מחקר: הימצאות ילדים באוטו ממתנת את אופן הנהיגה
מחקר של פרופ' אורית טאובמן - בן-ארי מאוניברסיטת בר אילן מגלה כי 60% מהנשאלים דיווחו כי הם נמנעים מביטוי כעס או תוקפנות כאשר הם נוסעים בכלי הרכב עם ילדים וכמחצית מההורים קישרו את מיתון הנהיגה בצורך לשמש דוגמה אישית לילד
- אור ירוק
- ט' אייר התשע"ב
יעקב נחומי
מחקר חדש שפרסמה פרופ' אורית טאובמן טאובמן - בן-ארי מאוניברסיטת בר אילן, בודק את ההתנהגות והתפיסות של משתמשי הדרך במגזר החרדי. טאובמן - בן-ארי ראיינה מובילי דעה באוכלוסייה החרדית ושאר אנשים מהמגזר החרדי במסגרת המחקר שלה. פרופ' טאובמן - בן-ארי מציינת, כי עולם הישיבות בחברה החרדית אוסר באופן פורמאלי הוצאת רישיון נהיגה, ונהיגה בכלל של בחורים לומדים. ראשי הישיבות בדרך כלל מעלימים עין אם אחד הבחורים נוהג וזה גם תלוי בסוג הישיבה עצמה, הישיבות הליטאיות נחשבות לפחות מחמירות בנושא.
למרות האיסור, אנו עדים לכך שיש בפועל תופעה של הוצאת רישיון בקרב בחורי ישיבה. לצד זה, מציינת פרופ' טאובמן - בן-ארי , קיימת תופעה של בחורים הנוהגים ללא רישיון. הוצאת רישיון נחשבת כעבירה מתוכננת ואילו נהיגה ללא רישיון נחשבת כמעידה חד פעמית. עבור בני הישיבה, נהיגה מהווה אחת הדרכים היחידות לפורקן, לשחרור ולריגוש. פעמים רבות מתווספים לכך חוסר זהירות, שיפוט לקוי והיסחפות, המאפיינים את גיל הנעורים.
מאחר ומדובר בעבירה על חוקי הישיבה הדבר נעשה בדרך כלל, ללא ידיעת המשפחה וכמובן ללא ידיעת ראשי הישיבה. אי לכך גם על כללי הזהירות לא מדברים. המחיר החברתי שבחור ישיבה עלול לשלם אם ייתפס, גבוה מאוד ולכן נהיגה בקרב בחורי ישיבות מלווה במתח תמידי. מעבר למתח החברתי שפוגע בנהיגה, קיימים גם סיכונים אחרים – המשפחה לא מודעת לנושא הנהיגה ולכן אין לבחור הצעיר מלווה, שיסייע לו בתחילת הנהיגה. ברוב המקרים בחור הישיבה ינהג מעט פעמים, עם חברים ולצורך שחרור, טיול והנאה. השילוב של חוסר ניסיון, לחץ חברתי ואדרנלין מולידים פעמים רבות נהיגה מסוכנת.
במחקר הכמותי, מצאה טאובמן כי בחורי הישיבה מתאפיינים יותר בסגנון נהיגה מסתכן וחסר אחריות, הם מוכנים ליטול יותר סיכונים בנהיגה, הם מבצעים עבירות תנועה בתדירות גבוהה יותר, מעורבים ביותר תאונות דרכים וכן נמצאים יותר אשמים בגרימה לתאונות אלו, מאשר קבוצות גיל אחרות. בראיונות עם מובילי דעה במגזר מתבררת הכחשה של התופעה, בעוד בקרב בחורי הישיבה מתוארת התופעה בהיקף נרחב.
נהיגת נשים איננה נחשבת למסוכנת
גם נהיגת נשים איננה מקובלת במגזר החרדי, אך לעתים קרובות היא מקבלת אישור מהרב או הבעל. נהיגת נשים, בניגוד לנורמה החברתית-תרבותית מובילה לצורך במתן צידוקים תמידיים לנהיגה, הגבלה לאזור מסוים ולהסתרתה. על אף המתח המתלווה לנהיגת נשים בשל המחירים החברתיים הכרוכים במעשה, מאחר ונשים נוהגות בשלב בחיים בו הן בדרך כלל נשואות ואמהות וכן ככל הנראה בשל הבדלי מגדר, נהיגת נשים איננה נחשבת לנהיגה מסוכנת. כך עולה מהמחקר הכמותי אשר מצא כי נשים מאופיינות בסגנון נהיגה זהיר וסבלני יותר מגברים.
נוכחות ילדים באוטו משפיעה על הנהיגה מבחינת נקיטת זהירות משנה
להורים תפקיד מכריע בכל הנוגע לשמירה על כללי הזהירות של הילדים הן כהולכי רגל ואם בקביעת סגנון הנהיגה בעתיד. המחקר מציין כי נוכחות ילדים באוטו משפיעה על הנהיגה מבחינת נקיטת זהירות משנה. שליש מההורים ציינו כי אין הבדל בצורת הנהיגה שלהם כאשר הם נוהגים לבד או עם הילדים. בקרב נשים דווח על נטייה למתן את הנהיגה בנוכחות הילדים.
המחקר הכמותי מצביע על כך שההורים נוהגים בצורה זהירה ושקולה יותר כאשר הילדים נוכחים בכלי הרכב. 60% דיווחו כי הם נמנעים מביטוי כעס או תוקפנות וכמחצית מההורים קישרו את מיתון הנהיגה בצורך לשמש דוגמה אישית לילד. בקרב המגזר החרדי יש מודעות נמוכה לכל נושא חגירת חגורת בטיחות. לעתים יש יותר ילדים מחגורת. רק 40% דיווחו בהחלטיות כי כלי הרכב לא יזוז עד שהילדים יהיו חגורים.
הולכי רגל
הולכי רגל מהווים מוקד מרכזי וחשוב בכל הקשור לזהירות בדרכים בערים ובשכונות חרדיות. מדובר בערים צפופות מאוד עם ריכוז הולכי רגל ובעיקר ילדים. בחלק מהמקרים, תשתיות הערים ישנות ואינן מספקות.
הולכי הרגל מציינים פעמים רבות את תחושת חוסר הביטחון בכביש בשל התנהגות הנהגים. 80% מהולכי הרגל דיווחו כי לעתים הם מופתעים מהגעת כלי רכב במהירות בשעה שסברו כי ניתן לחצות בבטחה. מנגד, הנהגים עצמם מציינים במורת רוח, את חוסר המודעות של הולכי הרגל לזהירות בכביש. חלקם מדבר על זלזול והתפרצות בכביש מצד הולכי הרגל. מהמחקר עולה כי כ-85% מהולכי הרגל דיווחו כי במידה זו או אחרת הם יחצו בין מכוניות חונות גם כאשר בקרבת מקום מעבר חצייה בטוח יותר. מתוך המחקר הכמותי והאיכותי מצטיירת תמונה בעייתית ביותר במחייבת שינוי במודעות ובהתנהלות הן מצד הולכי הרגל והן מצד הנהגים.
פחדים וחרדות
מתוך המחקר הכמותי עולה כי תאונות הדרכים הינו נושא אשר מדאיג את האוכלוסייה החרדית יותר מאשר המצב הביטחוני, הכלכלי, הבריאותי והחינוך כאשר נשים הן הקבוצה אשר מודאגת מכך יותר מכל השאר. חלק מודים כי הם מורידים את מהירות הנסיעה, חלק לא נוסעים בכלל בשל הפחד וחלק מודים כי לפני כל נסיעה הם אומרים את תפילת הדרך או קוראים תהילים.
חוקים ואכיפה
הציבור החרדי מורגל בשמירה על חוקי התורה אך יחסו לחוקי התנועה שונה. חלק מהמרואיינים אינם תופסים את חוקי התנועה כמגנים אלא לעיתים כחוקים מקשים ומיותרים. לעתים מדובר בקושי של משפחות לחגור את הילדים בחגורות בטיחות, כאשר ישנם יותר ילדים מאשר מקומות בכלי הרכב, 41% מההורים ציינו כי יש יותר ילדים מחגורות בטיחות בכלי הרכב. חוק הליווי לא מתממש פעמים רבות מאחר והוצאת הרישיון נעשית בסתר. עבירה נוספת שנפוצה בקרב המגזר החרדי הוא הסעת אנשים מעל המותר כאשר ההסבר לכך ניתן ברצון לסייע לזולת
תשתיות
בדומה לכלל אוכלוסיית הנהגים, גם נהגים מהמגזר החרדי מצביעים על עניין התשתיות, ככזה שעשוי להועיל או להזיק לרמת הבטיחות בדרכים. רוב ההתייחסויות הצביעו על תשתית לקויה, כבישים צרים ושלטים שאינם מותאמים. גם מובילי הדעה במגזר החרדי וגם חלק מהאוכלוסייה, מעידים כי קיימת צפיפות רבה, מספר רב של ילדים ומחסור בשטחים המיועדים למשחק.
פתרונות
פרופ' טאובמן - בן-ארי מציינת כי כתוצאה מהמחקר ניתן להבין כי רמת המודעות לבטיחות בדרכים נמוכה. לכן יש להעלות את המודעות לתאונות דרכים בחברה החרדית. ניתן לעשות זאת על ידי גיוס מובילי דעה מרכזיים וכמו כן גיוס של נשים, אשר עשויות להיות סוכנות שינוי לבני המשפחה.
מעבר לכך יש להגביר את המודעות אצל הולכי הרגל באמצעות אמצעי התקשורת הקהילתיים. חגורות בטיחות מצילות חיים ולכן חשוב להגביר את ההסברה בנושא זה. מעבר לכך, יש להגביר ולהיטיב את התחבורה הציבורית באזורי המגורים של המגזר החרדי, כדי לעודד אנשים להשתמש בה.
עמותת אור ירוק: "המגזר החרדי מאופיין בריבוי ילדים ובאזורי מגורים צפופים. על הרשויות לשפר באופן משמעותי את התשתיות בשכונות החרדיות כדי למנוע פגיעה בילדים והולכי רגל. על מובילי הדעה במגזר החרדי להירתם למאמץ בצמצום מספר תאונות הדרכים ולהעלות את נושא הבטיחות בדרכים לראש סדר העדיפויות, כדי להציל חיים".
המחקר נערך בשנת 2008 במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מדובר במחקר רחב היקף ראשון מסוגו, אשר נסמך על מאות נבדקים שהשיבו על שאלונים ועל עשרות מרואיינים שהשתתפו בראיונות עומק פנים-אל-פנים.
למרות האיסור, אנו עדים לכך שיש בפועל תופעה של הוצאת רישיון בקרב בחורי ישיבה. לצד זה, מציינת פרופ' טאובמן - בן-ארי , קיימת תופעה של בחורים הנוהגים ללא רישיון. הוצאת רישיון נחשבת כעבירה מתוכננת ואילו נהיגה ללא רישיון נחשבת כמעידה חד פעמית. עבור בני הישיבה, נהיגה מהווה אחת הדרכים היחידות לפורקן, לשחרור ולריגוש. פעמים רבות מתווספים לכך חוסר זהירות, שיפוט לקוי והיסחפות, המאפיינים את גיל הנעורים.
מאחר ומדובר בעבירה על חוקי הישיבה הדבר נעשה בדרך כלל, ללא ידיעת המשפחה וכמובן ללא ידיעת ראשי הישיבה. אי לכך גם על כללי הזהירות לא מדברים. המחיר החברתי שבחור ישיבה עלול לשלם אם ייתפס, גבוה מאוד ולכן נהיגה בקרב בחורי ישיבות מלווה במתח תמידי. מעבר למתח החברתי שפוגע בנהיגה, קיימים גם סיכונים אחרים – המשפחה לא מודעת לנושא הנהיגה ולכן אין לבחור הצעיר מלווה, שיסייע לו בתחילת הנהיגה. ברוב המקרים בחור הישיבה ינהג מעט פעמים, עם חברים ולצורך שחרור, טיול והנאה. השילוב של חוסר ניסיון, לחץ חברתי ואדרנלין מולידים פעמים רבות נהיגה מסוכנת.
במחקר הכמותי, מצאה טאובמן כי בחורי הישיבה מתאפיינים יותר בסגנון נהיגה מסתכן וחסר אחריות, הם מוכנים ליטול יותר סיכונים בנהיגה, הם מבצעים עבירות תנועה בתדירות גבוהה יותר, מעורבים ביותר תאונות דרכים וכן נמצאים יותר אשמים בגרימה לתאונות אלו, מאשר קבוצות גיל אחרות. בראיונות עם מובילי דעה במגזר מתבררת הכחשה של התופעה, בעוד בקרב בחורי הישיבה מתוארת התופעה בהיקף נרחב.
נהיגת נשים איננה נחשבת למסוכנת
גם נהיגת נשים איננה מקובלת במגזר החרדי, אך לעתים קרובות היא מקבלת אישור מהרב או הבעל. נהיגת נשים, בניגוד לנורמה החברתית-תרבותית מובילה לצורך במתן צידוקים תמידיים לנהיגה, הגבלה לאזור מסוים ולהסתרתה. על אף המתח המתלווה לנהיגת נשים בשל המחירים החברתיים הכרוכים במעשה, מאחר ונשים נוהגות בשלב בחיים בו הן בדרך כלל נשואות ואמהות וכן ככל הנראה בשל הבדלי מגדר, נהיגת נשים איננה נחשבת לנהיגה מסוכנת. כך עולה מהמחקר הכמותי אשר מצא כי נשים מאופיינות בסגנון נהיגה זהיר וסבלני יותר מגברים.
נוכחות ילדים באוטו משפיעה על הנהיגה מבחינת נקיטת זהירות משנה
להורים תפקיד מכריע בכל הנוגע לשמירה על כללי הזהירות של הילדים הן כהולכי רגל ואם בקביעת סגנון הנהיגה בעתיד. המחקר מציין כי נוכחות ילדים באוטו משפיעה על הנהיגה מבחינת נקיטת זהירות משנה. שליש מההורים ציינו כי אין הבדל בצורת הנהיגה שלהם כאשר הם נוהגים לבד או עם הילדים. בקרב נשים דווח על נטייה למתן את הנהיגה בנוכחות הילדים.
המחקר הכמותי מצביע על כך שההורים נוהגים בצורה זהירה ושקולה יותר כאשר הילדים נוכחים בכלי הרכב. 60% דיווחו כי הם נמנעים מביטוי כעס או תוקפנות וכמחצית מההורים קישרו את מיתון הנהיגה בצורך לשמש דוגמה אישית לילד. בקרב המגזר החרדי יש מודעות נמוכה לכל נושא חגירת חגורת בטיחות. לעתים יש יותר ילדים מחגורת. רק 40% דיווחו בהחלטיות כי כלי הרכב לא יזוז עד שהילדים יהיו חגורים.
הולכי רגל
הולכי רגל מהווים מוקד מרכזי וחשוב בכל הקשור לזהירות בדרכים בערים ובשכונות חרדיות. מדובר בערים צפופות מאוד עם ריכוז הולכי רגל ובעיקר ילדים. בחלק מהמקרים, תשתיות הערים ישנות ואינן מספקות.
הולכי הרגל מציינים פעמים רבות את תחושת חוסר הביטחון בכביש בשל התנהגות הנהגים. 80% מהולכי הרגל דיווחו כי לעתים הם מופתעים מהגעת כלי רכב במהירות בשעה שסברו כי ניתן לחצות בבטחה. מנגד, הנהגים עצמם מציינים במורת רוח, את חוסר המודעות של הולכי הרגל לזהירות בכביש. חלקם מדבר על זלזול והתפרצות בכביש מצד הולכי הרגל. מהמחקר עולה כי כ-85% מהולכי הרגל דיווחו כי במידה זו או אחרת הם יחצו בין מכוניות חונות גם כאשר בקרבת מקום מעבר חצייה בטוח יותר. מתוך המחקר הכמותי והאיכותי מצטיירת תמונה בעייתית ביותר במחייבת שינוי במודעות ובהתנהלות הן מצד הולכי הרגל והן מצד הנהגים.
פחדים וחרדות
מתוך המחקר הכמותי עולה כי תאונות הדרכים הינו נושא אשר מדאיג את האוכלוסייה החרדית יותר מאשר המצב הביטחוני, הכלכלי, הבריאותי והחינוך כאשר נשים הן הקבוצה אשר מודאגת מכך יותר מכל השאר. חלק מודים כי הם מורידים את מהירות הנסיעה, חלק לא נוסעים בכלל בשל הפחד וחלק מודים כי לפני כל נסיעה הם אומרים את תפילת הדרך או קוראים תהילים.
חוקים ואכיפה
הציבור החרדי מורגל בשמירה על חוקי התורה אך יחסו לחוקי התנועה שונה. חלק מהמרואיינים אינם תופסים את חוקי התנועה כמגנים אלא לעיתים כחוקים מקשים ומיותרים. לעתים מדובר בקושי של משפחות לחגור את הילדים בחגורות בטיחות, כאשר ישנם יותר ילדים מאשר מקומות בכלי הרכב, 41% מההורים ציינו כי יש יותר ילדים מחגורות בטיחות בכלי הרכב. חוק הליווי לא מתממש פעמים רבות מאחר והוצאת הרישיון נעשית בסתר. עבירה נוספת שנפוצה בקרב המגזר החרדי הוא הסעת אנשים מעל המותר כאשר ההסבר לכך ניתן ברצון לסייע לזולת
תשתיות
בדומה לכלל אוכלוסיית הנהגים, גם נהגים מהמגזר החרדי מצביעים על עניין התשתיות, ככזה שעשוי להועיל או להזיק לרמת הבטיחות בדרכים. רוב ההתייחסויות הצביעו על תשתית לקויה, כבישים צרים ושלטים שאינם מותאמים. גם מובילי הדעה במגזר החרדי וגם חלק מהאוכלוסייה, מעידים כי קיימת צפיפות רבה, מספר רב של ילדים ומחסור בשטחים המיועדים למשחק.
פתרונות
פרופ' טאובמן - בן-ארי מציינת כי כתוצאה מהמחקר ניתן להבין כי רמת המודעות לבטיחות בדרכים נמוכה. לכן יש להעלות את המודעות לתאונות דרכים בחברה החרדית. ניתן לעשות זאת על ידי גיוס מובילי דעה מרכזיים וכמו כן גיוס של נשים, אשר עשויות להיות סוכנות שינוי לבני המשפחה.
מעבר לכך יש להגביר את המודעות אצל הולכי הרגל באמצעות אמצעי התקשורת הקהילתיים. חגורות בטיחות מצילות חיים ולכן חשוב להגביר את ההסברה בנושא זה. מעבר לכך, יש להגביר ולהיטיב את התחבורה הציבורית באזורי המגורים של המגזר החרדי, כדי לעודד אנשים להשתמש בה.
עמותת אור ירוק: "המגזר החרדי מאופיין בריבוי ילדים ובאזורי מגורים צפופים. על הרשויות לשפר באופן משמעותי את התשתיות בשכונות החרדיות כדי למנוע פגיעה בילדים והולכי רגל. על מובילי הדעה במגזר החרדי להירתם למאמץ בצמצום מספר תאונות הדרכים ולהעלות את נושא הבטיחות בדרכים לראש סדר העדיפויות, כדי להציל חיים".
המחקר נערך בשנת 2008 במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מדובר במחקר רחב היקף ראשון מסוגו, אשר נסמך על מאות נבדקים שהשיבו על שאלונים ועל עשרות מרואיינים שהשתתפו בראיונות עומק פנים-אל-פנים.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות