בית פורומים עצור כאן חושבים

דרשנים, היזהרו בדרשותיכם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/4/2017 07:37 לינק ישיר 

אפרים

תודה על העלאת הנושא, כלומר אייקון ירוק.

לא הבנתי מה לא בסדר אצל משה רט. במקרה זה לדעתי הוא צודק. וגם אני סבור כמוהו. מי שכועס הוא בעצם מאמין ולכן הוא מפנה את הכעס כלפי הכתובת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2017 10:22 לינק ישיר 

אפרים
רק הערה - ההנחה שיש מוסר מחייב מתבססת על רגש אנושי ולא על הגיון מוכרח (ואל תביא לי הצו של קאנט, זה אינו קשור)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2017 22:00 לינק ישיר 

מיימוני

הרי מקובל, לפחות בימינו, להשתמש במושג "כעס" גם שלא כמכוון כלפי כתובת כזו או אחרת, אלא כרגש כללי. זאת בפרט לאור הפסיכולוגיה המודרנית לפיה אין איזה דבר שמנחה את הנפש של האדם, אלא הרגשות עולים בה באופן "אוטומטי", ללא סיבה "אמיתית". אני אמנם לא מסכים עם ההנחה הזאת, אבל כאשר אנשים בימינו אומרים שהם "כועסים" - למיטב הבנתי - פעמים רבות - הם יתכוונו שעולה בהם רגש שהם מתרגמים אותו במילה "כעס" למרות שהרגש הזה לא מכוון כלפי אף אחד. נכון שזו גם לא הגדרה שמתאימה לרגש הזה בהגדרה "מדעית", אבל זה שוב עניין שיש לפותרו בנוסף לזה, ולא כדבר ש"מעכב" את אפשרות השימוש במילה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/4/2017 22:06 לינק ישיר 

באופן כללי אני חושב, שיש אי הבנה בנושא זה, כאשר אנשים דתיים כדוגמת משה רט, שאולי צודקים מבחינה עקרונית, כלומר מבחינה השקפתית, ואולי גם לוגית בטענתם שאין כאן דבר הסותר "באמת" את האמונה, אבל מאידך הם מנסים להחיל את הגדרות האמונה על אנשים חילוניים - מה שכמובן אינו נכון. אשתמש בעניין זה בהגדרה ששמעתי בשם אחד המחזירים בתשובה - שהוא אומר ש(לפחות לדעתו) - בשביל אדם חילוני זה הלם גדול לגלות שהאדם הדתי "באמת" מאמין באלוקים. ואני אומר, לא כניגוד, אלא כהמשך - שבשביל אנשים דתיים רבים, זה הלם גדול לגלות שאדם חילוני "באמת" לא מאמין. אבל עד כמה שידי מגעת, אפשר לפתח דיון פילוסופי על רעיונות כמו "שקר עצמי" או "אמונה בעמקי הלב" - בסגנון "הנקודה היהודית", וכל מיני דברים כאלה, אבל מה שבטוח שעל פי ההגדרות ה"יבשות" המקובלות - ישנם דעות שונות בנושא זה כמו בנושאים רבים אחרים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2017 06:46 לינק ישיר 

אליקים

איקון ירוק על אבחנות חשובות.

ועם כל מה שכתבת, אני סבור שיש כאן, אצל הכועסים על אלוקים, הכרה - אולי עמומה - בנוכחות של אלוקים בבריאה.

חלק מזה קשור לכך שיש אצלנו סתירות פנימיות. אנו, בני האדם, מסוגלים להיות רציונליים חלק מהזמן, אבל איננו אך ורק כאלו.

הרגשות שלנו מבטאים ומבוססים על הכרות שיש להן פן קוגניטיבי. (זו כמעט טאוטולוגיה - משפט שהאמיתיות שלו נובעת מן החזרה על אותו דבר במילים אחרות). לאמור: כאשר ראובן כועס על מה שקרה או על מה שהיה יכול לקרות ולא קרה, הכעס שלו מופנה לאיזו כתובת. במקרים עוצמתיים, שבהם יש תחושה קשה של אי צדק, של "איך המציאות/ההיסטוריה היתה כך וכך", הכתובת היא מי שמנהל את העולם.

לעתים הכעס הזה מוביל למודעות שמכירה בכך שיש כאן סתירה, בין התפיסה של מציאות שמנוהלת בידי כוח עליון אוהב צדק, טוב ומיטיב, לבין העובדות. זה לא היה אמור לקרות. לא שואה, לא מכירת יוסף, לא רצח הבל בידי קין, לא כל האירועים העגומים שההיסטוריה האנושית וההיסטוריה הפרטית של רבים מאיתנו מלאות בהם. אבל עוד לפני המסקנה הסופית של "באלוקים כזה איני יכול ואיני רוצה להאמין" יש את הדימוי של אלוקים שמעורר את הציפיה ומוליד את האכזבה.

אותו דימוי, שמוכר ברמה מסויימת של מודעות, הוא זה שאני מכוון אליו, ואולי גם משה רט מכוון אליו, שעליו אפשר לומר שהתוקפים מאמינים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2017 10:52 לינק ישיר 

מיימוני

אני מסכים שייתכנו אנשים כאלה, ש"כועסים" כלפי כתובת - ואולי גם - אנשים רבים כאלו. ועם זאת אני שב וטוען שאינני בטוח כלל שכל הכועסים הם כאלה. לא שזה נראה לי יותר טוב, הרי אני עצמי מאמין וחושב שראוי שכולם יאמינו, אבל נראה לי שבמציאות ישנם רבים שאינם מאמינים, וה"כעס" אינו אלא סתם רגש של אכזבה ותסכול (הנה - ראה - הפסיכולוגיה המודרנית המציאה את המונח "תסכול", כדי שבמקום "כעס" כלפי מישהו, בן אדם סתם יתאכזב בתוך עצמו. אבל -) גם כשקוראים לזה כעס - זה ייתכן פעמים רבות - למשל כעס על - כן - על כך שבני אדם מסוגלים לעשות דברים כאלה, על כך שבני אדם אחרים אולי לא מנעו את זה או חלק מזה, וכדומה. וכל זה אחרי ההנחה שהכעס מכוון שלפי מישהו. אבל כאמור "כעס" בימינו יכול לבטא פשוט אכזבה ותסכול של האדם שלא כלפי אף אחד, כן נראה לי. האם זה נושא כל כך חשוב? אני חושב שכן, מכיוון שלדעתי חשוב שאנשים לא ישמו בפיהם של אחרים מה שלא אמרו. האם למשל, במקרים של רעידת אדמה - תשמע אדם חילוני אתאיסט ש"כועס"? מעטים, אם בכלל. אגב, אתה כותב על "חזרה על אותו דבר במילים שונות", למרות שלכאורה אני מוצא פה פן של "דבר שונה באותם מילים" - האם אנו יצורים רציונליים בעלי רגשות לא רציונליים, או האם הרגשות הלא-רציונליים גם הם מבוססים על רציונליות? - לא הצלחתי להבין. יש לציין, שאני מסכים עם האפשרות השנייה, ולא עם הראשונה, אם כי זה כמובן נושא לדיון פילוסופי ארוך - אבל ככלל אני סבור שכיוון שהעולם הוא "רציונלי", כלומר מתנהל ע"י אלוקים "רציונלי", והאדם לכן מוכרח לפעול על פי רציונל, אלא ש"רגש" מבחינתי הוא רציונל מקומי, שאינו מתחייב להתאמה במקומות אחרים. ואף על פי כן יש בו מן הרציונל. ובאמת אני מסכים שאדם ש"כועס" ייתכן שהוא כועס כלפי אלוקים, אבל לכן הבהרתי בדבריי לעיל שאני מדבר רק על מה שנראה "על פני השטח", החלק של המציאות שאליו אנו מתייחסים, מלבד אם יש סיבה המעוררת אותנו להתייחס יותר לעומק - ועד כמה שהיא אכן מפנה את תשומת ליבנו אל העומק שמאחורי. אבל, כמו שהבהרתי, כאן אין צורך לומר שיש אמונה באלוקים. ייתכן שיש גם כאלו, אבל אני סבור שרבים אינם כאלו. זה כמובן לא משמח אותי, אבל זו המציאות. כלומר, אני יודע שישנם גם כאלו ש"כועסים" לפעמים על מי שמנהל את העולם, אבל זה רק בבחינת "ישנם גם כאלו".ישנם רבים שמאמינים ב"מוסר" כמו שכתב אפרים, וכמו שכתב תלמיד - זה לא אמונה מוכרחת המציאות, אבל כעובדה ישנם רבים שמאמינים במוסר אך באלוקים. אמנם אני מאמין באלוקים, וגם אם אין לי הסבר לכל דבר שהוא עושה, אני מקבל זאת מתוך הבנה שהוא האלוקים ולא אני, ותוך זכירה שעל פי רוב יש בהחלט מקום להבין, גם בצורה אנושית - את מעשי הא-ל. ואם ישנם זמנים של הסתר-פנים, עוד יבואו ימים יותר טובים, וגם הבנה יותר בוגרת של ההתרחשויות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/4/2017 11:25 לינק ישיר 

אני רוצה להוסיף נקודה, על חשיבות הנושא - דווקא בענין כמו השואה. מה שבגללו גם טרחתי לכתוב בהקשר אחר נגד מה שהיה - על פי סיפור שהובא - התייחסות של רב מפורסם למי ששאל כבדרך אגב שאלה כבדת משקל על השואה - אני מבין בהחלט את הצורך להסביר את השואה בהסבר כזה או אחר - אבל הסיבה לזה אינה ש"טוב,  אם אלוקים עשה את זה אז אנו צריכים לייחס לזה משקל." כי זה אמירה שראוי לומר אותה רק אלוקים או שליחו. כמובן שבשיח בין מאמינים או בכל הקשר אחר שבו לא יווצר הזלזול המדובר להלן - גם במקרים שבהם זה לא יווצר אפשר לומר זאת. כלומר, את המשפט שנאמר לעיל ב"גרשיים" של ציטוט. אבל, העניין הוא - שבמקרים רבים, לפחות בימינו - זה אינו המצב, ובימינו התפיסה של רוב האנשים מבוססת אך ורק על חשיבה אנושית ללא עירוב נושא האלוקות. והשואה נתפסת כאירוע שמאוד בעל משמעות, ואסור בשום אופן להקל ראש בנושא שלה. לכן, למשל, אם אדם שואל על השואה - גם אם הוא שואל באופן שלא מתאים, כמו בדרך אגב בדרך לאוטובוס - עדיין צריך לזכור לייחס לשאלה משקל - לא בגלל השואל אלא בגלל השאלה - ולכל הפחות לבטא הבנה כלפי  השואל, ולא לפוטרו במילה כמו "שלום", אלא לפחות לרכך את הדברים באמירה כמו "מצטער, אני לא יכול לענות עכשיו" או כל מה שמראה שאינך מזלזל בנושא השאלה. וגם כאן - לשים בפי אדם משהו שהוא לא אמר - זה דבר שבאופן כללי אינו לטובה, אבל כאשר מדובר בנושא כה חשוב - גם אם אנו סבורים שאנו צודקים שראוי יותר לומר כך, וכביכול אנו דנים אותו לכף זכות - עדיין אין הדבר ראוי, וכדאי יותר לתת מקום לדיבורו של האדם בעד עצמו. ואם אמנם שגה - הרי אלוקים בשמיים, והוא ידאג לתקן את שגיאותיו. אבל לא אני אתעבר על ריב לא לי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/5/2017 18:59 לינק ישיר 

קטע מתוך ראיון שנתנה הרבנית ימימה מזרחי לרב יהודה יפרח בעיתון מקור ראשון:
שאלה:
"הקריאה שלך בטקסטים הללו היא קריאה חתרנית. הפמיניסטיות יגידו לך שאת מתעלמת מהצורה שבה חז"ל תפסו את הנשים.



והרבנית מסבירה לרב יפרח מהי הסיבה שנבראו נשים בעולם:

"מה אתה חושב, שאני לא מודעת לפשט? אני לא רואה שר' מאיר משלים עם אלימות במשפחה? אבל כן, אני בוחרת לקרוא את הסיפור בקריצה ולהציע לו משמעויות חדשות. בשביל זה נבראו נשים בעולם, כדי להציע קריאה חדשה ויצירתית של הטקסטים. אגב, כשאני עושה את זה אני אציע גם את הפשט ואתן לתלמידות לבחור. יש לחז"ל אמירה לא פשוטה, 'יישרפו דברי תורה ואל יינתנו לנשים', ואני אומרת שאת הגווילים אפשר לשרוף אבל את האותיות אי אפשר לשרוף, ולכן אי אפשר למנוע תורה מנשים. דברי תורה ניתנו לנשים ואף ניתנו להן ראשונות, 'כה תאמר לבית יעקב'".

כאשר נוח לה היא מקבלת את הדרשה של חז"ל ש"בית יעקב"אלה הנשים .אבל ש"יישרפו דברי תורה ואל ינתנו לנשים" את זה אפשר להפוך ולדרוש ההפך מכוונת חז"ל.




הגורו של אלפי נשים בישראל עושה פליק פלאק וסלטה לאחור וקדימה ובחזרה כדי לדרוש את דברי חז"ל כך שיתאימו לנשות דורינו.


כך למשל עוד דוגמה:


" את הביטוי "נשים דעתן קלה" שנאמר על ידי רשב"י לאלעזר בנו כנימוק להחלטה לעזוב את בית הכנסת ולהסתתר במערה מהחשש שאשתו תעונה על ידי הרומאים ותגלה את מקום המחבוא, היא דורשת לשבח: דעתן של הנשים גמישה ומסתגלת ואיננה מקובעת. פירוש אחר שלה על הסיפור: לנשים יש נטייה מובהקת לגלות את הסוד. הן לא מסתפקות ברמת הפשט בעולם שיש בו סוד ולכן חותרות לחשוף אותו. "




הרבנית ימימה למדה מחז"ל .
כשם שחז"ל שינו את התורה שבכתב ודרשו דרשות שיתאימו לאג'נדה שלהם  אז עכשיו ימימה מחזירה להם בחזרה כמו שנאמר על דאטפת אטפוך.

עוד פנינים זוהרות כאן:

http://bit.ly/2r1w4Z6



תוקן על ידי אפריםבן ב- 28/05/2017 19:45:10




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/5/2017 09:18 לינק ישיר 

אפרים, מה שאתה דורש לגנאי אני דורש לשבח. מבלי להכנס לאג'נדה של הרבנית הנ"ל, ברור שהדרש משרת אג'נדה ולא להיפך. תמיד היה כך ותמיד יהיה. השאלה העומדת לביקורת היא האם האג'נדה טובה וישרה ולא האם יש עקביות חמורה במדרש או בהתייחסות לחז"ל. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2017 13:19 לינק ישיר 

ירובעל, כאשר ברור כשמש שהדרש משרת אג'נדה זו שטות להתייחס אליו ברצינות. והעובדה שאתה  מבין את זה בכל שטחי החיים (כשמישהו פועל כלפיך מתוך אינטרס אישי ברור אתה רק תבוז לו) ואתה לא מבין את זה במה שקשור לדת או לאידאולוגיה זה רק מוכיח שאתה שטוף מוח.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/5/2017 15:30 לינק ישיר 

שפת הדרש היא שפה מליצית שלא נועדה להמדד בכלים של היגדים עובדתיים. זה קרוב יותר לשפת משלים ואפילו לשירה. יכול להיות שהרעיונות פגומים מוסרית, או שהסגנון נחות אסתטית וסגנונית - אבל אז לא המדרש עיקר אלא המעשה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2017 16:01 לינק ישיר 

שפה מליצית? לא ראיתי שום מליצות בתשובות של הרבנית מזרחי. תמצא לי מליצה אחת ונדבר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/6/2017 23:03 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:
שפה מליצית? לא ראיתי שום מליצות בתשובות של הרבנית מזרחי. תמצא לי מליצה אחת ונדבר.

בוא ניקח את הפיסקה שמתוכה הוצאת משפט שלא מצא חן בעיניך - ונבדוק את כל הפיסקה:

"מה אתה חושב, שאני לא מודעת לפשט? אני לא רואה שר' מאיר משלים עם אלימות במשפחה? אבל כן, אני בוחרת לקרוא את הסיפור בקריצה
איך קוראים סיפור בקריצה?
ולהציע לו
מי מציע למי? משמעויות חדשות
איך מציעים משמעויות לסיפור? סיפור הוא תיאור עובדתי, אליבא דהמדענים "האובייקטיביים" החכמים.
.
 בשביל זה נבראו נשים בעולם, כדי להציע קריאה חדשה ויצירתית של הטקסטים. אגב, כשאני עושה את זה אני אציע גם את הפשט ואתן לתלמידות לבחור. שואלת הגמרא, למה היא מציעה גםפ  את הפשט, הרי הנשים נבראו רק כדי להציע קריאות חדשות ויצירתיות? אלא על כרחך ש"בשביל זה נבראו נשים בעולם" - זה לאו דווקא. אני מקווה שעד כאן זה מספיק
יש לחז"ל אמירה לא פשוטה, 'יישרפו דברי תורה ואל יינתנו לנשים', ואני אומרת שאת הגווילים אפשר לשרוף אבל את האותיות אי אפשר לשרוף, ולכן אי אפשר למנוע תורה מנשים. דברי תורה ניתנו לנשים ואף ניתנו להן ראשונות, 'כה תאמר לבית יעקב'"."
כתבת גם:
"כאשר נוח לה היא מקבלת את הדרשה של חז"ל ש"בית יעקב"אלה הנשים .אבל ש"יישרפו דברי תורה ואל ינתנו לנשים" את זה אפשר להפוך ולדרוש ההפך מכוונת חז"ל."
דווקא מה שהיא עשתה הוא דבר די מחוכם - היא דקדקה בלשונות הגמרא והדרשות בשני המקרים, ויצרה "וורט" יפה מאוד. אפשר לא להסכים עם שיטת הלימוד והדקדוקים הללו, אבל זו נחשבת צורת לימוד מקובלת. ואם לא מסכימים עם צורת הלימוד הזו, אגב, כנראה שצריך לדון ולחקור גם הרבה אחרי אנשי ספרות ושירה אחרים, בין היהודים וגם בין הגויים, דיון וחקירה שאין להם סוף.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2017 07:46 לינק ישיר 

ציפיות פרשנות ופרשנות מחודשת

 

הסיפור הבא מופיע באתרו השנוי במחלוקת של שאולזון.

 

בבנין 770 הידוע בניו יורק חיכתה ילדה קטנה בתור לחלוקת הדולרים המפורסמת אצל הרבי. כשסוף-סוף הגיע תורה, היא קיבלה את הדולר בהתרגשות מתוך אמונה שמעכשיו הדולר של הרבי, ישמור ויגן עליה מכל רע.

היא רק ירדה במדרגות היציאה מ-770, והיא מעדה ונפלה, וקיבלה מכה כואבת... 

חזרה הילדה לעמוד בתור, וכשהגיע תורה הביעה את תמיהתה בפני הרבי: "הרי יש לי דולר מהרבי – אז איך יכול להיות שנפלתי?"

חייך אליה הרבי וענה: "לא נתתי לך את הדולר כדי שלא תפלי, אלא כדי שאחרי שתפלי יהיה לך כח לקום!"

 

זה תמצית האמונה החבדית

 

יהיו דבריו לזכרונו ולע״נ

 

עד כאן העתקה.

 

ועכשו, דברי המביא לכאן, כלומר כותב שורות אלו.

 

אם אפשר לסמוך על הגרסה הזו, מה אפשר ללמוד ממנה?

 

ראשית, מדוע חילק הרבי דולרים ואיך הוא ראה את החלוקה שלו? איזו משמעות הוא ייחס לה?

 

החסידים והמקבלים האמינו או היו אמורים להאמין שהדולר יביא להם ברכה (משמים? של הרבי? משמים דרך הרבי? זה כבר רעיון שמופיע בתיקוני זוהר אם איני טועה).

 

הרבי עצמו יודע שזה מה שהחלוקה עושה.

 

אוסיף כי מבחינה פסיכולוגית יש תועלת רבה בחלוקה של כסף, ואפילו דולר אחד (שפעם היה בעל כוח קניה גדול יותר). זו התניה חיובית. לא באתי לחינם. יצאתי עם משהו, ועוד עם מזומן. כמובן, החסידים מן הסתם שמרו את הדולר כסגולה ולא היו מבזבזים אותו.

 

ואז מעמתת ילדה קטנה (הד של "בגדי המלך החדשים" של אנדרסן?) את הרבי מול העובדה שרגע לאחר החלוקה, כשהדולר בידה, היא נפלה. איך זה קרה? למה הדולר/הרבי לא שמרו עליה?

 

הרבי מספק תשובה פיקחית מאד. הדולר אינו מגן בהכרח מנפילות, אבל הוא מלמד את האדם לקום מחדש לאחר נפילה.

 

זה רעיון חשוב ביותר. נפלת? זה קורה. העיקר שתמצא כוח ותקום שוב. זה באמת משל על חיי האדם.

 

האם צריך לשם כך את חבד ואת הרבי האחרון מחבד? גילוי נאות: כותב שורות אלו אינו מחסידי חבד אלא ממתנגדיה.

 

אז מה היה לנו? קושיה מתבקשת של ילדה קטנה, ותשובה שבונה את הנראטיב (תפיסת העולם דרך סיפור) של הרבי הפיקח. אפשר לדרוש זאת לחיוב, כיון שהתשובה מלמדת על חיי האדם שהם רצף של התמודדויות, נפילות לעתים, וקימה חדשה. (וכן דרשו, ולא רק בחבד, את הפסוק "שבע יפול צדיק וקם"). ואפשר לדרוש זאת גם באופן פחות מחמיא, כמין מניפולציה. אני עצמי, עם כל התנגדותי, סבור שהרבי אמר מה שנראה לו כאמת, מכל הלב. הוא התכוון, דרך החלוקה, לתת למקבלים שמחה ואופטימיות. מבחינה זו, ודאי הצליח.

 

 

 

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/7/2017 23:47 לינק ישיר 

מתוך הפורום שמותר להזכיר את שמו.

צפת המומה. נבואתו של המקובל דב קוק מלפני שנה התקיימה
סערה גדולה בצפון, בעקבות השריפה הגדולה שפרצה אמש (ראשון) בשכונת כנען. השריפה פרצה על רקע דבריו החריפים של המקובל הרב דב קוק, ממובילי המאבק בפתיחת הבריכה בשבתות, שרמז בהקלטה לפני שנה, כי אסון עומד להתרגש על בעלי הבריכה - הקלטה שפורסמה ב'בחדרי חרדים' לראשונה. 

אמש נשרפה כליל דירתה של אמו של בעל הבריכה, דבר שהזכיר את דבריו החריפים של הרב קוק שכללו רמזים על שריפה שהולכת לבוא. 

כזכור, מאבק גדול התנהל נגד הפעלת הבריכה העירונית המעורבת והמחללת שבת 'נוף התכלת', שנפתחה לפני שנה וחצי בשכונת רמת רזים בצפת. 

בהקלטה שפורסמה נשמע הרב אומר לתלמידיו: "שוב אני כאן. הייתי עכשיו בנחום איש גמזו, הייתי בנחום איש גמזו ולא אומר אלא מה שאני רואה ולא מה שאני חושב. שוב, מה שאני רואה". 

"עומדת אצל... ומי שמפעיל את הבריכה הזאת - זה לא בריכה אלא זה קללה שאין כדוגמתה עומדת לפרוץ אצלו. וזה מה שאני רואה, שוב הוא יכול להגיד לי... לחלוק עלי, שיחלוק מה שהוא רוצה, אבל אם רואה כמוני בשמים, מי שיחלוק עלי קדימה" אמר הרב. 

"עוד פעם שריפה עומדת! ואני לא רוצה להגיד אני שותק, אני חייב לשתוק, כי אסור לי לומר את מה שאני רואה. שריפה בלשון המעטה! אני אמרתי דבר יותר קשה, אני חייב לשתוק כי אסור לי להגיד זה משמים אוסרים עלי לומר". 

'בחדרי חרדים' שוחח עם תלמידיו ומקורביו של הרב קוק הממלאים פיהם מים, ואומרים: "שמענו על כך, אנחנו מקבלים הרבה טלפונים, אנחנו לא נכנסים לזה".

בחדרי חרדים



שתי נקודות:

א. הרב מודה שהיה בקבר. שם קיבל את המידע השמימי שלו. מה עשה כדי לקבל את המידע הזה? זה נשמע מאד חשוב בעיני, כי אם עשה כמו המקובלים של צפת (למשל הרמ"ק כמתועד בספר ה"גירושין" שלו) הרי זה "דורש את המתים".

ב. מה אשמה אמו של בעל הבריכה?

גילוי נאות: יש לי ביקורת על צורת ההתנהלות והפרשנות הזו, ומסתבר שזה מאד יבלוט בהתייחסותי כאן. מה אעשה ואני אנוס בדבר למחות על הצגת דברים שאינם ראויים בשם התורה והאלוקים...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > דרשנים, היזהרו בדרשותיכם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 8 9 10 11 לדף הבא סך הכל 11 דפים.