1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. אקטואליה

גאון דורות: עיתונאים חרדים על דמותו של מרן הרבי מלובביץ' זצ"ל

חצי יובל לפטירת מרן רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מלובביץ' זצוק"ל • ביקשנו מעיתונאים מכלל המגזרים להצטרף לפרויקט מיוחד ולספר לנו על דמותו המרתקת - שסחפה אחריה מאות אלפים ברחבי העולם • אנשי תקשורת חסידים, ספרדים וליטאים מספרים על דמותו רבת ההוד

ארי קלמן, ג' תמוז תשע"ט 06/07/2019 20:53

מיוחד ל'בחדרי' הרבי מרן הרבי מלובביץ' זצוק"ל צילום: באדיבות jem

חצי יובל שנים חלפו מאז הסתלק לבית עולמו מרן כ"ק אדמו"ר מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון זצוק"ל, שהקים מעצמה של תורה, חסידות ושליחות בכל העולם כולו.

ביקשנו מעיתונאים מכלל המגזרים להצטרף לפרויקט מיוחד אודות הרבי ולספר לנו על דמותו המרתקת, שסחפה אחריה מאות אלפים ברחבי העולם.

חצי יובל לפטירה. מרן הרבי מלובביץ' זצוק"ל. צילום: באדיבות jem

---

ר' ישראל אלטר גרובייס, עורך תורני במכון 'עוז והדר' וסגן עורך 'משפחה'

בימים אלו כולם מדברים על "הליובאוויטשער-רבי". ים של מילים, שורות וסיפורים ינסו להעלות את זכרו. ברשותכם, הייתי רוצה לדבר פעם על הרבי מליובאוויטש שלנו, של קהילת חובבי הספרים. של בתי המדרש.

מבחינת אנשי הספר התורני, יש איזו החמצה בתפיסה העולמית של הרבי מליובאוויטש. כולם מדברים עליו כ"מנהיג", כ"חכם", כזה שיש לו שלוחים בנפאל ובטימבוקטו, רבי שניהל את הפוליטיקה והזהיר על ארץ ישראל השלמה. כל זה נכון, אבל ממש לא ממצה.

הרבי מליובאוויטש שלנו, הוא אחד המחברים הכי פוריים ומעניינים ביהדות החרדית של המאה האחרונה. יש דרכים מאוד מדויקות לבדוק את זה. נתחיל בהיקף: זה לא רק הכמות של עשרות ספרים, איגרות, מערכות, מאמרים ופלפולים. זה גם המרחב.

כל ידען תורני בעולם יודע, שיש תחומים תורניים שבהם הרבי מליובאוויטש הוא כמעט יחיד שעסק בהם. איזה עוד מחבר בדורות האחרונים הקדיש שעות לבירורים בסוגיות של הלכות מלכים ברמב"ם? מי עוד התעסק בבירורי שיטת הגר"א ב'צמצום'? מי לא הניח מנהג אחד עד שלא בירר אותו לעומקו ולרוחבו?

וזה הרבה יותר רחב ומקיף. הסוד הכי גלוי בקהילת הידענים, זה בדיוק הדבר הזה. כשמישהו נדרש לנאום במסיבת יום-הולדת, בבר-מצווה, בחנוכת-בית או כמעט בכל סיטואציה שאין עליה ספרים ערוכים, תמיד כדאי לו לחפש בכתביו של הרבי מליובאוויטש. שם תמיד יש רעיון עמוק ומרתק, לכל רגע ומקרה בחיי היהודי.

העומק והמרחב: זה לא סוד שבזמננו יש אתגר לא קטן להשיב על שאלות מהותיות, של תורה ומדע, תורה ופסיכולוגיה, תורה ופילוסופיה. יש לא מעט מצוקות חדשות, לבטי זהויות ועוד עניינים שנדרשים להכרעה. בנושאים האלו - יודו גם מתנגדיו הקשוחים ביותר - אין מנוס. הרבי מליובאוויטש היה חד בדרא.

הרבי של אנשי-הספר. גרובייס. צילום: באדיבות המצלם

החריפות והלמדנות: מה שהרבה יותר מרתק והרבה פחות מפורסם, זה העומק. אחד היה הרבי מליובאוויטש בלימוד סוגיות ובהסברתן בצורה חדשנית מיוחדת. מספיק לקרוא שיחה אחת על חומש רש"י כדי להבין במה מדובר. לפני כל הסבר, ישנה מערכת של שאלות. כל השיטות והתירוצים המקובלים, מועלים על השולחן. בהכל הוא דן. את הכל הוא מכיר ומנתח בסכינא חריפא. עד שהדברים מכוונים כשמלה.

הגאונות המבהילה: מי שיודע למשש בקיאות, עומד משתאה. הידע של הרבי כל כך עשיר, שזה כמעט לא נתפס בשכל אנושי. זה לא רק ש"ס בבלי, ירושלמי, שולחן ערוך ונושאי כליו וספרי תשובות. זה אפילו שמות של קבצים תורניים נידחים, שיצאו לאור בכל המרחב שמפולין ועד מרוקו. הכל גלוי וידוע לפניו, עם שמות המחברים ופרטי ההוצאה לאור.

החסידות והאמונה: מעל כל הגאונות והחריפות, הידע והניתוח, מרחפת רוח הקודש שמזכירה שלא מדובר רק בגאון דורות, אלא באדמו"ר קדוש. זה מתבטא בעיקר במאמרי החסידות ובספרי האגרות. היכולת הזאת לטעת משפטי מחץ של יראת שמים והעובדה שלעתים ניתן לחוש גם בהתרוממות רוח אחרי הלימוד, זה כבר מן הדברים המסורים ללב, שלא כל אחד זוכה להם באותה מידה.

זכותו וזכות תורתו הגדולה יגנו בעדינו.

---

אליעזר שולמן, עורך חדשות 'משפחה'

האמת היא שטוב להן לשורות הבאות שלא היו נכתבות. אבל המציאות מחייבת את כתיבתן. 25 שנה חלפו. האותיות נכתבות וצמרמורת עוברת בי. חצי יובל חלף. מי היה מאמין. יש אירועים שאתה זוכר היכן היית כשהתרחשו. זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת כאן בישראל.

הייתי סמוך לכניסה לישיבת מיר בה למדתי. חבר מניו יורק שלח לי הודעה ל'ביפר' עם 3 מילים: "ברוך דיין האמת". הבנתי מיד. דקות אחדות אחר כך שמעתי את הדיווחים ברדיו והבנתי שמשהו משמעותי השתנה בעולם. לרגע לא חשבתי שמשהו גם ישתנה בעקבות כך גם בעולמי הפנימי.

את הרבי לא זכיתי לראות בחייו. לראשונה הגעתי ל-770 5 שנים לאחר ג' תמוז. קודם לנסיעה שוחחתי עם חברים שזכו ללמוד ב'קבוצה' באותן שנים. הם תיארו את הקושי שלהם להגיע ל-770 אל מול הזיכרונות שיש להם מהרבי.

"אני לא מסוגל לראות את 770 והרבי לא שם", אמרו לי איש בשפתו. שנים רבות חלפו מאז. השבוע שוחחתי עם כמה מהחברים. רבים מהם נוסעים ל'אוהל' שוהים בו שעה ארוכה מתפללים, מתוועדים ולומדים. ל-770, בית המדרש של הרבי, הם גם יגיעו ויזכרו ברגעי האור הבלתי נשכחים, יביטו אל הבמה, אל הסטנדר. 

רגעי אור בלתי נשכחים. שולמן. צילום: באדיבות המצלם

25 שנה לאחר ג' תמוז, חב"ד גדלה ומתעצמת ויחד עם זאת החיסרון והגעגועים כואבים יותר. צבא השלוחים הפרוש בכל העולם. המוסדות החב"דיים הרבים שקמים בכל מקום הם ההוכחה שמורשתו ממשיכה להצמיח פירות. נושאים שהיו חשובים לרבי כמו הנחת תפילין עם מי שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות, לימוד משותף ועוד דברים רבים, שהמכנה המשותף שלהם הנגשת היהדות למיליוני יהודים, ממשיכים להתקיים וביתר שאת ואף אומצו על ידי חוגים נוספים.

הרבי השאיר הוראות ברורות ומפורטות בכל נושא ועניין והחסידים מיישמים. מחמם את הלב לראות כיצד אברכים ונערים שלא זכו לראות את הרבי, ממשיכים ללמוד וליישם את מה שהורה וביקש באותה חיות והתלהבות כמו אותם חסידים שקיבלו ממנו הוראות מפורשות.

---

אלי ביתאן, מגיש "מנדי ביתאן" בכאן מורשת

עשרים וחמש שנה להסתלקותו של הרבי מליובאוויטש זה זמן טוב לעסוק גם בצדדים האחרים במהפכה של חב"ד. אנחנו רגילים בדרך כלל לדבר על חב"ד בהקשר של מפעל השלוחים העצום, שגרירויות יהודיות בכל מקום בעולם. כחניך הישיבות הליטאיות, המחלוקת העזה בין חב"ד לליטאים כמובן הייתה נושא דרמטי. ההצלחה של חב"ד לשמר את כוחה ואף להעצים אותו אחרי הסתלקות הרבי גם היא הייתה עניין לעיסוק גובר בעשרות השנים מאז תמוז תשנ"ד, ואפילו השאלה הפוליטית מדי כמה שנים - "למי חב"ד תצביע הפעם".

אבל כל זה כבר פחות מעניין. האמת, התחושה שלי היא, בתור מי שמכיר את חב"ד בערך מגיל חמש - שאני לא מכיר בכלל. ובשנים האחרונות אני יותר ויותר רוצה להכיר - את התורה, את ההשקפה, את ההיסטוריה המדהימה והדרמטית, את התורות וההתפתחויות שהיו עד אז ומאז, ואת הבשורה של חב"ד אליי, ילד שעסוק עדיין בחיפוש מתמיד אחרי תשובות ושאלות חדשות על מה חושבים ומה עושים.

אני חושב שזו בעיקר המשימה של החב"דניקים שסביבנו, והם בכל מקום: לכם זה נראה מובן מאליו, לנו לא. תנו לנו לטעום. תניחו לנו את התפילין הווירטואליות בשולי הקניון של החיים. תנו לנו ערכת נרות שבת נוספת. אולי גם נרות ליום חול. אנחנו כבר לא בזמנים של או-או, אנחנו בעידן הגם וגם. 

אחד הדברים שהתפספסו לאורך שנים, גם במחקר וגם בכתיבה העיתונאית, זו הבנת ההשפעה המשמעותית שיש לחב"ד על המגזר החרדי כפי שהוא היום. לפעמים זה נראה שחב"ד "משקיפה מבחוץ" ולעתים זה נראה שהמחלוקות בצמרת ההנהגה החרדית הקצתה לחב"ד מקום נפרד. גם חב"דניקים מרגישים ככה ("אני לא חרדי, אני חבדניק") וגם שאר החרדים ("אה, הוא חבדניק").

מנהיג משמעותי ביותר. ביתאן צילום: באדיבות המצלם

צר לי על הנחרצות: זה קשקוש מוחלט. מעבר לכך שהרבי מליובאוויטש, שהסתלק בג' תמוז תשנ"ד, היה ללא ספק אחד מארבעת המנהיגים החרדים המעצבים והמשמעותיים ביותר - לצד הרבי הבית ישראל מגור, הרב עובדיה יוסף ומרן הרב שך; ומעבר לכך שאין שכונה חרדית בלי חב"ד ואין בית כנסת חרדי בלי חב"דניק (כמעט) - ליובאוויטש היתה ועודנה אחת המשרטטות הגדולות של מה זה חרדי ומה זה להיות חרדי. הספרות החרדית למבוגרים ואף לילדים, העיתונות, המוזיקה, הלבוש, התרבות וגבולות הגזרה - לא היו נראים כך ללא חב"ד. אין קהילה אחרת שהשפיעה בכל אחד מהתחומים הללו כל כך, ובמידה מסוימת הם קרויים על שמה. 

אבל לא רק: גם בפוליטיקה החרדית, מגרש שחב"ד כביכול נעדרת ממנו, הרבי היה אחת הדמויות הדומיננטיות לאורך שנות השמונים (מעבר לכך ש'אגודת ישראל' הוקמה אף על ידי הרבי הרש"ב, שלימים פרש ממנה עם ידידו הקרוב ר' חיים מבריסק. אבל זה היסטוריה). משאלת 'מיהו יהודי' ועד נישואים אזרחיים, הקול יצא מקראון הייטס עוד בטרם נשמע בבני ברק. 

ואפילו באידיאולוגיה החרדית - היחס לחילוני, הפטריוטיות ללא ציונות, הנטייה החרדית לימין הישראלי ואפילו הברית העזה עם נתניהו. חב"ד היו שם לפנינו. אך אולי הדבר החשוב מכל: רוב הלא-חרדים ואפילו הלא-יהודים שפגשו חרדי, כנראה שפגשו חב"דניק. התדמית שלנו בעיני האחר הרי היא התדמית שלנו, הרבה יותר ממה שאולי היינו רוצים לחשוב על עצמנו. והתדמית של חב"ד היא התדמית של המגזר - לטוב ולמוטב. 

אני חושב שחב"דניקים יופתעו מכך לא פחות מאשר חרדים שעדיין אינם חב"דניקים, אך עשרים וחמש שנה אחרי ההסתלקות, הגיע הזמן ללמוד על הבשורה הגדולה של חב"ד למגזר החרדי.

--

אריה ארליך, סגן עורך עיתון 'משפחה'

בהגות החסידית, היחס בין חסיד לרבו - הוא פנימי מאוד, עמוק מאוד, וגם אישי מאוד. הרבי הוא הקו המקשר של החסיד אל עולמות של מעלה, והוא הצינור של החסיד לבוראו. הרבי הוא מנחה הדרך, הלפיד שהולך לפני המחנה, והאורים ותומים בחיים האישיים, בהחלטות הכי מורכבות בחיים. אין נושא - גם הכי מורכב - בחיים הציבוריים והאישיים, שהרבי לא התייחס אליו באחד מספריו. 

לא הרי המקום שהרבי תופס בחייו של חסיד למדן - ששואב את ההשראה לחייו ממעיינות תורתו השופעת והעמוקה של הרבי - כהרי חסיד בעל-בית, שההדרכות הפשוטות של הרבי בחיי המעשה הן אלה שמלהיבות את נפשו. ולא הרי שניהם כבעל השגות שטחיות יותר, שחי את העולם של הרבי מסיפורים שהוא שומע, מתמונות שהוא רואה ומהחלקים הוויזואליים יותר בחיי הרבי. 

במקרה של חסידי חב"ד - מתרחשת תופעה מופלאה, אולי אפשר לומר על-טבעית: 25 שנים חלפו מאז שהרבי הסתלק - והקשר של חסידי חב"ד עם כ"ק מרן האדמו"ר זיע"א רק הולך ומתעצם, הולך וגובר, מתחזק בקצב שקשה להסביר אותו. הקשר הזה הוא המנוע מאחורי הצמיחה המספרית של חסידות חב"ד, שלוחיה ומוסדותיה, כמעט בכל פינות הגלובוס. זהו קשר נפשי ופנימי, שמקיף את כל חדרי הלב, שחודר לכל נימי הנפש, שמשפיע על כל תחומי החיים. 

עשרות אלפים מחסידי חב"ד שחיים כיום, נולדו אל תוך דור היתמות. ישנם אלפי מנחם-מענדלים שבאו לעולם בעשרים וחמש השנים שחלפו מאז ג' בתמוז תשנ"ד. חלקם משמשים כבר כשליחי הרבי מליובאוויטש, מבלי שזכו לראותו אפילו פעם אחת. באופן אישי, הייתי בן שבע כאשר הרבי הסתלק, כך שלא יצא לי לראותו. כמוני ישנם רבים. 

דור היתמות. ארליך. צילום: באדיבות המצלם

אז נכון, בני הדור הצעיר בחסידות חב"ד לא זכו מעולם לראות את הרבי, אבל הם רואים אותו בכל רגע: הם חיים אותו יום יום ושעה שעה, יודעים את תורותיו ובקיאים בשיחותיו ומאמריו. הם שואבים את דרכם לחיים מרבבות השיחות, מאות הספרים, ואינספור האגרות, וגם מכמות עצומה של תיעודי וידאו ותמונות. חלקם בקיאים בתורת הרבי יותר מאשר אנשים שהיו במחיצת הרבי פיזית והכירו אותו בשנות האור. 

הרבי מליובאוויטש, אולי בצעד צופה פני עתיד, היה הראשון שזיהה את הכוח שבתיעוד. חב"ד היא אפוא המתעדת הגדולה ביותר של כל יום בחיי רבה. כל דקה במחיצת הרבי בימות החול מוסרטת ומוקלטת; כל רגע בשבתות ובחגים - נרשם בדיוק מירבי מיד לאחר צאת השבת, ומצא את דרכו אל מאות הספרים המכילים את תורת הרבי. כך שאפשר לשקוד במשך חיים שלמים על יבול תורותיו, הדרכותיו, אגרותיו וסיפוריו של הרבי, ועדיין לא לשבוע ולא להכיל הכל. 

אם תרצו, זהו ממד אחד בתשובה המורכבת על השאלה המפליאה מכל: מה ההסבר לצמיחה המטאורית והאדירה של חסידות חב"ד בחצי היובל שחלף מאז הסתלקות הרבי? אז יש את הממד השמימי, את האמונה החסידית ש"לא עזב הרועה את צאן מרעיתו", ואת אמרת הזוהר הקדוש על כך "צדיק שנסתלק מצוי בכל העולמות יותר מבחייו" ולכן גם זוכה להשפיע על חסידיו כוחות מלמעלה.

אבל יש גם את התשובה הגשמית, שגלומה בכוח הרצון והדבקות של החסידים, שלעולם אינם מוותרים, שלרגע אינם נחים מהגעגועים, שחיים בכל רגע את הדבקות וההתקשרות. הקשר הזה הוא משהו שגדול הרבה יותר ממושגי הזמן והשעה, וגם גדול יותר ממושגי החיים הפיזיים אל מול החיים שמעבר להשגה. בשפה החסידית קוראים לזה: 'איתערותא דלעילא ואיתערותא דלתתא'. לכן, כאשר שואלים חסיד "מיהו הרבי מליובאוויטש בשבילך" - התשובה היא רבת גוונים. תשובה אחת מסודרת אין. אבל בשלוש מילים: עבור החסיד - הרבי הוא הכל.

---

מתי טוכפלד, ישראל היום

הרבי בשבילי הוא האות החיה לכך מהמשיח אודותיו כתוב במקורותינו, הוא אינו דבר אבסטרקטי או פרוביזורי, אלא גשמי ומוחש. הרבי מורה דרך לדור שלם ומוביל אותנו, בזהירות אך בעקביות, גם בחיינו הפרטיים וגם כעם, לאמונה בקב"ה, בגילוי סודות התורה והארת הקדושה בעולם כולו, עד לגאולה האמיתית והשלמה. 

באופן אישי, הרבי הפך אותי לאדם טוב יותר. ליהודי מאמין יותר. נותן לי טעם לחיי האישיים, המשפחתיים והתורניים. רבי זה חיים, זה חיות בעבודת השם, ואמונה לא נגמרת בקב"ה, מתוך שמחה והרחבה.

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מהרבי, מעבר לליווי האישי והברכות בכל עת ועצה לפני כל הכרעה חשובה, ברגעי משבר ושמחה, הוא שהגאולה למעשה כבר נתונה בידינו. שהעולם עצמו כבר מוכן ורק אנחנו אלה שעוד מתמהמהים. 

הרבי הפך אותי לאדם טוב יותר. טוכפלד. צילום: באדיבות המצלם

בשנים האחרונות יצא לי לנסוע כמעט כל שנה לכינוס השלוחים העולמי בחצר הרבי בניו יורק. כל שנה שובר הצלם את הראש איך מכניסים אלפי אנשים לפריים אחד כשכל פתרון שנמצא כבר לא רלוונטי לשנה לאחר מכן, כי קצב הגידול הולך ומתגבר. כשהגוף חי אין הוכחה טובה מכך שגם הראש ודאי חי.  
 
אנחנו בתקופה ארוכה של 25 שנה של ניסיון קשה ובלתי נסבל. יחד עם זאת בטוחים ומאמינים שמשה אמת ותורתו אמת, הרבי מלך המשיח יתגלה ויוביל אותנו לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש. 

---

מנדי גרוזמן, מגיש "מנדי ביתאן" בכאן מורשת

בעולם הדתי כיום אנחנו מכירים שני סוגי רבנים: מהצד האחד, רבנים שעומדים על עמדת התורה ומבטאים אותה בקול, ללא שינוי והתפשרות. מהצד השני, רבנים שמחזיקים בתפיסת עולם ליברלית יותר, מדגישים את עמדות היהדות שמתאימות למוסר המקובל כיום ומצניעים עמדות תורניות אחרות.

הסוג האחרון זוכה לאהדה בציבור הכללי, בעוד הסוג הראשון - הרבנים הלא מתפשרים - נחשב פעמים רבות ללא רצוי בעיני הציבור הכללי.

מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל - או כפי שהוא מוכר לכולם, הרבי מליובאוויטש - הצליח לאחוז את החבל משני קצותיו. מהצד האחד, הוא דרך על כל המוקשים הציבוריים האפשריים. הביע עמדות ימניות החל מ-1967, עשור לפני המהפך שהעלה את הימין לשלטון. לחם בתוקף בחוקי הגיור, כיוון שלא התאימו להגדרה ההלכתית למיהו יהודי. לחם בהפרדת הדת מהמדינה והתבטא נגד חילולי שבת שמבוצעים על ידי מוסדות שלטוניים.

ולא רק התבטאויות היו לו. גם מעשים. את אלפי שליחיו שלח עבור מטרה אחת: לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמיים. או בביטוי רווח יותר, "להחזיר בתשובה".

ובכל זאת, גם הרבי וגם שלוחיו אהובים מאוד על ידי הציבור הכללי. הרבי עצמו שמר על קשר אישי הדוק עם גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית, וגם בתודעה הישראלית הוא התקבע כמנהיג חרדי שהאיר את פניו לכלל הציבורים והתייחד באהבת ישראל.

בימים האחרונים חשבתי כיצד הרבי הצליח בכך, מה היה הסוד שאפשר לו להשמיע את עמדת התורה בלי פשרות ולהצליח להיות אהוב גם על ידי יהודים שמתנגדים התנגדות עמוקה לדת היהודית.

כדי לנסות ולמצוא את התשובה לכך, רפרפתי מעט בהתבטאויות הרבי ובמכתביו בסוגיות דת ומדינה. גיליתי מאפיין משותף, שדומני שעשוי להאיר מעט.

הצליח לאחוז את החבל משני קצותיו. גרוזמן. צילום: יח"צ 'כאן'

התבטאויות הרבי נשמעו אותו דבר לאורך כלל השנים ולא השתנו עקב תהפוכות פוליטיות. כשמנהיגים מהימין שנחשבו לאוהבי מסורת ולבעלי קשרים טובים עם הרבי ביצעו מהלכים שלדעתו חרגו מכוונת התורה הקדושה, הוא התבטא נגד המהלכים באותה נחרצות שבה התבטא כשהאוחזים בהגה השלטון היו אנשי שמאל. עבורו, לא היה הבדל בין קואליציה שכוללת בתוכה דתיים וחרדים ובין כזו שמורכבת רק על ידי מפלגות חילוניות. הוא לא הגביר את מאבקיו ולפתע העלים עין, כשהשלטון השתנה. את את כלל הממשלות בחן רק על פי מדד אחד: הלכות התורה.

זאת ועוד. התבטאויותיו, גם הנחרצות ביותר, לא כללו בתוכן מינוחים שלוקחים מהשיח הפוליטי. לא תמצאו בהן "החברה הדתית דורשת את זכותה ל" או "באם לא תתקבל דרישתנו, נפעל ש". כל שיחותיו - בעל פה ובכתב - הן כולן ציטוטי פסוקים ומאמרי חז"ל וקריאה בשמם לפעילות בהתאם לציווי התורה.

הרבי זצוק"ל גם לא הסתפק רק במאבקים. הוא גם ניסה לשכנע, להסביר, לדבר אל הלב היהודי. לצד נאומיו בעל פה, השקיע רבות בכתיבת מכתבים ארוכים ומנומקים אל גורמי שלטון ואל אנשי תרבות שהשפיעו על השיח בישראל.

כך, למשל, כתב מכתב מפורט לראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ז"ל, במסגרתו גם כתב לו את הפסקה הבאה: "על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחי' עד היום הזה - יהודי, או - בסגנון שונה אבל בתוכן שווה - שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודי' או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך".

המטרה, מבחינתו של הרבי, הייתה אחת: לפעול לקידוש שם שמיים בישראל. ולשם כך השתמש גם בדורון וגם במלחמה, העיקר שהתוצאה תושג.

כל אדם אוהב אמת, גם אם אינו מסכים לה. כל יהודי אוהב יהדות, גם אם איננו דתי. הרבי השקיע את חייו להשמעת האמת היהודית, ולפיכך זכה להיזכר באהבה רבה על ידי כלל הציבורים בישראל, גם 25 שנה אחרי הסתלקותו.

---

יוסי אסולין, עורך באתר 'בחדרי חרדים'

אחת התכונות היותר בולטות אצל הרבי הייתה העובדה שידע להכיל את כלל גווני היהדות בצורה מופתית ושוויונית. אהבת ישראל שאין לה אח ורע. הרבי היה קשוב לכל יהודי באשר הוא; וידע להפריד בין האדם ובין דעותיו. 

תורתו הענפה - הפרוסה על פני יבול בלתי נתפס של מאות ספרים - בלולה ומשולבת מכל חלקי התורה. קו החשיבה המהפכני שאפיין את הרבי בדרשותיו, שיחותיו ומאמריו הרבים שנאמרו במרוצת השנים, היה תמיד כזה שמחפש ללמד זכות על המאורעות שהתרחשו לאורך ההיסטוריה היהודית ועל הדמויות שליוו אותם. לראות את הכוונה הנסתרת של הדברים מנקודת מבט עמוקה יותר. לגלות את ה'ניצוץ'. 

כזה היה הרבי: גשר בין עולמות, אנשים ורעיונות.

גשר בין עולמות. אסולין. צילום: באדיבות המצלם

חצי יובל שנים חלפו מאז הסתלקותו הכואבת של הענק שבענקים; אולם במובן מסוים, דמותו של הרבי רק הולכת וחיה בתוכנו יותר ויותר. כמאמר הזוהר הקדוש: "צדיקא דאתפטר - אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי".

קשה לתאר את דמותו של הרבי ולצמצם אותה אל הכתב. אבל אין לי ספק כי בלעדי דמותו הפלאית - העולם היהודי היום היה מחנאי יותר, שבטי יותר, מפולג יותר. אשרינו שזכינו.

---

מנחם כהן, עורך עיתון 'כפר חב"ד'

מהו הרבי בשבילך? נשאלתי על ידי 'בחדרי חרדים'. מהרגע בו קיבלתי את השאלה ועד לתשובה ששיגרתי, חלפה יממה. ביממה הזו הספקתי להמריא מארץ הקודש ולהגיע לציונו הקדוש של הרבי זצוק"ל.

כשיצאתי מהקודש פנימה, אפוף מחשבות ורגשות שמלוות אותי בכל פעם שאני זוכה להתפלל בשער השמים הניו-יורקי, נזכרתי שוב בשאלה 'מיהו הרבי בשבילך?'...

בשלוש מילים: הרבי הוא הכל. ולחדשות בהרחבה: אם ננסה לפשט את התשובה, עבורי הרבי הוא הכל בחיים. בתורתו אנו הוגים באופן תדיר, את הוראותיו אנו משתדלים ליישם יום יום, את משנתו אנו מתאמצים ליישם בכל רגע. הרבי מלווה אותנו מהרגע בו הכרנו את עצמנו. הרבי הוא הכתובת לשאלות, לבקשות. הרבי הוא רועה הצאן שלנו שעיננו נשואות אליו. 

הרבי הוא הכל בחיים. מנחם כהן. צילום: באדיבות המצלם

הרבי מלווה אותנו יום יום לא רק ברובדים הרוחניים, אלא גם במקום עבודתי בשבועון 'כפר חב"ד', השופר של הרבי. המשפט "האם זה תואם להשקפת הרבי", עולה תדיר במערכת שלנו.

כן, גם עשרים וחמש שנים אחרי, הרבי ממשיך ללוות אותנו ואת ילדינו, בכל פרט ושלב בחיים, "מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים".

---

שניאור ובר-ארליך, עורך באתר 'בחדרי חרדים'

הרבי מליובאוויטש עבורי, הוא הדמות הכי משמעותית שקיימת בחיי הרוחניים. כחסיד שהתגדל לאורו, יראתי בפצותי שיח.

מאפיין בולט בדמותו הטמירה של הרבי זוהי העובדה שקצוות שונים של יהודים, מהם כאלו שרחוקים שנות אור מהאחר, חשים אל הרבי חיבור מיוחד וקשר אבהי נדיר מסוגו.

במרוצת השנים נתקלתי לא פעם בחסידים ממאה שערים על כל המשתמע מכך שנלהבים מהרבי ותורתו המופלאה, ומאידך, גלויי ראש עמם באתי במגע, שמפגינים התרגשות שעה שמדברים על הרבי. כך היה בחיי חיותו בעלמא הדין ואף יותר מכך, כיום, עשרים וחמש שנה לאחר שנסתלק מעמנו.

תופעה זו, היא באופן של כמים הפנים אל הפנים, משום שהרבי, משגב קדושתו ורום מעלתו, ראה בכל יהודי את הנשמה הבוערת, או לעיתים את הניצוץ שצריך להבעיר. בהתאם לכך העריך, אהב ודאג לכל אשר בשם ישראל יכונה. גישה מופלאה זו התבטאה בין היתר, בדולרים לצדקה שחילק במשך שעות ארוכות לאינספור יהודים, מכל הסוגים, כמו גם בזמנים שמזג כוס של ברכה והעניק ספרים וקונטרסים לכל דכפין. 

זאת ועוד, מכתביו של הרבי, שאותם ניתן למצוא בסט הספרים המדהים 'אגרות קודש', ממוענים היו לגדולים וקטנים כאחד, בגיל וברמה רוחנית. גדולי תורה ובעלי מלאכה, פרופסורים ופשוטי עם, חסידים וליטאים, אשכנזים, ספרדים וכן הלאה. הכל זכו ליחס של כבוד והתעניינות אצל הרבי זכר צדיק וקדוש לברכה.

קשר אבהי נדיר מסוגו. ובר-ארליך. צילום: באדיבות המצלם

מסופר על יהודיה קשישה שלא כבשה את התפעלותה מהמאמץ הגדול של הרבי עבור חלוקת הדולרים לצדקה ממרומי גילו, ושאלה אותו: 'רבי, איך אתה יכול לעמוד כל-כך הרבה שעות על רגליך?!' הרבי הביט בה בחום וחיוך רחב פשט על פניו. 'כל יהודי הוא כמו יהלום בעיניי, וכשסופרים יהלומים אין מתעייפים', השיב.

כשלנגד עיניו של הרבי יהודי הוא יהלום, מובן אפוא היחס המיוחד כלפיו וטבעי שיראה צורך להשקיע בו ולוודא שילוטש כהוגן. ראייה זו תסייע גם עבורנו, לאמץ את הגישה של הרבי לחיינו הפרטיים ולהביט על כל יהודי במשקפיים הנכונות.

לא בכדי, יהודים רבים, כאלו שאף אינם שומרים תורה ומצוות לעת עתה, מעריצים את הרבי ופוקדים את ציונו הקדוש בהתלהבות, משל הכירו אותו באופן אישי. רבבות מעם ישראל חבים לרבי את הקשר שלהם ליהדות ולדרך ישראל סבא, הודות לדאגתו העמוקה והכנה לכל יהודי באשר הוא, קטן כגדול.

כל חסיד יודע, שלתאר את הרבי במילים ולקמט את מעלותיו וגדלותו לכדי שורות ספורות, זו משימה בלתי אפשרית. לגולל את מפעל חייו שהולך ומתפתח מידי יום ביומו, קשה מאוד.

לכן, אנצל את במה זו, רק כדי לשתף אתכם הקוראים בנושא שהיה חשוב בעיניו הקדושות של הרבי, וזהו להרבות בקירוב לבבות אחינו בני ישראל לאבינו שבשמים. למטרה זו הקדיש הרבי שעות ארוכות ולכולנו הזכות למלא את רצונו בהשפעה טובה על הזולת, עדי נזכה להתראות עמו בתחיית המתים.

---

דב אייכלר, עורך "מנדי ביתאן" בכאן מורשת

מח שליט על לב: הנהגתו של הרבי. הרבה דרכים יש לאדם להשליט את המח על הלב. אבל רק לאדם עצמו.  הרבי, ברוב חמלה וכדי להקל על שלוחיו לקיים את שהוטל עליהם, ידע שכדי שאדם חיצוני, לצורך העניין -"השליח" יוכל להשליט את המח על הלב של יהודי אחר, צריכים קודם לפנות אל הלב. 

ואין ישראלי אחד בעולם שלא נתקל בלב החב״די הרותח וההומה לעזור ולמסור את נפשו גופו וממונו על כל יהודי נידח ככל שיהיה. אפילו המקורבים המסודרים והמקומבנים שבמטיילים הישראלים ברחבי העולים עומדים משתוממים וליבם נמס לראות את מסירות נפשם של כל שליח של הרבי בדאגה לרווחתו של יהודי בכל מקום בעולם. אוכל כשר, מיטה חמה וכל מחסור.

דב אייכלר. צילום: באידיבות המצלם
 
ישנו פתגם חסידי ידוע שאומר שדבר תורה לא כל אחד יכול לומר, אבל איזו סברה בדרך אפשר כל יהודי רשאי להעלות. אפשר שהשליחות הזאת, שעל פניו היא גשמית, לדאוג לצרכיו הגשמיים של כל יהודי בעולם, היא גם הדרך להגיע אל ליבם של ישראל וכך לקרב אותם אל אביהם שבשמים. זה נראה פשוט, ויכול להיות שזה אכן פשוט, אבל בידוע הוא שהגאונים הם אלו שמיישמים וחושבים על הדברים הפשוטים כדי לקדם את המטרה. ומטרתו של הרבי, היתה שמהיום והלאה, לא ידח ממנו נידח. בגשמיות וברוחניות. לחיים לחיים.

---

נעם זיגמן, עורך 'לדעת' ומגיש ב'קול ברמה'

אני זוכר את היום המר ההוא, שיעור א' ישיבה קטנה, תורת אמת – חב"ד ירושלים. בחור שרואה את הרחש בחש אצל המשגיח והר"מים בישיבה רגע לפני סיום התפילה. חלפה עוד דקה וההודעה המרה הגיעה לאוזננו. חלפו הדקות ועימן גם הבלבול. מה אומרת ההלכה שעלינו כחסידים לעשות, מה קורה עם ה'סדרים' בישיבה, ובכלל מה קורה עכשיו?

הכל היה מבולבל. כאב עם ייאוש, צער עם חוסר ידיעה, ותחושה אחת גדולה של אובדן. בחלוף שעה שחררו את כולנו לביתנו, ואני זוכר את עצמי הולך ברחוב ירמיהו בדרך לבית, ומערער במחשבות. מה עכשיו? אי אפשר להסביר במילים את התחושות של אותן שעות שכל כך חקוקות במוחי מזה 25 שנים. 

רואים את התמונות ולא מעכלים. זיגמן. צילום: אתר 'קול חי'

המחשבה לטוס להלוויה עלתה בבית, אך ירדה מהר מאוד לאחר שהוברר שאין מקום על הטיסות. השעות חלפו והלילה ירד על ישראל, מה שרק המחיש יותר את תחושת החושך שירד על העולם. אני ואחיי הלכנו עם אבי למקום עבודתו ב'קול ישראל', שם על המרקע CNN שידרו בלייב את מסע ההלוויה. מביטים ולא מאמינים, רואים את התמונות ולא מעכלים. 

בשנה שלאחר מכן ניצבנו אבי ואחיי בציון הקדוש בבית החיים שבקווינס. מאז הייתי שם פעמים רבות, ובכל פעם תחושה שחוזרת על עצמה, שיש מנהיג שהתווה דרך, שהוא נמצא שם ושומע, נמצא שם ורואה כל אחד ואחת שמגיעים, אולם החיסרון הוא אצלנו, חוסר היכולת לראות את המנהיג. 

ולמרות החסרון הגדול, אנחנו ממשיכים בדרך, לא סוטים ממנה כי זה הציווי שמטרתו לעשות עולם טוב יותר, כולם שכבר מוכן לביאת המשיח. 

אסיים בשתי מילים שאני מסיים בכל פ"נ שאני מכניס לציון הקדוש: 'משיח עכשיו!'

---

עו"ד שרון גושן, חבר מערכת COL ואיש תקשורת

הרבי עבורי הוא היכולת "לגעת" בכל אחד, הן באמצעות תורתו הרחבה המתפרסת על פני מאות ספרים ואשר מקיפה את כל מקצועות התורה, עצותיו המאלפות לחיים בכל צעד ושעל, החל מחינוך ושלום בית וכלה בעצות פיננסיות ורפואיות, ובעיקר בדאגה לכל יהודי קטן כגדול. דאגה כנה שהובילה למהפכת השלוחים בעולם תופעה שאין לה אח ורע. 

הדאגה שמניעה את מפעל השליחות העצום של הרבי אותו החל עם עלותו על כס הנשיאות ועד למהפכה שחוללו השלוחים בעולם כאשר למעלה ממחצית השלוחים כיום הם צעירים שרובם לא זכו כלל לראות את הרבי.

אך בעייני דווקא אותה חלוקת הדולרים המפורסמת אותה הנהיג הרבי בשנים האחרונות לחייו בהם חילק 'דולר' לצדקה בימי ראשון, וחלוקות נוספות בימים מיוחדים, היו הזדמנות פז לראות את יחסו האישי של הרבי לכל אחד ואת הדאגה הכנה לאלפים שעמדו בתור הארוך שעות רק כדי לעבור מול פניו ולו לשנייה אחת ולהתברך ממנו לברכה והצלחה. 

דאגה לכל יהודי. עו"ד שרון גושן. צילום: באדיבות המצלם

ניתן לשבת שעות ולצפות בקטעי הוידאו ולהישאר מרותקים מהיחס האישי והלבבי לכל אדם. אילי הון ומנהיגים לצד אנשים פשוטים וקשיי יום, פוליטיקאים בכירים לצד ילדים ותינוקות. כולם זכו ליחס אישי, למילה טובה, לעצה וברכה. הרבי לעולם לא זז ממקומו עד שהתור הסתיים. לפעמים זה לקח ארבע שעות, ולפעמים גם שמונה. לא פשוט בכלל לאדם בגיל 90 לעמוד שעות על הרגליים. גם כאשר הציעו לרבי כסא לשבת הרבי סירב בתוקף. זה מנהיג אמיתי שדואג לצאן מרעיתו.

---

שימי סגל, עורך ראשי אתר 'שטורעם'

על-מנת שאשתף אתכם מיהו הרבי עבורי, אקדים בהתבטאות מצמררת של השליח הנודע הרב שמואל (מולע) אזימוב ע"ה, מגדולי וחשובי שלוחי הרבי בכל השנים והאיש שעשרות אלפי צרפתים יהודים שומרי תורה ומצוות, בהם אלפים שהפכו לחסידי חב"ד מושלמים, חבים לו את חייהם היהודיים.

היה זה בתקופה הקשה שבין החושך הגדול שאחרי כ"ז אדר א' תשנ"ב, בו לקה הרבי בסטרוק הראשון, לבין החושך הכפול והמכופל ביום ג' בתמוז תשנ"ד, יום ההסתלקות. חסידי חב"ד בכל העולם קיימו עצרות תפילה ואירועים רבים לרפואתו השלמה של הרבי וכך גם בבירה הצרפתית, שם קיים השליח הראשי הרב אזימוב באותה עת התוועדות רבתית בהשתתפות מקורבים רבים, שהוקדשה לחיזוק והתעוררות.

בשיאה של ההתוועדות החל הרב אזימוב לבכות, נשא את עיניו כלפי מעלה וזעק מעומק ליבו: "ריבונו של עולם, אנחנו מבקשים את רפואתו השלמה של הרבי בשבילך. אם לא הרבי והשלוחים ששלח לכל פינה בעולם על-מנת להזכיר ליהודים את יהדותם ואת הקשר שלהם לתורה ולקב"ה, איך העולם היהודי היה נראה היום, וכמה יהודים היו מתבוללים ושוכחים את יהדותם ואת מציאותו של הקב"ה בעולם?!"...

הזעקה הזו של הרב אזימוב פילחה את הלבבות ולצערנו הותירה את הנוכחים ובעצם את כולנו כבר 25 שנה ללא מענה.

מוביל אותנו לשביל הזהב. שימי סגל. צילום: באדיבות המצלם

כששמעתי לראשונה לפני כעשור את שחזור הרגעים הללו מ'כלי ראשון' - חבר שנכח בהתוועדות ההיא, חשבתי לעצמי שזהו בעצם הביטוי הטוב ביותר למיהו הרבי בעבורי.

בלי הרבי לא הייתי מכיר את הקב"ה. בלי הרבי לא הייתי נראה כפי שאני נראה היום. בלי הרבי לא הייתי זוכה להקים בית חסידי בישראל. בלי הרבי ילדיי לא היו הולכים בדרך התורה והמצוות. אנחנו מרגישים בכל רגע בחיינו איך הרבי מוביל אותנו בכל תחומי החיים אל שביל הזהב. שביל היהדות.

הרבי עבורי הוא הגורם המחבר והמקשר בינינו לקב"ה. הרבי הצליח להחדיר בנו את האהבה האמיתית לקב"ה ואת הדאגה הכנה לבניו - כל אשר בשם ישראל יכונה.

רבי, במלאות 25 שנה ליום המר שבו חושך יכסה ארץ וערפל לאומים אני עדיין מתגעגע, כמו גם רעייתי וילדיי, ואנחנו מבטיחים להמשיך ללכת בדרכך עד ליום הגדול בו נזכה להתראות איתך שוב, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

---

יצחק פלדמן, עיתון 'בקהילה'

עבורי הרבי מליובאוויטש הוא בראש ובראשונה תורה. מאז הסתלק הרבי לפני עשרים וחמש שנה, צמחה חסידות חב"ד והתרחבה לממדים עצומים בכל קנה מידה. מתוך עיירה שכוחה בפרברי המושב הרוסי הפך הקסקט התמים לסמל של מעצמה. ליובאוויטש - או בשמה המוכר יותר בעולם: חב"ד - זו חסידות שהיא הרבה יותר משיטה ודרך. היא החיים עצמם של חסידיה.

חסידים מחצרות אחרות מעריצים את הרבי ואת מורישי האדמו"רות שלפניו ללא צל של ספק. לפעמים גם עד כדי התבטלות מוחלטת. ובכל זאת, לחסיד חב"ד יש מאפיין זהות רחב הרבה יותר. הלבוש החב"די, במובן המטאפורי והפיזי, הוא הרכיב המשמעותי ביותר בחייו ובדרכו. הוא ימעט לנהוג במנהגים שיסודותיהם במנהגי קהילות אחרות, ויצמצם את לימודו ועיונו ככל האפשר לתורתם של שבעת המאורות, אדמו"רי השושלת.  

הרבה יותר משיטה ודרך. פלדמן. צילום: באדיבות המצלם

אלו הם שני נתונים המזינים זה את זה כבר עשרים וחמש שנה. למרות היותה חצר ללא רבי מכהן בפועל, התורה שנוצרה בין כתלי בית המדרש הזה ממשיכה להפיץ את עצמה כאילו על ידי כוח עליון. יהיו שיאמרו: אדרבה. דווקא בגלל שאין מי שעומד בראש האימפריה, היא הולכת ונבנית מכוח האינרציה שהפעיל במשך עשרות שנות חייו. גלגל שאינו עוצר לעולם.

---

צבי טסלר, עורך בערוץ 20 וברדיו קול חי

כילד הרבי היה מי שלאורו גדלתי, לו כתבתי מכתבים כבר מגיל גן, עשיתי כל מאמץ כדי לעשות לו נחת במעשיי, לזכות לברכותיו ולהתפלל לבריאותו, ולהזדמנות הראשונה שבה אוכל לזכות ולראותו. גדלתי בחיפה בקרבה למשפיע החסידי ר' ראובן דונין ז"ל, ממנו למדתי לאהוב את הרבי. לדאבון הלב, בג' תמוז נאלצתי לעשות קריעה ולומר קדיש על אבי הרוחני.

בגיל 6.5 זכיתי לקבל דמי חנוכה מהרבי, אותו חילק לנו מנהל התלמוד תורה.  בשבת חנוכה ישנתי סמוך לדלת שהפרידה בין הסלון לחדר שבו הייתי, כשמתחת לכרית דמי החנוכה מהרבי. בליל שבת - נר רביעי של חנוכה פרצה שריפה שהעלתה באש את הסלון כולו, וליחכה את הדלת מאחוריה ישנתי. חלפו דקות ארוכות מאוד עד שהצליחו לכבות את האש ורק לאחר מכן לגלות שאני ישן שנת ישרים כשלא נפלה שערה משערות ראשי, ומאז גם אני חב לו את חיי הגשמיים.

עשיתי 'קריעה' על אבי הרוחני. טסלר. צילום: באדיבות המצלם

את הרבי לא זכיתי לראות בעיניי. נסעתי בפעם הראשונה לג' תמוז תשנ"ה שנה אחרי ההסתלקות, ומאז אני חי מנסיעה לנסיעה לרבי, סופר את הימים והרגעים עד שאזכה להיות שוב בציון הקדוש.

 הרבי נוכח בחיי ובחיי משפחתי בכל השנה כולה. מודה לקב"ה על הנחת רוח שאני זוכה לראות את הילדים שלי לומדים את תורתו של הרבי, חדורים בקיום הוראותיו, וחוסכים פרוטה לפרוטה כדי לנסוע אליו. הילדים מוכיחים ש"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

בכל ג' בתמוז, וביתר שאת כעבור 25 שנים, מתחזקים הגעגועים והכמיהה לגאולה השלימה, לקיום הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם.

---

מענדי ריזל, רדיו קול ברמה

בג' תמוז תשנ"ד הייתי בכיתה ג'. לא אשכח את אותו בוקר יום ראשון שחור, כאשר אמרנו בכיתה תהילים לרפואתו של הרבי. המורה, שיצא לכמה דקות לקבל עדכונים, נכנס לפתע, שלף גיר ממגירת השולחן וכתב על הלוח את צמד המילים "הרבי איננו". ומאז, יום יום, תחושת יתמות עמוקה אופפת אותי. 

יתמות השזורה בתקווה וביטחון בקיום הייעוד על אודות הגאולה השלימה "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". הרבי עבורי הוא מורה הדרך, המאיר באפילה, בחשכת הגלות. מתוך שיחותיו ואגרותיו ואמירותיו הקדושות אנו מקבלים את הכוח ואת הכיוון של הנתיב שבו עלינו להיות. הרבי הוא זה שנותן את הכוח לפעול להפצת היהדות גם על חשבון הזמן הפרטי. 

יתמות השזורה בתקווה וביטחון. מענדי ריזל. צילום: באדיבות המצלם

הרבי הוא שנותן את ההבנה שאפשר לחיות בעולם - גם אם במקום שהעובדים בו אינם שומרי תורה ומצוות - ולהשפיע עליו במקום להיות מושפע; בזכותו אני זוכר תמיד שעלינו, גם בתקשורת, לנצל את הכשרונות שנתן לנו הקב"ה כדי להאיר את הסביבה ולהפוך אותה למקום טוב יותר.

---

שלומי ריזל, רדיו קול חי

אם יש דבר שעליו אני מצטער יותר מכל זו העובדה שלא זכיתי לראות את הרבי בעיני. הייתי רק ילד בן 8, באותו יום נמהר לפני 25 שנה ונסיעה לחצרות הקודש באותן השנים היתה רק נחלתם של ילדים בודדים בני גילי. אז לא זכיתי אמנם לראותו בעיני הבשריות, אבל בכל זאת אני רואה אותו בכל יום מול עיני רוחי. 

עבורי הרבי הוא מורה הדרך לחיים של משמעות. מתורתו הארוכה מארץ ורחבה מיני ים אני שואב גם את האמונה שלי בקב"ה ואת הרצון לדבוק בו, ובו בזמן – ואין זה עומד בסתירה, גם אם נראה כך במבט ראשון – את היכולת לחיות בתוך העולם הזה, מבלי להיבהל מהניסיונות המעלימים והמסתירים את הקדושה האלוקית האופפת כל דבר. אלו שני דברים המשלימים זה את זה.

שלומי ריזל. צילום: באדיבות המצלם

הקונץ האמיתי, מלמד הרבי, הוא לא לברוח מהעולם אלא לפעול בתוכו. אם נשמותינו ירדו לתוך העולם הזה, יש להן מטרה לפעול בו ולזכך אותו בחיים החומריים והיומיומיים שלנו. עולם התקשורת, כמו כל דבר, הוא חומר גלם. ניתן להשתמש בו בצורה לא טובה אבל ניתן גם להפוך אותו לכלי שרת שיחבר יהודים לקב"ה.

אבל בסופו של דבר, הרבי בשבילי הוא לא רק משהו רוחני ועילאי. הרבי הוא משהו שנוכח. באופן אישי אני יכול לספר שרק בשנה האחרונה, זכיתי לראות ניסים גלויים, למעלה מדרך הטבע, לאחר שביקשתי אצלו. כאז גם עתה הוא פועל ישועות בקרב הארץ. כי אי אפשר לדור ללא נשיאו ומנהיגו המסור. ללא הרועה שינחה אותו בדרך הטובה העולה בית א-ל.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. נפלא ביותר. תודה רבה  (ל”ת)


  2. ישר כח!  

    א

  3. אלטר גרובייס פשוט קלע. כבוד גדול  (ל”ת)


  4. חבד כבשו את כל התקשורת  

    צביקי

  5. לא מצאתי ליטאי אותנטי ברשימה  (ל”ת)

    אברך

  6. גרול מכווולללם  

    גילה

  7. מה שגרוביס כתב  

    רפי

  8. ק  (ל”ת)

    יענרי

  9. לידיעת מערכת 'בחדרי חרדים'  

    אחד שמבין

;