בית פורומים עצור כאן חושבים

קדמות הזוהר (קבלה)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/8/2002 21:33 לינק ישיר 

ההוא היקר, שלום.

לדעתך הכותבים שואלים את שאלותיהם, משום שכבר יש להם תשובות. ולדעתך למעשה שאלותיהם אינן שאלות אלא תירוצים. (הגם שאתה מותיר להם את חזקת הנכונות לשמוע דברים הפוכים, אך לדעתך דעתם מגובשת לחלוטין). ובכן, גם אתה אינך חף מדעה מגובשת שאכן הזוהר הועבר איש מפי איש עד רשב"י. ואם יורשה לי, משום מה יש לי התרשמות סובייקטיבית שלך יקשה להקשיב לשאלותיהם ואולי גם טענותיהם ולהשיב להם בדעה, יותר מאשר הם יתקשו. כי תשובותיך נובעות מאמונה. והידיעה והאמונה נושקות, אך לא חופפות. אתה יוצא מנקודת מוצא של התיישבות בלב, והם מהתיישבות במוח.
אבל זה כבר נושא לשאלה אחרת שדנו בה באשכול אחר לגבי המרחב המוגן מראש של תשובות לגיטימיות לשאלות חצי לגיטימיות.
אתה כותב "אני מסרב להיות חלק מן הקו האידיאולוגי השליט כאן. אמונתי והשקפתי היא שקדמות הזוהר וקדושתו היא דבר שהתקבל על כל החוגים והזרמים בעם ישראל. מי שמפקפק בכך, עליו להוכיח את דבריו. וגם אז, אין לנו ענין כ"כ בהוכחותיו, כי אם בנימוקים הגורמים לו לפקפק בקדושת ומקוריות הזוהר."
קרי, אינך מעלה בדעתך שום אפשרות שאולי אכן הנך טועה. ואף לא תתעניין באפשרות כזו גם אם היא תוכח! וגם אם היא אמת! לכל היותר תתמקד במניעים הפסיכולוגיים של אלו שינסו לשאול שאלה בענין. קשה לנהל דיון כשאלה הן הנחות היסוד.
ההוא אמר ולא יעשה, דיבר ולא יקימנה?

לגופו של ענין:
1. לדעתי העניה (ואני מודה שמעולם לא למדתי זוהר בעיון ממש עם מורה דרך, אלא באקראי, נושאים מסויימים, בעיקר עם פירוש הסולם) העובדה שסגנון הלשון אינו עולה בקנה אחד עם הרגיל אצלנו, אינה ראיה. שהרי על שיר השירים אמר רבי עקיבא (רבו של רשב"י!) שהוא קודש קודשים. הווה אומר, שהרובד העמוק, שאינו הפשט הפשוט קיים בשיר השירים. ומכאן אחת הראיות לקיומה של תורת הנסתר בתקופת רבי עקיבא (הוסיפו לכך את המדרש על משה רבינו שישב בסוף 8 שורות ולא הוי ידע מאי קאמרי. [מדרש זה ניתן לפירוש לכאן ולכאן בשתי קיצוניויות הפכיות] את הסיפור על 4 שנכנסו לפרדס והקורות אותם שם ושוב את דברי המשנה במס' חגיגה (סתם משנה ואליבא דרבי עקיבא) מה למעלה ומה למטה וכו'. ואין דורשין במעשה בראשית ומעשה מרכבה. ספרות ההיכלות. ועוד ועוד). בנוסף לכך שהיתה ידועה תורת הנסתר בימי רבי עקיבא, והועברה מרב לתלמיד, השתמשו בה בדימויים שכביכול אינם ראויים. אולי משום שככל שיורדים יותר ויותר ליסודם של דברים, נזקקים יותר ויותר למונחים מספירת היסוד. זה לא רק כפל לשון חיצוני, אלא בעל משמעות מהותית.

2. האם יתכן שהרעיונות המובעים בזוהר אכן הגיעו אל רבי משה די ליאון בקבלה איש מפי איש, כפי שהעלה ספי השערה, אך רמד"ל העלה אותם על גבי הספר בלשונו הוא? כשם שתלמידים השומעים שיעור מרבם כותבים את השיעור איש איש בסגנונו האישי?

3. הכיצד זה לא נזקקו מורי ורבותי המלומדים לויכוח ארוך השנים ורב העליליה בקרב יהדות תימן בענין הזוהר. אין ספק שה"עיקשים" וה"דרדעים" יכלו ללמד אותנו המתפתלים דבר או שנים. ולאחר העיון מצאתי שהלינק שהביא ספי אכן נמצא באתר העוסק בנושא.

4. ומן הצד השני, אי אפשר להתעלם מכך שניתן להכניס את שארע עם הזוהר ל"שבלונה" המוכרת של השפעה מבחוץ על סגנון הספרות התורנית. (קולות הזועקים מה פתאום "שבלונה" ומאי שייר דהאי שייר כבר עולים באזני רוחי, אך אכמ"ל) באותה תקופה פרחה הספרות הסימבולית בעולם הנוצרי. וראה זה פלא, הופיע אחד כזה גם משלנו... אמנם ניתן לומר שה"עת לעשות לה'" היתה שמאנשי שלומנו החלו נוהים אחר הספרות הזו, ולכן "הפרו תורתך" לפרסם את שהיה ידוע ליחידים מדורי דורות.

5. ווטו, התימוכין שהבאת ממסכת חולין דוקא תומכים בדברי קונילמלנו היקר, ואף תומכים בדבריך אתה "מה זה משנה מי כתב?" קבל (או לא) את (תורת) האמת ממי שאמרה!

6. אין ספק, שמאז ומעולם עברה תורת הסוד כתורה שבע"פ איש מפי איש עד אשר נכתבה. וממילא נוסחה (מפיק בה') עבר מכלי לכלי שהותיר את המהות ושינה את הצורה. גם כאשר נכתבה, נזקקה תורת הסוד לתושבע"פ שלה. ולכן, אי אפשר לדעת דבר ממלים וביטויים שנאמרו ברגע הסטורי מסויים ובתקופה מסויימת שבה נכתבו ו"נצרבו" לעתיד, לגבי המלים והביטויים שהם משקפים ושהיו בגלגול הקודם שלהם. וממילא גם לגבי המשמעות שניתנה להם בע"פ.

7. כך או כך תיתי לו למיימוני שניער חוצנו ונשען על הצור ברוך הוא, להבין בזה הזוהר ולפתוח אשכול הכופר שמטבעו יהפוך לשרקה אליה נוכל לאסור את בני אתונותינו.




תוקן על ידי - אצת_ים - 8/25/2002 9:51:37 PM



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-2/9/2002 00:04 לינק ישיר 

כמובטח, סוף סוף, סיכום "הנגלה שבנסתר" -


פרופסור ישראל תא שמע אינו מומחה לקבלה. הוא הראשון שמודה בכך. אבל בכל זאת הוביל עיונו ב"זוהר" למסקנות מעניינות. הוא חשף התייחסויות אנכרוניסטיות בטקסט, בתחום ההלכה.
המשפט האחרון הזה אולי מקצועי מדי עבור חלקנו. הכוונה היא שההלכות והמנהגים המתוארים בזוהר אינם אופיינים לתקופה שבה הוא אמור כביכול להיכתב, ימי חז"ל, ימי רשב"י. הם תואמים את המאה ה-13.
תא שמע הביא את מסקנותיו בספר קטן ומעניין, "הנגלה שבנסתר", שהספיק לצאת במהדורה שניה עם תיקונים ותשובות לשאלות. בידי יש רק את המהדורה הראשונה, למרבה הצער. בשורות הבאות אנסה לסכם את דבריו של תא שמע. (הציטוטים הם עם מספרי עמודים, למעיין במקור, וזה תמיד עדיף). אשמח, כמובן, על כל תשובה טובה שתסביר את התופעות הבלתי אפשריות שחשף, אם מישהו רוצה לטעון שהזוהר לא נכתב במאה ה-13.

עד המאה ה-13, התפלג עולם ההלכה היהודי לשניים. האשכנזי, מגרמניה עד צרפת, מכאן, והספרדי, מספרד ועד צפון אפריקה, מכאן. היו ביניהם חילוקי מנהגים, והיו ביניהם מחלוקות בקביעת ההלכה בסוגיות של גמרא. הבקיא בענינים אלו יודע לזהות, לפי תיאורה של קבלת שבת למשל, אם הדבר נעשה בקהילה ספרדית או אשכנזית של התקופה. המנהגים בשני המקומות היו שונים לחלוטין מאלו של ימי המשנה והגמרא, כפי שניתן להכיר לכל מי שמצוי בתלמוד.

והנה, בזוהר נמצא שני סוגים של הלכה. ההלכה הספרדית, אך גם ההלכה האשכנזית. ההלכה הספרדית באה לידי ביטוי בהכרעות הלכתיות במחלוקות שמקורן בתלמוד. ההלכה האשכנזית באה לידי ביטוי במנהגים שהיו מקובלים באשכנז, אך לא בספרד (ושוב אני מדגיש: הם לא היו קיימים עד לימי חסידות אשכנז באירופה, מאה או מאתיים שנה קודם לכן).
שאלה מעניינת היא איך הגיעו מנהגי אשכנז לספרד, ואיך ידע עליהם מחבר ספרדי.
מראה ההלכה שמהווה בסיס לדרשות של הזוהר בנושאים אלו הוא "בסיס הלכתי תלמודי-גאוני-ספרדי מוצק ואיתן, על פי מסורת הרי"ף והרמב"ם, שאל מסגרתו ניצוק תוכן מגוון ועשיר של מנהגים אשכנזיים". בסך הכל, "זו היא תמונת עולמו ההלכתי של ספר הזוהר, והיא מעידה כמאה עדים על זמנו ועל סביבתו, ועל זיקתו הישירה אל חוג הרמב"ן ור' יונה (מגירונדי)" (שם, עמ 15).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/9/2002 00:05 לינק ישיר 

מנהגים אשכנזיים בזוהר.

דוגמא ראשונה: הלוויים יוצקים מים על ידי הכהנים לפני שהם עולים לברך את הקהל בחזרת הש"ץ. לפי תא שמע, מנהג זה מופיע לראשונה בספרות ההלכה בכתב יד מן הרבע השני של המאה ה-13 (עמ' 19).
ועוד דוגמאות (שם, עמ' 21 ואילך).
1. שיור פתיתי לחם על השולחן לברכת המזון.
2. כהן רווק אינו נושא כפיו. (זו היתה הוראתו להלכה של ר' יצחק ב"ר יהודה, מרבותיו של רש"י, באמצע המאה ה-11).
3. יש להגביה בברכת כהנים יד ימין מעט יחסית ליד שמאל.
4. אין אומרים "והוא רחום" במעריב של ליל שבת.
5. במקום "שומר עמו ישראל לעד" של ימות החול אומרים בשבת "הפורס סוכת שלום", כמנהגנו היום.
6. תוספת הפרק "רננו צדיקים בה'" (תהלים לג) בפסוקי דזמרה של שבת. מקור קדום – פירוש התפילה של ר' אלעזר מוורמיזא.
7. אמירת הפיוט "א-ל אדון על כל המעשים" בתפילת שבת בבוקר, כנהוג היום.
8. תוספת "ואני תפילתי לך וכו'" במנחה של שבת.
9. קידוש לבנה רק לאחר כמה ימים להופעתה (שיטת ר' יונה מגירונדי).
10. ליל החותם של הושענא רבה, בניגוד לדברי התלמוד, שהוא הוא הסיום של יום הדין. המקור הוא במדרש תהלים בכתבי היד האשכנזים ובספר "שבלי הלקט". וכן מחזור ויטרי ומנהגי מהר"ם מרוטנבורג, וה"מנהיג".
11. בדיקת הצל בלילה זה כדי לקבוע אם אדם יישאר בחיים כל השנה. היום אמונה טפלה זו נפוצה בכל ישראל, אך מקורה בפולקלור גרמני עתיק, שנקלט בידי בעל ספר חסידים.
12. תוספת "כוזו וכו'" על הצד החיצוני של המזוזה – מן המאה ה-12.
13. ליטול ידים בבוקר רק ממי שכבר נטל ידיו. המקור בספר ה"אגודה".
14. דיו כשרה נעשית מעץ התפוח, כשיטת ר"ת, ונגד שיטת הפוסקים הספרדים.
15. הרחקות הנידה המחמירות שלא לצורך, כמו ה"ברייתא דנידה" הידועה (שאינה מן התלמוד).
16. האמונה שמשה רבנו נפטר בשבת, בזמן מנחה (מעשה הגאונים ור' יהודה החסיד).
17. להסתכל בציצית בזמן קריאה פרשה שלישית של קריאת שמע. ר' יונה מגירונדי.
18. הנחת יד שמאל כתומכת ליד ימין בקידוש – שבלי הלקט. (עמ' 27 והלאה)
19. איסור הנחת תפילין בחול המועד – שיטת ר"ת (עמ' 35). אין דבר ברור בזה בתלמוד, למרות שנאמר שמותר לכתוב תפילין במועד ומשמע שהם לצורכו. על כל פנים המנהג הקדום היה לא כר"ת, והזוהר הולך דווקא בשיטתו.

כל המנהגים הללו "נזכרים לפי תומם, כנתונים ליטורגיים ופולחניים קבועים ומוכרים" (עמ' 26).
כדאי אולי להזכיר שהרב מרגליות, שניסה להוציא מהדורה מדעית של הזוהר, טען שליקוטים אלו מעידים שחלקים מן הזוהר היו ידועים לפוסקים בדורות קדומים. שיהיה. (עמ' 27).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/9/2002 00:06 לינק ישיר 

הזוהר הולך בשיטתו של ר' יונה מגירונדי, שהיה תלמידם של חסידי אשכנז אך חי בספרד. (עמ' 28 והלאה). כך מקובל על הזוהר כי אין אדם מוציא את חברו בקריאת שמע, וגיד הנשה אסור בהנאה, ונשים חייבות בזימון, והקורא קריאת שמע על מיטתו בכוונה כאילו מסר נפשו על קידוש השם, ו"יורד עימו לחייו" שנאמר בגמרא קידושין היינו ללחייו, וזה פירוש ר' יונה שם, ועוד: מזיגת מים ביין של ברכת המזון בתום ברכת הארץ ולא בתחילתה, ועשרה ראשונים בבית הכנסת נוטלים שכר כנגד כל הבאים אחריהם (פירוש תלמידי ר' יונה ברי"ף בסוגיה זו בברכות).

פרופסור יעקב כץ טען כי התייחסותו של הזוהר לכל פרט במצווה ובמנהג כבעל משמעות מיסטית שווה במעלה יש לו מקור בגישה האשכנזית להלכה (עמ' 31), אבל זה מעביר אותנו לנושא של התפתחות ההלכה, ואין זה מקומו.

***


קבלת הפסיקה הספרדית בזוהר

הדוגמאות שמונה תא-שמע הן (עמ' 41 ואילך):

1. אמירת קדושא דסדרא וקדושה דיוצר אור בציבור בלבד.
2. קדושה בנוסח "כתר יתנו לך".
3. איסור תחנונים לאחר שמונה עשרה, אלא נפילת אפים בלבד. על פי הרמב"ן והרא"ה.
4. "ברכי נפשי" בראש חודש, כמנהגנו היום. הטור מציין שזה מנהג ספרד, לא אשכנז.
5. אמירת "פיטום הקטורת" נפוצה בספרד ורק במקומות מועטים באשכנז, ושם בדרך כלל רק בשבת.
6. וידוי רב ניסי בן נהוראי ביום הכיפורים, שוב לא כמנהג אשכנז.
7. אין אדם מוציא חבירו בברכת המזון אלא אם כן נהנה עימו בסעודה, כפסק חכמי ספרד ולא כתוס'.
8. אין מברכים על איסור, כדעת הרמב"ם.

***

לאור כל אלו, ועוד אנכרוניזמים נוספים שלא נזכרו כאן, אין להימלט מן המסקנה שמחבר הזוהר חי במאה ה-13, והחיים שתיאר והלביש עליהם את אמונותיו המיסטיות היו החיים של המאה ה-13, על אמונותיה ומנהגיה ומקורותיה הספרותיים.


איני יודע אם הדברים האלו משכנעים. כדי לעמוד על אמיתותם, צריך בחינה מעמיקה במקורות. מצד שני, יש תוספות אנכרוניסטיות רבות אחרות, שלא נזכרו כאן, בשאיבה ממקורות שונים בספרות היהודית לתקופותיה במאות השנים האחרונות שלפני הופעת הזוהר במאה ה-13.
מבחינתי, הויכוח הוכרע - לרעת מאמיני הזוהר. אבל אני עדיין מחכה לתשובות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/9/2002 00:30 לינק ישיר 

מיימוני,

בראותי את כותרתך "כמובטח סוף סוף", קיויתי שמדובר בהבטחתך לבוגי להביא מובאה מהזוהר לניתוח ערכה!!!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/9/2002 06:58 לינק ישיר 

מוזר אבל שמחבר הזהר שרצה להציג את הזהר כספר תנאי אותנטי שירבב בו הלכות שנפסקו ממש באותו זמן שבו הוא כתב את ספרו. לקוראים של אותה תקופה הרי היה ברור שמדובר בהלכות חדשות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/9/2002 09:56 לינק ישיר 

הבהרה:

אותן הלכות חדשות יחסית שמשתקפות בזוהר אינן המצאה או חידוש של אותו הדור, אך גם אין הן עתיקות מימי חז"ל, המשנה והתלמוד. המנהגים נהגו בעם ישראל מזה מאתיים שנה לערך, וההכרעות ההלכתיות המקובלות נהגו קצת יותר. אני מצטער שלא הבהרתי זאת יותר.

גם באשר לכוונתו של המחבר להוליך שולל את הקוראים ולגרום להם לחשוב שזה ספר עתיק, גם בזאת איני בטוח. בכוונתי לפתוח אשכול מיוחד על תופעת הפסאודוגרפיה, חיבור ספרים עתיקים כביכול וייחוסם לקדמונים. יתכן שהמחבר של הזוהר היה בטוח שידעו כי הספר נכתב לאחרונה, ואין הוא אלא אמצעי ספרותי כדי להביע את רעיונותיו (המסורת של ר' יצחק דמן עכו על יחסו של משה די ליאון לנושא סותרת את הפירוש הזה).

תהיה כוונתו של המחבר מה שתהיה, נראה לי סביר ואפילו ברור שהוא התייחס לאורח החיים ההלכתי ששרר בימיו כאל נתון פשוט, ולא העלה בדעתו שהיו תקופות שבהן זה היה אחרת. המודעות לשינויים היסטוריים היא דבר חדש ונדיר, ואפילו בתקופתנו היא אינה מצויה הרבה, ובוודאי לא בציבור שלנו. ראו כיצד מתייחסים אל הביקורת ההיסטורית שלנו...

ממילא, דמות ההלכה והמנהג שמשתקפת בזוהר היא פרי התקופה, והיא משמשת עדות מרשיעה נגד אלו שרוצים להקדים את חיבור הזוהר לימים קדמונים יותר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/2/2003 19:18 לינק ישיר 

לכולם. בטח יש מכם היודע אם רבי משה די-ליאון היה מהראשונים או מהאחרונים?

כך גם אם הוא מחבר הזוהר, ניתן להעריך את תקפותו ההלכתית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/2/2003 15:48 לינק ישיר 

נדמה שהוא היה באיזור קו התפר בין ראשונים ואחרונים. בכל אופן תקיפות הלכתית ניתנת רק למי שמקובל חברתית כ"מאן דאמר" ומאחר והוא לא נחשב -עכ"פ רשמית- כמאן דאמר מעצמו, הרי אם יתגלה שכתב איזה חיבור כולל הזוהר עצמו, לא מסתבר שתהיה לספר תקיפות.

הגע על עצמך וימצאו היום ספר שחובר אז. אם לא יהיה מוכר כ"מאן דאמר", אז לא ישפיעו דבריו על הממסד ההלכתי.

המאירי שהתגלה מאוחר זכה אמנם להצלחת התקבלות מוגבלת, אבל לא כזו שאילו היה מקובל מלכתחילה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2003 09:22 לינק ישיר 

מזמן ביקש בוגי שנקח מאמר-לדוגמא מהזוהר וכך נבדוק את סמכותו מתוך עצמו.


הנה מאמר שמצאתיו אי שם שאינו לקוח ישיר מהזוהר, אבל מבוסס עליו ועל סגנונו.

תחילת המאמר:
התורה היא כמו בלו-פרינט של בריאת העולם. היא קדמה לבריאת העולם בתתקע"ד (974) דורות. משמעות הדבר, שאין דבר בעולם שלא נמצא באורייתא (תורה).

ה-כ-ל כתוב בתורה, שהיא כוללת בתוכה את כל העולם כולו, שאין דבר בעולם הזה, שלא נמצא בתורה.

התורה שממנה נברא העולם היתה כתובה באש שחורה על אש לבנה, וכל אות ואות היה לה משקל וכוח בלתי רגיל. ב- 10 מאמרות נברא העולם. כל אמרה כללה בתוכה את האותיות שבכוחן נברא מה שנברא באותו מאמר.
סוף המאמר

הבה ננתחנו בשני מישורים, בהבנה מעוותת ובהבנה בריאה.



התורה היא כמו בלו-פרינט של בריאת העולם.


להבנה מעוותת: אלוקים טרם ברא את העולם החליט כמו אדריכל טוב לשרטט לעצמו איך לברוא את העולם. התורה היא מה שיצא מהשרטוט. ממילא חייב להיות שהיא מתאימה למציאות שהרי המציאות נבראה לפיה ואדרבה המציאות מותאמת לה.

להבנה בריאה: התורה אמורה להתאים את האדם למציאות בצורה כה מדויקת כמו ששרטוט אדריכלי מתאים בדיוק לצורת המבנה, שהרי על פיו נבנה.



היא קדמה לבריאת העולם בתתקע"ד (974) דורות.

להבנה מעוותת: יש אסמכתא מהמקרא שהתורה קדמה לעולם, היינו שלא היה שום דבר בעולם [לא זמן ולא שום דבר] ובכל זאת היתה תורה משום מה 974 דורות כדי שבעת מתן תורה זה יתעגל לאלף. אם כן הוכחה נוספת שחייב להיות שהמציאות מתואמת לתורה הקדומה לה.

להבנה בריאה: מודגשת חשיבות התורה עבור החיים הנכונים במציאות. כמו שהוראות היצרן הם תנאי מוקדם ליצירתו, כי ללא זה אין ליצירה את תכליתה, כך תורה היא תנאי מוקדם למציאות, גם אם היא תופיע רק מאוחר יותר.



משמעות הדבר, שאין דבר בעולם שלא נמצא באורייתא (תורה).
ה-כ-ל כתוב בתורה וכו'



להבנה מעוותת: באמצעות קודים והתעמלויות מתמטיות ניתן למצוא כל ישות בעולם שהיא, מוזכרת בתורה.

להבנה בריאה: מהתורה ניתן ללמוד איך להתייחס לכל מצב.



התורה שממנה נברא העולם היתה כתובה באש שחורה על אש לבנה, וכל אות ואות היה לה משקל וכוח בלתי רגיל.


להבנה מעוותת: הרי התורה היתה קיימת פיזית "לפני" כל קיום אחר, ומקיומה נוצרה המציאות. הרי חייבים לומר שהכתב "שחור על גבי לבן" לא היה דיו פשוט, אלא חומר "היולי" עוצמתי שממנו ייברא העולם.

להבנה בריאה: מודגשת חשיבות התורה על ידי דימוי אותיותיה לאש.



ב- 10 מאמרות נברא העולם. כל אמרה כללה בתוכה את האותיות שבכוחן נברא מה שנברא באותו מאמר.


להבנה מעוותת: המאמרות "ויאמר אלוקים" על ההתהוויות בבריאה, לא היו התפתחויות מציאויות שהולידו מציאויות כפי גילויי המדע [הבלתי מעוותים], אלא פשוט האותיות מאש הצטרפו למילים [אי שם] וככה נוצרו חלקי המציאות. בצירוף האותיות "יהי אור" [לא לשאול איך קיימות אותיות ללא אור] אופס נהיה אור. זו מערכת בה צירוף האותיות פועל כמתג חשמלי. יצירת המערכת נעשתה כמובן בשעת כתיבת התורה.

להבנה בריאה: עשרת המאמרות מעניקות לאדם הישר צורת הסתכלות והשתכלות בריאה ומסודרת על העולם שלפניו. זו אמורה להיות נקודת מבט על התפתחות העולם לפי סדר הגיוני שהוא טוב כשלעצמו וגם כמבוא להמשך התייחסותו לעולם שבתורה ואולי אף מחוצה לה, ללא קשר להתפתחות הגיאולוגית המתגלה במדע.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2003 10:49 לינק ישיר 

וטו



שמתי לב שלא ציינת את המקור...

ניתן היה לסכם את הכל במשפט אחד:
הבנה בריאה, "מקלפת", רואה בפרטים כמו 974 דורות, אש לבנה ושחורה וכו' רק קישוטים לרעיון יסודי אחד, שחוזר שוב ושוב: התורה מסייעת לאדם להתאים את עצמו, כלשונך, או לחנך את עצמו, כלשוני.
השאר טפל. וכפי שהתברר לדורות, גם מטעה. כפי שבוגי היה כותב: אמונה משבשת את הדעות!

מה נעשה שרבים מנסים לפרש את המאמר הזה ודומיו באופן הראשון...

ומאשימים אותנו שאין אנו בני השגה לרדת לעומקם של דברים נפלאים אלו.

ועוד, שברשימת אלו שלמדו את המאמר הזה ודומיו בצורה שקראת לה "מטעה" נמצאים מכובדים מכותל המזרח של ההיסטוריה שלנו?

כבר דנו בטיפוסים השונים והתייחסותם למאמרים כאלו באשכול אחר. אשמח אם יימצא הלינק.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2003 11:14 לינק ישיר 

אוח אוח תודה רבה רבה וטו


אבל אתה יודע מה יענו לך כפי שרמז מיימוני?

'לזה אתה קורא הבנה מעוותת? הרי זו הבנה על-שכלית של המציאות הרוחנית!'

ואם תשאל הרי הבנה ועל-שכלי זה סתירה במונחים! יענו לך במציאות הרוחנית הכל אפשרי גם ש1+1=16 וגם דגכזסעביחהלג.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2003 13:16 לינק ישיר 

ווטו. תודה רבה!

אגב פרט ברעיון: מדוע דוקא 974 ולא 787 וכו'?

תוקן על ידי - אורבערפל - 2/24/2003 1:22:57 PM



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/2/2003 14:16 לינק ישיר 

בוגי,

טוב שסיפקתי את מבוקשך


אור,

כי יש אסמכתא מהכתוב שהשם "יצר" את התורה "אלף דור" טרם ניתנה והרי משה היה הדור ה-26 מאדם הראשון. הוי אומר 1000-26=974.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2003 19:59 לינק ישיר 

וטו

לגבי הדוגמא שנקטת. אני קורא עכשיו (ובד בבד מקליד כאן את ממצאיי) מזאב פלק בתורה והגות.
והנה משפט יפה מעמ' 25:

'הכתוב בבריאת העולם אינו שולל את מסקנות המדע, אלא מוסיף עליהן ממד רוחני ודתי'.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > קדמות הזוהר (קבלה)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 ... 54 55 56 לדף הבא סך הכל 56 דפים.