בית פורומים עצור כאן חושבים

קהל עדת ירושלים - "המתמידים"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/5/2006 17:02 לינק ישיר 

א"כ מדוע מעמדו של המרור הוא כל כך מרכזי עד שמי שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובתו?
ומדוע בזמן הזה אוכלים אותו לבד עם בברכה, ואולי זה מלמדנו שבזמן הזה אופי הסעודה שונה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/5/2006 22:48 לינק ישיר 

בעלבעמיו

יש ויכוח במפרשים איזה חובה הוא לא יצא אם לא אמר את שלשת הדברים. או שלא יצא ידי חובת פסח, מצה, ומרור. או שלא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים.

אם הכוונה שלא יצא ידי חובת מרור, לכאורה אין בדברי ר"ג העמדת מרור במכרז, כי בסופו של דבר יש מצוה לאכול מרור, ולא יוצאים ידי חובה בלי להסביר את טעם המצוה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/5/2006 08:10 לינק ישיר 

איניש
גם כדבריך עדיין מרור מקבל חשיבות שאין במצוות אחרות בפרט למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/5/2006 08:25 לינק ישיר 

בעלבעמיו

אינני בטוח שהסיבה שבמצוות אלו נאמר שבלי אמירת טעמם לא יצא יד"ח, קשורה לחשיבותם. אפשר להעלות השערות שונות למקור ההלכה, שהם לאו דווקא קשורות לרמת חשיבותם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/5/2006 15:26 לינק ישיר 

בדבריו יש הסבר למצות ליל הפסח בלבד , אך נעדר מדבריו הסבר כלשהוא לגבי איסורי חמץ החמורים בכרת מהי הרגשת החירות באכילת לחם העוני המצה וניתוק ממוצר היסוד לחם? ויש קשר בין הדברים ראה ההיקש בדף ה "לא תשחט על חמץ דם זבחי" האם ר' ליבל מתמודד לא רק בפן של המצות "הנהתניות" אלא גם בלאוים האיסוריים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/5/2006 23:03 לינק ישיר 

ntrb

נגעת בנקודה מעניינת ולכאורה מאפיינת.

תוך כדי דפדוף, אני רואה אותו בספרים על  'שבת' הוא מבאר את איסורי המלאכות. וגם שם זה חוזר להנאות, וכך הוא כותב שם, שיש שני יסודות באיסורי מלאכה, אחד מהם "שלא יחלל את המנוחה על ידי מלאכות" דין שני הוא "שלא יהיה שקוע ועסוק במלאכתו".

ואידך זיל גמור






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/5/2006 00:40 לינק ישיר 

שמעתי מר"ל מינצברג שליט"א

שמות כא יב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת. 

ויקרא כד יג
וַיְדַבֵּר יְקוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יד הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל-הַשֹּׁמְעִים אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ, כָּל-הָעֵדָה.  טו וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יְקַלֵּל אֱלֹקָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.  טז וְנֹקֵב שֵׁם-יְהקה מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ-בוֹ כָּל-הָעֵדָה:  כַּגֵּר, כָּאֶזְרָח--בְּנָקְבוֹ-שֵׁם, יוּמָת.  יז וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם--מוֹת, יוּמָת.  יח וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה--נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.  יט וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ.  כ שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן--כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.  כא וּמַכֵּה בְהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה; וּמַכֵּה אָדָם, יוּמָת.  כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה:  כִּי אֲנִי יְקוָה, אֱלֹקֵיכֶם.

מה ענין רוצח ומזיק ממון לכאן ומה חילוק יש בין פרשת רוצח דשמות לזו של ויקרא?
דבר הלמד מענינו, פרשת משפטים עוסקת בחיובים משפטיים בין איש לחבירו, ההורג נפש פוגע בזכויות הזולת ועל כך יהרג, פרשת מגדף עוסקת בחיוב אדם כלפי קונו וכבודו, במסגרת זו מוזהר האדם על צלם אלוקים שבחבירו שלא לפגוע בו, 
חז"ל דורשים מכה איש למעט נפל, נפש לרבות קטן, כל נפש-כל דהוא נפש יש לעיין בדרשות אלו על פי החלוקה הנ"ל.
אף נפש בהמה יצירה אלוקית היא, עליך לכבד את היוצר ולא לפגוע ביצירתו, פגעת, שא בעונש,
מעניין שכאן מופיע גם בהקשר של הורג בהמה הלשון 'נפש תחת נפש' כאילו כל התשלום הוא כופר נפש על שהיה ראוי ליטול נפשו כנגד נפשה של בהמה, (ציון נקודה-לא הסבר)
[יש תובנה כזו גם בפרשת שחוטי חוץ <אחרי מות> דם יחשב לאיש ההוא דם שפך]

יש להעיר כי להנ"ל בהמת הפקר שההורגה פטור לא משום שהמעשה פחות חמור אלא שאין למי לשלם.

מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2006 15:58 לינק ישיר 


דפדפתי בכמה מכתביו והנה רעיון אופייני:

בראשית. מה שנכתב בראשית בב' רבתי הוא כמו שנהוג מסדר העולם, מיש כותב ספר וכדו' מתחיל את האות הראשונה באות רבתי וזאת משום חביבות ההתחלה. גם התורה נכתבה בכל ההידורים שביופי הכתיבה, ולהיפך אם לא היתה התורה מתחלת באות רבתי היה הדבר תמוה. וכן הוא בכל התורה איפה שיש אות רבתי או זעירא הוא בא להדגיש תיבה אחת או דיבור אחד, כל זה משום שלמות הכתיבה.
ומה שלא התחיל התורה בא' שהרי גם זה מהידור הכתיבה הוא שמתחילים בא' כמו שאנו מוצאים בהרבה ספרים בנ"ך. דוד המלך פותח בתהלים "אשרי האיש", איוב פותח באיש, וכן בדברי הימים "אדם" וכן עוד, ולמה כאן פותחת התורה בב'. והביאור בזה הוא שהתורה מתחלת דוקא בב' משום שהוא כבר חלק שני, והחלק הראשון הוא עשרת הדברות שנאמרו קודם שכתב משה רבינו ע"ה את התורה, ואכן עשרת הדברות תחילות בא' "אנכי ה' אלקיך", משום הטעם הנזכר.
ובהמשך הספרים בתורה מתחיל כל ספר בוי"ו שהוא מורה על זה שהוא המשך להנכתב לפניו "ואלה שמות" "ויקרא אל משה" "וידבר ה' אל משה במדבר סיני". ורק בספר דברים שהוא משנה תורה אין מתחיל בוי"ו אלא בא' "אלה הדברים" והוא משום שחוזרים על כל דברי התורה וזהו דבר חדש וכאמור לעיל שדבר חדש מתחילים בא'. ובכל התנ"ך ממשיך בכל התחלת ספר בוי"ו להורות שהוא המשך ורק בספרים מיוחדים שהם ענינים בפני עצמם ואינם המשך למה שנכתב לפניו מתחילים בא' כמו תהילים איוב ודה"י. וכן נפסק בשו"ע שצריך להתחיל כל עמוד בס"ת בוי"ו חוץ מששה עמודים בכל הס"ת שמתחיל באות אחר ובכ"מ שאין מתחיל בוי"ו יש בזה סיבה מיוחדת לכך כמו כאן שמתחיל "בראשית" וכן השאר.

(קונטרס מעשה בראשית)


[הערה שלי: מ"ש שבכל הנ"ך הוא כך אינו נכון. ראה ישעיהו, ירמיהו, תרי-עשר, שיה"ש, קהלת, דניאל]





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2006 01:19 לינק ישיר 

ליעקב

הרעיון שספר בראשית בא אחרי עשרת הדברות, נמצא כבר ברשב"ם (נדמה לי תחילת בראשית) שספר בראשית הוא ביאור לכתוב בעשרת הדברות, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ".

דרך אגב, היכן נמצא להשיג את הקונטרס שלו 'מעשה בראשית'? זה חשוב לי לצרכי מחקר




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/5/2006 14:49 לינק ישיר 


קצת מסובך להשיג.

אני ראיתי אותו אצל מישהו פרטי.

אבל יש גם בספריה הלאומית.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/5/2006 14:57 לינק ישיר 

אינש,

זה מעניין. אם איני טועה, זה אחד הרעיונות המנחים של ספר היובלים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2006 03:02 לינק ישיר 

בענין נטילת לולב

בכל המקורות שהביאו ר"ל מינצברג והר"א סולובייציק מבואר ענינה של מצות נטילת לולב כהבעת שמחה או כתפילה וריצוי. והנה מצאתי מקור בראשונים שמגדיר לכאורה בצורה שונה  את מעשה הנטילה, כשבח והלל ולאו דוקא שמחה.

וז"ל תוס' רבינו פרץ פסחים ל"ה ע"ב (ד"ה אבל לא בטבל):
"דשאני לולב ... דמהללין בו ומשבחין בו לפני המקום". עכ"ל.

ובודאי זהו פשוטם של דברי הגמ' סוכה ל"ז ע"ב:
"אמר רבי יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו"  

והר"א סולוביציק כתב בביאור גמ' זו:
הנה נחלקו האמוראים בטעם 'מוליך ומביא ומעלה ומוריד' שלדעת ר' יוחנן היא מרמזת על קבלת עול מלכות שמים (או משהו דומה לו).
אכן אליבא דאמת נראה שאי"ז ענין קבלת עומ"ש ולא 'משהו הדומה לו' אלא שבח והלל לבורא שמים וארץ שהכל שלו. וכהבנת תור"פ.
 
אולם רש"י שם פירש בזה"ל:

"למי שארבע רוחות שלו - מצוה זו אנו עושין לשמו, כן מראה בהנפתו".
וזה באמת נכנס בגדר 'משהו הדומה לו'.

אך נראה דפירוש שכתבנו עפ"י דברי תור"פ שהוא ענין שבח, זה מבואר יותר ומתאים יותר בדברי הגמ'. דלפירש"י שהענין הוא להראות שאנו עושים מצוה זו לשמו יתברך, אין כאן ענין מיוחד דוקא לרמז על ששמים וארץ וארבע רוחות שלו, רק שזו הדרך שמצאו לרמז על הקב"ה ע"י הנפה מעלה מטה ולרוחות להראות שעושים המצוה לקב"ה, שהוא זה ששמים וארץ וד' רוחות שלו. (אפשר לשי' רש"י, שהצורך להראות דוקא במצוה זו שהיא לשמו יתברך יותר מבכל מצוה, משום שנטילת ד' מינים והנפתם נראה קצת כמין כשפים וע"ז. ויעוין ברא"ש שם מש"כ בענין הזהירות שלא יראה בנענועיו כעושה צורת שתי וערב). אבל לפי מש"כ עפ"י תור"פ זה מדוקדק יותר שהרמז על ששמים וארץ וארבע רוחות שלו הוא מענין המצוה ממש, להללו ולשבחו על גדולתו שהוא ברא ושולט בכל והכל שלו, כפי שעצם מעשה הנטילה הוא מעשה הלל ושבח.
אכן זהו בנענועים, ואילו בעיקר מצות הנטילה צריך לבאר איזה שבח יש בזה, ונראה בפשוטו שהוא שבח לה' על שהצמיח לנו התבואה. ואחר שאסף התבואה אל ביתו זהו הזמן לשבח ולהלל לה' על ניסיו שבכל יום ונפלאותיו שבכל עת.

שוב מצאתי במאירי שם מקור לשי' רל"מ דנענועים ענינם ריבוי שמחה, וז"ל המאירי שם:
"אלא שקבלה היתה בידם שאף בתוך ההלל היו מנענעים להתעוררות שמחה".

וברא"ש שם הביא מדרש דאיתא ביה להדיא שגם עצם מצות נטילת לולב דאוריתא ענינה משום שמחה וז"ל :
ואיתא במדרש לפי שבר"ה באין לדין ישראל ואומות העולם ואין יודעין מי יצא זכאי ומי יצא חייב נתן הקב"ה מצוה זו לישראל שיהו שמחים בלולביהם כאדם היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח. והיינו דכתיב ירננו עצי היער, כלומר ירננו בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבאין לשפוט את הארץ. עכ"ל.

ולאידך גיסא התוס' שם (ד"ה בהודו), דרשו ג"כ הפסוק דירננו עצי היער על מצות לולב אך פירשוהו כשבח ולא כשמחה. וז"ל:
וטעמא דבית הלל אע"פ שאין אנא ה' הושיעה נא תחלת הפרק ולא סוף הפרק מנענעים משום דכתיב (דה"א טז) אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ וכתיב בתריה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכתיב נמי בתריה ואמרו הושיענו אלהי ישענו. והיינו ירננו שמנענעים את הלולב ומשבחין בהודו ובאנא ה' הושיעה נא. עכ"ל.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2007 21:32 לינק ישיר 


מויירדיק !



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2007 21:59 לינק ישיר 

ספרן,
אני רואה שבאמת פישלתי אצלך בגדול (ואכן היו פעמיים בעבר שהצדקתי זאת) אם חשבת שאני מתכוין ברצינות.
 (אף הוא היה פורש ובוכה)

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2007 23:48 לינק ישיר 


גם לסבא קדישא מיעשורון לא היה זקן, אם כי למרן כ"ק האדמו"ר שליט"א יש זקן ארוך והוא הסביר זאת פעם בדברות קדשו בשעת רעווא דרעווין בכך שהעובדה שהוא משנה ממסורת רבוה"ק היא היא ההליכה האמיתית במסורת רבוה"ק זיע"א. אשרי הדור שזכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > קהל עדת ירושלים - "המתמידים"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.