בית פורומים עצור כאן חושבים

הפרדיגמה של הרב מיכאל אברהם לשינוי ההלכה -ביקורת

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/7/2013 00:49 לינק ישיר 

בפשוטו של מזמור הדבר לא מוכרע, לכאורה. המזמור מדבר על המשיח (או על אדם אידאלי אחר.) הפסוק מתחיל בתיאור על  יפה תואר במיוחד, גיבור, ובפסוק הבא 'צלח ורכב על דבר אמת'. כך שדי מתבקש שזה משל לתכונה אידיאלית.

גם בסוגיא בשבת (דף סג), זה לכאו' מחלוקת בין 2 לשונות של שמואל האם אין בין ימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, ואף המשיח יזדקק ל'חרב', או לא. [אולי נחלקו האם המשיח יהיה הסדרניק או חרדיJ[

כך שזה ממש מקרה תפר. מכאן אולי, נובע ההבדל בין רש"י לפרשנים האחרים (לרש"י זה פשט עם נטיה לדרשנות –להבנתי)

 

בנוסף יש את המחלוקת ת"ק ור"א. שהיא מחלוקת בצורת ההתיחסות ל'חרב' כתכשיט שמבטא גבורה ועוצמה. או ככלי משחית שאנו מצפים שיעבור מן העולם.

 'אמרו לו לר"א וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח' =ז.א. שת"ק מוכיח  שהחרב הוא כלי משחית, שבטל לעת"ל.

"אמר להן, לפי שאינן צריכין שנא' לא ישא גוי אל גוי חרב" . ותהוי לנוי בעלמא? אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא" = החרב מסמלת גבורה (רכישת והחזקת החיים –כנגד אוייבים). ולעת"ל לא תשתנה ותתהפך המבט, אלא שהחרב יהיה כנר ביום, אבל לגבורה ולחרב ישאר המעמד כתכשיט.

א"כ לת"ק מתבקש מאד להתיחס לגבורה שבמזמור כתכונה אידיאלית. –כפשוטו של מקרא

 

הרב מיכי,

במחילת כת"ר, לא הבנתי מה מצאת בקטע המודגש. אני מבין שאתה מתוכח עם סעיף 3 לעיל.

הקטע המודגש בקו תחתון אינו מסביר מה היה החשש [החשש מוסבר בתחילת הקטע –"אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה"] הוא הקדמה לפתרון. כשיש חשש שקר זקוקים לעדות. החזקות הללו באות לפתור אותנו מדיני עדות.

שים לב! בשלב זה אני לא בא לשכנע אותך שהפרשנות הזו (שלי) נכונה. אלא רק שתסכים שגם הפרשנות הזו אפשרית.

כתבת: "שלשיטתך הרמב"ם היה צריך לנמק שדבר שאינו אלא בירור עובדתי אין צורך בעדות ממש, ולכן אישה או שפחה כשרות בו (מעיקר הדין, ולא מקולא דרבנן), בלי שום סברות נוספות. משום מה הוא אפילו לא רומז לכך בדבריו כאן" – זה בדיוק מה שהוא עושה בקטע שהדגשת, הלא כן?

(מה התקנה "משום עיגונא" מדוע זה לא מעיקר הדין? שנינו צריכים להסביר במידה שווה. נעזוב לשלב הבא)

במטותא ממך, אנא הסבר במילים הכי מוסברות לקשה הבנה שכמוני.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/7/2013 02:23 לינק ישיר 

זאב,

אומרת המשנה: לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח, ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי, שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

גמרא. למאן דאמר בטלין לימות המשיח, פירש רש"י שרגא בטיהרא: נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטן הן. משמע, שלרבי אליעזר כלי נשק תכשיטין רק בעתות מלחמה, ולתנא קמא אינן אלא לגנאי כי בטלין לימות המשיח.

למאן דאמר אינן בטלין לימות המשיח, אמרו האמוראים שטעמו של רבי אליעזר מהפסוק חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. על-כך אמר רב כהנא: בדברי תורה כתיב. פירש רש"י: הוי זהיר לחזור על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך. אמר לו בריה דרב הונא: אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

פירש המהר"ל מפראג:
"כי הפשט הוא יותר ראשון להבנה מן הדרש, ואם כן צריך שיהא הפשט גם כן אמת, שאם לא כן רק היה הדרש אמת לא תקרא ח"ו תורת אמת כי הפשט הוא ראשון מן הדרש. ועוד כי לא היתה נתונה רק ליחידי הדור היודעים הדרש לא לכל ישראל והתורה נתונה לכל ישראל גדול וקטון, לפיכך צריך שיהיה הפשט אמת ואין מקרא יוצא מידי פשוטו".

מסכמת הגמרא: ליגמר אינש והדר לסבר, כלומר לשנן את הדינים ואח"כ לסבור סברות. זו היתה דרכם של חז"ל והראשונים.

תוקן על ידי מ80 ב- 14/07/2013 02:40:57




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/7/2013 10:20 לינק ישיר 

מ80,

תודה רבה.

האם כונתך שהמימרא שע"פ המימרא של שמואל שלעת"ל בטילין אז ההסבר בשיטת ר"א היא 'שרגא בטיהרא' ולא 'חגור חרבך גיבור' וע"פ המימרא ש'אין בין ימות המשיח' אזי הנימוק של ר"א הוא 'חגור חרבך גיבור' ולא 'שרגא בטיהרא'? אבל קשה,  כי הנימוק 'שרגא בטיהרא' הוא ברייתא?

אם לזה כונתך אז נראה שטעיתי.  אבל כמה שאלות, ברשותך,
מ80 כתב:
זאב,
אומרת המשנה: לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח, ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי, שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

(1)    1/-לפי חכמים, מדוע כעת –לפני בוא המשיח, שהוא עת מלחמה, החרב אינו תכשיט? (2) איך חכמים יסבירו את הפסוק 'חגור חרביך גיבור'? הלא לעת"ל –למשיח, החרב כבר לא יהיה תכשיט, א"כ מיהו הגיבור עליו מדבר הפסוק? (3) לת"ק מדוע הן גנאי עתה –בזמן הגלות שיש מלחמות? איך הבטלות של הצורך לחרב לעת"ל משפיע על היחס לחרב בזמן העכשוי?


גמרא. למאן דאמר בטלין לימות המשיח, פירש רש"י שרגא בטיהרא: נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטן הן. משמע, שלרבי אליעזר כלי נשק תכשיטין רק בעתות מלחמה, ולתנא קמא אינן אלא לגנאי כי בטלין לימות המשיח. 
למאן דאמר אינן בטלין לימות המשיח, אמרו האמוראים שטעמו של רבי אליעזר מהפסוק חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. על-כך אמר רב כהנא: בדברי תורה כתיב. פירש רש"י: הוי זהיר לחזור על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך. אמר לו בריה דרב הונא: אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
פירש המהר"ל מפראג:
"כי הפשט הוא יותר ראשון להבנה מן הדרש, ואם כן צריך שיהא הפשט גם כן אמת, שאם לא כן רק היה הדרש אמת לא תקרא ח"ו תורת אמת כי הפשט הוא ראשון מן הדרש. ועוד כי לא היתה נתונה רק ליחידי הדור היודעים הדרש לא לכל ישראל והתורה נתונה לכל ישראל גדול וקטון, לפיכך צריך שיהיה הפשט אמת ואין מקרא יוצא מידי פשוטו".

מה ההדגשה שהפשט הוא "ראשון מן הדרש"? משמע מדבריו שלולי שה'פשט הוא ראשון יותר' הוא היה פונה לדרש בלבד. רק שהראשוניות יוצרת לו בעיה "שאם לא כן, היה הדרש אמת לא תקרא ח"ו תורת אמת כי הפשט הוא ראשון מן הדרש. " – מה ההסבר בכך?


מסכמת הגמרא: ליגמר אינש והדר לסבר, כלומר לשנן את הדינים ואח"כ לסבור סברות. זו היתה דרכם של חז"ל והראשונים.

תוקן על ידי מ80 ב- 14/07/2013 02:40:57





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/7/2013 15:45 לינק ישיר 

זאב,

1. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

2. חכמים יפרשו את המזמור על שלמה וגיבוריו או על מלחמת גוג ומגוג שבימות המשיח שאחריה יהיה שלום.

3. אפשר לומר שלדעת תנא קמא שבת הינה מעין העולם הבא ועל-כן חרב אינה אלא לגנאי.

מאחר שהאדם נשמה בגוף הבנתו הראשונית גשמית ביחס להבנה אחרי עיון. העמקה הינה הפשטה והכללה של הפשט. אילמלא היה הפשט אמת, אי-אפשר היה לדרוש את האמת. הלבוש הינו נקודת מוצא לדרישת האמת. במלים אחרות, התורה הינה שירה ולא פילוסופיה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/7/2013 16:02 לינק ישיר 

זאב,
אני ממש לא מסכים לפירושך כאפשרות, פשוט כי הוא לא. הרמב"ם כותב בפירוש כדבריי. זו עברית פשוטה. הרמב"ם מסביר שהבעיה היא חשש שקר, ולכן חזקה שפותרת את החשש הזה (כי הדבר עבידא לאיגלויי, או דייקא ומינסבא, לראב"ד) פותרת את הבעייה. לשיטתך אין שום צורך בדייקא ומינסבא ולא בחזקה שעבידא לאיגלויי, אלא פשוט לומר שמדובר כאן בבירור עובדתי ולא בעדות קיום, ובזה (לשיטתך) הרי אין פסול באישה, וגם לא בע"א.

אני יודע שאני פשוט חוזר כאן על מה שכתבתי, שכן איני יודע לכתוב זאת ברור יותר (ועד עתה לא האשימו אותי בחוסר יכולת התבטאות והסבר). הדברים מפורשים ברמב"ם, והם לא זוקקים שום פרשנות.

אתה יודע מה? בוא נעשה זאת כך: הסבר לי בבקשה מדוע נדרשות שתי הסברות הללו (דייקא ומינסבא או עבידא לאיגלויי) לשיטתך? ואם הן נדרשות, כיצד הן מועילות? זה הכל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/7/2013 18:43 לינק ישיר 

פירושים מעמיקים לדברי הרמב"ם:

שו"ת ציץ אליעזר, חלק יז, סימן מו, הדרן על מסכת יבמות:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14516&st=&pgnum=108&hilite=

שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן עג

תוקן על ידי מ80 ב- 14/07/2013 18:45:51




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/7/2013 23:22 לינק ישיר 

הרב מיכי,

אין לך בעיה בהסברה. הבעיה (שלי) היא בבריחה שלך מדיון נוקב 1:1. אתה פוסל את העמדה של 'היריב' בלי נימוק "פשוט כי הוא לא".

בהמשך כתבת: "הרמב"ם מסביר שהבעיה היא חשש שקר". אני מציע שניתן לסטודנט למשפטים לפסק את הרמב"ם –פיסוק צורני, בלי לערב שום פרשנות. ואז נבחן מי צודק.

לדעתי הפיסוק הנכון הוא – (1) הבעיה, "אל יקשה בעיניך...כמו שביארנו" (2) הנחה לקראת פתרון, "שלא הקפידה תורה..." (3) מסקנה-פתרון, "לפיכך הקילו חכמים..."

הויכוח ביננו הוא על מהות הבעיה ב(1), ואתה משתמש בפרשנות מ (2) כאילו שהוא מופיע ב(1). אתה פשוט מעוות ומכניס פרשנות לתוך הטקסט כאילו שהיא כתובה.

"הדברים מפורשים ברמב"ם, והם לא זוקקים שום פרשנות." האומנם 'מפורשים' בלי פרשנות'?

 

אין טעם להמשיך בהסבר מדוע נדרשות הסברות (דייקא ומנסבא או עבידא לאיגלויי) לשיטתי, כשאתה משאיר לעצמך 'פתח מילוט' בשלב א'.

מה עוד, שהשאלה הזו קשה על שנינו במידה שווה. מדוע לשיטתך הן נדרשות, מדוע שלא נאמין לאישה מעיקר הדין 'כי האימון שנדרש כאן מופחת'? מה הייתה הבעיה, מפניה נאלצו החכמים לתקן קולא "מפני עיגונא הקילו"? מהי מהות התקנה? איך היא הצליחה לעקוף את הבעיה?

ולסיום, להכניס את כל ההסברים שלך לגמרא ב'האישה רבה'.

[אם תתעקש אהיה מוכן להמשיך ולהסביר את עמדתי. אבל זה לא הוגן מבחינת הדיון].




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2013 00:03 לינק ישיר 

מ80,

תודה. 3 נשמע וורט חסידי. אבל מצויין. נהניתי טובא.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2013 01:42 לינק ישיר 

זאב, התייאשתי. זו כבר ממש הבנת הנקרא בסיסית.
ניפרד כאן כידידים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2013 11:43 לינק ישיר 

אוקיי, יראה הקהל וישפוט.

 

רק למען השלמת התמונה 'לקהל' אשיב שלאה הקודמת ששאלת.

אציין את הגמ' ביבמות דף פח' א', יעו"ש בכל הסוגיא, ובפרט בשאלת הגמ' .."מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים...אמר ר"ז מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה ההקלת עליה בתחלה ... משום עיגונא אקילו בה רבנן."

וביבמות דף צג ב', בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד, משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר והכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אד משום דאיהי דייקא ומינסבא..."

הבעיה שהגמ' מתמודדת עימה היא א' חזקת אשת איש. ב' אין דבר שבערווה פחות משנים.

הפתרון: תקנת ר' זירא, משום עיגונא הקילו חכמים (תיקנו חומר בספה והקלו בתחילה). והסתפקה הגמ' (דף צג) האם מנגנון ההיתר מבוסס  על 'מילתא דעבידא לאיגלויי' או 'דייקא ומינסבא'

הסבר על מהות הפתרון: בירור עובדתי –האם הבעל חי, אינו מזקיק דיני עדות, היות שזה לא נידון נגד 'חזקת אשת איש' ולא דיון ב'דבר שבערווה'. אם מתחילים את הדיון בשאלת מצבו העובדתי של הבעל – לא צריך לכך דיני עדות אלא נאמנות. לאחר שהעובדות יהיו 'ידועות' לבי"ד אזי הדיון בדינה של האישה כ'אשת איש' מתייתר. והיא מותרת לשוק. ומותרת מדאורייתא.

שאלה על לבעיה, מדוע נזקקו לתקנה"מפני עיגונא", אם הפתרון בעיקרו הוא מדאורייתא –שבירור עובדתי אינו זוקק עדים, א"כ מדוע שלא נפתור את הבעיה הזו כך בלי תקנה?

תשובה: דיון בבי"ד הוא ע"פ השאלה שעומדת בפניהם. כשבאה אישה נשואה, השאלה שנעמדת בפני ביה"ד  היא שאלת 'האם היא מותרת להינשא' –ביחס לשאלה זו, כאמור, יש חזקת א"א ואדשב"ע – אין לבי"ד אפשרות לדון בשאלה העובדתית 'האם פלוני (שהוא במקרה ה'בעל') חי? כל השאלה מתקימת ביחס לאישה. זו הבעיה.          "ומפני עיגונא הקילו" ז.א. שחז"ל יצרו סטטוס חדש. מצב העיגון יצר מצב שאנחנו פוגשים אישה "עגונה" ='נשואה בלי בעל'. יש לה דיני איסור 'אשת איש' אך לא רואים את הבעל בשטח. זהו מצב של אישה אומללה ומנותקת. והתקנה היא שנתחיל את הדיון ונקבע את המצב, את סטטוס של האישה 'העגונה'. זהו תורף ההיתר.

 

הרמב"ם בסוף הלכות גירושין עליו נסוב הויכוח לעיל הוא פשוט תרגום של הגמ' הנ"ל.

"אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערווה החמורה בעדות אישה ..." – אין דבר שבערווה פחות מב'

"שלא הקפידה תורה ...אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו ..." – בירור אינו זוקק עדות.

"לפיכך הקילו חכמים והאמינו ... כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות" – ההקלה שתיקנו חז"ל לעגונה לדון על העובדות ולא על דיני 'אשת איש'.

כידוע זה אחד הסוגיות העמוקות שבתלמוד. מאות הסברים עם הדגשים שונים נכתבו בספרות השו"ת העניפה. אבל 'בגדול' זהו הצורתא דשמעתתא.

מלבד הסוגיא עצמה שהבאתי כאן – שמבואר כדברי. לא ראיתי (אמנם אינה ראיה) שפרשן הסביר את הגמ' בהסבר 'טכני' של 'נאמנות משוערכת של האישה במצב פלוני ואלמוני, כפי שהרב מכי מנסה להסביר.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2013 12:41 לינק ישיר 

אמשלום 

השאלות שלך גוררות אותי יותר לחלק האכ"מ שכתבתי קודם. אני חושב שהנושא הוא רחב ועקרוני מאוד, וכיון שהבאת אותי לכאן, וכיון שיש לי זמן קצת יותר משוחרר ['בין הזמנים'], אני אנסה להאריך מעט בעניין, אני מקווה שזה לא מדי ארוך ומספיק ממוקד. [לא הגבתי עד עכשיו, נולדה לי בת והייתי קצת טרוד. אולי דווקא עכשיו זה זמן מתאים לברר את הנושא הזה, בכ"ז גם אני אחראי לחינוך שלה..]

 

התורה אומרת "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' כל עושי אלה" מלשון 'כלי', שהוא בניגוד ל'שמלה', נראה, שלא מדובר כאן בבגד, ונראה יותר שמדובר בכלי מלחמה וכיוצ"ב. ומבואר בזה גם מה שנאמר בו 'לא יהיה' בניגוד ל'לא ילבש' שבהמשך הפסוק. ומבואר כאן כמו שדרשו חז"ל שלא מדובר כאן על 'תועבה' של התערבות בין המינים, אלא על יותר מכך, על תערובת במובן העמוק יותר, שבו יש את הבלבול והטשטוש של הזהות המוגדרת של הגבר והאשה, וגם אותו התורה מגדירה כ'תועבה'.

הבסיס והעיקר הראשון של האדם כאדם הוא החלק הזה שבו הוא צנוע – כך התורה מתחילה מיד לאחר האכילה מעץ הדעת, כיון שהוא המאפיין העיקרי שלו כאדם - בכך שהוא בר דעת, והתורה אומרת שמיד לאחר האכילה ממנה הוא הרגיש 'ערום', והוא שמע את קול ה', וכהמשך לזה הוא התחבא מפניו. – שמיעת קול ה', והרגשת העירום, הם שני צדדים של דבר אחד, והוא הדעת שבה הוא עיקר קיום האדם. – ללא הרגשה של צניעות, אין קול מה', וללא קול מה', אין משמעות להרגשה הזאת של הצניעות. האדם הוא אדם כיון שהוא לבוש בבגד, שבה הוא כמציאות משנית, ודווקא שם ה' הוא הנוכח המיידי, כיון שהוא הנוכח העיקרי ודווקא הוא במרכז ההוויה של העולם. הצניעות היא לא תלוית תרבות, היא תכונה נפשית בסיסית של האדם כאדם, ולתכונה הזאת יש ביטוי שונה בתרבויות שונות בין רב למעט, וישראל הם המיוחדים בה ביותר, ובכך רק הם קרויים אדם.

ובחזרה לעיקר העניין – לא יהיה כלי גבר על אשה' דרשו חז"ל שהוא כלי זין – נשים אינם יוצאות למלחמה מטבען היסודי ביותר, ולכן הדבר הוא גם אסור להם, ואפילו רק ללבוש את 'כלי הגבר', ואפילו לזמן קצוב, כיון שיש בכך קלקול ו'תועבת ה''. שם ה' מתקלקל בכך, ולכן הדבר הוא 'מתועב'. הגמרא במגילה אומרת 'לא יאי יהירותא לנשי', 'שהרי כל הנשים שזכו למעמד סמכותי השתמשו בה שלא כיאות ובצורה מוגזמת' (שם) ולא שהנשים האלו לא היו מהנביאות ומגדולי העולם, ולא שאין גברים שנוהגים בצורה כזאת, אלא שהיה ב'יהירות' הזאת כדי לקלקל ולהפחית במידה משמעותית את עיקר המעלה שהייתה בהם.

בשרה נאמר שהיא גדולה בנבואה יותר מאברהם, – וה' אמר - 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה', אלא שבכל זאת אברהם היה עיקר ממנה, והוא היה המנהיג, ו'אחד היה אברהם'. נראה שנבואת שרה, שאמנם הייתה גדולה יותר, הייתה בעיקר בזכות אברהם שהיא הייתה נשואה לו. אברהם היה הראשון שקרא לה' אדון בכך שהוא אמר 'ואנוכי עפר ואפר', אלא שבנבואה שהוא החלק המכיל יותר, החלק שבו שרה הרחיקה את יצחק בנה מישמעאל ה'מצחק', בה היא הייתה גדולה יותר, ורק היא ירדה למקום שהוא נסתר יותר בעומק הנפש, ושם הוא עיקר קיום התורה, בהרחקה שלה את ישמעאל היא גילתה את המקום שבו יש את ההבדלה שבין ישראל לעמים, את ההבחנה וההבדלה בין הצחוק לאחדות ה' כ'אדון', ורק בכך היא הקדישה את יצחק לשמים, ואת ישראל זרעו שבאו במקום שבו הוא עמד.

חז"ל קבעו להלכה שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ועל אף שנשים חייבות בתורה באותה מידה בדיוק שגברים חייבים בה, וגם הם היו במעמד של קבלת הדעת, וגם הם נבראו כ'צלם אלוהים' ובעלי הכרה, וגם הם היו במעמד הר סיני וקיבלו את התורה, אלא שהשמיעה שלהם היא אחרת. האנשים שמעו 'דיבור' שהוא 'קשה', והנשים 'אמירה' שהיא 'רכה יותר'. הגברים שמעו את החלק המעשי יותר, את הצוויים ואת הפקודות, ואילו הנשים שמעו קול אחר, שהוא יותר בחלק המשמעותי יותר שנמצא מאחורי כל החובות ההם.

דוגמא לדבר - הגברים מחויבים לשבת בסוכה שבעת ימים - כמו שהתורה אומרת, ואילו הנשים לא מחויבות בכך, כיון שהם יותר שייכות ל'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים' והגברים שלהם כבר יושבים בסוכה, - וכך החובה שלהם היא פחות במעשה שאותה הגברים עושים, ויותר במשמעות של הדברים ובהכלה שלהם.

'נשים דעתן קלה' ולכן הן נוחות יותר לפיתוי, ונוחות יותר בחלק הנפשי המורגש יותר. פחות יש להן את החלק של הכבוד שבשבילה בשני גברים אין איסור על ייחוד מעיקר הדין, כיון שהכבוד אצלן הוא משני יותר ופחות עיקרי. הכבוד הוא יותר בחלק של הכוח, והכוח הוא יותר בחלק של הגברים ששייכים יותר במלחמה. וגם האשה הראשונה חוה כיון שהיא ראתה 'כי טוב העץ למאכל ותאוה היא לעיניים' היא אכלה ממנו ונתנה גם לבעלה, ורק הוא שמע את קול ה' מתחילה. ולעומת זאת, אשתו חוה היא שקירבה אותו לבסוף לדעת, אלא שהיה בכך חטא בכניסה מתחילה למקום הנסיון.

 

נשים כיום הולכות חשופות ברחוב וללא לבוש, - כיון שיש להן את האפשרות לכך, ואין עליהם את עול הגברים. הזילות והפריצות שיש בה נטייה לזנות אינם מוכיחים שיש לנשים אחריות ציבורית - בלשון המעטה - או כבוד עצמי מספיק, וודאי לא בשביל לחייב אותם בכל עול התורה מחמת עצמם.

וודאי בעתיד גם הנביא מדבר "כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" שגם לנקבה - ובנמשל ישראל - לא יהיה בה תשות כוח אלא גבורה שיש בה יכולת לחזר וליצור מעצמה, אלא ששם מדובר גם על ברית חדשה. וז"ל הנביא

"הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה'. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה', נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלהים, והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאם ה', כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד." (ירמיהו ל"א)

בימים ההם לא יהיה עוד צורך במורה ומדריך, כיון שכולם 'ידעו את ה'', לא יהיה צורך במנהיג לעם, ולא יהיה צורך דווקא ב'בעילה' ובקניין של כוח, אלא על לוח הלב יהיה כבר הכתב של התורה, ובכתב הזה יהיה די ויהיה בה עצמה וכוח מספיק בשביל שגם היא תוכל לעמוד בפני עצמה. והכוח הזה הוא כוח שלא יתבטל עוד לעולם כיון שהוא מתוך ופנים הנפש, ודווקא הוא הכוח העיקרי באדם, ולכן כשהוא יגבר הוא לא יכרת ולא יופר. אלא שכל זה הוא בזמן ההוא, שבו תהיה 'סליחה לעוון' ו'מחיה לחטאת' כמו שהנביא אומר שהוא לעתיד לבוא, ואולי יש לכך מעט ניצנים בימינו.

וכל זה הוא בכל ישראל, ובכל אדם יש החלקים השונים בנפש, אלא שהנשים הם המצוינים בה ביותר, וכן ת"ח ש'תש כוחם כנקבה', והחובה היא עלינו דווקא לשמר אותה במידת האפשר, כיון שדווקא בה נמצא עיקר העתיד. ובעתיד שהדעת והמדע יהיו משמעותיים עוד יותר ממה שבימינו, בזמן ההוא, עיקר הכוח ינתן דווקא לנשים בעלי הביטוי, לבעלי המשמעות יותר, ולבעלי הכוח במילים, אז תיכתב התורה מחדש, ובא לציון גואל. ואמנם שגם כיום יש במידה כל שהיא שיש בה כדי רמז מהעתיד ההוא, אלא שעדיין החטא גלוי וללא 'בעילה' אין תורה.

"כל שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם" העולם מורכב דווקא מחלקים שונים ומנוגדים כיון שדווקא הניגוד בו יש את ההתמודדות ובו נמצא חידוד וחידוש הדעת ו'כל שברא הקב"ה בעולמו בקומתו ובצביונו נברא' ואין צורך ואין טעם בשינוי. והעתיד הוא בדעת, שדווקא בה כולם שווים, זכר ונקבה, ולבסוף, כשהיא תכיל יותר ויהיה לה מקום ראשוני יותר בכל אדם, אז כוח הגבורה והחטא יחלפו מהעולם, ויגברו החסד והמחילה. ועד הזמן ההוא החובה היא עלינו שלא להביא עלינו ושלא להוריד מבול לעולם, בשביל שלא 'לטשט את הארץ' שאותה ברא ה'.

 

 

 

ובצורה מפורטת ביחס לשלות שלך - דבריך באדום

א. האם נשים אכן "לא שייכות" בחובות הקשורות ב"אחריות ציבורית" בימינו? האם אין נשים מנהלות בתי"ס, בנקים ובתי"ח? האם יש בכך בעיה דתית מבחינתך?

לא כתבתי מעולם שנשים לא מסוגלות, ושלא היה במציאות שינוי מהעבר, אלא שחובה התורה לא הטילה עליהן. וכשהתורה לא מטילה חובה [כן, זה כולל גם את חז"ל שהיא נמסרה דרכם], הדבר הוא כך בהכרח לא מתוך הסכמה תרבותית כל שהיא, אלא מצד תוכן מהותי יותר ומחלק עמוק יותר בנפש.

ב. מדוע אתה מניח שנשים מייחסות פחות חשיבות ל"רושם הציבורי" שהן עושות, מאשר גברים? האם, למשל, הן משקיעות פחות (מאמץ, כסף וכו') במראן החיצוני - כלומר, מה שמשאיר רושם ב"ציבור" - מאשר גברים? האם יש לך בסיס כלשהו להניח, שמציאות זו הייתה שונה בעבר?

'מראה חיצוני' הוא דוגמא מצוינת בשביל ההבחנה שבין  גברים לנשים – נשים מתעניינות בביגוד בדיוק כמו שגברים מתעניינים בפוליטיקה, ובמדובר בתכונה משותפת, אלא שהיא נמצאת במקום אחר לגמרי בנפש - בגדים הם בחלק הפסיבי יותר, ופוליטיקה היא יותר בחלק של הכוח.

ג. אתה טוען, שכיוון שהאישה אינה מחוייבת להעיד (לא חל עליה "ואם לא יגיד ונשא עוונו"), כיוון שאין לה המחוייבות הנפשית לעשות זאת. מדוע זו חסרה לה? כיוון שהיא אינה מחוייבת להעיד, וחוזר חלילה... במחילה, זה טיעון מעגלי.

בשביל להסביר את החלק הזה הייתה כל האריכות שהקדמתי לה. לא כתבתי ברור?

ד. לסיכום - כל הנקודות דלעיל מתרכזות בנקודה אחת משמעותית: יש לך הנחת יסוד (לגיטימית לגמרי), שההלכה היא מה שהיא ואין לשנות אותה. בנוסף, אתה מקבל (כך עולה מדבריך), שאם נוצר שינוי במציאות יש להתאים את ההלכה אליו (באופנים מסויימים וכו'). במקרה הזה (ואני מניחה שגם במקרים רבים אחרים), שני העקרונות הללו מתנגשים אצלך ולכן אתה מתאמץ להוכיח, שאין כאן שינוי במציאות, ושלכתחילה לא היה מדובר בקביעה המבוססת על התבוננות חברתית (שמן הסתם, נתונה להשתנות), אלא משהו שב"נפש" של נשים. אם תצליח להוכיח כך, הרי שאין שום סיבה לשנות את ההלכה במקרה זה והכל בא על מקומו בשלום (לפחות בשבילך).

הבעיה עם טיעונים על "נפש" ו"טבע" בקשר למגדר, זה שהם מבוססים על "תחושות מעיים" יותר מאשר על מחקר מדעי אמיתי או אפילו על התבוננות בהירה במציאות. בהרבה מאוד מקרים הם מכילים סתירות בוטות, שאי אפשר ליישב אותן כלל (למשל, דוגמא מהקשר אחר - לנשים יש פחות יצר מיני מלגברים, ובגלל זה הן "קלות דעת" ומתפתות בקלות רבה יותר מגברים לפיתויים מיניים...). במקרים אחרים, הם מנוגדים תכלית הניגוד למציאות הנגלית, למשל כמו במה שהבאת כאן לגבי ה"רושם הציבורי" (במקרים אלה, אגב, המגננה המוחצת היא משהו בסגנון - "מה שנגלה אינו מה שבאמת נמצא שם", או בלשונו של הנס כריסטיאן אנדרסן - "זה בגד שרק חכמים רואים").

הרשה לי לא להגיב על מה שכתבת בעניין הצניעות, מעבר לאמירה כללית - "צניעות" היא עניין של גיאוגרפיה (והיסטוריה, וסוציולוגיה וכו'). אין לה שום קשר ל"נפש" או ל"טבע", לא של נשים ולא של גברים (אלא אם כן נתייחס אל חוקי הצניעות כגילויים של כוח ויצר שליטה, ואז יש לה הרבה עם הטבע האנושי בכללו).

 

בקצרה, מה שאני מנסה לומר הוא, שאתה יורה את החץ (לא רוצה לשנות את ההלכה במקרה הזה) ואז מסמן את המטרה (מחפש כיצד ההלכה למעשה מבוססת על איזה "טבע" בלתי משתנה של נשים). אין לי מחלוקת עם השיטה הזו כשלעצמה, אלא רק עם החץ והמטרה הספציפיים - למה לא לשנות כאן? מה באמת הבעיה?]

אני מקווה שהשבתי על הדברים בנ"ל – אם לא, אשמח אם תצייני.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2013 14:22 לינק ישיר 

[יעקב,

ראשית - מזל טוב! אני מאחלת לך ולזוגתך שתזכו לגדל את בתכם באהבה, לתורה ולמעשים טובים.

שנית - לתשובותיך:

א. אתה טוען, שאם התורה (במובנה הרחב - כלומר, זו שבכתב, לפי הבנתה בידי תנאים ואמוראים אלפי שנים אח"כ; וכל זאת לפי הבנת פוסקים ומפרשים אלפי שנים אח"כ וכו') ציוותה על משהו, הרי שיש לו בסיס "מצד תוכן מהותי יותר ומחלק עמוק יותר בנפש". זו הנחת יסוד שאינה הכרחית כלל. דומני, שהסברתי לעיל מדוע איני מקבלת אותה (זה החלק עליו לא ענית...), אבל נעזוב זאת כעת. כל מה שאני רוצה לדעת הוא - למה אתה בוחר בהנחת יסוד זו? אפשר להיות אורתודוקסי למהדרין, וחרדי לעילא, מבלי להניח כך (מה רע, למשל, בהסבר "גזירת הכתוב"?). גם אם נניח, שלהבין את המצוות כמבוססות על תרבות וחיברות - שבהכרח משתנים בכל דור ובכל מקום - זה בעייתי, בעבור מי שמתנגד לכל שינוי והתפתחות (בניגוד, אגב, למהותה של ההלכה, שאחד מכלליה הוא "וחי בהם", כידוע), עדיין אין הכרח ללכת בשיטתך, שלא רק חוסמת מאדם את הבחירה (האם זה לא מנוגד למהות עיקרון התשובה וכו'?) אלא גם כופה על המציאות גדרים והגדרות שאינם בנמצא בתוכה. בקיצור - מדוע חשוב לך להבין שהמצוות מלמדות על הבנה פסיכולוגית אבסולוטית (כאילו שיש דבר כזה)? 

ב. סתם להשכלה כללית - גברים רבים מאוד מתעניינים בבגדים, ולא פחות נשים מתעניינות בפוליטיקה. שמעתי שמועה, שיש גבריםונשים שמתעניינים בשני הדברים גם יחד, אבל אולי זה יכול להיחשב כ"מנהג גויים"...
מה שגברים/נשים מתעניינים בו תלוי הרבה מאוד בחינוך שהם מקבלים וב"כללים" של החברה אליה "מכינים" אותם ההורים, החברים והמחנכים שלהם. חלק גדול מההתבוננות ה"חיצונית" ומהקביעות וההגדרות של תחומי ההתעניינות גם הוא תוצאה של חיברות. למשל, "רכילות" תמיד נתפסת כעיסוק נשי, לעומת "פוליטיקה" שלדעתך היא תחום עניין גברי. אני מזמינה אותך לפתוח 3 אשכולות רנדומליים בבח"ח ולבחון עצמך האם הגברים שם (אין כמעט נשים, אז זה קל) עוסקים ב"רכילות" או ב"פוליטיקה". (רמז - יותר משתשובתך תעיד עלהמציאות, היא תעיד על עמדתך).

ג. מה שכתבת, ברור שהוא מעגלי (כלומר - אתה מניח את מה שאתה מבקש להוכיח, ואז מוכיח אותו על בסיס הנחותיך...). אז - לא, לא השבת לי, כיוון שכל מה שעשית הוא לפרוש שוב את ההנחות עליהן אתה בונה את טיעוניך, שמוכיחים את אותן ההנחות. 
כאמור, אני חולקת נחרצות על ההנחות שלך - אני חושבת שבני אדם הם יצורים הרבה יותר מורכבים ממה שבני אדם אחרים מייחסים להם; אני חושבת ש"מגדר" (זהות מינית, זהות כ"אישה", כ"גבר" או כמשהו שבין לבין) הוא נושא מורכב ביותר, ובמובנים עמוקים העיסוק בו מאיים (לכאורה) על מה שנתפס בעיניי רבים מאיתנו כיסודות הקיום שלנו כחברה, ולכן אנחנו פשוט מרחיקים כל שאלה בנושא ומדחיקים כל ספק (בעיקר באמצעות "טיוח" - "אין חיה כזאת" אמר האב לבנו כשהתבוננו המומים בג'ירף...); מניסיוני הלא קצר למדתי, שכל מי שיש לו תשובות נחרצות על ההבדלים בין "נשי" ל"גברי" בהכרח טועה (ייתכן שדבריו מהווים חלק מן האמת, אבל - לפחות עד כה - לא את כולה בשום אופן); למדתי גם, שאלה שמתעקשים לעשות זאת, בד"כ מאוד מפחדים ממשהו (כאמור - איזשהו איום קיומי על יסודות החיים), שאותי לא רק שאינו מפחיד, אני פשוט לא חושבת שהוא קיים כלל במציאות.

לגבי ראשית דבריך (לפני התשובות) - אני מודה לך על ההשקעה ועל האריכות. אני מעריכה זאת מאוד. 
אני תוהה האם שמת לב שאתה בוחר מקורות ספציפיים, ואף אותם בוחר לפרש באופן מסוים. אין לי כמובן שמץ של בעיה עם המתודה הזו, אבל אני חושבת שאדם צריך להיות מודע לתהליך הלמידה והסקת המסקנות שלו (למשל - האם באמת כל הפירושים השונים שציטטת, ושלא ציטטת, ל"כלי גבר" מסתדרים זה עם זה בהרמוניה ומשלימים זה את זה? אולי הם דווקא חולקים זה על זה, כמו שהגמרא - למשל - טוענת? ואם כך, מדוע אתה בוחר לעשות ביניהם הרמוניה ולדבר עליהם כעל "מכלול" פרשני-פילוסופי-פסיכולוגי אחד?). 

שוב, מזל טוב, ואני מאחלת לך שתניח לבתך החדשה ללמד אותך על ה"נפש הנשית" ולא להיפך.]





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2013 16:09 לינק ישיר 

ראשית, תודה על האיחולים, תמיד אפשר ללמוד ולהתקדם, אני מקווה שגם אני כלול בזה.
אני חושב שנושאים כאלו הם דברים המסורים בעיקר ללב, ובכל מקרה כל אחד ניגש לעניין מתוך השקפת עולם קודמת ומתוך המציאות שהוא רגיל בה, כך שאני לא חושב שיש כל כך טעם בוויכוח בנושא, ואין לי אלא להודות לך שהבאת אותי לברר את הדברים, כנראה בעיקר לעצמי..
- אני מסכים שאילולי גדלתי בארוגה מסוימת סביר להניח שהייתי חושב אחרת, אלא שבדיוק על זה אני מודה בכל יום על 'חיי עולם שנטע בתוכנו', והדבר הוא לא דבר הנתון לבחירה, כמו שכתבת את, ורק 'אחד היה אברהם' שהיה לו את היכולת לעמוד מנגד לכל העולם ולא להיות מושפע מהם.
החכמה של חכמים היא נגזר ישיר של עיקר התורה, כך שהיא לא החכמה שלהם אלא חכמה שבאה להם מתוך דרך מסוימת של תפיסת המציאות, ולכן התורה שלהם היא לא תורה נפרדת.
- באופן עקרוני אני לא חושב שאפשר להוכיח בויכוח שהתורה היא אמת, - ועובדה היא שהרבה אנשים בעולם בעלי כישרון שלא מרגישים מחויבים אליה, אלא שאני כן חושב שהאפשרות שכן יש, הוא בעיקר בלהאיר יותר את מה שהיא אומרת, ובכך לקרב בכך אפילו במשהו גם את הרצון לדרך שלה.
וכהמשך לזה - אני לא חושב שהטענות שלי יש בהם מעגליות והנחת המבוקש, כיון שלא מדובר כאן בלוגיקה מופשטת, אלא בבירור וביאור דברים שאני רואה בהם כחלק מצורת העולם, ומה שנותר הוא רק לזקק אותם במידת האפשר ולתת לשמרים לנוח.
שוב, בכל ויכוח כל צד תופס עמדה מסוימת, וכך הוא מטיל על המציאות את השקפת העולם שלו שמונעת בין היתר מתוך רצונות ושאיפות שיש בתוכו קודם. ולפעמים יתכן שדיכוי קודם שלא בצדק יכול לגרום לדחף של מרידה בכל מוסכמה קודמת, גם אם יש בה צדק, אלא שמצד שני יתכן ודאי שיש גם למרידה הזאת הרבה מקום והיא לא רק כתוצאה מלחץ קודם, ובמקרה הזה יש בזה דווקא ביטוי לעצמאות הדעת שבה כולם שווים, וכמו כבר כתבתי קודם. ובכל זאת לא נראה שיש בה כדי לעקור מציאות קיימת של אלפי שנים שקדמו לה שהתקיימו בעיקר בצורה מסוימת וברור שיש בכך גם אמת.  
שוב, תודה על התגובה שלך, ונראה בנחמת ציון וירושלים. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2013 17:18 לינק ישיר 

יעקב,

שים-לב שבספר בראשית התורה מזכירה את אנשי התורה ונשותיהם: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה ורחל ובלהה וזלפה, יהודה ותמר, יוסף ואסנת. לעומת זאת, איננו יודעים כמעט דבר על נשותיהם של הזוגות והתנאים והאמוראים. האם זה כי היו צנועות יותר? לאו דווקא, אלא הצניעות של האמהות טבעית, ואילו הצניעות של נשות ישראל מתקופת בית שני ואילך דתית כחלק ממלחמתם של בני ישראל בעבודה זרה ובניאוף. אדרבא בתקופת בית ראשון הנביאים ידעו היטב את חשיבותן של נשים כפרטים, ולא בכדי חיבר שמואל את מגילת רות, ללמד לדורות הבאים שאשה יכולה להביא גאולה לעולם בזכות מעלותיה הטבעיות ובכללן צניעות. ראה מה בין מגלת רות למגלת אסתר. רות עושה את מעשיה בעצת נעמי, ואילו אסתר מעשיה נעשים בשליחות מרדכי.

התיקון המוסרי של בית שני איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה הביא גם לקלקול מוסרי שהרחיק את הנשים מקדושתן הטבעית. וכשנשים מתרחקות מטבען, אזי לבם של הגברים מיטמטם. אומרת הגמרא: טובה ציפורנם של ראשונים (אנשי בית ראשון) מכרסם של אחרונים (אנשי בית שני). שנאת חנם, המעכבת את הגאולה מאז סוף ימי בית שני, איננה אלא תולדה של עולם בו הגברים דומיננטים מדי על חשבון הרגישות הנשית. מהבחינה הזאת, מחד, רות התגיירה אולם נשות ישראל התרחקו מהדרכים שבאה ללמד את ישראל, ומאידך, לדאבוננו בדורות האחרונים התבונה של אסתר מצויה יותר באומות העולם מאשר בישראל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/7/2013 22:04 לינק ישיר 

יעקב,

מזל טוב! שתזכו לגדלה בנחת, בשמחה ובאהבה. לתורה לחופה ולמעש"ט.

לא הבנתי את כל דבריך. אבל כמה שאלות,

האם יש לך הוכחה מהו ה'כלי גבר'? האם לאיש אין 'שמלה' –לבוש מיוחד? א"כ האם לדבריך לאישה מותר ללבוש בגד גברי (מכנסי גבר, למשל).

נהניתי מהרעיון שהבושה מגיעה מתחושת הנוכחות של אלוקים.

אמשלום,

ציינת שהדברים של יקב לקוחים מפרשנויות סותרות, אך לא פרטת. למה כונתך?

 

 בהמשך לויכוח עם הרב מיכי לעיל,

בקריאת התורה היום שמתי אל ליבי ללשונות 'עדות' רבים שבתנ"ך שאין בהם תוכן של 'אמון', מה שמוכיח על התוכן הנוסף  (-מלבד אימון, שגם הוא ודאי קיים) למושג העדות..

 

עדות במובן של התראה ובמובן של מעמד.

דברים פרק ד

הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ

נחמיה פרק יג

וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם

ישעיהו פרק נה

הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים

בראשית פרק מג

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם

נחמיה פרק ט

וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ

איכה פרק ב

מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם

ירמיהו פרק יא

כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

ירמיהו פרק ו

עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם

מלכים א פרק ב

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיקֹוָק וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת

שמות פרק יט

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ

בראשית פרק לא

וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:

(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד:

(מט) וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ:

(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:

(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הפרדיגמה של הרב מיכאל אברהם לשינוי ההלכה -ביקורת
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.