1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוח

רגע לפני השגרה - רוצים 'לתדלק'? מיכל רינהולד עם הצעה מעשית

51 ימים מר"ח אלול ועד היום מתקפלים להם עם הסרת דפנות הסוכה • המאמנת מיכל רינהולד משתפת בהרהורים נוגעים על התחלות, סיומים ויש לה גם הצעה מעשית לפני שחוזרים לשגרה

מיכל רינהולד, כ"ב תשרי תש"פ 21/10/2019 22:55

זאת הברכה צמיחה של התחלה צמיחה של התחלה צילום: pixabay

זהו,
יצאו להם 3 כוכבים,
אפשר לקפל את הטלית....
ואת הכיסאות, ואת השולחנות,
ואת הקישוטים, ואת המפות, ואת הווילונות,
לקפל את הסוכה ,
לקפל הכל.

מ ת ק פ ל י ם

 51 ימים (מר"ח אלול ועד היום)
מתקפלים להם הלילה, מפנים את מקומם לשגרה.

ולבי,
ממשיך להזרים בי את דם המועדים,
לדפוק בי את פעימות החג.

יש משהו בסיום,
שגורם פתאום לכל הרגשות להתעורר מחדש...

חוויתי את זה על בשרי, כל כך הרבה פעמים,
הבנתי,
שאני לא טובה בסיומים.

"סוף שנת הלימודים", מתחיל כידוע לכולם, בפסח.
כשהיינו חוזרות לכיתה, אחרי החג,
המורות היו מתלוננות שאנחנו כבר
"
עם רגל אחת בחוץ"

אכן, עם ספירת העומר, היינו פוצחות
ב"ספירת הגומר", מייחלות לראות כבר את הסוף.

עברו, חלפו להם הימים והשבתות, המבחנים,
וחג השבועות, והנה סוף סוף - תעודות!

ובכל פעם שכזו,
רגע לפני שכיתפתי את הילקוט בפעם האחרונה,
בדילוג וצהלה לקראת החופשה הגדולה,
הייתי מאטה צעדים, מביטה לאחור,
מסתכלת שוב על חדר הכיתה המיותם,
גירים, לוח, מורה שמתרחקת...
ומרגישה את הכיווץ הזה בלב,
את הגולה שמטפסת במעלה הגרון,
את הדמעות שתלויות בזויות העיניים.

כל שנה מחדש.
ובמיוחד, בסיומים המשמעותיים.

סוף ח'
סוף י"ב
סוף סמינר

תמיד אותו סיפור, תמיד אותה הבנה,
הקושי להניח את הספר מהיד, כשמגיעים לעמוד האחרון.

וזה המשיך בכל מעגלי החיים, מאז...

כל הריון גם כשהגיע בעז"ה לסיומו הטוב והמבורך,
כל דירה שעזבנו וקיפלנו ציוד, גם כשידענו שמחכה לנו דירה מרווחת יותר,
כל מקום עבודה, גם כשהגעתי למסקנה,
שהגיע הזמן להתקדם

כל קורס שסיימתי, ומשני צדי המתרס

תמיד אותה תחושה של
"
רגע , לאט.... תנו לי רק עוד קצת..."

שנים הייתי מנסה להתרגש בתפילות של
ה"ימים הנוראים", ובכל פעם מחדש
הדמעות "שיתפו איתי פעולה" (😉)
רק ברגע שנשמעה תקיעה גדולה...

ובעוד עזרת נשים, מתרוקנת מהנשים הצמות,
הייתי מוצאת את עצמי
צמאה לעוד כמה רגעים של קירבה ,
מתמלאת בגעגועים של "אחרי כל"...

אז הערב,
שעות ספורות לפני ימי החול
מנסה לתפוס עוד קצת רגעים מהכל...

אז מה היה לנו?

התחלנו,
בהתכנסות פנימה, בהתבוננות, בחשבון נפש,
שבנו אל עצמינו, אל בוראנו,
חיפשנו מחילה

ואז-
ממקום של ניקיון וטהרת הלב
עם המון רצון טוב והחלטות יפות,
מפה ועד הודעה חדשה...
יצאנו לשאוב דליים של שמחה.

פתחנו ב"האזינו"
וסיימנו ב"וזאת הברכה"

התחלנו בלהאזין לקול הפנימי שלנו,
לקול השופר והשיפור,
בלהקשיב לקול הנשמה...

והמשכנו,
בלהזכיר לעצמינו ש"זאת הברכה"
שהיא כאן, שהיא ישנה,
השמחה שבברכה, הברכה שבשמחה

לזכור שהברכה לא תלויה בנכסים של קבע
בתארים ומעמדות,

שהשמחה היא בהתחברות אל היש
בלמצוא את הטוב שבפשטות

שמחה של מצווה
שמחה של בצוותא
ארבעת המינים בצוותא
המשפחה בצוותא
אנחנו והבורא מצוותים במצוות

ונקודת השיא -
שמחה שיש בה תכלית ומשמעות,
של חיבור לדבר הזה שיותר גדול מאתנו
ומאחד את כולנו,
שמחת התורה.

"וזאת הברכה", היא כאן:
באחדותנו
בתורתנו
במחול הנשמות...

והיא כאן, כדי להישאר גם מחר.

אני לא טובה בסיומים,
אז כמה טוב שמתחילים שוב מ"בראשית"...

הולכת
לקפל את הסוכה, וליישר את הגב

לכבות את הפנסים הצבעוניים, ולהדליק את הלב

-להוריד את הקישוטים, ולהעלות את המורל...
)
חורף ארוך לפנייך, מיכל).

אז, שגרה מוצלחת, וברכות באלפיות,
ולמי שמבקש ל"תדלק" רק עוד קצת...
לכו להקפות שניות.

 





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ולקבל עוד קצת דלק--