רק אור בקצה החניה

חלומו הוורוד של כל אב כי יזכה לראות את צאצאיו חוסים בצל 4 קירות,ולו המינימליים ביותר. השנים האחרונות, שהיו שנות תרדמת של כלל נציגי הציבור החרדי, על כל גווניו ומפלגותיו, סייעו בעליל להתמשכות חלום מתוק זה - והאריכו, ללא תקנה, את זמן התגשמות החלום.

כך הפך המצב בארץ מחלום ורוד לחלום ביעותים, חלום הגורם לך להתעורר עם זיעה קרה ופרפורים בחדרי הלב על מצב עולליך, שסוף סוף הקימו בית בישראל, בית על הנייר - נייר חוזה השכירות. מי במקלט, מי בקומת מרתף, ומי בחניה שהוסבה לדירת מחנק.

לרגע היה נדמה לכולנו שהנה עת דודים הגיעה, ואנו רואים את האור בקצה החניה. או-טו-טו נזכה כולנו לדירות נורמאליות, במחיר סביר ושווה לכל נפש. זאת, לרגל הקמתה של הממשלה החדשה ושלל המשרות הרלוונטיות לנושא הדיור ועמדות המפתח שנחלו עסקנינו במשרדי הפנים, השיכון, האוצר, ועדת הכספים. שכן, מי צריך מתכון וחומרים טובים יותר להכנתם של החומר והלבנים לבנייתם של עשרות אלפי יחידות הדיור המיוחלות מאשר אלה.

אך דומה שמילותיו המהדהדות לאבותינו במצרים "נרפים אתם נרפים" הופכות לרלוונטיות היום, יותר מאשר בגלות מצרים. שכן, למגינת ליבנו מתברר, שהאור בקצה החניה לא היה האור המיוחל, אלא בסך הכל אור פנסי מכוניות השרד של בעלי הממון, משכירי הדירות, שהפכו את מחסניהם וחללי בתיהם למכרות זהב.

לא בטלן הוא השר אריאל אטיאס, חביב התקשורת. הוא יעשה סדר בבלאגן. ולמי ששכח, בעברו הלא רחוק והזוהר מר תקשורת היה, ולפניו כרעו ברך כל טייקוני התקשורת למיניהם. הוא זה שחולל את הרפרומות בשנים האחרונות, וקצר לא מעט מחמאות בשל כך - ובצדק. בזכותו זכינו לכמה דקות או אגורות של עדנה (והנחה ב"לוקש" ששלחו חברות הסלולאר מדי חודש).

כעת קם לו השר אטיאס ואזר כגבר חלציו, וכסוס שוטף במלחמה הסתער על המערכה. כמעשהו בראשונה כך מעשהו בשניה. אבי הרפורמות אימץ אל חיקו את "אם כל הרפורמות", ולא נותן לעובדות לבלבל אותו. איש לא יעצור לו את תכניותיו הגראנדיוזיות, גם לא בוגי יעלון.

אנו הקטנים, ההורים המיוסרים, שעיננו כלות כל ראשון לחודש מחדש, בעת מועד פרעונו של הצ'יק עבור שכר הדירה של ילדינו, לא נותר לנו אלא לזעוק את זעקת אבי הפרעונים, ולומר לשוטרי ישראל את מאמר פרעה: "נרפים אתם רפים". מי שמכם ומי שלח אתכם לכיסאות עור הצבי, אם לא בני הצבי. אותנו לא מעניין לא רפורמות ולא נעליים. אנו צריכים שתפתרו בעיה כל-כך פשוטה ומתבקשת: דיור מוזל לילדינו עמלי בתי המדרש, החיים בדוחק. מה להם ולרפורמות? ואיך בדיוק זה יפתור את בעיותיהם של ילדי החמד, הממיתים עצמם באוהלה של תורה?

אם להוזיל את מחירי הדירות התכוונתם, מביצועה והעברתה של הרפורמה - ישועה לא תצמח לילדינו. כמה שניסינו להסביר זאת לכם בעדינות המתבקשת, במהלך 100 ימי החסד, לא עצרתם מהמירוץ המטורף, שאינו מוביל לשום פתרון - פתרון הנמצא אצלכם מתחת ללשכה, באגפי המשרד הרבים.

הן אריק שרון והן "פואד", בימיהם הטובים, עשו זאת ללא כל רפורמות ובנו עשרות אלפי יחידות דיור בשנה, במחירים סבירים בהחלט. הם הקימו ערים רבות, במחי החלטה אחת, עניינית ורצינית. כך קמו להם הערים, מודיעין, שוהם, אלעד, שכונות חדשות בראש העין החדשה, בצפת, טבריה, באר שבע, אופקים, נתיבות ושדרות ועוד. ללא רעש וללא צלצולים, כופפו ועדות תכנון, וניערו פקידים עצלים ושאננים, דפקו על שולחנות כשהיה צריך - והיה צורך בכך - והתוצאות מדברות בעד עצמן.

מי מונע מכם להעביר החלטות הן במנהל והן במשרד השיכון, להוציא לתכנון מיידי ובסיוע משולב של משרד הפנים והאוצר, את תכנונן של עשרות אלפי יחידות דיור ההולכות ומתרחקות מאיתנו? ומה הקשר בין הטענה על הבלאגן במנהל והצורך להעביר את הקרקעות של בעלי הבתים לבעלותם לעיקרי הרפורמה, שאין בינה ובין פתרון מצוקת הדיור וההקלה הנדרשת כי הוא זה?!

אני קורא לכם, בטרם יהיה מאוחר, להתעורר ולהתעשת - להתרכז בעיקר ולבור את המוץ מהתבן. להניח בצד את כל הגחמות המיותרות. עדיין לא מאוחר.

אלפי האברכים, ילדיהם והוריהם, לא יסלחו לכם, אם תפספסו את הרגע שדומה כי לא יחזור. תחזרו לשיטות הישנות, אך הטובות, של אריק ופואד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!