שביתת רעב או דיאטה? • על חטא ועונשו
שביתת האסירים הבטחוניים המעוניינים בשיפור תנאיהם, לא אמורה לרגש אותנו • ידע לו כל מרצח פוטנציאלי - כלא אינו פיקניק, ותנאי מאסר אינם תפריט נופש
- עו''ד משה אוסדיטשר
- י"ז אייר התשע"ב
- 1 תגובות
בימים האחרונים התפרסם שהאסירים הביטחוניים והמנהליים בבתי הסוהר החליטו לשבות רעב, על מנת לקבל תנאים טובים יותר ובכללם הסדרי ביקורים רחבים יותר, לימודים אקדמיים על חשבון משלם המיסים והיד עוד נטויה. הדרישה המקוממת ביותר היא הדרישה לשחרור העצורים המנהליים, כאשר הם מציבים דרישה חד משמעית ובאם לא יתמלאו דרישותיהם הם ישבתו רעב עד מוות.
חשוב להזכיר, עצורים ואסירים אלה אינם יושבים בבית הכלא מכיוון שפעלו למען השלום, אלא לאור העובדה המצערת שכשהם נמצאים מחוץ לסורג ובריח הם מהווים סכנה קיומית ואמיתית למדינת ישראל ואזרחיה, ועל כן מצאו את עצמם בכלא.
לא פעם מסבירים פרשנים כי באם עציר אחד ימות מרעב תתרחש 'רעידת אדמה' בשטחים, ולכן יש לנהל עימם משא ומתן תוך קבלת בקשותיהם, ולו באופן חלקי, על מנת לסיים את שביתת הרעב בה נקטו.
שיטה זו של פגיעה עצמית, קרי שביתת רעב עד למצב של מוות, מוכרת בהיסטוריה. ברוב רובם של המקרים שביתת הרעב לא השיגה דבר מעבר לדיאטה. רק אצלנו, כאשר מרצחים וטרוריסטים שובתים רעב, כל 'יפי הנפש' דואגים לשלומם ולבריאותם, ועל נפגעי הטרור איש לא חושב.
במקרים כאלה מי ש'ממצמץ' ראשון, הוא זה שמפסיד את כל הקופה. במידה ודרישות אותם מרצחים יתקבלו, ולו בחלקם, אז בסבב הבא גם האסירים הפליליים יבקשו 'הנחות' ובצדק, אם מרצחים יכולים לנהל משא ומתן על תנאי מאסרם, מדוע שעברייני רכוש לא יוכלו אף הם לנהל משא ומתן נמרץ על מנת לשפר את תנאי כליאתם?
כל אסיר ועציר באשר הוא צריך לדעת כי על פשעיו עליו לשלם את המחיר, המדינה הריבונית אחראית לביטחון תושביה שנפגעו בפעולות טרור, על ידי אותם מרצחים השובתים כיום שביתת רעב, והיא זו שמחליטה באופן בלעדי בנושאי הכליאה והתנאים להם זכאים האסירים. ומעבר למינימום הנדרש על פי האמנות המקובלות - אין שום סיבה לאפשר להם נוחות בעת ישיבתם בבתי הכלא.
אותם מרצחים אינם 'מתחשבים' באנשים תמימים שנפגעים ממעשיהם, ואינם מנהלים דיאלוג, אלא פועלים על מנת לפגוע באזרחים ובילדים תמימים שלא עשו להם כל רע, והם צריכים לקבל את עונשם. ובהחלט - אי נוחות בבית הכלא מהווה חלק מהעונש.
אם מדינת ישראל תהיה חזקה ולא תתקפל, דבר זה יכול להוות אף גורם מרתיע למרצחים פוטנציאליים שידעו כי על מעשיהם הם יענשו בחומרה, ותנאי מאסרם יקבעו רק על ידי הריבון ומשא ומתן בנושא איננו על הפרק.
חשוב להזכיר, עצורים ואסירים אלה אינם יושבים בבית הכלא מכיוון שפעלו למען השלום, אלא לאור העובדה המצערת שכשהם נמצאים מחוץ לסורג ובריח הם מהווים סכנה קיומית ואמיתית למדינת ישראל ואזרחיה, ועל כן מצאו את עצמם בכלא.
לא פעם מסבירים פרשנים כי באם עציר אחד ימות מרעב תתרחש 'רעידת אדמה' בשטחים, ולכן יש לנהל עימם משא ומתן תוך קבלת בקשותיהם, ולו באופן חלקי, על מנת לסיים את שביתת הרעב בה נקטו.
שיטה זו של פגיעה עצמית, קרי שביתת רעב עד למצב של מוות, מוכרת בהיסטוריה. ברוב רובם של המקרים שביתת הרעב לא השיגה דבר מעבר לדיאטה. רק אצלנו, כאשר מרצחים וטרוריסטים שובתים רעב, כל 'יפי הנפש' דואגים לשלומם ולבריאותם, ועל נפגעי הטרור איש לא חושב.
במקרים כאלה מי ש'ממצמץ' ראשון, הוא זה שמפסיד את כל הקופה. במידה ודרישות אותם מרצחים יתקבלו, ולו בחלקם, אז בסבב הבא גם האסירים הפליליים יבקשו 'הנחות' ובצדק, אם מרצחים יכולים לנהל משא ומתן על תנאי מאסרם, מדוע שעברייני רכוש לא יוכלו אף הם לנהל משא ומתן נמרץ על מנת לשפר את תנאי כליאתם?
כל אסיר ועציר באשר הוא צריך לדעת כי על פשעיו עליו לשלם את המחיר, המדינה הריבונית אחראית לביטחון תושביה שנפגעו בפעולות טרור, על ידי אותם מרצחים השובתים כיום שביתת רעב, והיא זו שמחליטה באופן בלעדי בנושאי הכליאה והתנאים להם זכאים האסירים. ומעבר למינימום הנדרש על פי האמנות המקובלות - אין שום סיבה לאפשר להם נוחות בעת ישיבתם בבתי הכלא.
אותם מרצחים אינם 'מתחשבים' באנשים תמימים שנפגעים ממעשיהם, ואינם מנהלים דיאלוג, אלא פועלים על מנת לפגוע באזרחים ובילדים תמימים שלא עשו להם כל רע, והם צריכים לקבל את עונשם. ובהחלט - אי נוחות בבית הכלא מהווה חלק מהעונש.
אם מדינת ישראל תהיה חזקה ולא תתקפל, דבר זה יכול להוות אף גורם מרתיע למרצחים פוטנציאליים שידעו כי על מעשיהם הם יענשו בחומרה, ותנאי מאסרם יקבעו רק על ידי הריבון ומשא ומתן בנושא איננו על הפרק.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות