בית פורומים עצור כאן חושבים

מהי שירה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/8/2012 15:49 לינק ישיר 

להלן הגדרות לשירה מאת החכם המשורר רבי משה רבן-עזרא:

"מלאכת השיר אינה מן המלאכות העומדות בפני עצמן, כגון חשבון, הנדסה, ומוסיקה, וכיוצא בהן, ואינה שייכת כולה לחכמות המלאכותיות, אלא יש בה קצת מלאכותיות (ידיעת הדקדוק וחוקי הלשון) וקצת לימודיות (חכמת המשקל). ובכן מלאכת השיר מורכבת מענינים שונים, מלאכותיים ולימודיים. בשפה הערבית נקרא השיר "שער", והוא נגזר מן השורש שכוונתו ידיעה והשערה, לפי דעת אחדים מחכמיהם. והשרש הזה נמצא גם בשפתנו "מאה שערים", "כמו שער בנפשו", ויש חכמים אחרים הסוברים שכונת השורש בענין הזה הוא הודעה וספור, כמו שאומרים: הודיעני את התשובה על שאלתי".
 
"הסופרים הערבים נחלקו בשאלה הי מינהו עדיף, מאמר בפרוזה או שיר. רוב המעולים שבהם אומרים: "אין חמה כלבנה. השיר ממהר לחדור לאזנים ונדבק בטבע האיש, ומתאים יותר לענין נעלה, וראוי לדברים נפלאים". ומבקר אחד אמר: "מאמר בפרוזה יעוף במעוף הניצוצות, והשיר ישאר כדבר חרות על האבן. על-ידי השירים יקבעו לנצח יתרונות הנדיב ומגרעות הכילי". ואפשר לזכור את השיר באופן יותר טוב, והאזנים מהירות לשמוע ולקבל אותו. אכן מכיון שהחלו בני-אדם לרכוש כסף על ידו ועשו אותו סולם למתנות, בלה מעיל יופיו ונדלחו מי תפארתו.מני אז נחשבו מאמרי המליצה למעולים מן השיר".

 


תוקן על ידי מ80 ב- 17/08/2012 15:50:14




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2012 16:21 לינק ישיר 

דברים מאלפים שכתב המשורר והמסאי יעקב פיכמן על ההבדלים בין שירה ופרוזה:

"ההבדל בין שירה לפרוזה, שאינו, לפי המקובל, אלא הבדל בין צורה ספרותית קלה לחמורה, אינו אלא דרדקאי לכל מי שיודע, כמה חמורה היא בעצם צורת הפרוזה. השירה היא אחיזה, אחיזה בצורה, אחיזה בשפעת מראותיה. הפרוזה - אמצעיה החיצוניים מצומצמים. היא כולה נשענת על הכח הפנימי, על הרוח.

השירה מחוזקת על-ידי הריתמוס. קולה הולך לפניה. גדול כח הניגון ליישב הכל, לפייס הכל. גם לפרוזה ריתמוס, כמובן (אין ביטוי בלי ניגון), אבל כוחו של ריתמוס זה בפנימיותו, בזה שאין רישומו ניכר כמעט מבחוץ. רק אוזן שומעת מבחינה בו. היא נמנעת בכל כוח הבקורת שלה מכל ניגון שהוא קודם לתוכן, שיש בו כדי לדכא את התוכן.
 
אין צורך להוכיח, שפרוזה זו שאליה אנו מתכוונים, דורשת אותה התאמצות של השירה, אם לא גדולה ממנה. מצד זה על כל-פנים אין לדבר על ההבדל בין שתיהן לגבי התרכזות הרוח. אם יש הבדל, הריהו, כאמור, באיכות ההתרכזות. השירה היא אימוץ החושים: הפרוזה היא מעין כיבוש החושים לשם ההבחנה העליונה. פרוזה כזו היא הביטוי המוחלט. היא חוששת לכל הוספה, כשם שהיא חוששת לכל גרעון. היא אינה הד, אינה "לבוש".היא - הדבר לעצמו. כוחה בזה שהיא מתקוממת לכל מה שחוץ לכוונתה - לכל יופי "מתעה". על-כן כל הוגה דעות אמתי משתמט מכל תמונה וצלצול, כשם שהשירה משתמטת מן ההפשטה. היא משקיעה אותם הכוחות כדי להשיג את העירום, שהשירה משקיעה כדי לברוח מפניו.

כל האמור כאן בשבח הפרוזה לא נאמר בשום פניו כדי לטשטש את הקו הצר, המסתורי כמעט, המבדיל תמיד בין הפרוזה ובין השירה. השירה והפרוזה - ודאי שהדימוי אינו נופל בהן. ודאי שהשירה, כהישג עליון היא אבסולוטית יותר. הפרוזה, במידה שהיא רק פרוזה, הרי היא בטלה מפני התוכן, שואפת להתבטל מפניו. השירה, להיפך, היא תמיד בית-קבול מוכן לתוכן חדש. היא מחדשת את העולם ומתחדשת עמו. מה שעושה אותה נצחית, הוא הכח הטמון בה להתהוות שאינה פוסקת. מה שהיא מפסידה על ידי הזמן, היא מרויחה על ידיו. היא נובלת כדי להתלבלב לאחר זמן ביתר עוז. גם בימים שהיא נשכחת, היא מוסיפה כח במסתרים ומתגלה בדור שני חגורת יופי חדש. השירה, שנכנסה פעם לתוך "הגלגל החוזר" של העולם, קבועה בו איתן, ככוכב במסילתו, וגם בשעה שהיא נעלמת מן האופק, אין היא נעלמת אלא למראית עין.

השירה האמתית שופעת תמיד כח נעלם, כוח-חידות. אין זה נכון שהיא לבוש הטבע, או באה במקום הטבע. היא היא הטבע עצמו, הטבע השלם שלא נפגם - במלוא כוחו, במלוא "חוצפתו". הריתמוס שבשירה אינו דבר מלאכותי. להיפך, מלאכותי הוא כל דבר שהוא נטול-ריתמוס. כל המציאות שנשמטה מן הספירה העליונה שואפת להיאחז שוב בריתמוס עולמי זה. זהו סוד האושר, שמשפיע עלינו שיר מוסיקאלי טוב: בו העולם נאחז במסלולו. נגאל לרגע מן התוהו-ובוהו.

הפרוזה, גם הסיפורית, אינה עשויה לעולם לעקור אותנו, כשיר, בפסוק אחד ולהעביר אותנו לממלכת החלום. זהו כחו המסתורי של החרוז. הוא הכוח הבלתי-מושג, בעלתי-משוער. בו מצטמצמו כוחות לא-ידועים לפייטן עצמו. כל מה שמבדיל את הפייטן מן הפרוזאיקן הוא אולי בזה, שהפייטן אינו משיג את עצמו, אינו משער את מה ששמור בקרבו. השירה היא ההפתעה הנצחית - גם למשורר. קסם שאינו חולף יש בכל מה שבא מאליו, בהסח-הדעת, - במה שנתגלה פתאום בעצמנו, ואנחנו לא ידענוהו.

וזאת היא השירה האמתית.

כאן, באור השירה, הפולח כברק את תחום ההוויה, יש משום גלוי וכסוי כאחד. התגלות תמידית זו נוטעת ועוקרת אותנו בזה אחר זה. השפע הרב נושא עמו מבוכה. השירה תופסת את הרגעים בודדים - כל מה שאינו חוזר ונצחי כאחד. כל מה שנעקר מן הכלל ומחייב אותו כאחד. אבל רוח האדם מחפש משען, קביעות, חוק. עוד לא עמדנו על הדבר, כמה נאחז גם הנוער במשהו חוקי קבוע, בטוח; עד כמה הוא שמח לקראת צמצום זה המצויא אותו ממבוכתו. מגיע הרגע, שהשירה נעזבת לשם הפרוזה, המביעה את שאיפת העולם לכנס את עצמו, לחוש את אשיותיו."  

 



תוקן על ידי מ80 ב- 17/08/2012 16:30:01





תוקן על ידי מ80 ב- 17/08/2012 16:35:01




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2012 17:32 לינק ישיר 

הרבה מים זרמו בנהר התמזה מאז פיכמן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2012 17:44 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:
הרבה מים זרמו בנהר התמזה מאז פיכמן.


באנגליה לא היה משורר גדול מאז וורדסוורת' שחי כמאה שנה לפני פיכמן.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2012 18:22 לינק ישיר 

הדיון כאן נסוב על ההגדרה של שירה ולא על שירים טובים או גרועים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/8/2012 23:44 לינק ישיר 

מ
איך אתה מסתדר עם כל המובאות היפות שהבאת- לדברי ה' האומר-ועתה כתבו לכם את השירה הזאת- ולדברי הרמב"ם הכוונה לכל התורה כולה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2012 00:46 לינק ישיר 

ירוחם,

על כך כתב הנצי"ב מוולוז'ין: "והרי לא נכתבה בלשון של שירה? אלא על כרחך יש בה טבע וסגולת השירה." לפיכך לכתוב את כל התורה כולה פירושו לכתוב את כל מצוותיה בלשוננו תוך שמירת ייחודה וסגולתה. לענ"ד רבי יהודה הנשיא והרמב"ם היו היחידים שהצליחו לעשות זאת.



תוקן על ידי מ80 ב- 19/08/2012 00:48:33




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-19/8/2012 00:53 לינק ישיר 

מ
הרמב"ם הבין כי כל התורה היא שירה, ועליו שאלתי איך זה מסתדר עם כל מה שכתבת.

במחילה מכבודו של הנציב- אבל לא כל שירה נכתבת בצורה של שירה- כפי שהוא ואחרים הבינו וחשבו-,
שירה לא בהכרח נכתבת בחרוזים, או בצורת חרוזים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2012 01:34 לינק ישיר 

ירוחם,

התורה היא הצורה הנעלה ביותר של שירה. כל שירה טובה שורשה בתורה. אלא שרק באמצעות שירה אי-אפשר לתקן את העולם, ואמנם ההברקות של הנביאים לא הצליחו לתקן את ישראל בתקופת בית ראשון. על-כן מתקופת בית שני ואילך התיקון נעשה ע"י חכמים ששמרו על התורה כשירה תוך שאיפשרו לשכל האנושי להבינה באמצעות פרשנותה. באותה תקופה הפילוסופיה האריסטוטלית התפשטה בעולם, והאדם ככלל הלך והתרחק מממקורות השירה. המהלך שבתחלת תקופת בית שני זהה למהלך שפיכמן כתב על העדפת פרוזה על שירה, מהלך שהתרחש באירופה לפני כמאה וחמשים שנה. אלא שמכל מה שנאמר מסתבר שבדורות האחרונים יהיה גם מהלך הפוך מפרוזה אל שירה. לא אל שירה מלאכותית, אלא אל טבעה השירי הייחודי של התורה.




  



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/9/2017 06:20 לינק ישיר 

פורום חדש לשירה ברוח תורנית:

אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמו

https://forum.otzar.org/viewforum.php?f=62




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מהי שירה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 7 8 9 סך הכל 9 דפים.

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.