1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוח

הבה נלקט: הרהורים על המסר שמעביר לנו חג השבועות

האם אנו יודעים אנו לקבל את השונה? בואו נסתכל ללובן שבאישוננו, נודה במציאות שלא תמיד אנו יודעים לעשות זאת. מירי גפן עם תובנות בעקבות מעשיה של רות המואביה

מירי גפן, ב' סיון תשע"ט 05/06/2019 17:45 עודכן: dateModified.ToString("dd/MM/yyyy HH:mm")

צללית אב וילד אב וילד. צילום אילוסטרציה צילום: pixabay

החיים הם רכבת עם תחנות עצירה בלתי פוסקות. מסלול חיים עם תמונות נוף מגוונות.

חלקם ימים יפים של שמש זורחת, חלקם בעלי נוף בהם נדע קצת פחות מנוח, ישנם ימים שהם יום אף לא לילה, ישנם ימים טובים, חגים וזמנים לששון.

בין כל ימות השנה וימי חיינו בכלל, בכל רגע ורגע טמונים מסרים רבים לחיים. עלי כותרת של מוסר השכל שמהווים עבורנו גבעול איתן של הסתכלות נכונה לחיים, ובכוחם להצמיח בתוכנו שורשים עמוקים של מסר ותובנות, לנו ולילדנו. להצעידנו בשביל חיים חיובי יותר.

אם נרפרף בין דפי התנ"ך והיסטוריית סיפורי העם היהודי, נבחין בקלות במסרים הרבים שהעניקו ומעניקים לנו עד היום עדשות הכוללות צילינדר הסתכלות בריא.

הובי תמידי עוטף אותי. ליקוט טיפים לתרמיל מסע חיי מבית הספר של החיים, מסקנות ומוסר השכל מכל פרק ותחנה בחיים. כי אין מאורע שבא סתם לעולם ואין מאורע שיעבור ככה בסתם.

חג השבועות הקרב, מביא עמו גל משכר של ניחוחות מאכלי גבינה. אט אט זה מתחיל להתפשט בחלל האוויר. גם ניחוח פרחים ושטיח צבעוניותם משתלבים יפה בנוף החג הקרב.

אני מפנה זמן איכות למחשבותיי, מנסה לחשוב אודות סיפור עתיק יומין שעובר בדור לדור בין דפיו המצהיבים של ההיסטוריה היהודית. עולה במחשבתי רות המואביה, והמסרים לחיים שסיפור הגיורת המרתק מנדב לנו.

"לדעת לקבל את השונה" - זה המסר שבחרתי ללקט לעצמי מחג השבועות.

עולמנו נברא בגוונים שונים. ישנם שנולדנו בעלי צרכים מיוחדים, אוטיסטים, תסמונת דאון, ישנם קטועי איברים, אילמים, עיוורים, חרשים, קירחים, יש נמוכי קומה.

האם אנו יודעים אנו לקבל את השונה? 

בואו נסתכל ללובן שבאישוננו, נודה במציאות שלא תמיד אנו יודעים לעשות זאת.

כמה פעמים אנחנו עוברים לצד השני של הכביש כי לא יודעים להתמודד עם זה שאיבד עכשיו את בנו? או מה להגיד לזו שהתגרשה? כמה פעמים אנחנו מסתכלים בעין עקומה על מי ששמן מדי, או מגמגם, מדבר מוזר. כמה אנחנו גזעניים? כמה בנות ישראל יושבות בוכות בבית רק כי נולדו עם גוון עור שונה, ומתנהגים אליהן כאל מצורעות? כמה דירות יעמדו ריקות ולא ישכירו אותן אם לא לאנ"ש? כמה אנחנו נועצים מבטים על קטועי רגליים, כיסאות גלגלים וכו'?

לו היינו יותר מכילים, אנשים לא היו נאלצים להפוך סיפור התמודדות חייהם, להרצאה, רק כדי להעלות מודעות. לו היינו מקבלים את השונה מלכתחילה, היתה זו דרך חיים משודרגת יותר עבורנו.

זו הסיבה שהיתה מונעת מאנשים שנולדו קצת שונה, להתקבל למקומות עבודה ולקבלם כמו שהם.

ועוד שלל דוגמאות מחיי היומיום שמצביעות על כך שהעולם אינו יודע לקבל את השונה ממנו. האבסורד במציאות זו, שאנו מפספסים בכך מתנה נפלאה של מסרים ותובנות חיים. משום שדווקא השונה נמצא במקום גבוה מאתנו. הם בעלי ניסיון חיים, ובעלי הסתכלות אמיתית יותר לעולם המציאותי. הקושי הוא זה שהצמיח אותם לבעלי אישיות מיוחדת, וזו גם הסיבה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

התמודדות של אנשים העניקה לכם חישול שאין במי שבורח מהמציאות שיודעת לקבל את השונה. כי בשביל הרצאות העצמה אישית, יביאו אנשים עם סיפור חיים שונה - להעצים. מבטם של אנשים אלו שונה משגרת חיינו. האם לא כדאי שנדע לראות זאת מלכתחילה? 

זכה הר סיני הנמוך והשונה מכל ההרים הגבוהים - שעליו תינתן תורתנו הקדושה.

"לדעת לקבל את השונה מאיתנו" זו מתנה נפלאה שתחנת חג השבועות מעניקה לחיי ולכולנו. זה המסר שאני משתדלת להעביר לילדיי, כי על יסודות בית כזה גדלתי. דווקא האנשים השונים היו אורחי הכבוד במעון בו גדלתי.

פסעה רות המואביה לבדה, עזבה את עמה ומולדתה, ולא ויתרה להצטרף אל השונה ממנה. בכך זכתה שסיפורה יהווה לכולנו מסר היסטורי יקר ערך, לדעת לקבל את השונה, כי "אחות היא בתוכנו".

כשנדע לקבל את השונה - העולם יהיה שווה ומיוחד יותר.

הבה נלקט. 

חג התעלות שמח.

הכותבת היא אשת תקשורת, מנהלת משרד רדיו קול ברמה






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.