1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. חדשות חו"ל

"הטאליבן שמו אותי בכלא, הם גנבו ספר תורה"

מול ארון קודש שבו סידורים וחומשים בלויים, מתפלל זבולון סימן־טוב, היהודי האחרון באפגניסטן. שלומי זייאנץ פגש אותו בדירתו בקאבול ושמע ממנו על חיי היום יום, הקשיים מול השלטונות, המחשבות על הארץ והגעגוע לבשר כשר • למרות הכל, הוא לא יעזוב: "זה הבית שלי" • כך מפרסם האתר 'ישראל היום' במוסף 'שישבת'

יענקי פרבר, כ"א שבט תש"פ 16/02/2020 07:58

היהודי האחרון שלומי זייאנץ שלומי זייאנץ צילום: באדיבות המצלם

היהודי האחרון. "הטאליבן שמו אותי בכלא, הם גנבו את ספר התורה". קלאצ'ניקוב על דלפק המלון.

"ב-1998 הטליבאן הגיעו לכאן ושמו אותי בכלא. הם שברו את חלונות בית הכנסת וגנבו את ספר התורה האחרון שנשאר". הוא אומר בכאב.

זאבלון (60), בן למשפחת רבנים, נשאר במדינה כאשר כל משפחתו עזבה, יחד עם יהודי נוסף בשם אישאק (יצחק) לוי. הם לא הסתדרו זה עם זה, סיפור שזכה לסיקור נרחב בתקשורת המערבית בזמן מלחמת האזרחים במדינה ואחרי הכניסה של ארה"ב. ב־2005 נפטר לוי, וזאבלון נותר היהודי האחרון במדינה.

"אם באופן כללי מדובר במקום שמפחיד להגיע אליו, אז עובדת היותי יהודי חסידי לא צפויה להקל את המשימה. אבל אחרי שקיבלתי את ברכת הדרך מהרב שלי, החלטתי להוציא את הטיול אל הפועל, ולחלוק את רשמיי עם קוראי המגזין האמריקני "AMI MAGAZINE", שבו אני כותב." מספר שלמה זייאנץ.

זייאנץ סיפר כי במלון "Baharestan Aria Guesthouse". על דלפק הקבלה נח טלפון, ולידו קלצ'ניקוב.

"אל תגיד לאף אחד שאתה יהודי. אפגניסטן נמצאת במלחמה כבר 40 שנה, היו כאן שנים רבות של תעמולה אסלאמית, והדור החדש גדל עם הרעיונות האלו. אין באפגניסטן הרבה אנשים רעים. רוב האפגנים שונאים טרוריסטים, אבל צריך להיזהר. אם נהיה במסגד, אל תעבור לפני מישהו שמתפלל, כי על פי המסורת זה הורס את התפילה, ואנשים עלולים להתרגז. ואל תצלם אנשי צבא, משטרה או נשים. זה יכול להכניס אותך לצרות גדולות". כך אומר חסן המלווה לשלומי.

זאבלון סיפר על מצבו. "בשבועות האחרונים היו לי בעיות. הכנתי לעצמי יין, ומישהו ראה וחשב שאני מוכר אותו, מה שאינו חוקי. דיווחו עלי לממשלה, ונעצרתי. קבעו לי ערבות גבוהה מאוד, הייתי בצרה גדולה. איכשהו הסיפור הגיע לאשתו של הנשיא, שהיא יהודייה. היא עשתה כמה שיחות למחלקת המודיעין, והם שחררו אותי".

אשתו של הנשיא אינה אפגנית במוצאה. היא אמריקנית־לבנונית, וזה אומר שזאבלון הוא בכל זאת היהודי האחרון כאן.

 

"יהודי קאבול הגיעו מכל רחבי אפגניסטן, משום שכאן היתה הבירה והיה נוח לגור כאן. הדוד של אבא שלי, יוסף סימן־טוב, היה רב כאן, וגם הסבא של אבא שלי, אליהו סימן־טוב, היה רב גדול. השמות של הסבים שלי מונצחים בבית הכנסת של יוצאי אפגניסטן בחולון. דוד אחר של אבא שלי היה מוכר שטיחים ובעל השפעה על הממשל, המלך אהב אותו." אומר זאבלון.

"כשמדינת ישראל קמה, היהודים התחילו לעבור לשם. לאט־לאט הקהילה הצטמצמה עוד ועוד. לא משום שהם היו בסכנה כאן, אלא כי החליטו שהם מעדיפים לחיות בישראל. בסופו של דבר, הקהילה התפרקה בשנות ה־90, אחרי שבריה"מ השתלטה על המדינה".

אתה גדלת בקאבול? נשאל זאבלון.

"למעשה גדלתי בהראת, הלכתי שם ל'חדר', אבל בסופו של דבר אבא שלי החליט לעבור לקאבול."

"אני שוחט את העופות של עצמי" אומר זאבלון. "אני לא שוחט במקצועי, אבל למדתי הלכות שחיטה, ואני יודע איך לבדוק סכין. אבא שלי היה שוחט. אני למדתי שחיטה מרב בטשקנט".

"חברים מזמינים אותי לאכול אצלם, וכל מה שאני יכול לאכול זה ירקות וביצים. היהודים האחרונים שביקרו אותי הביאו עוגיות מאמריקה".

ב-1998 הטליבאן הגיעו לכאן ושמו אותי בכלא. הם שברו את חלונות בית הכנסת וגנבו את ספר התורה האחרון שנשאר", הוא אומר, והכאב ניכר עליו.
אני שואל אותו על הריב המפורסם בינו לבין אישאק (יצחק) לוי. "הוא היה איש זקן, ובמהלך שלטון הטליבאן הוא לא היה זהיר מספיק ומשך אלינו הרבה תשומת לב", אומר זאבלון. "זה הכניס אותנו לצרות".

כשהוא נפטר ב־2005, מי דאג לקבורה שלו?

"אני יצרתי קשר עם הצלב האדום באפגניסטן, והם לקחו את הארון שלו לטשקנט. משם משרד החוץ הישראלי ארגן את הבאתו לקבורה בישראל".

לכתבה באתר ישראל היום





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.