|
|
נשלח ב-17/3/2010 14:25 |
|
| |
? מי מה מתי למה
|
|
|
נשלח ב-17/3/2010 14:32 |
|
| |
ברוח הימים הממשמשים ובאים עלינו לטובה, ארבע קושיות ... :)
|
|
|
נשלח ב-17/3/2010 16:29 |
|
| |
אתמצת לקושיה אחת:
מה פתאום הקפצת דווקא עכשו אשכול ישן עבור קטע מתוך ספר ישן ?
|
|
|
|
נשלח ב-17/3/2010 16:43 |
|
| |
לטעמי בגלל המשפט הזה
ואני יודע עד מהספרות בתי-השימוש היא יותר אנושית (ויותר קרובה לאלו-הים) מאשר ספרות העיתונים; אני יודע זאת מנסיוני, היות ותרמתי את חלקי לזו כמו לזו."
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
נשלח ב-17/3/2010 21:28 |
|
| |
ואת זה אתה אומר, ירוחם, על הכתיבה כאן?
|
|
|
נשלח ב-17/3/2010 21:53 |
|
| |
הרב גורן
את האשכול הקפיץ ספרן עם הקטע מהחיי ם כמשל, צענע שאלה למה? ועניתי כי לדעתי בגלל הקטע הרלונטי,
אכן כן יש עיתונאים ההופכים כל קטע של שירה טובה -לשירת ביבים,-
ויש כותבים ומנהיגים שכתיבתם מתאימה לעיתונים .
ויש רבנים שבמקום שירה קרובה לאלוקים, הם שרים שירה הקרובה לעיתונאים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
נשלח ב-16/8/2012 01:39 |
|
| |
שלחו לי כעת את המאמר של אסף ענברי. מצאתי בו הרבה קווי דמיון לדברים שכתבתי בתחילת האשכול הזה. בין היתר הוא גם עושה תרגיל דומה לזה שעשה לי מואדיב בתחילת האשכול. ארוך מאד, אבל מאלף ומרתק (ושווה דיון בהרבה מאד נקודות): http://inbari.co.il/articles/hitgalut1.htmלהנאתכם.
|
|
|
נשלח ב-16/8/2012 19:42 |
|
| |
שירה הינה מבע לשוני ייחודי של דברים. לדוגמא, ספר תהלים - השתפכות הנפש בין אדם למקום. ספר שיר השירים - אהבת ישראל והקב"ה. מאחר שאי-אפשר לומר הכל במלים, המשוררים הקדמונים היו שרים בניגון את שיריהם ובכך מפיחים בהם רוח חיים. פעמים רבות כתבו את שיריהם כשיחה (שיר השירים) או היו נושמים בדומיה בין פסוק לפסוק (תהלים) כדי לקבל השראה ולייחד את מילותיהם.
לשון פרוזאית הינה לשון בה הכל רגילים לדבר ביום-יום. התיאטרון והפילוסופיה והספרות הם תולדות של השירה המשתמשים בלשון יותר פרוזאית. השירה המודרנית קרובה יותר לספרות ואמנות מאשר לשירה אמתית.
|
|
|
נשלח ב-16/8/2012 21:56 |
|
| |
בדומה לדמעה או לחיוך, כן השיר אינו אלא ציור של מה שאירע בפנים" (רבידרנאט טגורי);
"מה זה משורר?, שואל סרן קירקגור ועונה: "אדם אומלל הצופן בליבו ייסורים עמוקים, אלא שפתיו עשויות כך שהן הופכות את אנחת ליבו וצעקותיו למוסיקה יפה"; "שירה היא דרך לתפוס את החיים בגרונם" (רוברט פרוסט);
"הלשון היא קולמוס הלב, והשיר - קולמוס הנפש" (ר' שניאור זלמן מלאדי);
"בקצה הדף מרטט העט, סיסמוגרף, ומנסה לצייר בקווים דקים וחדי זוויות את רעידת הרצפה" (דן פגיס).
השירה כמשהו שלא ניתן להגדרה חד משמעית ומדויקת, יוצרת שדה שלם של ניסיונות והשערות
|
|
|
נשלח ב-17/8/2012 00:18 |
|
| |
ירוחם, כבר עברנו באשכול הזה מזמן את אוסף המטפורות הלא מועיל הזה. שירה היא קצף גל על עננה וכדומה. עניינו של האשכול הוא לנסות להגדיר, ולא לכתוב אפוריזמים על שירה.
|
|
|
נשלח ב-17/8/2012 10:51 |
|
| |
ר'מיכי- כל אדם ודרגתו כל אחד והבנתו וכל אחד וכישרונו, לא לכל אחד יש את היכולת ההגדרות המוחצניות כמו לך.
דנו ודנו ולכלל דין לא הגענו, במחילה אפילו אתה לא, ולכן ניסיתי ביכולתי הדלה לאסוף אוסף מטאפורות- מנוגדים אחת לשניה- ממשוררים והוגים, המוכיחה כי אין ולא יכולה להיות אחידות דעים בהגדרתה של השירה.
|
|
|
נשלח ב-17/8/2012 10:57 |
|
| |
ירוחם, זו לא שאלה של כישרון אלא של מטרת הדיון. כבר הובאו כאן למעלה כל מיני מטפורות ואפוריזמים, וכבר כתבתי שלדעתי כל אלו מצביעים על ייאוש ובריחה מהבעייה ולא על פתרונות שלה. הייאוש הוא הפתרון הקל, אזל אין להוכיח ממנו שאין פתרון אמיתי. והרי קי"ל שאין מביאים ראיה מהבורחים. על כך כבר כתב טוסלטוי זצ"ל: מי שמתמודד עם השאלה עושה זאת תמיד באותה צורה, אבל הבורחים ממנה עושים זאת כל אחד בדרכו שלו (פרפרזה על הפתיח לאנה קרנינה).
|
|
|
נשלח ב-17/8/2012 11:26 |
|
| |
מה שרציתי להגיד בסך הכל - כי אי אפשר להגדיר שירה- ולכן כל עמלנו לריק.
אם התורה היא שירה- ונתן זך כותב שירה, איני רואה כל אפשרות להגדיר שירה,
אולי ההגדרה לשירה -מה שכל אחד חושב שהיא ההגדרה של שירה.- היא ההגדרה הנכונה.
|
|
|
נשלח ב-17/8/2012 11:50 |
|
| |
http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/895/930.html
"אז מה זו בכלל שירה?
שירה היא מילים שהוגדרו
כשירה.
איך בדיוק הוגדרו ומי הגדיר אותן?
הגדירה אותן הצורה שבה נכתבו או הודפסו על הדף: שיר היום הוא מילים מנוקדות בשורות קצרות. כל דבר מנוקד בשורות קצרות הוא לפיכך שיר.
ואם השיר לא מנוקד?
הוא עדיין מוגדר כשיר מתוקף השורות הקצרות, בעלות האורך המשתנה.
אבל מה בכל זאת עושה את ההבדל בין שיר ללא-שיר?
שום דבר פרט לעצם ההגדרה. ניקח למשל את השיר המפורסם של יונה וולך, המתחיל בשורות "זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום", שהפך ללהיט בפיה של נינט. מלכתחילה היה מדובר במילות דיבור פשוטות, שלא היה בהן שום ייחוד שירי או מוזיקלי. אבל מרגע שהונחו על הדף כשירה, כלומר, מרגע שנוקדו והופיעו בשורות בעלות גודל משתנה (באחד מספריה של יונה וולך) הן הפכו לשירה. אחר כך, כשהושרו, הן הפכו אפילו לפזמון (מקסים), אבל עדיין, במקור, אלה היו פשוט מילות דיבור רגילות"
|
|
|
|