שקרים קדושים – מי שמכם?

התפרסם בפייסבוק:

ומבוגרים? ואת עצמי?

   "אמר להם, מוטב לי להיקרות שוטה כל ימיי, ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום" (עדויות, ה)

שלשלת הקבלה?

יש ערך עמוק לקיום דת שלא במחשבה שיש  אלוקים דורש? 

בעל:

אני לא חושב שצריך שקרים לחינוך. בטבעיות אם בני אדם לא היו מחפשים חשבונות רבים ומבינים אייך פועל הטבע ואייך פועל האלוהים ואייך פועל טבע האדם, אז לא היינו צריכים שקרים בכלל.

אבל והיות שכל סביבתך משקרים, אז צריך שקר נגדי כמו המשכן מול העגל וכמו התורה מול תורות האומות וכו' וכו'
כלומר אם התנהלות האדם היא בשקרים אז לפחות בוא ניקח את המשקרים שרוצים להוציא את בני אנוש מהשקרים.
לדוגמא: האם המשכן\בית המקדש הוא שקר ? לעומק כן אבל מצד שני מתקן שקר אחר שהיא המצאת המושג חטא ונותן לו כפרה.
המצאת המושג חטא היא גם שקר כי לעומק אין חטאים. ולכן אין לנו זכות להמציא את זה בלי שיינתן לו אפשרות לכפר ולכן התורה נתנה לנו את יום הכיפור ואת המשכן וכו'
האם צריך בכלל להמציא את השקר שנקרא "חטא" ? שוב תלוי מה רמת המוסר והתבונה של האדם.

עוד משהו שחייבים לשים לב: האדם לא פועל בלי דמיון = שקר. הוא מדמה לו יום יותר טוב ועתיד יותר טוב.
הרי העתיד לא ידוע ובכל זאת האדם משכנע את עצמו ודיי בטוח שהעתיד יהיה יותר טוב.

עוד משהו חשוב מאוד: האדם הוא מפלסטי (מוחו ורצונתיו ואפי' הגנים) כלומר הוא חייב עצוב מראש בשביל להיות אדם טוב. אז אייך הוא יכול לעצב את עצמו בלי שקר ?
שוב, האדם הוא אקראי בעיצובו, הרצון לעצב את עצמו כאדם טוב ונורמטיבי הוא חייב לשקר לעצמו. אז הוא יכול לשקר לעצמו באופן שהשקרים יבטלו לבסוף בצורך בשקרים. או להיות אקראי לגמרי כלומר עיצובו היא פונקציה סביבתית והשקרים הסביבתיים יעצבו לו את אישיותו.

לסיכום: אני ואתה ובמיוחד ילדים, אנו כולנו מפלסטלינה. זה הנתון האמיתי בכל נקודת זמן. עכשיו, אפשר להיות אקראית כך שעיצובינו היא פונקציה מקרית וסביבתית. או לעצב את עצמינו על ידי התבונה הטהורה = התורה והיהדות. 

בלימוד אגדתות, כאשר אנו נתקלים בשאלות אודות המציאות הפיזית של המדרשים (למשל אגדות רבב"ח), התשובה המקובלת היא שמדובר במדרש, וזה דרך ספרותית להביע אמת מסויימת. וכמו שכתב מ שכתב, שגם ציורי גוסטב דורה לתנ"ך - הרי הם כמדרש המובן זה שהם מקרבים את הקורא (צופה) אל עולם התנ"ך, אע"פ שאין לדעת אם ואיזה קשר יש בין הציור למציאות התנ"ך.  
נניח ואני לא מאמין בתפילה כפשוטה, אבל אני מאמין שיש בה צורך - גם בזה ניתן לראות "מדרש". זוהי דרך ספרותית/אמנותית/ וכד' לבטא את המציאות האמיתית שמאחורי התפילה. לכן זה איננו שקר אלא דרך ספרותית לבטא אמת נעלמה שאיננה נתפסת בחושים. הילד כילד אולי לא יתפוס מייד את מה שמאחורי הדברים, אבל עם הזמן הוא יתבגר ומחשבתו תתעצב בהתאם למציאות, מבלי לזנוח את הדרך הספרותית שעזרה לו בתחילת דרכו להתחבר לאמיתות של הדת. 
גם כל גננת יודעת שהילדים תופסים את מה שהיא אומרת כפשוטו, אך היא לא תרגיש שקרנית מהסיבה הפשוטה שהיא מעבירה אמת מלאה לאדם (ילד) בעל תפיסה חלקית, ועם הזמן האדם (הילד) יפתח תפיסה מלאה ויבין בצורה מלאה את אותו "מדרש" שתפס פעם בצורה חלקית.
אם יש למישהו תחליף להעברת אמיתות ספרותיות אומנותיות ורחניות בדרך מדעית באופן שהתפיסה של הילד תוכל להכיל את כל האמת יתכבד נא להציע את שיטתו הוא.

פשיטא דבדו מליבם אבל אעפ"כ ראוי לו לאדם שתהיה לו השתדלות לטוב וכמו שסיפור חסידי עושה פעולתו גם אם לא התרחש עובדתית, כך לגבי כל השאר. המדד הוא ההתכוונות לשיפור

    http://www.kikar.co.il/196550.html

אם במגזר שלי לא צריך לשקר נובע מכך שהוא לא קדוש?

דבריו של הגודייל מקוממים בלשון המעטה.  ילד מוכשר שראוי לקבלו לתלמוד תורה. אלא שמו הספרדי הוא לרועץ.
הוא מיעץ לשקר. במקום  לקום לדפוק על השולחן ועל ראשי העסקנים. בכל כובד משקלו המיוחס לו. ולצעוק גוועלד מה הולך פה?

בעל בעמיו, יותר מדויק "פחות צריך לשקר", המצב טוב יותר בלי ספק מאשר בציבור החרדי, אבל הבעיה לא נעלמה.