בית פורומים עצור כאן חושבים

עין תחת עין, כפשוטו?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/7/2012 14:08 לינק ישיר 

אני חושב שהיום ההלכה לא מאפשרת עין תחת עין ממש במקרה רגיל (אולי כהוראת שעה או במצב יוצא דופן כפי שטוען דינו).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/7/2012 14:23 לינק ישיר 

למה לא?

שאלה דומה: אם בעל השור הממית אינו רוצה לשלם כופר ומעדיף שימיתו אותו, מותר לו?
(אולי זה כמו רוצח שלא רוצה לנוס לעיר מקלט ומעדיף למות. זכותו, לא?)



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-1/7/2012 14:33 לינק ישיר 

לא
גם יבם שרוצה ליבם את אשת אחיו המת- לא מאפשרים היום ליבם.
יש חוקים ותקנות של חכמים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/7/2012 14:35 לינק ישיר 

מה? מי אמר שלא נותנים לייבם? ובאיזו סמכות?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-1/7/2012 15:00 לינק ישיר 

אדם_ה1 כתב:
למה לא?

שאלה דומה: אם בעל השור הממית אינו רוצה לשלם כופר ומעדיף שימיתו אותו, מותר לו?
(אולי זה כמו רוצח שלא רוצה לנוס לעיר מקלט ומעדיף למות. זכותו, לא?)

לגבי ה"למה" זה נידון פה לאורך האשכול (עם או בלי תשובה מספקת, כל אחד לפי דעתו).
לגבי ה"מה" אני חושב שזו משמעות הגמרא וההלכה הפשוטה.
אישית אני חושב שהרעיון של עקירת אבר (כמו כנראה גם עונש מוות) נראה לא סביר החל מזמן מסוים, בדיוק כמו עבדות והשאת קטינות בימינו.
התורה גם באה להתמודד עם מצבים מסוימים ולא תמיד לקדשם.
כאשר התפיסה המוסרית שלנו משתנה יש דברים שלא יתכן שהתורה (שמטרתה גם למנוע התבהמות כדי שאדם יוכל לעסוק בעבודת השם ולא יכנע ליצריו) תאפשר במצב החדש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/7/2012 15:00 לינק ישיר 

תבדוק! תשאל!
הוא חייב לחלוץ בכל מקרה ובכל מצב. טקס משפיל ומבזה בצורה מחרידה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/7/2012 18:52 לינק ישיר 

הכל יכול וכל יודע מתברר כיצור (ישות) עם יכולות ניסוח שהיו מונעים ממנו לסיים בית ספר יסודי... אשריכם פרושים, שאתם פולירבניסטים ומספרים לציבור שאתם מונותאיסטים שעובדים אל עתיק בשם י-הוה (כמובן בלי מקף). 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/8/2012 16:00 לינק ישיר 

הוזכר באשכול שפשט הפסוק הוא שמן הראוי היה להוציא את העין, אלא שהדרש מלמדנו שהתורה פטרה את המזיק בממון.
האם נאמר אותו דבר בפרשת נערה המאורסה, כלומר, שנערה שלא שמרה על בתוליה היתה ראויה להסקל, רק שהדרש פטר אותה?
או בפרשת נדרים, האם נאמר שבעקרון אב יכול להפר נדרים לבתו בכל גיל שתהיה, אלא שהדרש סייג את האפשרות הזו?


תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/08/2012 16:00:22




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2012 07:24 לינק ישיר 

עין תחת עין – ממון, בפשט / מתן גרינגר (לפרשת משפטים):

http://musaf-shabbat.com/2012/02/16/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%9E%D7%AA%D7%9F-%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8-%D7%9C%D7%A4%D7%A8

והתגובה:

http://musaf-shabbat.com/2012/03/02/%D7%91%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%AA/

 __________

ירוחם


<תבדוק! תשאל! הוא חייב לחלוץ בכל מקרה ובכל מצב>

בדקתי.

תקנות הרבנות הראשית , ד"ר זרח ורהפטיג  תחומין  כרך טו .המאמר באתר דעת:

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/harabanut2a-2.htm#1   

4. חליצה בלבד

     "גוזרים על תושבי ארץ-ישראל, ועל אלה שיעלו ויתישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם מצות יבום לגמרי. וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות, ועפ"י החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל"160.

מחלוקת קדומה היא מימי התנאים ואילך ועד לאחרוני הפוסקים, אם מצות ייבום קודמת, כפשוטו של מקרא, או מצות חליצה קודמת. בראשונה, שהיו מתכוונים לשם מצוה, מצות ייבום קודמת למצות חליצה; ועכשיו, שאין מתכוונים לשם מצוה, אמרו:

מצות חליצה קודמת למצות ייבום (יבמות לט,ב). המחבר (אה"ע קסה,א) מביא להלכה שתי דעות: "מצות יבום קודמת למצות חליצה וכו'. וי"א, שמצות חליצה קודמת".

למעשה העדיפו חכמים קיומה של מצות חליצה. הם הרבו לחקור אם היבם מתכוון לשם מצווה. חכמים נטו לחיוב בחליצה כאשר היבם הוא נשוי, וביררו אם יש בכחו לפרנס שתי נשים (הרמ"א, שם בהג"ה). בשאלה ששאלו חכמי פאס, בעניין יבמה שלא רוצה להתיבם בטענה שהיבם נשוי ואין לו במה לפרנס אשה שניה, השיב הרב רבי יעקב אבן-צור, רבה של מכנאס, שכיון שהוא נשוי, מצות חליצה קודמת; ובצירוף טענה שאין לו במה לפרנס, יש לכפות אותו לחלוץ161.

בדין שבא לפני ביה"ד הגדול לערעורים בירושלים בשנת תש"ד, ביבם שהוא נשוי ויש לו בנים ובנות, שהצהיר, שהוא כחבר לאחת מעדות המזרח מעדיף לייבם את הזקוקה לו לייבום, בפרט שאשתו מסכימה לכך ועוד שבין בני עדתו נפוצה האמונה שהחולץ ליבמתו אינו מוציא שנתו. ואילו היבמה דרשה חליצה, ובמקרה של סירובו של היבם, תבעה לחייבו במזונות. בהתאם לתקנות הרבנות הראשית פסק ביה"ד162, כי שייכותו של היבם לאחת מעדות המזרח אינה מצדיקה את הטענה שהוא מעדיף לייבם במקום לחלוץ, ויש לכוף אותו שיחלוץ אם ניכרים הדברים שאין הוא מתכוון ליבמה לשם מצוה, או כשיש לו כבר אשה ואינו יכול לפרנס את שתיהן.

החידוש שבתקנת הרבנות הראשית משנת תש"י הוא באיסור ייבום לגמרי. בשנת תש"י תבעה יבמה לחייב את המבוגר בין אחי בעלה, לחייבו בחליצה ובתשלום מזונות כל עוד לא יחלוץ. הנתבע, בהיותו בן העדה הכורדית, טען שלמרות היותו נשוי ואב לילדים מעדיף הוא ליבמה. ביה"ד הגדול לערעורים פסק, כי תקנת בי"ד היא לחלוץ ולא ליבם, וגם בלאו הכי אין להרשות ייבום לאדם שיש לו אשה ובנים, והוא גדול בשנים מהשומרת יבם163.

הרבנות הראשית וכנס הרבנים בשנת תש"י ביססו את תקנתם על כך, כי "בזמננו ברור הדבר שרוב יבמים אינם מכוונים לשם מצווה, ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל, שלא תהיה התורה כשתי תורות", יש "לאסור עליהם מצות יבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם", עד שיפטרו את יבמתם בחליצה164.

אולם יש שבתי הדין הרבניים התעלמו מהתקנה, כשבאו לדון בתביעה שיבם בן עדות המזרח יחלוץ. היבם טען לזכותו לקיום מצוות יבום, אף שהוא נשוי ואב לילדים. הוא טען שיהיה מוכן לגרש את אשתו ולייבם את האלמנה165. כבר הזכרנו לעיל מקרה, בו יבם בן העדה התימנית ביקש לייבם, ואולץ לחלוץ166.

ואילו בתביעת יבמה שהיא חרשת ואלמנת חרש נגד אחי בעלה שגם הוא חרש ונשוי לאשה, כולם מבני העדה הספרדית, הסביר ביה"ד, שאף שחכמי ספרד הכריעו לדינא שמצות יבום לעולם קודמת, ולגבי בני עדות המזרח דעתם קובעת, מכל מקום חל שינוי, והאידנא "מקרה של יבום בישראל אינו שכיח בכלל, משום תקנת הרבנות הראשית לפסוק בכל מקרה שהבעל מת מבלי להשאיר זרע של קיימא - חליצה ולא יבום". אלא שחרש וחרשת אינם בני חליצה, כפי שנפסק בשו"ע אה"ע (קעב,יא), משום כך פסקו שעליו ליבמה ולמחר לגרשה בגט פיטורין, כדי לשחררה מזיקה לייבום, ולהתירה להינשא לאחר167.

______________

160 התקנות משנת תש"י: תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג, עמ' 169, תקנה מס' 3.
161 ספר התקנות (עפ"י כרם חמר ח"ב) בעריכת שלום בר-אשר, עמ' 285-283. התשובה מסיון תפ"ה (1722).
162 פד"ר, אוסף ורהפטיג, עמ' נא - ביה"ד בהרכב הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל והרב יעקב קלמס.
163 פד"ר, אוסף ורהפטיג, ח"ב, עמ' 54 - ביה"ד הגדול לערעורים בהרכב הרבנים הראשיים והרב חזקיה שבתי.
164 תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג עמ' 69.
165 פד"ר ה, עמ' 233, 236 - ביה"ד הרבני ת"א-יפו, בהרכב הרבנים ש"ב ורנר (אב"ד), י' הלוי אפשטיין וי"ש טנא.
166 ראה לעיל ליד הערה 100.
167 פד"ר ז, עמ' 83, 85, 102 - ביה"ד באשקלון בהרכב הרבנים י' גולדשמידט, מ' לופז ומ"י מילצקי - תיק כז/189.



תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/09/2012 08:22:00




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/5/2013 22:22 לינק ישיר 
שאלה בעניין הכתובים

רציתי לשאול בעניין הדין "עין תחת עין". ידוע כי ביהדות הרבנית (היהדות היחידה מבחינתי) הדין הוא על תשלום כסף כופר.


1)אני רוצה להפנות אתכם לפסוק בספר שמות פרק כא פסוק כב "וכי-יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים. כג ואם-אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש. כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה"


אנו רואים כי אם לא היה אסון לאישה ההרה כתוצאה מריב הניצים ,אזי הדין הוא תשלום ממון על ידי הפוגעים , במקרה שבו התחולל אסון התורה כותבת "עין תחת עין" ואם הפרוש לכך הוא שוב ממון אז מהו החילוק?


2)

בנוסף כתוב : שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו .

אם מדובר בכופר אז מדוע כתוב : בו?


בתודה איתי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2013 00:27 לינק ישיר 

יתכן שדברי הרמב"ם הובאו כבר לעיל, לא טרחתי לקרוא את כל האשכול.
אבל עי' היטב במו"נ ח"ג פמ"א בתחילתו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 11:31 לינק ישיר 
לדה וינצי ולכולם

אתה ודאי מתכון לקטע הבא" אבל שמע את פרטי הדברים ואת דינו של כל עניין מפליא2 המופיע לגביהם. בדרך-כלל נקבע עונשו של כל התוקף את זולתו שייעשׂה לו כאשר עשׂה בשווה. אם הזיק לגוף יינזק בגופו, ואם הזיק לממון יינזק בממונו. אבל בעל הממון רשאי לסלוח ולמחול. רק לרוצח אין לסלוח בשום פנים ואין לקחת ממנו כופר, בגלל חומרת תקיפתו: ולארץ לא יְכֻפַּר לדם אשר שֻפַּך בה כי אם בדם שֹפכו (במדבר ל"ה, 33). לכן, לו נשאר ההרוג שעה או ימים, כשהוא מדבר ודעתו צלולה, ואמר: "יוּנַח להורגי. סלחתי ומחלתי לו", אין לשמוע בקולו. אלא בהכרח נפש בנפש3, כשקטן וגדול, עבד ובן-חורין, מלומד ובור שווים. שהרי אין בכל עוולותיו של אדם חמורה מזאת.
מי שחיסר איבר יחוסר איבר כמותו: כאשר יתן מום באדם כן יִנָּתֵן בו (ויקרא כ"ד, 20). אל תעסיק מחשבתך בזה שאנו עונשים כאן בתשלומין, כי מטרתי עכשיו לתת טעמים לכתובים ולא לתת טעמים להלכה4, אף שגם על הלכה זאת יש לי דעה שאותה אשמיע בעל-פה. "


לצערי בעל פה אני כבר לא אשמע את הרמב"ם. אם כך למה הוא התכוון?? (זה לא מופיע באשכול)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2013 13:57 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 15:19 לינק ישיר 

הרמב"ם התכוון לדבר מאוד פשוט.
א. התורה אמרה דין של ניקור עין למנקר עין.
ב. לפי המוסר שהיה נהוג בתקופת חז"ל זה לא היה לענין.
ג. חז"ל הצליחו להלביש על הטקסט פרשנות חלופית שמתיישבת באיזשהו אופן עם הטקסט. וממש הגיונית ומתאימה למוסר החז"לי.
ד. הרמב"ם מתמקד בהסבר דין התורה. [דרך אגב, כנראה הסבר זה הוא גם שורש תשלומי ממון וכופר, ואיני מבין למה להרמב"ם זה לא מתקבל כ"כ. וצ"ע].
ה. איתי לא שומע את הדברים הנ"ל בע"פ.
ו. אכשר דרא והוא שומע אותם בכתב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2013 15:43 לינק ישיר 
לדוינצי

כתבת : "ב. לפי המוסר שהיה נהוג בתקופת חז"ל זה לא היה לענין."

וכיצד יכולים לחז"ל לשנות הלכה למשה מסיני?

והרי כתוב לא תוסיף ולא תגרע?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > עין תחת עין, כפשוטו?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.