סיפורו של הזוג היהודי שנתקע באתיופיה וחולל מהפכה

תארו לעצמכם שאתם יוצאים לטיול באירופה עם סכום כסף לא קטן. אתם מטיילים ונהנים, ובסוף הטיול, כשצריכים כבר לחזור הביתה – אתם מגלים שנגמר לכם הכסף. אתם מרימים טלפונים לחברים בסביבה (בהנחה שיש לכם חברים באירופה כמובן) ומבקשים עזרה. הבעיה היא שכולם עסוקים ואיש לא עונה לכם... מה עושים?

לאותו המצב בדיוק (כלומר, כמעט אותו המצב בדיוק...) נקלעו לפני כ-6 שנים אליהו ודבורה חביב, שליחי חב"ד ב – לא פחות ולא יותר – אדיס אבבה, בירת אתיופיה!

הזוג החביב נתקע בבירה האתיופית עם כיס כמעט ריק ממזומנים. אשראי במדינה איך לומר? פחות מקובל.. ולשלוח קרוב משפחה שיעזור במיוחד, פחות שייך. בכל זאת, אתיופיה.

מה עושים במצב כזה? תלוי. אם אתם סתם מטיילים – מרימים מיד טלפון להורים, לחברים או לכל אחד מאנשי הקשר השמורים אצלכם בסמארטפון. אבל אם אתם חב"דניקים, ועוד שלוחי הרבי מליובאוויטש – אתם פשוט יושבים לכתוב לרבי.

להשתתפות בעבודת הקודש של בית חב"ד אתיופיה הכנסו>>>

הרב אליהו כותב ומכניס את הדף באחד מספרי הכתבים של הרבי מליוובאוויטש ה"אגרות קודש" בהם מכונסים תשובותיו הרבים של הרבי ממשך השנים. הרב אליהו פותח בצורה 'מקרית' והתשובה היא חד משמעית ופלאית כאחד – לבקש הלוואה מאנשי הקהילה! הרבי נוקב סכום מסויים ומברך בהצלחה רבה.

הזוג חביב נמצא בעיר מס' ימים בלבד, מה שאומר שהרבה אנשים הם לא מכירים, אבל כמה בודדים דווקא כן. הרב אליהו מתקשר, וכמובן – אף אחד לא עונה. טלפון ועוד טלפון, עד שלבסוף עונה אחד מבני הקהילה.

כשהוא שומע שהרב מבקש הלוואה הוא נזעק "מה פתאום הלוואה? הכנתי לכם מעטפה עם תרומה! בואו לקחת!" מנחשים מה סכום התרומה? נכון. אותו הסכום שכתב הרבי מליובאוויטש בספר ה"אגרות קודש"...

סיפורים כאלו יש עוד מלא, יותר נכון, הסיפורים לא נגמרים. בביקור הבא שלכם באפריקה 'קפצו' לכמה דקות לבית חב"ד באדיס אבבה – בשבת בעיקר, יהיה לכם זמן בשפע לשמוע עוד סטוקים של סיפורים כאלו, ואולי, מי יודע? אולי אפילו להיות חלק מאותם סיפורים מדהימים...

התמזל מזלנו, הצלחנו לתפוס את הרב אליהו חביב בין הנחת תפילין, לקביעת מזוזה, להכנת נער לבר מצווה – וישבנו לכמה דקות על כוס תה תוצרת ישראל (אין להשיג באתיופיה תה כשר, מה נעשה?) ושמענו קצת – איך הכל התחיל...

 מה פתאום אתיופיה?

מסתבר, שהזוג חביב בכלל חשב על הודו, שם 'כיהן' כשליח הרב אליהו עוד בהיותו בחור. תקופה קצרה אחרי החתונה עם דבורה, ישבו לתכנן את יציאתם לשליחות.

התכנון היה לטוס להודו לשליחות, להצטרף לזוג שליחים מקומי ו'ללמוד את רזי המקצוע' אך מסתבר שבהודו יש עונות טיולים, ואת העונה הם פספסו. טלפון אחד שקיבל הרב אליהו מבחור שפגש בעבר בהודו 'הכריע את הכף' "הרב אליהו, איך זה שאין בית חב"ד באתיופיה? רק בהודו אתם משקיעים?" השאלה הנוקבת עשתה את שלה, ובראש חודש כסלו של שנת 2013 (13.5) המריאו הזוג בדרכם לגלות את אפריקה...

הזוג החביב התיישב בבית מגורים קבוע, התחיל בפעילות שוטפת עם בני הקהילה המקומית והמטיילים, והחיים נראו די סבבה. רק שנתיים לאחר מכן גילה הרב אליהו את ההשגחה הפרטית המופלאה בעקבות הטיסה לאתיופיה.

כפר חב"ד. בית הכנסת המרכזי 'בית מנחם'. שעת אחה"צ

הרב אליהו נכנס לבית הכנסת, הוא נמצא בארץ כבר כמה ימים לרגל מספר סידורים עבור הבית חב"ד האתיופי, בכניסה הוא נתקל בחבר ותיק "אליהו זה אתה?" הם מתיישבים לשיחה מרגשת והחבר מזכיר לו פרט נשכח וחשוב. שנתיים קודם לכן, הרב אליהו כתב לרבי (ב"אגרות קודש" זוכרים?) בנוגע לנסיעה לשליחות, התשובה שקיבל היתה בשפת האידיש ולכן ביקש מהחבר עזרה בתרגום. מכל המכתב נשארה מילה אחת אותה לא הצליחו לתרגם, 'אביסינה' שמה. "לפני מספר ימים" מספר החבר, "גיליתי את משמעות המילה – אביסינה באידיש זה – אתיופיה!"

לימים התברר שזו הפעם היחידה בכל כרכי האגרות קודש (29 במספר) בה מוזכרת המילה 'אביסינה'...

להשתתפות בעבודת הקודש של בית חב"ד אתיופיה הכנסו>>>

 חיים ומוות נפגשים בבית חב"ד

עד כמה מפחיד להביט למוות בעיניים? ובכן, מפחיד מאוד!

ועד כמה מעודד לפגוש שניה אחר כך את החיים? ולא סתם חיים, אלא חיים שמחים ומלאי משמעות!

את השאלות האלו שאלו את עצמם עשרות מבקרים באחת השבתות העצובות שידעה אדיס אבבה. וכמו תמיד, ברגע האמת, שליחי חב"ד היו שם בשביל אלו שהיו צריכים חיבוק, חיזוק, וזריקת עידוד להמשך הדרך!

העיתונים מדווחים על נפילת המטוס • קרדיט: מתוך הסרטון

כך מספר הרב חביב:

"זה היה ביום ראשון. יצאתי לסבב הנחת תפילין כהרגלי. קפצתי במיוחד לבקר ישראלי שישב בכלא האתיופי. (לצערינו, הכניסה לכלא קלה מאוד.. על צ'ק שחוזר - נכנסים לכלא!) והפלאפון לא מפסיק לרטוט... עשרות שיחות והודעות שלא נענעו וכולם מבקשים לדעת פרט אחד – מה קורה עם המטוס?

מספר בירורים הבהירו את המצב, מטוס התרסק באדיס אבבה ועליו מספר נוסעים ישראלים. קשה לתאר את ההרגשה. כל העיניים נישאו אל הנציגות היהודית באדיס אבבה, ויחד איתם ניסינו לברר מה אפשר לעשות, מתברר שלא הרבה. שטח גישה למקום האירוע לא היה, אפילו כביש גישה סלול לא היה, הדרך היחידה היתה להגיע במסוק...

מיד יצרתי קשר עם אנשי זק"א בארץ, נעניתי במהירות וכבר למחרת הגיעה משלחת לשדה התעופה. מנהל השדה כל כך התרגש שהוא יצא עם משלחת לקבל את פניהם! בהמשך אמר לי 'לא ייאמן. רק היהודים אוהבים אותנו! מכל המדינות שבעולם הגיעו לעזור לנו רק מישראל!'

בית חב"ד דאג למקום אירוח עבור המשלחת הישראלית, כמו גם לארוחות כשרות ובית כנסת. מאמץ עז היה לפתוח את 'החלונות הגבוהים' על מנת לאפשר לצוות זר לגשת למקום האירוע ולבצע את עבודת הקודש. אחרי מאמצים רבים, ברוך השם הצלחנו! הצוות נכנס למקום ההתרסקות, וחזר חיוור. לצערינו, לא היה הרבה דרך לעזור.

שבת בבית חב"ד. עין לא נותרה יבשה. הדמעות זלגו מעיני משפחות הנפטרים הי"ד מבלי יכולת להיעצר.

המקום הטבעי, שבו כולם מרגישים בבית, הורי הנפטרים ובני המשפחות, מתנדבי זק"א ובראשן הרב משי זהב, שגריר ישראל, הקונסול וצוות השגרירות, צוות המסייעים מהקהילה המקומית, ומטיילים נוספים, חברי הנספים – כולם סביב שולחן אחד, השולחן המאחד, שולחן השבת של בית חב"ד.

האווירה היתה צריכה להיות כל כך קשה, אך דווקא אז, במקום להביט אחור, כולנו הבטנו קדימה, אל החיים! ישבנו ודיברנו על מהות הנשמה האלוקית ותפקידה בעולם. על כך שאין רע יורד מלמעלה ושהל בעצם טוב, גם אם קשה לראות זאת לפעמים... לא האמנו שיכול להיווצר מצב כזה, אך בשעת לילה מאוחרת, עמוק בתוך סעודת השבת – קמנו כולנו לרקוד! המתנדבים, ההורים השכולים, בני המשפחות, המטיילים, ועוד, קמנו כולנו יחד לריקוד המקדש את החיים על פני המוות! את הטוב הנצחי והאלוקי על פני הרוע! באופן פלאי, במוקם להתרסק ולהישבר, יצאנו מאותה השבת - מחוזקים לעולם!

להשתתפות בעבודת הקודש של בית חב"ד אתיופיה הכנסו>>>

לידה עם חשמל ומים?

לכם זה נשמע רגיל, ברור שבבית הרפואה יש חשמל ומים זמינים. מסתבר שהדברים שונים במקצת בבירה האתיופית... בלידה הראשונה, לא ציפו הזוג חביב לכזאת הפתעה 'הפסקת חשמל', לא צריך לתאר את מורכבות הדברים… (מים שמגיעים בדלי במקום בצינור וכדומה..)

בלידה השנייה, המצב היה טוב יותר. המים זרמו והחשמל תיפקד כרגיל. ובשעה טובה נולד בן זכר! אין הרבה בריתות באדיס אבבה, בני הקהילה המקומית מעדיפים לטוס לקראת הלידה לארץ ולבצע שם את הלידה ואת טקס הברית. אבל לא מדובר בעוד זוג, מדובר בשליחיו של הרבי! כל רגע הוא יקר, בכל יום ובכל שעה אפשר לפעול על עוד יהודי ועל עוד נשמה. על כן החליטו זוג השלוחים להישאר באתיופיה ללידה, וכמובן, לערוך שם את הברית קבל עם ועדה!

כזאת התרגשות לא נראתה באדיס אבבה שנים רבות! כאמור, בני הקהילה המקומית עורכים את הבריתות בארץ. נוצר מצב שיהודים רבים לא השתתפו בטקס של ברית כבר עשרות שנים (!) קיבוץ הגלויות שהתקבץ במבנה בשעת הברית היה מדהים – צוות המיילדות מאירופה, המשפחה מהארץ, הקהילה המקומית על שלל גווניה, מטיילים שעברו באזור, ועולה על כולנה – כמו מלאך משמים – בן הקהילה המקומית, יהודי מבוגר כבן 80 שמעולם לא דרכה כף רגלו בבית חב"ד, בעקשנות שיא החליט שאינו מבקר במוסד יהודי כל שיהיה! לא בבית הכנסת, לא בחנות כשרה, ולא בשום מבנה אשר אות יהודית מתנוססת עליו...

אבל את הברית הוא לא יכול היה לפספס! את ההתרגשות הגדולה, מסירות נפשם של השליחים ביבשת השחורה – הדהימה וסחפה את כולם! את הרשמים, אפשר להרגיש ברחובות הסמוכים לבית חב"ד עם לימים אלו...

 משחק הכיסאות – עם עצמך!

אם אתם מתכננים ביקור באתיופיה בתקופה הקרובה – אל תפספסו את משחק הכיסאות באחד מבניני הממשלה הקרובים... זה עובד כך: במקום לקחת כרטיס, לחכות לתורך ולנוח קמעה, אתה מתיישב בכסא הקרוב ומחכה שהיושב לצידך יקום ויעבור לכסא שלידו, עליך לעבור גם אתה לכיסא שלידך, וכך הלאה עד שמגיע תורך – הכסא הקרוב ביותר לפקיד הממשלתי.

בוקר אחד, הרב אליהו חביב מתקדם אט אט מכסא לכסא ומחכה לתורו באחד ממשרדי הממשלה על מנת להגיש טפסים חשובים. עברית וצרפתית שגורים על לשונו של הרב אליהו, הבעיה היא עם השפה האנגלית. הרב אליהו סורק את החדר הלוך ושוב ומחפש יהודי שיוכל לעזור לו במילוי הטפסים בשפה האנגלית. לאחר כמה דקות הוא מוצא את מבוקשו, מטייל יהודי שעבר באזור, הוא מבקש את עזרתו והלה נענה בחיוביות.

אחרי כמה דקות של שיחה מתחוור לרב אליהו המצב 'אני חצי יהודי וחצי נוצרי' כך אומר לו המטייל. זעזוע קל עובר בגופו של הרב אך הוא מתעשת ומגיב, מסביר שעל פי היהדות – אימו היהודייה קובעת את הלאום ולא האב. המטייל האדיש מסכים ומציע את הפשרה עימה הוא חי כבר שנים רבות 'בכנסייה אני כמו אבא, בבית כנסת אני כמו אמא. מה הבעיה?' בהשגחה פרטית מכשיר הפלאפון של הרב מצלצל, על הקו מנהל חברת 'טמפו' שנמצא כעת בביקור באזור, היום הוא יום השנה של אביו והוא צריך מניין יהודים על מנת לומר עליו קדיש.

'ובכן, אתה בא איתי' ספק מבקש ספק אומר הרב אליהו למטייל, הם צועדים יחד לבית חב"ד, עד שיתאספו מניין יהודים ייקח זמן והרב מנצל את הזמן לשיחה אישית עם המטייל.

הם מדברים על נשמה ועל אלוקים, על מטרות ועל תכלית החיים, הלב האדיש ליהדות אט אט נפתח ומתרגש מהנאמר, ניכר כי אבן קטנה זזה בלב היהודי הרדום... לבסוף הוא השתתף בתפילה, ואף נענה לבקשת השליחים לגור על ידם תקופה קצרה.

שנים עברו, המטייל חזר לצרפת עיר מולדתו והקשר בינו לבין הרב נמשך. יום אחד, זה קרה. הרב חביב מקבל הודעת וואצאפ, הוא פותח את הפלאפון ורואה תמונה מרגשת במיוחד – המטייל קנה סוף סוף  זוג תפילין משלו!

יש גן משחקים באתיופיה!

טוב, זה לא נכון לומר שהן אוהבות ממש את אתיופיה, אבל זה יהיה מדוייק לומר שהן אוהבות את השליחות!

בנות השלוחים, מושקא, גאולה, חנה, ולאחרונה גם הבן שבחבורה, מענדל - הן חלק בלתי נפרד מהשליחות. במקרים רבים הן לא רק מסייעות לנוריהם, אלא לוקחות אחריות מלאה על ביצוע המטלות השונות.

הנה דוגמא אחת קטנה:

בכל יום חמישי, יוצא הרב אליהו יחד עם הבנות לסיבוב חלוקת חלות, הוא עובר בבית הכלא ונותן לאסירים היהודים חלות לשבת ונקודה מהפרשה (כמו גם חיזוק וסיוע משפטי, סיפור שלם בפני עצמו), בהמשך הוא עובר בבתי הקהילה ומחלק חלות למשפחות הרבות על מנת לחזק את הקשר בין היהודים שמפוזרים בעיר הענקית, ועסוקים בעבודה שלא נגמרת...

באחד מימי החמישי, נוצר עומס כבד במטבח בית חב"ד, הזמנה גדולה של אוכל כשר תפסה את כל העמדות, החלות כבר היו מוכנות מאמש, אך לא היה שייך לצאת לחלוקה כשהעומס כל כך גדול.

הרב אליהו רוצה לוותר. 'נחלק חלות מחר' הוא אומר לילדות. אך הן מתעקשות שחלוקת החלות חייבת להתבצע 'תמידים כסדרם' וכך, מוצא את עצמו הרב אליהו יוצא לסיבוב הקבוע יחד עם בנותיו, על אף הלחץ הגדול...

אדיס אבבה זו עיר מורכבת, מלא רחובות וסמטאות לא מוכרים, בכל סיבוב מגלים הרב אליהו ו'הצוות' את העיר מחדש... בסיבוב הנוכחי, עקב התעקשותן של הילדות לחלוקת החלות – הם קבלו פרס נדיר! גן משחקים!

באתיופיה. גן משחקים. גדול! מי היה מאמין?

אחרי חודשים רבים, שבהם צריכים כל יום למצוא משחק חדש, כי אין גן משחקים באתיופיה. מצאו הבנות מקום לשחק! בזכות ההתעקשות על 'מבצע חלה'... 

מלח מים! מלח מים!

המקווה הוא גולת הכותרת של בית חב"ד. באתיופיה ישנה בעיה, בכל מטר שתחפור – תגלה מים.. על כן מורכב מאוד להשיג אישור לבניית מקווה באתיופיה, החשש להצפות מפחיד את הרשויות והאישור המיוחל התמהמה מלבוא.

הרב חביב ביקש רשות מבעל הבית לבנות 'בריכה' בחצר, הוא כמובן אישר. מה כבר יכול להיות בעייתי בבריכה ביתית? אך כשהגיע לביקור בית, גילה שהבריכה היא בעצם בור בתוך הבית, עם מקלחות וחדרי הלבשה... הפחד מקנס גבוה אילץ את בעל הבית להורות על סגירת המקווה המאולתר מיידית!

שלוחי הרבי אף פעם לא אומרים נואש, הרב אליהו התיישב מיד לכתוב לרבי ב'אגרות קודש', והתשובה לא איחרה לבוא – צריך לבנות את המקווה בבית הכנסת היהודי באדיס אבבה!

כמה טלפונים, מפגשים עם וועד הקהילה ועוד קצת דחיפות לפה ולשם – ובור הטבילה נחפר תוך זמן קצר במרתף בית הכנסת היהודי באדיס אבבה...

הפרוצדורה הישראלית יכולה ללמוד הרבה מחברתה האתיופית, וכך במשך תקופה ארוכה מנסים זוג השלוחים יחד עם בני הקהילה להצליח בבניית המקווה. לפני זמן קצר, ביום י"ט בכסלו, היום אשר בו יצא בעל התניא מייסד חסידות חב"ד מהכלא הרוסי בעוון הפצת החסידות – יצא גם בית חב"ד באדיס אבבה מן המיצר אל המרחב – והשיק בטקס יוקרתי את המשך בניית המקווה , לחיים!

להשתתפות בעבודת הקודש של בית חב"ד אתיופיה הכנסו>>>

 אתיופיה זה לא בית קברות!

לא רחוק מבית הכנסת המרכזי, מרחק הליכה קצר מבית חב"ד, וסמוך לשוק העירוני – שוכן לו בית הקברות היהודי. רופאים יהודיים שהגיעו ממרחק לסייע לבני העיר במגפות שהשתוללו רח"ל, בני העיר שנפטרו ועוד – מצאו את מנוחתם כבוד בבית הקברות היהודי.

אך ביקור קצר בבית הקברות מעלה תחושת מחנק קשה. בית הקברות מוזנח עד כדי חרפה. נדמה כי יד אדם לא טיפלה במקום כבר שנים רבות. צרה נוספת היא העצים הגבוהים ברחבי בית הקברות, מדי תקופה קורס לו אחד העצים ומשחית מצבות רבות. ולמחלה אין מענה.

אחרי סבב בירורים קצר, מצא הרב אליהו את 'מנהל' בית הקברות, תושב גוי מקומי המחזיק במפתחות השער ותו לא...

הרב אליהו מבקש את רשותו לקחת אחריות מלאה על בית הקברות ולשפץ אותו. הלה מסכים בשמחה והרב אליהו ניגש למלאכה.

אך מהר מאוד הוא מבין את היקף העבודה, שיפוץ מצבות, חריטת אותיות חדשות למצבות ישנות, קריטת עצים גבוהים, בניית גדר חדשה ועוד. וכסף. מיניין?

"החלטתי לצאת בקמפיין לגיוס כספים עבור שיפוץ בית הקברות" מספר לנו הרב חביב. "התחלנו בבניית הקמפיין, תאריך עלייה לאוויר, רשימת תורמים מומלצים, ועוד. רגע לפני שיוצאים לדרך נכנס לבית חב"ד יהודי וצופה בתכונה הרבה מהצד... כשהבין על מה המהומה, הוא ניגש אלי ואומר לי – 'עזוב, חבל על הזמן, תבטל את הקמפיין, אני משלם את כל העלויות!' ברגע אחד השבתנו את הכל והתחלנו להתעסק במה שחשוב באמת – בשיפוץ עצמו..!" 

בונים בניין!

אתיופיה, ושטח לבניית בית חב"ד – לא הולך ביחד... נראה שהרשויות המקומיות 'לא ששות' על הרעיון ועל אף הבקשות, המאמצים וההשתדלויות הרבות – לא הצליחו לקבל שטח לבניית בניין לבית חב"ד.

ערב אחד, שניה לפני ייאוש טוטאלי וירידה מכל הרעיון, מתיישב הרב אליהו לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו. התשובה היתה ברורה – לגשת לבניין העירייה ולפעול בכל הכוח להשגת שטח לבניין!

כמה פעמים כרב ניגש הרב לבנייני העירייה? קשה לספור... אך עם תשובה כה ברורה – לא מתווכחים!

הרב אליהו שם את פעמיו לעבר בניין העירייה, בלב בטוח שהפעם, הפעם הוא יקבל אישור! עם הרבי הבטיח – הרבי יקיים!

מיד בכניסה לבניין, ניגש אליו אחד מפקידי העירייה ובידו חוברת עבה. "לא תאמין" הוא אומר לרב אליהו, "הגעת בדיוק בזמן. היום התקבלה החלטה לפתוח את האפשרות לקניית שטחים עבור מבני דתות!"  את ההתרגשות לא ניתן לשער. הדרך לבניית הבניין סוף כל סוף נפתחה! כיום עושים השלוחים מאמצים רבים להשגת האישור הנדיר, ומחכים בציפייה להתגשמות נבואותו של הרבי - בבניית הבנין!

להשתתפות בעבודת הקודש של בית חב"ד אתיופיה הכנסו>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!