידו להגיש לשולחן מפירות א"י, וכאן ניתן הדבר ע"י פירות מיובשים, תאנים או צימוקים, שהיו נשלחים מארץ ישראל ותפוצות הגולה.

בחגיגיות מיוחדת הועלו פירות א"י על שולחן מלכים, ורמז מצאו "נוצר תאנה - יאכל פריה". בשירים ושבחות הודו לה' על שזכו "לאכול מפריה". תוך הבעת תקווה שיוכלו גם "לשבוע מטיבה", אולם גם במקומות שלא היו פירות א"י, הועלו מיני פירות אלו מגידולי חו"ל, וזכרה של ארץ ישראל צוין בדברי תורה וכו'. רבי יצחק מאיר מגור, בעל "חידושי הרי"ם", היה מגיש לשולחן רבו, רבי מנדלי מקוצק, פירות משבעת המינים, אולם פעם אחת תבע הימנו רבו "פירות ארץ ישראל ממש".

רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה", הקפיד לברך ביום זה על חמישה עשר מיני פירות, ועל כל פרי ופרי היה נוהג לזמר שיר המעלות, החל ממזמור ק"מ ועד מזמור קל"ד שבתהילים.

רבי יוחנן מרחמיסטריווקא, בנו של רבי מרדכי מטשרנוביל, נהג להדר ולהעלות על שלחנו בט"ו בשבט מפירות א"י, כשם שבכל ימות השנה הקפיד לברך על יינות מפרי ארץ ישראל. אולם יחד עם חיבת א"י שהייתה בהם, חששו מפני הוצאת דיבה על פרי הארץ.

מוראה של חיבת הקדש הייתה עליהם עד כדי כך, שרבי יצחק מסקווירה נמנע בשתיית יין א"י שהוגש לה בשעה שהסב לשלחנו של אחיו רבי יוחנן, באומרו:
"איני בקי בטיבן של יינות,
וחושש אני שמא לא ימצא יין זה חן בעיני
ונמצאתי מוציא דיבה על הארץ ועל פירותיה".

אותה שעה אמר רבי יוחנן:
"ידעתי שיצחק שלי נושא אתו אוצר של יראת שמים,
אך לא ידעתי עד היכן היא מגעת".

כולל מרמרוש בארץ ישראל נוהג היה לשגר מדי שנה לנשיאיו בחו"ל, האדמורים לבית ויז'ניץ, צרור תאנים מיובשים וצמוקים מיובשים, שניהם משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י. וכמותו נהגו גם הכוללים לארצותיהם.

אולם הם לא הסתפקו באכילת פירות ומרבית האדמורי"ם היו נוהגין לערוך בו שולחן כבימי חג ומועד, ובסיום הסעודה היו אומרים "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

בכמה מאהלי צדיקים נהגו גם להגיש לשולחן אתרוג מבושל כמובא בספר "מטעמים":
"שהאתרוג אשר יצאנו בו ידי חובת מצווה, מטגנים אותו אחר הסוכות ואוכלים אותו בט"ו בשבט".

על רבי חיים אלעזר ממונקטש נמסר ש"היה עושה סעודה בהתרגשות נעלה" וציין מעלת יום זה, כמו בחינת הושענא רבה" ובסוף הסעודה הביאו על השולחן טס מלאה פירות מפירות שונים וגם אתרוג מבושל, וציווה בביתו שלא לכבוש ולעשות האתרוג לאכול רק בליל ט"ו בשבט ש"אז מסוגל לזה" - והיא דרכו לטבול פרי שאכל וגם מה שחילק בתוך לחלוחית האתרוג, והיה שולח גם לביתו - אלו הנשים - ממיני הפירות הללו".


באוהלי צדיקים אשר בארץ ישראל
אם אבות החסידות בגולה לא הסיחו את דעתם מא"י אין צריך לומר שבניהם ובני בניהם שזכו לעלות לא"י, הודו לה' על שזכו. לאכול מפריה ולשבוע מטובה", ובייחוד ביום ט"ו בשבט ומהם שראו את היום כמסוגל לישועה.

על רבי דוד בידרמן, יורש כסאו של רבי משה מלעלוב שעלה ארצה בשנת תרי"א, מספרים כי ביום זה הראה את כוחו הגדול בציינו כי יום זה מסוגל לישועות ו"כשם שהאילן מתברך בפירותיו - כך ישתבח האדם בפירותיו".

באחת משנות המלחמה העולמית הראשונה, והיה זה בשנת תרע"ו, הסב רבי דוד לשולחנו ביום ט"ו בשבט ופירות א"י שטוחים עליו אולם אין בא, שכן מחוץ שכלה חרב ובחדרים קצרה מגפת המחלות את יבולה המר. והנה נפתחה הדלת, וילד קטן, בנו של אחד מנאמניו נכנס ומספר לרבי דוד שאביו וכל בני ביתו נפלו למשכב וקצם קרוב.

נתקשרו עיניו של רבי דוד בדמעות ופרץ בבכי:
"ריבונו של עולם, שמחתי בחגה של א"י הושבתה, אמור די לצרותינו"
ומיד התאושש ופניו אורו הוא פנה אל הילד, הוציא פרי מערמת הפירות שלפניו והושיט לו, טפח על כתפיו בהוסיפו:
"הא לך והבא הביתה,
ובטוח אני כי בזכות פירות ט"ו בשבט
יזכה אביך לראות ממך פירות",
והמגיפה פסחה על הבית.

רבי נחומצ'י מרחמיסטריבקה, קיבל מאביו רבי יוחנן את חיבת הקודש, ואף בשנות השלטון הסובייטי שקד להעלות על שולחנו בט"ו בשבט משבעת המינים, ודמעות נוצצו בעיניו לאחר שעלה ארצה, והסב בו ביום לשולחנו, ואנשי שלומו מיקירי קרתא דירושלים נאספו אליו ליטול מידו פירות משבעת המינים ומגידולי הארץ.

בהיכלו של רבי אהרן מבלזא נהגו ביום זה מעין חג. האדמו"ר עטור היה בגדי שבת, וערך שולחן לכבוד היום. לאחר שנטלו ידיהם, הגישו מפירות ארץ ישראל, והאדמו"ר בעצמו נהג להטביל "הערינג' בשמן זית מפרי הארץ ולהגיש למסובים. שבעת המינים הועלו לשולחן, אם זכר לחיטה ראו בלחם אשר הם אוכלים, הרי חלקו גם בירה זכר לשעורה, וכן השלימו את יתר שבעת המינים. בסעודה זו נהג להשמיע האדמו"ר תורה על הפסוקים בהם מפורטים שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל:
"כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה וגו',
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש".

ומסורת זו נמשכת גם באוהלי צדיקים אשר העתיקו משכנותיה וקבעו מושבם בארצנו הקדושה. בקרית ויזניץ אשר בבני ברק, בקרית צאנז אשר בנתניה וביתר היכלי האדמו"רים למשכנותיהם, הם מציינים את יום חמישה עשר בשבט בשירה ובזמרה, בהודיה לה' "שהחיינו וקיימנו והגענו ליום הזה לאכול מפריה ולשבוע מטובה"


(תודה לאתר "דעת")
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/tu-2.htm




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 14:39 לינק ישיר 

המדפיס:

תודה רבה.

מישהו שמע על מנהג שתיית ארבע כוסות יין (לבן, אדום, חצי-חצי, רוב אדום - שהם כנגד ארבעה עולמות אבי"ע)?

*****

מואדיב:

.

הספר פרי עץ הדר הוא הדפסת הפרק העוסק בט"ו בשבט מתוך חמדת ימים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 14:44 לינק ישיר 

 


*************************

shom:
אם אני לא טועה, זאת לא העונה של אף אחד משבעת המינים. לכן נראה משונה כל המנהג הזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 14:48 לינק ישיר 

.


מנהג אכילת פרות בחמשה עשר בשבט מתואר בכתובים כבר על ידי הרב בן סוסאן במאה ה- 16.

ראו כאן, מאמר ממחניים תש"ך:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/toldot-2.htm






*************

מואדיב תודה על הקישור.

מאשר מה שניחשתי שבוודאי מדובר על מנהג ארצישראלי עתיק ששרד באשכנז.

קיים מקור קדום לספרו של הרב סוסאן המוזכר במג"א שציטט יערי על המנהג באשכנז הוא במחזור מעגלי צדק שנדפס לראשונה פראג תח לערך.

הראית ספר פרי עץ הדר דפוס ראשון וינציה תפח? וזה פרק טו של חמדת ימים? או אתה בונה על יערי?

הצילום של השער הוא מליורני מאד מאוחר.

השערת יערי על מחברו של חמדת ימים הופרכה פירכה מוחלטת וגמורה על ידי תשבי במאמרים רבים, אוין ר' בנימין הלוי מחברו ולא מצפת והכל להד"ם. ולפי תשבי בהוכחות ברורות מתברר שהמחבר הי' פאליגאט (והחיבור גניבה ספרותית ובדיוני)

ולי אישי יש הוחכות רבות מספור לאשר ענין הנ"ל.

אגב יחוס למנהג זה לאריז"ל נמצא בספר ברכת אליהו לרבי אליהו מאלנוב שנדפס בוונדזוק תפ"ח ושם מביא כתבי יד מרבי משה חאגז שמביא מסבו רבי משה גאלאנטא השני (ולא זה שהי' תלמיד הרמ"ק ואר"י) בשם אריז"ל!

המעניין שספר זה נדפס גם בתפ"ח! אותה שנה שנדפס הפרי עץ הדר.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 14:54 לינק ישיר 

ספרן:

שרשי מנהג אכילת פירות ט"ו בשבט:

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=54486&Word=&gilayon=2999&mador

*****

שמתי לב שההעתקה מההודעה בשם המדפיס ואילך עד להלנקת ספרן ולא עד בכלל, היא מאשכול בפורום בח"ח ולכך היה די בהכנסת לינק. אך בדיעבד שפיר דמי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ט"ו בשבט (חדש) הגיע, חג ל....
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.