אנחנו יהודים או ישראלים? • טורו של מנחם ברוד

מדי שנה בשנה, בימים האלה, נפתח מחדש הדיון בשאלת 'ישראליותנו'. היסטוריונים וסופרים, משוררים ואמנים, פוליטיקאים ואנשי צבא נקראים להגדיר מחדש מי אנחנו ומה משמעות היותנו יהודים וישראלים. עצם העובדה שהשאלה נשאלת שוב ושוב מוליכה למסקנה שהתשובות אינן משכנעות.

אין חובה לשמוע את התשובות כדי להסיק שאין בהן ממש.

השאלה והתהייה עצמן מלמדות על דבר-מה לא-תקין. שמעתם על אנגלי שקם בכל שנה ושואל את עצמו 'במה אני אנגלי'? כמוהו שכנו הצרפתי ועמיתו הספרדי והאיטלקי והאמריקני. אבל הישראלי מרגיש שהגדרת זהותו אינה פשוטה כל-כך, והוא תוהה על מהותה.

יהודי בארץ-ישראל

לא כל האזרחים בישראל מתחבטים בשאלת זהותם. יהודים שומרי תורה ומצוות אינם שותפים לתהייה הזאת. זהותם ברורה לגמרי: הם יהודים, בני אברהם יצחק ויעקב, עמו של הקב"ה, לומדי תורתו ומקיימי מצוותיו. החיים בארץ-ישראל מעניקים יכולת להביא את הזהות היהודית לידי שלמות גבוהה יותר. מדינה יהודית זו הזדמנות להמחיש איך מתנהלת אומה שחיה על-פי התורה – לא רק כפרטים אלא כעם שלם, כקולקטיב.

הניסיון להמיר את ערכי הנצח של עם-ישראל בסממנים לאומיים, וליצור את ה'ישראלי' במקום ה'יהודי' הוא הגורם לתהייה ולבלבול. הסממנים האלה אינם נותנים מענה לצרכיה של הנשמה היהודית, ולכן רבים כל-כך מתחבטים בשאלת זהותם.

העובדה שתהייה זו עומדת במלוא עוצמתה גם לאחר שישים וארבע שנות קיומה של המדינה, מוכיחה עד כמה מופרך מיסודו הרעיון להמיר את התורה והמצוות בלאומיות ולהפוך את ערכי המדינה לדבק המלכד את חלקי העם. הנה, יש מדינה, כבר נולד בה דור רביעי, ועדיין השאלות מציקות כל-כך.

מרוב שאיפה להיות עם 'נורמלי', נעשינו עם 'לא-נורמלי'. אין עוד שום מדינה שאזרחיה תוהים כל-כך על עצם זהותם. אין עוד שום מדינה שאינה יודעת מה היא רוצה להיות. אין עוד שום מדינה שאויביה רוצים להשמידה כליל. ואין עוד שום מדינה שמוכנה לסחור בקלות רבה כל-כך בחבלי הארץ, שמשמשים לה חומת-מגן טבעית מפני אויביה.

שורש הדברים

הסתירה הפנימית הזאת עומדת בשורש כל העימותים שמעכירים את חיינו. היא הציר הפנימי שסביבו מתנהלות המחלוקות הגדולות בסוגיות דת ומדינה, וגם הוויכוח המתמיד על גבולות הארץ והוויתורים לאויבינו. טועה מי שמנסה להפריד בין הדברים. הכול נובע מאותה נקודת-מוצא.

מי שמבין את משמעות היותו יהודי, מבין גם את עומק שנאתם של אויבי ישראל כלפינו. הוא יודע שאין זו שאלה של 'שטחים' או של 'כיבוש'. הוא מבין שאין לנו ברירה אלא לעמוד נגדם בנחישות ובאמונה, ולא להתפתות לססמאות 'שלום' ריקות. והוא גם יודע שנגזר עלינו לחיות במציאות שאין בה פתרונות שלמים, שכן אלה יושגו רק עם ביאת המשיח, במהרה בימינו.

הטור מתפרסם ב'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!