1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

הטעות ההיסטורית של מנהיגי העולם הערבי

לא בטוח שיצא הרבה מהכינוס המתוקשר שמתקיים בימים אלה בבחריין | מה שבטוח הוא שמדינות ערב הפנימו את הטעות ההיסטורית שלהן ביחס לישראל ועכשיו הן מנסות לתקן | דעה

איתמר צור, כ"ד סיון תשע"ט 27/06/2019 15:15

מנסים לתקן בבחריין הועידה בבחריין הועידה בבחריין צילום: רויטרס

בימים האחרונים מתכנסים נציגים מכל רחבי העולם הערבי במדינה הקטנה בחריין יחד עם נציגים מטעם הבית הלבן. בכנס ששמו הרשמי "שלום לשגשוג" מתאספים להם נציגים כלכליים ומנסים לפתור את הבעיה הפלסטינית.

הבעיה הפלסטינית שנוצרה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, לא נוצרה בשל כיבושה של פלסטין בידי הציונים, גם לא מגירושם כביכול של כ-700,000 ערבים מביתם ב-1948 ואפילו לא מכיבושה של ירושלים בידי חייליו של יצחק רבין ב-1967. לא פעולות ישראל יצרו את הבעיה הפלסטינית, אלא ההתכחשות של מדינות ערב למצב המשתנה במזרח התיכון במאה ה-20. בעוד מדינת ישראל הסכימה לקלוט כ-800,000 פליטים יהודים מכל רחבי העולם הערבי, בנוסף על ניצולי שואה מאירופה המשתקמת – ראו המנהיגים הערבים ב"מגורשי פלשתינה" נטע זר. הם סירבו לאמץ את אחיהם אל חיקם, וכינו אותם "פלסטינים". כך נוצרה הבעיה הפלסטינית ולא בשום דרך אחרת.

מסכנותם של הפליטים הערבים הושארה בכוונה תחילה כ"פצע מדמם" בכדי לנגח באמצעותה את ישראל. נוסף על כך, בכל פעם שנדמה היה שהבעיה הפלסטינית נשכחת דאגו אותם פליטים, בעידודם של מנהיגי ארצות ערב, להזכיר לעולם כי הבעיה הפלסטינית חיה, נושמת ובועטת. הם עשו  זאת על ידי פעולות טרור שנועדו ליצור הד תקשורתי רחב ככל האפשר, כמו רצח הספורטאים באולימפידת מינכן או חטיפת מטוסים. ישראל דיממה קשות בשל פיגועי הטרור הללו, אולם מעמדה רק התחזק עם השנים.

גם האופנים החדשים של המאבק הערבי במדינת ישראל נחלו כישלון דומה. הניסיונות של הפלסטינים בסיוע מדינות אירופאיות "נאורות" להילחם בישראל באמצעות חרם כלכלי ופניה למצפון העולם, כפי שבא לידי ביטוי בפעילות חברי ה-BDS, גרמה לישראל לפנות לאפיקים חדשים של מסחר ובכך פתחה את שעריה לסחר עם מדינות במזרח כמו סין והודו ומצבה רק השתפר.

מנהיגי ארצות ערב הבינו כי מדינת היהודים שקמה לה באמצע המזרח התיכון איננה הבעיה.

מנהיגי ארצות ערב הבינו כי מדינת ישראל היא הפתרון.

מנהיגי ארצות ערב הבינו מה שמלכי ירדן לדורותיהם הבינו כל הזמן. ישראל היא זו שיכולה לשמר את שלטונם הדיקטטורי.

אולם המנהיגים הללו היו לכודים בבעיה שהם עצמם יצרו. כיצד יוכלו להתקרב לישראל בעוד הבעיה הפלסטינית עדין מדממת בקרבם ונטועה עמוק עמוק בדעת הקהל של נתיניהם?

לפיכך כל התקרבות כלשהי לישראל – מה שמכונה تطبيع (תָטְבּׅיעְ - "נורמליזציה") אסורה למראית עין. מתחת לפני השטח קיימים כל הזמן מגעים ושיתופי פעולה, אך כדי שהנורמליזציה תתאפשר חייבים המנהיגים הערבים לפתור את הבעיה הפלסטינית.

ההתכנסות בבחריין אמנם מעוררת פיהוק בקרב הישראלים שכבר התייאשו מהתקווה לשלום בר-קיימא עם הפלסטינים. עם זאת, ההתכנסות הזו היא תיקון להתכנסות קודמת שנערכה בח'רטום בקיץ 1967. גם במהלכה נפגשו נציגים מכל רחבי העולם הערבי – אלא שאז הם קבעו את שלושת הלאווים: "לא להכרה בישראל; לא למשא ומתן עם ישראל; לא לשלום עם ישראל;". היום לעומת זאת, הם מקדמים נורמליזציה עם ישראל ולמעשה מודים בטעות ההיסטורית שלהם שנמשכה עשרות בשנים.






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ומי מבטיח שהם לא יתחרטו???  (ל”ת)


  2. לזכור שהשם עמנו  (ל”ת)