חיי אדם: שי צדוק • תיעוד מיוחד

סדר יום:

5:30 - קם, הולך להתפלל בבית הכנסת 'פסגת מוריה', בית כנסת האשכנזי בשכונה.

6:30 - יוצא מהתפילה ישירות לחנות. בודק את החומוס, לאחר השריה של לילה שלם.

7:30 - מעמיד את האוכל על האש, מתחיל בבישולים, חומוס, שקשוקה, כשהכל מתבשל על פתילייה.

9:30 - פותח את החנות, ומתחיל את יום העבודה. העבודה היא ברצף עד השעה 17:00 בערך.

17:00 - מתחיל בניקיונות, ומשליט סדר. מכין את המקום למחר, "עד שהמקום נראה בית מרקחת".

19:00 - "יוצא מהחנות לתפילת מנחה, בבית כנסת שלי 'פסגת מוריה'".

19:40 - ניכנס לשיעורו של הרב איתן לוין, שנמסר בין מנחה לערבית.

20:10 - תפילת ערבית, במקום.

20:30 - חוזר הביתה, מסדר את הדברים הדורשים טיפול שהצטברו במהלך היום.

22:30 - יוצא להליכה רגלית סביב השכונה, כדי לשמור על גוף בריא.

23:15 - חוזר הביתה. מתארגן ליום חדש שיגיע מחר.

כמה דברים על

הגאון רבי מרדכי אליהו
"אבי נפטר לפני כשנה. הרב מרדכי אליהו השתתף בהלוויה ואף הספיד את אבי. בהספד הוא סיפר שהוא היה יתום ולמד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר. אבי ז"ל, בשנת 46' הייתה לו עגלה עם פרימוס, שאיתה היה מסתובב ומוכר אוכל. הרב סיפר שהוא ידע תמיד, שאם הוא רעב - הוא תמיד יוכל להגיע לשלמה מהפלאפל שיתן לו לאכול. התקופה ההיא היתה תקופת צנע, ותמיד כשהרב היה עובר ליד העגלה, אבי היה קורא לו ונותן לו לאכול. ואף תמיד הרב הביא איתו עוד יתומים, נתן להם אבי לאכול ללא תשלום. את הכרת הטוב של הרב, היה ניתן לראות בשני חגים - פסח וסוכות - שאז הרב היה מביא לאבי מהמצות שהיה אופה בערב חג, ובחג סוכות היה מביא לאבי ארבעת המינים, שהרב היה בוחר בעצמו לאבי".

שכונת הבוכרים
"גדלתי במקום הזה, שכונת 'שערי פינה', ברחוב שנקרא אבינועם ילין, ובכל הרדיוס של ביתי היו שישה בתי כנסת תימנים, ועשרות בתי כנסת אחרים. אני הייתי מהתימנים שיודעים גם אידיש בצורה שוטפת. מול ביתי היתה רפת, במקום שהיום אבינועם ילין 18. לרפתן קראו חיים גדליה. בנו היום בתפקיד בכיר בבנק הפועלים. אבי, שהיה באצ"ל, סיפר ששם היה את אחד הסליקים הכי גדולים של האצ"ל. עוד סליק היה אצל משפחת מילר הצבעים, ששם היה גם אחד הסליקים הגדולים שלא נחשפו".

העיר עדן
"היתה תחנת מעבר שאבי היה אמור לשהות בה שלושה ימים, ושהה בה למעלה משלוש שנים. אבי הגיע לשם כיתום מאב, ולכן קיבל אישור עליה לארץ. אבל אז נתקע בעדן שלוש שנים, שבהלכם למד את מקצוע ה'צורפות'. לאחר שלוש שנים עלה לארץ, אבל אז התברר לו שאימו איננה יכולה לעלות לארץ, מאחר והיא אלמנה, ואז לא העלו לארץ, אלא רק זוגות נשואים. אבי עבד כאן קשה כמה שנים, עד ששלח לתימן סכום כסף גדול לאימו, ושם היא הצליחה, בדרך לא דרך, לצאת ולהגיע לארץ-ישראל. היא גרה אצלו בבבית שנים רבות, עד שנפטרה באריכות ימים".

מורי
"מורי הוא השם היחידי שבו קוראים למלמד. אני עוד למדתי אצל אחד כזה, שאף לימד את אבי בתימן. קראו לו הרב סלימאן קראה, הוא היה מורי מהסוג של פעם. היינו יושבים ליד שולחן ארוך, עם חומש אחד, שכולם יכולים לקרוא בו מכל הכיוונים. אוי למי שלא ידע איפה אוחזים. אבל כולנו הערכנו אותו. הוא היה מורי בחסד עליון. ברבות השנים, כשהתחתנתי עם רעייתי שתחי', הוא זה שסידר קידושין תחת חופתי. תפילותיו היו ידועות בכל ירושלים, כשהיה מתפלל בבית הכנסת, אצל הרב המקובל חיים קיסר. הוא נפטר לאחר אריכות ימים.

תעודת כשרות
"אצלנו בחנות מעולם לא הייתה תעודת כשרות, אבל כל גדולי ישראל אכלו אצלנו בלי חשש. התגוררנו בשכנות לת"ת 'בני ציון'. הרבנים שם היו הרב יוסף שהרבני זצ"ל, הרב מועלם, והרב ג'רזי זצ"ל. תלמידיהם הם הרבנים הגאונים הגר"ע יוסף ולהבדיל בין החיים הגרב"צ אבא שאול זצ"ל. הם היו מאוד קפדניים בענייני כשרות, וכשאחד מהילדים היה שוכח להביא אוכל מהבית או שלא היה מביא מחוסר תקציב בביתו, היה הרב שהרבני נותן לו שני גרוש ביד, ואומר לו לילד: לך תקנה לך שתי מנות, אצל שלמה מהפלאפל - מנה אחת לי ומנה אחת לך, כדי שהילד לא יתבייש. הגרב"צ אבא שאול אף פסק שעל פלאפל מברכים אדמה, לאחר שכמה פעמים בא אל אבי וראה איך מכין את עיסת כדורי הפלאפל. ואמר כי מאחר ולא מעורב בו לחם, מברכים עליו אדמה. אני היחיד שיש לו תעודת נאמן כשרות של הגר"מ אליהו".

אשת חבר
"הרבנית מרגלית ע"ה, רעייתו של הגר"ע יוסף, הייתה מגיעה אלינו לחנות בכל יום רביעי. היתה נעמדת בפתח החנות ואומרת לאבי: 'אדון שלמה, נא להכין 20 כדורים לרב'. אבי היה מיד מפנה את כולם מהתור, מכין לה את הכדורים ונותן, ותמיד סרב לקחת כסף, והרבנית היא שהתעקשה לשלם. בימי האבל על אבי, הייתי אצל הגר"ע בתפילת ערבית, ואמרו לרב שאני נמצא. קרא לי, ואמר שהצטער מאוד שלא ספרו לו שאבי נפטר. לאחר מיכן כבדני בצפחות הידועות שלו, ואמר לי שהיה מתפלל עם אבי ז"ל ברחוב חנה, בנץ, ושאבא שלי היה שואל אותו האם לטחון את עיסת הכדורים לפני התפילה או אחריה, ואמר לו שיטחן לפני התפילה. ואז המשיך הרב ואמר: תדע לך אביך היה מאחר לתפילה, אבל לא בגלל שהיה מתעכב עם הטחינה של העיסה, אלא בגלל שהדרך מהיכן שהיה גר עד לבית הכנסת היתה מאוד ארוכה ולא באשמתו".

המתכון הסודי
"העיסה של הכדורים של הפלאפל שלנו ידועה בכל העיר. כולם חושבים שיש לנו מתכון סודי, אבל תמיד כששאלו את אבי מה הוא שם בעיסה היה עונה: 'טריות יום-יומית ונקיון'. אנחנו עושים הכל במקום. לא קונים שום דבר מתועש. אפילו את התבלינים אנחנו טוחנים במקום. האוכל מתבשל כמו פעם, באותנטיות, על פתיליות. הקערה שבה אני מכין את הכדורים עשוייה אמייל, שזה גורם שהשמן לעולם לא יגיע לרתיחה,ו לכן הכדור יכול להיטגן במשך 7 עד 8 דקות ללא שישרף ויצא איכותי. אני כאן לא ממהר לשום מקום. הזמן הוא הגורם המכריע לאיכות. יכולים אנשים לחכות בתור כמה דקות, בלי לפצות פה, כשיודעים שהזמן שזה מתעכב זה מה שיוצר את המוצר היותר איכותי. השמן האיכותי שמוחלף כאן מידי יום, והניקיון והסדר גורמים לאנשים לשוב לכאן מידי יום ולאכול ולהנות".

מה, סגור?
"זו השאלה שבה אני נתקל מקליינטים שמגיעים מופתעים לפתח החנות בשעה 17:00 - ורואים שכבר אני בעיצומם של הניקיונות. הם שואלים: מה, אתה לא רוצה עוד להרוויח? מה הסיבה לסגור כזה מוקדם? ואני עונה תמיד: הכסף הוא לא הכל בחיים, יש גם עבודת ה', וגם אמונה בה'. אם מגיע לנו - לא יעזור אם אני יעבוד עד הבוקר, או שאני יעבוד חצי יום. אם זה שלי ומגיע לי זה מגיע גם בזמן שפתוח. אני את ההשתדלות שלי עשיתי. אם לא מגיע - לא יעזור שאשתגע בעבודה. לא תכנס לי עוד לירה יותר ממה שמגיע לי. רוב האנשים מבינים את זה, וכולם אכן לבסוף מתרגלים לזמני הסגירה שלי".

החנות
"ההיסטוריה של החנות מוכרת לכל ילד ירושלמי. היו קונים על המדרכה ואוכלים או ברכב או בעמידה, דבר שהקשה על יראי ה' לקנות. כמאמר חז"ל כל האוכל בשוק פסול לעדות. לפני כשנה רכשתי את החנות ליד, ולפני כחודש העתקי את הכל לשם, וראיתי מיד בחוש איך הקב"ה עוזר לדברים שהם לקידוש שמו. אנשים ששנים לא ראיתי הגיעו למקום, קנו אכלו ושתו, תוך כדי ישיבה במקום, כשהם מברכים אותנו על הצעד הזה. הצעד הזה הוא פרי הצלחתה של רעייתי שתחיה. היא זאת שהמליצה לשנות את צורת האכילה הזאת. ואני, שתמיד מתתיעץ עימה, מעולם לא ניכשלתי. הלכתי לקבל את ברכתו של הרב אליהו, שנתן את ברכתו ואף קבע מזוזה".

לכבוד שבת
"אני כאן בחנות בימי שישי, שאז אין הרבה אוכלי פלאפל. פתחנו את המקום לאוכל בשרי, לכבוד שבת קודש. אני מכין כאן במקום כמה וכמה סוגי דגים, בשרים, ממולאים. גם אוכל פרווה לשבת יש לנו כיד המלך. עשרות אנשים באים וקונים. אני מתעתד בעזרת ה' לעבור להתחיל לאפות את הפיתות מהמקום. כשאנחנו נמכור מכאן פיתות תמניות סלוף, לחוח, ואף זלביה".

יחוס
"אנחנו דור שביעי למהרי"ט. המהרי"ט היה זה שחיבר את הסדור התימני 'תכלאל עץ חיים', ששילב בו בעצם את כל התפילות לפי נוסח אחד. בזמנו החלו להגיע לתימן סידורים עם פירושי קבלה מיהדות בבל, וארץ ישראל, ואז החלו להופיע בתימן כל מיני נוסחים. המהרי"ט איחד את הכל ויצר את הסדור שהוא בעצם נוח מבורר ומדוקדק. הרב יחיא אלשייך זצ"ל תמיד סיפר גם הוא בשבח המרי"ט, ותמיד לאחר מכן היה מספר בבכי ובכאב איך הוציאו ממנו את ספריו וספרי התורה במרמה, כשאמרו לו שישאיר את הספרים בתימן, כי המטוס לא יוכל להמריא עם המטען הזה. אחר כך גילה שהסוכנות גנבה את כל ספריו, והם נתגלו ברבות השנים במכירות פומביות ברחבי העולם".

קישורים:
חיי אדם: שלמה אברהמי • תיעוד מיוחד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!