בית פורומים עצור כאן חושבים

מהי שירה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/2/2007 21:49 לינק ישיר 

 

. לא אמרתי שאף אחד לא נוטה להגדיר. כולם מגדירים אבל לא לפי כללים נוקשים. הם ידעו בוודאות מהו כלב ומהו חתול, אך לא לנסח זאת בכתב. ובזה אין פגם. אם אתה רוצה להלאות את מוחך בהגדרות וגדרי הגדרות מילוליים – שיבושם לך.

2. לפי דעתי רק מי שלא התנסה בשירה, או שהוא פוסט-מודרניסט, יכול לטעון כך. יכול להיות שהטקסט מאפשר כמה פירושים, אבל הוא בהחלט ניתן לתחום את הפרשנויות. לא הכל הולך. וגם זה נובע מאזלת היד של השפה, אך המשורר כיוון לפרשנות אחת בכותבו את השיר.

4. לא נכון. כמו שמאמר בא למסור רעיון עדין ומסוים – כך שיר על מועקה בא לנסות להצביע על מועקה מסויימת. לומר אני במועקה זה פשוט משפט חסר מדי.
ואם אתה טוען ששירה אינה המסר אלא אופן אמירתו אזי גם פרוזה וגם כל השפה בכלל אין עניינה המסר אלא אופן אמירתו.

5. ממש לא. אזלת היד של השפה מחייבת את הערפול הזה, אשר נובע ישירות מחוסר היכולת למסור תחושות עדינות.

6. אז עם שירים אינך יכול להזדהות? זה אומר שאתה יכול לקרוא שיר משמח על הפסטורליות של הטבע ולהתבאס מזה שהיתה שואה? אני לא מצליח להבין למה אתה מתכוון.

7. נכון, המשורר מתכוון ליצוק חוויה לתוך מילים, וזה בעצמו יוצר את הקתרזיס. לכן זה גם קתרזיס, וגם תיאור ומסירה.

8. לא נכון. המסומן הוא העיקר. כמו שבשפה  המסרים והחוויות הן העיקר.

10. אז אתה מחליט להמציא הגדרה יש מאין: 'השירה שבשיר', כלומר כל שיר מעביר מסרים אבל 'השירה שבו' היא רק הצורה. ואני אורמ שזה חילוק מאולץ ולא ישר. זה כמו שתאמר שה'פרוזה בזה' הוא הצורה ולא המסר.

שוב- שירה היא ענף של השפה. אפשר להגדיר את השפה כצורת תקשורת ריקה, ואפשר לומר שהיא טעונה במסרים, והם חלק מההגדרה. אבל אין חילוק בין שפה מילולית לבין השירה, שהיא ענף של השפה.  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/2/2007 00:52 לינק ישיר 

דומני שהויכוח לאורך 10 הנקודות מוצה. בכל אופן, לא הבנתי כיצד אתה אומר שאין חילוק בין שפה מילולית לבין שירה. האם אלו שתי מילים שמבטאות את אותה משמעות? אולי גם המשפט הזה עצמו הוא שירה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/2/2007 09:37 לינק ישיר 

שירה היא ענף של השפה הנעזר בתכונות הצורניות של המילים.
 ניתן לומר שבד"כ השימוש במילים הוא לינארי ובכל מילה מובחנת לעצמה, ובשירה - ישנו קשר פנימי בין המילים למילים אחרות - תקבולות, חרוזים וכו', ובינן לבין עצמן- משחקי מילים, כפל משמעויות וכו', וזהו שימוש דו מימדי של המילים.
זאת ע"מ להשיג חוויות עדינות ומדוייקות יותר , שאין דרך אחרת לתפוס.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/2/2007 09:41 לינק ישיר 

ומכיוון ששירה היא ענף של השפה, כל טענה על השפה צריכה להיטען גם על השירה ( - מבחינת היחס לתכנים. האם השפה היא רק המדיום או גם שגם המסר עצמו הוא חלק ממנה)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/2/2007 12:08 לינק ישיר 

דמדומי,

תודה. כעת הבנתי את כוונתך.

בכל אופן, משנה לא זזה ממקומה.
1. אני חוזר ומדגיש שאינני מסכים שהשירה היא חלק מהשפה. היא עושה שימוש במילים כמו השפה. ממילא, אם אזלא לה הנחתך, אזלא לה גם מסקנתך.

2. חשוב לי להדגיש את מה שפירטתי בהרצאה 5, שברור שיש שירה שמעבירה מסרים. אלא שאם כוללים את כל הגוונים תחת הכותרת 'שירה' לא ניתן להבין אותה ולהגדיר אותה, ולכן אין בזה כל טעם. הניסיון להבין ולהגדיר חייב לבוא לידי ביטוי בבחירת גרעין שמייצג את התמצית הטהורה של השירה, וממילא להציג את כל השאר כמעגלים פריפריאליים (לדוגמא, שירה שמעבירה מסרים היא שירה טהורה שמשתמשת במסרים כתווך). אתה מתעקש להכניס הכל לתוך התחום, ולכן כמובן להישאר בלי הגדרה (הסברתי שם שזוהי תוצאה הכרחית מה'מתודה', או ליתר דיוק: היעדר המתודה, שלך).

3. לכאורה יש כאן רק שאלה סמנטית, שהרי ברור שיש מעגל כלשהו שמכיל את כל המעגלים שאתה כולל תחת המונח 'שירה', אז מאי נפקא מינא איך קוראים לו? אתה קורא לכולו 'שירה', ואילו אני קורא לגרעינו שירה ולשאר פריפריה.
אלא שלדעתי הדרך שלך מותירה אותנו באי הבנה אנליטית של התחום (זהו כנראה המצב הרווח בו), והדרך שלי היא הדרך היחידה שיכולה לקדם אותנו לקראת תיאוריה שיטתית של התחום הזה (=הפואטיקה של השירה, כפי שהזכרתי לעיל).

4. מכאן אני מגיע להתעקשות שלי על הממד השירה (או השירתיות) שבשיר. הדבר נובע מאותה מתודה שהסברתי לעיל. אם התחום כולל גם מעגלים פריפריאליים שאינם ממש שירה אלא יש בהם נופך שירי, כלומר משהו מהגרעין הטהור של השירה (לפי הגדרתי), זה מה שהופך אותם לקשורים לתחום השירה, ולא העברת המסר שמשותפת לשירה (לפי הגדרתך. ולפריפריה שלה, לפי הגדרתי) עם הספרות ועם ספרי היסטוריה ופיסיקה.

5. על כן עיקרו של הויכוח שלנו הוא סמנטי, ובכל זאת יש חשיבות רבה לסמנטיקה, כי עצם ההבחנה בין המעגלים היא שמאפשרת הבנה והגדרה כלשהי של התחום, ולא להישאר בנקודת הפתיחה העצלה שנמנעת מהגדרות.

6. האפשרות היחידה להציג את הויכוח שלנו כמהותי ולא סמנטי היא אם אתה תטען שאין בכלל 'גרעין', או מעגל פנימי (או קוטב שירה טהור), של מילים ללא מסומן. שים לב, כוונתי כאן היא שקיים גרעין שבו אין מסומן מועבר, במובן התקשורתי (לא במובן של קתרזיס למשורר וביטוי פנימי וכדו').
אם אתה מסכים לקיומו של גרעין כזה, אזי הויכוח שלנו הוא סמנטי, וברמה המתודית אני מצפה לחלוקה שונה של התחום שתציג 'תיאוריה' מתחרה (ראה הרצאה 5). אם לא, אז באמת אין לנו כל ויכוח, פרט לשאלה האם מעניין לחפש הגדרות לשירה.

7. כאמור, עבור חוקרי שירה העניין בשאלה זו הוא מעבר לכל ויכוח. אתה יכול כמובן לבחור להיות משורר, או קורא שירה, ולהתמיד בגישתך זו, אך ודאי לא להיות חוקר שאינו מוכן (או לא מעוניין) אפריורי להגדיר. אפשר להיות חתול ולא זואולוג, אבל אי אפשר להיות זואולוג בלי לנסות ולהגדיר את התחום ואת המינים המצויים בו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/2/2007 14:01 לינק ישיר 

ר' מיכי

בכל הרצינות, ולמענם של חוקרי ספרות אניליטיים, הבה נקדם את הדיון שלב נוסף:
 
נוכח טענתך להבחנה בין גרעין לבין מעגלי פריפריה.

1) האם נוכל להגדיר לשם מתן כלים לחוקר / קורא מתי לפנינו שירה גרעינית ומתי פריפריה ( - כמובן שתמיד יש חריגים ושפת הערימה, אך כדרכך איננו יכולים להמלט כנק' מוצא ראשונית בחיפוש מגדיר לאבחון הגרעיני, ולא להישאר לאינטואציה ושכל ישר בלבד) 

ועתה נשוב לאחור:

2) נקו' יסודית שאיני מבין במהלך שלך -

פתחת באינטואציה המורה שיש הבחנה בין שירה לפרוזה, המשכת בהצגת ניגוד - נקל לנו להבחין כי בפרוזה יש יחס ישיר בין המסמן למסומן.

אך כאן טענת: כי בשירה (הגרעין) אין קשר (עד כדי טענה למעין קטרזיס יוצר) -

אך מניין הגדרה זו, על מה אתה מבססה  - תחושה בלבד, כיצד אתה מאשש את הגדרתך?

הרי דווקא כאן האינטואיציה שלי (דומני גם של דמדומי, אמשלום, מואדיב, ועוד) מורה אחרת, ולכן קשה לנו עם הגדרתך.

גם בשירה יש קשר אם כי מרוחק יותר שנעזר במשחקי ההצרנה של השפה להציגו (- אין זה רק תנאי חיצוני אלא אינהרנטי גם אם לא יחידאי), אלא שאופן ההצגה של הקשר הוא רב מימדי / רב הקשרי / מלא אסוציות / כעין תיאור גדוש.

דומני שלפיכך גם טוען 'דמדומי' כי בשירה יש הנחה של שיתוף החוויה אותה מבקש המשורר להעלות ולהציג ריבוי משמעויות שלה, ומבחינה זו יש קשר בין המסמן למסומן ( - ואין כאן רק הבחנה סמנטית, כפי שטענת בהודעתך האחרונה). ויש בה גם קומיניקציה ( - מלבד טענתו השניה מן השפה, שהיא טענה פורמלית)

איני טוען שיש לי הגדרה אנליטית, ולא שא"א להגדיר, אך לעת עתה איני מבין על מה אתה מבסס את הגדרתך מלבד המוטיווציה ליצור קודם הגדרה חדה (הרי יש לאששה באיזה אופן!) ואח"כ למתנה ע"י מעגלי פריפריה.

הרי אין די בהצגה ניגודית: בהינתן ששירה אינה פרוזה - וכך וכך אני מגדיר פרוזה, הרי ששירה היא הגדרה מהופכת.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/2/2007 16:05 לינק ישיר 

כמתעסק,
ראשית דווקא מאמשלום ומואדיב הבנתי שאנחנו די מסכימים. שנית, הסברתי בהרחבה את טענתי. העובדה שכל גווני השירה מאופיינים במרחק סמנטי גדול, ולזה כולם כאן הסכימו, אומרת (לפי המתודה שלי, שאותה הגדרתי בהרחבה לעיל) שהקוטב התיאורטי שעומד בגרעין התופעה הוא היעדר מסומן. כל ז'אנר, או יצירה פרטית, שיש לו מסומן, ברמה זו או אחרת, מוצג במודל שלי כעירוב בין הגרעין לבין הקוטב המנוגד. מה עוד עליי לומר כאן? זוהי מתודה מחקרית קלאסית. אם אתה רוצה פירוט דרך מחקר מקיף על מכלול השירה, אין בידי ובזמני (ואולי גם בכשרוני ויכולותיי) לעשות זאת. ובודאי לא כאן המקום. כאן אנחנו מחפשים רמזים וכיוונים כלליים, ודבר כזה הצעתי כאן.
אם תרצה כימות מדויק יותר, אולי ניתן לעשות ניסוי אמפירי: בוא ניקח מאה שירים, ניתן כל אחד מהם למאה קוראים, ונשווה את המשמעויות שהם מוצאים בהם (ואולי נשווה למשורר). באותם שירים שאין קשר בין המשמעויות, נאמר שהם שייכים לגרעין. הרי דמדומי עצמו אמר שהמשוררים כל העת מתלוננים שלא מבינים אותם. וכבר ביארתי בטוטו"ד למעלה שאין שבח גדול מזה, שכן אות הוא שהשירים שלהם שייכים לגרעין הטהור של השירה.
לאחר הניסוי הזה ניתן לנסות ולאפיין את כל קבוצה מהשירים הללו, ובפרט את אלו ששייכים לגרעין, ולראות האם נוכל לנסח מאפיינים ברורים וקונקרטיים יותר לאותו גרעין. הרי לך מחקר אמפירי בפואטיקה של השירה, שלא היה מתאפשר ללא ההקדמה התיאורטית שהצעתי. לדעתי זהו תחליף הרבה יותר טוב ושיטתי (עבור החוקר, לא המשורר - החתול) מאשר החירבושים המקובלים בתחום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/2/2007 07:15 לינק ישיר 

 שיר של הרד"ר דליה מארקס :

לְכִי לָך אֶל הַמַּיִם!
יֵש בְּתוֹכֵך בְּכִי גָדוֹל –
שֶמְּסָרֵב,
שֶאֵינוֹ יָכוֹל,
שֶנֶחְנַק תַּחַת כּוֹסוֹת הַקָּפֶה,
תַּחַת הַחֶשְבּוֹנוֹת,
תַּחַת חֶרְדַת הַמָּחָר –
 
לְכִי לָך אֶל הַמַּיִם!
קְחִי עִמָּך זִיכָּרוֹן שֶל
יַלְדָּה קְטָנָה בַּגִּינָּה,
עִם שִמְלָה מְנוּקֶּדֶת
וְלֵב גָּדוֹל אָדוֹם
תָּפוּר עַל הֶחָזֶה.
 
לְכִי לָך אֶל הַמַּיִם!
רְבָבוֹת דִמְעוֹתֵיהֶם
יְבַכּוּ אוֹתָך
 
וְטָהַרְתְּ.
 
 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 18:55 לינק ישיר 

השבת חשבתי על וריאציה נוספת להגדרת שירה. מחוסר זמן עדיין לא הכנסתי אותה למבנה הכללי.
בשירה יכול אולי לעבור מסר, אך הוא אינו עובר מתוך משמעות המילים אלא מהמבנים והקשרים שביניהן. המילים הן התווך, אך הן משמשות אבני בניין שהמשמעויות שלהן גם הן חלק מהצורה שנוצרת. המשמעויות אינן משמשות להעברת מידע, אלא יוצרות קונוטציות שמוסיפות אפשרויות פרשנות למבנים הצורניים של השיר.
כשחנה סנש כותבת על החול והים ורשרוש של המים בהליכה לקיסריה היא כלל אינה מדברת על הליכה או על קיסריה, או על חול או מים. היא לכל היותר (אם בכלל) מוסרת משהו שקשור ליחסים בין המושגים והמילים הללו. המשמעות של השיר אינה טמונה במסומן של 'חול' ו'מים' וכדו'. המסומנים הללו משמשים כחלק מהרכיבים שמהם נבנית הצורה של השיר.

לפי זה, לא חייבים לומר שאין לשיר מסומן בכלל, אך המסומן אינו מיוצג על ידי המילים אלא על ידי המבנה והקישורים ההדדיים שביניהן. זאת בניגוד לפרוזה שהמסומן אמור לעבור מהכותב לקורא דרך משמעות המילים והמסומן שלהן (ואולי, במידה מועטת, גם על ידי המבנים והקשרים ההדדיים).

ואכתי צל"ע בזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2007 21:40 לינק ישיר 

 

ואם תיקח את הרעיון שלך שלב הלאה ותסכים שהיא למעשה כן חשבה על המים והחול, אבל לא רק עליהם, שהיא רצתה למסור חוויה שאיננה מסתכמת במגע שלהם אלא גדולה הרבה יותר, שהיא הרגישה שהחול והמים אינם אובייקטים גרידא אלא יוצרים אצלה התפעלות רדיקלית שנעה על הקוטב שבין האדם לקונו, משום שהחול והמים טעונים משמעות החורגת בהרבה מזו המטריאלית (כלומר, התחושה עצמה של החול והים מעוררת חוסר נחת, היעדר מצמיא, הנגרם מהמשמעויות הגלומות בחול והים שאינן תחושה, אלא דבר מה מופשט יותר- דבקות, או שמא נאמר: איכות), והליכה לקיסריה יכולה לבטא הליכה לעבר תכלית נשגבת לאין ערוך- הרי שתגיע, כמדומה, למה שכמתעסק ואני טענו כל הזמן: יש מסומנים, והערך הנוסף של השיר הוא באפקט שנוצר ע"י המבנה הצורני שמאפשר לטעון את המסומנים עצמם במשמעות עמוקה יותר.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/2/2007 13:25 לינק ישיר 

ר' מיכי

נוכח הגדרתך האחרונה המודה למסומן ומבנה, נראה שהמרחק ביננו מצטמצם

(אם כי דומני שעדיין כשאתה מדבר על פרשנות ומשמעויות ומסר אתה נשאר במסגרת התבנית של השיר, ולא ברור לי מה היחס בינה למסומן).

אולם אפשר לומר כך:

'הקונוטציות' (-עליהן דיברת) הם הקשרי משמעות נוכח העובדה שיש דברים שמשמעותן מתרחבת אצל האדם נוכח / דרך הקשרי משמעות למסומנים אחרים.

בדברי אני ממתן את דברי 'דמדודמי' שדיבר על 'משמעות עמוקה'. ניתן לדבר לא על המסומן = אויבקט הישיר, אלא אצל האדם המסמן וטיבה 'הקשרי משמעות' היינו אופן התבוננותו ויחסו לדבר זו אינה מסמנת רק את הדבר אלא את עמידתו כלפי הדבר שהיא מרובת הקשרים.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/2/2007 13:35 לינק ישיר 

כמתעסק ודמדומי,
כשדיברתי על מסומן של המבנה, התכוונתי שיש משמעות למבנה. אבל לא שיש כאן תקשורת כלשהי בין הכותב לקורא. עדין אני טוען שבשירה טהורה אין מסר שעובר מהכותב לקורא. מה שסייגתי הוא שיש משמעות לשיר, והוא לא רק מעורר חוויות ותו לא. לא אמרתי שהמשורר נטע את המשמעות הזו בשירו. אני עדיין נוטה לחשוב שבשירה טהורה זה לא המצב. המשורר יוצר צורה כלשהי, ויש לו אינטואיציה שיש לה משמעות. אבל זה אינו מדיום להעברת משמעויות ומסרים, גם לא דרך המבנה.
.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/2/2007 14:43 לינק ישיר 

ר' מיכי

מה פירוש: "אינטואיציה שיש לה משמעות"?

א. האם המשורר מתכוון לנטוע בשיר משמעות - בהנתן ש'משמעות' אינה תוכן חד ערכי, הרי שכל דיבור החותר להבהרה יתרה של דבר עמום ראוי להקרא משמעות.

לענ"ד דבר כזה ישנו בשיר, שירה אינה כקריאת צווחה ספונטית, אלא מעשה שיש בו תרגום ועיבוד אפילו אם היא חלקית של חוויה דרך חשיבה עד כדי צביעתה במלל, וככזו היא ראויה להקרא בעלת משמעות.

ב. מהי קומינקציה  -

האם המשורר מרגיש חווית שיתוף עם הקורא באשר לחלק לחוויות המתעוררות בו, וכן בדברים לאחר שהעלה אותן על הכתב?
האם המשורר חותר לכך שהשיר יהיה מובן כשיר (לא כמסר) כלפי הקורא?

לדעתי כן.

המשורר אינו מעלה בליל של הקשרים, אלא מצרפם לגרעין או גרעיניים נושאיים של השיר אותו הוא יוצר. הוא מניח שדבריו יכולים להיות מובנים - מעבר רק לאבני הבניין של המלים, אלא גם כאורגן. האם הוא מרגיש שהקורא יכול להתעורר לשיתוף ומגע עם חלק מההקשרים, וקשרים שיש להם משמעות אצל המשורר? 

לדעתי כן.

לפיכך, מבחינה זו שירתו מהווה קומינקציה.

האם המשורר חותר להנהרה של עולמו הפנימי כלפי הקורא או להנהרה של מסר מסויים - לא, וספק בעיני אם זו כוונת הפרוזה!

אולי כאן נק' המחלוקת, והשאלה היא - מהי קומיניקציה?
 
אפנה לפרק ה בספר סיפור 'על אהבה וחשך' של עמוס עוז - שם הוא מתאר מיהו קורא רע ומי הוא קורא טוב, (אמנם הוא עוסק שם בהקשר האוטוביוגרפי, אך לע"ד יפים הדברים גם לעניננו).

כשירות אתן כמה פנינים:

"מי שמחפש את לב הסיפור במרחב שבין היצירה לבין מי שכתב אותה טועה; כדאי מאוד לחפש לא בשדה שבין הכתוב לבין הכותב אלא דווקא בשדה שבין הכתוב לקורא".

"לא, האם כשדוסטויבסקי עוד היה סטודנט הוא באמת רצח שדד...אלא אתה הקורא מעמיד את עצמך במקומו של רסקולניקוב, כדי לחוש בך את הזוועה ואת הייאוש ואת העליבות הממארת המהולה ביהירות נפוליאונית, ואת הזיות הגדלות".

מבחינה זו גם המשורר אינו מחפש להעביר מסר, אלא לשורר על דבר שהוא מניח שהקורא ימצא בשדה שבין השיר לקורא - יהיו אלו: חויות, תחושות, הרהורים, חלקם דומים, חלקם משיקים, חלקם אחרים. אך השיר מבחינת המשורר אינו חסר משמעות כלפי הקורא. ועצם כתיבתו כאורגן צורני אינה רק מעש אסטתי אלא אופן של הכרה בשיר כמדיום קומינקטיבי.  

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2007 23:02 לינק ישיר 

למקרה שלא צוטט, בקדימון לתכנית ספרות בגל"צ מצוטט המשורר יהודה עמיחי שאמר ש"שירה פירושה להפוך נביחה אמיתית ל "הב הב"". מה הוא בעצם אומר? אני מבין שכוונתו היא שיש תופעה, מציאות, והשירה מכוונת ל"מהות" התופעה ומגדירה אותה, כך שבצורה חיצונית נראה לעין שהתוצאה שונה מן התופעה, אבל למעשה אנחנו דווקא מתקרבים לאמת שבה.
זה מזכיר את דברי מהר"ל בעניין הגוזמאות שבאגדות חז"ל, שלדבריו הגוזמה נדרשת כי היא מתארת את המהות של העניין בדיוק יותר גבוה מן ההבנה אותו כמו שהוא. עכשיו אני חושב על הגדרתי לשירה: "המציאות היא אמת, אבל השירה היא אמת לאמיתה" (כל הזכיויות שמורות!). 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/3/2010 14:12 לינק ישיר 


"לא פעם הרהרתי בכך שהייתי מעדיף לרשום את שירי בצד אותן הכתובות שעל בתי השימוש הציבוריים, תחת שאפרסם בספר ובעיתון. כל מה שיש בו משום קשר עם הצד החברתי, המשכילי, הנאור, החלקלק, הצבוע של החיים מעיק עלי ומדריך את מנוחתי; לעיתים אך מעורר בי בחילה. כנגד זה, אותן כתבות מבטאות את הצד האפלולי, המתוח, הבודד, של החיים, ואני מטיב להבין את מצב נפשם של אותם אלמונים בשעה שרשמו בבדל-עפרון את מה שרשמו. חיים אלה מובנים ללבי, אני מכבד את חרדתם, את מצוקתם, את יצריהם, ואני יודע עד מהספרות בתי-השימוש היא יותר אנושית (ויותר קרובה לאלו-הים) מאשר ספרות העיתונים; אני יודע זאת מנסיוני, היות ותרמתי את חלקי לזו כמו לזו."


החיים כמשל, פנחס שדה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מהי שירה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 6 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.