בית פורומים עצור כאן חושבים

הטייה אקדמית ב'אקדמות'

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/4/2006 18:08 לינק ישיר 


הראל .

  לגבי שאלתך האחרונה הדברים די פשוטים . הראב"ד סובר שקדשה היא הזונה שזה מקצועה .

  לגבי איסור יחוד ,

  איסור יחוד הוא למעשה רק בערוה .

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב

הלכה א

 "אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה ".

 לגבי יחוד עם פנויה לא כתבו לא ברמב"ם ולא בשו"ע לשון איסור . אלא גזירה  !

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב

כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה,

  ( אני יודע שהרמב"ם ממשיך ואמר " ואף על פי שאינה ערוה , בכלל יחוד עריות היא " . אולם בכתבי יד הגירסה 
  " גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה אע"פ שאין יחוד פנויה בכלל ייחוד עריות . ) 

 נראה מדבריהם כי יחוד עם פנויה אינו " איסור דרבנן ", אלא גזירה . והטעם שלא יבוא לפתותה , או לאונסה - כמעשה אמנון ותמר . כך שאיני בטוח אם גזרו על יחוד עם פנויה שחיים ביחד חיי אישות . אני רוצה לסייג את דברי כי הם מחודשים ,

עכ"פ ודאי שהראב"ד שמתיר חיי אישות עם פנויה אינו יכול לסבור שאסור לו להתייחד עם מי שמותרת לו .

תוקן על ידי - talmid - 06/04/2006 18:13:27



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/4/2006 10:19 לינק ישיר 

לגבי טענתו של תלמיד קודם, שהשקה היא המצאה של הרא"ש, ואין לה מקור קדום -
מלבד כל המקורות שהבאתי קודם במשנה וברמב"ם, מצאתי עכשיו גם ראיה ארכיאולוגית - המקוואות במצדה בנויים בשיטה של שני בורות שביניהם נקב השקה (בספר "מצדה" של יגאל ידין מוקדש לכך פרק). (המקוואות שם הם גדולים, כך שאין מדובר בהשקה לצרף שני בורות לארבעים סאה, אלא בהשקה להכשיר שאובים.)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/4/2006 20:05 לינק ישיר 

התחלנו בהטיות אקדמיות באקדמות והגענו לדעתו של הראב"ד?  מה עניין שמיטה להר סיני ו/או מה עניין שימפנזה לניתוח לב?

ולגופו של עניין.  כל מי שהיה פעם עורך ו/או סגן עורך ו/או עורך זמני של מגזין/ביטאון כלשהו יכול לכתוב ספר ויצירות רבות על הנושא של "חיי העורך ככלב חוצות" (ובגבעת המורה דווקא כי שם קר יותר בלילה..).

לא חשוב מה תעשה, תצא רע.  תפרסם תגובה, למה פרסמת? לא תפרסם? למה לא פרסמת?  תתקן שגיאות עריכה, פגעת בחופש הביטוי, לא תתקן שגיאות עריכה, עשית זאת בכוונת זדון לבייש את הכותב... פרסמת רק תגובה אחת, תגובה של מי תפרסם?  וכו' וכו' וכו'.

אשר לכן, רצוי תמיד לדון אותם לכף זכות...... אין כל כוונות רעות, אלא זו התוצאה...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2006 18:21 לינק ישיר 


ש 337 

 < לגבי טענתו של תלמיד קודם, שהשקה היא המצאה של הרא"ש, ואין לה מקור קדום -
מלבד כל המקורות שהבאתי קודם במשנה וברמב"ם,> *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

 אני רוצה שוב להעמיד הדברים על דיוקם .

  1. אין בשום מקור לפני הלכות מקוואות להרא"ש , שהשקה למקווה מכשירה שאובין , לא במשנה ולא ברי"ף לא ברמב"ם ואף לא בראב"ד ,
  2. המקור הראשון לפטנט הזה נמצא ברא"ש , והוא למד את זה – לא ממשנה במקוואות , אלא מהלכות טבילת משקין טמאים , שהרי לא ניתן לטבול משקים טמאים כי הם יעלמו במי המקווה ,ולכן כאשר משיקים המשקין הטמאים שבכלי למי המקוה הם נטהרים- ושם כלל לא נזכר "כשפורפרת הנאד " , ולא נכתב הדבר מעולם לגבי הכשרת מים שאובים , וזוהי המצאה של הרא"ש .
  3. כל המשניות שהבאת מדברות כולם על עירוב ואיחוד מקוואות שאין בכל אחת מהם 40 סאה , וכן לגבי עירוב מים שאובים במי מקווה שאין בה 40 סאה מי גשמים על מנת לפוסלם . אולם בשום מקום לא במשנה ולא ברמב"ם ולא בשום מקור לא נזכרה  השקה להכשיר מים שאובים , גם הרמב"ם שמכשיר שאובים שהוספו למקוה שיש בו 40 סאה – מדבר מדין ביטול ברוב ,
  4.  עכ"פ מהגמ' במכות יש ראיה מכרעת ( כל הראשונים לבד מתוס' ) גורסים מים , ומסבירים מדין ביטול ברוב , והשקה מאן דכר שמיה .
  5. לגבי הממצאים הארכיאולוגיים , אין תחת ידי את הספר ולא את פרטי המקוואות שנמצאו ע"י פרופ' ידין , אם תוכל לסרוק או לפרט , אנסה להתייחס לדברים .

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2006 19:49 לינק ישיר 

תלמיד -
כאמור, כבר התייאשתי מן הדיון, אבל אנסה שוב, ואביא רק את הראיות הבולטות ביותר לענ"ד:
א. במשנה - במקרה של שלושה מקוואות, ואחד מהם שאוב, מפורש שגם השאובים נטהרים והטובל בהם טהור. אמנם נכון ששם מדובר בכ' סאה, כך שאין זו הוכחה גמורה.
ב. ברמב"ם - נאמר במפורש שאם יש מקוה של מ' סאה, אפילו הוסיף שם מים שאובים כל היום כולו כשר. אתה טענת שזה לא מציין את הכמות. אך זה בלתי אפשרי - האם הרמב"ם רק התכוון לומר כמה זמן האדם טרח? ברור שכוונתו לומר בדיוק את הנקודה הזו, שאפילו הוסיף הרבה מאד מים, כל כמות שתעלה על דעתך, כשר.
ג. לגבי מצדה - הספר אינו בידי כעת. מתוארים שם בכתב ובתרשים מקואוות של שני בורות גדולים, המחוברים ביניהם בנקב השקה בקיר. ידין מפרש זאת כהשקה לצורך הכשרת שאובים, ואיני רואה אפשרות אחרת להסביר את הממצא הזה. תוקן על ידי - ש377 - 20/04/2006 20:28:17



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2006 20:41 לינק ישיר 

ש 337

 אנחנו חוזרים ומעלים גרה .

 המשנה של שלושת המקוואות מפורשת ע"י הרמב"ם במפורש לגבי פסול מקוואות שאינם מכילים 40 סאה בגלל מים שאובים שמתערבים . ( אין שם מילה על " השקה " ואף לא על שפורפרת הנאד , )

 לגבי הרמב"ם שהבאת , הוא אינו כותב כמות אולם בהלכה הבאה מסייג " עד מחצה " דהיינו שלא ירבו השאובין על הכשרים , 

 לגבי המקוואות במצדה אני אנסה לחפש ואולי אפילו אסע לבחון את הדברים מקרוב .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2006 20:52 לינק ישיר 

תלמיד -
בהלכה שבה נאמר "עד מחצה", מפורש שנטל ממי הגשמים. דהיינו, הדברים ברורים ופשוטים - בהלכה הראשונה מדובר שנשארו ארבעים סאה של מי גשמים, ולכן אפשר להוסיף עליהם מים שאובים ככל שתרצה, "כל היום כולו". ואילו בהלכה השניה מדובר שבמקביל להוספת השאובים הוא נוטל מן המים, וכבר אין ארבעים סאה של מי הגשמים המקוריים, ולכן יש את ההגבלה עד רובו. פשוט ביותר, למי שקורא את הרמב"ם כפשוטו ובלי הנחות מוקדמות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2006 21:30 לינק ישיר 


ש337

 1. אבל אם המים השאובים הופכים להיות מי מקוה כשרים ע"י השקה . הרי אפילו אם נתן סאה ונטל סאה תמיד נשארים 40 סאה מים כשרים ? .

 2. ואילו בהלכה השניה אם מוסיף מים שאובים ל40 סאה מי גשמים ונשפכים למקוה תחתונה , הרי עם כל הוספה יורד אחוז מי הגשמים המקוריים  שנשארו במקוה העליונה , ובסוף יש במקוה העליונה פחות מ- 50% מי גשמים . ומה ההבדל בין נתן סאה ונטל סאה לבין מוסיף כל היום כולו ונשפכים המים למקוה תחתונה ?

רמב"ם הלכות מקוואות פרק ד

הלכה ו

כיצד פוסלין המים השאובין את המקוה בשלשה לוגין, שאם היה במקוה פחות ממ' סאה [ונפל לתוכן שלשה לוגין והשלימום לארבעים סאה] הכל פסול, אבל מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר, ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרין והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ' סאה הרי התחתון כשר.

הלכה ז

מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין ונטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר, וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2006 21:49 לינק ישיר 

תלמיד -
יש לי רעיונות לענות על שאלותיך, אבל אלו סברות, וכידוע בסברות תמיד אפשר להתווכח. אז נניח את הסברות שלי בצד, ונסתפק בדברי הרמב"ם המפורשים, שעליהם אי אפשר להתווכח (כך לפחות חשבתי, אך חזינן שאפשר). דברי הרמב"ם ברורים - הוא מחלק בין הוספה על 40 סאה, שאז יכול להוסיף כל היום כולו, ובין נתן סאה ונטל סאה, שאז יש את ההגבלה של רובו. וכל אחד יסביר עכשיו את טעמי הדינים כפי הבנתו.
המקרה באמצע, שנתן לעליון וירדו לתחתון, הוא ראיה נוספת כנגדך, אך לא רציתי להביאה קודם. דהיינו - בעליון יש רק 40 סאה, והאדם מוסיף עליו עד שהוא מתמלא ועוד יורדים לתחתון 40 סאה, כלומר שהוסיף עליו יותר מ-40 סאה, ובכל זאת זה כשר. כלומר ששאובים נכשרים בהשקה, ולא בביטול ברוב. אתה טענת קודם, שזה כשר מחמת "שאובה שהמשיכוה" (ובזה חזרת לטענתך שלדעת הרמב"ם שאובה שהמשיכוה כולה כשרה - מה שמנוגד ללשון הרמב"ם במשנ"ת, ומופרך לגמרי מפיה"מ לרמב"ם שאליו לא התייחסת!!!). אך ברור שאין זה כך - שהרי אם כן אין צורך במקווה העליון, אלא סתם יכול לשפוך על הקרקע וירדו לתחתון, שזו שאובה שהמשיכוה.
דהיינו - הרמב"ם מתייחס למקרה הזה של נתן לעליון וירדו לתחתון, לא כ"נתן סאה ונטל סאה", אלא כריבוי גרידא. ודוק בלשונו, שהוא כולל זאת בהלכה הראשונה, עם המקרה של ריבוי וכחידוש נוסף על גביו, "ולא עוד אלא...", ורק אחר כך מביא את המקרה של נתן ונטל. מדוע אין זה כנטילה? - כנראה זה משום שיציאת המים מן העליון אינה נעשית בדרך של שאיבה. או אולי יש כאן צירוף של המשכה והשקה - גם המשכה וגם השקה מועילות בעיקרון, אך יש בהן סייגים - המשכה מועילה רק במיעוטה ולא בכולה , והשקה מועילה רק כשנשארו לפחות מחצית מי גשמים. כאן שיש את שתי הדרכים הללו, זה מועיל גם בלי הסייגים של כל אחת מהן.
ושוב - עצם המקרים ופסקי הרמב"ם הם ברורים, ואת הסברות יסביר כל אחד כדעתו.
 
כפי שאמרת, אנחנו כבר מעלים גרה, ולפיכך אני לא מתכוון להמשיך את הדיון. (אני כותב זאת כדי שלא יאמרו ש"צווח והדר שתק" הוי הודאה.)

תוקן על ידי - ש377 - 20/04/2006 21:56:16 תוקן על ידי - ש377 - 20/04/2006 22:01:00



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/4/2006 22:05 לינק ישיר 



ש337

 אתה צודק שאין טעם להמשיך , נדמה לי שהקוראים אינם עוקבים אחר הויכוח . 

 עכ"פ אינך עונה ומסביר את דברי הרמב"ם למה רק עד רובו הרי משהושקו המים הפכו לכשרים למקוה כמי גשמים עצמם ? , 
 
 לגבי דברי שהרמב"ם מכשיר כאשר נשפכים המים למקוה התחתונה . מדין שאובין שהמשיכוה , ואתה שואל למה צריך לתוך מקוה . אינך מדייק בדברי , אמרתי כי הרמב"ם קובע כי למעשה רק כאשר מתערבים המים השאובים לתוך מי גשמים . למרות שאין 40 סאה . מוכשרים מדין שאובין שהמשיכוה , ולפי זה כאשר נשפכים למקוה התחתונה הרי כל מה שנשפך כשר .
 אולם דבריך לחלק בין נשפכים לבין נשאבים אינם במקומם , שהרי אנו מדברים על המקווה שנשארה ולא על מה שלקח ממנה . ולמה אם נשארו פחות מרוב פסול ? הרי כל מה שנכנס הופך למים לא שאובים ע"י השקה, שהרי היתה מראש מקוה בת 40 סאה מי גשמים  ? 

  תוקן על ידי - talmid - 20/04/2006 22:15:21



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/5/2006 17:07 לינק ישיר 

המאמרים ב"אקדמות", שסביבם נפתח הדיון, עלו כעת לרשת. הקישור: http://www.bmj.org.il/Static/Binaries/PublicationArticles/17zohar%2B_0.pdf
(כל המאמרים מופיעים ברצף, בקובץ אחד.) תוקן על ידי - ש377 - 16/05/2006 17:12:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2006 17:57 לינק ישיר 

מיכי כתב:
הצגתי שני מקרים מאד קונקרטיים. העליתי כמה טיעונים שמצביעים על התנהגות בעייתית. ואתה עונה לי שאלו 'שיקולי המערכת'. אולי גם אתה מהמערכת? מתי לדעתך תהיה הצדקה לביקורת, אם לא כאשר מדובר בפרסום שקרים ועיוותים מכוונים, כפי שכל אחד שקורא את המאמר של הרב שמואל יכול להיווכח? אתמהה.

א' אין לי כל קשר למערכת.
ב' מה שאמרתי זה שכמו שיש הבדל בין להוציא ובין להחזיק בממונות, ובין מה שבית הדין היו עושים לבין מה שהם היו פוסלים כשאחר עושה. כך יש שתי שאלות. מה היה ראוי לעשות אם היו שואלים אותי, לבין מה אני יכול לבקר. ואין ספק שהסף הנדרש כדי למתוח ביקורת הוא גבוה בהרבה. ואני לא חושב שמדובר בעיוותים נוראיים כפי שאתה חושב.

אדרבה כעת המאמרים ברשת. וכל אחד יכול לקרוא ולחשוב בעצמו. (אני קראתי כבר בזמנו, וכך גם מיכי)




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/5/2006 21:25 לינק ישיר 

סליחה מראש אם אני חוזר על דברים שכבר נאמרו - כתוב בתלמוד "חזקה, אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובידו לעשותה בעילת מצוה". מכאן, שלפי חכמי התלמוד, יש רק שתי אפשרויות: בעילת מצוה (=לצורך נישואין), או בעילת זנות. מכאן, שכל בעילה שאין מטרתה ליצור קשר קבוע שיש צורך בגט כדי להתיר אותו - הרי היא בעילת זנות.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-20/5/2006 21:35 לינק ישיר 

אראל -
תיקון קטן:
הניסוח שהבאת, הוא ניסוח של הרמב"ם. בגמ' כתוב רק "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". אך עדיין הראיה היא נכונה - מדובר שם גם במקרים שבהם בני הזוג מיוחדים לגמרי זה לזה, כגון בקידושי קטנה, שכוונתם לחיות יחד לאורך ימים. ובכל זאת, אילו לא היו כאן קידושין (מדרבנן), זה היה נחשב כביאת זנות. זו אחת הראיות החזקות לשלילת הפילגשות, כפי שהבאתי במאמרי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/4/2010 01:30 לינק ישיר 

בגליון האחרון של 'אקדמות' התפרסמו שני מאמרי תגובה לדבריי בנושא הגיור, של אריה אדרעי והרב רוזן. התופעה של שיקולים תמוהים של המערכת חזרה על עצמה, והיתה לי התלבטות האם להקפיץ את האשכול.
והנה היום קיבלתי פנייה מאיש משפט עברי שקרא את מאמרו של אדרעי, וזו לשונו:

שלום רב,
 
קראתי את תגובתו של אריה אדרעי למאמרך. אני מניח שמן הסתם כתבת תגובה למאמרו. אם כן, האם תוכל לשלוח לי?
תודה,

הוא הניח כמובן מאליו שצריכה להיות לי תגובה כתובה, ובצדק, אך לצערי כפי שיתבאר מייד הוא לא יוכל לקרוא את תגובתי. פנייה זו פשטה את התלבטותי, והחלטתי להקפיץ את האשכול. אחסוך מכם את כל התכתבותי עם המערכת בעניין זה, ואני מעתיק כאן רק את מה שכתבתי בתשובה לפנייה המצוטטת לעיל:

אכן הנחה סבירה (=שכתבתי תגובה), אך לא נכונה. מאמרו של אדרעי נשלח אליי רגע לפני הורדת הגליון לדפוס, ומשביקשתי להגיב נעניתי בשלילה, לטענתם עקב קוצר הגליון והזמן. משום מה, נאמר לי שזה לא יתאפשר גם בגליון הבא (כך!). מששאלתי מדוע לא ידחו את הפרסום של מאמרו לגליון הבא ויאפשרו לי להגיב (כפי שעשו גם עם המאמר המקורי שלי, שנשלח מייד לרב ברנדס), או לחילופין על אף עומס הגליון שמאפשר מאמר כה ארוך כמו זה של אדרעי, ניתן להוסיף כמה עמודים שלי (שהייתי מוכן לכתוב תוך יום). 'שיקולי המערכת' העלומים לא אפשרו זאת, בלי שפירטו לי מדוע.

זו מדיניות מאד מוזרה של המערכת (ולא בפעם הראשונה), בפרט על רקע העובדה שהביקורת שלו היא מאד חריפה (ומאד שגויה, מוטעה ומטעה, וגם דמגוגית). אבל למערכת 'אקדמות' פתרונים.

תכל'ס, לא כתבתי כלום (למגירה אני כותב בעיקר שירים ), אבל כפי שאתה יכול להבין אני לגמרי לא מסכים לדבריו. תפיסתי העקרונית, כפי שהבהרתי גם במאמר, היא שלכל הדעות נחוצה קבלת מצוות בלב (=כלומר הבנה של המתגייר שהגיור מחייב אותו בכניסה לעול מצוות, כלומר במחוייבות עקרונית במצוות). גם אם בפועל הגר לא יקיים אף מצווה אחת (ודוק!) זה לא מפריע לגיור לשיטתי, כל עוד יש כאן קבלה והבנה ברורה שהגיור יוצר מחוייבות לקיים מצוות (חשוב מאד: לא רק הבנה שהמגיירים סוברים כך, אלא הבנה של המתגייר שזה באמת כך).

מאידך, שלבים פורמליים בגיור, כמו הודעת מצוות מילולית של בי"ד, או קבלה בפה של המתגייר, אכן ניתנים למו"מ, ועליהם דיברו כבר הפוסקים. בעניינים אלו ישנם אצלו ערבובים רבים, וכבר שיערתי שכך עלול להיות (שהרי רבים מערבבים בין המושגים הללו) ולכן הבהרתי את הדברים במאמרי מראש. אך הוא בחר להתעלם.

אגב, תגובתו של הרב רוזן באותו גליון (שכלל לא נשלחה אליי) מראה את ה'סתירות' לכאורה שיש אצל הרב עוזיאל, מה שמראה שאני צודק בפרשנותי לדבריו. ככל הזכור לי, גם אצל רד"צ הופמן יש 'סתירות' מקבילות, שמראות שהוא לא מתכוין לומר שקבלת המצוות אינה נחוצה, אלא שקיום המצוות בפועל אינו נחוץ.

למיטב הבנתי, עיקר חידושם של שני אלו הוא שגם אם ידוע מראש שהמתגייר לא יקיים מצוות זה לא בהכרח סותר את תקפות הגיור, שכן גם אם הוא מתכוין להיות חוטא, כל עוד הוא מבין שזהו חטא, ניתן לראות בזה קבלת עול (וכי אדם שחוטא, ואפילו אם הוא כלל לא מתאמץ לקיים את המצוות, ואפילו אם מראש הוא מתכנן לא להתמודד עם זה כלל, הוא בהכרח אדם שאינו מקבל את המחוייבות העקרונית שלו?). לדעתי זה חידושם של אותם פוסקים שכל המגיבים לדבריי מצטטים, ולזה אני מוכן להסכים. בכל אופן, זה ודאי לא סותר את דבריי.

אלא שכיום לדעתי גם התנאי הזה אינו מתקיים, ולכן אין מקום לחידושם זה, וזאת בדיוק בגלל הצעות ופרשנויות שגויות כמו זו של ברנדס ואדרעי. למרבה האירוניה, דווקא מי שמציע לראות את היהדות על בסיס לאומי ללא קבלת מצוות, בעצם שומט את הקרקע מתחת לעמדות הללו, שכן לדעתי הן הניחו שהגדרת היהדות בעיני הגר היא ודאי קיום מצוות, והוא רק מתכנן (אפילו מראש) לחטוא. אבל ברגע שעולה אפשרות לראות בלאום היהודי משהו מנותק מקיום מצוות, אזי כבר לא ניתן להניח שיש קבלת מצוות כזאת אצל המתגייר ללא הצהרה מפורשת ואינדיקציה לכוונה רצינית, גם לשיטות הרב עוזיאל והרד"צ הופמן.

טענתי הבסיסית, וגם את זה כתבתי, היא שקבלת מצוות נחוצה, בין אם מבינים אותה כתנאי מהותי לגיור ובין אם כאינדיקציה להצטרפות לאומית. לכן הטענה שלו כאילו אני שולל את אפשרות השנייה נסתרת מדברים מפורשים שכתבתי. מה שכתבתי הוא שגם אם זו רק אינדיקציה, אני לא חושב שניתן לוותר עליה ולהגדיר הצטרפות ללאום בלי קבלת מצוות (כי אין אומתנו אומה אלא בתורותיה). לכן המקורות שהוא מביא אינם קשורים לטענותיי, ובודאי לא סותרים אותן.

ועוד לא התייחסתי לשאלה המתודולוגית מתי אנחנו מחליטים שדעה הלכתית כלשהי אינה דעה שניתן להסתמך עליה? וכי כל מה שפלט אי פעם קולמוסו של מישהו הוא דעה הלכתית?  וגם אם נניח שהרד"צ הופמן או הרב עוזיאל אכן כתבו שניתן לוותר על קיום מצוות (לדעתי לא זו כוונתם, וכנ"ל), ובהנחה שזה כלל לא מבוסס וסותר מקורות תלמודיים והלכתיים בסיסיים. האם העובדה שזה מופיע בתשובה זו או אחרת הופך זאת אוטומטית לדעה הלכתית לגיטימית? אני לא מאלה שחושבים שאם משהו הודפס אז אוטומטית הוא הופך לעמדה לגיטימית. כבר מצאנו לא מעט בספרות ההלכה "לא שערום אבותינו", על דברים שמופיעים כדעה הלכתית, והכוונה היא שזה בלתי סביר בעליל, וטעות בדבר משנה או בשיקול הדעת.

זהו כבר דיון אחר, שנוגע להאשמות שלו כאילו אני (והרב שרמן, שמוצג במהלך אד-הומינם דמגוגי, כעמיתי לדעה) לא מוכן לקבל עמדות שונות משלי כעמדות לגיטימיות. אבל כאן זה לא בגלל שהן שונות משלי, אלא בגלל שלדעתי הן שגויות בדבר משנה ו/או בשיקול הדעת. גישה זו רווחת ביותר בספרות ההלכה, ואין בינה לבין פטרונות הלכתית ולא כלום. האם אסור לי לומר שמישהו טועה? ואם הוא פוסק חשוב, האם אז הדבר אסור? מדוע הדברים שלי מצביעים על תפיסה מתנשאת כפי שהוא מתאר? אתמהה! יש כאן יותר משמץ של טענה פוסט מודרנית, לפיה כל אחד והנרטיב שלו, ואין מקום לביקורת שדעה כלשהי היא שגויה.

לסיכום, התגובה שלו היא אוסף של אי הבנות וטעויות, והדברים מפורשים כבר במאמר שלי. ועל רקע זה עוד יותר מרגיזה החלטת המערכת לא לאפשר לי להגיב. בד"כ במצב כזה הייתי מצפה שיתנו לי להגיב, ואז ישלחו אליו את הבהרותיי כדי להבהיר את הויכוח (באם הוא ישנו), ואז יפרסמו את שתי העמדות. כאמור, כך עשו במאמר שלי עם הרב ברנדס, ולדעתי הדיון רק יצא נשכר (הוא שינה והבהיר כמה מדבריו, ואני הגדרתי באופן חד יותר היכן הויכוח. בסוף הוא אפילו ויתר על זכות התגובה, כי נקודות המחלוקת היו ברורות כבר במאמרי).

עד כאן דבריי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הטייה אקדמית ב'אקדמות'
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.