1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. מגזין יהדות

הפייטן: "הבחורים בישיבה קראו לי פרנק"

משה לוק, נצר למשפחת פייטנים מפוארת אשר ממשיך בגאון את המסורת, מספר על הילדות בצרפת, המשפט שדודו אמר לו ושינה את חייו לתמיד, החולה שנשמתו יצאה תוך כדי שירתו, הטלפון המפתיע שקיבל בשעת לילה מאוחרת מהרופא הבכיר, והעלבונות הרבים שספג בשל מוצאו

אבנר שאקי, כ"ג שבט תש"פ 18/02/2020 14:23
תגיות:

ראיון סוער משה לוק

נעים להכיר

"משה לוק, 36, נשוי, גר בתל אביב, פייטן, זמר וחזן. שר בסגנון חסידי, מזרחי, צרפתי ואנדלוסי".

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"נולדתי בצרפת, בעיר הסמוכה לפריז, ועליתי לארץ בגיל 15. המשפחה שלי עלתה כשהייתי בן 13, אבל אני נשארתי ללמוד בישיבה. המעבר לישראל לא היה פשוט. המנטליות מאוד אחרת. אפילו היום, קל וחומר לפני עשרים שנה.
"אחד הדברים שאני הכי זוכר מהילדות זה כמובן השירה, החזנות, הפיוטים. משפחת לוק זו משפחה של פייטנים. כולם גדלים על זה. דוד שלי זה הרב חיים לוק, אשר שמו הולך לפניו, והוא הפייטן בה' הידיעה. אבא שלי הוא הפייטן רפאל לוק, התאום שלו זה יעקב, ואח שלהם כאמור זה חיים. בגילאי העשרה שלי התחלתי ללמוד אצל רבי חיים ביטון את הפיוטים, ועשיתי זאת במשך 12 שנה. בסיעתא דשמיא, בזכות עמל וטורח רב, הגעתי לאן שהגעתי. אני מרגיש שזכיתי בלוטו. מה יותר טוב מלשמח אלוקים ואדם?".

שתף ברגע מורכב / כואב בחייך, וברגשות שהתלוו אליו

"אני כל יום מתמודד עם דברים. כל החיים הם ניסיון אחד גדול, וצריך רק לומר תודה לה' על מה שקורה לנו. בתוך כך, אספר על קושי מסוים שקשור לעולם הפיוט. עד לא מזמן רבים התביישו לומר שהם מרוקאים. גם היום זה קיים, אבל פחות. וגם בקשר לשירת הפיוט, אנשים היו מתביישים לשיר את השירים הנפלאים שלנו. זה פשוט לא יאומן לראות כמה היום זה שונה.
"אני רואה למשל איך השירים של יוצאי עדות המזרח, צפון אפריקה, וכו', נפוצה אצל בני הישיבות – ואני לא מאמין. היום השירים האלה גורמים לאנשים להתגאות, אבל זה לא תמיד היה ככה. גדלתי בצרפת, ולמדתי שם בישיבת נובהרדוק, שמונהגת על פי דרכו של הסבא מנובהרדוק. אני בא ממשפחה מרוקאית, והתפללתי בנוסח של בית אבא, אבל למדנו הרבה מוסר כמו שנהוג שם.
"כשהגעתי לישראל התחלתי ללמוד בישיבה אשכנזית, אחת המובילות בארץ, והבחורים בישיבה קראו לי 'פרנק'. בהתחלה לא ידעתי מה זה, אבל אחר כך הבנתי שזה כינוי גנאי בעיניהם. הבחורים שלמדו איתי שם צחקו עלי לא פעם. ובכלל, היו עוד בעיות - החברים שלי שבאו מצרפת יחד איתי היו צריכים להחליף את השם שלהם כדי להתקבל לישיבות הטובות.

"לשמחתי הירידות לא התחילו מהרגע הראשון. בהתחלה הבחורים שם לא ידעו שאני ספרדי, אבל עם הזמן, כשגדל לי הזקן, הם הבינו. אנחנו הספרדים לא נגענו בזקן, אבל הבחורים האשכנזים התגלחו, וכך העניין התגלה. כשזה קרה, והבנו מה הם חושבים עלינו, התביישנו לומר שאנחנו ספרדים. היום ברוך ה' התודעה אחרת, ויש שיפור בדבר הזה. אנשים כבר פחות מתביישים במוצא המזרחי שלהם. בימים ההם, אגב, גם לא היה מצב שאשיר פיוטים בישיבה, והיום גם בני ישיבות אשכנזים שרים פיוטים".

 

כמה וכיצד הקב"ה נוכח בחייך, ובאיזה אופן הוא משפיע על עשייתך?

"הקב"ה נמצא איתי כל הזמן. ובכלל, אני רואה בשירת הפיוטים שליחות. מדובר בטקסטים מדהימים, מלאים בקדושה וטהרה. כתבו אותם קדושי עליון - רבי יהודה הלוי, אבן עזרא, אבן גבירול, ועוד. לתת לאנשים את הזכות להכיר ולשיר את הפיוטים האלה זו שליחות אמיתית, אני ממש רואה שזה מאוד מקרב אנשים לה'. בפסטיבל הפיוט השנתי שמתקיים בים המלח, ובאירועים נוספים שאנחנו עושים, מגיעים גם הרבה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ואפשר לראות איך זה מקרב אותם לה'.

"שכהתחלתי לשיר, הרב חיים לוק, דוד שלי, שהוא תלמיד חכם עצום, אמר לי: 'אתה צריך להחליט מה אתה רוצה להיות - זמר ששר את כל סוגי השירים או פייטן שמקרב אנשים לה''. הרב חיים דיבר איתי לא מעט על העוצמות הרוחניות שיש בפיוט, ואני רואה את העוצמות האלה בפועל".

 

פגישה/שיחה מעניינת שהייתה לך פעם?

"לפני כמה שנים התקשר אלי אדם שלא הכרתי, ואמר: 'אבא שלי מאוד אוהב אותך, והוא עומד להיפטר מן העולם. מאוד נשמח אם תוכל לבוא לשיר לו. נעניתי לבקשה, הגעתי, ראיתי את המצב שלו ואת המכונות שהיו סביבו, והבנתי שבעוד רגע הוא כבר לא יהיה איתנו. המצב הלך והחמיר, אז כבר ניתקו אותו מהמכונות, וחיכו לפטירה שלו. זה היה במוצאי שבת, אז שרתי לו שירים מרוקאיים של שבת ושל מוצאי שבת, והוא התחיל לבכות. זה היה אחד הדברים המרגשים בחיים. תוך כדי השירה שלנו, אותו אדם החזיר את נשמתו לבורא".

סיפור מעניין שקרה לך/היית שותף בו?

"לפני כמה שנים, בתקופת הימים הנוראים, אני פתאום מקבל בטלפון באמצע הלילה. על הקו היה פרופ' מכובד שאני מכיר. הצלצול מעיר אותי, אני עונה והפרופ' אומר לי: 'תשמע אני עכשיו בבית חולים, רוצה לחבוש ילד שכולו שרוף, אבל אנחנו לא מצליחים לגעת בו. שאלנו אותו איזה זמר הוא אוהב כדי שירגיע אותו, והוא אמר שהוא רוצה שאתה תשיר לו 'עת דודים כלה". כמובן שהסכמתי, שרתי לו במשך 20 דק' את מה שהוא ביקש, וככה הם הצליחו לחבוש אותו. זה מאוד ריגש אותי".

שיר שהשפיע עליך במיוחד?

"אין פיוט מסוים שאני הכי אוהב, כי כל פיוט שיש בו תוכן חיובי אני מתחבר אליו. עם כמות כזו של פיוטים אי אפשר להכריע".

ספר על לימוד שהיה משמעותי במיוחד עבורך

"מבחינתי לימוד הלכה זה מעל הכל. אני משתדל להתמקד בהלכה, כי זה משהו שמלווה את הבן אדם כל רגע. מעבר לכך, אני גם מאוד מחובר לגמרא. לימוד הגמרא הוא זה אתגר לא פשוט, ועם זאת חשוב ומהנה".

מבחינה מקצועית, האם אתה במקום בו דמיינת שתהיה?

"אף פעם לא חשבתי שאגיע לאן שהגעתי. וזה לא מובן מאליו. כל יום אני מודה לבורא עולם על זה. אני יודע שבן אדם שיושב ומשקיע באמת, בעזרת ה' בסוף מגיע. אני ישבתי במשך עשרות שנים, לילות שלמים, משמונה בערב עד הבוקר, לומד חומרים ולומד קצב, לומד הוראה לפיוט, ועוד הרבה דברים. השקעתי המון, ותמיד זכרתי שהכל זה סיעתא דשמיא. בסופו של דבר צריך הרבה תפילות, ושבורא עולם יהיה איתך".

איפה אתה רוצה להיות בעוד עשר שנים?

"יש לי הרבה חלומות. אחד מהם למשל זה לשיר עם זמרים שאני מאוד אוהב מעריך. יש זמר גוי שמאוד הייתי רוצה לשיר איתו, אבל אני מעדיף שלא לעשות את זה, כדי לשיר רק דברים שבקדושה. מבחינה אישית, החלום שלי זה להקים משפחה גדולה ולהיות איתם בשבתות, במקום לצאת לשבתות חתן ודברים כאלה. לשיר אפשר תמיד, אבל חיי המשפחה הם הכי חשובים. בנוסף לכך, הייתי רוצה גם להקים דור המשך מבחינה מוזיקלית, ללמד אחרים. יש לנו מטרה חשובה, והיא לפאר את הפיוט ולתת לו את המקום שלו, ובשביל זה צריך להכניס את הדור הצעיר לעניין, והם צריכים ללמד את הדור שיבוא אחריהם, וככה עוד ועוד לאורך הדורות".

פורסם לראשונה באתר הידברות

 





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. פרענק  

    משה

    • בוזבוז 

      בן כלב