1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

השמאל הציוני מוכר את ערכיו בשביל אחוז החסימה

שני זרמים היסטוריים והיסטריים, שהקימו את המדינה, נעלמים אט אט מהמפה הפוליטית. שני זרמים שנהגו בשאננות וביוהרה במשך שנים, ובתקופה האחרונה – הבומרנג חוזר אליהם ובמהירות שיא. השמאל הציוני בפאניקה. הוא מנסה לקושש כל קול. זו סיבת תקיפתה של זנדברג לעבר ליברמן || טור דעה של נועם כץ

נועם כץ, י' שבט תש"פ 05/02/2020 22:19

כבר לא פוסלים זה את זה אביגדור ליברמן אביגדור ליברמן צילום: יונתן זינדל / פלאש 90

לשון מאזניים היה, לשון מאזניים נשאר. הבוקר חשבנו שנפל דבר במדינתנו: ליברמן לא פסל על הסף ישיבה עם מרצ בקואליציה. אמנם הוא לא הביע כוונה פומבית לישיבה עם מרצ, אך גם הוא אינו מתנגד לכך. מנגד, תמר זנדברג אמרה שעות בודדות לאחר אמירתו של ליברמן שהוא גזען, וזה באנדרסטייטמנט.

לכאורה לא ברור מהלכה של זנדברג, אך במבט לאחור, זו הייתה טעות איומה. מהלכה של זנדברג ברור: מרצ אינה מתאווה להפוך כעת לשותפה של ליברמן. אבל זו לא בעייתה של מרצ, אלא בעייתו של השמאל הציוני. השמאל הציוני, שמצטמק עם השנים, מוכן לקחת סיכונים לטובת השארת ציבוריו. משמע, ראינו זאת בסבב ב' – כשהעבודה והמחנה הדמוקרטי רצו בנפרד, השמאל הציוני לווה בחששות כבדים מערכת בחירות שלמה, בחשש שלא יעברו את אחוז החסימה.

במערכת הבחירות הזו, השמאל דווקא היווה תחושת אחריות לציבור, אך לא מן הנמנע שבמועד ד', נראה את מרצ ופרץ לחוד, מתקשה לעבור את אחוז החסימה.

תחושת התסכול הזו קיימת בנוסף, גם בציונות הדתית. הפוליטיקה הציונית דתית מאופיינת בשאננות רבה. מסיבה ברורה: האגו לא נזרק הצידה פעמים רבות – בלשון המעטה. ראינו זאת בדיוק לפני שנה, ימים ספורים לפני הגשת הרשימות במערכת הבחירות הראשונה, הבית היהודי והאיחוד לאומי, שתי מפלגות שחבל דק מאוד מפריד ביניהן, נאלצו לעבור כאוס משמעותי בכדי להתאחד. ושלא נדבר מאומה על אירועי החודשיים האחרונים. אבסורד של ממש.

שני זרמים היסטוריים והיסטריים, שהקימו את המדינה, נעלמים אט אט מהמפה הפוליטית. שני זרמים שנהגו בשאננות וביוהרה במשך שנים, ובתקופה האחרונה – הבומרנג חוזר אליהם ובמהירות שיא. השמאל הציוני בפאניקה. הוא מנסה לקושש כל קול. זו סיבת תקיפתה של זנדברג לעבר ליברמן: זנדברג משוועת – היא מבינה את התסבוכת בתוך השמאל – 11 מנדטים שהעבודה והמחנה הדמוקרטי קיבלו יחדיו בספטמבר, עומדים להצטמק למספר חד ספרתי במארס. נראה דווקא שליברמן קורץ למצביעי השמאל: מעביר מסרים דומים למסריהם של כחול לבן בנושא החסינות, חותר לקמפיין אנטי-דת, ועוד שלל מעשים שקורצים לשמאל.

כאמור, מעשה של זנדברג היה חסר אחראי כלפי גושה. לאתרג את ליברמן הוא המעשה הנכון מצד השמאל. אמנם הדבר היה מפחית כוח אלקטורלי מהשמאל הציוני, אך השמאל היה עשוי לשים את ליברמן בכיס, ובכך אולי לגרום לממשלת מיעוט בתמיכה הערבים מבחוץ.

ליברמן אמנם יתויג במקרה כזה כשמאל, אבל כרגע נראה שהציבור הישראלי מיואש מפוליטיקה, ומחכה לאביר על הסוס הלבן שיפתור את הפלונטר העמוק שישראל לא מצליחה לצאת ממנו.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.