בית פורומים עצור כאן חושבים

מי אתה מר שושני ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/4/2013 01:17 לינק ישיר 

מיכאל
פרופ' שלום רוזנברג מהאוניברסיטה העברית הכיר את מר שושני.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/9/2015 10:46 לינק ישיר 

תעלומת שושני: הפתרון | יעל לוין 

פורסם ע"י 

שנים רבות חלוקות הדעות בדבר זהותו של המלומד החידתי "מר שושני". מחקר מחודש בנושא לאור רשימות גניאולוגיות מעודכנות חושף, ככל הנראה, את האמת על האיש ועל משפחתו

לדמותו האניגמטית של מר שושני התוודעתי באמצעות קריאה בכתביו של אלי ויזל. שושני, הנודע אף בכינויים “חכם שושני“ ו“פרופסור שושני“, היה חכם מסתורי נודד שלפי המשוער נולד בשלהי המאה התשע עשרה בבריסק. מהמחצית השנייה של שנות השלושים של המאה העשרים העביר שיעורים ולימד באופן פרטי במספר מקומות, ובכלל זה בצרפת, בצפון אפריקה ובמדינת ישראל. על תלמידיו הנודעים נמנים בין היתר פרופ‘ אנדרה נהר, פרופ‘ עמנואל לוינס והרב יהודא ליאון אשכנזי (מָנִיטוּ) וייבדלו לחיים –פרופ‘ אלי ויזל ופרופ‘ שלום רוזנברג. בשנות החמישים של המאה העשרים עבר להתגורר במונטווידאו, שם נפטר בכ“ו בטבת תשכ“ח (26 בינואר 1968). בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גוברת בדמותו ובהגותו.

החשיפה לדמותו של שושני והתעלומה שסביבה עוררו בי עניין רב, ופתחתי במחקר בנושא. תוצאות מחקרי הביאו אותי למסקנה שישנן ראיות מבוססות לכך ששושני הינו לא אחר מהלל פרלמן שלמד בישיבת הראי“ה קוק ביפו.

 עבר‭ ‬להתגורר‭ ‬בה‭ ‬ובה‭ ‬נפטר‭. ‬מונטווידאו‭, ‬אורוגוואי‭ ‬ צילום‭: ‬שאטרסטוק


עבר‭ ‬להתגורר‭ ‬בה‭ ‬ובה‭ ‬נפטר‭. ‬מונטווידאו‭, ‬אורוגוואי‭ ‬
צילום‭: ‬שאטרסטוק

מכתב הערכה

כתביו של ויזל על שושני מספקים הוכחה ניצחת בדבר הזהות החד–משמעית שבין שושני לפרלמן. אך קודם שנפרוס את הראיה מכתבי ויזל, חיוני לייחד מילים על איגרותיו של הראי“ה קוק לפרלמן. לפי מסמכים המובאים במאמרו של משה נחמני (“אור חדש“, גיליון 15, תשע“א) הגיע פרלמן ארצה בצעירותו ולמד בין היתר בישיבת מאה שערים, וכשהקים הראי“ה את ישיבתו ביפו, בערך בשנים תרס“ט–תר“ע, שלח אליו ראש הישיבה הרב מנחם שלמה ראב תלמידים מישיבתו, ובכללם את פרלמן. פרלמן עזב את הארץ בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה והיגר לארה“ב.

יש בידינו איגרת מיום כ“ו באייר תרע“ה ששלח הראי“ה לפרלמן כמענה למכתב ששיגר אליו האחרון לאחר הגעתו לארה“ב. בו ביום שלח הראי“ה מכתב לרב מאיר ברלין בניו יורק, וממנו אנו למדים מקצת מתוכן איגרתו של פרלמן. הראי“ה ביקש מהרב ברלין לסייע לו, בכותבו כי “מתגרת יד הזמן נדד מני קודש לאמריקה, ומשם נודעתי שהוא מאין מכיר ותומך“. אנו למדים אפוא שפרלמן עזב את הארץ בגין מאורעות השעה, וקיים יסוד מוצק להניח שבדומה ליהודים אחרים הוא נאלץ לעזוב בעקבות פרוץ מלחמת העולם. איגרת נוספת של הראי“ה לשניים מתלמידיו, הלל ומאיר, כמענה למכתב שכתבו במשותף, נושאת את התאריך ו‘ בתשרי עתו“ר. מקובל לזהות את הלל זה עם הלל פרלמן.

בשתי איגרותיו של הראי“ה לפרלמן ובמכתבו לרב ברלין אנו מוצאים כינויים שונים שבהם הוא מכנהו. במכתבו משנת תרע“ה הוא מכנהו: “ידידי החתן היקר, האברך כמדרשו חריף ושנון, נבון בחדרי תורה וחכמה מר הלל פרלמן נ“י“. במכתבו לרב ברלין נוקט הוא לשון דומה: “ידידי החביב החתן הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ“י“. לעומת זאת, במכתבו משנת תרע“ו מכנה הראי“ה את הלל בראש האיגרת בכינוי “הרב“: “החתן היקר הרב החו“ב [=החריף ובקי] מוכתר במעלות ומידות יקרות מו“ה הלל נ“י“. במהלך המכתב עצמו הוא קרוי “מר הלל חביבי“.

והנה, ויזל כותב בהספד על שושני שהתפרסם בידיעות אחרונות בשנת 1968 את המשפט הבא: “פעם ראיתי אצלו מכתב שקיבל מהרב קוק ז“ל, שפנה אליו כאל ‘רבי אלופי ומיודעי‘“. ויזל היה תלמידו של שושני בצרפת בשנים 1945�, ובין חפציו היה מצוי באותה עת מכתב מהראי“ה. נקודה זו יש בה לדידי הוכחה חד–משמעית בדבר זהותו של שושני כהלל פרלמן. הסיכוי שמדובר באדם אחר שהיה תלמידו של הראי“ה אינו מסתבר.

לצד עדות מכרעת זו, קיים מקום לדון אם המכתב המתואר זהה למכתבו של הראי“ה משנת תרע“ו, או שמדובר במכתב שלא הגיענו. הכינוי “רבי אלופי ומיודעי“ אינו מופיע באיגרת הראי“ה, אך מצוי בה תוכן רעיוני דומה. בספרו של שלמה מלכה בצרפתית “מונסיור שושני“ מובא משמו של ויזל ששושני דיבר רבות על הראי“ה, שכתב לו מכתב ובו כינהו “רבי“. בניסוח זה ויזל אינו מזכיר את הכינויים האחרים שהצמיד לשושני במאמרו בידיעות אחרונות. בכל מקרה, גם אם מדובר באיגרת שבידינו, תיוותר השאלה כיצד ראה ויזל מכתב שבו מוזכר שמו הפרטי של שושני, ואין כאן המקום להרחיב בנקודה זו.

אביו‭ ‬של‭ ‬הלל‭, ‬מנס‭ ‬פרלמן‭ (‬למעלה‭) ‬ואחותו‭, ‬שרה‭ ‬מינץ‭ ‬ באדיבות‭ ‬ארכיון‭ ‬התצלומים‭, ‬
יד‭ ‬ושם‭, ‬ירושלים

אביו‭ ‬של‭ ‬הלל‭, ‬מנס‭ ‬פרלמן‭ (‬למעלה‭) ‬ואחותו‭, ‬שרה‭ ‬מינץ‭ ‬
באדיבות‭ ‬ארכיון‭ ‬התצלומים‭, ‬
יד‭ ‬ושם‭, ‬ירושלים

אחיין נעלם

בדברי ויזל מצויה ראיה נוספת לזהות בין שני האישים. מעיון בכתביו של ויזל מתברר שסמוך לאחר פטירתו של שושני הוא התוודע לזהותו האמיתית כפרלמן, האמין לגישה זו ואימצה לחיקו. מסתבר לפי זה שמי שמציינים ששמו של שושני הוא מרדכי רוזנבאום לא עיינו במכלול כתביו של ויזל, אלא הסתמכו נקודתית על הימצאות שם זה באוטוביוגרפיה שלו, מבלי שעיינו במהות הדברים.

המידע הראשוני בכתובים בעניין הזהות בין שושני לפרלמן מוזכר במרומז במאמרו בצרפתית של ויזל בספרו  Paroles d‘étranger, המקביל למאמרו בידיעות אחרונות משנת 1968. לקראת סוף המאמר מובאת פסקה ובה מוזכר כי חודשים אחדים לאחר פטירת שושני קיבל מכתב מרב שחשף בפניו שהוא שאר בשרו הקרוב ביותר אליו; הוא אחיינו. רב זה ביקש לבקרו, וכשעשה כן חשף בפניו את סודו של שושני. ויזל מציין כי הודות לו בא להכיר את האמת עליו. לדבריו, אותו אחיין השביעו לבל יגלה את זהותו כדי לכבד את רצון דודו.

בקובץ “מונסיור שושני“ מרחיב ויזל את היריעה בעניין אחיין זה. לדבריו, הוא נפגש עמו במשך שעות רבות וזה סיפר על זהותו האמיתית. ויזל מעיר שנכח בדמיון החיצוני שהיה קיים בינו לשושני בהיותו צעיר יותר (עמ‘ 64󈞮). ויזל מגולל דברים אחדים עליו, ובנקודה מסוימת הוא אומר שאינו בטוח שהוא רשאי למסור פרטים על חייו האישיים. ויזל מציין כי דיבר על שושני עם בני אדם רבים באופן שהוא יודע פרטים רבים עליו, והוא מזכיר מידע כללי כלשהו, לרבות העובדה שנולד בליטא (עמ‘ 15󈝼). גם כאן הוא מעלה את השאלה האם מותר לו לחשוף את דמותו המסתורית (עמ‘ 214).

אחיינו של שושני מוזכר ב“מונסיור שושני“ בשמו בידי דניאל שנורמן, שכנו במונסי: הרב מאיר מינץ. באותה עת הוא כבר לא היה בין החיים, ושלמה מלכה שוחח עם רעייתו. הרבנית חשפה שהרב מינץ, בן אחותו של פרלמן, שמע על שושני באמצעות בני אדם ששבו ממונטווידאו ודיברו עליו, והוא זיהה מיד שמדובר בדודו האבוד. בין היתר סיפרה הרבנית שמוצא המשפחה מבריסק.

ויזל מציין באוטוביוגרפיה שלו כי יודע הוא את האמת על שושני. גם כאן ויזל מוסר שהוא נולד בליטא ופרטים נוספים אחדים, ומציין שהביע בפני מלכה את דעתו שאין לחשוף את זהותו. מדבריו עולה שהתנגדותו קשורה לרצון שלא לחשוף סודות הנוגעים לאישיותו.

והנה, למרות שמחוור היטב שבשעת כתיבת דבריו ידע ויזל את זהותו האמיתית של שושני, הוא מציין באוטוביוגרפיה שלו ששמו האמיתי היה לכאורה מרדכי רוזנבאום. נראה לומר שכוונת דבריו היא שזה היה השם ששושני מסר לו. ניכר ששם זה מגלה דמיון עם השמות שבהם נודע שושני, מרדכי בן שושן, מרדכי שושני וכיוצא באלה. ויזל גופו מתייחס לשם מרדכי שושני בשיחה ששוכתבה והתפרסמה בקובץ Against Silence. הוא התבטא באמרו ששם זה הוא השם ששושני אמר לו. באורח דומה, אפשר לומר שהשם מרדכי רוזנבאום מקביל למרדכי שושני.

באשר לזיהוי בין שושני לפרלמן יוער שחוקרים שונים סומכים את ידיהם על כך. זו דעתו של פרופ‘ שלום רוזנברג, שהסתמך על דברים ששושני סיפר לו ולפיהם למד בראשית המאה בישיבת הראי“ה ביפו ובהמשך נסע לארה“ב, דמות התואמת את הלל הנזכר באיגרות הראי“ה. זו גם השקפתו של פרופ‘ דוד הנסל, נכדו של לוינס. יצוין שהן רוזנברג והן הנסל קראו לבנם הלל על בסיס הוודאות שיש להם בנוגע לזיהויו של שושני כהלל פרלמן.

תיעוד בגטו

נפנה עתה להוכחות גניאולוגיות לזיהוי שערכנו. נפתח ברב מינץ, אחיינו של פרלמן. הוא נולד בשנת 1923 ועזב את בריסק בגיל 13 כדי ללמוד בישיבות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה למד בישיבת מיר. בעקבות סיפוח מיר לברית המועצות והלאמת העיר בשנת 1939 עזבו רבני הישיבה ותלמידיה את המקום והגיעו כפליטים לווילנה, ומשם עברו לתקופת מה לקיידאן. מאיר מינץ נמנה על בחורי הישיבה שהגיעו בהמשך לשנחאי. ביולי 1946 הגיע עם גולי שנחאי לחופי סאן פרנסיסקו, השתקע בלייקווד, שם למד תורה ובהמשך אף לימד. בשנת 1962 עברה המשפחה למונסי, שם עמד הרב מינץ בראש ישיבת “בית תורה“. הוא נפטר בשבת ראש חודש ניסן תשמ“ח, ונטמן בבית העלמין של נציבי פוניבז‘ בבני ברק.

במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם מוזכר מאיר מינץ כמי ששהה בווילנה כפליט. מידע זה מסתמך על רשימת פליטים מפולין שמצאו מקלט במדינות אחרות בשנים 1939�, ותעודה זו מתייחסת לתקופת שהותו שם עם ישיבת מיר. באתר יד ושם מצויה תעודה הנוגעת לאשר מינץ, המבוססת על רשימת נרדפים מתוך תיעוד על תשלום המיסים של תושבים מבריסק משנת 1940. אשר נולד בבריסק ב�, ובאותה עת שימש מורה. שרה מינץ מוזכרת בתעודה באתר יד ושם כמי שנולדה בבריסק בשנת 1899. ממקורות אחרים ידוע שהיא הייתה אשתו של אשר ליב. שמות הוריה מוזכרים בתור מנס ופייגה, ואלה הם הוריו של הלל פרלמן, כפי שנראה. המידע על שרה מינץ מבוסס על רשימת אסירים בגטו ברסט–ליטובסק (בריסק) מתוך אוסף של בקשות לתעודת זהות שהוכנו בשלהי 1941. ב󈝻 באוקטובר 1942 הוחל בחיסול הגטאות, היהודים שולחו לברונה גורה ונרצחו, ובודדים בלבד שרדו.

כל אדם מעל גיל 14 שחי בגטו היה מחויב להכין תעודת זהות שכללה את שמו, גילו, שמות הוריו ותאריך לידתו, והוא צולם לצורך הנפקת התעודה. קיימת רשימת אסירים ובנוסף ישנם הטפסים עם הבקשות לתעודת הזהות, והעתקים נמצאים ביד ושם. באתר יד ושם מופיע חלק מהמידע מתוך רשימת האסירים, וארכיון התצלומים הדיגיטלי כולל את הצילומים. מהעובדה שאשר מינץ לא מופיע ברשימת האסירים אפשר להסיק שככל הנראה כבר לא היה בין החיים. ממקורות אחרים ידוע שהיו לאשר ליב ולשרה שלושה ילדים נוספים, בן ושתי בנות. באתר יד ושם מצוי תיעוד לגבי הבן בלבד. יצחק מופיע ברשימת האסירים, והוא נולד בשנת 1925. ילדים מתחת לגיל 14 לא נכללו ברשימת האסירים, ולכן הבנות לבית מינץ נעדרות מהרשימה.

באתר יד ושם מצויות שתי תעודות על מנס פרלמן (Perelman), אביהם של הלל ושרה. יצוין ששמו היה למעשה מנחם מנס. התעודה האחת היא רשימת נרדפים מתוך רשימת תושבים יהודים שהתגוררו בכתובתו, שהוכנה ביולי 1940, ובה נזכר שנולד בשנת 1866 לאביו דוד ושהיה אלמן. התעודה השנייה שבה מוזכר מנס היא רשימת האסירים בגטו בריסק. אף במסמך זה נזכרת שנת לידתו, וכן שמות  הוריו; דוד ופייגה (וצ“ל: פייגה מלכה). תעודה זו היא בעלת חשיבות משום שבספרו של מלכה מובא משמה של הרבנית מינץ שאביה של שרה נפטר קודם המלחמה, ומהמסמך הנדון עולה שחי עדיין בשלהי 1941.

מעצם העובדה שמנס פרלמן, שרה מינץ ויצחק מינץ כלולים במאגר אסירי הגטו יש בידינו את תצלומיהם. כך אפשר להצביע על דמיון חיצוני בין שושני בתמונתו בצעירותו לבין אחותו בתעודת הזהות, ולשניהם תווי פנים דומים. כן מצוי דמיון כלשהו בין שושני בתמונה הנזכרת לבין אביו בתמונתו בתעודת הזהות. כמובן שעניין הדמיון אין בו כדי להכריע את הכף בעניין הזהות שבין פרלמן לשושני, אבל בהחלט הוא יכול לשמש סניף לראיות אחרות. מידע נוסף על חלק מבני משפחתו של הלל נמצא בהעתקי תעודות במאגרים גניאולוגיים ובתעודות נוספות אחרות.

תעודת לידה ותעודת גיוס

תיאור מקדים של אביו של פרלמן ושל אחותו ומשפחתה היה חיוני כהכנה לתיעוד הנוגע להלל, ובדברינו הבאים נתייחס לשתי תעודות הקשורות בו. התעודה האחת היא תעודת הלידה שלו, ששפת המקור שלה רוסית, והעתקתה מצויה באתר JewishGen. עד כה שאלת מועד לידתו הייתה לוטה בערפל, ועתה היא מתבהרת. מלכה מציין בספרו (עמ‘ 76) ששושני נולד בסוף המאה התשע עשרה או בראשית המאה העשרים, אולם אף אדם שהכירו לא יכול היה לומר גיל מדויק. כן הוא מציין ששושני לא חשף בפני איש את מקום לידתו. הוא מעלה את ההשערה, בהתאם למבטא דיבורו בשפת יידיש, שמוצאו מליטא.

זאב הרוי כותב בפתח מאמרו “שושני על נבואת משה רבנו“ ששושני נולד בבריסק דליטא בשנת 1895 לערך. לדבריו, שנה זו ננקטה על ידו מתוך ההנחה שפרלמן הגיע לארץ כתלמיד צעיר בשנת 1910 או קצת לאחר מכן. והנה, לפי העתק תעודת הלידה של הלל פרלמן הוא נולד ב𔃇 לינואר 1895. שמות הוריו: מנס ופייגה, ושם סבו מצד אמו הללמתברר שהשערתו של הרוי זוכה לאישור במסמך זה. אם בהתאם לתעודת הזהות שהוצאה עבור שושני באוגוסט 1952 על שם מרדכי בן–שושן נזכר שנולד ב�, לפי תעודת הלידה המקורית היה מבוגר בתשע שנים.

כאמור, פרלמן הגיע לארה“ב ככל הנראה בשנת 1915 מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לפי הידוע הוא שהה שם עד שנת 1929. תקופת שהותו בצרפת היא באופן יחסי מרובת תיעוד שבעל פה בידי תלמידיו השונים, אולם יש באמתחתנו ידיעות מועטות הנוגעות להימצאותו בארה“ב.

על רקע זה מעניין במיוחד להזכיר מסמך משנת 1917 שיש לשייך להלל פרלמן. מדובר במסמך רישום לגיוס לצבא ארה“ב במלחמת העולם הראשונה. המלחמה פרצה בשלהי יולי 1914. באפריל 1917 הכריזה ארה“ב מלחמה על גרמניה, וכחלוף שישה שבועות חויב כל גבר שהתגורר בארה“ב ושהיה בגילאי שמונה עשרה עד ארבעים ושמונה להירשם לגיוס. במאגר הרישום לגיוס לצבא ארה“ב מצוי מסמך שמולא בשלב הגיוס הראשון ביוני 1917 ואשר נוגע לאדם בשם הלל פרלמן, עם חתימתו בכתב ידו. אדם זה מוזכר כמי שנולד בירושלים בינואר 1891 והיה רווק. במשבצת של “עיסוק“ מוזכר שהוא רב, ובמשבצת של “מעביד“ נכתב שהוא מקושר לקהילת תפארת ירושלים. הוא מוזכר כאדם נמוך, מוצק, בעל עיניים חומות, שיער כהה וכמי שאינו קירח. הוא התגורר בעיר שבה הגיש את טופס הרישום לגיוס, ג‘רזי סיטי במדינת ניו ג‘רזי. בסופו של דבר פרלמן לא גויס.

התיאור החיצוני במסמך הולם בכלליות את שושני. נקודה נוספת שאפשר להצביע עליה היא שבהתאם למסמך, בהיותו צעיר לימים, טרם היה קירח. שנת לידתו במסמך שונה בשנים אחדות מגילו בתעודת הלידה אם כי חודש לידתו זהה. נהוג היה בקרב מהגרים יהודים להעלות או להוריד את הגיל בהתאם לשיקולי פרנסה או גיוס, ואין זה חריג באותה התקופה. פחות מסתבר שהוא לא ידע את גילו האמיתי, ומכל מקום נקודה זו נותרת עלומה במקצת.

נולד בכל מקום

במסמך הרישום לגיוס מצהיר פרלמן שנולד בירושלים. בהקשר זה יצוין כי מלכה תוהה בספרו  אם שושני נולד בליטא, או שמא בגליציה, בפולין, בפרס, במרוקו או בישראל. יש במסמך הגיוס שהצגנו סיוע לדבריו של מלכה בדבר האפשרות התיאורטית למצער שפרלמן טען שנולד בירושלים. בהקשר זה חיוני להזכיר שויזל במאמרו הראשון בידיעות אחרונות משנת 1964 ייחד מילים לכך ששושני היה טוען שנולד במקומות שונים: “יכול היה לומר שהוא בא מארץ המשתרעת בין מאראקש ווילנה, בין קישינוב וצפת, כלכותה ורומא. זה היה תלוי במצב רוחו“. ויזל אינו מציין ששושני נהג לומר שנולד בירושלים, אם כי מדבריו נראה לומר שהוא דיבר בהווה, ולא כלל בפועל את כל המקומות שלגביהם טען שושני שבהם נולד.

נקודה משמעותית הקשורה למסמך הגיוס היא שפרלמן הותיר ריק את המשבצות בטופס הנוגעות לבני משפחה. בהקשר זה יצוין שמצאתי שני בני אדם שנשאו את השם הלל פרלמן וחיו בארה“ב באותה התקופה. אחד האנשים נולד בשנת 1868, התגורר בעיר ניו הייבן במדינת קונטיקט ונפטר שם בשנת 1951. שם אביו היה אריה הלוי. אדם נוסף בשם זלמן–הלל פרלמן הגיע לארה“ב בשנת 1914 בהיותו בן 18, ומוצאו מרוסיה. לא עלה בידי למצוא מסמכים נוספים הקשורים אליו. מכל מקום, העובדה שלא ניתן לשייך את מסמך הרישום לגיוס לצבא ארה“ב הנדון לאדם אחר כלשהו הנושא את השם הלל פרלמן מחזקת את הראייה שהוא מוסב על הלל, תלמיד הראי“ה.

*

יעל לוין היא בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר–אילן

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון, ה' תשרי תשע"ו, 18.9.2015




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/9/2015 15:22 לינק ישיר 

מה בכלל התעלומה? זה היה אליהו הנביא!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/8/2016 09:20 לינק ישיר 

הרב אבינר:
מר שושני היה דמות מסתורית שממנו לוינס למד גמרא. מר שושני היה גאון עצום גם ביהדות וגם בכל המקצועות שבעולם. הוא ידע בעל פה את כתבי האסלאם ובזכות ידע זה ניצל בשואה. יש ויכוח מי הוא היה. נראה שהוא היה פרלמן. הוא התארח הרבה אצל השכנים של אמא שלי משפחת שויבר בשכונת בית וגן בירושלים. שאלתי אותם והם אמרו לי שזה פרלמן. מה שויבר אמר: 'למר שושני הייתה אחות שהתגוררה בניו-יורק, וכלתהּ סיפרה לי בפירוש כי שמו האמיתי של מר שושני היה הלל פרלמן'.
גם פרופסור שלום רוזנברג העריך אותו מאוד. היה בו שילוב של גאון בעל ידע עצום ובעל יכולת ניתוח מדהימה. אולם, הבעיה העיקרית היא: מה הוא אמר? מהי משנתו? לא נותר ממנו שום לימוד מסודר שהוא מסר. לוינס לא למד ממנו תכנים אלא דרכים ושיטות איך ללמוד גמרא. במקום ללמוד גמרא בצורה הרגילה הוא הראה לו שניתן ללמוד גמרא בצורה אחרת, וזה מה ששבה את ליבו של לוינס. כך הוא התחיל להתענין בגמרא וממנו יצאו קריאות תלמודיות. אולם זה לא עושה את לוינס לתלמיד חכם וללמדן תלמודי. הקריאות הללו הן סוגיות של אגדה שבהן הכניס את הרעיונות שלו.
...

( "פילוסופיה כקשרים")


תוקן על ידי ספרן ב- 11/08/2016 09:30:45




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/8/2016 09:32 לינק ישיר 

... הטקסט התלמודי איננו פלסטלינה שהפרשן יכול לעצב את הצורה שלו כפי שהוא רוצה. השיטה של לוינס יונקת מהפנומנולוגיה כיון שהיא איננה מתייחסת לדבר כשלעצמו של קאנט, אלא מתייחסת לתודעה של האדם מול האדם. כלומר, הוא השתמש בשיטה הפנומנולוגית בטקסט של הגמרא. לכן, שושני מאוד מצא חן בעיניו. לשושני היתה חשיבה פראית וגאונית. הוא היה גאון שידע להקסים אנשים.
השכנים של אמא שלי סיפרו לי שהוא היה בא ונעלם, בא ונעלם. משאיר לכלוך ומזוודה. הוא היה הולך עם מזוודה מלאה בשמטעס. אדם גאון בכל קנה מדה. הוא השאיר אחריו כתבים בכתב קטן שקשה לקרוא.
שושני פתח ברוחבה את כל עולם הפרשנות. יש פרשנות פתוחה ויש פרשנות סגורה אולם הוא נתן פתח לפרשנות פרוצה. אליה מסוגלים להגיע רק גאוני גאונים.

( שם )



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2017 11:34 לינק ישיר 

ועכשו, החשיפה של יתד נאמן.

מאמר מיוחד במוסף של פסח, "החוחים של שושני". הוא מוגדר כך:

חכם גאוני ופילוסוף פנומנלי, איש מסתורי ומוזר, נפתל ומעוקל

כבש בקסמו הגאוני את לב ניצולי השואה הצעירים בפריז

והתגלית החדשה שמתאימה כנראה לציבור שלנו, החרדי:

על תוכו ותוכנו המפוקפק היה מי שהצביע והתריע כבר בחייו.

יש שני גיבורים לסיפור הזה. רבי מרדכי פגרמנסקי (הגאון האדיר וכו'), שניצול מגטו קובנא, וכנראה, הפתעה לפחות לגבי, "היה לו יש ושם בכמה מן החכמות" ולכן "נדרש לא פעם להשמיע את קולו גם בחכמת הפילוסופיה".

השני הוא שושני: חכם מסתורי בעל ידיעות מופלגות בכל מכמני התורה. ספרי התנ"ך והתלמודים היו פרושים בזכרונו. גם בחכמות חיצוניות היה בקיא. שפות רבות ידע. כל ספר שקרא לא שכח.

הוא נמנע מלעלות לתורה כדי לא לחשוף אפילו את שמו הפרטי.

היה מסוגל לבצע "להטוטי דעת והשכלה": בפני ציבור, ביקש שיבחרו שלושה חפצים שונים ללא קשר, ואז רקח סביבם הרצאה אחת מושלמת. בכל תחום, יהודי, כללי, נוצרי, מוסלמי.

המקור: רבי משה שויבר מירושלים, שאף אירח אותו בביתו שנה וחצי.

הרושם המתקבל ממילים אלו הוא של כישורים גבוהים ושטחיות מדהימה. אין צריך לומר שכל האשכול הזה מציע תמונה אחרת לגמרי. מדוע אני חושד שהתיאור של יתד נאמן הוא הכוזב?

חיים הערש קהאן מנורווגיה מספר, בין השאר, ש"ידע לתלות בשלוש מילים כל כך הרבה תוכן ורעיונות". לא התבאר אם אלו שלוש מילים מהמקורות או מכל מקור אחר להבדיל. למעשה, זה בדיוק סוד הקריאה הצמודה, שמאפשרת להסיק מסקנות מרחיקות לכת מביטוי - או משתיקה, כמובן על סמך רקע שלא נאמר במפורש. זה נעשה כמובן גם בתלמוד וגם בידי גדולי מפרשיו.

לחילופין, יש שבונים על מספר קטן של מילים דרשות רחוקות, וגם שם זה עשוי להקסים את השומע, אבל במקרים כאלו אין קשר הכרחי בין הטקסט הנלמד לבין מה שנתלה בו. ואיני מתכוון בהכרח לשושני. תופעות כאלו קיימות במה שחבר פורום ותיק נוהג לכנות בבוז "הפילוסופיה הקונטיננטלית", או שמכנים בעולם הישיבתי "וורעטאלך", ואולי יש לחשוד שזה קיים גם בשיעורי תורה כביכול?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2017 11:41 לינק ישיר 

מצבו הרוחני היה לוט בערפל. הנה כמה אפשרויות לדעת המחבר, הרב דוב אליאך:

אישיות רוחנית תורני
איש כשר וישר
שנה ופירש - מהיכל הקודש אל קתדרת ההשכלה.

כאן אני נאלץ להפסיק כדי להעיר שהמונח "שנה ופירש" יכול, לאחר החידוש הלשוני כאן, לשמש בשני מובנים. הוא נאמר כמדומה לראשונה על אחר, אלישע בן אבויה, שאמנם לא ידוע מה היו דעותיו הכופרניות אבל התחיל בתור אחד התנאים וסיים "מבחוץ", כולל עברות חמורות מן התורה והכשלת הרבים (לפחות לפי המסופר בתלמוד בסיפורים שונים).

אולם האם מי שעוסק ב"השכלה" הוא כבר "שנה ופירש"? כמדומה ששושני עסק בתורה כל ימיו, וראו לעיל באשכול זה את עדותיו של פרופסור שלום רוזנברג, בעצמו איש אקדמיה רחב אופקים וירא שמים (עד כמה שניתן לשפוט מבחוץ לפי הנהגותיו, אבל זה נכון לגבי כל אדם).

אפשרות נוספת:

אולי גם במינות נפגע ונפגם. שהרי אפילו הגדרתו כשומר תורה ומצוות לא היתה חד משמעית.

זה מעניין ואף מפתיע. יש מי שתיאר אותו כ"יהודי חרד שהתפלל בהתפעלות" (ממתי מופיע המונח "חרד"?).

מגדולי תלמידיו ועמיתו: "קראו לו רבי, אך לא ידעו אם שמר מצוות". זו עדותו של אלי ויזל.

יש כאן פרט מעניין, גם לגבי ויזל: השנים למדו באוניברסיטה ועבדו בבית ההלוויות של פריז בשמירת מתים. אני מבין שזה היה לאחר השואה. קשה לראות בכך סיבה לזלזל באדם או לחשוד ברמת המצוות שלו. אולי להפך. יש ודאי מחמאה ליכולתו להשקיע כדי לרכוש דעת.

טוענים שיש כתבים שהותיר אחריו אבל קשה לפענחם כי הם כתובים בקצרנות ובשפה קשה להבנה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2017 11:53 לינק ישיר 

הרב אהרן מונסונגו, רבה של מרוקו ותלמיד "חכמי צרפת" באקסלבן, מספר שהרב פגרמנסקי הציל אותו משושני.

הוא היה אמור להיות מדריך במחנה בפריז. רבי מרדכי לא רצה שתהיה השפעה של שושני שאף הוא היה שם, כתלמיד חכם, על הצעיר. לכן התלווה אליו. הוא עצמו למד שם "בשקידה עצומה".

גם רפאל קהאן מאקלסבן מוסיף באותה רוח, לפחות לפי ניסוחו של אליאך:

"דור של צעירים גדל ללא תורה... כולנו היינו חלשים ונזקקו לחיזוקים.

שושני ערך או השתתף בכינוס כזה בפריז במסגרת מחנה קיץ. ר' מרדכי עורר ויכוחים נוקבים עם שושני, לבל ישפיע בדעותיו על הצעירים. מכאן ואילך יותר ויותר התייחסו אליו כבעל דעות כוזבות, אשר השפעתו על הנוער מסוכנת".

מרת מאיר מב"ב, בתו של רבי גרשון כהן, שהפך למנהל ישיבת חכמי צרפת, מספרת בשם אביה כי בואו של ר' מרדכי "היה מאד גורלי עבורי ועבור צעירים רבים אחרים. הויכוחים שהתפתחו שם, בעקבות נוכחותו המשמעותית של ר' מרדכי, השפיעו עלי והכריעו את עתידי בהחלטה שלא להצטרף לפעילות הארגונית של שושני וחבריו".

וכאן כבר מסיק אליאך כי "האיש אינו טלית שכולה תכלת" ואילו הרצאותיו "תלושות ורחוקות מעולמו של בית המדרש".

כאן אני מפסיק כדי להעיר שלפי מסורות אחרות על שושני ושיחו, נראה שזה משפט המבקר את "עולמו של בית המדרש" של אליאך ושל ר' מרדכי (לפי סקירתו) יותר מאשר את שושני. כמובן, אין כאן תיאור של מה שבאמת טען שושני ולכן אין לדעת אם הציע דעות כפרניות או רק פתיחות מחשבתית.

ר' פנחס גרומן מלוס אנג'לס (שזוכה בכתבה הזו לדרגה מכובדת יותר מאחרים בתור הרה"ג, כנראה בעל משרה תורנית) מגלה דבר מעניין עוד יותר, שמשום מה נשמר בצד ובסוף.

"גם כאשר פקד את מעונו של ר' מרדכי, לשיחות שאיני יודע טיבן, כבר אז שמענו בו שהיה איש מפוקפק."

ובכן, כמה הערות:

אם ר' מרדכי הגיע למחנה, איך היה לו "מעון" פרטי? או שזה סתם לשון דיבור?

שושני בא לביקור לילי אישי? על מה הם שוחחו? מתברר שהמארח לא דחה אותו אלא שוחח איתו. מה שמעיד שהיה ביניהם קשר מעבר לרושם שנוצר בכתבה.

על סמך מה קובע גרומן מוניטין מפוקפקים לשושני? האם כך סבר גם פגרמנסקי?

אלי ויזל עצמו ציין שהיה לו חבר ללימודים שהזהיר אותו כי שושני "רוצה לערער את האמונה שלנו. הוא מפחיד אותי". אבל מי שאמר את הדברים היה ר' מנשה הקטן קליין, שאמנם התפרסם כפוסק אבל בהחלט לא כפילוסוף ותאולוג.

הרב יעקב הכהן מעיד בשם חמיו מאנטוורפן כי "ספרי אפיקורסות היו יוצאים מתחת חיקו. ספרו של פרויד למשל היה מונח תדיר בכיס מעילו".

תוהה אני מה יש לעסוק הרבה בפרויד כי אדם מוכשר כשושני לא היה זקוק להשערתי לזמן רב להקדיש לפרויד והתיאוריות שלו. אבל כמדומה שלא ידעו או שכחו המבקרים כי "למד אתה להבין ולהורות" ולכן אדם שמסוגל לכך חייב לעין בספרים כאלו! וכזה ודאי היה שושני.

הערה מעניינת נוספת היא ששושני "אהב לערער לבעל כשרון את בטחונו בידיעותיו ויכולותיו". האם זה נבע מרצון להשפיל את השני ולהאדיר את עצמו או שמא היה זה מעשה סוקרטס כדי ליצור פתיחות להבנות חדשות ולהכרת המיגבלות העצמיות?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/4/2017 13:14 לינק ישיר 

לכאורה העיתונאות כדוגמא לדעתנות ושושני כדוגמא לגאונות יהודית עולמות הפוכים, שעיתונאות דרכה לעסוק בדברים על-פי רושם ראשוני לרוב שטחי, ושושני להפוך שוב ושוב בתלמודו על מנת להגיע לעומק מקורי. אלא שהן לשושני והן לעיתונאות יש מגמה לעסוק בדברים רחוקים, בהבדל שעיתונאים כותבים על דברים שלא מבינים בהם היטב להמון הסבור שקונה דעת מהעיתונים, ושושני לימד דברים שהבין לעומק לתלמידים נבחרים שלא היו מסוגלים לגמרי להבין מה שלימדם והכירו בכך.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/4/2017 21:12 לינק ישיר 

כבר שנים שאני חושד ש"שושני" הוא לא אחר מאשר "מיימוני" - איננו יודעים את שמם, הם בקיאים בהרבה תחומים, כותבים בצורה שקשה מאוד להבין וכשאתה רוצה לסכם תכל'ס מה הם אמרו - זה בלתי אפשרי...: 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/4/2017 23:24 לינק ישיר 

אברם

מחמאה כזו לא קיבלתי הרבה זמן. בעצם אף פעם...

עלי להודות שגם אני משנה את דעותי בתחומים רבים. אבל זה לא נושא לאשכול הזה.



מ


העיתונות החרדית אמורה להיות עיתונות אחרת...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 09:53 לינק ישיר 

מיימוני,

עיתונאות טובה אמורה להיות ישרה ומעמיקה, לדבר במתינות וברכות, לתת מקום למחנות שונים ולדעות שונות, ולחפש את שביל הזהב. כזה היה "הצפירה" של חז"ס וסוקולוב, "עיתונאות חרדית" זה לא אוקסימורון?


 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2017 14:19 לינק ישיר 

אגב, בספר "רבי מרדכי פגרמנסקי" שיצא לאור לפני כמה שנים מוזכר מר שושני. אני לא זוכר בדיוק את ההקשר (נראה לי שהיה קשר בין השנים). 
אנסה לחפש.. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 16:59 לינק ישיר 

מ

נראה לי שכדאי לפתוח אשכול על "מהי עיתונות ראויה"...

זה באמת נושא מעניין. נדמה לי שבעבר פתח אחד מבכירי הפורום שנעלם בינתים (מוישה גרויס נדמה לי) אשכול על דיני לה"ר לעיתונאי.

שאלה מקבילה היא מה מותר לפרסם, מה אסור לפרסם ומה חובה לפרסם. לא רק בעיתון אלא בכלל. וגם זה ראוי לאשכול בפני עצמו. אתה מוזמן. אם יהיה לי זמן, אנסה לכתוב עיקרי דברים כפתיחה בעצמי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/4/2017 18:41 לינק ישיר 

מיימוני,

מר שושני כבר ענה על בקשתך בצורה קולעת. כך אמר לפי תלמידו פרופסור רוזנברג:

"יש לנו ביד חמש אצבעות: בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת. הבוהן המתוחה מצויה בזוית של תשעים מעלות ביחס לאצבע, כמו אומר הדבר על הרווח של תשעים המעלות בין הבוהן המסמלת את המציאות לאצבע המסמלת את המחשבה. האמה, האצבע השלישית והגבוהה ביותר, היא השפה, היא גבוהה ומתרחבת יותר מהמחשבה, ולפעמים אף יתר על המידה. האצבע הבאה היא הקמיצה, היא מורה על הקמצנות הרבה שיש לנקוט ביחס לכתיבת המחשבות, והזרת, זו האצבע הקטנה ביותר, מורה על הקמצנות המופלגת ביחס לפרסום".





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מי אתה מר שושני ?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.