בית פורומים ספרים וסופרים

מה שם מחבר הספר " ברכת שמואל - המבואר" ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-2/10/2012 15:58 לינק ישיר 

נראה לי שחברי הפורופ המשתתפים בדיון כאן לא מבחינים בין פילוסופיה לפסיכולוגיה ותורת הנפש. פילוסופיה בעולם הישיבות נשארה בימי הביניים הקדמונים שם משמעותה היתה כל חכמה חיצונית. ברם עם השנים ההגדרה השתנתה ומיודענו בעל ה'ברכת שמואל המבואר' נחשף לעניינים פסיכולוגיים אשר יש להם נגיעה גדולה לשיטות בעלי המוסר. דהיינו שיש קשר בין שיטות מוסר מסויימות לשיטות ]פסיכולוגיות מסוימות. הדבר שווה גם בשאר התחומים ביהדות, ומצאנו הרבה מחכמי ישראל שבודקים את משנתם אם היא מתאימה לחכמי הגוים, דוגמת הרמב"ם שכתב במקומות רבים שהדברים שהוא אומר כתובים בתורה ומשמע כך גם בפילוסופיה, כל אחד לפי תחומו. מאידך גיסא היו אשכנזים שהתנגדו לכך.
ומנתקבצו הגלויות - כל אחד יכול לםנות אל האסכולה שהוא מאמין בה ונוח לו לחיות בה את חייו האישיים. ומשום כך יכול להתנתק מעברו בלי לפגוע באיש. אני באופן אישי מעדיף את חיי כיום כדתי לאומי ולא כחרדי כפי שהתחנכתי כשהייתי ילד, ומשום כך יכולתי ללמוד פילוסופיה באונ' בשילוב עם לימוד בכולל. 
הטעות היחידה של המחבר הנ"ל לטעמי היא הנסיון להשאר בתת מודע בעולמו הקודם ולנסות ולהשפיע על צעירי הצאן אשר לדעתו זקוקים לרפואה. מי שעוזב חברה מסוימת כדי שיוכל לחיות את חייו הנכונים לדעתו - שיעזוב הכל ויחיה חיים חדשים שבהם מקבלים את דעתו. חלק מעזיבת הקודם היא ניתוק מוחלט של הקודם. כשם שאסור לזרוק אבן לבור ששתית ממנו כך אסור לשנות את זרימת הנהר ששחית בו



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 16:03 לינק ישיר 

הוא גם מנסב להשפיע על צעירי הצאן?

החסר משוגעים אנכי?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 16:14 לינק ישיר 

וחוץ מזה,

לעבור מחרדי לד"ל [אני מדבר על אלה שעדיין שומרים על קלה כבחמורה ולא פיפתי פיפתי] זה עניין השקפתי גרידא.
 
אם עפ"י ההלכה הדבר מותר הרי שזה מותר גם לד"ל וגם לרעהו החרדי [וכמו שעפ"י ההלכה אסורים ארגוני בני עקיבא המעורבים (וח"ו להדביק את העניין על קודש הקודשים הראי"ה זלה"ה שהיה קדוש והקפיד מאד על קדושה) ולציית לגדולי ישראל ולהרחיק מהבית את הטלוויזיה והאינטרנט הפרוץ (ואפי' חסום לא מספיק, או שימוש באינטרנט ללא כל סיבה) והאייפונים למינהם לחרדי כך גם לד"ל].

ההבדל הכמעט יחיד [אני לא מדבר על הבדל חיצוני] הוא עניין הפולמוס על הציונות והמדינה ועוד כמה פרטים הנספחים להנ"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 16:42 לינק ישיר 

נ"ל שכיון שאינך חי כדת"ל אינך יכול להעיד על ציבור זה. נראה כי נושא הפתיחות ואי החשש מ'מה יגידו' ו'מה יהיה עם השידוך' הוא עיקר ההבדל התרבותי (איני מדבר על השקפה אלא על תרבות), ועוד שאירועים מעורבים כגון חתונה שיושבים מעורב ורוקדים בנפרד - גם הוא הבדל תרבותי שקשור לפתיחות ולא לעניינים הלכתיים, שהרי המקורות אינם מראים שצריך הפרדה כל הזמן, רק בריקודים, וזה במשנה בסוכה 'תיקון גדול עשו' וזה מחיצה שלא יתערבו, אך להסתכל מותר כמבואר בפירוש הר"מ שם.
וזו גלישה מעיקר העניין, והעיקר הוא שההבדל הוא תרבותי, ומי שחפץ בפתיחות - שיהפוך לד"ל ולא יעירו לו



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 16:55 לינק ישיר 

או קיי,

שינית שם.

נקרא לזה מהיום 'פתיחות'.

גדול"י תיקנו גם בישיבה במעורב [גדולי הפוס' וגדולי רה"י] ואנו מחוייבים לציית להם, דלי"ם כחרדים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 18:44 לינק ישיר 

ניר, הכל נפלא, אבל האם אתה מדמיין שגם הבן שלך והנכד שלך ישמרו על רמה רוחנית והלכתית כשתחנך אותם כך? ואת"ל שכן, מה יהיה עם הבן של הנכד?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2012 19:27 לינק ישיר 

אני את חלקי בדיון הזה סיימתי.
הדברים מדברים בעד עצמם.
נעבעך. נשמה אומללה...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 20:03 לינק ישיר 

לא ידעתי מה מסתתר מאחורי הכותרת התמימה; אני פשוט מזועזע. אין לי מילים אחרות. צר לי.

נזכרתי ב'ווארט' מיוחד של ה'כוכבי אור' הקשור לעניין (הובא בהקשר חריף לא פחות, עיי"ש):

" …מימרא של הגאון הצדיק הרב יצחק בלאזר זצ״ל, דאיתא במגילת אסתר: 'ויבז המן לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי; ויבקש המן להשמיד את כל היהודים'. מן הפסוק משמע שאם מרדכי היה מעם אחר לא היה איכפת המן להרוג כל העם, וקשה למה, אם משום מרדכי, מה נ״מ מאיזה עם הוא?!

הדבר יובן ככה, המן רצה להעביר כלל ישראל מדתם ר״ל שישתהוו לצלם, ובאומות העולם הדרך שאם ראש דתם מתיר דבר שמעולם היה להם אסור, העם מקבלים בלי פקפוק ונעשה מותר. וכן חשב המן שאם מרדכי ראש הסנהדרין ישתחוה לצלם, גם כלל ישראל ישתחוו לו, ולא ידע שאצל עם ישראל אינו כן, דאצלינו אם ר׳ יצחק אלחנן או אפילו הגאון מווילנא או אפילו הרמב״ם ירצו להתיר דבר קטן כגון לאכול בשר מר״ח אב עד שבוע שחל בו ת״ב שזה אינו אפילו מדינא דגמרא, לא יתקבל ההיתר כלל אלא יאמרו על המתיר שהוא נעשה אפיקורס ח״ו, וכמו פתגם של הגרמנים אודות היהודים, הרב הוא רב אבל היהודי הוא רב הראשי.

ולכן כשאמרו להמן שכלל ישראל שונה משאר אומות, שאפילו אם יתיר מרדכי להשתחוות לצלם לא ישמעו לו אלא אדרבה יפסל בעיניהם, אז 'ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי כי הגידו לו 'עם מרדכי' (זה לפי פשטות הפסוקים, ודרשת חז״ל שהשתחוו לצלם, ידוע).

אמרתי אז להנפטר, שכבודו יש לו עסק 'עם עם מרדכי', קולא זו באיסור דאורייתא שלא נתקבל אצל כולם ואנו סוברים שהוא טעות, לא ישמעו לכבודו אפילו אם כבודו כמרדכי. חזר הנפטר התיבות ״עם מרדכי״ כמה פעמים, ואמר:..."


צוטט מספר "ישורון" חלק ב' - אדר תשנ"ז, עמ' 700, במאמר אב לחכמים על הרב אברהם אהרן יודלביץ זצ"ל.

מקור:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20408&st=&pgnum=700



תוקן על ידי תלמידים ב- 02/10/2012 20:06:57



תוקן על ידי תלמידים ב- 02/10/2012 20:14:24




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2012 21:51 לינק ישיר 

כל תגובת ניר שטרן שייכת כלפי האדם עצמו עם קונו, שהוא כבן עם אביו.
אך זאת לאחר שיש הוראות ברורות וחוקים ברורים, אזי מי שנכשל בהם, לגבי העונש זה ענין של האדם עם בוראו.
אבל לגבי קביעת ההלכה, היא בודאי חוקים ברורים, בלי התחשבות בהרגשותיו של אדם כזה או אמחר.
גם המושג אנוס רחמנא, אם הוא בהקשר לקביעת הלכה, הרי הוא כחוק, וכשהוא בא בהקשר למידת העונש לאדם פרטי, הרי הוא כבן החוטא לאביו.

לגבי האיש עצמו, לא הגאונות והידע קובעים את ההלכה, אלא הסברא הישרה שכנראה חסירה לכותב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2012 22:12 לינק ישיר 

מה זה סברא ישרה?

מי קובע מה ישר ומה לא?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/10/2012 22:20 לינק ישיר 

סברא ישרה היא כטעם הנרגשת בחוש, שאינה ניתנת להסבר, רק מי שזכה לה, יבחין בה.

בגדול, כללות עם ישראל יודע להבחין בה, ולכן מעטים המה הזוכים לאמונם של שלומי אמוני ישראל, כמו הגרש"ז אויעבך, הגרי"ש אליישיב, ולמעלה בקודש החזון איש, הגאון מווילנא, ודומיהם, יחידים ששתלם ה' בכל דור.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2012 22:56 לינק ישיר 

אני מדבר על עיקרי הדת ואתם עוסקים לי בסברות?

זה מקרה טראגי של אדם שחשב עצמו חכם וחכמתו הביאתו לאיפה שנמצא היום.
-----------------------
סברא ישרה אינה נחלת גדולי הדורות הידועים בעומק עיונם חריפותם וסברתם הישרה כדוגמת מרן הגר"ע יוסף שליט"א או הגרש"ז אוירבאך זצ"ל. 

כל אדם יכול לרכוש לעצמו סברא זכה וברה.. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/10/2012 13:56 לינק ישיר 

היום בצהרים בסוכת הגאב"ד הגאון רבי יצחק טוביה וייס שליט"א
הובא לידו הספר "ברכת שמואל" מתנה שלוחה מהאדמו"ר ממישקולץ שליט"א
והגאב"ד מיד הגיב שזה שם ספרו של הגאון רבי ברוך בער זצ"ל והניחו בצד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/10/2012 15:01 לינק ישיר 

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=1459497&forum_id=6410


בס"ד 


א 
אחת מסגולות האמת היותר בולטת, היא נצחיותה.האמת איננה משתנית ובכחה לעמוד בכל מהמורות הזמן והעיתים.תורתינו תורת אמת היא,ואנו זרע יעקב, "כולו זרע אמת" (ירמיה ב כא) והיא מידת בני ישראל "תתן אמת ליעקב"(מיכה ז כ)וכל סטיה קלה מהאמת היא שקר,ומייד היא מאבדת מסגולתה לשמור על נצחיות,ואין ביטחון כלל כי היא תביא לתוצאות המקוות מהיותה אמת.כלומר האושר והעונג שבעצם טבעה.והיא מעותדת להביא לכשלונות לאכזבות לתקוות שווא וכזבים,תחת הזיוף שנעשה בה.כמו שמעיד עלינו הנביא "גם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שמרים את דרכי ונשאים פנים בתורה"(מלאכי ב,ט) נשיאת פנים בתורה שלא כהלכה וסילופה,מביא בתמורה לבזיון והשפלה. 

ב 
ואם אמרו חז"ל "שקרא לא קאי"(שבת קד,א)הרי שכאשר האדם סבור ומשוכנע בכל לבו,כי האמת איתו ואין בלתה,סכנתו גדולה לאין שיעור לספוג את כל מארות השקר ומכותיו,ולא יחוש כלל לשנות את מעשיו ואת תפיסת עולמו,שהרי לדידו האמת היא היא מעשיו,וכל הצרות האופפות אותו הן "נסיון משמים".ושאר טיעונים להניח את הדעת ולפרש את מציאותו הרעה,כדי שלא חלילה יצטרך להעמיד לבחינה מחודשת את כל תפיסת עולמו.מעדיף האדם לסבול צרות ויסורין,אך לא להודות כי בכזב ושקר האמין והלך כל ימי חייו.קל יותר לסבול מאה מלקיות על הגב השותת דם, מאשר מרדות אחת כנה בלב המורגל והבטוח בצדקתו.(ראה ברכות ז,א)באשר המלקות והייסורין מכופפות את חומר הגו הזקוף,והמרדות והבחינה מכופפות את רוח הגאוה והכבוד,שעליהם תפארת האדם מן הבריות.וחזקם וקשיותם לאין שיעור יותר מאשר כל חומר גשמי. 

ג 
כבר עמדו מפרשים רבים,מדוע נכללו בתורה רק ייעודים גשמיים כשכר למעשי המצוות ושמירת התורה,ונעלמו ממנה הבטחות לעתיד לבוא ושכר הרוח גן עדן וגיהנם וכיוצא באלו.וחלק מאומות העולם היו מונין את ישראל על כך.אמנם,טובה גדולה יש דווקא בייעודים גשמיים אלו,מעבר לעצם השכר,בהיות וייעודים אלו הם אות ובחינה כי אכן הולך האדם בדרך התורה.ואילו היו כל ייעודי התורה רוחניים בלבד כהבטחה מעותדת להבא ולא מיידיים,לא יוכל האדם לדעת לעולם,האם אכן הולך הוא בדרכי התורה.אבל כאשר הובטחנו בשכר הנראה לעיניים והמורגש בחוש,כגשמים לארץ,וכשמחה ללב,בזאת נוכל להיות סמוכים ובטוחים כי הולכים אנו בדרך האמת.וכאשר נראה כי תחת היותינו עוסקים בתורה ושומרים מצוותיה באו לנו תוגה יגון ואנחה,נדע לבטח כי האמת מאיתנו והלאה.כי טבע התורה להביא אושר ושמחה,ואם אינה מביאה לכך,סימן הוא כי אין תורה בידינו,אלא זייפנו את מטבעה.ובל נטיל דופי בהנהגת בורא עולם,כי מידנו בא לנו,"אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט ,ג) 

ד 
כשם שאמרו חז"ל,הקב"ה היה צופה ומביט בתורה ובורא את העולם,(בראשית רבה,א.;זוהר תרומה.)בה נכללו כל חוקי הטבע העולמי,אם כדעת הרמב"ן (בהקדמתו לפירוש התורה)וסיעתו,כי ממש כוללת את כל החכמות כולם,או שנאמר שנעשה הכל בהשגחה מיוחדת אלוהית על טבעית,כפועל יוצא ממעשה האדם,ומבחינה זו ניתן לומר כי תורתינו כוללות את כל הטבעים,באשר היא נקשרת עם בעל הטבע בעצמו המסתתר בשפריר חביון עוזו להנהיג את העולם על פי מעשה ישראל. 

ה 
וכן הוא גם ברמה הפרטית ,שהרי כל אדם גם הוא,נחשב לעולם מלא.(אבות דרבי נתן, ועוד)ונקרא "עולם קטן"(ראשונים רבים).ובזה,אין התנצלות אם כל העולם כולו בצער,כי עדיין "חנינא בנחת"(תענית כד)וההשגחה אינה בטילה לכל יחיד ויחיד,מפני מעשי הרשעים. בהיות וכל אדם עולם מלא,הנהגתו הפרטית תביאנו לאושר ונחת עקב שמירת התורה ואחיזת האמת.וכן אין התנצלות בטענת "הסתר פנים" שהרי אף בהסתרת ההסתרות נמצאת השגחתו של הקב"ה,אם כי לא בגלוי באותות ומופתים,אבל מכוסה בכל דרכי הטבע האפשריים,כמו שאמרו "אסתר סוף כל הניסים"(יומא כט א)דהיינו שאין נס יותר מוסתר ממנה בדרכי הטבע,תחת עול גלות,אבל בכל זאת השגחתו נמצאה אז.תחת כל מעטה ההסתרות האפשריות עד סופם.והודיענו חז"ל שגם זה הוא נס. 

ו 
הנה כי כן,מבורר שלעולם חוקי התורה פועלים,אם בגלוי ואם בהסתר,כי כל ההולך בדרך אמת,זוכה לשכר גלוי ומוחש ,אם ברמה הפרטית אם ברמת כלל ישראל. כי גם בעת ש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" תמיד יקויים סוף הפסוק "ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה"(ישעיה ס,ב)ופסק ההלכה כי אסור ללמוד תורה בתשעה באב כי התורה משמחת את הלב (או"ח סימן תקנד) נכון לעולם.גם בשעת הסתר פנים ומיעוט השגחה גלויה.כי כן טבע התורה לשמח את הלב .והטבע קיים לעולם כפי שחקק הבורא בבריאתו. 

ז 
וכיון שהדברים פשוטים וברורים,ידועים לכל אדם בר דעת.התפלגו בני האדם לשלוש כתות עיקריות.שתים באמונה ואחת מבחוץ. 

האחת עוסקת בתורה,אינה רואה ואינה חשה בסתירה שבין ייעודי התורה לבין מצבה האמיתי רווי הצער והמכאוב.לא מעלה על דעתה שמא אין התורה כפי הבנתה.אינה מעיזה להטיל ספק במה שמקובל אצלה מאבותיה שמא אין היא הקבלה האמיתית לישראל מדורי דורות.אין היא מעיזה לישא עיניה ולהביט לדורות עברו.קהל עדתה בעיניה הוא הוא 'כלל ישראל' ואין בלתו.אין היא שואלת את עצמה על מה ולמה כל הבטחות התנ"ך והתלמוד לא הגיעו עדיה,תמיד יש לבני אותה הכת,הסברים ופלפולים שונים ומשונים,ליישב את דעתה,שכל העולם טעות,וכל הצער הזה הוא חלקם בתורה ,ועיקר העיקרים לבל חלילה יצטרכו להטיל ספק בצדקת דרכם.מוכנים הם להלך בפנים חיוורות ואפורות כל ימיהם,ללא שמחה אמיתית כל עיקר,כל זמן שאין הם צריכים להודות בטעותם והבנתם השגויה.מבחינתם כל זה שווה להם.מעדיפים הם מאה מלקיות על הגב,ולא מרדות אחת בלבם ובחינת מצבם על אמיתתו.וכך עוסקים הם בתורה ביגון ואנחה,רחוקים מאושר ושמחה כנה, כרחוק מזרח ממערב,צהלתם בפניהם ויגונם בלבם,מרמים הם את עצמם ואת כל העולם.והם מכחישים את התורה המבטיחה עונג ואושר לכל באי שעריה. 

ח 
הכת השניה,באשר ראו את יגון חבריהם העוסקים בתורה,והשכילו כי יש לאדם לשמוח ולהיות בטוב כל ימיו.החליטו לשמוח ויהי מה.בלי קשר לבחינת האמת.חפצו לקטוף את פירות התורה גם כאשר עיניהם וחושיהם מכחישים אותם.והאנשים הללו בחרו במשואות שווא ומדוחים,לשגות בעולמות של דמיון ואשליה,שמחים כשיכור המתיירא מהמציאות.גם מצאו להם רבנים שהלעיטו אותם בקיטונות של כזבים והזיות באיצטלת האמת,עד אשר ינועו ויחוגו בחלומות בהקיץ.ועל 'מאה מלקיות' יקראו הם בשגעונם 'מאה ברכות' והם מתכחשים לייסורים הפוקדים אותם ויאמרו "אך טוב לישראל סלה".אמנם בעיתות וברגעים אשר יפוג יין שכרותם מעליהם לשעה קלה,יפלו גם הם בעצב נורא לנוכח המציאות האמיתית כפי שהיא מעבר לאדי הרעל של הזיותיהם.וגם הם מכחישים את התורה,שהיא תורת אמת,ועשוה תורת דמיון שווא ושקר. 

ט 
הכת השלישית,היא בת לשתי הכתות הראשונות,והיא מחוץ לתורה.כאשר ראו מקצת הפקחים,כי אלו גם אלו מבין עוסקי התורה והבאים בשם האמונה,שרויים בצער מחד ובדמיון מאידך,כיחשו בתורה ויאמרו לא מאלוה ניתנה וכולה מעשה ידי אדם מעשי תוהו וצעצועים.אין היא מביאה לאושר ולא לשמחה,רחוקה מאמת וכולה שווא ותפל.ופירות שתי הכתות הראשונות, העצב והדמיון, יעידו על העץ כי הוא סרק.וכאשר העיזו,קמו ועשו מעשה, פרשו מכלל ישראל ויצאו למינות ואפיקורסות ויתערבו בעמים וילמדו מעשיהם, כיחשו באלוה ויחפשו להם אלוהים אחרים אשר לא שערום אבותינו.ענו ואמרו "אלה אלהיך ישראל". 

י 
המשותף לכל הכתות האלו,אחד הוא.שמעולם לא חקרו ועמדו לבדוק ולברר מהי התורה כפי אשר ניתנה ללא שינוי ותמורה .כולם דימו בעיניהם כי הבנתם את התורה ואשר בא להם ,היא היא התורה כהוייתה.ולא הטילו ספק בכח שכלם ופרשנותם.גם לא הביטו לחקור סביבותיהם אל עבר שאר קהילות ישראל במזרח ובמערב,לחזות במה שגו הם,מה נוסף על התורה המקורית במרוצת הדורות.מה מחוייב הוא להאמין מה רשות להאמין ומה אסור להאמין.מה המקובל על כלל ישראל ומהי דעת יחיד.לא ראו ולא העיזו לראות,עד כמה רחקו הם מדרך חז"ל רבינא ורב אשי סוף ההוראה (בבא מציעא פו).ודימו בנפשם כי כל הנכתב בדורות עברו,מסברא והשערה,על ידי יחידים או רבים,היא אמת שאין להטיל בה ספק ולחקור על אמיתתה.כאילו כל הנכתב בספר הוא תורה למשה מסיני.גם התכסו בענוה וצניעות מזוייפת,שלא לחלוק לחקור ולעיין בדברי קודמיהם,ובלבד שלא יצטרכו לשנות את מה שהניחו בדמיונם כאמת.ושורש הכל היא הגאוה,באמרם אני ואפסי עוד,ועמדי ובקהלי תנוח החכמה הדעת האמת והצדק.ומה לי לחקור ולבקש את האמת. 


יא 
וכך יצא העגל הזה,כת הראשונה העמיסו על גבם את הכל כאמת,ונפלו לצער ומכאוב.כת השניה גם הם קבלו הכל כאמת עמוקה ורחוקה,ועפו באחת לדמיונות והזיות שקר,וכת השלישית בעטו בכל ויצאו מן הדת והאמונה.לפיכך לא תמצא אחד שיהיה מאושר באמת לאמיתה מתוך אחת מהכתות הללו,אם תחקור עד סופו.הראשונים עצובים באמת,השניים שמחים בשקר,והאחרונים שמחים בגוף ונפשם אבילה. 


יב 
וכולם מעידים יותר מכל,כי אצל אף אחד מהם לא הגיעה התורה כהוייתה.כי אין זה מתולדת התורה להוליד את העצב או הכזב או הכפירה.ואם באים אנו לבער ולכלות מכרם ישראל כל הקוצים והברקנים שעלו בו,אין אנו מספיקים.ובשיטה זו של כיסוח השקר פרט פרט משדה התורה והאמונה,תארך עלינו הדרך והעת.לפיכך חוב הוא על חכמי ישראל,לכנס דברי התורה כללים כללים(ספרי דברים פסקא שו) אשר לא הונח ספק באמיתותם כלל ועיקר,לא בדור זה ולא בדורות עברו,וממלא כל אשר לא יעמוד באותם הכללים,לא יהא מחוייב להאמינו כעיקר.אך כל זמן,שכל חכם סבור כי הוא המחזיק באמת ואין בלתו,תהיה תורתינו עמוסה באמיתויות שלא הוכחו ואינן מוכרחות,מה שיטיל בה זיוף,שתולדתו תהיינה האשליה והעצבות מחד,והשחוק והלעג מאידך. 

יג 
אמנם עד אשר ייגש הכהן אל המלך או המלך אל הכהן(השוה ויקרא רבה פרשה לז)ללבן ולצרף את התורה על אמיתתה.אין לו לאדם החפץ באושר ותענוג להניח את עצמו להיסחף בזרם השוטף וחזות הכל החיצונית ,להיטמע בשקרים בשם התורה,אך ורק מפני פרסומם.ויש לכל אחד ואחד לחקור ולבדוק עד כמה שידו מגעת להגיע לאמת המציאותית של תורתינו הקדושה,בעוז ובאומץ,ובזה יבטיח את אושרו בזה ובבא.ולא יפקיר את גורלו ואת ימי חייו ועולמו בידי שטף מים רבים,של דעות וכזבים מבית ומחוץ. 

יד 
ואנחנו רואים,היינו כל מי שמעוניין לראות באמת,רוב ככל בני האדם מאמינים ושאינם מאמינים,עוסקים בתורה או עוסקים במלאכה,שרויים בצער פנימה בלבבם.כמעט לא יימצא אדם שיהיה שמח באמת לאמיתה.וכבר אמרנו כי כל זה יעיד כי אין כאן תורה,אין אמת נצחית בידם,ואין טענת "הסתר פנים" מועילה בזה.אלא שאנו נסחפים אחר מראה עיננו ותעתועי בני האדם,וסבורים שהם מאושרים.אך כל מי שיחזיק באיזמל דק של חקירה על האמת,על כל אדם ואדם,יגלה,ולפעמים לתדהמתו,עד כמה יגון ואנחה שרויים בלבות בני האדם.יהא זקנם ארוך ולבן ומצחם חרוש קמטים,או טל שחרות בראשם וצהלות אבירים בפניהם.כולם כאחד ,כמעט תמיד,שרויים בעצב ואפילה.ובזה יודה כל מי שהורגל עם בני אדם וחקר על אמיתת מצבם ללא זיוף. כך שלא נרתע והוקסם ממעמדם החברתי ושאר תארי כבוד והצלחה שהודבקו להם על ידם או על ידי אחרים. 

טו 
כולם כאחד ישת חשך סתרם.תחת כל חיוך,עצב.תחת כל עושר,עוני.והנראה לעין והמושג בלב,שני הפכים המה.כל זאת הגיע לנו מחוסר גבורה ואומץ לראות נכוחה בעין האמת ולהודות בטעותינו.וכל כמה שירמה האדם את עצמו וידחיק את יגונו,תמיד תמיד תבוא העת שהכל יתנפץ כאחת מול פנינו.כי טבע האמת לפרוץ כל מעטה .וכאשר תתפרץ,יעמוד האדם נבהל ממראה עיניו פנימה,לאן הגיע בשקרותו.ואיה הוא וחלומותיו.ולבבו יבין וישכיל כי את הנפש אין לרמות.וקל יותר לרמות את כל יושבי תבל חכמים וטיפשים כל הזמן, מאשר להשיא שקר פעוט לנפשו פנימה,אפילו פעם אחת. 

טז 
ואנחנו רואים כמה וכמה מבני התורה היקרים המסולאים בפז,עוסקים בתורה יומם וליל,נופלים בעצבות ובייאוש,כמעט לא ימלט מזה אחד מהם.וזה פלא עצום הפך ממש לכל הבטחות התורה,המייעדת אותנו בטוב ושמחה.וכמה מהם מגיעים עד דכאון ומרה שחורה ממש, והולכים להתייעץ עם חכמי הנפש שאינן בני תורה,ומגברים בזה חילול השם ,שיאמרו הרשעים "איה האושר ואיה התורה?אין זאת כי אם הכל הבל ודמיון" חלילה.כאשר שמענו. 

יז 
וכיון ש "האמת היא כבדה על כן נושאיה מועטים"(כלשון אחד הראשונים) אי אפשר למנות את החפצים ללכת בדרך האמת בעוז ותעצומות בשם "כת".אלא כאוסף של בודדים,שאולי ומידי פעם אפשר שייפגשו.אך זה ברור כי מי שחפץ ללכת בדרך האמת,יזכה לאושר כבר בעולם הזה.אושר אמיתי שאינו דמיון.שאינו מותנה בהשגת מה שמדמים בני האדם כהצלחה,אלא מה שהאדם עצמו הבין והשיג שהוא טוב לו.לכן אפשר שיהא אחד עשיר ואחד עני ושניהם מאושרים במידה שוה.ובצורה אמיתית זהה.כל אחד השיג את מה שחסר לו באמת, מתוך בחינה מדוקדקת שאינה נושאת פנים.והגם שלא כל אחד זוכה לשתי שולחנות(ברכות ה,ב)אבל אושר בזה ובבא,כל אחד יכול להשיג.וזוהי הבטחת התורה,לטוב לנו כל הימים(דברים ו,כד)יהא עני או עשיר.מכובד בעיני ההמון או נקלה.כשם שהנביאים לא היו מתנבאים אלא מתוך שמחה.(פסחים קיד)הגם שהיו נרדפים (ישעיה נ,ו.ועוד)שאין השמחה תלויה כלל במה שחושבים ההמון. 


חי 
ואומר כאן דבר אחד כללי, ולדעתי הוא שורש הכולל הרבה מאד פרטים ומקיף את כל הכרת האדם ותודעתו בכל ימי חייו.והוא,מה שכל בני האדם מבקשים את האושר,אך למצער, רובם נוחלים עצב אכזבה צרה ויגון. 
ואשר אחשוב כשורש כל העצבות,הוא הפער בין מה שהיה האדם רוצה להיות לבין מה שהוא באמת.וככל שגדל הפער,כן גדלה האכזבה והעצבות. 

יט 
ומה שהאדם חפץ להיות,הוא על שתי פנים.האחד מה שהיה רוצה להיות מפאת עצמו כאדם.והשני מה שהיה רוצה להיות על פי מה שחונך כיהודי.וככל שיתקרבו שני רצונות אלו זה לזה,היינו הרצון כאדם עם החינוך כיהודי, עד שיהיו לאחדים,כן יקל עליו לממש את שאיפותיו בעולם.והחכמה היא להבין ולהשכיל כי למעשה שני רצונות הללו,אחד הם באמת.ואין הסתירה ביניהם אלא דמיון. 


כ 
יש כאלו,שמכחישים את רצונם להיות בבחינת היותם אדם,מתוך תקוה שכך יקל עליהם להימנע מן התיסכול והאכזבה כאשר יביטו אל מצבם העכשווי.ומדמים בנפשם כי כל רצונם האמיתי הוא להיות כפי שחונכו בלבד.ואילו היה החינוך תמיד אמיתי וללא טעויות,החרשנו.אלא שאנו יודעים היטב כי לא יימצא חינוך שאין בו טעויות וכזבים דמיונות ואשליות.ומכאן יצא,כי שוב בא להם התיסכול באשר אי אפשר ליישם את החינוך שקיבלו בעולם המציאותי המתרחש לנגד עיניהם.וחוסר היכולת ליישמו יעיד כאלף עדים שאין הוא אמיתי מעצם היותו לאו בר יישום.וכבר אמרנו כי האמת חלה בכל זמן ובכל מקום.ואמת הנהגתית שלא ניתנת ליישום במעשה,אינה אמת.מכאן שאינה תורת חיים.אלא תורת דמיון.ואין מן הפלא אם כן, שסופה אכזבה. 


כא 
ויש כאלו שמכחישים את רצונם להיות כיהודי.ובאשר אינם חפצים לצאת מכלל ישראל,ממלא משנים הם את תורת ישראל כחפצם להיות כאחד האדם.ועשו את התורה קרדום לחפור בה כמחסה ומסתור חוקי, לתאוות לבם.והם מסלפים את התורה לתאמה עם נטיות לבם הרע.ובזה מדמים הם בנפשם שיבואו למנוחה ולנחלה באושר ועונג במעשי היום יום.ואינם יודעים כי התורה נטועה בלב כל ישראל והיא שורש הנפש,וסילוף התורה כמוהו כעשיית שקר בנפשם,ולא ניתן לרמות את הנפש.והיא עתידה לחשוף בקרבם בעת מן העיתים את כאבה.ויינחלו שוב אכזבה וצער.ולא הועילו בתקנתם.ואדרבה יוסיפו מכאוב על מכאובם ככתוב "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי"(ירמיה ב לה) ואמרו חז"ל שכל הדין והמשפט מגיע לאדם בעוון אומרו "לא חטאתי" (ירושלמי תענית פרק ב,ועוד)ומי שאומר על האסור "מותר",לא מפני זה הפך האיסור להיתר.וזה מכיר ויודע האדם בנפשו פנימה. 

כב 
הנה כי כן,אין עצה ואין תבונה,אלא להודות על האמת.האמת שבנפש ורצונותיה,והאמת שבתורה כפי שהיא על אמיתתה.ושום הכחשה וסילוף והונאה עצמית לא יועילו ולא יצילו.הרי ששלב ראשון הוא שהאדם יודה על רצונותיו העצמיים בלא רמיה,ויודה על רצון התורה כפי שהיא ללא סילוף.ולא יחפה דברים הפך מכוונת נפשו או הפך מכוונת התורה. 

כג 
ואחר שאנו מאמינים כי תורתינו תורת חיים היא,ואינה באה לסתור אלא לבנות.והיא היא חוקי הטבע על אמיתתם,יש לנו לקרב אל דרכיה מתוך הבנה כי אינה סותרת את הטבעים האמיתיים שלנו מכל וכל,אלא מניחה מקום וזמן לכל נטיה טבעית.כי הטבע מעשה אלוהים הוא.ואין התורה מכחישה מעשיו.אלא היא שורש ותכלית כל מעשיו.התורה ניתנה לאדם להתנהל בתוך דרכי הטבע על הצד היותר מעולה והמענג שבהם.ואין בינה לבין הטבע שום סתירה.והחפץ להנות מהעולם באמת,כפי רצונו הכנה כאדם,ילך בדרך התורה כפי רצונה הכנה כתורת אלוהים חיים.וכל עצב וצער מקורו בהכחשת אחד מהשתיים,או הכחשת אמת התורה או הכחשת אמת הנפש.והוא שורש הפער בין מה שהיינו רוצים להיות לבין מה שהננו באמת. 

כד 
אמנם אם נחקור נראה,כי קל הרבה יותר לאדם להודות על רצונותיו,כפי שהם.ורבים מודים על רצונותיהם כבני אדם.הגם שבטעותם יחושו בושה ופחיתות כבוד בהודאתם על כך.כסבורים הם שרצה הקב"ה לבראותם מלאכים אלא שלא הצליח כביכול חלילה.אבל האמת היא שיכול האדם להיות כמלאך בתוך בני אדם, שש ושמח כל ימיו,רק אם יהא מודה תחילה,כי הוא אדם ולא מלאך.כי התורה ההופכת את הבריות כמלאכים,ניתנה לבני אדם ולא למלאכי השרת.והכרת האדם בעצמו, היותו בעל תאוה ומאויים שונים,היא הכנה לקבלת התורה.וכאמור זה נקל לרוב בני האדם להודות עליו. 

כה 
רק שהחלק השני,דהיינו להודות על אמיתת התורה כפי שהיא,הוא הרבה יותר קשה,ומעצם היותה כתב הניתן לפרשנות,רבים מייחסים לה פרשנויות שלא עלו על דעת חכמינו במשנה ובתלמוד ובדברי הקדמונים.ומתעלמים מהנהגת ישראל בימי קדם. כאילו היו הם האחרונים,ראשית ותחילת הויית עם ישראל.וגם לא כל אדם בעל גבורה לקום ולשאול מי זאת אמר ותהי? ונעשתה כל דעה קרוצת חומר או כרס,כאילו ניתנה ולוקחה מפי חכמינו ז"ל.אחריה אין להרהר ואודותיה אין לשאול.וכך אבן אחר אבן הלכה וכוסתה תורתינו הקדושה במרוצת הדורות ונקברה בדעות שאין בינם לבין התורה ולא דבר.ותחת רצונם הטוב לבנות את התורה,הפכה בניית הצעירים לסתירת יסודותיה המקובלים מפי קדמונים. 

כו 
על זה נבנה החינוך היהודי בעת האחרונה,ואותו חינוך,הוא המוליד את מה שהאדם היה רוצה להיות כיהודי.ובאשר חינוך זה,אינו שלם ואמיתי ונספחו אליו דעות ושיבושים רבים,לעולם לא יוכל החינוך הזה להיות מיושם על אמיתתו בחיי המעשה,ולא יוכל להיות תורת חיים מפני שאינו אמת וממילא אינו נצחי.ויישאר אותו רצון להיות יהודי,בלב האדם,לעולם, כמשאלת לב בלבד.והוא שורש העצב כאמור.כשהאדם מודה ברצונותיו הוא,ומעריך לנגד עיניו את החינוך והערכים שקיבל,ורואה ונוכח פעם אחר פעם כי לעולם לא יוכל ליישמו.אותו פער הוא המוליד את הצער והכאב,בין מה שהיינו רוצים להיות כפי שחונכנו,לבין מה שהננו באמת. 

כז 
ומאותו הצער המגיע מהפער בין ערכי האדם שעליו חונך, לבין מציאות עניינו ונטיית טבעו צומחת רעה חולה אחרת.שכאשר רואה האדם שאינו יכול לעמוד עוד במערכת התורנית,מדמה הוא את עצמו לאדם רע,ורואה את עצמו כרשע הפורץ כל חוק וגבול,ומכאן הולך ומתדרדר מדחי אל דחי.היות ומאמין הוא כי סולם ערכיו הנוקשה והמחמיר הוא אמת שאין בלתה,והוא הרי פשע בו,מכאן שהוא לבטח רשע,וכך הולך הוא ומרשיע יותר ויותר.ומייחס לעצמו תיאור שאינו אמת,רק כדי שיוכל להתמודד מול הערכים החמורים שעליהם גדל.ואילו היה יודע ומסוגל להבין,כי האמת והתורה שונה היא ורחוקה מאד ממה שחונך וגדל עליו,והקב"ה אינו עריץ אכזר כפי שעלה במחשבתו,לא היה מרחיק להרשיע יותר מהגרועים שבאומות. 


כח 
והדבר הזה יקרה דווקא לעדיני הנפש שבתוך בני התורה שלא יכלו לראות עצמם מנפצים אף לא באונס,את סולם הערכים "הקדוש והטהור" שעליהם חונכו.זו גם הסיבה שרבים ממרשיעי ברית,הם צאצאים למשפחות תורה מכובדות,יען אצלהם סולם הערכים הנוקשה והחד משמעי,מקודש כפליים ע"י בית אבותם.ולצורך פריצתו ועמידה בלחצו, ראו עצמם כרשעים ארורים, באשר לא יכלו לעמוד בו,והלכו והגדילו רשע עד למעלה ראש,וכפרו בעיקר.ואת גודל צערם וכאבם אין לשער. 


כט 
גם יש שראו בכל נטיה טבעית,כמעשה שטן ולא כמעשה אלוהים.בפרט בענינים ידועים.ובזה נטו אחר דעות הנוצרים שחיו בקרבם.וכאשר הלכו והעמיקו חקר בחומרותם בנושאים הללו,מן ההכרח היה שיבואו כשלונות רבים ביחס ישר לגודל החומרות.אבל הללו ברוב חשכותם לא ראו ולא הביטו כי הם הם שהמיטו את הצער הזה על עצמם ולא מאת השם היתה זאת להם.ונטעו בלב בניהם ובנותיהם דעות משובשות ומסולפות והגדילו המדורה בחומרותיהם,בראש צאצאיהם,עד אשר אם יכשל אחד מבינהם בדבר קל שבקלים שאנסהו טבעו,יראה עצמו מייד כחוטא ומחטיא הרבים שופך דמים ומגלה עריות ועוד ועוד,וידמה בעצמו כי אין רשע יתר ממנו.ומייד יפול למרה שחורה עצבות ייאוש ודיכאון.ואז,או שיעמיק בצערו יגיע עד שערי מות וישתבש בדעתו או שיחליט שהוא רשע במזיד ויגדיל עוונותיו יותר ויותר.ואו אז יקומו הרבנים המתחכמים והמחסדים וינסו לעודד את האדם במילות חן וחסד וחנינה,ויעלו על ספר דבריהם.ויאמרו עליהם העם "ראו רבי פלוני כמה רחמן הוא" ולו חכמו ישכילו,הלא אותם רבנים בעצמם שהגדילו המדורה בחומרותיהם והזיותיהם, הם הם שהפילו את היהודי והיהודיה בצער הזה.ומי ביקש זאת מידם להפיל בייאוש ותיסכול את עמך ישראל,בניו ובנותיו של יעקב אבינו, ואחר כך לבוא ולנחמו.לא מדובשך ולא מעוקצך אומרים לצרעה (במדבר רבה פרשה כ).על אחת כמה וכמה שכאן עוקצם גדול מדובשם,ורבות פעמים את העצב אין להשיב. 


ל 
אך לעולם זאת מכתו הבאה לו מאת מחנכיו,שלא יוכל לעולם להנות ממה שהטביע בו הבורא בשלמות,וכל הנאה הבאה לו תחשב בעיניו כחטא.וזה שורש פורה ראש ולענה להביא בעצבות את האדם כל ימיו,בין אם יישאר מאמין ובין לאו.ואת גודל צערם וחוסר טעם חייהם,רק המכיר מקרוב ,יוכל אולי לשער.והקולר תלוי בראש מחנכיהם.והקב"ה יתבע עלבונם.ואין להאריך בדברים הללו,הידועים אצל מי שמכיר,והצניעות יפה להם.וידע כל איניש בנפשיה.ויש בזה עוד חילוקים רבים הידועים לחכמי הנפש.שהשורש העיקרי שבהם אצלנו הוא מה שזכרנו כאן. 


לא 
נמצא אם כן,שאחר שהודה האדם על היותו אדם.על כל מה שמשתמע מעצם היותו אדם.בעל תאוה וכיסופים, רוחניים וגשמיים.עיקר העבודה להשגת האושר היא,תיאום והפיכת המסורת הערכים והחינוך לתורת חיים מעשית,שאיננה תלושה מהמציאות וההויה היום יומית.ברת יישום ואפשרית.שיכולה להתקיים בכל זמן ומקום.כטבעה של האמת.וחלילה לא להפוך את הערכים והציפיות והרצונות להיות כיהודי שלם,למשהו שמקומו רק בספרים הישנים ואינו ניתן להשגה כלל.כי זה בכלל האומרים "לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו"(איוב כא יד) שהרי הם מחזירים את התורה,היא הקב"ה,לשמים.ומרחיקים את יישומה עד כדי הבלתי אפשרי. 

לב 
חובה לכל החפץ באושר לבחון ולהעריך מחדש את אותו סולם ערכים ומסורת,תוך ניטרול כל היומרות הבלתי אפשריות ממנו באומץ ועזות של קדושה,עידונה של המסורת והתרבות,לקיחת סולם הערכים הנוקשה וחסר הפשרות ולהטיל בו גוונים שונים שאינם רק שחור ולבן,אסור ומותר.הפיכת המסורת והערכים התורה והמצוה,לדבר קל להשגה.נחמד ונעים.ויזכור כי כשם שאסור להתיר את האיסור,כך אסור לאסור את המותר (ירושלמי תרומות הובא בתשבץ קטן סימן תקלו).ותחילת חטא עץ הדעת היה במה שאסרה חוה את המותר. וכל זאת בלי הכחשת דבר אחד מדברי חז"ל חלילה.ומי שיבחן ימצא שכמעט ולא נותר רצון אחד באדם,בהמי ככל שיהיה שאיננו חולי,שלא ניתנה לו העת והמקום בדברי חכמינו.ואפילו החפץ לטעום טעם חזיר טרחו חכמינו להודיעו מה דומה לטעמו(חולין קט ב).להודיעך,עד כמה אין התורה סותרת מכל וכל את רצון האדם.אלא לכל זמן ועת לכל חפץ.זה יעיד יותר מכל על אמיתת תורתינו ויכולת יישומה בעל עת ומצב. 

לג 
כי מובטחים אנו שתורתינו אינה בשמים.ההפך הוא הנכון."כי קרוב אליך הדבר מאד,בפיך ובלבבך לעשותו"(דברים ל יד).ואם תראה כי הדבר רחוק ממך והוא נמצא בשמים ממעל,כפי שאנו רואים היום, שכמעט לא ניתן ליישם את התורה, בצורתה שניתנה לה ע"י חכמים שונים,דע לך שאינה התורה הניתנת מסיני.ופירושה האמיתי, שבטוח נמצא בדברי חכמים אחרים, כפי שהובטחנו "כי לא תשכח מפי זרעו"(דברים לא כא), עדיין לא זכה לפרסום ולהכרה באמיתותו.עליך לגלותו,לחדש את פני התורה כקדם.לקרבה אל החיים.ועל תורה זאת ופירושה הכנה והאמיתי,לבנות את ייעודך ורצונך לחיות כיהודי.לא על תורה שנמצאת בשמים ומעבר לים, וברעיונות המדברים גבוהה גבוהה, שאינם ניתנים לבני אדם אלא למלאכים.כי זו איננה תורתינו.מי שאינו חפץ בתורה אומר כן,מרחיק את יישומה עד כדי בלתי אפשרי,כדי להתנער ממנה. 


לד 
וזוהי מן המלאכות הקשות שבמקדש,להפנים ולהשכיל פנימה,כי מה שהתפרסם בעתות האחרונות כחוקי התורה והלכותיה הבלתי מתפשרים,אחר הבחינה המחודשת על עיקרם ולו רק במבט מהיר,יתבררו ויתלבנו שאינם כך.ותורתינו הקדושה הרבה יותר נוחה ומלאת רחמים חן וחסד על האדם,דרכיה דרכי נועם.ועל זאת אין להתפשר.ולא להניח לפרשנויות נוקשות ומחמירות ללא טעם והגיון,ללא משען ומשענה,ללא מקור אמיתי וללא בית אב,להשתלט ולהכהות את זוהרה של התורה, ולהופכה לתורה שאינה ניתנת ליישום,כאילו היתה תורת אכזרי החפץ לבוא בטרוניא עם בריותיו,ולמנוע מהם את הצלחתם בעשייתה.ואין לתת לפרשנויות בתורה והלכות מהלכות שונות,הסותרות את הטבע האמיתי שלנו לחלוטין,להשתלט על מערכת הערכים הרוחניים שלנו. 


לה 
וכאשר באומץ ובעוז,יגלה האדם את רצון התורה בעדינותה,ובמלוא יכולתה היישומית בכל זמן ומקום,אט אט יתגלה לו עד כמה היא תואמת ממש את טבעו הבריא.ומעט הוא אם בכלל,שימצא סתירה בין רצונו כאדם,ובין רצונו כיהודי, אותו רצון הנבנה על מערכת הערכים התורניים שגילה זה עתה.ולא ימצא סתירה בין מעשה אלוהים בבריאת הטבע,לבין תורת ה' הניתנת מעל הטבע.והיו לאחדים.וככל שיתמעט הפער בין רצונו כאדם לבין רצונו כיהודי שלם,כן תגדל שמחתו ואושרו האמיתי.לכן יחנך האדם את עצמו,לקבל את התורה כהוייתה,ומה שמותר יישאר מותר ולא יזוז,ולא ינסה להיות צדיק וחסיד יותר מחז"ל שהתירו,כי זוהי מידת עזות וגאוה.ולא יהא ככסיל ההולך בחושך בחומרות מחומרות שונות.אלא יקבל את התורה על טהרתה בין לחומרא ובין לקולא ואל ישנה בה כמלוא נימא. 


לו 
וזה כלל יהיה,כי כל נטיה עזה באדם חפץ ורצון,הוא דרך הטבע אשר ברא אלוהים.ולא יהא ספק לאדם שהתורה תמנעהו מכל וכל מחפצו ורצונו.אלא שנתנה זמן ומקום לכל חפץ.ואם הזמן והמקום רחוקים המה למאד,ידע לבטח כי אינם דרך התורה.כי התורה קרובה מאד בפיך ובלבבך לעשותו.וכל המרחיק את הדרך והזמן,מרחיק את עצמו מדרך התורה.אלא שכפי ריחוק ונדירות החפץ והרצון, כרצון טעימת טעם חזיר,כן ירחק העת והמקום, כמח דג שיבוטא הדומה לטעם החזיר.והרצונות הקבועים והתמידיים יש להם זמן קרוב מאד ומקום תמידיי.כרצון לאכול ולשתות הקבוע באדם,לא אסרה התורה וחכמינו האכילה והשתיה כמעט לעולם מלבד ימים בודדים בשנה.וכן הוא בכל דרכי התורה שאינם סותרים את טבע האדם כלל. 


לז 
אך כאשר יסלף האדם את התורה,וירבה בחומרות כאילו היו מן הדין.ויחיל דעות פרטיות כאילו היו אמונות מקובלות מהר סיני וחז"ל.הרי הוא גורם באופן ישיר לריבוי הכישלונות ואי העמידה בערכים.כי הוא סותר את טבע האדם ומכחיש את התורה ובונה במה חדשה לעצמו.וריבוי ההכשלות והטעיה בזה,מביא בהכרח להרגשת אכזבה וצער מאי עמידה בערכים שהציב לעצמו.והתורה ניתנה כפי טבע כל איש ואיש שלא על מנת להכזיבו ולהביאו לכישלון וצער,אלא על מנת שיצליח בקל לעמוד ביעדיה.וכל תורה שתוצאותיה ריבוי הכישלון,אינה תורת אלוהים.כי האמת היא,שתורתינו בקלות ניתן ליישמה,אילו רק נהיה אמיצים להורות בה כפי אמיתתה.רק שאנו מדמים בעצמינו מתוך ההרגל המגונה,כי המבין את התורה בצורתה המקורית וכפי טבעו של האדם,כאילו הוא מקל בה ראש ומוזיל את ערכה.כשלמעשה,לאמיתו של דבר,זוהי קדושתה בעצמה שהיא קלה ליישום וניתנה בארץ.ורק בדרך זאת,האושר הוא בטוח ונקל להשיגו.וכאשר ילך בדרך זו,יראה מייד איך כל ייעודי התורה הגשמיים מתקיימים בו.ויראה עד כמה טוב נחמד ונעים ומהנה ללכת בדרכה.ובין אם יהא עני או עשיר בגשמיות,מכובד או נקלה,בטוח הוא כי יהיה מאושר.לכו נא ונווכחה.כל המחמירים על עצמם מנהגים משונים מרה שחורה אופפתם,וכל המרחיקים נדוד לעולמות עליונים בדמיונם מפח נפש במחיצתם.יווכח בזה מי שיוכל לנער את המציאות מצביעותה.ונקל לעשות זאת בעידן שלנו,שעם מעט חיפוש ובדיקה,תבצבץ לה האמת המרה, המסתתרת לה מתחת לפני השטח הצוהל והמאושר כביכול. 


לח 
ואם יחקור כל אחד ואחד,על שורשי ההלכות הנחשבות למקובלות היום,וכאילו אין עליהן עוררים.יבחין די מהר שלא היו דברים מעולם.והרבה ממה שנחשב הלכה פסוקה ומובנת כמושכל ראשון,אינה הלכה ברורה כל עיקר.וכך אט אט ישכיל וידע עד כמה רחקנו מצורתה המקורית של התורה כפי הניתנת לנו ע"י חז"ל.וכל אותם הוספות מהוספות שונות אשר אין להם שורש וענף בדברי חז"ל הן הנה היו בעוכרינו כשחשבנום לעיקר.ואת העיקר הפכנו לתפל. 


לט 
והחילוף הזה שנעשה לו במרוצת הדורות בין עיקר לתפל,חומרות ועיקר הדין,הוא הוא שהרחיק את יישום התורה עד כדי הבלתי אפשרי,והוא הוא שמונע את האושר מרבים החפצים לקיים בפועל את התורה כפי כחם,ואינם יכולים כי הרחיקו מהם את התורה בחומרות.לא עליהם הקובלנא,אלא על המסלפים את התורה.ואיתם יבוא במשפט.על שהכבידו את עולה על העם,וגרמו לרבים לייאוש וצער,ויש אשר בעטו בכל, בראותם כי היא בלתי אפשרית.ומתוך שהגזימו והפליגו בחששם פן יהא האדם "נבל ברשות התורה"(כלשון הרמב"ן)וכל לשון הלכה איתם תרשיע לחומרא, גרמו לרבים רבים מישראל להיות "נבל שלא ברשות התורה" ויצאו רבים מן הדת.הפך המוחלט מרצון השם. 


מ 
סוף דבר,יחזיר לו כל אחד ואחד עטרת התורה לישנה,יבנה את סולם התורה והלכותיה כפי הויתה המקורית,ויסלק וידחה ממנה כל החומרות ללא ענף, והדמיונות וההבלים.כי לצערנו אין לנו על מי לסמוך בעת הזאת ועדיין לא קם חכם בישראל שינער את התורה מכל מה שנוסף בה שלא כהלכה ומעבר לגדרו האמיתי,ובפרט בענייני האמונות והדעות שנשתרבבו במרוצת הדורות.אז יבחין ויראה מייד עד כמה התורה והלכותיה קלים ליישום.יראה כי אין פער גדול בין רצונו להיות יהודי לבין רצונו כאדם,ויחוש מייד בהגעת האושר אליו,כאשר רצונו הטבעי יתמזג עם רצון התורה בכשרות.עם מידת האמת וזרוע גבורה,זה אפשרי וקל :) 





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/10/2012 17:03 לינק ישיר 

הרב ניר שטרן,

שלום עליכם.


בהודעתך היקרה, כתבת " (הפיוט כתר מלכות של אבן גבירול נקבע במחזור של יוה"כ, וכן פיוטים של האבן עזרא, וכידוע רק מה שהוא ברוה"ק טהורה לגמרי זוכה לכך)."

בלי להיכנס לשאלה מהי רוח הקדש, אני מניח שלדעת הכל, היא לכל הפחות אינה ההיפך מהאמת,
ובכן, מאחר ובקטע של כתר מלכות מאת רשב"ג ישנן טעויות אסטרונומיות גלויות ,
האם אתה עדיין סבור שקטע זה נאמר ב"רוח הקדש טהורה לגמרי" ?

כי לי זה נראה דווקא כמו כתיבה מליצית ותמציתית של הידע האסטרונומי שהוא למד מספרי זמנו. וסיכום הרצאה, גם אם היא כתובה בשפה פיוטית ומתלהבת, כל זמן שהיא סותרת את האמת, אינה יכולה להיות רוח הקדש.


ובכלל איני יודע מהיכן ( איני מתכוין למראה מקום אלא לסברא ) הקביעה שלך אודות הדברים שצורפו לסידור, ואם נאמין לדברי מהרח"ו בשם רבנו האר"י בשער הכוונות, יש הרבה פיוטים שהוכנסו לסידור , ואין בהם לא רוח הקדש ולעיתים אף ההיפך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > מה שם מחבר הספר " ברכת שמואל - המבואר" ?
מנהל לחץ כאן לשחרור האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.