1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

האברך פרץ בבכי: אפילו קדיש אני לא מסוגל להגיד על אבא שלי

"מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד קטן, אבי תמיד היה הורג לי את הנפש. הוא תמיד היה מעביר עליי ביקורת יומם וליל במה אני לא בסדר ובמה אני לא טוב", פתח האברך שנקלע לקשיים בשלום בית את סגור לבו | טורו השבועי המרתק של המטפל הרגשי מרדכי רוט

מרדכי רוט, א' כסלו תש"פ 29/11/2019 10:10

"פשוט לא מגיע לו כלום לאדם הזה" אילוסטרציה אילוסטרציה צילום: SRAELI TSVIKA, לע"מ

היה זה לפני כשנתיים, פגשתי יהודי יקר וכך הוא סיפר לי: "אין לי מושג מה עובר על אשתי בתקופה האחרונה. קורה לה משהו שלא קרה לה בכל 14 השנים שאנחנו נשואים, התחילו לה התפרצויות. אם אני רק אומר לה משהו היא ישר מתפרצת עליי וצועקת. ניסיתי לשאול אותה, למה היא מתנהגת כך? והיא אמרה לי: 'אתה אפילו לא מבין את הבעיה שלך אתה צריך טיפול'! וכך הדבר נמשך עוד ועוד פעמים בתקופה האחרונה, והנה אני אצלך בציפייה לעזרה".

שאלתי אותו: "למה לדעתו אשתו ככה מתפרצת?" "תאמין לי", הוא ענה, "שאין לי מושג, היא רק פה ושם אומרת שאני מתלונן הרבה. וגם אם זה נכון שאני מתלונן, אז זה נורמלי שהיא ככה מתפרצת עליי?". 

ניסיתי לדבר איתו על חיי הילדות שלו והוא פשוט היה סגור רגשית, "הכול היה בסדר איתי", זה כל מה שהסכים לומר.

ביקשתי ממנו שיאמר לאשתו שתתקשר אליי, לשמוע מה יש לה להגיד. קיבלתי טלפון ממנה באותו יום. שוחחתי איתה והסברתי לה בעדינות מה בעלה טוען שמפריע לו, ואשמח מאוד לשמוע מה יש לה להגיד.

היה כחצי דקה של שקט בקו ואז האישה החלה לבכות. "אתה יודע מה מפריע לי בבעלי?! הוא לא איש רע. אך בכל 14 שנות נישואין שאנו חיים יחדיו הוא כל הזמן, בכל דבר, מחפש רק את הרע. בי, בילדים שלנו, בעולם, ובעצמו גם. תמיד יש לו הערה או ביקורת, כמובן שהיא מגיעה בצורה עדינה, אבל תמיד אני שומעת במה אני לא בסדר ובמה אני לא טובה. כל הזמן אני שומעת ביקורת על כל דבר, על האוכל שטרחתי כה רבות להכינו שהוא לא מספיק חם, על הכלים שהם לא מספיק נקיים, על הילדים שהשתוללו, די", היא אמרה בבכי עז, "אני כבר לא יכולה לשמוע כל חיי עד כמה אני לא בסדר ומה לא עשיתי טוב".

"שלא תחשוב", מספרת לי האשה, "הוא גם מעביר על עצמו ביקורת כל הזמן, שהוא לא בסדר בכל נושא שהוא. אז נכון עברתי את הגבול, אני כבר לא יכולה לשתוק ולשמוע רק רע, רק מה לא בסדר, אז זה פשוט גרם לי להתפוצצות פנימית".

מרדכי רוט.

אותו יהודי הגיע אליי שוב, הסתכלתי לתוך עיניו ואמרתי לו כך: "אני באמת רוצה לעזור לך, זה החיים שלך. אני אשמח שבכל אופן תספר לי קצת יותר בהרחבה על הילדות שלך".

"אני ממש מוכרח לספר את זה?" הוא שאל. "בוא תפתור לי את הבעיה הספציפית הזו, אין לי כוח לנבור בעבר".

אמרתי לו: "לדעתי, אם אתה רוצה באמת לעשות פה שינוי אמיתי, למרות הקושי לנבור בעבר רצוי מאוד שנדבר קצת על זה".

הוא הסתכל עליי עמוקות וכך הוא התחיל לספר את סיפורו העצוב: "מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד קטן, אבי תמיד היה הורג לי את הנפש. הוא תמיד היה מעביר עליי ביקורת יומם וליל במה אני לא בסדר ובמה אני לא טוב, אבל רק מה אני לא טוב. לא היה יום שלא קיבלתי בו ביקורת על ההתנהגות שלי, למה אתה עושה ככה ולמה אתה עושה ככה. לא יכולתי בשום פנים ואופן לרצות אותו כל מה שרק עשיתי היה לו ביקורת על זה. אם לדוגמא הוא היה מעיר לי שכדאי שאני אבוא כמה דקות לפני התפילה לבית הכנסת והייתי מגיע בזמן, אז אחרי התפילה הוא היה מחפש ומעיר לי הערה אחרת על התפילה".

"אני לא הייתי הקורבן היחידי שלו זה היה אני, אחים ואחיות שלי, וגם אמי זיכרונה לברכה שהוא היה מעביר עליה ביקורת ללא הפסקה. גם כשהתארסתי סוף סוף הוא לא הפסיק להעביר עליי ביקורת ופשוט לא תאמין לי אבל גם ביום החתונה שלי הוא העיר לי. הוא פצע לי את הנשמה עם מחט עבה במיוחד במשך שנים רבות. מזל שהורי אשתי שגרתי לידם מתגוררים בצפון הארץ כך הייתי גר רחוק מאבי והביקורת הייתה מופחתת. אך מה שקרה לי בחיים זו העובדה שלא היה לי בחיי דקה אחת רגועה, שמתי לב שכל הביקורת שאבא שלי שפך עליי במשך השנים אני פשוט עושה את זה לעצמי, אני משפיל את עצמי, מבקר את עצמי, רודה בעצמי. כל הזמן אני מרגיש שאני לא בסדר, שאני לא טוב, שאני לא עושה רצון השם, שאני לא אבא טוב, שאני לא בעל טוב. הייתי מתפלל הייתי מרגיש שהתפללתי לא מספיק טוב. כל מצווה, כל חג, כל שבת, בכל דבר הייתי מרגיש שאותו לא עשיתי טוב. תאמין לי שזה לא חיים כך, להרגיש כל דקה מחייך שאתה לא בסדר ואתה לא טוב. אין לי דקה של שקט בחיי שאני מרגיש טוב בחיי".

ואז הוא אמר משהו כל־כך עצוב כאשר רק אני נזכר בזה דמעות יורדות מעיניי; "אבי נפטר לפני ארבע שנים ואפילו קדיש ביום של היארצייט אני לא מסוגל לומר עליו, פשוט לא מגיע לו כלום לאדם הזה".

אוי געוואלד כמה אותי יהודי בכה לפניי באותה הפגישה.

"אתה חושב שאין לי שכל, תאמין לי שאני יודע היטב - אני עושה לאשתי בדיוק מה שאבא שלי עשה לי".

היה זה מפגש קורע לב, כבר באותה הפגישה התחלתי בתהליך עם אותו אברך עד שבס"ד הוא עלה אט אט על דרך המלך עד שהתחיל לראות אור וחיובי בעצמו, באשתו, בילדים ובעולם. זה לוקח זמן לשנות אמונה לאדם שהוא חי איתה עשרות שנים שהוא לא בסדר ולא טוב במהות שלו.

אחד הדברים שאני רואה בתהליכים עם אנשים - גם ביחסים עם הורים וילדים גם ביחסים עם בני זוג גם ביחסים עם חברים, כמה זה חשוב וממש פיקוח נפש. לא לחפש ולהגיד רק את הרע, אין כמו ביקורת הרסנית שיכולה למוטט נפשית גם את האדם הכי חזק בעולם.

וגם אם השני לא בסדר ובאופן קבוע הוא עושה דברים שלא בדיוק לפי רצונך אפשר לשבת ולדבר איתו על זה. אבל להעביר ביקורת שוב ושוב זה הורס את הנפש. אותו אברך שהגיע אליי, במשך שנים רמסו לו את טיפת האור של הנשמה שלו עד שלא רק הוא היה הרוס אלא בלי משים לב הוא גם התחיל להרוס כל מה שסביבו, את אשתו וילדיו.

אי אפשר לתאר את ייסורי הנפש של מי שחי ויש לו אמונה עמוקה בתוך ליבו שהוא לא בסדר ולא טוב זה הרעל הכי חזק לנפש ולנשמה יחד.
כאשר בא לנו להעיר / לבקר / אדם אחר נחשוב על כך אלף פעמים לפני זה.

אנחנו יכולים ממש להרוס את נפשו ונשמתו. והכי חשוב שנעקוב אחרי עצמנו האם אנחנו לא נמצאים ח"ו בהרס עצמי שאנחנו מבקרים את עצמנו שוב ושוב שאנחנו לא טובים, לא בסדר, ולא ולא ולא - זהו הרעל הכי מסוכן לנפש האדם.

ועוד משהוא חשוב מאוד לסיום: אל תתנו לעולם לאף אדם להגיד לכם שאתם לא טובים, זכרו – ל ע ו ל ם.

כמובן שאפשר לשמוע ביקורת עניינית על מנת להשתפר ולהיות טובים יותר, וזאת מאדם שדורש את טובתכם.

אבל מאדם ששוב ושוב מחפש רק את הלא טוב שבכם, התרחקו ממנו כרחוק מזרח ממערב.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: machon.rot@gmail.com





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. אוי, כמה שהורים ביקורתיים לא מבינים איזה נזקים הם גורמים לילדיהם.  (ל”ת)


  2. הורים ביקורתיים, זה אסון. קשה להשתחרר מזה. זה הולך אתך לכל מקום...  (ל”ת)

    ה' יעזור

  3. טור מדהים  

    מתמידה

  4. ביקורת ביקורת ביקורת.  


  5. מדהים תודה לך איש יקר  (ל”ת)