1. עמוד הבית
  2. משפט ופלילים
  3. משפט

הפרקליט הבכיר: "מערכות אכיפת החוק אינן חפות מכשלים"

"מערכות אכיפת החוק אינן חפות מכשלים ובוודאי שאינן חפות מביקורת, אך אל לנו לפגוע בלגיטימציה של מערכת אכיפת החוק",
כך אמר ראש לשכת עורכי הדין במהלך כנס הליטיגציה הראשון על שם עו"ד יעקב וינרוט ז"ל 

אלי שלזינגר, ח' חשון תש"פ 06/11/2019 11:11

שנה לפטירתו של יעקב וינרוט ז"ל רל"ש עורכי הדין אבי חימי רל"ש עורכי הדין אבי חימי צילום: באדיבות המצלם

במלאת שנה לפטירתו של פרקליט הצמרת עורך הדין ד"ר יעקב וינרוט ז"ל, אחת הדמויות המשפיעות ביותר בעיצוב עולם המשפט בישראל, הפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו קיימה אתמול (שלישי) את 'כנס הליטיגציה' הראשון על שמו. בכנס השתתפו: נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, שופט בית המשפט העליון, פרופ' אלכס שטיין, ובני משפחתו של וינרוט, עורכי הדין פרופ' אבי וינרוט וד"ר יחיאל וינרוט.

השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון סיפרה ארוכות אודות אישיותו יוצאת הדופן של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל ועל היותו דוגמה לאיש משפט וצדק ששילב בין העולמות המרכיבים את החברה הישראלית : "הכרתי את יעקב וינרוט ז"ל לראשונה כעורכת דין בשנות ה-80 וכבר אז בלטה לעיני אישיותו המיוחדת כאדם פורץ דרך ובונה גשר בין המגזר החרדי לחילוני".

עו"ד אבי חימי, ראש לשכת עורכי הדין אמר בנאומו בכנס: "בעידן שמקדש התלהמות שלמרבה הצער חילחלה גם לשיח המשפטי - עלינו לשאת עינינו לעורכי דין כוינרוט - שהראו כי ניתן לעשות ליטיגציה מופתית גם בדרך ארץ ובהקפדה על שיח מתורבת וגם כשסינגר במשפטים גדולים ומתוקשרים, הקפיד לא להתלהם ולא לתקוף את עצם קיומן של מערכות אכיפת החוק והמשפט ושם מבטחו בבית המשפט".

עוד הוסיף בדבריו: "מערכות אכיפת החוק אינן חפות מכשלים ובוודאי שאינן חפות מביקורת, אך אל לנו לפגוע בלגיטימציה של מערכת אכיפת החוק. עלינו לשמור על מערכות אלה ועל בתי המשפט מכל משמר".

פרופ' יובל אלבשן, דקן הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו אמר בכנס: "העובדה שיעקב ויינרוט ז"ל היה פורץ דרך כמי שבא מהאליטה החרדית – נתנה לגיטימציה גם לסטודנטים שלנו מהציבור החרדי לחצות שוב ושוב את המסלול בין שני העולמות – החרדי והחילוני. בזכותו, קו הגבול הזה כמעט והטשטש לגמרי ונעשה למעבר שבשגרה – והקול שלהם הוא קול שדרוש לחברה שלנו – החברה הישראלית".

פרופ' אלכס שטיין, שופט בית המשפט העליון ספד לוינרוט ז"ל ואמר: "בדומה לספורטאי ששבר שיאים שהרחיבו את הגבולות של האנושות, יעקב וינרוט ז"ל העביר לנו שיעור חשוב מאוד על יופיו, רבגוניותו והאינסופיות של האינטלקט הישראלי. זה שיעור שיישאר תמיד בליבי".

ד"ר חיים זיכרמן, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו סיכם את הכנס ואמר: "הכנס הזה הוא תחילתה של מסורת, כנס שנתי לזכרו של יעקב, שיעסוק בסוגיות ליגיטציה, ואנחנו ועושים את זה כך כי אנחנו סבורים שבעשור האחרון יעקב היה אחד הבולטים בתחום הליטיגציה המשפטית".

פרופ' אבי וינרוט נשא את הנאום המרכזי בכנס בהרצאה מקיפה אודות רזי אומנותו של אחיו במקצוע עריכת הדין. פרופ' אבי וינרוט חידש זווית ראיה בלתי ידועה באשר לדרך הופעתו של ד"ר יעקב וינרוט ז"ל בבית המשפט.

"יעקב ז"ל נהג לומר שאנחנו מכנים את משה כ"משה רבינו". מה זה רבינו? מורה! האיש שהוציא עם שלם ממצרים מבית עבדים לחירות, הוריד את התורה, היה גדול הנביאים, ואנו מכנים אותו כמלמד? האם אין זו הקטנה של הדמות? אין זאת אלא שהגדולה של אדם היתה ביכולת שלו להיות "מלמד" ולהוריד את הדברים המופשטים ביותר לרלזולוציה שכל אחד יבין".

פרופ' אבי וינרוט בנאומו

"יעקב וינרוט ז"ל ראה עצמו כ"מלמד" גם בבית המשפט. הוא סבר שחקירה נגדית יש לערוך באופן שתלמד את בית המשפט את העובדות באופן סדור וגם טיעון יש לערוך כאילו זו הרצאה. ראיה זאת של עוה"ד כ"מלמד" ולא כגלדיאטור היא עניין של השקפת עולם ויש לה השלכות מעשיות רבות. "מלמד" לא נמצא בעימות עם צד שכנגד. הוא ניצב רק מול בית המשפט. "מלמד" עורך טיעון ומסדר עובדות בצורה שתסייע לבית המשפט. "מלמד" לא מתקוטט ולא רב ולא מדגיש את עצמו. אדרבה "מלמד" חייב להיות קשוב למה שמפריע לשומע וטעון הבהרה אצלו".

עוד אמר כי "יעקב נהג לצטט אמרה לפיה "כאשר אדם גדל לרוחב, הוא בא על חשבון אחרים ואלו ידחפו אותו בחזרה לממדיו הטבעיים. אבל, אם הוא צומח למעלה, לגובה, הוא עולה ומתעלה באמת". השקפת העולם הזו היתה חלק מן הסוד המקצועי של יעקב וגם בכך הייתה גדולתו".

פרופ' אבי וינרוט הדגיש גם את הלהט ואת עוצמת הטיעון של אחיו, שנבע מבערה פנימית אמתית. להט זה לא היה הצגה. עו"ד שמציג הצגות אינו מצליח. הלהט בטיעון של יעקב וינרוט ז"ל נחצב מהזדהות עמוקה עם הלקוח, שאת מצוקתו הרגיש ובמקרים רבים נחצב מהשקפת עולם שלו שבה האמין בכל נימי נפשו.

בהקשר זה הביא פרופ' אבי וינרוט רעיון עמוק של אחיו ז"ל לפיו כבוד האדם נחוץ לאדם כדי שימנע מעשיית רע. יש בני אדם שאינם נרתעים מחטא משום יראת ה' או משום יראת החוק ובכל זאת מתאמצים להישמר מן החטא כדי לשמור על כבודם. שפלות היא מצב שבו לאדם כבר לא אכפת לחטוא כי תדמיתו ירודה ממילא. מי ששפל בעיני עצמו לא יירתע מעשיית מעשים שיש בהם קלון, ומי שמכובד בעיני עצמו ובעיני זולתו - יימנע מכך. אדם מוקלן ומוכתם הוא אדם נכה שנפגע כוח הבחירה שלו. בכך נפגע צלם האלוקים שלו, שכם צלם זה משמעו יכולת הבחירה של האדם בין טוב לרע. המשפט הישראלי מדבר על כבוד האדם אך אינו נרתע מהטלת קלון ומביוש הגורם לכך שבחברה יסתובבו אנשים עם נכות שאורם כבה.

בהינתן השקפת עולם עמוקה ושורשית זו מובן שהיה להט והיתה אש יוקדת, והדבר בא לידי ביטוי הן כאשר יעקב טען לטובת נאשם, ואף כאשר טען להפטר של פושט רגל, שביקש לחזור להיות חבר מכובד בקהילה העסקית. הזעקה הפרטית של הקליינט נמהלה אצל יעקב וינרוט ז"ל עם השקפת עולם כללית, ומה פלא כי מי שלא שמע את יעקב וינרוט טוען לא שמע סניגור מימיו. פרופ' אבי וינרוט סיים את דבריו באמירה כי "דברים אלו אפשר וצריך ללמוד מד"ר יעקב וינרוט ז"ל. זו מורשת שניתן וצריך להמשיך. מי יתן ונהיה מסוגלים לכך. מי ייתן ונהיה ראויים לכך".

לקראת חתימת האירוע התבקש בנו של יעקב ז"ל, ד"ר יחיאל וינרוט המנהל את המשרד שהקים אביו, לשאת דברים. בתחילת דבריו התייחס ד"ר יחיאל וינרוט לשאלה שהופנתה כלפיו ביחס להבדלים שבין בתי הדין לבתי המשפט מבחינת סדרי הדין, וניתח את ההבדלים ואת הסיבות להם.

בהמשך, ספד וינרוט לאביו. בתוך דבריו הזכיר את שפורסם בעבר ב"בחדרי חרדים", על מקרה שבו אביו שימש כבורר ולאחר מכן סבר שטעה. וינרוט שיגר מכתב לעורך הדין שייצג את הצד המפסיד, ובו כתב "פסק הדין שנתתי היה שגוי ומוטעה בדבר יסודי. על פי הדין, לא ניתן לשנות את הפסק. על פי דין מצפוני אני מעוניין לפצות את מרשך".

"למדתי מכך המון, על כמה מהמידות של אבא שבאו במכתב הזה לידי ביטוי; לא רק מידת "מודה על האמת", אלא גם מידת הענווה - שפלות במובן חיובי. הרי גם אם המצפון הציק לו, הוא היה יכול לכתוב באופן פחות בוטה, למשל, 'התגלתה לי זווית נוספת, ולפיכך על מנת להוציא מדי ספק מליבי' וכדומה... אבל לא, הוא כותב בצורה גלויה וברורה, 'פסק הדין היה שגוי'.

ד"ר יחיאל וינרוט חתם את הדברים לזכר אביו כשהזכיר את הפסוק מפרשת השבוע "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט". המילה 'אחריו' בפסוק הזה מיותרת לכאורה- מה הפירוש "יצווה אחריו"? התשובה המקובלת היא, שזו המשמעות של חינוך אמיתי: מתן דוגמא אישית, באופן שגורם לאחרים ללכת "אחריך", גם בלי אמירות מפורשות. אבל ניתן להסביר בדרך אחרת: חינוך אמיתי הוא כזה שנשאר גם "אחריו", כשהאדם כבר אינו נמצא, כשהוא הלך לעולמו.

לעניין סיום הפסוק, "לעשות צדקה ומשפט", אמר וינרוט- על אף הניגוד בדרך כלל בין משפט לצדקה, כלשון חז"ל בסנהדרין "כל מקום שיש משפט אין צדקה, וצדקה אין משפט", מי שעבד עם אבא ראה שהעולמות של צדקה ומשפט שזורים זה בזה, באופן שרק הוא ידע לשזור. כל אדם שבא בשערי המשרד זכה לכתף תומכת לצד מלחמת צדק".





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. יפה!!  (ל”ת)